דהרמקוט – יום חופשי שבסופו אוטובוס לילה לקוללו.

זמן כוכבי: שביעי באוקטובר 2019.

יום אחרון בדהרמקוט ואחרי ארוחת בוקר, פינינו את החדר והפקדנו את המוצילות בדלפק הקבלה עד לנסיעה שלנו בלילה לקוללו, מכיוון שהמחיר המוניות אחיד שאלתי את האיש בקבלה אם יש להם שרות הסעה לתחנת האוטובוס בתקווה שהוא ירצה להיות נחמד ולהסיע אותנו ברכב של המלון, אך הוא כנראה לא היה מעונין להסתבך איתם ועשה את עצמו כלא מבין ואמר לי שהוא יזמין לי מונית, סגרנו על 22:00 שזה שעה לפני שהאוטובוס יוצא והדרך לשם היא לא יותר מ 20 דקות. לאחר מכן החלטנו להתפצל ורעייתי הלכה לאחד מהחנויות ליד בית חב"ד כדי ללמוד לעשות צמיד יד מחוטים ואילו אני החלטתי לשוטט באזור ולעשות מה שאני אוהב שזה לצלם ולכן אתן לתמונות לדבר ואולי קצת אוסיף להן הערות:

בתמונה הראשונה רואים ישן ליד חדש, מימין בית בכפר בנוי בשיטה הישנה לפני שהקדמה היגיעה לכפר יחד עם התיירים, ומאחוריו הבניה כיום כולל צלחת הלוויין. בבית הישן גרות רק הפרות כיום.

המבנה האדום עם המדרגות שעליהן כוס נחושת הינו גם כן שריד של הכפר הישן והיום הוא משמש את בני הבית כחדר שירותים, אין ספק שאילו השירותים עם הכי הרבה אופי שראיתי.

את עבודות הבית אפשר גם לעשות בחוץ בשמש הנעימה, יחד עם התירס שמתייבש בשמש, ככה גם אפשר למנוע מעורבים לקחנים ומכרסמים לקחת מס תירס.

בגסו עילית, אי אפשר לומר שגודל הכפר מצדיק פיצול לעילי ותחתי, כנראה שזה יותר עקב תלילות הרחוב הראשי, מנסים להקל על התרמילאים את החיפוש אחרי המגורים.

שיטוט ברחוב הראשי של בגסו: סלפי.

בגסו, מוכר בוטנים.

בגסו, רוכלת שהיגיעה מאחד הכפרים בסביבה משתמשת במושב האופנוע (לא שלה) כדוכן מכירה.

את הזמן שנותר לי עד לנסיעה לקוללו אנצל כדי לסכם את השהייה פה, המקום בסך הכל נחמד, אחרי הכל זאת ההימליה ההודית ונוף ומזג האוויר בהתאם, שאלת המפתח היא האם שווה להגיע לפה כי אחרי הכל ההגעה אינה פשוטה ומערבת נסיעה ארוכה באוטובוס, בדרך כלל מדלהי, או טיסה לא זולה לאזור ושוב נסיעה של כמה שעות בדרכים ההודיות שמיועדות בעיקר לחובבי ז'נר נהיגת שטח. עוד אופציה היא רכבת עד לפאטנקוט ומשם שוב אוטובוס, יען כי אין, נכון לזמן כתיבת שורות אילו, רכבת שמגיעה לתוך ההימליה ההודית. כמובן שכל זה לא מעניין את אותם אילו שביכולתם לשכור נהג שיסיע אותם לכל מקום. אז שעשיתי אני את המחקר הזה ושאלתי אנשים על המקום, נתקלתי בשני סוגי תשובות, היו את אילו כמוני שאמרו שהמקום נחמד אבל אין פה מבחינה תיירותית יותר מידי פעילות והמליצו על שהות של יומיים שלושה כדי למצות את המקום. והיו כאלה שעצם הזכרת שם המקום גרמה לעיניהם לעטות דוק של געגועים ואמרו לי שמחר בבוקר הם מוכנים לחזור לשם, כלומר לפה, כלומר דהרמקוט וסביבתה. אנשים אילו הם בדרך כלל כאלה שמגיעים לקחת קורס בנושא כל שהוא שקשור להודו, החל מאוכל הודי, מיסטיקה הודית, נגינה הודית, יוגה וכדומה, בקיצור מתנ"ס הודי. אנשים אילו שהייתי מקטלג אותם (לשם הנוחיות) בתווית "מיסטיקנים" יוכלו לשהות פה שבועות, ליהנות ממבחר הקורסים שבחלקם מופעלים על ידי מורים דוברי עברית, וליהנות מקולינריה בין לאומית במבחר מסעדות קטנות שצופות לנוף מקסים.
 האוטובוס לקולו היה אמור לצאת ב 23:00 ולכן עזבנו את דהרמקוט ב 22:15. טייס המונית שהסיע אותנו את ארבעת הקילומטרים, עשה זאת בזמן סביר של כ 15 דקות בהתחשב בפיתולים ובדרך הצרה והמשובשת ואת אנחת הרווחה שלי שהגענו ליעדנו הוא כנראה פרש כשביעות רצון מהנהיגה שלו מה שהניב לו 50 רופי נוספים והעיקר שיעלם לי מהעיניים.

למעונינים זאת הכתובת של נקודת האיסוף לאוטובוס: MDR45, Kotwali Bazar Rd, Dharamshala, Himachal Pradesh 176215, India והיא נמצאת בתחנת הדלק.
 האוטובוס באופן מפתיע יצא לדרך רק באיחור של 15 דקות שזה בקריטריונים ההודים עמידה מרשימה בלוח הזמנים.