לאחר עשר שעות של נסיעה מיזעת ומתישה ללא שינה, האוטובוס מגיע בשעה ארבע לפנות בוקר לכיכר במקלאוד גאנג', הכל כאן נראה כמו עוד סמטה רגילה במיזבלה חירייה, הכל סגור ורק תיירים הלומי שינה וטרטי עיניים מנסים להבין איפה הם נמצאים, הולכים לחפש את הגסט האוס שהבנות לקחו לפני כמה ימים, מגיעים למקום נעול בסורג וחשוך, מצלצלים בפעמיון, הבחור הטיבטי צועק לנו שהמקום "פולי בוקד"... ממש מעניין אותו תיירים בשעה כזו בלילה, בצורה מנומסת והחלטית צעקנו לו בחזרה שאנחנו מחפשים חברים שלנו, פתח לנו את השער וחזר לישון, התחלנו להסתובב במקום ללא הצלחה במציאת החדר, לך תעיר אנשים בשעה כזו, הייתי מוריד למישהו נבוט בראש אם היה מעיז להעיר אותי בשביל לחפש חבר או חברה, לקחנו כמה כסאות והתיישבנו מול הנוף החשוך, לפחות היו לנו כמה ביסקויטים ושוקולד, הפעם תורי לגלגל, מזל שיש את זה, העברנו שעה בשיחה בטלה על כל מיני וכמה מצחיק יהיה אם נמצא את הבנות בחדר הסמוך בבוקר. היינו כל כך עייפים שכמעט נרדמנו על הרצפה. הבוקר הפציע לו ואיתו הנוף המהמהם לש העמק הפרוש לפנינו, כאילו היה שם כל הזמן וחיכה להתגלות כמו בסרט, בשעה חמש בערך ירדתי למסעדה לחפש את ספר האורחים, בדיקה קצרה ומצאתי את החדר, דפיקה בדלת, חיבוק חם והרבה חיוכים, קראתי לאריק ותוך שלוש דקות מצאתי עצמי ישן בנחת ומבסוט, אטמים באוזניים וכיסוי עיניים על מזרון רצפה, מכוסה שאל הודי שקניתי בדלית אל כרמל, לפעמים סיטואציות הזויות בדלהי יכולות להיות יותר מציאותיות מהחיים בבית. תעריכו כל דבר שיש לכם, חיבוק חם, מיטה נוחה ללילה, אוכל בריא ונקי, שום דבר אינו מובן מאליו !
חברים וחברות, שיהיה לכם שבוע מעולה !
