הטיול שלנו לתאילנד- אוקטובר 2016- חלק ב'
למעבר לחלק הראשון לחצו כאן.
6.10.16 יום 8 קופיפי:
קמנו לבוקר שטוף מונסונים... אחרי ארוחת בוקר על חוף משגע (ומקורה) עשינו צ'ק אאוט מגן העדן הרטוב הזה ונכנסנו למונית שתיקח אותנו לנמל של פוקט. מדובר בנסיעה של כשעה וחצי במהלכה חוצים את כל האי פוקט (די פקוק). אנחנו בדרכנו לקופיפי אשר ניתן להגיע אליו רק דרך הים (כל מלון מציע גם שירות הסעה ב-speed boat אבל אנחנו החלטנו ללכת על האופציה העממית- המעבורת).
אם אתם מגיעים למרכז קופיפי לנמל טונסאי יש לכם שפע אופציות של מעבורות, אנחנו לעומת זאת נוסעים לחוף leam tong ולמלון הולידי אין- לשם יש מעבורת מפוקט רק פעמיים ביום: 8 בבוקר ואחת וחצי בצהריים (תמיד אפשר לקחת taxi boat מטונסאי ללים טונג אבל זה יקר- על כך בהמשך). המונית הורידה אותנו בנמל רסדה של פוקט, שם נרשמנו למעבורת (קנינו כרטיסים באינטרנט כמה ימים לפני, בעלות של 470 בהט לאדם), קיבלנו מדבקה עם שם המלון. בשעה שלוש עגנו בטונסאי בקופיפי ומרבית הנוסעים ירדו. אנחנו המשכנו להקיף את האי לכיוון החוף הצפוני, מיד כשהמעבורת יצאה מטונסאי ניגש אלינו איש של המלון כדי שנראה לו את המזוודה שלנן.
קופיפי מהמעבורת:
בחוף לים טונג אין נמל ולכן המעבורת עוגנת בים, אל החוף מגיעים בסירות, ככה שכל התהליך של הירידה לחוף לוקח קצת זמן. נכנסנו לסירה ונדהמנו מהמים הצלולים בצבע טורקיז מהמם. אחרי 5 דקות כבר עגנו בחוף ושם זכינו לקבלת פנים, משקה קר וצ'ק אין. המזוודות אגב מגיעות במרוכז בסירה נפרדת ועד שכבר סיימנו את הצ'ק אין היא המתינה לנו בביתן.
חוף לים טונג:
חוף לים טונג הוא שקט ומקסים, חול לבן ומים טורקיז, עם תצפית על mosquito island ו-bamboo island, הזמנתי לנו חדר סטודיו עם נוף לים כי אנחנו הולכים להתפנק כאן במשך 5 ימים שלמים. בחדר חיכתה לנו קערת פירות לא מזוהים- כמה אדומים קטנים ושעירים- זה בעצם הרמבוטן (טעים מאוד) ולידו עוד פירות שנראים כמו תפוחי אדמה קטנים (לא זוכרת את שמם אבל הם מעולים!).
השמש עוד מעט שוקעת ולכן אנחנו מיד רצים לטבילה במים הצלולים והנהדרים האלה, אין גם זכר לגשם!
7.10-10.10 ימים 9-12: קצת בטן גב והרפתקאות:
את 5 הימים הבאים העברנו בקופיפי, ביום הראשון לשהותנו בעלי לא היה מוכן לצאת מתחומי המלון ולכן הבילוי שלנו הסתכם בקייקים, שנורקל ורביצה בבריכה ובים. את הארוחות אכלנו במלון או ב-3 המסעדות הקטנות שנמצאות מחוץ למלון (המחירים שלהם די דומים ומשמעותית יותר יקרים מאשר בצ'יאנג מאי). בערב במלון פועלת מסעדת דגים טובה בה מכינים על האש את מה שאתם בוחרים.
קצת תמונות:
המלון עצמו כולל את כל מה שאתם תצטרכו- אוכל טעים, חנות, בארים, 2 בריכות, סוכנות טיולים וחוף ים משגע! רק מה כספומט אין שם. וכך מצאנו את עצמנו ללא מזומנים, תוהים איך להגיע לטונסאי כדי למשוך כסף. אז למי מכם שרוצה להגיע לטונסאי (מרכז החיים באי קופיפי) יש בעצם 3 דרכים להגיע לשם: 1. שעתיים הליכה דרך הג'ונגל (לא מומלץ כי זה שביל קופים צר) 2. לקחת taxi boat בעלות של 1200 בהט לכיוון 3. להשתמש במעבורת. רק מה, יש מעבורת פעמיים ביום בלבד ולכן צריך לתזמן זאת היטב. המעבורת יוצאת בשבע בבוקר ובאחת בצהריים (200 בהט לאדם לכיוון). מטונסאי ניתן לתפוס את המעבורת של פוקט (של אחת וחצי) שיוצאת משם בשלוש וחצי אחר הצהריים.
אנחנו בחרנו במעבורת. עלינו בשעה אחת וכעבור חצי שעה היינו בטונסאי. התחושה כשיורדים בטונסאי היא כאילו ואתם באיזשהו מבוך, מדובר בעצם על רצועת חוף צרה ובה מרוכזים כל המלונות המסעדות והחנויות, איך שאתם יורדים מהמעבורת אתם נסחפים בין המוני בני אדם ברחובות צרים וצבעוניים.
עשינו סיבוב קצר בשוק ועצרנו לצהריים, משם החלטתי לנצל את ההזדמנות וסחבתי את בעלי לנקודת התצפית המפורסמת. כדי להגיע לנקודת התצפית הולכים בעצם בנתיב המילוט מצונאמי ומגיעים למדרגות, אחרי עליה לא קשה מגיעים לתצפית הראשונה (משלמים בכניסה 30 בהט לאדם וזה בעצם כולל את 2 התצפיות). אל תוותרו על התצפית השנייה שנמצאת עוד 5 דקות הליכה משם כי ממנה נשקף נוף מדהים של כל קופיפי וגם של קופיפי ליי (האי הלא מיושב שמהווה בעצם שמורת טבע).
למי שרוצה יכול להמשיך גם לנקודת התצפית השלישית ובעצם בשביל הזה ניתן גם להגיע לחלק הצפוני של האי, אולם כמו שאמרתי מדובר בשביל קופים צר ובעלי כבר מיצה את חוש ההרפתקנות שלו בג'ונגל, ככה שאחרי שנהננו מהנוף ירדנו חזרה לעיירה. היינו אופטימיים שנצליח לתפוס את המעבורת של שלוש וחצי ולחזור ללים טונג, אולם איך שהגענו לנמל בדיוק ראינו את המעבורת מפליגה, כך שאין ברירה צריך לחפש מונית- כמובן שזו לא ממש בעיה בקופיפי, וככה מצאנו את עצמנו ב-taxi boat בעלות של 1000 בהט, ותוך חצי שעה היינו במלון.
הנמל בתונסאי:
למחרת לקחנו דרך המלון את הטיול של 4 האיים (1500 בהט ב-speed boat וכן אגרה של 400 בהט לאדם עבור הכניסה למאיה ביי). לכל אלה מכם שיש ספק לגבי מחלת ים, תעשו טובה ותיקחו כדור לפני השייט כי חבל שזה יהרוס לכם את הטיול. אני לקחתי כדור, ואמנם סבלתי מתופעות לוואי של ישנוניות קשה, זה היה עדיף על להקיא כל הדרך (היו איתנו כמה שממש סבלו מבחילה וזה פשוט הרס להם את הטיול). הטיול עצמו יחסית קצר מ-תשע ועד 12 וחצי, אבל זה די ממצה.
יצאנו לדרך בתשע בבוקר, קיבלנו מהמלון מגבות, מסיכות שנורקל וסנפירים (למי שרוצה). העצירה הראשונה שלנו היתה בחוף מאיה באיי המפורסם, חששנו מאוד שלא נוכל להיכנס לשם כי בגלל מזג האוויר בחודש אוקטובר הים מאוד סוער ויש רוחות שמקשות מאוד על הגישה לחוף, למזלנו הגענו לשם בשעה מוקדמת לפני שהמוני תיירים עטים על המקום. אין ספק שהחוף יפה אך לדעתי אולי קצת מגזימים בתיאור בסך הכל זה כמו הרבה חופים אחרים בתאילנד...
משם המשכנו לעצירה בשונית ולשנירקול- חוויה מדהימה! פשוט לא רצינו לצאת מהמים. המוני דגים יפיפיים ומים פשוט צלולים- לא לוותר על זה! לחוששים מביניכם אפשר לקחת חליפת הצלה.
העצירה הבאה היתה לגונת האמרלד לשם כבר הגענו עם המוני תיירים אחרים ומרוב ריח השמן של הסירות פשוט לא רצינו אפילו לנסות ולהכנס למים. בעלי שחה קצת, בכל זאת מדובר בלגונה עמוקה עם מי טורקיז מוקפת הרים- הנוף משגע, אבל הרעש, השמן והפיח והמוני התיירים שגודשים את המקום פשוט הורסים את הקסם של הטבע.
התחנה האחרונה שלנו היתה אי הקופים- יותר נכון תצפית על האי מהחוף (כי לא ירדנו) ומשם חזרנו למלון. זו היתה דרך נעימה להעביר את הזמן בפעילות שונה מרביצה.
בערב ישבנו לנו על החוף ונהיננו מקוקטייל אננס כשפתאום, מישהו קרא בשם בעלי ולהפתעתנו גילינו שאחד המכרים שהיה עם בעלי בצבא נמצא באותו מלון, בירח דבש, איזה עולם קטן! לכן בערב החלטנו לצאת יחד למסעדה בשרית נחמדה על החוף ליד המלון- כי נמאס לנו כבר מאוכל תאילנדי. כשטיילנו לאורך החוף שמנו לב לזוהר ירוק באופק- המוני פנסים ירוקים. מיד פתחנו במשחק חידות: אחת האפציות אפילו היתה מנחת לחייזרים (על המים), עד שבסוף ד"ר גוגל סיפק לנו את התשובה שבעצם מדובר בדייג של דיונונים שנמשכים לאור ירוק ולכן המוני סירות דיג מדליקות פנסים ירוקים כדי למשוך אותם.
בערב האחרון שלנו באי יצאנו לתור את האיזור. קראתי שניתן להגיע ברגל לחוף באגאו (או בקאו, איך שלא הוגים את זה)- החוף הסמוך, וכן שיש שם תצפית, וככה יצאנו יחד עם הזוג השני לטיול קצר. מהמלון בהולידי אין יש שביל סלול המוביל לחופים loh bagao bay, ו-lana bay. לאחר הליכה קלילה של כעשר דקות הגענו לגשר. המשכנו ללכת לכיוון חוף לאנה (לא חצינו את הגשר) ואחרי כ-5 דקות הליכה (בשביל עם תרנגולות) הגענו ללאנה ביץ' וכאן נכונה לנו אכזבה קשה. תכננו להגיע ללאנה כי משם ניתן לראות את השקיעה אולם מה שראינו זה חוף מהמם שהמקומיים הפכו אותו למזבלה. אין אפילו פיסת חול לבן נקיה שאפשר לשבת.
למי שרוצה, מחוף לאנה ניתן להגיע דרך הג'ונגל, ל-nuli bay (הליכה של כ-30 דקות). ואם אתם ממש במצב רוח להליכה אז שעתיים נוספות יביאו אתכם לעיירה טונסאי (שוב דרך שביל בג'ונגל) דרך נקודות התצפית של קופיפי. מאוכזבים, החלטנו לחפש את התצפית שקראתי שנמצאת ליד הגשר ואכן מצאנו שלט קטן שמורה על תצפית- עלייה תלולה דרך בוץ במעלה ההר, החלטנו לוותר ולראות מה יש לחוף באגאו להציע.
כאן נכונה לנו דווקא הפתעה נעימה, מיד כשחצינו את הגשר נכנסנו לעיירה קטנה מלאה פאבים חמודים ומסעדות ומסאג'ים במחירים מצחיקים (בהשוואה למחירי המלון). אנחנו המשכנו לחוף, שאמנם פחות יפה מלים טונג אך מרשים גם כן, עם המון עצי דקל ענקיים מלאי קוקוסים (התפללנו שרק לא ייפול על הראש איזה קוקוס). לאחר שיטוט בחוף נכנסנו לאחד הפאבים וזה היה אחד הערבים הכפיים שלנו בטיול! בפאב ציירנו עם טושים זוהרים על הקירות מעץ, נהנינו מבירה ואווירה טובה וראינו קצת את השקיעה המקסימה! ראינו גם ילדים מקומיים בני 8 נוסעים על אופנוע... אין בעיה להגיע לבאגאו ולפאבים גם בחושך- הדרך סלולה רק קחו איתכם פנס.
כך בעצם עברה שהותנו בת 5 הימים בקופיפי חוויה מדהימה!
11.10-13.10 ימים 13-15 ריילי- לא כמו שחשבנו:
אחרי בוקר נינוח של בטן גב בבריכה, עשינו צ'ק אאוט, ובאחת בצהריים עלינו על המעבורת שתיקח אותנו לטונסאי ומשם למעבורת לריילי. גם הפעם הזמנו כרטיסים מראש באינטרנט (450 בהט לאדם). הגענו לטונסאי בשעה 14:00 כך שהיה לנו כמעט שעתיים עד המעבורת הבאה, ניצלנו את הזמן לשוטטות בחנויות וארוחת צהריים. המעבורת יצאה ברבע לארבע ובשעה חמש עגנו בצד המזרחי של ריילי (על מזח מאולתר)- גם בריילי אין נמל ולכן יורדים בסירות עד המזח. משם המעבורת ממשיכה לחוף אונאנג הסמוך.
ריילי זו רצועת חוף מוקפת צוקים שהגישה אליה אפשרית רק דרך הים. יש בעצם שני צדדים שביניהם מקשרת רצועת אדמה צרה (עליה נמצאות רוב החנויות והמסעדות, או כך לפחות חשבנו), צד מזרחי- שאינו ראוי לרחצה בגלל המוני המנגרובים שצומחים שם, וצד מערבי שזה בעצם החוף. רוב המלונות נמצאים בצד המזרחי, אנחנו הזמנו לילה במלון railay princess resort and spa, זה היה המלון היחיד בצד המערבי של האי במחירים יחסית שפויים.
ריילי- מהמעבורת:
צד מזרחי:
צד מערבי:
ממש בירידה מהמזח יש שילוט מלונות וכיוונים, אנחנו פנינו שמאלה ואחרי 3 דקות הליכה ברצועת בטון צרה שמהווה את נתיב ההליכה העיקרי, הגענו לצד האחורי של המלון.
המלון הזה משרתע מהצד המזרחי ועד הצד המערבי של האי. לצערי זה המלון היחיד שהיה פשוט מזעזע בטיול שלנו. המלון די ישן ולא הכי מתוחזק, יש תחושה שמנסים לגלגל הכל על האורח. כשעשינו צ'ק אין, היתה תיירת שנשבר לה הארון בחדר והמלון רצה לחייב אותה. אנחנו קיבלנו חדר בקומה התחתונה שהכניסה לחדר זה גם ה"חלון" היחיד בחדר, ולא ניתן להשאיר את הדלת פתוחה כי כולם פשוט עוברים לידכם. בחדר היה מזגן ללא תריסים, היה קפוא בחדר, ואין חלונות בכלל (כמו שאמרתי הכניסה לחדר זה דרך הדלת השקופה שלא ניתן להשאירה פתוחה בלילה כי כולם עוברים שם). כשביקשתי שמיכה נוספת אמרו שזה בתשלום של 500 בהט! וגם היה עובש באמבטיה. אחרי לילה של סבל בו היינו מוכנים לוותר על הכסף ולעבור למלון אחר, העבירו אותנו לחדר בקומה מעל. שם לפחות היה לנו נוף ואוויר כי הכניסה לחדר היתה דרך דלת נורמאלית, והיתה גם מרפסת ולא פינת ישיבה בדיוק איפה שכולם עוברים, והאמבטיה היתה במצב יותר טוב...
אז כמו שאמרתי אחרי הלילה הראשון הקשה שעבר עלינו החלטנו לתור את המקום ולהגיע לחוף פרננג שקראתי שהוא מהמם ביופיו. מדובר בהליכה של 10 דקת מהמלון לחוף- מגיעים לצד המזרחי וכשאתם עם הפנים לים פונים ימינה לכיוון הצוק ופשוט הולכים בשביל. ממש מתחת לצוק יש עליה לתצפית אבל כשראינו את העלייה התלולה (בעזרת חבלים) ואת כמות הבוץ, החלטנו לוותר. הגענו לפרננג בסביבות 10 בבוקר ולא היה מקום לזוז, החוף פשוט שרץ תיירים, לכן עשינו אחורה פנה והעברנו את היום בבטן גב במלון (עברנו בין 2 הבריכות). לקראת השקיעה התמקמנו לנו לתצפית יפה ואכן זכינו לאחת השקיעות היפיפיות שראינו עד כה בתאילנד.
בערב החלטנו לתור מעט את האי, כבר הבנו שבצד המזרחי אין מה לעשות, אז שוטטנו על החוף המערבי עד שהגענו לסמטה מלאה במסעדות וחנויות, המשכנו עם הסמטה לכיוון פנים האי (מיד אחרי החנות האחרונה בסמטה, תמשיכו ללכת פנימה דרך שטח נטוש כזה ואחרי כ-5 דקות הליכה תגיעו ליעד) ולהפתעתנו גילינו פה גן עדן של מקומיים- המוני מסעדות, 2 מסאג'ים ופאבים מקסימים! סיימנו את היום במסאג' (ששחרר לי את הצוואר התפוס מהלילה בגלל השינה עם מזגן ללא תריסים) וארוחה טובה.
למחרת, הזמנו טיול לאי הונג דרך המלון ב-speedboat בעלות של 1500 בהט לאדם (ואגרה של 200 בהט לאדם עבור הכניסה לאי הונג). הטיול כולל 4 עצירות: בלגונה, האי Koh Lahding, Koh Pakbia והאי הונג כמובן. מכל הטיולים שלקחנו זה היה הטיול הכי טוב!
יצאנו לדרך בתשע בבוקר, העצירה הראשונה היתה בלגונה בגלל הגאות (צריך להיות בגאות כי בשפל פשוט לא ניתן להיכנס ללגונה) והסירה שטה בתוך הלגונה ואתם יכולים ליהנות מהנוף היפה. הלגונה עצמה נראית כמו חדר ומכאן בעצם שם האי- הונג זה חדר בתאילנדית.
משם ממשיכים לאי Lahding לעצירה לקפה. אפשר לטייל קצת לחוף מצד השני (הליכה ארוכה מאוד של 2 דקות דרך ג'ונגל) או לשנרקל במפרץ המהמם.
משם ממשיכים ל Pakbia- אי מדהים! ממש תחושה של גן עדן, ולסיום- הדובדבן שבקצפת- האי הונג. האי עצמו אינו מיושב ומהווה שמורת טבע. אכלנו צהריים והתפזרנו לרביצה על החוף ושנירקול. האתר פשוט מדהים, על החוף איגואנות זוחלות, ובמים יש שונית ממש רדודה (להיזהר כששוחים כי בקלות ניתן לדרוך על שונית) וכמה דגים! אפילו זכינו לראות דג כמו נימו שוחה חופשי ומאושר בשונית... זו היתה חווית השנירקול הכי מדהימה שהיתה לנו בתאילנד! אחרי שמיצינו את השחייה קנינו לנו 2 קוקוסים בקיוסק וישבנו על חול טרופי לבן בצל המנגרובים, בוהים במים הכחולים השקופים ושותים קוקוס- זה נקרא גן עדן!
חזרנו למלון בשעה אחת, ואחרי שנ"צ קצר שוב הלכנו לחוף ליהנות מהשקיעה המהממת של ריילי, את הערב העברנו בפאב נחמד, רק מה, היום המוזיקה היתה חלשה, ואז גילינו, בעזרתו של האינטרנט, שמלך תאילנד נפטר כמה שעות קודם, ובעצם המדינה נכנסת לאבל. חששנו שכל המקומות יסגרו אולם הכל היה פתוח, אלכוהול הוגש רק המוזיקה הושמעה בווליום נמוך.
14.10 יום 16- בי ביי ריילי, שלום אונאנג:
ביום האחרון שלנו בריילי קמנו מוקדם (שבע בבוקר) ולפני ארוחת הבוקר הלכנו לחוף פרננג. איזה הבדל! אין אף אחד על החוף בשעה כה מוקדמת, פרשנו לנו מחצלת על החוף ונהנינו מהשקט והשלווה. ליד החוף יש מערה מלאה בפסלונים פאליים שמשמשת כאתר לבקשות פריון מהאלים, יש שם פסלונים בכל מיני צורות גדלים וצבעים ממש כמו מייצג בחנות אירוטית.
קרקורי הרעב הניסו אותנו לחדר האוכל ולארוחת בוקר. אולם בדרך לחדר האוכל, פתאום הבחנו בתנועה מעלינו, וראינו חבורת קופים מקפצת לה בין העצים והביתנים של המלון- הנה כמה שחייכו למצלמה:
מיד לאחר ארוחת הבוקר החלטנו לעזוב, לא אהבנו את ריילי. לדעתי החופים בקופיפי הרבה יותר יפים מאשר בריילי. גם חוף פרננג המהולל לא עשה עלינו רושם כלל ולכן החלטנו לעבור ליעד הבא- החוף הסמוך או-נאנג. בדיעבד הייתי בכלל מוותרת על שהיה בריילי, הטיולים יוצאים גם ככה מאונאנג, המלונות שם זולים יותר ויש מבחר רב יותר של מסעדות וחיי לילה. ההגעה והעזיבה מריילי לא מסובכת כלל- פשוט הלכנו לחוף וחיכינו עד שתתמלא סירה (עבור 10 אנשים המחיר זה 100 בהט לאדם) אנחנו היינו 8 אז פשוט שילמנו קצת יותר. אחרי שיט של 10 דקות כבר היינו באונאנג.
ביי ביי רילי:
הזמנו את המלון krabi resort והמלון לא אכזב! שודרגנו לוילות שליד הבריכה, מדובר במתחם חדש לגמרי והבריכה פושט מהממת- בנויה כספינה והביתנים סביב הם כמו גלים, פשוט עיצוב יפיפה. גם החדרים מעוצבים כמו חדרים באונייה עם חלונות עגולים ומנורות לילה בצורת עוגן. למלון יש גם גישה לחוף ולטיילת. את היום הראשון בילינו ברביצה בבריכה, שיטוט בעיירה, וצפייה בשקיעה מהממת!
בערב החלטנו לנסות סוף סוף את התאי מסאג', נשכבנו על המיטות בפיג'מות שקיבלנו, ובעוד אני זוכה למסאג' נעים ונהנת מכל רגע, אני קולטת את המסאג'יסטית מטיילת על גבו של בעלי (קשה היה לדעת אם הוא סובל בשקט או נהנה)- המסקנה שהוא הגיע בסוף זה שמסטג' תאילנדי זה לא בשבילו כי “פירקו לו את הגב”.
15.10-16.10 ימים 17 ו-18 ג'יימס בונד ובטן גב:
למחרת החלטנו לקחת טיול לאי של ג'יימס בונד ומפרץ פן נאגה. עלות הטיול 1800 בהט לאדם (כולל קייקים- מה שבדיעבד התברר כמיותר בעליל), בסך הכל מדובר בטיול די ארוך כי לוקח שעתיים להגיע למפרץ פן נאגה מקראבי. עם מזלי הרב, הנהג היה כלכך גרוע עד שכל חווית הנסיעה היתה סיוט מתמשך! כל הדרך הרכב הטלטל עד כדי בחילה נוראית, עד כדי כך שאפילו בעלי החסון קיבל בחילה בשלב מסוים ואני רק התפללתי שלא להקיא בדרך.
אספו אותנו מהמלון בתשע בבוקר, ואחרי נסיעה של כשעה (אחרי שאספו את כל המשתתפים כמובן) הגענו לעצירה הראשונה- מפל, די עלוב לטעמי.
משם המשכנו לפוקט ולמקדש הקופים. חוץ מכמה קופים אין באמת מה לראות שם, מי שרוצה יכול להיכנס פנימה ולראות את המקדש- אותנו זה לא עניין והסתפקנו בצפייה בקופים המרוקנים את פחי האשפה.
אחרי המקדש סוף סוף הגענו לנמל ועלינו על סירה שתיקח אותו לאי של ג'ימס בונד (האי נקרא על שם הסרט שצולם שם). השייט עובר במפרץ פן נאגה היפה והמלא איים קטנים שצפים מהמים, אולם רעש המנוע כלכך נורא שהייתי ממליצה לכם לקחת אטמי אוזניים. אחרי כחצי שעה של שייט בין האיים הגענו.
האי של ג'יימס בונד יפה, אך מתוייר בטירוף, אין כמעט מקום לדרוך שם מרוב תיירים, ואנחנו עוד היינו שלא בעונה! אחרי ששוטטנו כשעה באי (באמת אין מה לעשות שם שעה בין המוני התיירים הגודשים את המקום), משם המשכנו לקייקים.
סוף סוף חשבנו שנזכה להנאה בטיול, לשוט בקצב שלנו במפרץ וליהנות מהטבע, רק מה, לא אנחנו אלה שחותרים! כך מצאנו את עצמנו יושבים כלואים בקייק ומישהו חותר יחד עם המוני קייקים כאלה, וכולם נעים באותו הכיוון, איזה טבע, איזה שלווה ואיזה נעליים- יותר כמו מסלול מכוניות מתנגשות רק עם קייקים! ממש כמו בריכת צפרדעים! כבר הבנו שהטיול הזה לא בשבילנו אבל אין מה לעשות ננסה להפיק את המיטב. בחזרה בסירה לכיוון הנמל, עברנו ליד העיירה הצפה, עיירה שכולה על המים פרט למסגד המרשים שהוא המבנה היחיד שעל פיסת האדמה הצרה (דווקא מקום שבכיף היינו שמחים לעצור ולשוטט, אך לא עוצרים שם וחבל).
כשהגענו לחוף, המשכנו לגן הבוטאני בפוקט לעצירה לצהריים (אורז ועוף) ומשם הובטח לנו להגיע לשוק פירות. טוב לפחות נקנה מעט פירות איתנו, חשבנו, אך נכונה לנו עוד אכזבה.
שוק הפירות כלל בעצם 2 מדפים של אננס ודוריאן (הפרי המסריח) וגלידה תוצרת עצמית, ממש שוק עם מבחר מטורף! לפחות קנינו גלידה... מאוכזבים קשות מהטיול נערכנו לעוד נסיעה מבחילה של שעתיים עד המלון. מה שבטוח, זה היה הטיול האחרון המאורגן שלנו אי פעם בתאילנד! בדיעבד עדיף לקחת טיול כזה מפוקט (פחות זמן).
את היום האחרון באו-נאנג בילינו בבטן גב וקפיצות בבריכה העמוקה (הבריכה השנייה במלון). ממש ליד המלון מצאנו מסעדה חביבה ונהנינו מארוחות ערב מעולות על גג הבניין של המסעדה (לצערי הרב אני לא זוכרת את שם המסעדה). הזמנו דרך המלון הסעה לשדה בקראבי בעלות של 800 בהט למחר (אשפר למצוא גם ב-600 אבל כבר נמאס לנו מכל סצנת המיקוח בתאילנד ככה שהחלטנו ללכת על בטוח דרך המלון).
17.10 יום 19 בנגקוק העיר הגדולה:
מיד אחרי ארוחת הבוקר אספו אותנו לשדה התעופה קראבי שנמצא כחצי שעה נסיעה מהמלון. עוד טיסה של bangkok airways יצאה בדיוק מרבי וכבר בשעה 13:00 נחתנו בשדה של בנגקוק. בשדה, ישר קידמה אותנו אווירת האבל הכללית של הממלכה - סרטים שחורים ולבנים והמון תמונות של המלך.
לאחר קבלת המזוודה הלכנו לקומה 1 (קומת המוניות) הוצאנו מספר שהפנה אותנו לעמדת המונית. כאן יש לכם הזדמנות להתמקח על המחיר או לבקש מונה (meter), מהרבה טיפים הבנתי שמונה תמיד יהיה זול יותר ולכן ביקשנו מונה, מה גם שהמלון שלנו נמצא באיזור הקאוסן כך שמונית צריכה לעלות כ-400 בהט (הנהג ביקש 500 לפי מונה יצא 400)...
המונית עצרה ברחוב הומה והנהג אמר לנו שהמלון נמצא מצד שמאל בסימטה, הלכנו לכיוון שהראה לנו אך לא מלון ולא נעליים, רק רחובות מלאי בוץ... הפעלנו את עזרתו של גוגל והוא הראה שאנחנו צריכים לחזור לכביש הראשי. מסתבר שהמלון היה פשוט בצד השני של הכביש וכל שעלינו לעשות זה לחצות- משימה די קשה בתנועה הסואנת וללא מעבר חצייה או רמזור בסביבה. בסוף איכשהו נצמדנו לתאילנדים אמיצים וחצינו את הכביש.
המלון הזה הוא פשוט- tara place, מיועד בעיקר להעביר את הלילה (המזרן היה יותר קשה מקרש) אבל זה התאים לדרישותינו. האמת שלא כלכך תכננתי את בנגקוק, קראתי על הקאוסן והקניונים אז חשבתי שנהיה באיזור הקאוסן שהוא יותר מרכזי... בדיעבד עדיף היה לשהות באיזור הקניונים (יותר פעילות).
טוב, אחרי מקלחת החלטנו (או יותר נכון גררתי את בעלי) לצאת ולהכיר את העיר. למען האמת היה לי קרייבינג מטורף לסושי אז מצאתי מסעדה יפנית ממש בקאוסן רק לצערי כשהגענו אליה היא היתה סגורה, איזו אכזבה! רק מלחשוב על עוד פעם אוכל תאילנדי ואנחנו כבר מקבלים בחילה.
אני יכולה להבין את ההתלהבות מהקאוסן למי שרק נוחת בתאילנד, אבל אחרי 3 שבועות כמעט הרחוב כבר לא עושה רושם- אותם הדוכנים, אותם התאילנדים שמנסים למכור לכם חליפה או מסאג' או לשכנע אתכם להיכנס למסעדה עם האוכל הכי אותנטי (בדיוק כמו הזו שלידה). עדיין היה לי קרייבינג לסושי, או לכל דבר פרט לאוכל תאילנדי, כשפתאום קלטתי שלט של סושי! זו היתה מסעדה ישראלית של המרכז למטייל, אבל היי, כמו שאומרים קבצנים לא יכולים להיות בררנים, אז מיד עטנו על המסעדה. אחרי ארוחת סושי סבירה היינו מוכנים לקרוע את העיר.
לפי גוגל מדובר בהליכה של כ-10 דקות לארמון המלך אז החלטנו ללכת לשם. אפילו לא חשבתי שייתכן והמקום סגור... רק כשחצינו את הכביש הראשי ומצאנו עצמנו בקרב המוני תאילנדים לבושים שחור לבן וכבישים חסומים הבנו שכנראה לא נכנס לארמון המלך. מה שכן זכינו להתהלך ברחוב עם המון תאילנדים אבלים, כל התהלוכה מאורגנת טיפטופ, כשכל 5 מטר יש דוכנים עם מים מינרלים לשתייה (מחלקים בחינם לעוברים והשבים). הגענו לחומת ארמון המלך- אפשר היה להיכנס כדי לחתום בספר המלך (או משהו כזה) אבל התור היה מטורף.
משם המשכנו לכיוון המקדש wat pho המרשים. עלות כניסה 100 בהט לאדם ושם בעצם נמצא פסל בודהה השוכב. יצאתי קצת טיפשה, כי שכחתי שאסור להיכנס למקדש הפנימי עם שורט קצר ומשום מה לא היו במקום חצאיות להשכרה, כך שלאחר שיטוט במקדש עצמו לא ממש זכינו לראות את בודהה השוכב (בעלי בטוח לא הצטער על כך).
משם המשכנו לנהר כדי לראות את wat arun מקדש השחר שהיה בשיפוצים. רציתי לקחת סיבוב באוטובוס על הנהר אבל בעלי כבר מיצה את חוש ההרפתקנות שלו, והחום והלחות לא עזרו, כך שבלית ברירה נאלצתי לדכא את חוש ההרפתקנות שלי ולפנות חזרה למלון.
הליכה רגלית לא באה בחשבון- הוטל וטו. לכן חיפשנו מונית, רק מה, בגלל הכבישים הסגורים אף מונית לא הסכימה לקחת אותנו (אפילו לא תמורת 200 בהט) לכן מצאנו טוקטוק. אני לא מבינה על מה ההתלהבות- לנסוע ולנשים את כל הפיח של העיר... אבל אחרי חצי שעה הגענו למלון.
כשהחשיך והרעב הניס אותנו החוצה החלטנו לנסות שוב את מזלנו בקאוסן, ומה אני אגיד, הבדל של שמים וארץ! אם בבוקר מדובר ברחוב מזוהם ומטונף, בערב הוא הופך לשוק ססגוני מלא אורות וקסם. אחרי שוטטות מצאנו לנו פאב חמוד והתיישבנו לארוחת ערב, כלכך התלהבנו מהאווירה שכבר חשבנו שנזמין גם קינוח ובכלל נבלה כמה שעות בנעימים, כשפתאום באמצע הביס בבננה רוטי שלי, בעלי אומר "אל תסתכלי אחורה", טוב אחרי משפט כזה נראה אתכם לא מסתכלים, ומה רואות עיני? חולדה בגודל של חתול מטיילת להנאתה ממש מאחורי בין השולחנות והסועדים. כמו שאמרתי, מזל שאני לא פוחדת מחולדות, אבל על התיאבון נוכחותן משפיעה- הוא נעלם מיד. כאילו הריח את התיאבון שהסתלק לו, התיישב לידנו חתול שמן שפשוט התעלם באלגנטיות מהחולדה וקיווה מאד שיקבל משהו לאכול... בשלב זה הזמנו את החשבון וברחנו משם. למזלנו ממש מתחת למלון יש מסאג'- אין כמו מסאג' טוב לסיום היום...
18.10 יום 20: שופינג
היום הוקדש לשופניג וסיבוב קניונים. צריך לקנות מתנות לא? אז לקחנו מונית לקניון MBK (הרי מספרים שזה גן עדן של מציאות) בפועל גן העדן היה פשוט גיהינום שלא מהעולם הזה! מונית מהקאוסן עלתה לנו 100 בהט (עם מונה, כחצי שעה נסיעה מהמלון) הגענו לקניון בשעה 10:00 כשרוב החניות עדיין סגורות. התחלנו את הסיבוב בקניון בן 7 הקומות. האמת בחיים שלי לא חשבתי שבעלי יכנס ל-shopping frenzy אבל זה ההסבר היחיד שאני יכולה למצוא ל-7 (ש-ב-ע)! שעות בקניון (הוא עוד היה ממשיך אילולא הייתי כבר על סף התמוטטות עצבים. הייתם חושבים שקנינו המון דברים, אבל לא! אין מה לקנות- כל הדברים הזולים זה פשוט זבל (בדיוק הזבל שמוכרים באיים) ומה שסביר עולה כמו בארץ. על מה בזבזנו 7 שעות? אלוהים יודע. לפחות סיקתי בשנית את קרייבינג הסושי שלי- היה טעים!
כפיצוי על יום מבוזבז (בעיני כמובן) בערב החלטנו לנסות שוב את המסעדה היפנית שהיתה סגורה אתמול (nippo ichiban). המסעדה נמצאת בקומה שנייה של בניין (אבל יש שלט קטן מהרחוב) ברחוב הקאוסן. מדובר במסעדה קטנטנה אבל כלכך ביתית ונעימה, והסושי- פשוט להיט! מעט נחמה על היום. לפני השינה קינחנו שוב בפוט מסאג'.
19.10 יום 21: יום אחרון
היום האחרון שלנו בתאילנד, אחרי הסיוט של אתמול החלטנו לבלות קצת בעיר ברוגע, לכן התחלנו את היום באקווריום הגדול- siam ocean world הנמצא בקניון סיאם פארגון בקומה התחתונה. מדובר באקווריום ענק, פתוח כל יום מ-10 עד 22. כניסה רגילה למבוגר עולה 990 בהט (ניתן להזמין עד 24 שעות לפני גם באינטרנט במחיר מעט זול יותר). כבר כשנכנסנו קיבלנו תוכניה על שעות האכלה וכו'. אני חושבת שזה האקווריום הכי מרשים שביקרנו בו אי פעם. הוא ענקי! ויש בו הכל- דגים קטנים, דגים ענקיים, כרישים, פינגווינים צבים ועוד. האגף הכי מרשים בעיני זה הכרישים- אתם הולכים במנהרה והם פשוט שוחים סביבכם-מדהים! אגב למי שמעוניין ניתן לקנות כרטיס עם פעילויות משולבות כמו צלילה עם כרישים, שייט בסירה והאכלה וכדומה.
אנחנו בילינו במקום שעתיים ומשם נשנשנו צהריים באחת מהמסעדות הרבות בקניון. אחרכך בעלי רצה לעשות סיבוב בקניון הזה (כי 7 שעות אתמול לא הספיק) אבל כשראינו את החנויות במקום- פראדה, גוצ'י וכו' הבנו שעם השופינג סיימנו.
קראתי שפארק לומפיני שנמצא ליד הקניונים הוא המקום ליהנות מהטבע ומיד שמנו פעמינו לשם, ברחובות מלאי הפיח והלחות. הגענו לפארק והוא אכן חביב, רק שמזג האוויר היה פשוט נורא מכדי ליהנות מטיול. לכן שוטטנו שם קצת- ראינו את הבניינים המשתקפים באגם המלאכותי ומשם תפסנו מונית לקאוסן להשלמת קניית מזכרות. בדרך עברנו על פני הרובע הסיני המרשים וממש הצטערתי שלא יצא לנו לשוטט שם (אבל בעלי כבר מיצה את חוש השיטוט בטיול ולא רציתי למתוח את הגבול יותר מידי :)).
פארק לומפיני ובגקוק הפקוקה:
בערב שוב התפנקנו בסושי טעים מהמסעדה היפנית ולאחר מסאג' אחרון פרשנו לישון.
למחרת לקחנו מונית לשדה וכך נגמרו להם 3 שבועות בתאילנד, עכשיו נוסעים להתקרר במוסקבה לעוד 3 ימים :).
