החלק השלישי והאחרון של תיאור הטיול שלנו לאירלנד
לכל התמונות מהטיול: https://www.flickr.com/photos/127066806@N05/sets/72157648228850728/
ום 9: צפון מערב אירלנד
קמנו לבוקר סגרירי מאוד, אחרי ארוחת בוקר נסענו לטייל קצת בעיירה פוינט רוזס (איפה שישנו), אבל חוץ מתצפית על מפרץ סליגו בערפל לא מצאנו משהו מעניין.
החלטנו לחזור לאגם גיל ולטייל שם, עשינו עקיפה קטנה שלו, אבל מזג האוויר הערפילי די הוציא לנו את החשק. עברתי על החוברת של מחוז סליגו שלקחנו ממרכז התיירות (מומלץ מאוד להכנס, יש סניפים בכל הערים הגדולות, הם מוציאים חוברת לכל מחוז ויש שם טיפים נחמדים מאוד, החוברות אגב בחינם). מצאנו עיירה בשם קולוני (Colooney) שיש בה הרבה מפלים, אז קפצנו לגיחה קצרה.
אחרי שמיצינו את המפלים התחלנו בנסיעה צפונה למחוז דוניגול (יש שיגידו שזה המחוז הנידח ביותר באירלנד). בדרך עוברים ליד ההר "בן בולבן" הר בצורת שולחן וסמלה של סליגו, אבל פסגתו מכוסה בערפל כך שכמעט ולא ניתן לראות את צורתו.
בדרך עברנו ליד עיירות ומפרצים, טיילנו בנחת, זכינו לראות שוב את תופעות השפל - ניתן להגיע רגלית עד לסירה ש"עוגנת" בנמל...
כשהגענו לדוניגול בסביבות 15:00 ירד גשם. חנינו ליד המרכז לתייר והלכנו למרכז העיר (5 דקות הליכה) בגלל שהתחיל לרדת גשם החלטנו להתחבא בטירה של דוניגול (עלות כניסה 4 יורו פתוח עד 17:00), בסך הכל מדובר בבילוי נחמד של שעה (ומספיק זמן כדי שהגשם יפסק). בטירה מוצגת ההסיטוריה של המשפחה ששלטה במחוז והרבה פריטים שנשמרו מאז.
מסתבר שבאותו יום היה איזה אירוע וזכינו לראות מצעד ותזמורת חוצה את מרכז העיר.
בהמשך מזג האוויר השתפר אז החלטנו לקחת שייט במפרץ (6 יורו לאדם יוצא כל שעה ממש ליד מרכז התיירות). העבנו עוד שעה בנעימים עם מדריך שהסביר על הסביבה ובסוף השיט שר שירים איריים.
השעה שש בערב, לפי הGPS הנסיעה לצוקי הסליב ליג כ-40 דקות אז החלטנו לנסוע כדי לראותם בשקיעה. בדרך מצאנו B&B בשם Hollyplace בעיירה Kylbegs, השארנו את המזוודות והמשכנו לצוקים. הדרך ממש יפה, עוברת לאורך האוקיינוס כשביום יפה ניתן לראות את סליגו ואת ה"בן בולבן". הגענו עד לחניה והשער סגור, חשבנו לתומנו שמשם ממשיכים ברגע והתחלנו ללכת (עלייה קשה ממש) וגם נתחיל הגשם, אני הייתי עדיין נחושה להגיע עד לצוקים כשלהפתעתנו מגיע רכב מכיוון הצוקים עוצר ופותח את השער (שלא היה נעול כלל). מסתבר שסוגרים אותו כדי למנוע מכבשים לשוטט שם, ומהמקום שחנינו בו עד הצוקים יש עוד כ-7 דקות נסיעה! אז החלטנו לחזור למקום מחר.
השעה כבר תשע בערב ואנחנו גוועים ברעב, ואז נזכרתי שבדרך לצוקים, באחד העיקולים היתה מסעדה (kitty kellis) אז לאור המבחר העצום של מסעדות באיזור הלכנו לשם. מדובר במסעדה בעיצוב ביתי וחביב ולאחר שקיבלנו את המנות שלנו (דג סלמון ואווז עם תפוחים) אני חייבת להגיד שזו ה-מסעדה באירלנד! והמחיר- סביר לגמרי (כ-250 ש"ח לזוג). שבעים ומרוצים חזרנו בחושך מוחלט (כן כן בדרך המפותלת) עד לB&B.
יום 10: הצפון
התחנה הראשונה שלנו לבוקר זה היא כמובן הסליב ליג שאותם לא ראינו אתמול. הדרך ממש יפה ועוברת דרך מספר עיירות קטנטנות (זה יום ראשון וכולן נראות כמו עיירות רפאים). הגענו לצוקים (הפעם המשכנו אחרי השער הראשון עד למגרש החניה ממש סמוך לצוקים) והנוף פשוט מהמם! גובהם כ-600 מטר (בעוד שצוקי מואיר "רק" 200) ולמטה האוקיינוס הגועש, באופק ענני סערה, מחזה ממש מרשים. ניתן לבצע מסלולים רבים באיזור כשהמפורסם בהם הוא one man's pass (מעבר ממש צר עד לנקודה הגבוהה ביותר של הצוקים) אותו לא עשינו, אבל עצם החוויה לטייל שם ולראות את הכבשים ואת האגמים הקטנטנים באיזור שווה את כל הנסיעה עד מחוז דוניגול.
חוזרים חזרה ועוצרים לקניות באחד הסופרים של עיירות הרפאים. משם ממשיכים לפנינת החמד של המחוז - פארק לאומי גלנבי Glenveagh national park. הדרך לפארק מרהיבה, הרים ירוקים, אגמים כחולים כחולים והמון נקודות לבנות - הכבשים! הדרך לפארק עוברת ליד ההר הגובה באירלנד ה- Erregal.
הפארק מכיל שבילי הליכה ומסלולים רבים בגבעות וביערות סביבו, אבל המסלול המפורסם ביותר הוא עד הטירה (כ-4 ק"מ סביב לאורך האגם). ניתן גם להגיע באוטובוס (2 יורו או 3 יורו הלוך וחזור), סיור של חצי שעה בטירה 5 יורו. האחוזה נבנתה ע"י אציל מקומי כדי לשמש כטירת ציד אולם הוא לא זכה להגשים את משאלתו היות ומת טרם סיום בניית הטירה. הטירה נוהלה ע"י אלמנתו אשר טיפחה אותה.
אנחנו עשינו את ההשליכה עד לטירה (מידי פעם זכינו לטפטופי גשם), ההליכה נוחה ומישורית ומאוד מומלצת. בטירה טיילנו בגנים היפים אשר נמצאים על שפת האגם. בחזור בגלל הגשם כבר החלטנו לקחת אוטובוס.
אכלנו צהוריים במרכז המבקרים והמשכנו הלאה - לחצות את ה"גבול" לצפון אירלנד! רק שלא היה גבול. שמנו לב שאנחנו בחלק הבריטי רק כשאר ה-GPS הראה את המהירות במיילים פתאום...
אנחנו מגיעים ללונדון...דרי (או דרי בקיצור) העיר שחומותיה נשארו בשלמותן. זה ערב ראש השנה בארץ אז אנחנו מתמקמים בB&B בסמוך למרכז העיר ויוצאים לטייל. כבר הזכרתי שזה יום ראשון? וכן גם בעיר הגדולה לונדונדרי הכל סגור! אנחנו מטיילים על החומות וצופים על העיר, המחזה ממש משעשע - רובע אחד מלא בדגלים בריטיים וממש ממול רובע מלא בדגלים איריים.
בהמשך טיילנו קצת על גדת הנהר וגשר החבלים של העיר כשברקע מגדל השעון (אני קראתי לו ה-small Ben כי הוא ממש הזכיר לי את הביג בן שבלונדון...). למרות שהעיר הומלצה כיעד לטיול ע"י הלונלי פלאנט אנחנו די התאכזבנו. הייתי מצפה שבעיר יחסית גדולה כמו דרי יהיו מסעדות או בתי קפה/פאבים במיוחד לאורך הנהר - הנוף פשוט מהמם. ובמקום זאת יש אולי 3 מסעדות. אז החלטנו לחגוג את ראש השנה במסעדה סינית. וכך נגמר לו היום...
יום 11: חוף אנטרים
היום אנחנו נוסעים לרצועת החוץ הכי יפה בצפון אירלנד. אנחנו שמים פעמנו לדרך הענקים. הדרך עוברת סמוך לקו החוף, הנוף מהמם! חול, שמיים כחולים צוקים ירוקים ובאופק ניתן לראות את סקוטלנד.
כחצי שעה מדרי הגענו לאתר דרך הענקים. מרכז המבקרים פועל כל יום מ-9-19 עלות 8.5 פאונד. במרכז המבקרים צופים בסרט חמוד המתאר את האגדה של המקום:
בעבר חיו שם ענק אירי עם משפחתו, יום אחד הענק האירי בנה גשר עד לסקוטלנד ושם להפתעתו פגש בענק הסקוטי (שהיה גדול ממנו). הענק האירי נהבל וברח לביתו. הסקוטי רדף אחריו ונכנס למערה של האירי שם הענק האירי העמיד פנים שהוא תינוק בעריסה. אשתו של הענק האירי הציעה לענק הסקוטי תה בזמן שהוא מחכה לבעלה שיצא לצוד. הענק הסקוטי כלכך נבהל שמי שהוא ראה הוא "רק" התינוק שהוא מיד ברח. ובדרכו הרס את הגשר בין אירלנד וסקוטלנד.
במקום ניתן לקבל אוזניות המסבירות מה רואים בכל נקודה ונקודה באתר. ניתן להגיע לחוף באוטובוס היוצא ממרכז המבקרים ואפשר גם ללכת ברגל (2 ק"מ). המקום נוצר ע"י לבה שהתקררה עוד התקופת הקרח וכך נוצרו עמודי בזלת. באיזור יש אפילו "כס" שמספרים ששם ישב הענק האירי...
אחרי שטיילנו שם המשכנו לנקודה הבאה - גשר החבלים בקאריק א- רד. הגשר מוביל לאי קטן ויפה מלא ציפורים וכן ניתן לצפות משם על האי ראטלין (אשר אינו מיושב). עלות חציית הגשר היא 5 פאונד (פתוח מ- 10-18). במקום חנייה מסודרת. משם הליכה של ק-2 ק"מ עד הגשר, הנוף יפה ההליכה לא קשה בכלל והגשר- חוויה של ממש. אולם קצר מאוד אבל בהחלט חוויה לחצות את הגשר ולראות שאתם תלויים כמה עשרות מטרים מעל לים הגועש על גשר חבלים מתנדנד...
צהוריים אכלנו במסעדה בעיירה עצמה. התלבטנו קשות אם לעצור ולטייל בבלפסט אז החלטנו פשוט לנסוע ולראות איך יהיה (בערב רצינו כבר להגיע לדאבלין כדי שנוכל למחרת לטייל עוד יום בעיר). התחלנו בנסיעה, השמיים מהממים! גשם ושמש והמון המון קשתות.
אחרי כשעה הגענו לאיזור בלפסט אולם כשראינו את הפקקים החלטנו לוותר על העיר ולנסוע לדאבלין.
החלטנו שאת הלילה אנחנו מבלים בהאות'- Howth (חצי אי שהוא פרבר של דאבלין) קראתי שיש שם מגדלאור מדהים. הגענו להאות' לקראת שבע בערב (3 שעות נסיעה מקאריק א-רד בכביש מהיר וישר...). בהאות' מצאנו B&B והוא היה הכי טוב שהיה לנו באירלנד - 70 יורו לזוג (נשארנו 2 לילות בסוף) חדר ענק ומטופח מאוד מומלץ - Cornervill. בערב אכלנו במסעדת דגים מעולה באיזור נמל העיר (בהמלצת בעל ה-B&B) המסעדה ממש מתחת לתחנת הרכבת ומומלצת בחום.
יום 12: היום האחרון
אנחנו מחליטים לנסוע לדאבלין ברכבת (עדיין סיוטים מהנהיגה בעיר), כרטיס הלוך ושוב 5 יורו לאדם נסיעה של כחצי שעה. ירדנו במרכז העיר והתחלנו לצעוד לכיוון המפעל של גינס. (אפשר לקחת אוטובוס אבל החלטנו ללכת ברגל) לאחר כחצי שעת הליכה הגענו.
לגבי המפעל יש הרבה דעות שונות אם הביקור שם שווה את המחיר (היקר 12 יורו). בסך הכל יש שם 7 קומות של תצוגה והסבר קצר על הכנת הבירה (ההסבר בג'יימסון היה הרבה יותר טוב), ובוסף עולים למעלה לקומה השביעית לשתות כוסית ולתצפת על דאבלין. זה מסוג הדברים שאם לא היינו הולכים היינו מתחרטים אבל כשהיינו שם זה באמת לא מוצדק אז תחליטו לבד...
ארחי המפעל טיילנו קצת על גדת נהר הליפי, קנינו סנדוויץ' מעולה ברשת SPAR, שתינו קפה אירי בפאב O'CONELLS וחזרנו למנוחת צהוריים לעיירה HOWTH. בערב יצאנו לטיול בנמל של העיירה, טיילנו סביב המגדלאור בגדול מאוד נחמד. ארוחת ערב אכלנו שוב באחת המסעדות באיזור.
חזרנו לB&B ושם העברנו את הערב בשיחה עם תיירים מקנדה, עד שפרשנו לישון.
זהו נגמר! מחר בבוקר טיסה דרך ציריך הביתה... :(
מקווה שהצלחתי להעביר לכם את החוויות שלנו בטיול. אנחנו נהננו מאוד! מקווה שגם אתם :)
חזרה לחלק הראשון >> חזרה לחלק השני >>
אהבתם? מוזמנים לקרוא גם על הטיול שלנו לנורבגיה
