המשך הטיול שלנו לאיסלנד.
לכל התמונות בטיול:
https://www.flickr.com/photos/127066806@N05/sets/72157646393795809/
לתמונות של לגונת הקרחונים:
https://www.flickr.com/photos/127066806@N05/sets/72157647565768085/
3.7- פאפינים
קמנו בשבע בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת במלון. מתקשרים לברר איפה הקראוון החלופי שלנו כי סיכמנו שהנהג יתקשר איך שיגיע ולהפתעתנו מודיעים לנו שהנהג כבר מחכה. אנחנו עושים צ'ק אאוט והולכים לראות את הקראוון החדש שלנו.
אם הראשון הזה דגם קטן לזוג (שהיה ממש מרווח בשבילנו) הפעם קיבלנו אחד ל-6 אנשים (2 מיטות זוגיות, ארון,מלקחת ושירותים ענקיים, וסלון ענקי שנפתח לעוד מיטה זוגית). נוסעים למוסך ומעבירים את כל הדברים לרכב החדש ויוצאים לדרך.
זהו, עכשיו אין מקום למריחות זמן, מחר יש טיול לאסקיה (מוזמן)... יוצאים לכיוון בורגפיורדור אסטרי, עיירה קטנה בפיורדים המזרחיים, כביש 94 לפי הGPS נסיעה של שעה, בפועל שעתיים, הכביש אינו סלול ואנחנו נוסעים כ-40 קמ"ש כל הדרך. הדרך יפיפייה, הרי ריאוליט צבעוניים (כמו בלנדמנלוגאר) ועננים אפורים יוצרים אווירה עוצמתית.
בבורגפיורדור מזג האוויר משתפר ושמש מגיחה, העיירה היא גן עדן למטיילים, יש שם 27 מסלולים שונים לטיול. לצערנו אנחנו ממש קצרים בזמן (חבל כי תכננתי לישון כאן ובבוקר לעשות מסלול) אז אנחנו נוסעים ישירות לנמל לראות פאפינים. הנמל נמצא 5 ק"מ מהעיירה (יש שילוט LUNDI שזה שם הפאפינים באיסלנדית). המקום פצפון אבל יש פאפינים בשפע! אנחנו מצלמים אותם מכל הזויות והכיוונים (וגם את השחפים).
הנמל:
הפאפינים:
עושים נשנוש צהריים בנמל וחוזרים את כל הדרך חזרה עד לאיגליסטדיר וכביש 1. בדרך עוצרים להליכה קצרה לקניון בעמק (כביש 94 יש סימן ל- YUNRIמשהו...).
בטוח שבבית כזה יגורו האנשים הקטנים (עפ”י אמונת המקומיים):
עד מפל דטיפוס יש נסיעה ארוכה של שעתיים וחצי, מזג האוויר חזר להיות ערפילי ומרדים ואנחנו נוסעים ועושים מידי פעם הפסקות רענון. במקור תכננתי להגיע דרך כביש 864 ולהמשיך לאסבירג'י והוסאוויק אבל כמו שאמרתי אנחנו קצרים בזמן אז החלטנו לקחת את הכביש הסלול עד דטיפוס 862.
הנוף נראה כאילו מתוך סרט אפוקליפטי, עננים שחורים, הרים שחורים ודשא ירוק זוהר... מהחנייה של כביש 862 יש הליכה של קילומטר עד המפל ואין ספק שהוא ממש מרשים (קשת כמובן שלא ראינו) אבל די חששנו לרדת למטה ולהתקרב למים (יותר מידי קר בחוץ מכדי להירטב ודי חלקלק). משם המשכנו עוד 700 מטר למפל סלפוס החינני יותר וקדימה לרכב. בשעה שהיינו 19:00 אין כמעט בכלל אנשים באתר, אז מומלץ להגיע בשעות המאוחרות.
הדרך:
מפל דטיפוס:
מפל סלפוס:
משם ממשיכים לנסוע בנוף האפוקליפטי עד אגם מיוותן (הנוצר מפעילות גיאותרמית ונקרא אגם היבחושים, שלמזלנו לא פגשנו בכלל מזג האוויר הסגרירי) - בדרך עוברים דרך תחנת כוח מעלה עשן, איזור גיאותרמי -hverir ומרחצאות מיוותן (את כל הטיול סביב האגם נעשה עוד יומיים) בינתיים אנחנו רוצים למצוא מקום לישון כי מחר קמים מוקדם. סביב האגם וליד העיירה רייקאליד יש רק 2 קמפינגים (אולי יש עוד אחד באזור הלועות המדומים אבל לא בדקנו שם) שני הקמפינגים מפוצצים ויקרים בטירוף. חנייה עם נוף לאגם לא מצאנו אז נסענו לקמפינג היותר רחוק שגם הוא יקר בטירוף וממש לא משהו (3000 קרונות לזוג בלי חשמל).
4.7- בקצה העולם
אסקיה!!! כמה התרגשות, את הטיול הזמנו בסופר ג'יפ דרך גיא מ-another iceland עם חברת geo travel. החלטנו לקחת סופר ג'יפ כי חשבנו שטיול עם פחות אנשים יהיה עדיף על פני טיול באוטובוס עם עוד 30 איש ושווה את תוספת התשלום (נע בין יקר מאוד- 130 יורו לאדם, ליקר בטירוף- 160 יורו לאדם).
המדריך ממתין לנו בשעה 7 וחצי בבוקר ליד מרכז המבקרים בעיירה רייקאליד ואנחנו מגלים שיש לנו טיול פרטי!!! איזה כיף, כנראה שכולם נבהלו ממזג האוויר (שהוא נוראי אגב) התחזית אומרת רוח וגשם, טוב נו- לא באים לאיסלנד בשביל מזג האוויר!
נוסעים דרך כביש 88F ממש בכניסה אליו יש הר שכיכב בסרט של טום קרוז- oblivion שצולם באזור הזה. ממשיכים לתצפית על מפל יפה ומאחוריו מעיין עם מים מצוינים לשתייה.
כעבור כשעה מגיעים לאתר שבו הסתתר הפושע המפורסם של איסלנד במאה ה-18. המדריך מראה לנו את מערת המסתור ומספר קצת על המקום, ברקע ניתן לראות את הר המלכה אחד מסמלי המדינה אולם עם המזל שלנו אנחנו רואים רק את שורשי ההר, כל השאר מכוסה בעננים. העצירה הבאה היא להפסקת צהריים בבקתה שליד קניון הדרקון, ביום רגיל ניתן לטייל בקניון אולם היום בגלל הרוחות יש סכנת מפולת וניתן להיכנס רק עם קסדה. שם אנחנו גם פוגשים ברנג'רים של אסקיה שהיום יש להם תרגיל בחילוץ.
המדריך שלנו היה רנג'ר באסקיה אז הוא מכיר את כל האזור ומספר לנו הרבה סיפורים גם על החיים והתרבות האיסלנדית בפרט. מקניון הדרקון תוך כמה דקות נסיעה מגיעים לאזור מושלג לגמרי ושם יש שלט שכתוב impossible כלומר כאן ניתן לעבור רק עם סופרג'יפ (אוטובוס עוצר כאן ולוקחים את התיירים בחתול שלג עד החניה של אסקיה - 8 ק"מ משם). המדריך שלנו מוריד אוויר בגלגלים ואנחנו ממשיכים "לשחות" בשלג - ככה זה נראה לפחות. השנה היה המון שלג (כ-2 מטר) וגם עכשיו יש לפחות מטר שלם מתחתנו, אגב הדרך נפתחה רק לפני שבוע וחצי.
הראות נוראית חוץ מערפל לבן לא ניתן לראות כלום. פתאום אנחנו מבחינים ברכב תקוע, ונחשו מי אלה? אותם הרנג'רים שתרגלו חילוץ זקוקים לחילוץ בעצמם, איזה מזל שאנחנו פה... אחרי שחילצנו אותם מהשלג המשכנו ליעדנו.
מהחנייה ועד ללוע יש הליכה של כשעה, אנחנו לא רואים כלום חוץ משדה לבן (אפילו את ההרים ברקע לא רואים בכלל), הרוח מתגברת ומתחיל לטפטף. אנחנו מתחילים ללכת, נהנים מהשלג ואפילו בונים איש שלג מיניאטורי, אין לנו מושג מה הכיוון מזל שיש מקלות אדומים בולטים כדי שנדע לאן ללכת. הגשם מתגבר, גשם בשילוב עם רוח חזקה ממש (כ-15 מטר לשנייה) הופכת את ההליכה מלא נעימה בכלל למסע אתגרי בסופת שלג. כעבור פחות מ- 5 דקות אנחנו רטובים עד לשד עצמותינו (ולא משנה שקנינו בארץ נעליים עמידות למים, לגשם איסלנדי נדרש ציוד מיוחד או כמו שאמר לנו המדריך באופנועי שלג: "nothing in Iceland is waterproof"). ובכל הזמן הזה המדריך שלנו הולך בסבבה, לא מפריע לו הרוח והברד...
רטובים וקפואים מגיעים ללוע והמחזה מדהים. ממש כאילו אתה על הירח או בכוכב אחר. אנחנו רואים את אגם הויטי החלבי, מסביבו הכל בוץ חום שנדבק לנעליים (האדמה הרי חמה אז השלג נמס ונוצר בוץ מעצבן) וממש מאחורי הויטי יש את הקלדרה הגדולה שהיא בעצם האגם השני בעומקו באיסלנד (217 מטר, העמוק ביותר זה הלגונה הקרחונית). האגם השני קפוא ורק התחיל להפשיר, אנחנו אפילו לא יכולים לראות את סופו בגלל הערפל. התחלנו להקיף את הלוע ואז התחילה ממש סופה, רוח פרצים, ברד ושלג. זה היה הגבול לחוש ההרפתקאות שלנו וויתרנו על ההקפה והתחלנו לצעוד חזרה לרכב, בדרך ראינו את הקבוצה שהגיעה באוטובוס הם נראו ממש מסכנים וקפואים (כנראה שאנחנו נראינו להם עוד יותר מסכנים וקפואים).
באוטו מתחילים להפשיר, ומצטערים שלא לקחנו לפחות זוג גרביים להחלפה. עוצרים שוב בבקתה של קניון הדרקון, ושם על הרדיאטור אנחנו מנסים לייבש את הנעליים עד כמה שאפשר. טיפ חשוב - אתם במילא ברכב, אל תתעצלו לקחת עוד זוג בגדים, גרביים ונעליים להחלפה, מקסימום לא תצטרכו אבל אם תהיו במצב שלנו תודו לאלוהים על כל בגד יבש שיימצא.
בחזרה נוסעים דרך כביש 906F ועוצרים לקפה ועוגה בחוות Mrudalur, בדרך לחווה זכינו לראות את עובדי החווה מובילים את הסוסים לחווה - מחזה מרהיב של עשרות סוסים דוהרים בשורה. אחרי שהפשרנו קצת חוזרים לאגם מיוותן ובכך מסכמים טיול של 10 שעות! היה נהדר.
קצת תמונות מהחווה:
אחרי ארוחת ערב אנחנו מחליטים לנוח ולהירגע מהיום הקפוא הזה ושמים פעמינו למרחצאות מיוותן (פתוח עד 22:00 כניסה 7500 לזוג). בכניסה מקבלים צמיד גומי ליד הכולל מפתח ללוקר, עוברים לבגד ים ורצים מהר לתוך המים החלביים והחמימים. שימו לב שליד האבנים בצידי הלגונה יש צינורות המזרימים את המים החמים, ואם נכנסתם לאזור ראו הוזהרתם, כבר לא תוכלו לשוב לאמצע הבריכה זה כבר יהיה קר מידי... אבל יש שם עוד סכנה בצורת זרם רותח שמגיע משום מקום, ותזהו את זה כשאנשים ששוחים בסביבה פתאום יקפצו (קרה גם לנו) ובסוף זה הופך למשחק למצוא את הזרם החם אבל להימנע מהרותח.
אחרי שעה וחצי של רביצה במים די נמאס לנו אז יוצאים, במלתחות יש להם את המתקן הכי מגניב שראיתי - מייבש לבגד ים, פשוט שמים את הבגד ים בפנים וזה סוחט אותו ככה שבגד הים יוצא יבש!
עייפים ומרוצים אנחנו מתמקמים במקום לא כלכך אטרקטיבי (חנייה של מרכז המבקרים) והולכים לישון.
5.7- סופה ארקטית
הלילה לא ממש ישנו, הגשם והרוחות היו כלכך חזקות שפשוט הייתי בטוחה שיתהפך לנו הקראוון. בבוקר הסתכלתי בתחזית ומופיעה אזהרת נסיעה לרכבים כבדים, אי אפשר להוציא את האף החוצה מחשש שיתנתק ויעוף ברוח...
אנחנו מורחים את הבוקר כמה שניתן, בעשר קופצים למרכז המבקרים לקבל טיפים על היכן אפשר לטייל כדי להימנע כמה שיותר מהרוח, חדשות טובות לקראת 4 צפויה התבהרות ובינתיים ממליצים לנו להתחיל עם דימובורגיר שמוקף לבה ושם לא נרגיש את הרוח כל-כך.
המעילים שלנו רטובים מאתמול, מזל שלקחנו עוד זוג מהארץ, חזקים ונחושים אנחנו יוצאים לתחנה הראשונה להיום - דימובורגיר (המצודה השחורה). זה בעצם אתר הכולל בתוכו תצורות לבה רבות ומגוונות שניתן לטייל ביניהן. האתר נוצר לפני 2000 שנה כשזרמי הלבה התקררו ויצרו את העמודים האלה. יש כמה מסלולים, המקיף הוא האדום (שמגיע גם למערת הכנסייה המפורסמת מכל הברושורים), אנחנו בוחרים במסלול האדום ואמנם מוגנים מרוח אך ממש לא מגשם שמגיע מכל כיוון (גם מלמטה). המעילים הישראליים שלנו ממש לא עמידים בטפטוף האיסלנדי ועד שאנחנו מסיימים את המסלול אנחנו די רטובים. אין ספק שמזג האוויר מונע מאיתנו להתרשם כיאות מהאתר, אבל עדיין תצורות הלבה והמערה מרשימות בהחלט.
משם המשכנו להופדי, שמורת טבע ליד האגם, אבל מאוד לא נהנינו מהליכה בגשם. אני בטוחה שביום יפה המקום יכול להיות אתר מעולה להליכה קלילה ולפיקניק אבל בוודאי שלא היום. מהופדי נסענו ללועות המדומים אבל גם שם לא יצא לנו לצאת מהרכב (רוחות וגשם) אז התרשמנו מרחוק.
התחנה הבאה היא המערה גרוטיג'ה, בעבר היתה מקום פופולארי לרחצה אבל בעקבות רעידת אדמה המים התחממו ל-50 מעלות. כיום לא ניתן לשחות שם ויש סכנת מפולת. ניתן לצפות על הבריכה דרך בקיעים בסלע. בגדול ניתן לוותר על המקום
מה שכן מומלץ זה ביום טוב אפשר לקחת משם שביל הליכה למכתש הקוורפל
ולהקיף את הלוע שלו (שעה הליכה) ומשם ניתן להמשיך ברגל גם לדימובורגיר (אורך המסלול הכולל-8 ק"מ אבל מומלץ ביום טוב אבל לא כמו בסופה שהייתה אצלנו.
ל- Hverfjall כבר לא עלינו, אין טעם גם ככה לא רואים כלום, אז החלטנו להעביר את שעות הצהריים עד שהסופה תירגע במרחצאות החמים (שוב) ובאמת נהנינו מכל רגע.
אחרי ארוחת צהריים מאוחרת (16:00) מזג האוויר מעט מתבהר ואנחנו מיד ממשיכים ליעד הבא- Hverarond או Hverir. בדרך עוצרים לצלם את האגם הכחול המדהים שנוצר ממפעל האנרגיה שליד המרחצאות.
Hverarond נמצא על כביש 1 ממש כשיורדים מהגבעה לכיוון מזרח. האתר לא גדול אך כולל ריכז מרשים של פעילות גיאותרמית- בוץ מבעבע, בורות מעלי עשן וריח עז של גופרית. בעבר כל הכניסה לאתרים באיסלנד היו בחינם, היום יש מגמה של לגבות דמי כניסה וזה מה שרואים כאן. המקום מתוחם וכולל שירותים כימיים וחוברת הסבר קצרה על האתר, כניסה סמלית של 800 קרון לאדם. דמי כניסה נגבים גם באתר הגיאותרמי השני Leirhnjur ומ-2015 יש כוונה לגבות דמי כניסה גם במפל דטיפוס.
טיילנו במשך שעה שלמה בין בורות הבוץ והאדים, למי שרוצה ניתן לעלות על ההר הסמוך ולתצפת על הסביבה. אחרי הטיול לא יכולנו להיכנס לרכב- הרגליים מכוסות בוץ! וגם ניגוב יסודי לא כלכך עוזר צריך לחכות שהבוץ יתייבש, טוב נו, מזיזים את השטיחונים וממשיכים ליעד הבא ה- Krafla.
ה- Krafla הוא הר געש פעיל שהתפרץ ב-1984. לידו יש תחנת כוח המפיקה אנרגיה וממול נמצא אתר גיאותרמי נוסף (שלא הלכנו לשם)- Leirhnjur. כשהתחלנו לעלות בכביש לכיוון הקרפלה מזג האוויר השתנה ושמש מציצה לה, המקום נראה כמו שדה אפוקליפטי, מכל מקום צינורות וקיטור שעולה לשמיים. מגיעים לתצפית על המפעל- אתן לתמונה לדבר במקום:
משם ממשיכים להר הגעש- הוא מדהים. הלוע (ויטי) בצבע כחול ובו משתקפים דפנותיו המושלגות של הר הגעש, אנחנו עושים הקפה של כל הלוע (שעה וחצי) ועוצרים כל רגע לעוד תמונה, פשוט לא מצליחים לשבוע מהמראות המדהימים.
בדרך חזרה עוברים ליד פסל של מקלחת, ושם מחליטים שאם מזג אוויר טוב נעשה את הטיול בלועות המדומים שלא הצלחנו לעשות בבוקר, אולם כשחוזרים לאגם מזג האוויר שם לא השתנה, ועדיין גשום ומגעיל. השעה תשע בערב ואנחנו מחליטים לחסוך זמן ולהתקדם לכיוון אקוריירי- מקסימום נמצא מקום לעצירה בדרך. חוזרים לכביש 1 ועוצרים לתצפית אחרונה על האגם, שם נתקלים בכבשים סקרניות שלא מהססות לדחוף את האף לתוך המצלמה של בעלי.
הגענו למפל גודפוס (מפל האלים) לקראת השעה 22:00, אין נפש חייה במקום, מצטלמים וממשיכים בנסיעה. החלטנו כבר להגיע עד אקוריירי ולישון שם בקמפינג כי נגמרות לי הסוללות למצלמה וצריך חשמל. הדרך מאוד יפה אבל בגלל העננים אנחנו לא רואים כלל את ההרים המושלגים המקיפים את העיר. הגענו לקמפינג בשעה 12 וחצי עייפים. הקמפינג נמצא במרכז העיר בעלות סבירה (3000 קרונות לזוג עם חשמל) ומיד פורשים לישון.
6.7- יום ארוך בדרכים
קמנו לעוד בוקר גשום. יצאנו לטיול קצר בעיר אקוריירי (השנייה בגודלה במדינה), ראינו את הכנסייה המפורסמת טיילנו קצת ברחוב הראשי וקינחנו את הטיולון בקפה ומאפה באחת המסעדות ברחוב.
במקור רציתי לנסוע לדאלוויק וסיגלפיורדור ומשם לרדת לעיירה הוספוס ולטבול בבריכה החדשה שבמקום, אבל לצערי אין זמן ולכן אנחנו נוסעים לכיוון חבל סקגפיורדור.
ליד העיירה וארמליד נמצאת גלמבייר שם נמצא מוזיאון בתי הדשא המשחזר את החיים בחווה איסלנדית של פעם. אנחנו התרשמנו מהמקום מבחוץ, למעוניינים ניתן להיכנס פנימה לסיור מודרך (בתשלום).
משם נוסעים לכיוון Gretislaug הבריכה החמה בכביש 748. מדובר בכביש עפר נוראי אבל לא להתייאש, אחרי 14 ק"מ מגיעים לגן עדן. זו הבריכה החמה הטובה ביותר שהיינו באיסלנד. היא נקייה, מטופחת בעלות של 700 קרונות לאדם, יש בית קפה שירותים ומקום להחליף בגדים, למעוניינים יש גם קמפינג שנראה ממש טוב, ומשם ניתן לקחת שיט לאי דראנגי שנמצא ממש ליד.
אנחנו קופצים לבריכה החמה ומתבשלים לאט לאט... המים שם לפחות 40 מעלות לדעתי... כלכך חם שכשבחוץ רק 3 מעלות אני מטיילת על החוף בבגד ים ומצלמת תמונות, כשהתקררתי מספיק אני חוזרת לעוד טבילה בפנים... בלילינו במקום כשעתיים בכיף.
לדעתי כדאי לתכנן את ההגעה למקום לקראת ערב ולהישאר לישון באזור כי אחרי ההתבשלות בבריכה כבר לא תרצו לעשות כלום חוץ מלישון...
קצת מהנופים בדרך לבריכה:
השעה שש בערב והחלטנו לצמצם את הנסיעה למחר אז המשכנו בנסיעה לכיוון העיירה בלונדוס וחצי האי וסטנסנס (כשעתיים נסיעה). בעיירה בלונדוס יש קמפינג נחמד (לפחות ככה נראה מהכביש) ליד הנהר, אבל החלטנו לנסות שוב את מזלנו בדיג ואנו נוסעים לכיוון אגם HOP שנמצא בחצי האי וסטנסנס.
אז כמו שכתבתי קודם דיג באיסלנד לא כלכך פשוט במו בנורבגיה. הגענו לאגם אבל סביבו רק אדמות פרטיות וגדרות בכל מקום, אמנם ניתן להזיז את השער ולהיכנס אבל הרגשנו די לא בנוח לחנות ללילה בשטח של מישהו (אולי זה מה שהיה צריך לעשות אבל הרגשנו די לא נעים).
בסוף התמקמנו ליד האתר בורגרדויקי (BORGARVIRKI) שנראה כמו מצודה שנוצרה מסלעי בזלת, מדובר ב"שסתום וולקני" השולט על הסביבה מגובה 177 מטר, לאורך ההיסטוריה המקום שימש כמצודה ואפילו זכה לכמה "שיפורים". בשעה 23:00 אני רואה מחלון הקראוון קשת ואת הצבע הזהוב של השקיעה. אנחנו יוצאים להתרשם וזוכים לראות שקיעה יפיפייה, השמש מבצבצת דרך העננים, השמיים נצבעים בזהוב וכחול עמוק ובאופק ניתן לראות קשת קטנה. זה אחד המקומות הכי מבודדים בטבע שישנו בהם והחוויה כאילו נמצאים רק אנחנו מול עוצמת הטבע, איזה כיף שיש קראוון!
7.7- כלבי ים וחיות אחרות
התעוררנו בשמונה בבוקר, לבד בטבע איזה כיף. אחרי ארוחת הבוקר התחלנו במסלול של היום- הקפת חצי האי וסטנסנס, קפיצה לקניון קולה ונסיעה ארוכה עד חצי האי סנייפלסנס.
חצי האי וסטנסנס מפורסם בזכות מושבות כלבי הים שנמצאות בו כן בנופים היפים. העצירה הראשונה שלנו היא ב- Hvitserkur הצוק המפורסם המזדקף לו מהים, יש הטוענים שמדובר בטרול שקפא לאחר חשיפה לקרני שמש, אחרים טוענים שזה שריד אחרון להר געש שהיה במקום. בשעת שפל ניתן להגיע ממש עד לצוק. פתאום בשמיים אנחנו מבחינים בלהקה של ציפורים (לדעתי חסידות) שעפה במבנה ממש מסודר.
ממשיכים להקיף את חצי האי ומגיעים למושבה הראשונה של כלבי הים ב-OSAR. במקום יש חנייה מסודרת ושירותים וכן תיבה לתרומות לצורך שימור האתר. עד למושבה יש הליכה של כ-700 מטר לאורך הים והמוני קינים של שחפיות הקוטב שעפות מעל הראש של המטיילים, מגיעים למושבה, במקום יש ביתן ובו ספר מזכרות וכן משקפות לצפייה. בזכות העדשה הטובה של המצלמה שלי אני לא זקוקה למשקפת. למרות היום הסגרירי כלבי הים ישנים בעצלנות על הסלעים, מידי פעם מרימים את הראש וחוזרים לישון...
כיף שבאנו מקודם, אין אנשים בכלל. כשאנחנו יוצאים הלאה אנחנו פוגשים בראשוני המטיילים ולאט לאט לאורך הנסיעה כמות הרכבים בחצי האי גדלה בהתמדה. אגב, כל הנסיעה בחצי האי היא בדרך עפר ככה שתתכננו כ-3 שעות לפחות להקפה.
הגענו למושבה השנייה אבל היא פחות מרשימה, את כלבי הים רואים ממש מרחוק ואין במקום משקפות. ממשיכים לנסוע לכיוון העיירה הראשית של חצי האי Hvammstangi, בדרך רואים סוסים רובצים בדשא על רקע האוקיינוס, מגדל אור מרשים ואפילו קצת מהפיורדים המערביים ברקע. העיירה עצמה היא פצפונת, ליד הנמל יש מרכז מידע וכן מוזיאון כלבי ים (פתרון טוב ליום גשום, לנו הפעם יש יום שמש). בעיירה אנחנו נתקלים במסעדה מוזרה שמאחוריה יש מתקן ייבוש לדגים...
משם חוזרים לכביש 1 ומעט חזרה מזרחה לכיוון קניון קולה Kolugljur. האגדה מספרת שענקית בשם קולה נהגה להתגורר במקום. הגישה לקניון היא בדרך עפר מכביש 715 שיוצא מכביש 1. הקניון מאוד מרשים וכן גם המפלים, כרגיל באיסלנד ניתן להתקרב ממש עד המפל ושולי הקניון (ומי שרוצה לקפוץ מטה אין שום דבר שיעצור אותו...).
אחרי שהתרשמנו מהקניון והמפלים מצפה לנו נסיעה ארוכה של כ-3 שעות עד חצי האי סנייפלסנס. אנחנו נוסעים בכביש 54 שהוא יפיפה אך מדובר בדרך עפר ככה שהנסיעה מאוד איטית (טוב אנחנו גם עושים הרבה עצירות נשנושים וצילומים), לקראת שש בערב מגיעים לעיירה סטיקיהלמיור - העיירה המרכזית בחצי האי סנייפלסנס וממנה ניתן לקחת מעבורת לפיורדים המערביים (לשם אנחנו לא נגיע בטיול הזה). אנחנו מתמקמים בקמפינג בכניסה לעיירה (אחד הקמפינגים הטובים ביותר, החיסרון היחידה זה שהמקלחת בחוץ...).
היום זכינו ליום שמש נדיר ואנחנו מנצלים אותו עד תום. מיד הולכים לטייל בעיירה. הנמל ממש מקסים וניתן לעלות על הגבעה הסמוכה (שפעם הייתה אי נפרד) ולהתרשם מהאוקיינוס ומהאיים הרבים בים. הגבעה מתנשאת ממש מעל הנמל ואנחנו מיד מדביקים לה את השם "צוק איתן" בהשראת האירועים שחלו בארץ.
חזרנו לקמפינג לארוחת ערב - על האש אחרון... ולקראת 23:30 יצאנו שוב לנמל לצפות בשקיעה, וזכינו לשקיעה המדהימה ביותר שראינו באיסלנד. על הגבעה ליד המגדלאור יש עשרות אנשים שהגיעו להתרשם גם מהשקיעה וכולם יושבים על הדשא וצופים בשמש חצות השוקעת אט אט לתוך הים.
אתן לתמונות לדבר במקומי:
8.7- בעקבות הסופר ג'ול וורן
עוד יום מעונן מקדם את פנינו (כבר התרגלנו). היום מטיילים בחצי האי סנייפלסנס, על המקום הזה והר הגעש סנייפלסיוקול כתב הסופר ג'ול ורן בספרו "המסע אל בטן האדמה".
מכיוון העיירה סטיקי אנחנו נוסעים לכיוון הר הכנסייה הרמשים ומפלי הכנסייה. פסגת ההר מכוסה בענן.
משם נכנסים לשטח הפארק הלאומי. לצערנו בגלל העננים אנחנו לא רואים את הר הגעש החולש על כל האזור. אנחנו נוסעים בין שדות לבה מכוסי אזוב, עיירות קטנטנות וכנסיות בודדות, צופים על חופי ים שחורים וצוקים נישאים.
עוצרים לטיול קצר למכתש Saxhol (לוע של הר געש לא פעיל), מאחוריו מתנשא הסנייפלסיוקול מלפנים שדות לבה צהובים ושחורים והאוקיינוס, נוף משגע ומומלץ בחום לעלות בשביל עד למכתש (הליכה לא קשה בכלל).
ממשיכים לנסוע ופתאום מסך העננים מתפזר ואנחנו זוכים להצצה על הר הגעש המפורסם סנייסלסיוקול - מרשים ללא ספק, ובחודו נמצא הקרחון (שניתן לעשות גם עליו אופנועי שלג).
משם ממשיכים לטיול בחוף Djupalon חוף מלא באבנים שחורות עגולות, בכניסה יש אבנים ששימשו בעבר לראות התאמה לעבודות סבלות - מי שהצליח להרים את האבנים התקבל לעבוד כסבל. בחוף הזה פזורים גם שרידי מתכת של אונייה שנטרפה.
טיילנו קצת על החוף, עלינו לתצפית (יש מסלול של 6 ק"מ עד המגדל-אור שעובר לאורך החוף והצוקים) את המסלול כולו לא עשינו אבל התקדמנו בשביל ונהנינו מהנוף).
משם עברנו בדרך את מערת הלבה vatnshellir שכל שעה יוצא סיור מאורגן למערה בעלות של 40 יורו (ויתרנו).
פתאום אנחנו קולטים גוש לבה ענקי המתנשא מהים, החלטנו לבדוק מקרוב מה זה. ליד האתר נמצא המגדל-אור של סנייפלסנס וניתן להגיע אליו בהליכה של קילומטר במסלול הכחול. במסלול האדום מגיעים לגוש הלבה שנקרא Ldrangar. אנחנו הולכים לכיוונו ופתאום רואים מתקן אומגה, מה לא ננסה? שנינו חזרנו לילדות והתגלשנו כמה פעמים על החבל עד לצד השני...איזה כיף. ממשיכם ללכת בשביל שמוביל אותנו דרך שדות לבה ויוצא ליד חוף הים השחור עליו פזורים עשרות בולי עץ לבנים שנסחפו לחוף. גוש הלבה מאוד מרשים וענקי, עליו מקננות ציפורים רבות.
משם נוסעים לעיירה הלנר, עיירת דייגים קטנה שממנה יוצא מסלול מקסים לעיירה הסמוכה ארנרסטרפי. מדובר במסלול של 2 ק"מ לכל כיוון ואנשים רבים מתחילים מארנרסטרפי, למרות שזה ממש לא משנה במילא זה הלוך וחזור. המסלול מהלנר מתחיל במערה שנחצבה ע"י הגלים ויש בה המוני ציפורים, משם דרך שדות לבה אנחנו מטפסים לצוקים המרשימים שגם שם מקננות ציפורים רבות. אחרי 45 דקות הגענו לארנרסטרפי (מרכז המבקרים של הפארק הלאומי נמצא שם וגם משם ניתן להזמין כל מיני אטרקציות: אופנועי שלג וכו').
ניתן להמשיך עם המסלול לאורך הצוקים של ארנרסטרפי אבל אנחנו במקום התרשמנו מהפסל של העיירה וחזרנו חזרה. למי שקשה ללכת הייתי ממליצה להתחיל מארנרסטרפי ולטייל לאורך הצוקים, המסלול אחרי השער לכיוון הלנר כולל מעט עליות וירידות, אבל בסך הכל המסלול קליל.
אחרי ארוחת ערב החלטנו להתקדם לבורגנס. נסיעה בגשם וערפל של כשעתיים. העיירה בורגנס ממש חמודה ויש שם את מוזיאון ההתיישבות המפורסם (אנחנו לא חובבי מוזיאונים). לא מצאנו מקום טוב לישון שם (לא רצינו לישון בקמפינג למרות שהקמפינג נראה ממש טוב ועל שפת הים). החלטנו להתקדם עד לאתר ה- Deildartunguhveri. מדובר באזור גיאותרמי עם מים רותחים המסופקים ע"י צינורות למרחק של 100 ק"מ עד לארקנס. בגדול האתר די פשוט ואחרי 5 דקות ממצים אותו (אני מניחה שמי שמתחיל משם את הטיול יתלהב הרבה יותר).
משם התקדמנו לכיוון המפלים hraunfossar ו- Barnafossar וישנו ליד הנהר ממש סמוך אליהם. זה הלילה האחרון שלנו בטבע האיסלנדי ורצינו לבחור מקום באמת בטבע, לקול זרימת הנהר.
9.7- טיול אתגרי אחרון
היום האחרון שלנו לטיול בטבע האיסלנדי. תכננתי יום יחסי רגוע, טיול במפלי הלבה מפל גלימור ונסיעה לריקייויק.
התחלנו את הבוקר בטיול למפלים (היינו שם לבד בשמונה בבוקר), המפלים מאוד יפים אבל ממצים את האתר אחרי חצי שעה. משם אגב ניתן לראות את הקרחון Langjokull שברקע.
ה- hraunfossarאלה עשרות מפלים הפורצים מהלבה על תוך הנהר. ה- Barnafossarמספר סיפור של שני אחים שטיילו על הקשת ליד המפל והקשת קרסה ומאז המפל קרוי על שמם.
משם המשכנו לכיוון מפל גלימור הגבוה ביותר באיסלנד (196 מ'). המסלול נמצא בכביש 47 מתוך מרכז ה-Hvalfjr (פיורד הלויתן). בכניסה למסלול יש שלט המפרט את המסלולים שניתן לעשות במקום.
לפי השלט המסלול לגלימור אורך 3 ק"מ והמעוניינים יכולים להמשיך ולטפס על ההר (11 ק"מ). אז נכון שכתוב 3 ק"מ ובין שעתיים לשלוש שעות הליכה בפועל נדרש כ-6 שעות למסלול.
מתחילים ללכת בשביל, ממנו נשקף נוף מהמם לפיורד, למרות שהיום סגרירי ויש רוח חזקה די נעים בחוץ. בהמשך השביל מתפצל לשניים (שני השבילים מסומנים בעמודים צהובים): שביל אחד עולה מעלה והשני יורד מטה. השביל שעולה מעלה מגיע למפל מהחלק הצפוני (פחות טוב לצפייה במפל) ומדובר במסלול שכולו בעלייה מעלה (בדיעבד המסלול הזה יותר קל), המסלול השני יורד מטה, עובר בתוך מערה ויוצא לנהר שמעליו יש בול עץ וחבל מתוח לחצייה.
לאחר חציית הנהר המאתגרת מתחילים לטפס להר בעזרת חבלים (טיפוס די תלול) אבל בסוף העלייה אנחנו זוכים לנוף מרשים על הפיורד והגיא כולו. משם ממשיכים לאורך המצוק עד המפל, אבל למי שחשב שזה קלי קלות טועה בגדול. כל האנשים שפגשנו בנקודה זו דיברו על הליכה של שעתיים שלוש (כבר הלכנו שעה וחצי) שכולה בעליות וירידות ("תפירה") לאורך הנחלים היורדים מהגיא. התקדמנו עוד חצי שעה בכיוון וראינו את המפל עמוק בגיא.
בנקודה זו כבר אין סימון (האיסלנדים עשו חצי עבודה כנראה) אבל הכיוון ברור. בגלל שכבר ראינו את המפל מהנקודה שלנו העדפנו לחזור חזרה, הספיק לנו האקסטרים ועוד צריך לחצות חזרה את הנהר.
קצת תמונות מהמסלול:
המסלול לקח לנו 4 שעות (ולא הגענו עד למפל עצמו), נשנשנו קצת ונסענו לרקייויק - יש לנו עוד מזוודות לארוז למחר.
התמקמנו בקמפינג המרכזי של העיר (לא נמצא כלכך במרכז) אבל הוא צמוד לבריכה העירונית ומציע את כל השירותים (למרות שקצת יקר 3500 קרון לזוג וחשמל) אבל המקלחת שם פשוט מפנקת! ענקית, זרם מים חם וחזק וללא מטבעות - כמה זמן שרק רוצים.
השעה שמונה בערב ואנחנו מחליטים לוותר היום על טיול בעיר ולנצל את הזמן לאריזות זהו מחר חוזרים...
10.7- ביי ביי איסלנד
היום האחרון... וגם היום אין שמש שתיפרד מאיתנו. אנחנו נוסעים לתחנת ריקון הקראוון (זהו אין שירותים זמינים), משם נוסעים לטייל קצת בריקייויק. אנחנו חונים ליד הנמל (בתשלום) והולכים לטייל. מרכז העיר מאוד קטן וניתן ללכת ברגל (לא יותר מ-15 דקות לכל כיוון). התחלנו עם המזרקה החמודה במרכז העיר שם שט לו ברווז רעב, המשכנו לכמה חניות מזכרות (צריך לקנות משהו לא?) והצטיידנו בסנדווי'ים לצהריים ברשת בונוס.
משם הלכנו לראות את אגם טיורן היפה (אך לא היה לנו זמן להקיפו) המשכנו לכנסיית הדלגרים המפורסמת - מחזה מרהיב בהחלט, אך כשראינו את תור האנשים שרוצה לעלות למעלה לתצפית (במעלית אחת למקסימום 6 אנשים) ויתרנו.
המשכנו בשיטוט על הטיילת וראינו את פסל הסירה הויקינגית ואת ההרפה (בית האופרה). משם הלכנו לראות סרט על הרי געש ב- Volcano house מוזיאון קטן המכיל המוני אבנים ועפר ולקני ומציג בכל שעה עגולה שני סרטים דוקומנטריים על ההתפרצות באיי וסטמן והאייפייליוקול- הסרטים ממש מרתקים וזה היה אחלה סיום לשהותנו באיסלנד. בדרך ליציאה מהעיר רואים את מבנה הפרלן.
משם נוסעים לרייקינסביר ומתחילים לנקות את הקראוון בתחנת הדלק המקומית.
בשעה 16:00 אנחנו מחזירים את הקראוון, שם מתפעלים מאיך שניקינו אותו, ומעדכנים אותנו מה קרה לקראון הראשון שלנו (חונה בחוץ אגב) מסתבר שבגלל שהדגם כלכך חדש הם לא ידעו שיש שם מנגנון למניעת נסיעה אחרי תאונה. כנראה בעקבות הרוח והדלת שהכתה הצד הרכב, המחשב חשב שמדובר בתאונה ולכן נעל את המנוע, כל שנדרש הוא ללחוץ על כפתור קטן מאחורי תא הכפפות!
בגלל שירד גשם והאוטו רטוב לא ניתן לראות עליו שריטות או נזקים (למזלנו פספסו שריטה קטנה על השמשה הקדמית מאבן שעפה באחד מכבישי העפר, אבל זה לא משנה כי גם ככה עשינו ביטוח)
מקפיצים אותנו לשדה בשעה חמש וחצי, הטיסה לנו יוצאת ב-00:40 יש לנו מלא זמן אז החלטנו ללכת ללגונה הכחולה. את התיקים רצינו להשאיר בשדה כדי לא להיסחב איתם באוטובוס ואז גילינו שאין שמירת חפצים בשדה עצמו רק בסניף של חברת השכרת הרכב גייזיר שנמצאת 5 דקות הליכה מהטרמינל (בגשם!) למזלנו הם לא חייבו אותנו כלל בתשלום (10 יורו ל-24 שעות) אז השארנו את הדברים והלכנו לקנות כרטיס לאוטובוס. אבל גם פה היה לנו ביש מזל וגילינו שאוטובוס אחרון מהשדה שעובר בלגונה יצא בחמש וחצי (ממש טמטום מה אין עוד נחיתות???). לקחנו מונית לשם בעלות של 300 ש"ח (כולה 20 דקות נסיעה).
הלגונה הרבה יותר ממוסחרת מזו שבצפון אבל מציעה חוויה נעימה למי שנתקע בשדה. כניסה לזוג 12000 קרון, לא לקחנו מגבות. קיבלנו מפתח ללוקר והלכנו לשחות במים החמים כשבחוץ יש רוח וגשם (אגב יש שמירת חפצים גם בלגונה במחיר של 10 יורו). בשעה 21:00 לקחנו את האוטובוס חזרה לשדה.
זהו נגמר הטיול... מה שבטוח לאיסלנד עוד נחזור והפעם בקראוון ג'יפ :).
הרבה טיפים רלוונטיים פרסמתי בחלק של הטיפים באתר - מוזמנים לראות.
להלן קישור לחלק הנוגע לעליות ולביגוד:
https://www.lametayel.co.il/מידע+על+לבוש+ועל+מים
https://www.lametayel.co.il/טיפים+כלליים+ועלויות+לאיסלנד
לתכנון הטיול נעזרנו רבות באתר למטייל וגם בפורום ובאתר another iceland וכן בפורום של trip advisor.
