שבועיים בארץ הפיורדים - נורבגיה חלק 2

את הבוקר התחלנו בשייט בגרייניגר פיורד (190 NOK לאדם) בשעה 9 בבוקר. אמנם יום שמשי אבל על הסיפון קור אימים! החזקתי מעמד כחצי שעה ואז ברחתי למטה להצטרף לבעלי שכבר התחמם לו עם כוס קפה. השייט נחמד בדרך רואים את החוות הנטושות וכן את המפלים (מפל האחיות, מפל המניפה) אבל בגלל שזה אוגוסט הזרימה חלשה ולא כלכך התרשמתי מהם. מי שרוצה יכול לרדת באמצע לטיול באזור החוות.

בתום השיט קפצנו לחנות מזכרות לקנות טרול קטן וקצת מחזיקי מפתחות לאוסף J. ממשיכים בנסיעה על כביש 63 שהופך להיות דרך הנשרים. הכביש מפותל אבל מלא בנקודות עצירה יפות ומטופחות (שנבנו יחסית לא מזמן). משם רואים את הפיורד והעיירה – מאוד יפה.

 גרייניגר פיורד - תצפית מדרך הנשרים:

אנחנו ממשיכים על כביש 63, בגלל שהיום שמשי הנופים פשוט עוצרי נשימה, הכל משתקף באגמים... באחת העיירות קנינו אוכל מוכן ועשינו פיקניק על גדת הנהר בצהריים עם גלידה כמובן :)

 כאן עשינו פיקניק - המקום משגע וממש רציתי לקפוץ למים לשחייה קלה... חבל שהבגד ים לא היה בשלוף...



 לאט לאט כביש 63 מטפס למעלה לגובה 1100 מ', הפעם הנוף מלא באגמים כחולים וסלעים אפורים ושלטים "זהירות טרולים חוצים" והגענו לדרך הטרולים.

האתר יפיפה, מפלים, מזרקות מרפסות תצפית תלויות מעל תהום – לא לבעלי פחד גבהים! בעלי הסובל מפחד גבהים ממש חשש בהתחלה לעמוד על המרפסת, אבל לאט לאט התגבר...
 רואים את הכביש המפותל שנראה כמו מדרגות שבהן יעלה טרול. אחרי סבב תמונות ואנחנו יורדים בדרך הטרולים, אין הרבה רכבים ככה שלא נדרשנו להיצמד יותר מידי לשוליים. ירדנו לעמק והמשכנו לכיוון אנדלסנס.

בגלל שרציתי לטייל באלסונד וגם בדרך האטלנטית החלטנו למצוא לינה בין אנדלסנס לאלסונד כדי שלא נצטרך לחפש לינה בשתי הלילות הבאים. ואכן מצאנו קמפ' פרטי בעיירה vikebukt בקתה מהממת עם מטבח יותר משוכלל ממה שיש לנו בבית! על גדת הפיורד. 700 NOK נשארנו בה 3 לילות.

 הבקתה האמצעית היא שלנו:



 וזה הנוף:




 ממש מתחת לחלון יש מעגן סירות וזה מקום מושלם לדיג. בעלי מיד מצטייד בחכה ובירה ויורד לדוג והפעם חוזר עם שלל: 3 דגי מקרל!!! ארוחת הערב כוללת הרבה דגים היום J.

זה הנוף בבוקר מהבקתה:



אחרי מנת פנקייקים ודיג בוקר אנחנו נוסעים לעיירה אלסונד, נסיעה של שעה בכביש 136.
 אלסונד שוכנת על לשון יבשה בין שני פיורדים. הייחוד שלה זה הבנייה בסגנון האר נובו (כמו פראג) וזאת עקב הרס מרבית המבנים בשריפה ב-1904.

העיירה מזכירה גם את ונציה עם תעלות המים שחוצות אותה.
 היום ממש חם ואפילו אני עם שרוול קצר.

שוטטנו קצת בעיר, בנמל וצפינו בבתים היפים (כמו עיר אירופאית טיפוסית בעיני). משם הלכנו למצפה אקסלה הצופה על העיר מגובה 500 מ' או 418 מדרגות.

 וככה נראת העיר ממצפה אקסלה:



אגב, בין כל האיים באופק מקשר כביש שעובר מתחת לים...

 אכלנו גלידה (איך לא? ביום כזה חם) והחלטנו לתת צ'אנס לאקווריום של העיר (האקווריום הכי גדול בסקנדינביה). זה לא המצפה התת ימי באילת אבל המקום חביב מאוד במיוחד לאור הפינגווינים שלו – יש מתחם ענק לפינגווינים. בסך הכל חוויה לא רעה בעלות של 180 NOKלאדם.

חוזרים לבקתה שלנו ובדרך קונים פיצות להכנה במיקרו (טעים טעים!) ואחרכך אנחנו מחליטים לנסות לדוג ממרכז הפיורד בשיט על אחת הסירות.
בעל הקמפ' אפילו לא מחייב אותנו על הסירה, נותן לנו אפודי הצלה ואומר שנבחר איזה סירה שאנחנו רוצים. קצת פחדנו לקחת סירת מנוע (חשבנו שלא נצליח להפעיל אותה או לנווט איתה) אז הלכנו על סירת משוטים וזה ממש לא קל כמו שזה נראה! (המשוטים לא מחוברים לסירה ואני כבר דמיינתי איך אני מפילה בטעות משוט למים...), בהתחלה בעלי חתר למרכז הפיורד אבל כל הזמן נסחפנו לחוף, ואז אני חתרתי קצת אבל בשלב מסוים חתרנו כשאני אוחזת במשוט אחד ובעלי בשני.

הדיג היה מוצלח וחזרנו עם עוד 3 מקרלים. בעיני השיט שלנו עם סירת המשוטים בשעת הערב בפיורד היה אחד מרגעי השיא, השקט והשלווה והנוף המהמם ממש מרגוע לנפש (לא כלכך לגוף כי השרירים היו תפוסים אחרכך).

 עוד קצת תמונות מהקמפ':

עוד יום שמש!!! היום יום ראשון ואנחנו בדרך לעיירה מולדה (עיר הורדים) לוקחים מעבורת מהעיירה vestnas בעלות של 160 NOK שזה ממש יקר, ואז הסתבר שההפלגה היא ארוכה כ-40 דקות. במעבורת יש קפיטריה אז נהננו מגלידה כרגיל.

 זה הנוף מההפלגה:

כשהגענו למולדה עלינו על התצפית ה-VARDEN. אומרים שמולדה מוקפת ב-222 פסגות הרים, הנה תמונה מוזמנים לספור J

במקום יש המון מסלולי הליכה בתוך היער וכאלה עם נוף לפיורד. מי שרוצה בהחלט יכול להקדיש למקום כמה שעות טובות בשוטטות בטבע. גם תושבי העיירה מנצלים את המקום להליכות וטיולים. אנחנו לא התעכבנו כי יום ארוך לפנינו...

משם נסענו לעיירה באד (עיירת דייגים קטנה) וגילינו שם בונקר מימי הנאצים שהוסב למוזיאון, בגלל שזה יום ראשון המוזיאון עצמו היה סגור, אבל עדיין ניתן היה לטייל בשטח הבונקר ולהתרשם מכלי הנשק והמחפורות כל זה על רקע העיירה והאוקיינוס.

 העיירה באד:






 טיילנו שם קצת וממשיכים לדרך האטלנטית.

הדרך נחשבת פלא ארכיטקטוני, היא מחברת כ-100 איים קטנים ובנויה בצורת גל וכוללת המון גשרים. לדעתי אם היום יפה כמו שלנו אז בהחלט מומלץ לנסוע, אך אם מדובר ביום גשום כדאי לוותר.

אנחנו נהנינו. עצרנו באיים וטיילנו שם, צפינו באוקיינוס האטלנטי ובהמוני השחפים החגים סביב. מעל אחד הגשרים עשו עמדות לדיג משני צידי הגשר והוא היה מלא בדייגים. חצינו את הגשר המתעקל וחזרנו חזרה (די מיצינו אז לא המשכנו עד קריסטיאנסונד). על אחד האיים עשינו פיקניקון, אגב יש שם המון נקודות עצירה מסודרות לפיקניק, ואפילו קפיטריה ככה שאל חשש...

 קצת תמונות מבדרך האטלנטית:






 גשר לדייג:








 בדרך חזרה יש מערה (נקראת מערת הטרול) עצרנו ליד אבל קראתי שמדובר בכ-2 ק"מ הליכה עד המערה, כבר היינו עייפים וויתרנו על התענוג.

גם במולדה לא היה מה לעשות כי בגלל יום ראשון הכל היה סגור והעיירה נראתה כמו עיירת רפאים. אז שתינו קפה במסעדה קטנה הצופה על הפיורד בזמן שהמתנו למעבורת. אחרי חצי שעת המתנה עלינו למעבורת ואנחנו שוב בבקתה הכיפית שלנו.

 זו המעבורת:



 הפעם זכינו בשכנים נחמדים, משפחה מרוסיה שנסעה לטייל ברכבה הפרטי (אנחנו דוברים רוסית אז היה לנו קל לתקשר) אז העברנו ערב בנעימים עם המלצות וטיפים אחד לשני על המסלול וכמובן זכינו לטעום פנקייקים רוסים אמיתיים שהוכנו זה עתה :) - אנחנו תרמנו דגים שבעלי דג...

היום אנחנו עוזבים את הבקתה המהממת שלנו ושמים פעמנו דרומה לכיוון העיירה לום.

הנסיעה די ארוכה ומשעממת (למעט נהר חמוד שהופך למפל, לא רחוק מדרך הטרולים).
ה-GPS החליט שיהיה יותר מהר אם נסע דרך השמורה ריינהיים, אבל חוץ מפרות שחורות והרבה אבק לא ראינו הרבה.

 הנה תמונה של הנהר:

קצת לפני לום הגענו לאגם ובו משתקפים הרים מושלגים של שמורת ה- Jotunheimen. מקום מעולה לפיקניק! כאילו משיהו שמע אותנו, אחרי מס' מטרים אנו רואים ספסלים...



 התמקמנו בקמפ' KVALE בעלות של 550 NOK עם שירותים ומקלחת (בהשוואה לבקתה שלנו אתמול ממש ירידה אבל זה מה יש).

נסענו לטייל בלום, העיירה יפה בנויה כולה מעץ, שם גם נמצאת כנסית העץ הגדולה בנורבגיה.



 עשינו מסלולון סביב האגם, בדרך ראינו קמפינג ממש מושקע שזה גם מלון וגם בקתות ופארק ענקי, אבל המחיר היה כ-1000 NOK. ליד היתה אומגה ממש מעל הנהר ונורא הצטערתי שהיא סגורה (סוף הקיץ זה ב-20/8 אז מה שיש שמש וממש חם... מבחינתם זהו נגמר הקיץ).

מהעיירה יוצאים המון מסלולים אבל רובם בצבע אדום וכוללים טיפוס על הרים.

 חזרנו לחדר למנת סטייק אנטריקוט ולישון.

היום נוסעים על כביש 55 לכיוון שמורת ה- Jotunheimen וקרחון הניגרסבריין.
זה אחד הכבישים הכי יפים בנורבגיה אם לא ה- כביש הכי יפה!
 הדרך לשמורה עוברת ביער שם אפשר לעצור לפיקניק, אנחנו עוצרים בכל נקודת תצפית אפשרית לצילום – הנוף משגע. לאט לאט אנו עולים, מד הגובה ב-GPS מראה 1434 מ'!

האווירה במקום היא כאילו הגענו לפסגת העולם, שקט, קריר פסגות מלאות שלג אגמים כחולים כחולים והשמש מאירה.

פתאום אנחנו רואים משטח מכוסה שלג ומיד יוצאים מהרכב ל"שחק". מדובר בשלג שנמס וקפא שוב ושוב ולכן רק דורכים עליו וכבר מחליקים אבל בשבילנו זו חוויה שלא מהעולם הזה! מתי נזכה לשלג ועוד באוגוסט?!
 לאט לאט אנחנו יורדים לעמק (עוצרים בכל פינה לצילום).

 עם כל ההתרגשות לא שמנו לב למד הדלק, שכבר מראה סימני אזהרה... איזה מזל שאנחנו כבר בירידה, שמים על ניוטרל ומקווים שלמטה יש תחנת דלק. המזל האיר לנו פנים ובתום הירידה יש לא רק תחנת דלק אלא גם רשת COOP, מיד קונים נשנושים וגלידה!

היעד הבא הוא קרחון הניגרסבריין (גם הוא שלוחה של היוסטדל).
 בהרבה טיפים שקראתי אמרו שהוא הרבה יותר מרשים מהבריקסדאל ושניתן לקחת שיט ממש עד הקרחון אז מה לא נלך?

נוסעים בעמק צר עם נהר לבן זורם בו – אידאלי לדיג ואכן יש הרבה דייגים בסביבה.

 לא רחוק מהקרחון נמצא מרכז המבקרים ממנו ניתן לצאת לסיור הליכה על הקרחון, אנחנו נסתפק בהליכה עד הקרחון J.



ניתן לחנות במרכז המבקרים בחינם וללכת כ-2 ק"מ עד החניה השנייה. אנחנו מתעצלים ומשלמים 40 NOK וחונים בחניה הקרובה ממנה גם יוצא השיט בעונה (אבל אנחנו כבר אחרי תום העונה אז אין שיט).
 משם הקרחון נראה ממש קרוב אז אנחנו חושבים שמקסימום חצי שעה ונחזור אז זהו שלא...

מה שנראה כשטח מישורי הוא בעצם הרים וגבעות של אבנים שנפלו מהקרחון וההליכה היא לא קלה ונמשכת כשעה וחצי (בקצב איטי עם הרבה עצירות לצילומים) עם הרבה עליות וירידות, יש אפילו קטע שנאחזים במעקה כי פשוט לא ניתן לעבור אחרת . עדיין שווה כל רגע, קצת מאתגר, הנוף יפה והקרחון הולך ומתקרב.



הגענו ממש עד הקרחון ושם יש שלט שאסור להתקדם הלאה מחשש לנפילת סלעים, ואכן כשעומדים שם הסכנה נראית מוחשית ממש, יש המון סלעים פזורים בסביבה ותחושה שעוד רגע ויפול עוד סלע ממש על הראש.
 הקרחון עצמו ענק ומרשים אבל גם הוא הולך ונסוג בגלל ההתחממות.

בדרך חזרה אני עולה על סלע ליד מרכז המבקרים ומצלמת את כל הקרחון. כך הוא נראה במלואו:

משם אנחנו שוב בדילמה, האם לחזור ללום או לחזור לסוגונדאל (צריכים להתחיל בדרך חזרה לאוסלו....) בסוף החלטנו לנסות את כיוון סוגונדאל (לא היינו בצד הזה של הפיורד) אז התחלנו בחיפושי הלינה.
ביש המזל של תחילת הטיול חזר לרדוף אותנו היום כי הקמפ' היחיד שמצאנו בו חדר היה בלארדל ב- 690 NOK לדירה וזה כבר בשעה 21:00. מדובר במתחם קמפינג ענקי בכניסה לעיירה עם כל השירותים, אנחנו כבר התפנקנו אז רצינו חדר עם שירותים ומקלחת צמודים והיה רק דירה פנויה (זה בניין של 2 קומות ובו 8 חדרים, ממש דירה קטנה).
 היינו כבר כלכך תשושים שלא היה אכפת לנו, העיקר שיש מקום לישון.

זהו הטיול מתחיל להיגמר, מחר נסיעה ארוכה לכיוון אוסלו...

היום אנחנו צריכים להגיע לאוסלו ככה שתהיה לנו נסיעה ארוכה. קראתי בעלונים של הקמפ' שבעיירה לארדל (איפה שישנו) יש את מרכז הסלומון הנורבגי, היות ובעלי חובב דיג החלטנו לקפוץ ולראות במה מדובר.

המרכז נמצא מעבר לכביש של הקמפ', כניסה עולה 90 NOK לאדם. בסך הכל מדובר בשני חדרי מוזיאון אשר מציגים את חיי הסלמון, ריכוזי הסלמון בעולם, קצת על היסטוריית הדיג בעיירה (שהיא המרכז לדיג סלמון בנורבגיה) וראינו סרט ממש יפה על חיי הסלמון. בקיצור אנחנו מאוד נהננו. מה שתרם להנאה היה שבאנו ממש מוקדם וחוץ מאיתנו ועוד זוג המוזיאון היה ריק ככה שבשקט יכולנו לבחון כל מיצג.

מייצג מעניין שיש שם זה משקולת בצורת סלמון, הסלמון הכי גדול שנתפס שם אי פעם שקל 35 ק"ג (נסו להרים את המשקולת כדי לדמיין מה זה למשות דג כזה שמן מהמים), המשקולת השנייה היא של 7 ק"מ (שהיא המשקל הסטנדרטי של הסלמון), גם אותה לא כזה קל להרים ודמיינו לכם שה-7 ק"מ האלה עוד מתנגדים לכם... מסתבר שלא כזה פשוט לדוג סלמון.

כאן היתה לנו הזדמנות לנסוע לארלונד ומשם לפלם (מה שלא יכולנו לעשות בגלל המנהרה החסומה בתחילת הטיול) אבל בחרנו שלא, גם כי לא רצינו להיות לחוצים עם ההגעה לאוסלו וגם כי צריך להשאיר משהו לפעם הבאה J. אז נסענו לבורגונד (יש כנסיה עתיקה מעץ שמשמשת להרבה צילומים של סרטי ויקינגים).
 בדרך לבורגונד יש גם כביש צידי שמוביל לכל מיני עתיקות - אנחנו הגענו ישר לכנסיה.

אחרי שעשינו עצירת גלידה בעיירה וראינו את הכנסיה החלטנו לנסוע לכוון המסאדאל (ההרים סביב העיירה גול) חשבנו שיהיו שם אתרים מעניינים אולם חוץ מנופים שכבר ראינו לא היה שום דבר מעניין (זה ממש לא העונה לטייל שם, המקום מתעורר לחיים רק בחורף).



 כאן עשינו טעות ובמקום לחזור לכביש 7 היפה וליהנות ממנו בשמש החלטנו לנסוע בדרך אחרת מה שיצא שהעברנו את כל היום ברכב עד שהגענו בסביבות שבע בערב לקמפינג על כביש 35 (שעה מאוסלו) בשם ODIN. באיזור של אוסלו כמות הקמפ'ים הולכת ומתמעטת. לקחנו בקתה בעלות של 500 NOK ללא שירותים ומקלחת אבל עם נוף יפה לאגם.

על האש אחרון ולישון...

נפרדים מכל הקמפינגים היפים של נורבגיה... היום אנחנו כבר בעיר הגדולה ביום האחרון של הטיול.

 אחרי שעה נסיעה מהקמפ', ללא פקקים למזלנו, הגענו לעיר בשעה 10. מיד הלכנו לחפש את המרכז לתייר כי רצינו לקנות את כרטיס ה- oslo pass בעיקר בגלל החניה (חינם) וגם כי החלטנו ללכת למוזיאון הספינות הויקינגיות (והכרטיס מאפשר כניסה חינם). קנינו את הכרטיס (לא זוכרת כמה הוא עלה) וקינחנו בפיצה (שעלתה 200 ₪) ברחוב הסמוך במרכז אוסלו.

המוזיאון נמצא בחלק אחר של אוסלו ומציג 4 ספינות ויקינגיות שנמצאו. הספינות משוחזרות ויש לידן תיאור מפורט על כל ספינה ועל המטען שנשאה. חלק נוסף של המוזיאון מציג את כל הפריטים הויקינגיים שנמצאו על הספינות (הספינות שימשו בעיקר לקבורה).

משם נסענו לטייל בפארק ויגולד (פארק הפסלים) של הפסל הנורבגי המפורסם. המקום חביב מאוד והעברנו שם שעתיים בכיף בטיול סביב הפסלים ובישיבה על הספסלים סביב האגם.

חזרנו לעיר העתיקה, חנינו את הרכב- בחינם! והלכנו לטייל בעיר עצמה, ראינו את הפרלמנט, מרכז נובל לשלום ועוד.






 משם המשכנו לטיול בבית האופרה המרשים מאוד וקינחנו בטיול במצודת העיר.

אחרי הפסקת קפה הגיע זמן להיפרד ולנסוע למלון שלנו – אותו מלון בו ישנו כשנחתנו בנורבגיה.

הגענו למלון ב-21:00 ארזנו תיקים, מקלחת, מחר על הבוקר טיסה למוסקבה, לעוד מפגשון משפחתי של כמה שעות ואז לארץ.

זהו נגמר :(

לינה: לדעתנו רק בקמפינגים, ונסו להגיע מוקדם כי כך אפשר לתפוס חדר טוב במחיר סביר. להביא מצעים ומגבות, חבל לשכור או לקנות.

דלק ואוכל: הדלק כמו בארץ, אנחנו נסענו כ-3000 ק"מ. אוכל אם קונים ברשת COOP אז המחיר ממש כמו בארץ. אל תבזבזו כסף במסעדות, זה יקר בטירוף. בכל קמפ' יש מטבחון ואפשר להכין הכל. בבוקר היינו אוכלים שקשוקה חביתה או פנקייקים (שכבר מוכנים יש רק לחמם), צהריים היינו מכינים סנדביצ'ים וארוחת ערב היינו משקיעים ומבשלים. ימי ראשון הכל סגור באזורי הפיורדים וגם החניות מה שעובד עובד עד שש בערב. שימו לב לזה כדי להיערך.

אתרים: אתרי הטבע בחינם. יש לא מעט כבישי אגרה (אופן הגבייה דרך שבב שיש ברכב השכרה שמחייב את חברת ההשכרה שמחייבת אתכם).

לגבי מסלולי הליכה שימו לב לצבע. לפעמים גם מסלול ירוק הוא לא כזה קל כמו שמתואר. רוב המסלולים הם בעליה ומצריכים מעט מאמץ.

מזג אוויר: אנחנו חווינו את כל הסוגרים. השבוע הראשון שלנו היה גשום מאוד ובשבוע השני הקיץ החליט לחזור. גם אם יורד גשם ממש לא נורא הוא כנראה יפסק תוך מס' דקות ואם לא אז זה בעיקר טפטוף (עדיין מבאס אבל לא מפריע לטייל). מומלץ להתלבש בשכבות, בעלי למשל היה עם חולצה קצרה מתחת ומעל לבש חולצת פליז ומעיל, אני הייתי עם חולצה ארוכה למטה או סוודר דקיק מעל פליז ומעל מעיל, כשהיה חם - בעיקר כשהולכים פשוט מורידים שכבה.

כסף: אנחנו המרנו בארץ 2000 NOK היינו צריכים למשוך עוד 1400 במהלך הטיול. השתמשנו בכסף רק כתשלום עבור קמפינגים בהם לא היה כרטיס אשראי (רק באלה הפרטיים, אלה באישור משרד התיירות מקבלים אשראי). פרט לזה כל קניה ניתן לעשות באשראי ואפילו כדאי. חבל להסתובב עם הרבה מזומן. ניתן למשוך בקלות כסף מכל כספומט (הכל באנגלית אז אין בעיה).

סך הכל טיול ל-14 יום עלה לנו 20 אלף שח לזוג (כולל הכל, אוכל, דלק, טיסה וכו).

 מקווה שנהנתם!