אחרי השכמה מוקדמת יצאנו במונית לשדה התעופה, ההרכב- אמא , אבא ושני בני חמש נרגשים שדקה אחרי חופשת סוכות יצאו לחופשה נוספת וארוכה הפעם גם עם אמא ואבא ועוד בחו"ל. התכנון החל כחצי שנה מראש, חיפשנו אזור שיהיה נחמד לטיול בסוף אוקטובר- תחילת נובמבר (אלו התאריכים שהתאפשרו לנו לנסיעה), שיהיה מהנה לחופשה משפחתית אבל כזו שלא נסובה לגמרי סביב הילדים, שיתאפשר לנו להגיע לאזורים פחות מתויירים ויותר אותנטיים, אוכל טוב, אווירה נעימה ובעיקר הרבה זמן איכות משפחתי ואם אפשר במחירים הגיוניים אז מה טוב. הפור נפל על מרכז ודרום איטליה שענו על מרבית הקריטריונים.

זה אינו הטיול הראשון שלנו בחו"ל בהרכב הנוכחי, טיילנו כבר פעמיים בארה"ב, כולל טיול קמפינג ממושך (עליו ניתן לקרוא בבלוג) ואנו יודעים שנסיעות ארוכות וטיולי טבע אינם מאיימים על הנוסעים הצעירים שלנו. ואפילו להפך, לפעמים היה קשה להוציא אותם מהאוטו. אין ספק שטיול עם ילדים הוא שונה מאשר טיול זוגי, והאתרים שבחרנו אינם קלאסיים לטיולי משפחות, אבל כשהמטרה העליונה הייתה זמן איכות משפחתי החלקנו את הקשיים והתמקדנו בטוב, גם אם לפעמים פסיפסנו עוד אתר או תצפית רומנטית. המפתח הוא חלוקה טובה של היום לפעילות בוקר ופעילות אחר הצהריים עם זמן למנוחה בזמן נסיעה ביניהם, הדרכה על המקומות בהתאם לרמתם והמון גמישות.

בהגיענו לשדה התעופה, חווינו לראשונה את היתרונות של נסיעה מחוץ לעונה ולאחר המתנה קצרה בתורים העברנו עוד קצת זמן בשדה ועלינו לטיסת אלאיטליה שהייתה נעימה וכיפית, את הזמן העברנו ביצירה ובמשחק באיפד עד שנחתנו ברומא.

גם ברומא התורים לא היו ארוכים ומלבד עיכוב קל בהגעת הכיסאות לרכב סיימנו את סידורי השדה במהרה ומיד קיבלנו את הרכב שלנו הגדול והמרווח ויצאנו לדרכנו.

תחנה ראשונה- טיבולי- את הדרך הקצרה הילדים נצלו לנמנום קצר – חנינו בחניון ויצאנו לכיוון VILLA D'ESTE , ציפינו לראות ארמון מפואר אבל למעשה התקשינו למצוא את הכניסה כיוון שהיא נראתה ממש כמו כל בית אחר בחלק העתיק של העיירה. כמובן שכשנכנסנו הבנו שלא מדובר בסתם בית. התרשמנו מאוד מציורי הקיר שחלקם היו מבוססים על סיפורי התנ"ך אותם אנו מכירים, כמו תיבת נוח או סיפורים מהמיתולוגיה היוונית. החלק המרשים ביותר הוא כמובן החצר הגדולה עם המוני הפסלים והמזרקות. שוטטנו לנו להנאתנו בחצר ולא פחדנו מפסלי המפלצות, שישעשו אותנו במיוחד זרמי המים הבוקעים מהפיות של הפסלים.

אחרי טיול ממושך בגינות היפות פנינו חזרה לרכב והתחלנו בדרכנו הארוכה לכיוון חבל אברוצי, הגענו לפנות ערב לסולמונה שם חיפשנו מסעדה לארוחת ערב, אף ששמענו מראש על הנטייה של האיטלקים לאכול ארוחות ערב מאוחרות לא הבנו עד כמה חמור המצב כי בשעה שבע וחצי עם שני ילדים עייפים ורעבים עדיין כל המסעדות בעיר היו סגורות, שוטטנו בעיר החמודה ולבסוף מצאנו בר יין קטן, Buenovento עם תפריט יומי משתנה, אכלנו אנטיפסטי של גבינות ונקניקים וירקות וכן מנת פסטה עם כדורי בשר, ניוקי עם שעועית (שילוב מוזר וסוג של מרק שבאופן מוזר דווקא עבד) ומנת הבית של שיפודי כבש עם תפוחי אדמה שזכו להצלחה בקרב הילדים והמבוגרים כאחד. סיימנו מאוחר, הילדים כמובן כבר היו ממוטטים. עזבנו את סולמונה ונסענו לאגרוטוריסמו שלנו – Agriturismo di campolitezzia , אליו הגענו ממש באפיסת כוחות אחרי יום ארוך שכזה. לצערנו בחושך הדרך הייתה פחות מרשימה אבל עוד נכונו לנו נסיעות רבות מהאזור ומהנוף היפה.

אף שהשכמנו מוקדם בבוקר, ארוחת הבוקר הוגשה רק החל משמונה על ידי פיליפינה המלצרית/ מנקה/ מארחת המקסימה שלנו המגישה את ארוחת הבוקר. אכלנו ארוחת בוקר מספקת של קורנפלקס, פירות, יוגורט ומאפים וריבות נהדרות תוצרת בית וכמובן גם מיצים וקפה. למרות מחסום השפה פיליפינה עשתה הכל כדי שנהיה מרוצים ואפילו הצלחנו לנהל שיחה נעימה, גילינו שאת כל התוצרת מכינה בעלת הבית ליביה בעלת ידי הזהב שעוד נטעם ממטעמיה בארוחת הערב.

בארוחת הבוקר פגשנו משפחה איטלקית חביבה שגם היא לנה איתנו באגרוטוריסמו ולהם שתי בנות, הם היו מאוד חביבים והתענינו מאוד בנו ומאיפה שהגענו, הם שיתפו אותנו שבערב יגיעו חבריהם סה"כ 8 משפחות מאזור בארי שבאו לבלות את סוף השבוע בחיק הטבע.

יצאנו לדרכנו לפארק החבלים בפארק מיאלה, הדרך הייתה יפה ועברה דרך כרמים ושדות ובהמשך ליד היער. בפארק החבלים לא היו הרבה אנשים והמדריכה החביבה הדריכה אותנו על החבלים. בניגוד לחששותינו לא בוצעה מדידת גובה לקטנטנים שלנו שמאכלסים היטב את האחוזונים הנמוכים של הגובה לגילם ושובצנו על פי הגיל למסלול הילדים הקטנים, 5-7, ולא למסלול התינוקות (לו התאמנו על פי הגובה). המסלול היא מתאים בדיוק, מאתגר אבל אפשרי ומורכב מ-5 מסלולים קצרים של מעבר הין העצים על חבלים וכמובן גם אומגות מהנות. מעבר על כל המסלולים ערך כשעה וחצי ויכולנו להמשיך לסיבוב נוסף אבל התעייפנו מאוד מהמאמץ הלא פשוט.

שמענו מראש על מסעדת המקום וצעדנו ביער אליה, המסעדה הייתה חביבה ביותר בכל קנה מידה ובוודאי בקטגוריות המסעדה הצמודה לאטרקציית ילדים. אחרי הסעודה שבנו לאוטו ונסענו לקיאטי. עברנו דרך הכפר גואדרגלה "המרפסת של אברוצו" שם התפעלנו מהנוף בעוד הילדים ישנים באוטו.

בעוד הילדים מקיימים את מצוות מנוחת הצהריים המקומית באוטו המשכנו בדרכנו לקיאטי מרחק של כחצי שעה נסיעה, חנינו על יד המוזיאון הארכיאולוגי של אברוצו וגם אנחנו נמנמנו לנו קצת. כשהקצנו יצאנו לתור את העיירה החביבה, הסתובבנו בפארק הנחמד סביב המוזיאון הארכיאולוגי ופנינו לכיוון העיר העתיקה. בדרך משך אותנו המוזיאון האוניברסיטאי עם שחזור שלד הטי-רקס בחלון הראווה, להפתעתנו ולשמחתנו גילינו שהמוזיאון פתוח ובאופן מיוחד הכניסה היא חינם, עשינו סיבוב קצר במוזיאון שבעיקר מארח שחזור שלדים של ממצאים שמוצגים במוקמות אחרים וגם מעט פוחלצים ומיצגים מן האזור, לא הייתי מגיעה במיוחד אבל כיוון שכבר היינו באזור בילינו במקום שעה קלה וחביבה.

המשכנו לעיר העתיקה וגילינו להפתעתנו שהעיר כולה מקושטת לכבוד ההלואין ושהיא מארחת פסטיבל חביב של משאיות אוכל ואוכל רחוב. אמנם לא אכלנו כיוון שציפינו לארוחת הערב במלון אבל נהנו מהשוטטות ומהקישוטים של רוחות הרפאים המכשפות והדלועים. העיר עצמה עם קתדרלה נחמדה (שבדיוק אירחה מיסה) ובתים צבעוניים מרובים הבנויים בצפיפות. פנינו משם בחזה למלון והוייז שחסך לנו כבישי אגרה לקח אותנו דרך חתחתים חקלאית וכבישים לא כבישים.

הספקנו להתרענן מעט לפני ארוחת הערב שהוגשה באוסטריה הסמוכה לבית ההארחה ואשר שייכות כמובן לאותה המשפחה. המבשלת הינה ליביה אשתו של ניקולא בעל הבית וכיוון שכל שכנינו מהאגרוטוריסמו הגיעו על משפחתם וטפם לאכול ולצפות במשחק כדורגל המסעדה הייתה מלאה ועמוסה. זה כמובן לא פגע באיכות האוכל. לילדים הוצעו מנות פסטה פשוטות וכן קיבלו כוסות פלסטיק לשם הנוחות, הם בידרו את עצמם בלוח וגיר שהיו במקום בעוד אנחנו התענגנו על ארוחת 7 מנות נהדרת- פירה דלעת וגבינה, קנולי ממולא גבינות, כדורי גבינה מסורתיים ברוטב עגבניות, פרושטו מצוין מלווה בחטיף מטוגן ותפוח שעד היום איננו יודעים ממה עשוי, כמובן מנת פסטה- לזניית מרק עם עוף ורוטב ציר, מנה עיקרית של צלי לבן עם תפוחי אדמה ולקינוח פנהקוטה מצוינת. כמובן ששבענו עוד בשלב הראשונות אבל האוכל המשיך להגיע ורצינו לטעום מהכול. ואפילו הפסטה תוצרת בית של הילדים הייתה מעולה. היין הסודה והמים זרמו חופשי וכל זה עבור 23 אירו לאדם ו5 אירו לילד- ארוחה משתלמת ביותר. שבעים ועייפים התגלגלנו חזרה אל חדרנו שבמלון מרחק הליכה של כ100 מטרים.

הקצנו בבוקר למיטה רוטטת ולמנורה מתנדנדת, מבוהלים יצאנו את חדרנו בשעה 7:30 כדי למצוא את שכנינו גם הם עם פיג'מות שהרגיעו אותנו שאכן הייתה רעידת אדמה אך שהמוקד היה רחוק מרחק כ200 ק"מ ולכן לא נשקפת סכנה, מאוששים, התארגנו בנחת.

כשירדנו לארוחת הבוקר גילינו שחברינו הספיקו לסיים את כל האוכל מארוחת הבוקר אבל פיליפינה החביבה מיד שלפה עבורנו עוגה ושאר מצרכים אשר שמרה לנו מבעוד מועד והחברים מיהרו לפנות לנו שולחן אוכל בחדר האוכל הקטן. הם היו מאוד סקרנים לגבי ישראל, התענינו ושאלו ושיתפו קצת מחייהם בבארי, הם הזמינו אותנו לביקור ולאכול איתם בפיצה הטובה באזור.

בהמלצת חברינו יצאנו אחרי ארוחת הבוקר (לא לפני שבירכנו לשלום את ברונו חמור הבית) לכיוון פארק מיאלה למסלול שלהגדרתם הינו לכל המשפחה מסומן כלוקח 3 שעות ולקח להם שעתיים לכיוון מפלי סנט ג'ובני

Annalo della cascade di santo giovani

המסלול הינו טבעתי ויוצא מהעיירה BOCCA DI VALL שליד גוידרגלה, נקודת המוצא בעיירה הינה מזרקת מים קטנה FONTANA שבה אפשר למלא מים למסלול. הוא אכן מוגדר למשפחות ומתואר כאורך 3 שעות אך אורכו הינו 7 ק"מ עם עליה וירידה של 500 מ' בגובה. אף שהנתונים הנ"ל החשידו אותנו ושעד היום גבול ההליכה של הילדים היה 5-6 ק"מ לאור תיאורי חברינו, החלטנו ללכת על זה וצעדנו בשביל שהתעקל בינות עצים בשלכת. בהמשך השביל היה מלווה בטיפוס לא פשוט אם כי אפשרי וחציה מספר פעמים של הנחל – היה קצת קשה אבל הצלחנו להימנע מהרטבת הרגליים. אחרי כמעט שעתיים של הליכה אשר הייתה די רצופה הגענו אל המפל המרשים, נחנו קצת ונשנשנו חטיפים ועוגיות. פנינו חזרה בדרך שונה משהגענו אשר ירדה מהרכס בין יערות בשלכת (עם המון עלים על הרצפה) ועם מספר הזדמנויות לנוף שנפתח עד לים האדריאטי ואשר היה מקסים. מלבד העצים בשלכת היו לאורך הדרך פרחים רבים שלא זיהינו וגם רקפות ביישניות ופטריות בשרניות. כיוון שהיה יום ראשון השביל היה די מתוייר וצעדו בו מלבדנו צועדים נוספים בצורה כזו שמצד אחד לא היה עמוס מדי ומצד שני היה נעים לא להיות לבד. הייתה גם קליטה סלולרית טובה לאורך רוב המסלול. כל המסלול לקח לנו 4.5 שעות (עם ילדים בני 5 בכושר לא רע ומספר מועט יחסית של הפסקות) כנראה שהקביעה של 3 שעות מתייחסת לאנשים צעירים בלי ילדים שצועדים רצוף ובמהירות.

עייפים ומורעבים הגענו לרכב וגילינו שכל העיירה נחה לה את שנת הצהריים, המסעדות סגורות ועד הערב אין עם מי לדבר, בצר לנו פנינו לקניון הענק בקיאטי שם נשנשנו ממעדניית הסופר (ולמרות העולב של לאכול בסופר היו דווקא לא מעט אפשרויות של אוכל מוכן, ואפילו טעים כולל מקום לשבת ולאכול) הגיחה לקניון גם סיפקה לנו הזדמנות למלא את מזוודותינו ברכישות חדשות.

שבנו למלון לסעודה נוספת, הפעם חברינו בחרו שלא לאכול במלון (כנראה שבשל העומס על המטבח ביקשו מהם לבוא בצהריים במקום) ואנו היינו האורחים היחידים, נהנו שוב מארוחה מלאה, מעט פשוטה יותר אך לא פחות טעימה ומשביעה וכמובן שכל המנות היו שונות. טובה במיוחד הייתה ה Pasta con ceche est pepper העשירה, לא רק שהפסטה תוצרת בית אלא שהיא נעשית מחיטה אשר גודלה בחווה. למנה עיקרית הוגש צלע חזיר בפירורי לחם עם ריבועי דלעת ואפילו הסלט הירוק של חסה בבלסמי היה מעולה. קינחנו בטארט ריקוטה ואגסים שvיה אף הוא מצוין ודיז'סטיף של יין מתובל. הכול היה טעים מאוד מאוד.