מרכז ודרום איטליה- טיול סתווי עם שני בני חמש- חלק ג'- סורנטו וחוף אמאלפי

למרות הרצון לשחק כל הבוקר עם הארנבונים בחצר הזדרזנו לצאת לאחר ארוחת הבוקר הפשוטה לכיוון נמלה של סורנטו על מנת להספיק למעבורת של 9:50 לעבר האי קפרי.

הנסיעה במעבורת (המתומחרת בפראות מעל 100 אירו לארבעתנו לנסיעה הלוך ושוב) הייתה נעימה ומהירה וכעבור חצי שעה נחתנו בנמלה של קפרי. לאור מזג האוויר הסגרירי והחשש מגשם החלטנו לוותר על שייט למערה הכחולה ובמקום להתמקד באתרים האחרים של האי.

הזדרזנו לרכוש כרטיסים לחשמלית שעולה לקפרי (מזכירה במעט את הכרמלית) ונהנו מהעלייה הקלילה במעלה ההר, החשמלית הורידה אותנו בכיכר המרכזית של קפרי ואף שעבר רק זמן קצר מארוחת הבוקר הוחלט שיש מקום לבצע עצירת ריענון של קפה ומאפה באחד מבתי הקפה בכיכר.

אף שהמאפים היו חביבים גם כאן התמחור היה שערורייתי וגרם לנו לחשוד שקפרי הוא למעשה אי של שודדים. החלטנו להשתדל להמעיט בסעודות על האי והמשכנו לטייל, שוטטנו בסמטאות הציוריות בהם חנויות רבות היו סגורות (עונת התיירות נגמרה זה עתה) והגענו לגני אוגוסטוס המקסימים המשקיפים על הים והאי. לצערנו הדרך למרינה פיקולה הייתה סגורה וחזרנו כלעומת שבאנו לכיכר המרכזית שם לקחנו אוטובוס לאנה קפרי.

למזלנו לא היינו צריכים להמתין רבות ועלינו מיד על האוטובוס הראשון שהגיע שאכן הוריד אותנו בכיכר המרכזית של אנה קפרי. פנינו ראשית לווילה סן מיקלה, ביתו של הסופר אקסל מונתה, המוכר לנו היטב ממגילות סן מיקלה, התרשמנו מביתו היפה המעוטר בפסלים עתיקים ומהגינה היפהפייה המשקיפה לעבר המפרץ. גם אנו נשמח בבוא היום לצאת לגמלאות בבית מעין זה.

אחרי הביקור בווילה המפוארת נפתח התיאבון וחיפשנו מקום נחמד לארוחת צהריים קלה- כיוון שקשה היה להתחמק ממלכודות התיירים הלכנו למסעדה תיירותית למדי ואכלנו פיצה סתמית אך לא מאוד יקרה.

שבעים, פנינו לכיוון הרכבל, הופתענו לגלות שמדובר בכיסאות מתנדנדים בין שמיים וארץ שאינם מאובטחים בשום צורה ושהילדים ישבו עלינו לאורך הנסיעה. הנסיעה שארכה 13 דקות נמשכה כנצח אך הגענו שלמים לפסגה (וגם לתחתית) והנופים אכן היו שווים את תחושת האימה הקלה. מה עוד שהילדים סה"כ נהנו מהחוויה.

בתום הביקור בפסגת הר סלרנו ירדנו חזרה עם האוטובוס למרינה גרנדה, הנהג נתן לילדים לשבת לידו מה שהסב להם אושר רב, רק רבה הייתה האכזבה כשגילינו שהמעבורת שלנו זה עתה עזבה את הנמל. הלכנו לאורך הנמל בחיפוש אחר גלידה אך אף אחד מהמקומות לא עשה עלינו רושם כך שוויתרנו וחזרנו לרציף להמתין למעבורת. גם הנסיעה חזרה לסורנטו הייתה זריזה ונעימה.

בהגיענו לנמל החלטנו לנצל את העובדה שיש לנו חניה עד חצות ועלינו במעלית מהודרת אל העיר בה שוטטנו ברחובות עם הדוכנים והחנויות המרובות של לימונצ'לו וקרמיקה. אף שהרגשנו באמת מאוד תיירים עדיין נהנינו מהחנויות היפות ומהאווירה הנעימה.

בייעוץ טריפאדוויזור הגענו למסעדה נחמדה שקיבלה דירוג גבוה, האוכל היה טעים אבל כאין וכאפס לעומת הסעודות של ליביה והמחיר כמובן היה פי שתיים. לשם שינוי הגענו למלון עם שני ילדים ערים שהתקלחו והלכו לישון עייפים ומרוצים.

הבוקר נסענו לכיוון הר הגעש וזוביוס, קיווינו מאוד שלא יתפרץ. הנסיעה ארכה כשעה וחצי ועברה בנעימים. בהגיענו להר שילמנו בנפרד על : החניה, השאטל לכניסה, והכניסה לאתר וכמובן לשירותים גם כן צריך לשלם בנפרד. לא מדובר בסכומים גבוהים אבל כיוון שלא משכנו כסף חששנו מעט שמא יגמר לנו הכסף המזומן.

כשהגענו סופסוף להתחלת המסלול התחלנו לטפס בעלייה התלולה במעלה ההר. הטיפוס לא היה קל אך ירדן וארבל עלו אותו היטב. לצערנו הראות הייתה חלקית ובעיקר ראינו עננים. כשהגענו לפסגה ראינו את לוע הר הגעש אבל להפתעתנו הוא לא התפרץ ואפילו לא יצא ממנו עשן (וטוב שכך). עשינו סיבוב קצר בפסגה וירדנו כלעומת שבאנו.

לאחר הסיבוב על הר הגעש הלכנו לראות את תוצאות התפרצותו לפני כמעט 2000 שנה.

התלבטנו מאוד בין שני האתרים פומפיי והרוקליניום ולבסוף הכרענו לטובת הרקולוניום הקטנה האינטימית והקרובה יותר.

הקדמנו את הביקור באתר הארכיאולוגי בסיבוב קצר בעיירה בחיפוש אחר כספומט, העיר הייתה מוזנחת מאוד, לא תיירותית, בשונה מכל הערים בהם נתקלנו עד כה. חיפוש ממושך במרכז העיר לא הפגיש אותנו עם בנק מה שהיה מעט חשוד עד שלבסוף ויתרנו וקיווינו שבאתר מקבלים אשראי, מה שאכן קרה.

בכניסה להרקולינאום עשינו פיקניק קצר ואכלנו את הלחם הטעים מאלטמרה (שאכן השתמר היטב) בתוספת גבינות ונקניקים שרכשנו מבעוד מועד. נכנסנו לאתר עצמו והופתענו מרמת השימור הגבוהה של הממצאים ומהעיר שממש קפאה במקומה לפני 2000 שנה כולל התנורים במסעדות הרחוב, הכדים בחנויות, המרחצאות והוילות המפוארות. אפילו הילדים נראו מתענינים ואת הרושם הגדול ביותר הותירו שלדי האדם שנמצאו בבתי הסירה (ליד רציפי הנמל המקום שבו היו מאפסנים את הסירות) של התושבים אשר לא הספיקו להתפנות בזמן לפני שהעיר כולה נקברה תחת שכבה עבה של בוץ געשי.

נפעמים מהאסון ההיסטורי, מאפסיותו של האדם מול אמא טבע ומול חוסר האונים שלנו גם בעת המודרנית מול אסון בסדר גודל שכזה החלטנו לשנות אווירה ולפנות לקניון שליד פומפיי לקצת שופינג מטהר נשמה.

הקניון הענק היה מלא במבקרים שרובם נראו מקומיים, שתינו קפה בבית הקפה המהודר ועשינו מסע קניות אינטנסיבי שכלל בגדים לכל בני הבית ו3 זוגות נעליים לילדים.

האתר האהוב על הילדים היה אולם המשחקים בו שיחקו במספר משחקי מזל ווידאו מה שהיווה עבורם את אחד משיאי הטיול.

ממוטטים מהקניות פנינו לפיצריה מקומית מרחק 500 מ מהקניון. השירות במקום היה מצוין ונראה שאף שיש תפריט באנגלית והמלצרים דוברים אנגלית מצויינת לפי ההתרגשות סביבנו הם אינם רגילים לראות תיירים. הפיצה הייתה מצויינת וכמובן שלא סיימנו אפילו חצי משתי הפיצות ה"אישיות" שהזמנו.

בבוקר הקצנו ליום מעונן וסגרירי עם רוחות עזות שמנשבות, מה שלא הגביר את המוטיבציה לקום כך שיצאנו מהמיטות מאוחר ומבית המלון רק בשעה תשע וחצי.

אף שלא אידיאלי מבחינת מזג האוויר, יום זה הוקדש לטיול לאורך חוף אמאלפי. עזבנו את סוראנטו לטיול לאורך החוף. נסענו עד שהגענו לפוזיטנו כשבדרך נהנינו מהנוף הפראי, הצוקים הירוקים הנופלים אל הים ואף שהעננות הפריעה לראות היא הוסיפה נופך מיוחד ומסתורי. הגענו לפוזיטנו וחנינו במעלה ההר. ירדנו במדרגות הרבות לכיוון חוף הים כשבדרך מלווה אותנו טפטוף קל ולא מזיק. ההליכה בינות לסימטאות הציוריות הייתה נעימה. לקראת התקרבותנו לחוף הים הופיעו חנויות אלגנטיות וגלריות נאות עם חפצי אומנות יפים. עשינו הפסקה קצרה לקפה ומאפה בבית קפה קטן בדרך עם מאפים מעולים, הקפה במלון היה גרוע ביותר ולכן נזקקנו לתדלוק של בוקר.

למרות הטפטוף היו תיירים ברחובות (אף שלא הרבה) ולא חשנו בודדים במערכה, המשכנו לחוף הים שם מזג האוויר לא הפריע לילדים לשחק בחול ולזרוק אבנים למים, פעילות שעלתה להם בהרטבת הנעליים כשהתקרב גל גדול ולא צפוי אל החוף.

עם התחזקות הטפטוף התחלנו את מסענו חזרה למכונית וכצפוי היה הרבה יותר קשה לעלות מאשר לרדת, בכל זאת עמדנו במשימה בגבורה והגענו לרכב בשלום כל אחד על רגליו.

קיווינו לבקר במערת האזמרגד אך בשל מזג האוויר הסוער והים הגועש היא הייתה סגורה.

כיוון שכבר פיתחנו תאבון הלכנו לאכול במסעדה בCONCA DEI MARINI עוד כפר דגים קטן וציורי בדרך. המסעדה המהודרת עם הנוף המרשים הייתה מציאה אמיתית האוכל היה טעים, בעיקר פסטת פירות הים וקינוח עוגת הספוג הלימונית ולא היה יקר במיוחד, ודאי יחסית לתמורה.

בעוד הילדים מנמנמנים במושב האחורי המשכנו לרוולו אך כאב לנו הלב להעיר אותם ולכן דילגנו עליה וחזרנו לאמלפי שם עשינו סיבוב של שקיעה בעיר העתיקה ובנמל, צורך עז בשירותים גרם לנו לעצור בבית קפה מהודר , שם זללנו גלידה מעולה במחיר שערוריית של 5 אירו לגביע ולאחר מכן עלינו לדואמו נכנסנו לסיבוב קצר בכנסייה ושיטוט במדרחוב.

נפרדנו מהמלון שלנו בסורנטו ובעוד ההורים אורזים את התיקים הילדים שיחקו בחצר עם הארנבנונים והכלב הזקן, קטפו דשא ופטריות והכינו "סלט רעיל". בצער רב נפרדנו מהמלון והחלטנו לנצל את השמש הנעימה שהציצה לטיול קצר בCAPO DI SORRENTO ממש קרוב למלון בו שהינו. טיול רגלי קצר אל קצה חצי האי ממנו נשקף נוף יפה של כל סורנטו והצלחנו אף לראות את קפרי. לא רק אנו חשנו בנוף היפה במיוחד ובמקום יש שרידי וילה רומאית של רומאי שידע להעריך מיקום איכותי. חזרנו לרכב לא לפני שאספנו קצת עלי שלכת לגן ונסענו אל העיר נפולי.

תחילה תיכננו לנסוע לעיר העתיקה אך הרעב הגובר והחשש מהנפילה לשעות הפסקת הצהריים גרמו לנו לשנות את כיוון הוויז ולנסוע ישירות לפיצריה הכי מפורסמת והכי טובה בנפולי כלומר הכי טובה באיטליה כלומר הכי טובה בעולם. נפולי מפורסמת בכך שבה הומצאה הפיצה ואכן הפיצריה אליה הלכנו pizzeria Michele קיימת כבר מ1870 ומגישה רק שני סוגים של פיצה- מרגריטה עם רוטב עגבניות גבינת מוצרלה ובזליקום ומרינרה- עם רוטב עגבניות ואורגנו. מחוץ לפיצריה השתרך תור ארוך למרות שכבר לא עונת התיירות ויום שני בשבוע. לקחנו מספר ובינתיים שוטטנו בעיר. יובל נשאר לשמור לנו על המקום. את ההמתנה העברנו בחנות צעצועים ענקית, שם תמיד אפשר למצוא מה לעשות. התור התקדם מהר ותורנו הגיע, התיישבנו באחד מאולמות האכילה הפשוטים, האוויר מזכירה חומוסיה הומה ביום שישי.

הפיצה הייתה מעולה דקה אך רכה ולעיסה לא מהסוג המתפצח עם רוטב מצויין, וגם הסוג בלי הגבינה היה מוצלח ביותר.הזמנו שתי פיצות ענקיות ואח"כ עוד אחד. סביבנו ראינו שאנשים אוכלים פיצה אחת לבן אדם. סה"כ כולל שתיה ובירה יצאנו ב20 אירו לכל המשפחה.

כדי להוריד קצת את הפיצה שוטטנו ברחובות נפולי, היה קצת גשום כך שלא היה נעים במיוחד לשיטוט אך בכל זאת נהנינו מהטיול ברחוב הראשי. כמובן שלא ויתרנו על קפה וגלידה (למרות הגשם) ואחרי סיבוב חזרנו לרכבנו שלהפתעתנו לא נפרץ למרות המוניטין המפוקפק של העיר והעובדה שהשארנו את מזוודותינו במושב האחורי.

היום האחרון שלנו באיטליה, קמנו בבוקר והתארגנו בנחת, לאחר מכן אכלנו ארוחת בוקר קלה בבית קפה/בר/ מסעדה שמול הB&B קפה ומאפה ולילדים שוקו חם סמיך וטוב. עשינו סיור קצר ברחובה הראשי של העיר שוב שמנו לב לכל התותים המשובצים בחנויות ובנינים, ממש עיר של תותים וקיטש. צעדנו עד לתצפית יפה על האגם הגעשי (אותו גם ראינו מחדר המלון) אבל שביל הליכה קצר בטבע היה סגור על בריח- כנראה כי שוב אנו לא בעונה.

חזרנו למלון, ארזנו את חפצינו ונסענו לשדה התעופה.

הקדמנו קצת לצ'ק אין אבל לשער עלינו בדיוק על הדקה בזכות ארוחת הצהריים שאכלנו בטרמינל והעובדה שהשער לטיסה לישראל נמצא בקצה של הקצה של הטרמינל. הספקנו בזמן ועלינו על טיסתנו, מסיימים טיול מיוחד באיטליה, 12 יום, 5 מחוזות (אברוצו, פוליה, בזיליקטה, קמפניה ולציו), יערות, הרים, ערים ועיירות מלונות פאר וכפרי דיגים לינה בחוות, דירות, מערה ואפילו ארמון של תותים, המון פסטה פיצה וגלידה פסלים תרבות ונסיעות ארוכות בכבישים, טיול מעייף וכיף, חבל שנגמר, נשאר לחכות לטיול הבא...