איסלנד, ארץ הקרח והאש, ארץ בראשית. נסענו בחודש יוני בקראוון ל-16 יום ,רצינו לראות פאפינים ולחוות לילות לבנים וזאת למרות המחיר היותר יקר של טיול "בעונה". כמובן שאלוהי מזג האוויר ממש היה ל"טובתנו" והטיול שלנו התאפיין ב-4 ימי שמש במצטבר מתוך 16 ימי הטיול. זכינו פעמיים לטייל בברד וסופת שלג וכן לחוות סופה ארקטית עם רוחות שכמעט הפכו לנו את הקראוון אבל כמו שאמרו לנו באיסלנד : אף אחד לא מגיע לאיסלנד בשביל מזג האוויר" וזה נכון, למרות מזג האוויר ה"קיצי" משהו זה היה אחד הטיולים הטובים ביותר!
איסלנד תמיד הייתה פנטזיה אצלי, עוד כשהייתי קטנה ואז בשנת 2012 ראינו תוכנית בניישנל ג'יאוגרפיק על איסלנד ומיד החלטנו לשם אנחנו נוסעים.
אחרי החתונה רצינו לעשות ירח דבש באיסלנד בקראוון אבל היינו כבר בחודש יולי וכשראינו את מחירי הקראוונים לחודש אוגוסט חשכו עינינו והבנו שירח דבש באיסלנד לא יהיה והטיול נדחה (את ירח הדבש אגב עשינו בנורבגיה במקום).
אבל על חלום איסלנד לא ויתרנו וכבר בינואר 2014 התחלתי לחפש טיסות וקראוונים, התלבטנו ארוכות אם לנסוע לקראת סוף אוגוסט או בתחילת יוני, בסוף הלילות הלבנים של חודש יוני הכריעו, וככה אחרי שהוזמן הקראוון והטיסה חפרנו באינסוף אתרים ופורומים תכננו וכססנו ציפורניים וחיכינו בכיליון עיניים ל-24 ביוני לתחילת הטיול!
לתמונות של לגונת הקרחונים:
https://www.flickr.com/photos/127066806@N05/sets/72157647565768085/
לכל התמונות מהטיול:
https://www.flickr.com/photos/127066806@N05/sets/72157646393795809/
24.6- בדרך לאיסלנד עוצרים באמסטרדם
ממריאים מוקדם בבוקר על אל-על לאמסטרדם, יש לנו 12 שעות שלמות לבלות בעיר ובכך להתחיל את החופשה שלנו. נחתנו ב-10 בבוקר לפי זמן מקומי וטיסת ההמשך עם איסלנדאייר יוצאת ב-22:30. אחרי ששוטטנו להנאתנו באמסטרדם הגענו מוכנים לטיסת ההמשך, בחוץ אור יום מלא, אנחנו אחרי לילה לבן קורסים לישון במשך שעתים של הטיסה שעוברת בנעימים. לקראת הנחיתה אני מקווה לראות את היבשה אבל מה שמקדם את פנינו זה מעטה עננים כה סמיך שרק כשהמטוס נוגע בקרקע שמים לב לקצת ירוק של הדשא. יוצאים לדיוטי-פרי (יש דיוטי גם לטיסות נכנסות) ולמי שרוצה להצטייד ביינות ואלכוהול זו ההזדמנות, באיסלנד לא מוכרים יין או וויסקי בסופרים אלא רק בחניות יעודיות לכך. לאחר שהצטיידנו ביין לכל הטיול הולכים לאסוף את המזוודות. להפתעתנו דווקא 2 המזוודות הגיעו (מפתיע מאוד בהתחשב בסיפורי הזוועה ששמענו על הנטייה של המזוודות ללכת לאיבוד בדרך לאיסלנד) אבל התיק עם החכות לדיג נשאר באמסטרדם ויגיע רק מחר אחרי 16:00. טוב נו, השעה 1 בלילה, בחוץ ערפל גשם וריח גופרית מקדמים את פנינו, אנחנו מחפשים את השאטל של ה-B&B (הזמנתי מראש לינה להלוך ב-keflavik airport B&B בעלות של 680 ש"ח לזוג כולל ארוחת בוקר. אחרי נסיעה קצרצרה הגענו. החדר ממש טוב, גדול, מיטה מרווחת מקלחת עם מים חמים וזרימה טובה וקדימה לישון, מחר (או שכבר היום?) מקבלים את הקראוון ומתחילים.
25.6- כבר ביום הראשון משנים תוכניות
תעוררנו ב-8 בבוקר שעון מקומי (הבדל עם איסלנד זה 3 שעות אחורה כלומר בארץ השעה 11) יקיצה טבעית למרות שלילה קודם לא ישנו כלל, בחוץ אור, ערפל וגשם, איזה כיף קיץ איסלנדי בשיא תפארתו. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר ומחכים לשעה 9 - לאיסוף שלנו לקחת את הקראוון.
השכרת קראוון היא לא דבר זול בכלל - ל-16 יום עלה לנו 3500 יורו. את ההזמנה עשינו דרך "בנדנה קראוונים" שנתנו שירות מצויין, והחברה היא Touring cars (חברה מעולה - אפרט בהמשך). בדיוק ב9 בבוקר מגיע נציג החברה ולוקח אותנו לתחנת ההשכרה. שם אנחנו רואים סרטון קצר המסביר איך לתפעל את הקראוון ובהמשך עוברים פריט פריט ברכב עד שאנחנו מרגישים בטוחים. הזמנו קראוון SMALL וקיבלנו אחד בדגם הכי חדיש שהגיע במיוחד מפינלנד...בשביל זוג הקראוון הזה בסדר גמור קומפקטי ונוח וממש לא צפוף.
בגלל שאנחנו צריכים לקפוץ לשדה ב-16:00 ולקחת את התיק החסר, אנחנו משנים תוכניות ומחליטים להצטייד בסניף בונוס הקרוב (הרשת הזולה לקניות באיסלנד, ניתן בקלות לזהות ע"י עגלת קניות וחזיר ורוד) ולטייל בחצי האי רייקאנס. במקור תכננו לנסוע למעגל הזהב, אבל אחרי ההדרכה שסיימנו ב-12 וההצטיידות וקניית סים מקומי (מומלץ ביותר! ניתן לקנות בעיירה רייקינסביר ליד השדה בסניף של SIMIN או לקנות כבר במטוס, לצערנו בטיסה שלנו לא היו סימים עם גישה לאינטרנט אז לא קנינו) השעה היתה כבר 14:00.
אגב באותו היום גם השתוללה סופה באיזור גייזיר והזהירו אותנו שלא לנסוע לשם עם הקראוון בגלל הרוחות החזקות מאוד. אם עד כה חשבנו שרוח זה בריזה נעימה אז באיסלנד רוח מתגלה ככוח הרסני ממש. אנחנו נוסעים לכיוון העיירה HAFNIR והגשר בין 2 היבשות ומרוב הרוח הרכב ממש סוטה לנתיב הנגדי, בהתחלה חשבנו שחסר אוויר בגלגלים עד שהסתובבנו ושוב הרכב סטה עם הרוח - וזה קראוון גדול! עוד טיפ מומלץ זה להוריד את האפליקציה של מזג האויר ושם תקבלו התרעות על כבישים מסוכנים או רוחות ואזהרות נסיעה - גם ביוני היו הרבה כאלה.
חצי האי רייקנס הוא אזור שוקק פעילות גיאוטרמית, 4 ק"מ דרומית לעיירה הפניר (Hafnir) נמצא הגשר בין שתי היבשות - אמריקה ואירופה. את הלוחות הטקטוניים רואים כבר מהכביש וכשיוצאים מהרכב מכה בנו הרוח וריח הגופרית. האתר עצמו חביב למדי אך ממצה תוך 10 דקות (זאת אני אומרת בדיעבד אך אם מתחילים משם מתלהבים מכל סלע שחור ומהלוחות הטקטוניים הבולטים).
אחרי שחצינו את הגשר אנחנו ממשיכים על הלוח האירופאי (המזרחי, בעוד רייקיויק נמצאת באמריקני) לכיוון המגדלאור של רייקנס (נסיעה של כ-20 דקות). האתר יפיפה. המגדלאור נמצא ליד שדה גיאוטרמי ומפעל אנרגיה שמנצל את הקיטור. עשן עולה מכל בקע באדמה והמגדלאור נמצא על גבעה מוקפת עשן. ניתן לטייל לתצפית על השדה ולהגיע ברגל למגדלאור (לא עשינו כי היה קפוא בחוץ), ניתן להגיע גם לאגם המלאכותי (נוצר כפסולת של המפעל ובעל מים בצבע טורקיז מהמם).
משם אנחנו חוזרים לשדה ואוספים את התיק החסר. השעה כבר 17:00 די ברור שאת מעגל הזהב לא נעשה היום (למרות שאין מגבלת זמן, יש אור כל הלילה ,אבל אנחנו כבר די עייפים) החלטנו לנסוע לעיירה hverager המפורסמת בחממות שלה ולעשות בלילה את המסלול של העמק המעשן (ריקדאלו). משדה התעופה לעיירה יש כשעה וקצת נסיעה, עדיין הכל מעונן אך הנופים מרשימים.
העיירה מוקפת בבקיעים ובורות מעלי עשן. כדי להגיע למסלול צריך לנסוע עד מגרש הגולף (3 ק"מ בכביש עפר די טוב). הגענו בשעה 18:30 ואנחנו גוועים ברעב, אין גשם אז מצאנו לנו פינה בחיק הטבע, הוצאנו את המנגל וכמיטב המסורת עשינו על האש טעים במיוחד. כמובן שאחרי האוכל לא נשאר לנו כוח לכלום אז ב-11 (מבחינת הגוף שלנו כבר היה 2 בלילה) כבר הלכנו לישון, החלטנו שאת המסלול נעשה בבוקר. איך מצליחים לישון כשיש אור? למזלנו בקראוון יש וילונות אטומים אבל עדיין יש אור יחסית, לקח לנו שבוע להתרגל לזה שיש אור בלילה ולהבדלי שעות, כי למחרת כבר בשש בבוקר אנחנו מתעוררים.
26.6- תמרות עשן
התעוררנו ב-6 בבוקר (יקיצה טבעית) בחוץ כבר אור יום מלא (גם בלילה לא היה בדיוק חושך), עדיין מתעצלים לקום החלטנו למשוך את הזמן עד שבע, קמנו הכנו נשנוש בוקר וקדימה למסלול.
בחוץ יום סגרירי ומעונן אבל אין גשם. מסלול הרייקראדלו אורך 3 ק"מ ולא קשה במיוחד. כל המסלול עובר ליד נהר חם שבהמשך מתמזג עם נהר קר ושם במפגש זה הדובדבן שבקצפת של המסלול- מים חמים שאפשר לרחוץ בהם! אנחנו מצוידים במגבות ובגדי ים (כבר מתחת לחסוך בחשיפה לקור). המסלול מתחיל בעלייה מתונה של כחצי שעה עם נופים משגעים על כל העמק המעשן מכל עבר תמרות עשן והמוני כבשים מסתובבות באחו.
השעה 8 בבוקר ואנחנו לבד במסלול. אחרי עלייה מתונה גילינו ששכחנו לקחת איתנו מים, אבל התעצלנו לחזור ואז נזכרתי שבעצם המים באיסלנד מעולים לשתייה וניתן לשתות ישר מהנחל כל מה שצריך זה למצוא נחל עם מים קרים (ולא חסר כאלה גם במסלול הזה). אחרי הליכה של כחצי שעה (עם המון עצירות לצילומים) מגיעים לנהר החם (יש המון שלטי אזהרה שהמים שם רותחים ואכן עולה עשן מהמים, אל תהיו חכמולוגים ותכניסו ידיים/רגליים לבדוק עד כמה זה חם, לא מזמן קראתי שהיה תייר גאון שהכניס את כל הרגל פנימה ופונה משם במסוק אחרי שנכווה קשה מאוד ברגל). אחרי צעידה של כשעה מגיעים לפתחים מעשנים ועולה משם ריח גופרית, ממש אחרי זה- כ5 דקות הליכה נמצא המקום לרחצה. אין שם שום שילוט, אבל כבר תזהו את המקום כי הלאה אין באמת שביל אלא שבילון קטנטן למי שממשיך הלאה לפנים האי. זה הזמן לקפוץ למים, מתפשטים מהר מהר – קור אימים ואז פשוט רצים למים, ואיזה כיף... מים חמים כ-30 מעלות ובחוץ בקושי 10... ואנחנו לבד בכל האזור (פרט לכמה כבשים משוטטות).
אחרי רחצה מתנגבים היטב, מתלבשים טוב טוב ומתחילים ללכת חזרה. בדרך אנחנו כבר פוגשים את המטיילים הראשונים במסלול. חזרנו לקראוון החמים שלנו בשעה 12 וזה הזמן לאוכל, כאן היתרון האדיר של קראוון, אוכלים מתי שרעבים ונחים כשעייפים, לא צריך לנסוע לשום מקום ולחפש מסעדה. מחליפים בגדים, עושים מקלחת זריזה אוכלים ונוסעים להשלים מצרכים בעיירה.
נכנסנו לתחנת דלק למלא מים בבקבוקים ופה נכונה לנו הפתעה, באיסלנד יש כלכך הרבה מים שבכל תחנת דלק ניתן למלא מים בקראוון עם צינור בחינם! ולא רק זה, יש עמדות עם מגב ניקוי מחובר לצינור לשטיפת הרכב, איפה בארץ שוטפים עם צינור ועוד בחינם???
משם ממשיכים לתחנה הבא: פארק טינגווטליר (כשעה נסיעה מהעיירה), בחוץ עדיין ממש סגרירי ומעונן וממש מרדים, אז מצאנו לנו נקודת תצפית יפה בדרך ועצרנו לשנת צהריים.
אחרי שינה נעימה קמנו, נשנשנו והמשכנו לפארק אליו הגענו בשעה 18:00. ה-GPS הוביל אותנו מהכניסה האחורית לפארק (איזור הצלילה) אז זכינו לראות את הלוחות הטקטוניים מלמטה והמראה ממש מרשים (הרבה יותר מאלה בעיירה הפניר). טיילנו קצת בפארק שהוא די מתוייר, אפילו בשש בערב היו שם די הרבה אנשים (לא רוצה לדמיין מה הולך שם בשעות הבוקר).
אחרי כשעה די מיצינו והמשכנו לכיוון גייזיר. הגענו לשם בשעה שבע וחצי בערב, המקום היה יחסית ריק. מכל עבר עולות תמרות עשן, שמנו פעמינו ישירות לסטוקור – הפעיל ופתאום סילון מים אדיר יוצא מהקרקע וישירות עלינו, אנחנו וכל מי שעמד בטווח מייד מתחילים לברוח מזרם המים הרותח.
בהמשך מצאנו לנו מקום קצת פחות "רטוב" וחיכינו להתפרצות הבאה (כל 5-8 דקות בממוצע, יש גדולות ויש התפרצויות ממש קטנות), בגלל האובך ובערפל ממש היה קשה לצלם את ההתפרצות אבל זה מה יש...
ראינו גם את גייזר המקורי שכבר לא מתפרץ ועוד בורות מבעבעים או בורות עם מים כחולים/טורקיז, ניתן לעלות גם לגבעה ולראות את כל העמק אבל די הבנו את הרעיון, מה גם שבחוץ קור אימים אז החלטנו לוותר והמשיך לתחנה הבאה- מפל גולפוס.
מפל גולפוס מאוד מרשים, למזלנו הערפל עלה מעט וניתן לראות את כל המפל (ללא הקשת כי השמש אי שם מתחת למעטה העננים). ניתן לטייל ממש עד למפל – ויתרנו בגלל הקור והרוח, אז טיילנו בשביל העליון וראינו את המפל והעמק. השעה שמונה וחצי ואיתנו באזור מטיילים רק עוד 2 זוגות – זה היופי בקיץ, לא משנה מה השעה תמיד יש אור וניתן לטייל בשעות מאוחרות ופחות אנשים.
טיילנו חצי שעה שם, וקרקורי הבטן הניסו אותנו לקראוון לארוחת ערב. השעה 22:00 בחוץ אור מלא, אנחנו בהתלבטות האם לנסוע כבר היום למפלי סליאלנדפוס (כי מחר נוסעים משם לתורסמורק) או לחכות לבוקר, החלטנו לנסוע עכשיו מקסימום נעצור באמצע הדרך לישון ובכך נחסוך את הנסיעה מחר.
הדרך יפיפה! כפרים קטנים וברקע הרי הגעש עם הפסגות הקרחוניות. אנחנו מגיעים למפל ב- 12:30 בלילה, בחוץ אור. את המפל רואים כבר מהכביש. אנחנו מתמקמים בחנייה והולכים לישון בנחת.
לסיום תמונה קטנה על עמק הגייזרים כשחוזרים ממפל גולפוס
27/6 – העמק של תור
כרגיל אני מתעוררת בשש בבוקר, לוקחת את המצלמה והולכת לבחון את המפל (רק אני שם ועוד זוג גרמנים) אחרי שצילמתי המון תמונות, בעלי כבר התעורר ויש ארוחת בוקר. האוטובוס לתורסמורק יוצא ב-10:45 מהחנייה, אנחנו קונים כרטיסים בדוכן בחנייה (הלוך וחזור 16000 ISK לזוג) ואנחנו יוצאים לגיחה שנייה למפל.
מפל סליאלנדפוס
ב-9 בבוקר המקום כבר הומה אדם עד כדי כך שקשה למצוא חנייה (מזל שחנינו שם כבר בלילה). התעצלנו להגיע למפל השני שבהמשך קראתי שצריך להצטופף בנקיק צר עד שמגיעים אליו (בדיעבד די פספוס אבל לא נורא). כבר ב-10:20 האוטובוס מגיע וחונה בחנייה, מדובר בסופרבוס- אוטובוס עם גלגלי ג'יפ ו-4X4 (בניינו בדיוק כמו טיולית צבאית).
ב-10:45 בדיוק הוא יוצא. היום יש לנו מזל, השמים מתבהרים והשמש סוף סוף מראה את עצמה. אנחנו נכנסים לעמק ובדרך חולפים על פני האייפייטליוקול (המפורסם מ-2010), ברקע הרים מושלגים ונהרות שנראים כמו ורידים. אחרי כשעה נסיעה וחציית נהרות (קטנים יחסית) אנחנו מגיעים לקרחון. שם יש לנו עצירה של 15 שעה.
לפני 2010 הייתה לגונה מתחת לקרחון אבל עקב ההתפרצות נוצר שיטפון אדיר שפשוט שטף אותה לגמרי. אין מספיק זמן להגיע עד הקרחון, מטיילים ליד, מצלמים וממשיכים הלאה.
ממש לפני הכניסה לפארק חוצים את הנהר הקשה ביותר – הקרוסה. במראה ראשון לא נראה כזה מפחיד או עמוק אבל כשמסתכלים למרכז רואים את הזרימה החזקה. האוטובוס יודע איפה לחצות (עושה את המסלול לפחות פעמיים ביום), ובכל זאת נתקלנו בג'יפ שהחליט לחצות לפני האוטובוס, נכנס לנהר מזווית לא נכונה והתחיל להיסחף בזרם. למזלם באמת היום לא היה זרם כל-כך חזק ואחרי כמה מטרים של היסחפות הם הצליחו לצאת, וכשפתחו את הדלת כל המים נשפכו... הג'יפים האחרים העדיפו לחכות לאוטובוס. לאוטובוס כמובן אין שום בעיה לחצות וב-12:00 אנחנו מגיעים לתחנה שלנו (Husaladur), שימו לב האוטובוס ממשיך לעוד תחנות בפארק אבל למי שרוצה לעשות את המסלול היומי הקצר זו התחנה.
לקחנו איתנו סנדוויצ'ים ואחרי נשנוש אנחנו מוכנים לצאת לדרך. המסלול שלנו הוא לפסגת ההר Valahnjukur מסלול מעגלי. אנחנו התחלנו אותו מהסימון הלבן ליד הבקתה ודרך היער (לדעתי כדאי יותר כי דווקא הרוב מתחילים מהצד השני – הליכה במישור ואז טיפוס, אנחנו עשינו הפוך והיינו לבד בחלק הזה של המסלול).
יער איסלנדי:
המסלול מתחיל בטיפוס בתוך יער (נדיר לאיסלנד), כשיוצאים מהיער יש נוף מהמם של הרים מושלגים ונהרות. אחרי שעה וקצת הליכה ועצירות מגיעים לפסגה (הטיפוס לפסגה לא קל ודי תלול אבל הנוף שווה את המאמץ). בפסגה אנחנו כבר לא לבד, אבל הנוף כל-כך יפה שאנחנו נשארים שם חצי שעה (כולם כבר עוזבים).
קצת מהנופים במסלול:
אחרי מנוחה על הדשא וכששבענו מהנוף אנחנו יורדים. כאן בעלי מתחיל להילחץ כי אנחנו רואים בקתה אבל היא בצד השני לזה שאנחנו צריכים, אני מרגיעה אותו שמקסימום נחזור למעלה אבל בטוח יש דרך מסביב, ואכן כשירדנו לבקתה הסבירו לנו שזה בסך הכל הליכה של רבע שעה ל- Husaladur.
בבקתה שהגענו אליה Langidalur עוצרים מי שמסיים את הטרק המפורסם וגם משם יש אוטובוס בשעה 15:00. אנחנו נחים שם קצת, מטיילים ליד נהר הקרוסה ומתרשמים מההרים והקרחונים, בסוף החלטנו להמשיך לבקתה הראשונה (מסלול כחול לבן). הגענו ב15:30, נחנו ולאוטובוס חזרה.
לכל החוששים את המסלול אפשר להספיק ב-4 שעות (עשינו ב3 שעות עם המון עצירות והליכה נינוחה), וגם בקיץ יש אוטובוס שיוצא ב-20:00 ככה שאין מה לדאוג. לדעתי כדאי אפילו להזמין שם לינה ולטייל כמה ימים באזור הוא פשוט משגע!
ב-17:15 הגענו לחנייה של סליאלנדפוס ואין מקום לנשום, הכל מפוצץ רכבים ותיירים, מזל כשבר ראינו וטיילנו שם בבוקר... בחוץ שמש ככה שהכל נראה יפה יותר. ואנחנו ממשיכים לסקוגר לחניית לילה, בדרך עוצרים לעוד תמונה של האייפילייוקול.
הקמפינג בסקוגר ממוקם ממש ליד המפל, משלמים בבקתה ליד (מסעדה ומלון) אבל מאוד לא נוח לרוקן שם מים. אנחנו עייפים ורעבים אחרי המסלול וביום יפה כמו זה חייב לעשות על האש... אחרי שאכלנו ושבענו הלכנו לראות את המפל המרשים הזה. השעה 23:00 והשקיעה רק מתחילה... ניתן לעלות למעלה ולתצפית על המפל אבל החלטנו לעשות את זה בבוקר.
28/6- שדות לבה
שוב קמים בשבע בבוקר, הפעם עוד לפני האוכל אנחנו מחליטים לטפס למעלה לתצפית על המפל. כ-400 מדרגות מובילות עד לפסגה וממנה ניתן להשקיף על המפל. ניתן גם לחצות את הגדר ולטייל לאורך נהר הסקוגה (למי שעושה את הטרק עד סקוגר מגיע מהכיוון הזה). שוטטנו קצת לאורך הנהר משם רואים ממש טוב את האייפייטליוקול (אבל פסגתו מכוסה עננים למרות שיש שמש). הנוף מלמעלה מהמם, נהר הסקוגה נראה כמו סרט שחור על רקע שדות ירוקים וסגולים. ירדנו, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרכנו.
ממש ליד המפל יוצא כביש 221 לקרחון סולהמניקול עליו ניתן לעשות הליכה, אנחנו הסתפקנו בלראותו מהכביש כי שמענו סיפורי זוועה על ארבעת הקילומטרים של הכביש הנוראי הזה...ברקע רואים ממש טוב את קרחון המירדסיוקול (השני בגודלו באיסלנד).
התחנה הראשונה היא צוקי דירהוליי, פונים בכביש 218 (סלול) ונוסעים עד לחנייה, למי שיש רכב קטן או גי'פ יכול לפנות מעט לפני החניה ולהגיע עד למגדל-אור ועד לצוק עצמו, אבל זו דרך שלא ניתן לעשות בקראוון, אם מגיע מישהו ממול זו בעיה קשה.
שוטטנו לאורך הצוקים המרשימים, ראינו עשרות ציפורים שונות (גם ממש קצת פאפינים שכן רובים היו בים בשעה זו), ניתן לרדת למערה ולטייל על קו החוף אבל הגלים היו די חזקים אז ויתרנו על הרעיון. מהחניה יש מסלול לכיוון המגדל-אור (מה שלא עשינו ברכב), עשיתי חלק ממנו לבד (בעלי המסכן חטף הצטננות והלך לנוח), המסלול עובר לאורך הצוק בנוף יפיפה – מצד אחד הקרחון ומצד שני האוקיינוס וברקע המוני ציפורים, עד למגדל-אור לא הגעתי (נשאיר קצת לפעם הבאה).
הייה לנו מזל כי זה בדרך כלל האזור הכי גשום באיסלנד ולנו היה יום שמש!
מספרים שפעם טייס אמיץ הטיס מטוס דרך החור הזה...
משם המשכנו לעיירה ויק (כביש 215) המפורסמת בזכות החופים השחורים שלה והצוקים Reynisdrangar.
נסענו ישירות לחוף, טיילנו שם קצת, המראה נראה כמו נלקח מהסרט "פארק היורה" ההר הירוק, הציפורים והים, תחושה שעוד רגע יגיע דינוזאור... התיישבנו על ספסל ליד החנייה ולידנו זוג גרמניות שמטיילות בקאמפר ששמחו ללמד את בעלי איך מכינים חביתת בייקון (הוא כמובן יישם מהר).
עצרנו בסופר הקטנטן של העיירה לקנות כמה מצרכים ובעוד אנחנו יושבים ברכב, בום, צעיר איסלנדי מתנגש בנו בשיא המהירות כשעושה רוורס (אנחנו עומדים חנייה), למזלנו לנו יש רק שריטה בעוד שהוא סבל מנזק רציני הרבה יותר לרכבו. מתקשרים לחברה, הם מסבירים שבגלל שאין נפגעים לא צריך להזמין משטרה אבל חייב למלא טפסים של תאונה שיש ברכב, רק מה הטפסים באיסלנדית! ומה קרה בסוף, הבחור שצעיר שנכנס בנו עזר לנו למלא את כל הטפסים, לחצנו ידיים וכל אחד נסע לדרכו (אנחנו שמחים שיש ביטוח ביטול השתתפות עצמית, בסוף אפילו לא חויבנו בכלום).
עלינו למעלה לתצפית ליד הכנסייה של ויק ומשם לתחנת הדלק כי יש נסיעה ארוכה יחסית לפנינו. תחנת הדלק הומה באוטובוסים מלאים בתיירים. כאן גם גילינו שכדי לתדלק צריך קודם לציין את הסכום, טוב אנחנו עושים בערך 300 ₪ זה כ-10000 קרונות , יצא מיכל כמעט מלא (אגב בהמשך גילינו שגם אם תזינו סכום גבוהה יותר הוא יחייב רק בסכום שתודלק בפועל, לך תבין הגיון איסלנדי).
נוסעים הלאה והנוף משתנה בצורה קיצונית, אנחנו בשדה לבה בצבע צהוב ירקרק, בחוץ שמיים כחולים עם עננים לבנים, יופי שלא ניתן לתאר. ואז ראינו מולנו תחנת עצירה ולידה מישור ענק זרוע ב"רוג'ומים" וקרחון מירדסיוקול ברקע. החלטנו לעשות הפסקת צהריים ושנ"צ קצר, כשקמנו טיילנו באזור. מסתבר שמדובר בשרידים של חווה עתיקה שנחרבה בהתפרצות ההקלה (לפני מאות שנים), הרוג'ומים הם לאות מזל, מסופר שכל מי שעובר באזור חייב לשים אבן כדי שיהיה לו מסע מוצלח – וזה בדיוק מה שעשינו.
ממשיכים לנסוע לכיוון העיירה קירקי (בקיצור של Kirkjubarklaustur) ולקניון פיאדרה (קיצור של fjadragijufur). הדרך לקניון עוברת בחלקה בדרך לכיוון לאקי (כביש 206) אבל בהתחלה הדרך היא לא F וניתן הבחלט להגיע לקניון עם הקראוון (אם כי קצת לא נעים). הקניון נמצא 10 דקות נסיעה מקירקי (אם באים ממערב אז מעט לפני העיירה). אנחנו מגיעים מלמטה (מי שמגיע מלאקי מגיע מלמעלה).
בחוץ התאורה היא כאילו בהזמנה, שמש מאירה את הקניון והכל נראה זוהר ולא מציאותי. הקניון מהמם! ממליצה לכולם לא לוותר עליו. המסלול הוא הלוך וחזור, טיילנו עד החלק העליון וחזרה ונהנינו מכל רגע. ניתן להתקרב ממש עד לקצוות ולשולי הקניון (על אחריות המטייל). אחרי שעה וחצי של הליכה נינוחה אנחנו ממשיכים לתחנה הסופית להיום – קירקי.
קצת תמונות מהדרך ומהקניון:
העיירה פצפונת, מגיעים למרכז מהבקרים ומגלים שיש מסלול מאוד יפה למפל ואגם האחיות על הפסגה אך מחליטים להשאיר אותו לבוקר. בעלי רוכש כרטיס דיג (בעלות של 7000 קרונות, שמי, ויחד איתו חוברת המפרטת את האגמים שבהסכם. באיסלנד כל האגמים הם בשטח פרטי אז חשוב שיהיה היתר לדיג). אנחנו מקבלים הדרכה לאגם הקרוב (5 דקות מהעיירה) ושם כבר ישנים. אחרי ארוחת ערב אנחנו נהנים מדיג ושקיעה מהממת על האגם ונוף לעיירה (רק חבל שהברחשים ממש לא נותנים מנוח ונכנסים לכל חור- תרתי משמע) – אתן לתמונות לדבר בעד עצמן.
29.6- שקיעה קרחונית
התעוררנו לבוקר מעונן, אבל קצת עננים לא יעצרו אותנו. נוסעים שוב לעיירה קירקי לפתוח את הבוקר במסלול לאגם האחיות. עולים על הרכס שמעל העיירה ומשם מגיעים לאגם יפיפה עם נוף על העיירה ושדות הלבה ברקע, לא המשכנו במסלול לאורך הרכס. את ארוחת הבוקר החלטנו לאכול מול מקום יפה ואכן מצאנו כזה 10 דקות נסיעה מקירקי – מפל יפיפה.
שבעים אנחנו מוכנים לאטרקציות של היום- פארק סקאפטפל ולגונת הקרחונים לקינוח. הדרך לסקאפטאפל יפיפיה אך לצערנו אנחנו תחת מעטה עננים כבד, כך שלא רואים בכלל את הקרחון רק את מורדות הקרחונים אנחנו מצליחים לראות בקושי. הדרך עוברת בשדות לבה שמתחלפים במדבר שחור – הסאנדור, מרחבים אינסופיים של חול שחור ובקרע מורדות הקרחון ועננים אפורים, ממש תחושה של סוף העולם כאילו אנחנו בסרט אפוקליפטי.
הדרך עוברת על פני גשר ארוך מאוד (כל הגשרים באיסלנד הם חד סטריים- מחכים שמי שעל הגשר ירד ורק אז עולים עליו אחרת אין מקום לשני רכבים), התחושה היא שממש לא משקיעים בגשרים והוא נראה ממש רעוע, אבל די בצדק הגשר הנ"ל נהרס לגמרי בשנת 1996 בגלל התפרצות הר געש על הקרחון ושיטפון אדיר כתוצאה מכך שפשוט שטף את כל הגשר (שרידים שלו ניתן לראות על הכביש כמייצג).
לקראת השעה 12 אנחנו מגיעים לפארק (לא השעה הכי טובה, כדאי להגיע או מוקדם בבוקר או אחרי 17:00 כי יש שם פשוט המון אנשים). החלטנו לעשות את המסלול למפל svartifoss ומשם להמשיך לתצפית על הקרחון svinsjpa (סה"כ 7 ק"מ). המסלול ממש לא קשה והשילוט מעולה, קצת עלייה בדרך למפל (לא משהו קשה בכלל), לצערנו בגלל מעטה העננים הכבד לא רואים בכלל את פסגות ההרים ואת הקרחון אבל את המדבר בהחלט רואים והנוף יפיפה. ליד המפל אנחנו עוצרים לפיקניקון נחים קצת וממשיכים לקרחון, הנוף מהמם! העננים קצת עולים וניתן לראות את השלוחה שיורדת מהקרחון ובתחתיתה לגונת קרחונים קטנה (אגב ניתן גם ללכת ללגונה עצמה – ממגרש החניה כחצי שעה הליכה קלילה), כמו בשאר אתרי איסלנד, גם פה אין תיחום, רק שלט שמזהיר מפני נפילה, אתם יכולים לעמוד ממש על הקצה (על אחריותכם כמובן), אחרי עוד נישנוש אנחנו מתחילים ללכת חזרה (הדרך בירידה ועוברת דרך "יער" קטן). את כל המסלול עשינו ב-4 שעות.
מראה הסנדור מלמעלה:
מפל סוורטיפוס:
שלוחת הקרחון:
ממשיכים לקרחון ה-svinfell שממש ליד השמורה אבל לא נכנסנו עד אליו, דרך העפר לא נראתה מתאימה מי יודע מה לקראוון אז עצרנו להפסקה לקפה מול הקרחון.
משם המשכנו ללגונת הקרחונים הקטנה Fjallsjkull. המקום נמצא כ-10 דקות נסיעה לפני הלגונה הגדולה (לבאים ממערב למזרח) ויש שלט קטן המפנה אליה (ניתן בקלות לפספס אז שימו לב). הדרך עד הלגונה היא דרך עפר סבירה. הלגונה עצמה יפיפייה, ניתן להגיע עד שפת המים ולגעת בקרחונים, המקום הרבה יותר שקט ופחות מתוייר מהלגונה הגדולה, אז זה בהחלט קדימון מומלץ.
משם אנחנו נוסעים ללגונה הגדולה היוקוסלרון (האגם הכי עמוק באיסלנד אגב). הלגונה נוצרה בשנת 1930 בגלל הפשרה של קרחון ואטניוקול וממשיכה לגדול עד היום. היום אגב הסכנה היא שמי ים יחדרו ללגונה. אין ספק שזה אחד המקומות המרשימים ביותר באיסלנד. אנחנו החלטנו להישאר ללון בלגונה כדי לספוג את החוויה כמה שיותר (מומלץ למי שבא עם רכב מצויד ללינה, רק שימו לב שאין שירותים בקרבת מקום, רק בקפיטריה שנפתחת ב-9 בבוקר).
ישנו מגרש חנייה די גדול ולידו קפיטריה (שנסגרת ב-20:00) ממנה ניתן לקחת שיט ברכב אמפיבי או בזודיאק, אנחנו הגענו בערב אז האטרקציות יחכו כבר לבוקר. ממש מאחורי הקפטריה מקננות בהמוניהן שחפיות הקוטב שמספקות המון רעש לרקע הפסטורלי של הלגונה.
למזלנו זכינו לראות את אחת השקיעות היפות. טיילנו על שפת המים ומרוב היופי לא יכולתי להפסיק לצלם. פתאום מופיע ראש כלב ים בין הקרחונים, והמוני שחפיות קוטב עסוקות בציד ארוחת הלילה שלהן. טיילנו עד 00:30 בלילה כשהשמש שקעה מאחורי הקרחון. אגב בשעות האלה רוב המבקרים הם צלמים, והלגונה יחסית ריקה. לישון במקום כזה זו אחת החוויות בטיול. תמונה אחת שווה אלף מילים לא?
30.6- שדות לבנים
קמנו ומהחלון רואים את הלגונה, כבר בשעה שמונה בבוקר מתחילים להגיע תיירים ואנחנו שומעים את ההמולה. היום יש לנו בוקר חופשי כי רק בשתיים אנחנו נוסעים לאופנועי השלג. אנחנו אוכלים בניחותא ויוצאים לטיול קצר- הפעם לכיוון הגשר והים לשם נשטפים להם הקרחונים. המוני שחפיות קוטב צוללות לתוך המים (כנראה מכינות את ארוחת הבוקר שלהן), גם הבוקר כלב הים הגיע לביקור קצר, אבל צלל מהר מאוד פנימה. בניגוד לאתמול היום מאוד סגרירי ומעונן, מעטה עננים מתחיל להתגבש מעל הלגונה וערפל לבן מקיף אותה, מחזה לא פחות מרשים מהשקיעה. רציתי לעשות שייט בזודיאק אבל לאור מזג האוויר המקפיא החלטתי לשמור את 50 היורו אצלי...
לקראת השעה 12 (כשהמקום כבר הומה אדם עד כדי אי נוחות) אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון כביש 985 לנקודת האיסוף עם הסופרג'יפ שייקח אותנו לקרחון. אנחנו מגיעים הרבה לפני הזמן, אז מנצלים את ההפסקה לארוחת צהריים.
בשעה 14:00 מגיע הסופר ג'יפ, ואנחנו עולים עליו לבד. מזג האוויר הבריח את כל התיירים כנראה. אנחנו מתחילים לטפס לקרחון בכביש F985 שנחשב לאחד הכבישים היפים באיסלנד אבל לצערנו לא זכינו לראות הרבה למעט שדות לבנים וערפל. החוויה הייתה מפחידה כי פתאום משום מקום צצה לה תהום ובערפל סמיך כזה אנחנו מתפללים שלא ניפול, אבל הנהג שלנו מיומן ומכיר כל עיקול בכביש.
אנחנו מגיעים למעלה- לקרחון הכי גדול באירופה ומסביבנו רק לבן וערפל. נכנסים לבקתה ומתלבשים (חרמוניות, כפפות כובעים) משלמים על החוויה (1200 ש"ח לזוג) ויוצאים עם המדריך, אנחנו ועוד גרמני אחד. הנסיעה בהחלט חוויתית, הגשם שמטפטף במהירות שאנחנו נוסעים הופך לברד שממש מכה בפנים והכי מפחיד שפשוט לא רואים כלום חוץ מלבן בכל הכיוונים (למעלה, למטה ובצדדים) ככה שאם נלך לאיבוד זהו, נקפא ולא נדע לאן לנסוע. איכשהו המדריך שלנו דווקא יודע את כיוון הנסיעה ואחרי דהירה של שעה בשלג וברד חוזרים לבקתה.
אנחנו רטובים עד לשד עצמותינו, גם החרמוניות לא מספיק עוזרות בגשם איסלנדי, אנחנו נראים כולנו כאילו עשינו פיפי במכנסיים והידיים קפואות, זו הסיבה שהמדריך אמר לשים כפפות מצמר אמיתי כי גם כשהן נרטבות הן עדיין מחממות.
מורידים את הבגדים והולכים לאכול מרק בצל כדי להתחמם, אנחנו יושבים ליד החלון וממש מרגישים כמו בסוף העולם אחרי מסע אתגרי...
גם בדרך חזרה לא רואים הרבה מהכביש בגלל הערפל אך למטה מתבהר. אנחנו עושים שנ"צ בקראוון וממשיכים לכיוון העיירה הופן ללינה.
הערפל נוראי ומסתיר את כל הנוף- איפה שאנחנו יודעים שצריך להיות הר יש לבן. קצת לפני הופן ש עיירה בשל hoffel שם יש מעיינות חמים, אנחנו מחליטים שכדאי לעצור לטבילה. פונים שמאלה בכביש 1 לכביש 984 ורואים את זה מהכביש. מדובר בבריכות קטנות הצמודות להר. הכניסה בעלות של 700 קרונות, אין שומר אך יש מצלמה למעלה. בפנים יש מקלחות ענקיות אך אין שירותים (כל המתחם בשיפוץ אז אני מאמינה שבקרוב יהיה גם שירותים) בחוץ יורד גשם שלמזלנו ממבול הפך לטפטוף טורדני, אנחנו מחליפים לבגדי ים ורצים כמו מטורפים למים החמים, ואיזה כיף... אחרי שאנחנו מתבשלים לגמרי וגם זוכים למקלחת גשם חוזרים לקראוון וממשיכים (אגב ממש אבל ממש קשה לצאת מהמים החמים לקור האיסלנדי, וקשה כפליים כשיורד גשם).
את הלילה אנחנו מעבירים בקמפינג בעיירה הופן, מזג אוויר נוראי והגשם לא מפסיק. אנחנו נהנים מארוחת ערב וסרטונים בטאבלט בחמימות של הקראוון. מי שרוצה יכול ללכת לנמל ולאכול לובסטרים העיירה נחשבת לבירת הלובסטרים. להופן יש נמל יפיפה המוקף בהרים מושלגים, אך אנחנו לא ראינו כלום, רק נמל וערפל לבן היכן שאמורים להיות ההרים.
1.7- ערפל בפיורדים
גם היום השמש ממשיכה להסתתר מאחורי מעטה כבד של עננים. אנחנו בדרך לפיורדים המזרחיים. תכננו להגיע לאגליסטדיר ומשם לעשות את מסלול ההניגפוס ולישון באזור. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. הדרך מהופן לאגליסדטיר די ארוכה וכשעושים אותה בערפל ואווירה חורפית היא הופכת לארוכה שבעתיים. כל חצי שעה אנחנו עוצרים להתרעננות כי אנחנו פשוט נרדמים. הנופים מדהימים גם במזג אוויר כזה - הנוף הרבה יותר פראי ועוצמתי. החלטנו לנסוע דרך כביש 96 ולא דרך כביש 1 או מעבר oxi כי שמענו סיפורי זוועה על נסיעה ארוכה בכביש עפר. גם כביש 1 לא סלול כולו אבל זה רק קטע קצר. לפעמים ניתן לראות איילים בחלק הזה של איסלנד אך לנו לא היה מזל.
לקראת שלוש אחר הצהריים אנחנו מגיעים לאיגליסטדיר ונאלצים לקפוץ למוסך (הוישרים בקראוון לא עובדים, חברת ההשכרה מיד שלחה לנו כתובת של המוסך קרוב).
חיכינו שעה במוסך עד שתיקנו, והשעה כבר חמש. המקרר ריק ואנחנו מתחילים להיות רעבים, טוב שינוי תוכניות מהיר - קניות ונסע היום ללינה בסיידספיורדור ומחר נחזור ונעשה את המסלול.
הדרך לסיידספיורדור (כביש 93) מהממת, אנחנו מטפסים על ההרים שמלאים לגמרי בשלג שרק החל להפשיר. מאחור נשקף האגם הארוך Logurinn והעיירה אגליסטדיר מלפנים פסגות מושלגות. מגיעים לפסגה ומשם רואים בקצה הפיורד את העיירה, בדרך יש מפלים והמון מסלולי הליכה.
התמקמנו בקמפינג של סיידספיורדור (1400 לאדם, לא התחברו לחשמל) די מתוך חוסר ברירה כי אין איפה לעשות חנייה יבשה בעיירה, בכל מקום שלטים האוסרים חנייה ללילה, והלכנו לדוג בפיורד.
העיירה משמשת שער כניסה מזרחי למדינה וממנה ואליה נכנסות מעבורות מאירופה. בעיירה יש המון מסלולי הליכה כולל עלייה להר ולתצפית על כל האזור (לא עשינו, פעם הבאה) משם ניתן לנסוע גם לשמורת סקלאנס, אבל מדובר בדרך עפר כש- 4 הק"מ האחרונים הם כביש F (ניתן להזמין איסוף מהשמורה - בתשלום או ללכת ברגל) אנחנו היינו סחוטים אז ויתרנו (צריך להשאיר דברים לטיול הבא לא?).
אחרי שלא היה לנו מזל בדיג והתחיל לרדת גשם פרשנו לישון.
2.7 - נתקענו
אחרי לילה של רוחות עזות שטלטלו את הקראון, קמנו ושמש מציצה, אולם לאחר צפייה בתחזית נכונה לנו אכזבה, עוד יום גשום וערפילי. החלטנו להתחיל את היום עם מסלול למפל הניגפוס אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד כמו שכבר אמרתי...
התחלנו עם הנסיעה חזרה על כביש 93, עצרנו להתרשם מהמפל הענקי בדרך ומהכבשים הרועות באחו, המשכנו לפסגה ויצאנו להצטלם בשלג, הרוחות למעלה פשוט מטורפות, ממש עוד רגע והייתי עפה ברוח.
מגיעים לנקודת תצפית ליד איגליסטדיר ומכאן כבר לא המשכנו, וזה הסיפור:
אני פותחת את הדלת האחורית כדי לצאת והיא עפה ברוח ופגעה בדלת הקדמית. טוב לא נורא רק מכה קלה ללא סימנים, הדלת שלמה וזזה... טוב נמשיך, ואז בעלי מנסה להניע את הרכב ו... לא מניע, על הלוח מופיע שיש בעיה במנוע. אנחנו מתקשרים לחברה ומספרים להם מה קרה, הם אומרים שתכף ימצאנו לנו טכנאי. אנחנו על כביש 93 די באמצע שום מקום, העיירה הכי גדולה זה איגליסטדיר (לא בדיוק מטרופולין שוקק) טוב מה יש לנו לעשות חוץ מלהמתין? לפחות הנוף יפה. אחרי שעה וחצי מגיעים אלינו הטכנאים, שמיד מחליטים לגרור אותנו למוסך. אנחנו עולים לג'יפ שלהם ואחד מהם נוהג ברכב שלנו (בלי מנוע) ויורד מההר רק בעזרת האמברקס (מזל שהיינו למעלה על ההר). במוסך מתחילים בדיאגנוסטיקה ואנחנו בינתיים יוצאים לטייל בעיירה (מרכז קניות פצפון וזהו בערך) מזג אוויר נוראי, רוחות איומות אז עצרנו לגלידה. המצב לא נראה טוב, השעה כבר שלוש, ואנחנו עוד רוצים להגיע לבורגפיורדור. בצער רב אני מבינה שאת הניגפוס בטיול הזה כבר לא נעשה...
אנחנו חוזרים למוסך ומגלים כי לא יודעים איך לתקן את הרכב ולכן יגררו אותו כל הדרך לרייקיויק (9 שעות נהיגה), בגלל שלמחרת יוצאת מעבורת מסיידספיורדור, כל המלונות באגליסטדיר תפוסים אז מזמינים לנו חדר במלון באזור היער Hallormsstar (מלון ממש מפנק) וכן מזמינים לנו מונית ומבטיחים שמחר ב-8 בבוקר ימתין לנו קראוון חדש. אנחנו משאירים את כל הדברים בקראוון הישן (במילא נחליף מחר רכבים) ונוסעים למלון המפנק שלנו.
מזג האוויר השתפר מעט אז אנחנו מחליטים לנצל את ההזדמנות שאנחנו גם ככה בלי רכב ועושים טיול רכיבה על סוסים (בחווה סמוכה למלון) המחיר 5000 קרונות לזוג לשעה רכיבה. רכבנו רק אנחנו והמדריך על סוסים חמודים וממש רגועים שכל הדרך נשנשו עשב, לסיום חצינו נהר רכובים על הסוסים, בגדול החוויה מומלצת מאוד, אנחנו מאוד נהנינו.
חוזרים למלון ואוכלים ארוחת ערב (במלון) ואז מחליטים לנצל את הספא של המלון (1200 קרונות לשעה, אבל לא בדיוק מודדים שם זמן...), בספא שוחחנו עם נהג איסלנדי ומדריכה גרמניה שעושים טיולים מאורגנים בקיץ ועצרו עם הקבוצה במלון הזה.
אמנם התוכניות קצת השתנו אבל היה נחמד להתפנק במלון ללילה אחד.
