למי שרוצה להגיע לסבלברד, מומלץ לגלוש באתרים כדוגמת expeditioncruises.com, או במתנת האל למטיילים באשר הם: גוגל. ללונגיירביין הכי קל להגיע מאוסלו או טרומסו, ואפשר לסגור בקלות שיט על אחת מהספינות שוברות הקרח שיוצאות צפונה לשיט סביב האיים. העיירה עצמה ספרטנית להפליא, עם מס' מועט של כבישים וחנויות, ואופנוע שלג שחונה בחזית כל בית, אחת מהאפשרויות המועדפות לסיבוב באי בתקופת החורף, כי פשוט, זה מה שיש...
באמצע אוגוסט ירד עלינו שלג, כך שדי ברור מה האפשרויות הביגודיות... מומלץ ללבוש כמה שכבות של ביגוד תרמי תחתון, פליס, וחליפת סערה בשל רוחות עזות וקור עוד יותר עז. אנטארקטיקה, אגב, קרה בהרבה...
השיט כולל ארוחות והרצאות, ורצוי לעלות לגשר הפיקוד לצפיה אופטימלית בחיות. הדוב המדובר צולם על גבי גוש קרח קטן, שהתקרבנו אליו עם הספינה עד שנחתנו ממש מעל הקרחון עליו הוא נמנם את שנת הצהריים שלו. הואיל והרוח היתה לכיוון שלנו, הדוב לא הריח את נוכחותנו, ואיפשר לנו לצלם אותו במשך כמה דקות טובות. בחניות נוספות באיי סבלברד, ראינו ניבתנים, חיות ענקיות ומעט מסריחות מדגים, שגם דובי הקוטב מפחדים להתקרב אליהם בשל ניביהם הענקיים (לעיתים הם מנסים לנשנש את גוריהם, חוויה שיכולה להיות מאד מסוכנת עבורם בשל האמהות המגוננות והאגרסיביות). הניבתנים הינם יונקים ימיים שחיים בהרמונות, עם זכר אחד שליט שמרבה את כלל הנקבות בקבוצה, עד שהוא מובס ע"י זכר חדש וחזק יותר שהשתלט על ההרמון. יש 4 עיירות בסבלברד, שחלקן מיושבות ע"י נורבגים, וחלקן ע"י רוסים. החיים במקום כזה הינם קשים מאד, הילדים לבושים באוברולים דמויי חרמוניות גם בקיץ, ולא נדירים המקרים בהם חודר דוב קוטב לעיירה ויש לסלקו. הדבר יכול להוות סכנת חיים אמיתית, הואיל ודובי קוטב הינם חיות סוליטריות שאינם מפחדים כלל מבני אדם, ותקיפות יכולות להסתיים במוות בקלות רבה. 
