בבוקר נפרדנו מהמלון החקלאי היפה שלנו, הילדים נפרדו יפה מהילדים האיטלקים ובחילופי מתנות קיבלו מסכה של ליל כל הקדושים תמורת דף מדבקות של הא"ב. לאחר שיחת תדרוך מניקו וליביה לגבי המלצות בפוליה ובדרך אליה יצאנו לדרך, לא לפני שעצרנו בכרם וקטפנו לנו קצת ענבים שנשכחו במהלך הבציר, שיהיה עוד קצת מהטעם הטוב לדרך.

נסענו לאורך חוף הים האדריאטי דרך העיירות FRANCAVILLE וORTONA, עצרנו בדרך באחד מחופי הים שבו גם היה שפך של נחל, הילדים שיחקו קצת באבנים ומקלות שמצאו במקום ונהנו לראות את הגלים הנשברים על החוף.

הדרך היפה המכונה I65 המשיכה לאורך החוף האדריאטי והמשכנו איתה עד VASTO שם טיילנו מעט בעיר העתיקה המאוד יפה אך די שוממה ויצאנו לסיור קצר בחלק החדש בעיר בחיפוש אחר הפיצה הראשונה שלנו באיטליה, כיתתנו מעט את רגלינו אך לבסוף מצאנו פיצריה פתוחה וזללנו פיצות מצוינות ופשוטות.

מוסטו המשכנו על הכביש המהיר עד לCASTEL DEL MONTE המבצר המתומן שיעודו לא ברור, בדרך אליו נתקלנו לראשונה בטרולי מהם עוד נראה הרבה גם מחר. כשהגענו למגדל כבר החלה שעת שקיעה והתענגנו על השקיעה היפה מעל לשדות פוליה, לא נכנסנו למגדל עצמו ( אף שהייתה במקום תערוכה על פיבנצ'י שיכלה להיות נחמדה) והתרשמנו מהמגדל בעיקר מבחוץ.

לטראני, שם לנו, הגענו בדיוק כשהחלו שעות הסגר על העיר העתיקה, הקדמנו קצת לפגישה עם בעלת הדירה כך שיצאנו לסיבוב בנמל בו עדיין היו דייגים שמכרו את מרכולותם ובעיר העתיקה. אפילו נתקלנו בטעות בבית הכנסת העתיק המקומי- הוא כמובן היה סגור. בעיר החלו לשוטט נערים מחופשים לרוחות ושדים לכבוד ההלואין.

חזרנו לדירה ואיפסנו בה את מזודותינו ואחרי מנוחה קצרצרה יצצאנו למסעדת דגים שהומלצה על ידי בעלת המלון, שסעדה אף היא באותה מסעדה אם כי בשולחן נפרד.

האוכל היה טעים ואכלנו דגים טריים וטובים- אנילוטי ממולא בדג ים ושרימפס וקלמארי אבל השירות האיטי היה פשוט לא יאמן, בעיקר כיוון שהיו רק 3 שולחנות תפוסים במסעדה. העובדה שהיה מטבח פתוח רק הגבירה את התימהון מה עושים שם כל כך הרבה זמן. כעבור שעתיים ועם ילדים מאוד עייפים סימנו לאכול ושבנו ברגל אל הדירה שלנו.

אחרי ארוחת בוקר פשוטה יצאנו מטראני לכיוון העיירות של העמק המכונה Valle D'Itria בניגוד לתכנון המוקדם שלנו החלטנו לבקר דווקא בעיירות מרטינה פרנקה וצ'יסטרנינו עליהם המליץ ניקו מהאגרוטוריסמו שלנו כעיירות אותנטיות ופחות מתוירות מאלברבולו,.

לאחר נסיעה של כשעה וחצי ( במהלכה ראינו מספר טרולים) הגענו לעיירה החביבה, מרטינה פרנקה. חנינו מחוץ לעיר העתיקה ונכנסנו לחנות דברי מתיקה כדי לברר את עלות החניה שהייתה חינם לכבוד החג. כיוון שכבר נכנסנו טעמנו מהעוגות הטעימות שנמכרו במחיר המגוחך של חצי אירו האחת.

נכנסנו לעיר העתיקה דרך השער לא לפני שעשינו קצת (באמת קצת) שופינג בחנות בגדי ילדים מחוצה לו. ראשית ביקרנו בארמון הדוכס אשר היה פתוח לקהל באופן חופשי, סיירנו בזריזות בחדרים השונים וחזרנו להסתובב בעיר היפה על בתיה הלבנים ורחובותיה הנקיים. מזג האוויר היה מושלם והשמש שיצאה קראה לנו לאכול גלידה, אותה אכלנו באחד משני בתי הקפה בכיכר המרכזית בעיר העתיקה. המשכנו בסיורינו ונתקלנו בתזמורת המקומית שפצחה בקונצרט/תהלוכה ככל הנראה לכבוד החג והספקנו בדיוק לסופו.

עזבנו את מרטינה פרנקה ונסענו לעיירה אחרת צ'יסטרנינו- עיר זו מוכרת בזכות העיר העתיקה היפה ובעיקר במסעדות הבשר – בהם בוחרים בשר באטליז שלאחר מכן מוכן במקום על גריל מיוחד ומכונה FORNELLO. למרות שניקו המליץ להיצמד למסעדות אותנטיות שמגישות בשר על צלחות פלסטיק- לא מצאנו כאלו- ייתכן שהיו סגורות בשל החג- והלכנו במקום למסעדה עם התור הארוך ביותר בה היינו הלא איטלקים היחידים, שמה Da zio pietro. לאחר המתנה ממושכת במיוחד הזמנו בשר באטליז ולאחר המתנה ממושכת גם כן מצאו לנו מקום לשבת, הבשר והתוספות היו מעולים והצטערנו רק שלא הזמנו יותר, המחירים כמובן היו מגוחכים.

בתכנון המקורי רצינו להספיק עוד למערת הטיפים אך לאור השעה המאורחת החלטנו לוותר והלמשיך לשוטט בכפר.

הגענו למרפסת תצפית הצופה אל העמק המקסים שם שתינו קפה ואכלנו קינוח מול הנוף.

מצ'יסטרנינו המשכנו לאלברובלו בה החלטנו לבקר למרות האזהרות של ניקו על כך שהיא ממוסחרת ותיירותית מדי. מה שאכן נכון אך לטעמי אינו פוגם בהנאה של שיטוט בין בתי הטרולי המקושטים והמוארים והזדמנות היחידה להיכנס ולהתרשם מבפנים מבתי הטרולי.

שוטטנו בעיירה הנחמדת, עמדנו בפיתוי ולא קנינו מזכרות, למרות שהיו חמודות מאוד.

אף שהיה כבר חושך עדיין לא היה מאוד מאוחר והחלטנו לבקר גם בעיר בארי שסובלת ממצוקת חניה קשה, לאחר שיטוטים מרובים ופליאה מכך שהמקומיים אינם מסתייגים מחניה באזורי גרירה או חניות נכים. מצאנו מקום חניה ויצאנו לשוטט בעיר. הילדים הקיצו מתנומת אחר צהריים מאוחרת והיו קצת חסרי סבלנו כך שסיורנו היה קצר, הלכנו בסימטאות וצפינו לבתיהם של המקומיים שסלוניהם ומטבחיהם פתוחים בפני כל, ויש אפילו שמכינות פסטה ממש על שפת הרחוב.

עצרנו לאכול בחור בקיר מקומי עם תור ארוך שנראה שמאכל הבית בו היה שילוב של קלצונה ופריקסה המטוגן בשמן עמוק, הילדים שהתעייפו מההמתנה בתור הלכו עם יובל לנמנם באוטו שם נרדמו בעוד אנו מתענגים על השחיתות הקולינרית וגורמת הצרבת שהייתה דווקא טעימה למדי.

בבוקר נפרדנו מטראני, לא לפני שעשינו טיול קטן בנמל, ראינו את הדיגיים שחזרו מהים מוכרים את מרכולותם ומתקנים את רשתותיהם. סיירנו מעט ברחובות העיר העתיקה ונסענו למערת הנטיפים GROTTO DI CASTELIANO, כיוון שעונת התיירות נגמרה זה עתה היו רק שני סיורים יומיים ארוכים באיטלקית. אנו הספקנו להגיע לטיול השני,כמובן שלא הבנו כל-כך את הסברי המדריכה אבל זה לא הפריע לנו להינות מיפי הנטיפים ולדמיין שאנחנו במפעל של וילי וונקה הולכים בינות להררי קצפת.

היפה והמרשים ביותר היה החדר הלבן (שם אסור לצלם) אבל גם הנטיפים בדרך היו מרשימים ביותר.

אחרי הטיול רצינו לאכול פיצה ולהמשיך בדרכינו אך הפיצריה היחידה בדיוק סגרה והלכנו למסעדה היחידה במתחם שהייתה פתוחה, שם נדהמנו מאיטיות השירות וכעבור שעתיים יצאנו, האוכל היה טעים אבל היה לנו ממש חבל על שעתיים של יום יפה שביזבזנו.

מן המערות נסענו לכיוון מטרה אך עצרנו בדרך בעיר הלחם אלטהמרה שם קנינו כיכרות לחם ושוטטנו בעיר, הפעם דווקא בינות לחנויות בחלק היותר מודרני של העיר. גולת הכותרת הייתה חנות ספרים ומשחקים עם לגו שווה ביותר.

המשכנו למטרה והגענו לעיר גדולה וסואנת עם מרכז שוקק, החנינו את הרכב ונכנסנו לסאסי לחפש את המלון שלנו.

המלון השוכן בסאסי היה מפואר יחסית למה שנתקלנו עד כה בטיול, ואמנם ישנו במערה אך עם כל הפינוקים של מלון בוטיק שווה, המלהיב ביותר היה הג'קוזי באמבטיה.

לאחר אמבטיה מרעננה, יצאנו לעיר לחפש מקום לאכול, בחיפושינו אחר אוכל מהיר הגענו לדוכן של סנדויצ'ים המוגשים חמים Quattroquarti crostaemollica במקום יש קיר עם תמונות של מבקרים מכל העולם, עד להגיענו לא היו ישראלים כך שאם תגיעו ותראו משפחה מנס ציונה תדעו שזה אנחנו.

עייפים חזרנו למלוננו ללינה במערה הקסומה, בגלל שהיינו מלווים בילדים נאלצנו לוותר על ביקור בספא מפנק ובבריכה החצובה בסלע של המלון הפתוחה למבוגרים בלבד, לא נורא נשאר משהו לפעם הבאה...

ארוחת הבוקר בארמון המערה הייתה עשירה מאוד ונהדרת, מבחר רחב של מאפים מלוחים ומתוקים, גבינות רבות, נקניקים פירות יוגורטים ודגני בוקר שהוגשו באוויר נעימה ובליווי נגינת פסנתר. אווירה רומנטית לה הפריעו רק שני ילדים מתוקים שהשתדלו מאוד לשמור על שקט אך עם הצלחה חלקית בלבד. עזבנו את המלון ויצאנו לפגוש את אנטוניו המדריך שלנו לביקור בסאסי. אנטוניו יליד מטארה, גדל בצד החדש של העיר סבתותיו נולדו בסאסי וגדלו שם והוא הסביר לנו באופן מעמיק ומעניין על ההיסטוריה של העיר. במהלך הסיור לקח אותנו בינות לבתים וקיבלנו הסבר מחכים על מערכת המים המתוחכמת של העיר ואף נכנסנו לראות מבפנים את מערכת בורות המים הבארות והצינורות המשותפים. על מערכת זו בעצם הוכרזה העיר כאתר מורשת לאומי של אונסקו. בנוסף ביקרנו גם בכנסיה עתיקה שבהמשך הפכה לבית כאשר הפרסקאות היפים הפכו ללבנים שיצרו מטבח.

קיבלנו הסבר על איך האזור שהיה פעם העני באיטליה , בעצם מעברה ענקית עם ביוב ברחובות ותמותת תינוקות של כ50% זוכה בשנים האחרונות לעדנה והופך לאזור תיירותי מלא במלונות בוטיק ובבתי בורגנים. הסיור היה מעניין ומלמד וכן כלל גם נגיעה אישית וסיפורים משפחתיים.

למרות הקושי בחיים במקום נראה שנוצר שם מרקם חברתי עשיר שמעורר אצל רבים געגעועים. הסיור עולה 60 אירו ואילו היו מטרפים אלינו זוג נוסף היינו משלמים 20 אירו לאדם.

אחרי הסיור ליקקנו לנו גלידה ונפרדנו מהעיירה המקסימה מטארה לכיוון סורנטו.

כיוון שהדרך ארוכה מאוד כ- 4 שעות נסיעה החלטנו לבצע עצירה בעיירה PIETRO PETROSA – עיירה מקסימה הבנויה על צוק בינות להרים, הדרך אליה עוצרת נשימה, ומולה בנויה עיירה נוספת המוחברת באומגה. בעונה אמיצי הלב יכולים לחצות את התהום המפרידה בין הרים על אומגה במהירות 120 קמ"ש קשורים בבטנם, חוויה המזכירה צניחה חופשית, אנחנו הגענו מחוץ לעונה ונראה לי שגם כך היינו מוותרים על התענוג. במקום עצרנו בקיוסק מקומי שם אכלנו כריכים והתרשמנו מקשישי המקום, עד לאחרונה הייתה העיירה ביתה של האישה הקשישה ביותר באיטליה בת 113 ואין ספק שהחיים על צלע הר מוסיפים בריאות לקשישים.

הדרך לסורנטו הייתה ארוכה ובסופה הגענו למלוננו החביב עם הארנבות הכלבים והחתול בחצר אשר מיד עוררו התלהבות. עייפים אכלנו במסעדה פשוטה מאוד מחוץ למלון והלכנו לישון.