כל הדברים הטובים סופם לחלוף וכך הגיעה שעתנו להפרד מ SSCL.
התעוררנו מוקדם לסיור דובים קצר (לא ראינו הרבה כי הגאות היתה בשיאה). ואז חזרנו לארוחת בוקר, סיום אריזות וסידורים אחרונים בלודג' (וגם צפינו באיחוד המשמח של משפחת הדובים שהזכרתי בפוסט הקודם)
לאחר שנפרדנו מהמארחים עלינו בפעם האחרונה על עגלת הטרקטורון בדרך לחוף שם המתנו למטוס של Natron Air שיחזיר אותנו לציביליזציה. למרות מזג האוויר המעונן המטוס הגיע בדיוק בזמן, נפרדנו מדייב המדריך ומהמקום הקסום שתמיד יישאר בליבנו.
גם הטיסה חזרה היתה חלקה. נחתנו ב Soldotna בסביבות 11, אספנו את הרכב שהמתין לנו ונסענו לסופרמרקט הענקי של רשת Fred Meyer בעיר. שם שתינו קפה (יש סטארבאקס בתוך הסופר) , חידשנו את מלאי החטיפים לדרך והצטיידנו בסנדוויצ'ים וסלטים לארוחת הצהריים. בסביבות 12 יצאנו בדרך הארוכה בחזרה צפונה לכוון קרחון Matanuska ולקראת החלק האחרון של הטיול שלנו.
הנסיעה לאורך ה Sterling Highway וה Seward Highway עברה ללא ארועים מיוחדים, הבחנו שעלי העצים לאורך הדרך כבר מתחילים להצהיב לקראת הסתיו המתקרב (כן באלסקה הסתיו מתחיל בסוף אוגוסט...). אשתי איתרה שתי נקבות מוס לצד הדרך אבל אני הייתי עסוק בנהיגה ולא ראיתי אותן.
בסביבות 2 בצהריים הגענו לאזור Portage-Girdwood וחיפשנו מקום להפוגה מהנהיגה. שקלנו את המסלול של קרחון Byron, אבל בחוץ היה קר ורטוב ולא התאים לנו טיול רגלי. נזכרנו שמספר ימים קודם לכן, כשעברנו ב Girdwood בדרך ל Seward ראינו שלטים על פסטיבל אוכמניות (Blueberries) בסוף השבוע והחלטנו לבדוק במה מדובר.
הגענו ל Girdwood שם כיוונו אותנו לחניון גדול ממנו יצאו שאטלים מיוחדים לאזור הפסטיבל. הפסטיבל נערך בחצר מלון ה Alyeska Resort וכלל את מה שניתן לצפות לו בארועים כאלה – מוזיקה חיה, דוכני מזון, מכירה של חפצי יצירה ואומנות, ועוד. נושא האוכמניות לא היה דומיננטי במיוחד אבל בסה"כ היה חביב. ישבנו על הדשא, אכלנו את ארוחת הצהריים שהבאנו איתנו וסיימנו בקינוחי אוכמניות שקנינו במקום. חזרנו לרכב והמשכנו הלאה.
המשכנו לכוון אנקורג' אבל נתקענו בפקק תנועה ארוך וזוחל לאורך ה Turnagain Arm – המוני האלסקנים החוזרים מסוף השבוע ב Kenai. אלסקה ידועה בפקקי התנועה הקיציים שלה, בסך הכל יצאנו בזול בטיול הזה. לבסוף השתחררנו, חלפנו דרך אנקורג' והמשכנו צפונה על ה Glenn Highway.
ליד העיירה Palmer הכביש הראשי פנינו מזרחה בהמשכה של ה Glenn Highway. ראינו נקבת מוס בצד הדרך (המוס היחיד שראיתי בטיול). הדרך החלה לטפס דרך ההרים לאורך העמק הרחב של נהר ה Matanuska. נסענו בכביש הצר והמתפתל, דרך נופים מרהיבים של גושי הרים ענקיים, הנהר ה"קלוע" הרחב, והיערות המבהיקים בצבעי הצהוב והירוק של הסתיו מול השמים המעוננים.
לפתע, ללא התרעה, מאחורי עיקול התגלה קרחון Matanuska העצום והלבן בעמק שמתחתינו – מראה עוצר נשימה!
בסך הכל ניתן לקבוע שה Glenn Highway היתה הדרך הנופית המרהיבה ביותר שחווינו בטיול.
לקראת שבע וחצי הגענו ליעדנו – Sheep Mountain Lodge, במייל ה 113 ממש על הדרך. זה היה מקום הלינה החביב עלינו ביותר בטיול. האוויר היה צלול וקריר והמיקום של המלון יפהפה – בקתות עץ מצטופפות על הרקע המהמם של Sheep Mountain ונופי הרים מרהיבים מכל עבר.
שכרנו את הבקתה "הקלאסית" – קטנה ובסיסית ובנויה קצת עקום, אבל לנו לא היה אכפת כלל – היא היתה חמימה ונעימה וסיפקה את צרכינו ללילה אחד.
צוות הקבלה היה חביב ביותר וידידותי, הם הפנו את תשומת ליבנו לכבשי ההרים הצחורות גבוה על ההר (הם אלה שנתנו להר את שמו). בכל חדר במלון יש משקפת שמאפשרת תצפית נוחה על הכבשים ועל הנוף. מקסים!
אכלנו במלון ארוחת ערב נחמדה (צוות הקבלה הם גם המלצרים). קצת חששנו (היינו "קהל שבוי" בלי הרבה אופציות בסביבה) אבל האוכל היה טעים והמחירים סבירים. הלכנו לישון שמחים ומרוצים.
