ספטמבר בגיאורגיה
חלק ב'
לחלק הראשון לחצו כאן.
20.9 יום 8: מחלת גבהים
זכינו לארוחת בוקר מפנקת מאוד, עד כדי כך שמיד החלטנו להישאר את 3 הלילות הבאים באותו המקום. היום אנחנו מתכננים לעלות עד לאגמים הקפואים (קורולדי), אבל בגלל שקמתי עם קלקול קיבה החלטנו שנעשה חצי מהדרך בג'יפ- עלייה עד הצלב שמעל העיירה, שעד אליו מדובר בהליכה של כמה שעות טובות (בעליה) וממנו נמשיך ברגל עד האגמים- עוד כ-3 ק"מ בעלייה.
לאחר שביררנו עם בעלי המקום שהג'יפ שלנו אכן מסוגל להגיע לשם (מסוגל להגיע עד הצלב אבל לא עד האגמים), אנחנו יוצאים לדרך.
קצת על מסטיה- זוהי העיירה הראשית של חבל סוונטי, החבל המבודד ביותר בגיאורגיה ומפורסם בזכות המלח שלו ששמים בכל תבשיל במקום, וכן בזכות המגדלים שלו מתקופת ימי הביניים. ניתן להגיע למסטיה ברכב או בטיסה מטביליסי (יש שדה תעופה ליד העיירה אם כי הטיסות לא ממש סדירות, אולם המחיר די נוח).
אנחנו יוצאים לדרך, נוסעים כיוון שדה התעופה ע"ש המלכה תמר (המלכה המפורסמת של גיאורגיה מימי הביניים), מיד אחרכך חוצים את הגשר (פונים שמאלה), פניה ימינה ושוב שמאלה ומתחילים לטפס. הדרך מאוד מאתגרת, מדובר של שביל צר כשמצד אחד ההר ומהצד השני התהום, אבל הנוף פשוט משגע, במיוחד כשרואים את העיירה עם המגדלים שלה על רקע ההרים המושלגים והשדות הירוקים. בדרך אנחנו גם חולפים על פני פרות וחזירים וכמובן שעוצרים בכל רגע לצילומים.
יצאנו מוקדם כך שבחלק הזה אין בכלל אנשים (מי שיצא מוקדם הולך ברגל והם עוד לא הגיעו לגובה הזה). אנחנו עוברים את הצלב ומתקדמים עוד קצת, לבסוף אנחנו חונים ויוצאים להליכה. האוויר פשוט צלול, מזג האוויר מדהים והנוף עוצר נשימה!
התחלנו ללכת, כמובן שהמסלול בעלייה, ברגע שעולים על גבעה אחת מיד יש עוד אחת, אולם אחרי העלייה הראשונה אני מרגישה שאני תכף מתעלפת, בהתחלה אני חושדת שמדובר בקלקול קיבה ולכן יושבת לנוח ושותה הרבה מים. אבל אחרי כקילומטר של הליכה אני מרגישה שמשהוא לא בסדר, אמנם המסלול לא קל, אבל עשינו יותר קשים. בעלי החליט לראות אם אנחנו קרובים לאגמים אז הוא התקדם קצת קדימה בעוד שאני נשארתי לנוח וליהנות מהנוף. הוא חזר בלי בשורות טובות- עלייה אחרי עלייה באופק ולא רואים את האגמים. בשלב הזה אנחנו מחליטים לוותר על האגמים הקפואים להיום (יש לנו עוד 3 ימים פה אז נעשה אותם כשארגיש טוב יותר).
אנחנו יורדים חזרה לכיוון הצלב וצופים משם על העיירה (יחד עם החזירים והפרות שמארחים לנו חברה).
החלטנו לנצל את שאר היום ולעשות את המסלול לקרחון צ'לאדי שאמור להיות מישורי ומוצל.
גם לצ'לאדי ניתן להגיע ברגל מהעיירה- הולכים לכיוון שדה התעופה וממשיכים עם השביל (כ-8 ק"מ עד הקרחון). אנחנו הגענו עם הגי'פ עד החנייה. במתחם יש קיוסק שניתן לשתות תה, קפה או בירה, המוכרת מזהירה אותנו מפני דב קטן שחי בפארק ושאם נראה אותו שלא נבהל. מדובר בדובון שהרנג'רים הצילו מהעיירה אושגולי, שם היו 2 דובונים קטנים שחיו אצל נזיר שגידל אותם עד שיהיו בוגרים ואז ישוחררו לטבע, אחד הכלבים בעיירה פשוט טרף את אחד הדובונים אז את השני העבירו לשמורה בצ'לאדי כדי שלא יפגע בהמשך בכלב (לדובים זיכרון טוב ומכאן החשש), לפחות זה הסיפור שסיפרו לנו.
המסלול מתחיל בטיפוס על גדר וחציית גשר ואז נכנסים לתוך יער. בסך הכל המסלול מוצל ומאוד מישורי מצד שמאל יש את הנהר שיוצא מהקרחון. אנחנו הולכים להנאתנו ופתאום מבחינים בדובון, כמובן התרגשות אוחזת בכל התיירים במקום שממהרים לצלם את הדוב, מסכן הדובון הוא רק רוצה לטייל בטבע... הדובון כלכך נלחץ מתייר אחד שפשוט דיבר בכל רם עד שהוא החליט לשרוט אותו (מקרוב הציפורניים שלו נראות מאוד חדות ומאיימות). אנחנו ממשיכים ללכת והדובון רץ לא רחוק מאיתנו ומידי פעם משכשך בנהר, כשהגענו לקבוצת אנשים שישבה בקרחת היער ואכלה הדובון לא היסס וניגש "לבקש" אוכל- עד שהרנג'ר סילק אותו משם (מסתבר שהרנג'ר הוציא אותו לטיול).
מקרחת היער כבר ניתן לראות את הקרחון, מי שרוצה יכול לטפס ולהגיע ממש עד הקרחון (על אחריותו, זה די מסוכן כי קרחון כל הזמן זז וניתקים ממנו סלעים). אני חייבת להתוודות שאחרי הקרחונים של איסלנד ונורבגיה הקרחון הזה לא כלכך מרשים, אבל המסלול עדיין מאוד מהנה- קליל ומוצל ליום חם וטוב כדי להעביר כמה שעות בנעימים בטבע. ישבנו קצת על שפת הנהר (המאוד קפוא! למי שתכנן לשחות שם לא מומלץ...) והתחלנו לחזור חזרה.
הגענו לרכב בשעה ארבע וחצי, די רעבים אז חזרנו לעיירה למצוא מקום לאכול צהריים, בגלל הרעב לא היה לנו כוח לחפש מסעדות אז נכנסנו שוב ל-ushba לארוחת צהריים מפנקת ביותר. משם חזרנו לגסטהאוס למנוחת צהריים.
בערב, אחרי עוד סיבוב בעיירה לצורך קניית מזכרות:), ישבנו קצת עם המארחים, והחלטתי לשאול לגבי הגובה של האגמים (עלה בי החשד שהתסמינים שלי היו אולי קשורים יותר לגובה ולא לקלקול הקיבה מה שהסתבר כנכון).
מסטיה שוכנת בגובה של 1500 מ', הצלב נמצא עוד 900 מ' מעל העיירה והאגמים עוד כ-700 מ' (סה"כ גובה 3100 מ')- פרט שלא כלכך לקחנו בחשבון בבוקר. מסתבר שפיתחתי מעין מחלת גבהים... לכן החלטנו שאת האגמים נעשה בנסיעה בג'יפ של המארחים מחרתיים (הם יארגנו קבוצה וייקחו אותנו). אבל מחר ניסע לאושגולי!
21.9 יום 9: אושגולי
עוד יום יפה מקדם את פנינו, ואחרי עוד ארוחת בוקר מפנקת אנחנו יוצאים לאושגולי. בגדול כדי להגיע לשם צריך ג'יפ (אולי אפילו גבוה משלנו) אבל אם נוסעים בזהירות הדרך לא כזאת נוראית כמו שחושבים והג'יפון שלנו עובר בלי שום בעיה.
אושגולי הוכרז כאתר שימור מורשת עולמית, זה הישוב הכי גבוהה באירופה 2400 מ', ובחורף הוא מבודד לגמרי. משך הנסיעה ממסטיה עד לאושגולי הוא כשעתיים וחצי- שלוש. למי שאין ג'יפ ניתן לקחת טיול יום במרשרוטקה (כל גסטהאוס מציע שירות כזה), וכמובן שאפשר גם ללכת- טרק של 4 ימים דרך הכפרים בסביבה.
אנחנו מתדלקים (לא ידוע אם יש תחנת דלק בדרך), קונים נשנושים ויוצאים לדרך. בהתחלה מדובר בדרך סלולה ומצוינת שבעצם מובילה לאתר סקי של מסטיה, אנחנו עוצרים לתצפית על העמק. בהמשך הדרך הופכת לדרך עפר. אנחנו עוברים בין כפרים קטנים וציוריים, המון פרות וחזירים ובאופק רואים את הפסגה הלבנה של הר שחארה (הגבוה ביותר בגיאורגיה).
אנחנו נוסעים לאורך הנהר בכביש צר, מעת לעת עוצרים למנוחה ולשכשוך במים. האטרקציה הראשונה בדרך היא מגדל האהבה- מגדל סוונטי שניתן לעלות למעלה, אנחנו נעשה זאת בדרך חזרה כי עצרו שם 2 מרשרוטקות עם תיירים אז החלטנו לא להצטופף.
הקטע האחרון של הכביש ממש לפני העיירה די מלחיץ כי נוסעים בתוך נקיק צר כשמימין תהום עמוקה ובה זורם הנהר ומשמאל צלע ההר עם סלעים שכל רגע יכולים ליפול לכם על הראש, כמו שאמרתי קצת מלחיץ.
הגענו לאושגולי ב-11 בבוקר והנוף פשוט עוצר נשימה- אתן לתמונות לדבר במקומי…
בגדול אין מה לעשות באושגולי למעט מסלולי הליכה. בעיירה יש מוזיאון קטן על החיים אבל לא נכנסנו אליו. למי שרוצה יש מסלול להר שחארה שאורכו כ-12 שעות, מה שכמובן לא עשינו. במקום זאת עברנו את העיירה והלכנו לכיוון הר שחארה. הגענו לנהר ושם עצרנו לפיקניק. לידנו רעו פרות וסוסים, המון פרפרים התעופפנו מסביבנו ואפילו הצלחנו לראות צפרדע בתוך המים.
חזרנו לעיירה ושם ישבנו לשתות בירה בקיוסק (אין מסעדות רק קיוסקים), מהר מאוד התחלנו לשוחח עם בעל המקום (היתרון בידיעת רוסית) שסיפר לנו קצת על החיים בעיירה, על כך שבקיץ מצטיידים לקראת החורף, בחורף אוכלים רק בשר (חזירים בעיקר) ושותים צ'ה צ'ה (משתכרים) ומשתעממים בטירוף כי לא ניתן לנסוע לשום מקום כי הדרכים חסומות. לכלבים יש תפקיד חשוב בשמירה על חיות המשק מפני זאבים ודובים ולכן המקומיים מאוד לא אוהבים את הטרנד הקיים של תיירים שמרחמים על הכלבים המשוטטים שהולכים איתם בטרק ואז מגיעים לאושגולי ועוזבים אותם ואותם כלבים בגלל רעב אחרכך פוגעים בחיות המשק. הוא גם סיפר שבשנה האחרונה היתה מגפה שהרגה כמעט את כל החזירים בעיירה (באמת לא ראינו חזירים בכלל באושגולי).
בשעה שלוש אנחנו יוצאים חזרה, עצרנו במגדל האהבה (עכשיו הוא ריק לגמרי) ואנחנו מטפסים עד למעלה, לא שיש משהו מיוחד במגדל אבל אם אתם כבר בסביבה כדאי להיכנס ולו כדי לסמן וי (עלות של לארי אחד). האגדה אומרת שזוג שנכנס לשם יאבה לנצח :)
בחמש וחצי מגיעים למסטיה ועוצרים במסעדת נלה שם ניתן להשאיר כיתוב על הקירות של המסעדה כמזכרת. בגדול המקום די תיירותי והומה אבל האוכל טעים (כמו בכל מקום אחר בינתיים).
עייפים חוזרים לגסטהאוס לנוח. בערב אנחנו שוב משוטטים בעיירה אבל מרגישים שדי מיצינו את מסטיה.
22.9 יום 10: ביי ביי להרים
אנחנו פותחים את הבוקר בנסיעה לאגמי קורולדי (מה שלא הצלחנו לעשות ברגל ביום הראשון), אנחנו קבוצה של 5 אנשים כך שיצא מחיר של 20 לארי לזוג (לא נורא). נוסעים שוב בדרך זה נסענו לפני יומיים, עוברים את הצלב ואת המקום בו חנינו פעם שעברה, ואז מגיעים לשיפוע מטורף! אין מצב שהג'יפ שלנו היה עובר את זה זה לפחות 40 מעלות שיפוע! גם הג'יפ הזה מוחה בתוקף ומד החום עולה למקסימום, אני בטוחה שתכף נתקע... למזלנו מיד אחרי השיפוע מופיעים האגמים.
טוב אגמים זה תיאור מוגזם, יותר כמו שלוליות, 3 שלוליות גדולות! אבל הנוף פשוט משגע!!! מרגישים כמו כל גג העולם! מסביב פסגות מושלגות, למטה העיירה ושדות ירוקים, מסביבנו פרות רועות והתחושה כאילו ניתן עוד רגע לגעת בעננים שמעל.
אנחנו מטיילים במקום כחצי שעה (הנהג מחכה לנו) ומשם נוסעים לצלב לעוד תצפית על העיירה והסביבה. ממול רואים את הרכבל שתמורת 5 לארי ניתן לעלות לשם ולטייל באזור ההוא של אתר הסקי (עברנו ליד אתמול בדרך לאושלוגי).
ירדנו חזרה למסטיה, נפרדנו מבעלי הגסטהאוס הנחמדים והחלטנו לרדת מההרים ולנסוע לים השחור. בהתחלה חשבנו לטייל עוד לאתר הסקי והרכבל אבל די מיצינו את העיירה והנופים אז החלטנו לעשות את הנסיעה על הבוקר כשרעננים כי הדרך ארוכה ויש הרבה תחנות עצירה שרצינו לעשות עוד בהלוך.
בדרך עצרנו לקפה ותה בקיוסק מאולתר ליד מפל חמוד, בהמשך עצרנו לחצ'אפורי, עצרנו ליצלום ליד אגם הטורקיז ולקינוח הסכר המרשים!
כיוונו את הGPS לעיירה פוטי לחופי הים השחור (הגבול עם אבחזיה- שלשם לא כלכך מומלץ להגיע). הדרך מישורית ועוברת בהמון כפרים קטנים, נהרות, חיות משק ובהתקרב לפוטי אפילו מסילת רכבת!
פוטי זו עיר נמל ועיר תעשייתית, חשבנו שיהיה מה לעשות בעיר אבל התאכזבנו, אפילו מלון לא הצלחנו למצוא! לכן המשכנו לנסוע לאורך חופי הים השחור עד לעיירה אורייקי (UREKI), מצאנו מלון פשוט ממש על החוף (מלון 3 כוכבים בעלות 60 לארי) ומיד הלכנו לטבילה מהירה בים. רואים שזו עיירת חוץ כי גם ב-7 בערב יש המון תיירים רובצים בחוף הים.
מסתבר שזו העיירה היחידה בה החוף חולי ולא מסולע כמו בשאר החופים של הים השחור בגיאורגיה ויש טוענים שלחול זה יש תכונות מרפא.
אנחנו אוכלים ארוחת ערב במסעדה ליד המלון (די ריקה), כל האזור די ריק יחסית למקום תיירותי אבל מצד שני אנחנו כבר בסוף העונה.
כבר כתבתי קודם שהמזרונים בגיאורגיה הם נוראיים (בלשון המעטה) אבל המלון הזה ניצח בתחרות המזרון הגרוע ביותר! זה הגיע למצב כזה שבאמצע הלילה הורדנו את המזרון לרצפה בניסיון לישון, אני בשלב מסוים ויתרתי והלכתי לישון על הספה (שהייתה מעט יותר נוחה מהמזרון) בעלי התמודד עם המזרון בגבורה.
23.9 יום 11: חוזרים לציוויליזציה
אחרי לילה חסר שינה כשאנחנו סובלים מכאבי גב מטורפים החלטנו להקדים את המלון המפנק שהזמנו לעוד יומיים בבטומי (החלטנו גם להוסיף עוד לילה כדי לתת מנוחה לגב), ככה שיש לנו למצוא מלון רק להיום בלילה וממחר אנחנו מתחילים את החלק של הנופש בטיול.
קראתי שבאזור יש את שמורת קולחטי והאגם הגדול ביותר בגיאורגיה שם ניתן לעשות גם שיט, אז הנה אחלה בילוי להיום. לקח לנו קצת זמן למצוא את מרכז מהבקרים ממנו יוצא השיט רק מה אנחנו מתבשרים שהם תפוסים לגמרי להיום ואין להם סירות להשכיר לנו. כמה חבל! טיפ חשוב- תתאמו מראש!
אנחנו בל זאת עושים גיחה לאגם, אבל מהמקום שאנחנו נמצאים בו זה נראה כמו הכנרת ביום חם מאוד עם המוני יתושים. טוב נו נסע לכיוון בטומי, אולי בדרך נמצא מה לעשות.
אנחנו עוצרים לפיקניק על הים השחור, ומשם נכנסים לבטומי- העיר השנייה בגודלה במדינה וכיאה לעיר תיירותית היא עמוסה באנשים ובתנועה.
באחד הטיפים קראתי שכדאי לנסוע דרומה לגבול עם טורקיה שם יש עיירות מעניינות אז החלטנו לנסוע, רק מה שבטומי נמצאת רבע שעה מהגבול כך שאין כלכך לאן לנסוע. הגענו עד הגבול לעיירה סארפי אבל גם שם לא מצאנו משהו מעניין לעשות אז חזרנו לעיר.
חנינו במרכז העיר והלכנו למסעדה לאכול צהריים ומשם נסענו לחפש מקום ללינה. רצינו לישון במרכז העיירה כדי לטייל בערב ואכן מצאנו מקום במרכז, מלון די פשוט בעלות של 60 לארי. אנחנו זורקים את הדברים ויוצאים לטייל בטיילת.
בטומי די דומה לאילת, יש טיילת ענקית ומושקעת, ניתן גם לקחת שיט במפרץ. אנחנו נהנים מהשקיעה, מטיילים ליד הגלגל הענק ופסל האוהבים שזזים עד שמתנשקים ואז שוב מתרחקים. הגענו למזח ושם יש המון מסעדות ובתי קפה, התיישבנו לשתות בירה ולנשנש, עם נוף לים ושקיעה מהממת. כשהחשיך הלכנו לראות את המזרקות הרוקדות שבמרכז העיר- מחזה מרשים מאוד (אבל שימו לב שזה לא המזרקות הרוקדות היחידות בעיר, המזרקות המרשימות יותר נמצאות דרומה יותר). ככה טיילנו עד 12 בלילה ואז פרשנו לישון.
24.9: יום 12- מתחילים את הנופש
קמנו בשמונה בבוקר, עשינו צ'ק אאוט והלכנו לעיר לחפש מקום לארוחת בוקר וכאן נכונה לנו הפתעה לא נעימה בכלל. בטומי היא עיר מתויירת, וכעיר מתויירת היינו מצפים שיהיה מקום לאכול ארוחת בוקר בשמונה-תשע (לא שעה כלכך מוקדמת הייתי אומרת), אבל מה העיר מתעוררת רק ב-11 והלאה. האבסורד הוא שהמקומות פתוחים והעובדים נמצאים שם אבל מה, הם מנקים! כל מסעדה שנכנסנו אומרת לכם שתבואו ב-11, אבל אנחנו רעבים עכשיו!!!
לאחר סיבוב של כשעה בכל מרכז העיר מצאנו קפה פתוח! יש!!! מזמינים חצ'פורי וקפה ויושבים לאכול.
למלון אנחנו נכנסים רק ב-14:00 אז יש לנו את כל הבוקר. אנחנו מחליטים לנסוע לגנים הבוטניים, שמענו שהם גדולים ומושקעים. כניסה עולה 16 לארי לאדם וחניה עוד 3 לארי.
הפארק בנוי על צוק שמשקיף לים ולעיר בטומי, הגנים עצמם ענקיים, יש 8 מתחמים שונים והמון מינים וסוגים של צמחים, הפארק מאוד יפה והנוף הנשקף משם פשוט עוצר נשימה! אבל, חסר לנו קצת עניין. השילוט של הצמחים מאוד קטן ולא ברור, אין איזשהו עיצוב "פארקי" אלא הולכים על שביל ועוברים בין סוגים שונים של צמחייה. לחובבי הבוטניקה זה בטח גן עדן, אבל אל תצפו לפארק בסגנון גנים של אירופה זה לא זה, יחד עם זאת זו דרך נחמדה להעביר את הזמן אם אתם שוהים כמה ימים בעיר.
טיילנו להנאתנו בגנים, אכלנו גלידה וקדימה למלון לתחילת הנופש שלנו!
הזמנו דרך BOOKING את המלון- mariana colesseum Batumi hotel הוא נמצא בחלק הדרומי של העיר, במרחק 20 דקות הליכה מהמרכז (הטיילת מגיעה עד לשם גם כן). אנחנו מגיעים למלון ומיד קופצים לפינוק בבריכה.
וככה אנחנו מתכננים לבלות את היומיים הבאים-ברביצה בים ובבריכה.
25-26.9 - ימים 13-14- לחיי הנופש
לילה ראשון בגיאורגיה שישנו כמו תינוקות וקמנו ללא כאבי גב! סוף סוף מלון עם מזרון מפנק! אחרי ארוחת בוקר מאוד מפנקת אנחנו הולכים לחוף.
בבטומי החוף הוא לא חולי- יש המון אבנים ולכן מומלץ ללכת עם כפכפים. האבנים נעלמות כשנכנסים לעומק מסוים (כמה צעדים). המים מדהימים, שקופים לגמרי וללא גלים בכלל (בגלל זה הים נקרא הים השחור- שזה תרגום לא כלכך מוצלח לשם המקורי שזה ים מרמרה- ים השיש), נהיה עמוק די מהר.
אנחנו שוכרים ב-3 לארי מיטת שיזוף ונהנים מרביצה של כמה שעות.
בצהריים אנחנו קופצים לאחת המסעדות ליד לאכול (לא חסר מסעדות בסביבה). אחרכך אנחנו הולכים לטייל בעיר או יותר נכון לדולפינריום במרכז העיר שמציג מופע דולפינים (בשעה 14:00), אני לא זוכרת כמה זה עולה (לא יותר מ-10 לארי) והמופע נמשך כשעה- מופע מאוד נחמד. אנחנו מטיילים קצת ליד האגם וגן החיות (לא נכנסנו) וחוזרים למלון.
בערב אנחנו הולכים לראות את המזרקות הרוקדות (אלה שליד המלון) וזה פשוט מדהים! כל יום החל משעה 21:00 או 22:00 (תשאלו במלון כי זה משתנה בהתאם לעונה) מתחיל המופע. מדובר במזרקות ענקיות ש"רוקדות" לקצב המוזיקה, למי שהיה במזרקות בברצלונה, בבטומי זה הרבה אבל הרבה יותר מרשים! אל תתבלבלו עם המזרקות במרכז העיר, כאן זה הדבר האמיתי! מופיע עוצר נשימה, ישבנו 3 שעות בכיף מהופנטים! מי שרוצה יכול גם לאכול באחת המסעדות הצופה על המזרקות.
וכך העברנו גם את היום הבא- בריכה, ים, מסעדות טיילת וצפייה במזרקות בערב.
27.9 יום 15: הדרך שלא נגמרת
אחרי ארוחת בוקר מפנקת אחרונה במלון, וכמובן לילה אחרון על מזרן מפנק, אנחנו נוסעים היום לכיוון בורג'ומי עיירת המעיינות. לפי הGPS (גוגל) יש 2 אפשרויות- לחזור איך שבאנו לכיוון פוטי ומשם להתחבר לכביש ראשי דרך קותאיסי ולהגיע לבורג'ומי (4 שעות ו-11 דקות) או לנסוע בכביש הדרומי לכיוון אקלציקי (akhaltsikhe) ומשם לבורג'ומי דרך השמורה המפורסמת (3 שעות ו-59 דקות). מה הייתם מחליטים? לנסוע באוה דרך או לנסוע בדרך חדשה שנראית קצרה יותר בזמן?
אנחנו הלכנו על האפשרות השנייה ואין לכם מושג כמה טעינו! גוגל מפות לצערי לא יודע להבדיל בין כביש סלול לכביש עפר ומה שהתגלה לנו זה שאחרי 100 ק"מ של כביש סלול ורחב דרך כפרים יפים, הגענו לכביש עפר שחוצה את כל שדרת ההרים בדרך. אמנם הנוף משגע- מטפסים על הרים, עוברים דרך אתרי סקי, כפרים קטנים, באמת נוף מדהים, אבל כמה שעות אפשר להתפעל מהנוף? שעתיים? שלוש? לבורג'ומי הגענו בשש בערב (יצאנו בתשע בבוקר)!
קצת תמונות מהדרך המאוד ארוכה:
הנסיעה היתה פשוט מזוויעה, עד כדי כך שאחרי 4 שעות של טרטור בכביש עפר נכנסנו לכפר שם ראינו סופר, עטנו עליו כמו מורעבים (ובאמת היינו מורעבים) רק כדי לגלות שחוץ מלחם ו"במבה" גרוזינית אין שם כלום! בכל זאת קנינו פרוסת לחם והמשכנו ליעדנו.
הנוף כבר השתנה מאוד והוא הופך למדברי, מזכיר מאוד את רמת הגולן רק שכאן יש נהר באמצע וקצת ירוק סביבו.
עברנו דרך העיירה אקלציקי שם יש מצודה מרשימה מימי קדם, אבל היינו תשושים אז לא עצרנו והמשכנו לבורג'ומי.
אחרי 40 דקות מאקלציקי נכנסנו לבורג'ומי. בורג'ומי מפורסמת בזכות המעיינות המינראליים הרבים הנמצאים בעיירה, אפילו סטאלין נהג לבקר שם, יש גם מותג מים מינרליים שנקרא בורג'ומי.
אנחנו מחפשים מקום לינה ומצאנו גסטהאוס חביב בעלות של 50 לארי, החיסרון היחיד זה שהחדר בקומה שלישית אבל אנחנו כלכך עייפים שלא אכפת לנו. מיד אנחנו יוצאים לטייל בפארק, חייבים לחלץ רגליים אחרי נסיעה כלכך ארוכה.
אנחנו מגיעים לרחוב הראשי והוא ממש חמוד, בתים מסוגננים, המון חנויות ודוכנים. בכניסה לפארק יש שער, בשעות היום הוא בתשלום אבל בשעה שלנו זה כבר חינם. קראתי שניתן ללכת כ2 ק"מ עד המעיינות אבל אנחנו כבר לא מספיקים כי מחשיך. אז אנחנו מטיילים בפארק השעשועים (ניתן לעלות גם ברכבל למעלה שם יש עוד פארק שעשועים) והולכים לאכול באחת המסעדות בסביבה.
בבורג'ומי נמצא הפארק הלאומי הגדול ביותר בגיאורגיה- חראגאולי עם המון מסלולים שמאוד מומלץ לעשות. בנוסף לכיוון אקלציקי, יש את המנזר הירוק שקראתי שזה גם מקום נחמד לטיול. מיותר לציין שלא הספקנו לא את זה ולא את זה. לבורג'ומי נצטרך לחזור בפעם הבאה :).
28.9 יום 16: עיר המערות
היום אנחנו נוסעים לורדזיה- עיר המערות. קמנו יחסית מוקדם בבוקר כי לפי גוגל יש כשעה וחצי נסיעה עד לורדזיה ואחרי הנסיעה של אתמול אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים.
קנינו ארוחת בוקר בסופר- יוגורטים ולחמניות, ויצאנו לדרך. בגדול עד אלקציקי זו אותה הדרך בה נסענו אתמול, אנחנו עוברים את הכניסה לפארק הלאומי חראגאולי ואת המנזר הירוק (חשבתי בהתחלה להיכנס אבל שוב בגלל שלא סמכנו על גוגל העדפנו לא "לבזבז" זמן כי יש לנו עוד נסיעה לטביליסי היום). אכלנו את ארוחת הבוקר ליד הנהר והמשכנו בנסיעה.
הנוף באזור הזה שונה לגמרי, ממש מדברי, גבעות צהובות וחומות אבל באמצע עובר נהר שמימיו כחולים כהים שמהווה ניגוד יפיפה לחום של ההרים. אנחנו עוברים מספר מצודות עתיקות שבנויות על הגבעות מצטלמים מול אחת מהם וממשיכים לורדזיה.
בדרך כמובן עוצרים לקפה באחת המסעדות. התחושה במקום הזה היא שאתם במעין המערב הפרוע, הנוף המדברי, הפרות שרועות ליד הנהר הכחול ומיעוט הרכבים על הכביש ממש נותן תחושה של שממה.
אנחנו מתקרבים ליעדנו והכביש מתחיל להתפתל מעט לאורך ההר, מתחתינו ואדי ופתאום אנחנו קולטים פרה עומדת ממש על קצה התהום ומלחכת עשב, איך היא הגיעה לשם אין לנו מושג…
אחרי עוד עיקול נגלה לנו ההר שעליו ממוקמת עיר המערות, מהכביש כבר רואים את מאוד הפתחים השחורים של המערות והמחזה מרשים!
אנחנו חונים במרכז המבקרים, קונים כרטיס כניסה ומתחילים ללכת למעלה לאתר. למי שרוצה יכול לנסוע במיניבוס עד למעלה (בתשלום כמובן).
ורדזיה החלה להיבנות על ידי המלך גיאורגי במאה ה-12, ובתו המלכה תמר הרחיבה והגדילה אותה, עד שהגיעה לכששת אלפים חדרי-מערות החצובים בסלע. במהלך תקופת שלטונה חיו אלפי נזירים במערות ובהיכלים שבסלע, ששימשו כחדרי מגורים, כנסיות מפוארות, מרתפי יין, מאורות אחסון ועוד. במרוצת השנים, העיר הקדושה הותקפה, נהרסה חלקית, שוקמה בחלקה וכיום היא משמשת למגורים לכמה עשרות נזירים ובעיקר כאטרקציה תיירותית. אגב ורדזיה נמצאת 10 ק"מ מהגבול הטורקי.
אנחנו מטיילים בין המערות ונהנים מהנוף. האתר מאוד מרשים במיוחד אם מדמיינים איך חיו פעם במקום כזה מבודד.
אחרי שעתיים אנחנו ממצים וחוזרים חזרה. כאן אנחנו מתלבטים, לפי גוגל יש 2 דרכים לנסוע לטביליסי: או דרך בורג'ומי (שבה הגענו) או דרך בוקראיני (אתר הסקי). לאור ניסיון מר מאתמול אנחנו מחליטים לנסוע בדרך המוכרת (והסלולה בוודאות). כך יצא שאנחנו עושים בפעם ה-3 את הקטע מאלקציקי לבורג'ומי.
בדיעבד הייתי משנה את הימים האחרונים של הטיול כך שאחרי בטומי היה יותר נכון לישון באקלציקי, לנסוע למחרת לורדזיה ואז לישון בבורג'ומי ולטייל עוד יום שם ולצמצם יום בטביליסי (אבל זה החוכמה שבדיעבד).
הגענו לבורג'ומי ועצרנו לאכול צהריים במסעדה נפלאה עם אוכל טעים (ממש אחרי היציאה מבורג'ומי), כפי שכבר כתבתי קודם, אם אתם עוצרים במסעדה בגיאורגיה, קחו לפחות שעה וחצי שעתיים. שבעים אנחנו ממשיכים בנסיעה לטביליסי.
אין הרבה מה להגיד על הדר לטביליסי, מדובר בכביש מהיר וסלול, כך ששעתיים וחצי מבורג'ומי נכנסנו לטביליסי. מצאנו מלון דרך בוקינג וכיוונו את הGPS לשם, הגענו לעיר לקראת שמונה בערב והתנועה היתה נוראית! לא סתם אומרים שנהגים גרוזינים פשוט גרועים, אז לנסוע בשעת שיא בתוך טביליסי ולנסות למצוא מלון שנמצא די במרכז העיר היה סיוט לא נורמלי! לא רק שעמדנו שעה בפקק, הפסקנו לספור את כמות הפעמים שמישהו כמעט נכנס בנו.
כשהגענו למלון (Lowell Hotel) התקשרנו לGSS (מהם השכרנו את הרכב) ותוך שעה הגיע נציג לאסוף את הרכב (אנחנו בטוח לא נוהגים בעיר הזו!). פרקנו את המזוודות התקלחנו והלכנו לישון. יש לנו שלושה ימים לטייל בטביליסי.
29.9-1.10- העיר הגדולה
המלון התגלה כהצלחה! אמנם לא ממש במרכז (15 שעה הליכה מרחוב רוסטוולי) אבל נקי מאוד, חדיש, שירותים ומקלחת מפנקים והכי חשוב- מזרון נוח!!!
אכלנו ארוחת בוקר מפנקת ויצאנו "לקרוע" את העיר.
טיביליסי היא בירת גאורגיה, היא גם המרכז הפיננסי, הדיפלומטי והתרבותי של המדינה. כמיליון וחצי תושבים חיים בעיר, שנחצית לשניים על ידי הנהר. למרות שגיאורגיה מנסה מאוד להתנתק מאמא רוסיה, עדיין יש השפעה רוסית בשפע. למרות הקשיים הכלכליים של המדינה, יש שגשוג נדל"ני בכל העיר, אבל בעיקר בתחום התיירות. הדוגמא הטובה ביותר היא בטיול שלקחנו, שם מספרים לנו על העיר, המבנים וההיסטוריה אבל אפשר לסכם את זה במשפט: "כאן היה בתקופה הסובייטית בניין כזה וכזה, היום זה מוסב למלון, שם היה פעם בניין כזה וכזה הוא מתוכנן לעבור הסבה למלון, מצד ימין יש בניין מרדים- זה מלון" וכה זה נמשך, כך שלגיאורגים לא חסר מלונות! :)
מקור השם טביליסי זה מעיינות חמים, והאגדה על הקמת העיר מספרת שכשהמלך של גיאורגיה צד באזור, הוא הפיל טרף למקום שבו שוכנת העיר, כשהגיע לאסוף את טרפו מצא שהציפורים שצד נפלו לתוך מעיין חם והתבשלו, ולכן קרא למקום טביליסי.
אנחנו יוצאים לרחוב הראשי- רחוב רוסטוולי המלא בחנויות מותגים שונות, חוצים אותו ומגיעים לכיכר העצמאות שם אנחנו קונים כרטיס לאוטובוס HOP ON AND OFF וזוכים לטעימה ראשונה מהעיר.
לאחר סיבוב באוטובוס אנחנו יורדים מול הרכבל לעלות למעלה למצודת נרחאלה ולתצפית על העיר- אל תפספסו כי הנוף משם מהמם!
משם אנחנו נכנסים לסמטאות העיר העתיקה ונהנים משיטוט ברחובות הצרים, יושבים במסעדות הרבות ונהנים מהמעדן טורצ'הלה (זה נראה כמו נקניק מיובש אבל זה בעצם ענבים או רימונים מיובשים- די טעים).
בערב אנחנו מטיילים על גשר השלום, רואים את המזרקות הרוקדות (בבטומי הרבה יותר מרשים) ונהנים מארוחת ערב במרכז העיר (יש רובע מסעדות שלם- ברחוב שארדן).
למחרת אנחנו נוסעים להר הכי גבוה של טביליסי, עליו נמצאת אנטנת השידור של העיר וכן פארק שעשועים. יש רכבל שמוביל ממש עד הפסגה. בגלל שאנחנו מגיעים בבוקר פארק השעשועים עדיין לא עובד אבל אנחנו זוכים בנוף על כל העיר וסביבותיה. למי שרוצה כדאי להגיע גם בשעות הערב אז אפשר ליהנות מהמתקנים.
משם אנחנו הולכים לטייל בשוק העירוני, קונים המון טורצ'הלה ובנוסף פטל!!! (אותו אנחנו טורפים בחדר).
בערב אנחנו מטיילים באזור המרחצאות, סופגים את ריחות הגופרית ומטיילים קצת בפארק שמאחורי המרחצאות- מתרשמים מהמפל החביב. בערב נהנים מארוחה באחת המסעדות ברחוב שרדן.
ביום האחרון אנחנו משוטטים עוד קצת בעיר, מתרשמים מהסמטאות של העיר העתיקה, מהפסלים, ומהאווירה אבל די מיצינו א העיר, בדיעבד כמובן, יומיים בטביליסי מספיקים לחלוטין.
עוד קצת תמונות מהעיר:
זהו תם הטיול ואנחנו חוזרים ארצה ליהנות משאריות החופש של חגי תשרי :).
לשימושכם, קצת מידע חשוב וכמה טיפים כלליים:
1. רכב- שכרנו את הג'יפ מחברת GSS (http://www.gsservices.ge/), שירות מעולה דוברים אנגלית ורוסית. שכרנו Honda CRV בעלות של 60$ ליום. סיכמנו איתם על תשלום במזומן בדולרים. בסך הכל מאוד אמינים, הביאו את הרכב למלון שביקשנו ולאורך כל הטיול היו זמינים לטיפים ומתן מענה לכל שאלה. דלק עולה כ-2/3 לארי לליטר ויש המון תחנות דלק. ניתן לשלם באשראי רק חשוב להגיד זאת למתדלק טרם התדלוק. לגבי נהיגה, אז כמו שרבים ציינו קודם הגיאורגים הם לא הנהגים הכי זהירים שיש, אבל מתרגלים לזה די מהר אז אל חשש.
2. ניווט- תוותרו על מכשיר GPS אין בכלל קליטה בגיאורגיה. ה-WAZE די מקרטע אולם מצליח לנווט למקומות הפופולאריים יותר אבל אין מצב שתצליחו למצוא כתובת בעזרתו. לכן הפתרון הכי טוב הוא ניווט באמצעות GOOGLE MAPS החיסרון- אין דיבוב והמסך נכבה אחרי זמן מה, אבל די מדויק במציאת כתובת. פרט לכך השילוט מעולה כך שתמיד תצליחו למצוא את הכיוון למקום שאתם רוצים לנסוע.
3. לינה- האופציה הזולה ביותר היא לינה בגסטהאוסים (ברמה מעולה), אולם חשוב לברר אם יש שירותים צמודים לחדר או לא (שירותים ומקלחת צמודים מעלים במחיר). אנחנו תמיד ביקשנו חדר עם שירותים ומקלחת צמודים וזה עלה לנו בסביבות 80-100 ש"ח ללילה לחדר כשאר עבור ארוחות נהוג להוסיף כ-10 לארי לארוחת בוקר ו-10 לארי לארוחת ערב (לא חובה אם אתם לא רוצים). החיסרון זה שלרוב החדרים נמצאים למעלה וצריך לסחוב את המזוודה בהמון מדרגות לא נוחות.
די בכללי לינה עולה סביב 40-100 לארי (בחדר עם שירותים צמודים) ככל שמתרחקים ממרכזי ערים ומקומות מתויירים המחיר יורד. שימו לב שיש המון מלונות דרכים שם המחיר ממש מצחיק (כי ניתן לשלם רק עבור לילה), אז אם אתם מבצעים "דילוג" שווה לישון לילה במקום כזה ולחסוך קצת. בטביליסי המחירים יקרים יותר אבל ניתן למצוא ב-100 לארי לא רחוק מהמרכז במלונות נחמדים. לגבי תשלום, במלונות ניתן לשלם באשראי (לא בכולם) אולם בגסטהאוסים רק מזומן.
4. טלפון ואינטרנט- מומלץ לקנות כבר בשדה התעופה (ממש לפני שיוצאים מהשדה יש 2 עמדות שונות) סים מקומי. אנחנו קנינו 4 גיגה ב-16 לארי . מה שטוב זה שניתן להטעין את הסים בכל סניף בנק או דואר- יש מכונות אוטומטיות ואם אתם מסתבכים יש נציג שיכול לעזור. בגדול לנו זה הספיק לגלישה, ניווט ושיחות סקייפ עם הבית במשך כל התקופה.
5. אוכל- בכל המסעדות האוכל אותו הדבר! אפילו התפריט זהה, ואם הוא שונה אז תגלו שחצי מהמנות הרשומות פשוט לא מוגשות. מהר מאוד תגלו שבמקום לקרוא בתפריט עדיף שפשוט תשאלו את המלצר מה יש לאכול. מצד שני האוכל טרי ומוכן במקום וגם טעים! לגבי עלויות אז סתם דוגמא- חצ'פורי עולה בין 4-6 לארי, מנת בשר כ-10-12 לארי. בטביליסי ובטומי המחיר פי 2!. ברוב המקומות לא מקבלים אשראי אז קחו לתשומת לבכם. מצד שני ב-20-30 לארי זכיתם לסעודת מלכים.
6. כסף- המטבע זה לארי, ניתן להחליף בשדה התעופה בטביליסי (לא מקבלים שקלים ככה שתאלצו לקנות דולרים ולהמיר ללארי). אשראי מקבלים בחלק מהמקומות אבל לא בכולם, אבל אין צורך שתסתובבו עם סכומי כסף עליכם, בכל מקום יש כספומט (באנגלית) ככה שניתן למשוך כסף בלי בעיה.
7. שפה- אם אתם דוברי רוסית אין לכם מה לדאוג, הם דוברי רוסית טובה ואפילו במרבית המסעדות יש תפריטים ברוסית. לגבי אנגלית קצת יותר בעייתי אבל אם אתם במקומות מתוירים יש מספיק דוברי אנגלית שם ככה שאפשר בהחלט להסתדר.
8. אטרקציות- מסלולי הטבע הם בחינם, אבל לגבי שאר אטרקציות (מערת פרומתאוס, ורדזיה וכו') העלות היא בין 10-15 לארי.
מקווה שנהנם!
