המשך של הטיול שלנו לאירלנד
לכל התמונות מהטיול: https://www.flickr.com/photos/127066806@N05/sets/72157648228850728/
יום 5: איים וצוקים
התחלנו את הבוקר בשיטוט בנמל דינגל, היה יום די סגרירי אז החלטנו לבדוק את האקווריום המקומי בתקווה שאולי היום יתבהר. האקווריום נמצא ממש מול הנמל (יש פינגווין גדול בכניסה) עלות היא 10 יורו לאדם. כשאנחנו נכנסנו לא היו אנשים כלל, המקום היה שלנו, ובהחלט המקום נחמד לביקור ליום גשום וסגרירי. יש שם סוגים שונים של דגים, מתחם חביב של פינגווינים וכן מנהרה מוקפת דגים מכל עבר (קצרה אמנם).
אחרי בילוי נעים של כשעה וחצי באקווריום והיום עדיין סגרירי (אמנם לא יורד גשם) המשכנו במסלול להקפת חצי האי דינגל.
אנחנו מתחילים מכיוון ה-Slea head והכביש מתפתל לו על פני תהום כשמטה ובאופק האוקיינוס... המראות מדהימים.
בדרך יש המון חוות המשחזרות את החיים של פעם (עלות כניסה סמלית של 2 יורו) אנחנו ויתרנו.
בהמשך מגיעים לחוף (בקיץ זה חוץ רחצה אולם קיץ 2012 היה הגשום ביותר מזה 60 שנה) אבל אני רחצתי את הרגליים!
משם הגענו לצוקים המשקיפים על המפרצונים של חצי האי, כשברקע ההר המרכזי של דינגל (עליו כבר לא טיפסנו).
סיימנו את ההקפה בכשלוש שעות והמשכנו במסלול – להגיע היום עד לצוקי מואיר. הדרך הקצרה ביותר היא לקחת מעבורת בטאברט (עיירה קטנה ושקטה), אנחנו מגיעים לשם ומגלים שיש לנו שעה שלמה עד המעבורת הבאה אז קופצים לאכול המבורגר באחד הפאבים בעיירה (אגב בכל הפאבים הם צופים במרוצי סוסים זה הספורט הלאומי...), שבעים עולים על המעבורת ואחרי הפלגה של חצי שעה אנחנו בקיליור.
לא רחוק משם יש את מצוקי קילקי ששמעתי שגם הם יפים אבל אנחנו ממשיכים הלאה לכיוון צוקי מויאר אליהם אנחנו מגיעים בשבע בערב. השיקול שלנו להגיע לצוקים בשעה מאוחרת הוא כדי לצפות בהם על רקע השקיעה וכן כי בשעות הבוקר יש עדיין ערפילים במקום שפוגע בראות. כמו כן אחרי שעות הפעילות (שש בערב) אין צורך לשלם "דמי חניה" ( כ-8 יורו) הכל ריק ויש חנייה בשפע. החיסרון – אין שירותים (כי זה במרכז המבקרים שכבר סגור). אמנם ספטמבר אך עדיין יש אור, זו בדיוק שעת השקיעה (אבל בגלל שהיום סגרירי ומעונן אנחנו לא זוכים לראות את השמש השוקעת אלא רק אפור) עדיין הצוקים מהממים. במקום יש מרכז מבקרים הבנוי כמו מאורת הוביטים (כדי למזער את הפגיעה בטבע) בסמוך למרכז המבקרים איזור הצוקים מתוחם ע"י גדר ככה שיחסית יש הגנה מהרוח (אבל קר מאוד במקום). ניתן לטייל על פני טיילת של כ600 מטר על למגדל אובריין. בצד השני יש שער קטן שניתן לצאת דרכו וללכת לאורך הצוקים עד ל- hag's head הליכה של כשני קילומטר (על אחריות המטייל הרוחות שם מאוד חזקות והשביל קרוב לתהום וולא מעקה בטיחות).
אנחנו מטיילים במקום כחצי שעה וממשיכים לעיירה דולין לחפש מקום לינה. למה דולין? זו עיירה קטנה וציורית וממש חמודה. גם שם לא חסר B&B בעליות שונות (בין 50-70 יורו לזוג) אנחנו מתמקמים בB&B במרכז העיירה (lorilinehouse) בחדר חביב, אחרי מקלחת החלטנו לצאת לפאב היחיד שיש בעיירה (o'conell's) וכאן החוויה האמיתית, בחוץ גשם ורוח חזקה אין תאורה כלל (רק ברחוב הראשי יש מספר פנסים), אנחנו חמושים בפנס קטן צועדים לכיוון האור בקצה הרחוב (מזלנו שהB&B קרוב אחרת הצעדה ארוכה יותר), נכנסים לפאב ב21:50 ועדיין מספיקים להזמין נשנוש מהמטבח (שאוטאוטו נסגר). בפנים אווירה אירית טיפוסית: מוזיקה ריקודים, אירים שמחים ושיכורים בירה שזורמת כמו מים ממש כיף. ישבנו שם שעה ופרשנו לישון.
יום 6: גאלוויי עיר הסטודנטים
אנחנו קמים לעוד בוקר סגרירי, מחלון החדר אנחנו רואים סוס מלחך עשב בגינה, אוכלים ארוחת בוקר על מרפסת שמש (רק חבל שמעונן) ממש אווירה כפרית. היום נוסעים לגאלווי.
הדרך לוקחת אותנו דרך איזור שנקרא הבארן (שממה) מדובר בשטח ענק של סלעים לבנים ואפורים הפזורים עד הים. היום מתחיל להתבהר באופק אבל אצלנו מטפטף. הראות מעולה וניתן לראות את איי ארן באופק עם קשת מהממת מעליהם.
אנחנו מצטלמים קצת בבארן וממשיכים הלאה. הדרך לגאלווי ממש יפה, עוברת דרך עיירות חוף, מפרצים וטירות, בינתיים השמיים הולכים ומתבהרים (עם טפטופים מעת לעט).
אנחנו מגיעים לגאלווי בסביבות 11 בבוקר ומיד מחפשים מקום לינה (כדי שנוכל לטייל בשקט בעיר) מצאנו אחד במרחק 10 דקות הליכה מהמרכז (Beech house), התמקמנו ויצאנו לקנות כרטיסים להפלגה לאיי ארן למחר (25 יורו לאדם הלוך וחזור). בינתיים ענן הגשם הגיע והתחיל לרדת גשם, אנחנו נכנסנו למסעדה לארוחת צהריים מוקדמת. הגשם פסק להיום, במקומו שמים כחולים עננים לבנים קטנים ושמש (ממש גלויה) אנחנו מטיילים בעיר וגם קצת בנמל, מתעייפים וחוזרים לחדר למנוחת צהריים.
בסביבות שש בערב אנחנו יוצאים לטיול לטיילת המפורסמת הקאדאך. הנוף משגע, הבתים הצבעוניים על חזית המים, הירוק של הדשא השמש השוקעת לאיטה והאוקיינוס המדהים! טיילנו עד המגדלאור וחזרנו. בזמן הזה ניתן לראות ממש את ההבדל בין הגאות והשפל – בצהריים בשעת הגאות הסירות צפו במים ופתאום עכשיו הן עוגנות על החול... סיימנו את הערב עם קפה אירי ועוגה, טיילנו קצת בטיילת המרכזית של העיר (המלאה במופעי רחוב) וחזרנו לישון.
מה שמאוד הפתיע אותנו זה שהעיר היא צעירה – עיר סטודנטים ויחד עם זאת בשעה 10 בלילה הרחובות ריקים, מרכז העיר מתרוקן, כל אמני הרחוב מתקפלים ופשוט דממה... זה משהו שקשה לנו מאוד לעכל שבשעות כאלה כבר כולם ישנים... אז גם אנחנו J
יום 7: איי ארן
עוד יום סגרירי ומעונן מקבל את פנינו. אנחנו נוסעים לעיירת הנמל רוסאוול (כ40 דקות נסיעה מערבה מגאלווי) משם יוצאת המעבורת לאיים. בכל הטיפים שקראתי לגבי הנסיעה לאיים כולם היו שנויים במחלוקת, חלק מאוד התלהבו והיללו וחלק טענו שמיותר, אני החלטתי שיהיה נחמד לנסות לראות סך הכל יש שם אתרים מעניינים מאוד... יצאנו במעבורת של 10:30 בבוקר (קנינו כרטיס הלוך וחזור לאותו יום – חזור ב17:00 אבל בגדול ניתן גם להקדים - בחודשים יולי אוגוסט), פחדתי שתהיה לי מחלת ים אז לקחתי כדור, בפועל לא יודעת אם הכדור עזר או שלא הייתה מחלת ים, אבל מה שכן המעבורת שטה מהר, ממש מהר התחושה היא כמו במתקן הפיראטים בלונה פארק ממש רוכבים על הגלים. הרוב ממליצים לתור את האי באופניים ואכן בנמל יש 3 חניות להשכרת אופניים (כולם אותו מחיר 10 יורו), כמובן שניתן גם לקחת סיור ברכב (לא יודעת מה העלות) בדיעבד אולי עדיף והיינו לוקחים סיור ברכב כי מסתבר שהמושג "כמו לרכב על אופניים" לא תמיד תקף על אופניים... למרות שבילדותי רכבתי על אופניים, לקח לי המון מזן למצוא את שיווי המשקל ועד שכבר התחלנו לנסוע וראיתי את הגבעה הראשונה... בשלב הזה החלטנו על אופניים זוגיות! (רק 15 יורו J).
וככה יצאנו, בעלי מדווש מקדימה ואני קצת מאחור, בכל "עלייה" אני יורדת וצועדת רגלית תוך כדי צילומים (אני חושבת שזה השלב שבעלי ממש רצה להרוג אותי, עשיתי לו אימון חבל על הזמן)...
ועכשיו קצת על האיים – ישנם 3 איים כשהיא המרכזי הוא אינישמור ואליו מגיעה המעבורת. בגדול האי עצמו מלא בטרסות אבנים ושטוח לגמרי. באי יש מספר אתרים ממש מגניבים כמו מצודה עגולה, מגדלאור וכן בדרום האי חורים באבן שמתחתם האוקיינוס... ניתן גם ללון במקום (אולם היצע הB&B די מוגבל).
לדעתי מי שממש לא בכושר ורוצה לראות את כל מה שיש לאי להציע כדאי לקחת סיור ברכב – ככה בטוח תגיעו לכל המקומות ה"שווים".
עם האופניים אנחנו חלפנו על פני המגדלאור – אבל לא טיפסנו עד אליו והגענו למצודה העגולה. במקום יש חנייה לאופניים (הכניסה ברגל בלבד בעלות של 6 יורו) במקום קפיטריה המגישה גם אחלה מרקים. אחרי מרק חם (היום ממש קר וסגרירי) התחממנו ויצאנו לדרך, מסלול של קילומטר בעליה קלה, בסופו מגיעים לצוק כשבסופו המצודה, במקום רוחות כאלה חזקות שממש מפחיד להתקרב לצוק, אבל מחזה הגלים המתנפצים מהמם! טיילנו במקום וחזרנו לאופניים.
השעה הייתה כבר שתיים והחלטנו לחזור לאחור (לא ידענו כמה זמן ייקח לנו להגיע לשאר האתרים). את הדרך חזרה עשינו במסלול שעובר סמוך לאוקיינוס, עצרנו לצילומים, בשלוש וחצי חזרנו לעיירה, טיילנו בה קצת (אין כלכך מה לעשות שם) ובארבע לקחנו את המעבורת חזרה.
המסקנה שלי היא שאם יש יום סגרירי וקר מומלץ לוותר – לדעתי ביום שמש הרבה יותר נעים וחוויתי לטייל באי. לשיקולכם. משם המשכנו לעיירה קליפדן שבחבל קונמארה (חבל הביצות של אירלנד), מצאנו לינה ב- B&B בשם RACELODGE בעלות של 60 יורו לזוג, בית ענק!!! בערב כמיטב המסורת יצאנו לפאב, כבר בשלב הזה היינו כלכך כאובים מהטיול באופניים שפשוט נרדמנו מיד.
יום 8: קונמארה
שמש איזה כיף!!! אחרי ארוחת בוקר אירית מזינה אנחנו מוכנים לצאת לדרך. היום מטיילים בחבל קונמארה המפורסם בזכות ביצות הקאבול (המשמש כחובר בעירה) וכן 12 ההרים של קונמארה (בצורת חרוט). אנחנו מתחילים ב-sky road דרך צרה המתפתלת על ההר וצופה על האוקיינוס, המראות מדהימים.
משם נוסעים לכיוון הפארק הלאומי של קונמארה. בדרך רואים שיש אפשרות לעשות דיג באגם אולם לאחר בירורים לא בטוח שהשיט יצא בגלל מזג האוויר (אמנם יש שמש אבל רוחות חזקות מאוד). אנחנו מצטיידים באוכל ברשת spar (הכי זולה באירלנד לטעמנו, מה גם שהם מכינים אחלה סנדביצ'ים ב3 יורו ) והולכים לפארק הלאומי (כניסה חינם).
בפארק יש 4 מסלולים. קראתי שכדאי לעשות את המסלול האדום אשר עולה על ההר ושהוא לא קשה במיוחד (4 ק"מ) אז הלכנו עליו. ההליכה נעימה בסמוך לחוות סוסים קטנה. בהמשך השביל מתחיל לעלות ולעלות. מזג האוויר משתנה ככול שעולים גבוה יותר (ההר לא נראה כזה גבוה אבל כשעומדים עליו נשקף נוף מדהים של אגמים, ביצות והרים סמוכים) בשלב מסוים אנחנו קפואים לגמרי ונשאר עוד כשליש עלייה עד הפסגה. זה הרגע בו החלטנו לרדת- ראינו נוף מהמם, ובשביל עוד כמה מטרים לא שווה לחטוף דלקת ריאות כי מתחיל לטפטף והרוח מקפיאה עצמות (בשלב מסוים הפסקתי להרגיש את האף וחצי מהפנים). איך שירדנו מטה – שוב מזג אוויר מצוין. אכלנו את הסנדביצ'ים שלנו בפארק והמשכנו ליעד הבא: מנזר קיילימור.
המנזר יפיפה! ממש ארמון על חופי האגם. לא נכנסנו לסיור בפנים – הסתפקנו בתמונות מבחוץ. המקום ממש מתוייר וכניסה עולה 12!!! יורו. מה גם שדרך ארוכה לפנינו כי אנחנו רוצים להגיע היום לסליגו (כ-200 ק"מ). אז אנחנו מתחילים בנחת את הנסיעה, הדרך מדהימה – אגמים, יערות, כבשים עוצרים ומצטלמים... אבל השמש מטעה ביום הזה כי איך שיוצאים מהרכב מגיעה הרוח המקפיאה ומיד רצים חזרה פנימה.
לקראת שש בערב הגענו לסליגו, נכנסנו לעיר העתיקה בחיפוש אחר ארוחת ערב אבל פתאום הבנו שחבל לבזבז יום שמש כזה יפה (הרוח פסקה) והעדפנו לנצל את שעות האור בשיטוט סביב אגם גיל (איפה שחי הסופר ייטס), האגם מהמם מלא ציפורים שונות – ברווזים ברבורים ועוד, האגם מוקף ביער – ממש מדהים. נרגענו מהנסיעה הארוכה.
כשהתחיל להחשיך החלטנו לחפש לינה בעיירות הסמוכות לסליגו (ממש לא רצינו לישון בעיר אחרי כל בתי הכפר שישנו בהם), מצאנו מקום בעיירה פוינט רוזס B&B בשם Lorras (בעלות של 70יורו לזוג, אבל ממש בית מלון!!!) בעלת המקום כיוונה אותנו למסעדה היחידה שעוד הגישה אוכל (עד 22) נקראת הנריס, ואכן הגענו עשר דקות לפני סגירת המטבח וזכינו לאכול דג מעולה!!! המסעדה עצמה מעוצבת כמו ספינה, ממש מקום נחמד. חזרנו ל"מלון" שבעים ומרוצים.
המשך בחלק השלישי והאחרון :)
לחלק הראשון של הטיול >> או לחלק השלישי >>
אהבתם? מוזמנים לקרוא גם על הטיול שלנו לנורבגיה
