אחד הדברים שהפריעו לי במסלול העתודה הוא שאין הזדמנויות לטיול אחרי צבא, אז נכון שעשיתי טיול ארוך בין הלימודים לסטאז' בהודו ונפאל והיה מדהים. ונכון שעם שני ילדים בני שלוש וחצי (ירדן הבן וארבל הבת) ומשכנתא על הראש למי יש זמן או כוח לטייל בעולם. אבל אני החלטתי שעל הטיול אחרי הצבא שלי אני לא מוותרת.
כמו כל טיול אחרי צבא, המחשבות מתחילות הרבה זמן מראש, אז נכון שלא היה לי טבלת ייאוש בצורה של יבשת אוסטרליה אבל היו כמה יעדים אקזוטיים שעברו במוחי, בעיקר יעדים במזרח האהוב ממנו קיבלנו טעימה לפני חמש שנים- ויאטנם, תאילנד, יעדים מעניינים שנראו אפשריים לטיול עם ילדים.
קצת יותר מחצי שנה לפני השחרור המיוחל עלתה האפשרות להצטרף לכל המשפחה לאירוע משפחתי בבוסטון. אז למרות שלא מדובר ביעד אקזוטי כיוון שהדבר איפשר מפגש מרגש עם אחי ואחותי המתגוררים בבוסטון על משפחותיהם והזדמנות ראשונה מזה שנים למפגש כל משפחתי החלטתי לקפוץ על המציאה ולשנות כיוון לטיול ארוך בארה”ב.
בשבילנו לא מדובר בפעם ראשונה בארה”ב, שנה וחצי קודם עשינו טיול מקסים בבוסטון ובניו המפשיר, ולפני שהתחתנו בעלי התגורר שלושה חודשים בניו יורק ואני הצטרפתי לשבועיים שבילינו בעיקר בניו יורק וגם נסענו למפלי ניאגרה. לפני כן כל אחד מאיתנו טייל בארה”ב מספר פעמים וגם הגענו לשם בנסיבות מקצועיות בשנים האחרונות.
כך שבהתחשב בכך שאת אזור הצפון מזרח כבר כיסינו, חשבנו על יעד אחר, בהיותנו מחפשי הרפתקאות חשבנו תחילה על אזורים שפחות מטויילים בטיולי ארה”ב הקלאסיים- טיול באזור דרום ארה”ב למשל, אבל ככל שקראתי עוד ראיתי שאם מה שאנחנו מחפשים הם טיולי טבע מרשימים היהלום שבכתר הוא ללא ספק המערב.
אחרי קריאה מרובה בפורומים, בספרים מהספרייה ובבלוגים באינטרנט הצלחתי להתגבש על מסלול שמתחייל משבוע בבוסטון ואחר כך מתחלק לשלושה חלקים (בכל זאת טיול אחרי צבא..) ילוסטון והסביבה, הקניונים של יוטה, יוסמיטי וצפון קליפורניה. מתברר שבלי להתכוון בכלל שיחזרתי כמעט בדיוק טיול שעשיתי עם משפחתי בשנת 1990 (כשהייתי בת 6 ולפני שחזרנו משליחות ארוכה במסצ'וסטס)- אלא שאז הטיול היה ארוך יותר וכלל גם את הוואי ועוד כמה אתרים באזור יוטה.
כך כחצי שנה מראש רכשנו כרטיסים בחברת לופטהאנזה (רצינו לנצל נקודות) הלוך דרך פרנקפורט לבוסטון וחזור כעבור חודש ויומיים מסן פרנסיסקו דרך מינכן.
אחרי שרכשנו את הכרטיסים התחלנו בהתארגנויות, קריאה בפורומים לימדה אותי שכדאי להיסגר על מסלול כמה שיותר מהר על מנת שניתן יהיה להזמין מראש את טיסת הפנים, הרכב ומקומות הלינה. בכך חיזק אותי אבי שזכור לי מטיולי המשפחה כספונטאני וכזה שאף פעם לא מזמין מלונות מראש שאמר שכבר לפני 25 שנה כל המסלול היה מאוד מתויר והוא הזמין מראש את כל המלונות לאורך הדרך חודשים מראש (אלא שאז לא היה אינטרנט והיה צריך להתקשר פיזית לכל אחד מהמלונות)
ההתלבטות הראשונה הייתה האם לעשות את הטיול בקרוואן, בקמפינג או במלונות. למרות שההפרש במחיר בין טיול מוטלים לבין טיול קרוואן לא היה משמעותי הכרעתי נגד הקרוואן בעיקר כי רצינו לאסוף רכב בסולט לייק סיטי ולהחזיר בסאן פרנסיסקו- כדי להספיק לראות גם את ילוסטון וגם את קליפורניה דבר שהיה יכול להיות בעייתי עם RV, וכמו כן תיכננו ימים של נסיעות ארוכות והרבה קילומטראז ונראה לי לא נוח לנהוג בRV כל כך גדול, שנוסע לאט יותר ושפחות נוח לנהוג בו, השיקול האחרון הוא שמסיפורים שונים ובלוגים גיליתי שבעיות טכניות ועיכובים בגלל הרכב הם די נפוצים בהשכרת RV ובטיול של 25 יום מאוד אינטנסיבים לא היה לנו עודפים לשם כך. בדיעבד כשראינו כמה זמן לוקח לנו להתארגן בבוקר עם הילדים ושבפועל בRV הילדים ממשיכים לישון באוטו גם כשנוסעים אולי זה היה עדיף.
בכל זאת כיוון שמדובר בטיול אחרי צבא ואנחנו משפחה הרפתקנית וחובבת טבע החלטנו לנסות לשלב כמה שיותר קמפינג לאורך המסלול, המחשבה הייתה שבתחילת יוני בילוסטון עלול להיות עדיין קר אבל דרומית לכך עם אוהל ושק”שים טובים בהחלט אפשר לישון בחוץ ולכן למעט ילוסטון בכל הפארקים הלאומיים ישנו בקמפינג. את הציוד רכשנו במהלך הטיול בסולט לייק סיטי שכמובן היה זול ואיכותי מזה שניתן למצוא בארץ. לילדים אגב הקמפינג היה חוויה נהדרת, הם העדיפו לישון באוהל על פני לינה בבית מלון וגם לנו היה כיף למרות שאיכות השינה במיטת מלון לא משתווה לזו שבקמפינג.
אחרי קריאה מרובה בפורומים השונים הצלחנו להתגבש על מסלול- בוסטון (לצורך ביקור משפחתי)- טיסה לסולט לייק סיטי- השכרת רכב- נסיעה לגרנד טיטון, ילוסטון- חזה לסולט לייק סיטי- נסיעה לברייס- זיאון- פייג' וקניון האנטילופה- גרנד קניון (גדה צפונית)- לאס וגאס- יוסמיטי- מונטהריי וקצת כביש 1- סאן פרנסיסקו- הביתה.
עוד קצת על התארגנויות
השכרת רכב-
חיפוש מקדים בחברות השכרת הרכב השונות גילה שבכולם יש דמי החזר מאוד גבוהים בין סולט לייק סיטי לסאן פרנסיסקו למעט חברה אחת- אלאמו. החסרון היחיד – הרכב הגדול ביותר שניתן להשכיר בסולט לייק סיטי היה Full Size Sedan (למשל Chevrolet Impala), ואחרי בחינה מדודקדת של תאי המטען באינטרנט, החלטנו שאם קצת נצטופף (בכל זאת הילדים קטנים ויש להם מקום מתחת לרגליים) ונקמץ בבגדים ובחפצים מיותרים כנראה שכל הדברים ייכנסו והחלטנו ללכת על זה.
כאשר הגענו לאסוף את הרכב שדרגו אותנו לרכב Mid-Size SUV מסוג ג'יפ פטריוט. מדובר ברכב לא גדול ובאופן כללי לא מרשים אבל תא המטען של ה-SUV מרווח יחסית, עם גישה נוחה ומבנה המאפשר ניצול מקסימלי. בסופו של דבר לאחר הנדסה מדוקדקת הצלחנו להסתדר עם כל הציוד, ובמידה והיינו מקבלים את הרכב המקורי שהזמנו לא בטוח שתא המטען היה מספק.
בדיעבד אם היינו הולכים על Full-Size SUV היה נוח יותר ולא היינו על הקשקש מבחינת מקום. מצד שני ההפרש במחירים של השדרוג ושל קנס ההחזרה עומד על כ-500 דולר ואף יותר.
הזמנת מקומות לינה-
הזמנו מראש את מקומות הלינה לאורך כל הדרך באמצעות אתרים כמו אקספדיה ובוקינג ולאחר קריאה קפדנית בטריפ אדוויזור לגבי חוות הדעת הרלונטיות. הופתענו מהמחירים הגבוהים של המוטלים לאורך הדרך שאף שהיו פשוטים והשתייכו לרשתות הזולות (מוטל 6, סופר 8 וכו) עלו בין 100 ל170 דולר ללילה.
בילוסטון הזמנו מקום במלון בתוך השמורה רצינו להזמין לכל ארבע הלילות שהיו לנו אך נותרו מקומות רק לשתי לילות (וזה כשהזמנו חצי שנה מראש...) ובשאר הפארקים הזמנו מראש קמפינג כאשר ניתן להזמין מראש גם את האתר הספציפי וגם על זה יש חוות דעת באתר טריפ אדוויזור (בגרנד קניון למשל ישנו ממש על שפת הקניון). המקום היחיד שהיה בעייתי מבחינת הזמנה מראש לקמפינג היה ביוסמיטי- ההרשמה לקמפינג נפתחת ארבעה חודשים מראש, ב15 לכל חודש בשעה 7:00 בבוקר זמן קליפורניה. בדיוק בשעה היעודה יובל ישב במשרד, סימן את כל הפרמטרים במערכת ההזמנות ונשאר רק לסמן אשר, כמובן שהוא לחץ על הכפתור ברגע שנפתחה ההרשמה אבל כבר לא היה מקום. זה ממש עניין של מזל, ואמנם טיילנו בסוף יוני אבל בארה”ב ובייחוד בקליפורניה בזמן הזה כבר חופש גדול, יש המון המון מטיילים והמון תחרות על מקומות הלינה המועטים. כך שנאלצנו למצוא מקום לינה בקמפינג מחוץ לשמורה.
החסרון בהזמנה מראש הוא שאובדת הספונטיונות, לפעמים מקום מסויים הוא כל כך נחמד שאתה רוצה לבלות בו עוד קצת, כך למשל בבישופ שהיא למעשה רק תחנת מעבר בין לאס וגאס ליוסמיטי גילינו שיש בדיוק אליפות רודיאו וכל העיר הייתה מלא בקאובויים שהתאמנו בלאסו, ודווקא יכלנו להישאר בה עוד יום, אבל הזמן דחק ושאר המסלול היה קשיח ככה שלא היה אפשר לשנות. מצד שני יש כל כך הרבה מה לראות, וכדי להספיק את הכל חייבים לתכנן מראש (וגם אז אי אפשר להספיק הכל). חוץ מזה שהמחירים זולים משמעותית בהזמנה מראש, בהרבה מקומות פשוט אין חדרים בהתראה קצרה, וחיפוש לילי של מקום לינה עם שני ילדים חסרי סבלנות באוטו לא נשמע סימפטי במיוחד.
כרטיס המוזיאונים-
במסגרת שיטוטי הרבים והתחקירים המעמיקים נתקלתי באפשרות לעשות מנוי למוזיאון מדע שחבר בארגון הASTC ובתמורה להשתתף בתוכנית הפספורט שלהם שמאפשרת כניסה חופשית למוזיאוני המדע. החוק הוא שהכניסה החופשית לא חלה על מוזיאון שנמצא 90 מייל ממקום המגורים או מהמוזיאון אליו יש את המנוי, כך למשל בארץ ניתן לעשות מנוי למוזיאון המדע בירושלים או למדע-טק בחיפה, המנוי מאפשר כמובן כניסה חופשית למוזיאון בו המנוי קיים, כניסה מוזלת (אך לא חינמית) למוזיאון המדע השני (בו אין מנוי) בארץ, וכניסה חופשית לכל מוזיאוני המדע החברים בארגון ובתכונית הפספורט בעולם. אנו עשינו מנוי למוזיאון המדע בירושלים שחביב מאוד עלינו ועל הילדים, (למרות שאנחנו לא ירושלמים) ובתמורה נכנסנו חינם למוזיאונים בבוסטון (מוזיאון הילדים ומוזיאון המדע אבל גם אפשר לנצל למוזיאון הטבע של הרווארד למשל), מוזיאון הטבע בסולט לייק סיטי (שהיה פשוט מדהים!!), ומוזיאון בסאן פרנסיסקו (מוזיאון היצרתיות הנהדר). אם אתם חובבי מוזיאוני מדע ומתכננים מספר ביקורים במוזיאונים שכאלה כדאי לבדוק את הכדאיות מראש ולפעמים בהחלט משתלם אפילו רק בגלל שהוא יכול לחשוף אותכם למוזיאונים שכלל לא חשבתם לבקר בהם.
הכנה של הילדים-
במסגרת התכנון נתקלתי בהרבה מסלולים רגליים מפתים, אנחנו משפחה שאוהבת לטייל והיה לנו ברור שלא נסתפק רק בסימון וי על ביקור ביעדים ונרצה לראות את הנופים גם דרך הרגליים. השאלה איך עושים את זה עם שני ילדים חמודים ומקסימים אבל בני שלוש וחצי שמתקשים ללכת מרחקים. המחשבה הראשונה הייתה לקחת מנשא טיולים, אבל כיוון שחייבים לקחת שניים, (למי שלא היה הורה לתאומים אז ברגע שאחד על הידיים מיד גם השני רוצה) וכיוון שאני לא יכולה להנות ממסלול כשאני סוחבת ילד במשקל 15 ק”ג + משקל המנשא+ מים, החלטנו לוותר על מנשאים ובמקום לכוון למסלולים שיהיו לרמה של הילדים ובמקביל להתחיל להרגיל אותם לטיולים עוד בארץ. לפני שנסענו הצלחנו להגיע למצב שבו הם מצליחים ללכת ברגל לבד במסלולים של כ3 ק”מ, וגם יותר עם קצת עזרה של כתפיים. במהלך הטיול ניסינו כל פעם להאריך את המסלולים שעשינו, וקבענו שעושים את כל המסלולים על הרגליים ולא על הכתפיים או הידיים. עם הרבה עידוד, מוטיבציה, הפסקות קטנות לאורך הדרך לחטיפים בריאים ובעיקר הסחות דעת (שירים וסיפורים תוך כדי הליכה ) הם הצליחו לצלוח גם מסלולים לא פשוטים בעליות תלולות, שהמבוגרים סביבם נשארו פעורי עיניים. קשה לי להגיד אם הם הצליחו להנות מההליכה עצמה כמו שאנחנו נהנינו, אין ספק שהיה להם קשה אבל לדעתי הם קיבלו תחושת סיפוק והצלחה מזה שהם התמודדו עם קושי וצלחו אותו (אנחנו גם מאוד הדגשנו את הנקודה הזו), וגם כשכבר היינו מגיעים לסוף המסלול או לנקודת מנוחה הם היו ממשיכים להתרוצץ.
אז חוץ מהכנת הילדים למסלולים בטיולים מקדימים בארץ, התחלנו קצת לדבר איתם על חיות שנראה בארה”ב, וגם דיברנו על גייזרים ועל חלק מהמקומות שנראה.
חוץ מזה הבאנו את כל אוספי שירי הילדים והסיפורים בדיסקים שהיה לנו בבית, מה שהעביר לנו בנעימים את הנסיעות הארוכות.
