דרום קוריאה-בין מסורת לקידמה אוקטובר 2024

הטיול לדרום קוריאה היה אמור להתקיים באוקטובר שנה שעברה. מטעמים מובנים הוא נדחה בשנה. התלבטנו, אם לנסוע. שבועיים וחצי מחוץ לבית בתקופה קשה ומאתגרת זו - לא פשוט. חשבנו, ביררנו, ושוב התלבטנו והחלטנו לצאת לטיול שהוא אולי הדבר הבא בתיירות למזרח. הטיול הזה חתם מבחינתי את טיולי למזרח הרחוק (סין, יפן, הודו, תאילנד, ויטנאם וקמבודיה) וכמה טוב שהוא היה מיוחד ואפילו השאיר טעם של עוד...לא תכננתי להגיע לדרום קוריאה והיא לא הייתה בראש מגירת החלומות אבל המלצת המדריך המצויין זהר אשכר (איתו טיילנו בעבר) והחברה דרכה התבצע הטיול סולו דרימס קסמו לנו, צרפנו חברים ויצאנו לדרך.

דרום קוריאה היא חצי מדינת האי הקוריאני הגובלת בצפון קוריאה וגרים בה 55 מיליון תושבים.

על היריבות ביניהן למדנו באזור המפורז DMZ.

דרום קוריאה מדינה צעירה אשר הצליחה ב-70 שנות עצמאותה להגיע למעמד של כלכלה רביעית בעולם וזאת על אף ההיסטוריה העקובה מדם שהייתה מנת חלקה. האימפריה היפנית שלטה במדינה משך 35 שנה ואף ניסתה למחוק את התרבות הקוריאנית. בשנים 1937-45 גייסה בכפיה כ-200,000 נערות וצעירות כשפחות מין לצבא היפני עבור החיילים בחזית. נשים אלו נקראו "נשות הניחומים" ופסליהן מוצבים באתרים שונים ברחבי המדינה

דרום קוריאה היא מדינת ניגודים - מצד אחד עולם טכנולוגי אדיר עם ערים גדולות מרובות אוכלוסין ומצד שני כפרים קטנים השומרים על המסורת. נופים מרהיבים, הרים ועמקים, אנשים נחמדים ואוכל מיוחד...

מדינה בה שווקים עממיים נושקים לקניונים מפוארים, עוצמה טכנולוגית מול מסורת והיסטוריה עשירה שזורה בכובשים אכזריים.

אהבה מיוחדת, יוצאת דופן, לכלבים קטנים מספקת את הצורך לאהוב. דרום קוריאה היא המדינה עם שיעורי הילודה הנמוכים בעולם 7.2%. אישה עם עגלת תינוק - מחזה הולך ונעלם אולם אישה עם עגלת כלבלב קטן מחזה נפוץ. מבחר העגלות, שווקי הבגדים לכלבים וסוגי המזונות הם חוויה בפני עצמה

טסנו עם החברה האתיופית דרך אדיס אבבה. 4 שעות טיסה ומיד, ללא הפסקה, עוד 12 שעות עד סיאול.

סיאול Seoulהבירה הגדולה של המדינה הנמצאת במערב על גדת נהר האן. היא מונה כ-9 מיליון תושבים. למרות שהערב ירד יצאנו לשוטט בסביבה הקרובה למלון (Amid Hotel). תוך כדי שוטטות הגענו לחזית ארמון המלך Gyeongbokgung Palace שהייתה מוארת ויפה אך סגורה כמובן

רחובות רחבים וסואנים, שלטי חוצות בגדלים שטרם היכרנו, המוני אנשים ברחובות ובפינת רחוב מסתתר מקדש, שאמנם היה סגור אך הואר בעשרות כדורי תאורה צבעוניים מנייר.

אוכלוסיית ד. קוריאה מתחלקת מבחינה דתית: כ-56% חסרי דת, כ-27% נוצרים, כ-15.5% בודהיסטים קוריאנים ואחוז קטן אחרים

ובסמוך לו מקדש בודהיסטי נוסף Jagyesa בו נחוג חג סתיו צבעוני ובמרכזו 3 פסלי בודהה ענקיים מוקפים צמחיה ושלל אורות

למחרת יצאנו לבקר בארמון המלך. הולבשנו בבגדי מלכות (האנבוק Hanbok) בחנות סמוכה וצעדנו בגאון אל הכניסה.

טכס חילופי משמרות קיבל את פנינו... מסתבר שחילופין כאלו נערכים פעמיים ביום עם כל התלבושות, הדגלים והתופים. מרשים, מיוחד יותר מחילופין ברחבי אירופה ויחסית ארוך.

הארמון על שלל חלקיו משתלב היטב בטבע והוכרז בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית. הוא נבנה במאה ה-15 ויש בו שערים וחצרות. הארמון נשרף מספר פעמים אך תמיד שוחזר לצורתו המקורית. סיירנו במתחם למעלה משעה ואף ביקרנו במוזיאון הפולקלור הנמצא במתחם ומלמד על אורחות החיים מילדות ועד קבורה. מעניין מאד ושווה ביקור.

שעת צהרים הגיעה והרעב החל להציק. שמנו פעמינו לשוק האוכל המרכזי מיונגדונג Myeong-dong. השוק נמצא באחד מרובעי הקניות הגדולים של העיר. משתרע לאורך ק"מ ומתפצל לרחובות צדדיים. בשוליים חנויות ובמרכז בעיקר דוכני אוכל. מופתעת ונדהמת הסתובבתי בין הדוכנים. ריחות הטיגון נישאו באוויר... והאווירה עליזה ושמחה

לקראת ערב נסענו למגדל התקשורת של העיר Seoul Tower. המגדל מתנשא לגובה של 250 מ' והנוף הנשקף ממנו מרהיב. כמות המבקרים היא כל כך גדולה שיש להזמין מראש תור לעליה. הגעה למגדל הייתה בתחבורה ציבורית צפופה ומעייפת מהרחוב הראשי למטה. נוף 360 מעלות של קו הרקיע של העיר

ההפתעה הייתה כמות אדירה של מנעולי אהבה בשלל צבעים מסודרים לאורך הגדר ובכל פינה. כמות כזו טרם ראיתי. כנראה יש אהבה בדרום קוריאה...

בערבים יצאנו לרוב קבוצת חברים לבית קפה סמוך. רשת נפלאה שסיפקה את מבוקשנו

Paris Baguette. זוהי רשת דרום קוריאנית רב לאומית של בתי קפה ומאפיות ואפשר למצוא אותה כמעט בכל פינה. נהגנו לשבת בה ולהעביר חוויות יומיות. מבחר המאפים, העוגות והעוגיות וכמובן הקפה/תה גדול. לקח לנו זמן להבין שבעת ההזמנה יש לציין אם רוצם קפה/תה חם או קר. למדנו...

את הבוקר האחרון בסיאול פתחנו בהליכה מהירה (כמעט ריצה) אחרי תהלוכה שיצאה מארמון המלך וצעדה ברחובות העיר. לומר את האמת לא בדיוק הבנו לפשר התהלוכה אבל מאחר והכוון תאם את המקום אליו רצינו להגיע הלכנו והלכנו...

הגענו לתעלת קאונגיצ'און Cheanggyecheon. התעלה נמשכת לאורך של 11 ק"מ. פעם זרם בה נחל. בשנות ה-50, כחלק מתנופת הפיתוח הכלכלי שלאחר סיום מלחמת קוריאה הנחל יובש ונבנה מעליו כביש. בתחילת שנות האלפיים פורק הכביש, הנחל שוקם וכעת הוא זורם בתעלה שקועה ממרכז העיר עד לנהר ההאן.

ההליכה לאורך הטיילת במזג אוויר קריר הייתה נעימה ומעוררת ציפיות ליום שיבוא. בקצה הטיילת נערך שבוע תאילנד וזכינו לצפות במופע תאילנדי מדהים.

מכאן למשהו שונה לגמרי רובע גנגנאם Gangnam . זהו רובע אמיד של העיר ואזור מסחר מרכזי. הרובע נודע בעולם בעקבות הצלחת הלהיט גנגנאם סטייל משנת 2012. השיר מדבר על "החברה המושלמת שיודעת מתי להיות ייצוגית ומתי להתפרע". גנגנאם הוא אזור מכובד ביום אבל פרוע בלילה. השיר זכה לשבחים בשל ההומור שלו, המנגינה הקליטה והריקוד הייחודי המלווה אותו. עם פרסום השיר לראשונה הוא היה מוכר רק לחובבי הקיי-פופ - מוסיקה פופולרית דרום קוריאנית המושפעת ממוסיקה מערבית. הסגנון הייחודי של המוסיקה עם כישורי הריקוד הקבוצתיים הפכו את הקיי-פופ לדבר ייחודי. השיר הצליח להיות מוקד להתעניינות בינלאומית. לצערי, ידיעותי בתחום דלות והייתי בין הבודדים בקבוצה שלא הכירו את השיר. אולם מאז ששמעתיו אני מרבה להשמיעו. הוא קצבי, מעורר ומלהיב

בכניסה לאחד ממרכזי המסחר ההומים ברובע ניצב בגאון פסל שילוב הידיים. הפסל מושך המוני תיירים וקשה לראותו ריק מאנשים.

שדירת דמויות הקיי-פופ נמשכת לאורך רחוב ארוך שאמנם אסור לרכב לעצור בו אך הצלחנו בכל זאת לרדת, לצלם ולהצטלם. לצערי, אולי מפאת גילי, איני מצליחה להתחבר למוסיקה הזו ולטירוף האוחז בצעירים... אפילו האוטובוס בו נסענו נקרא K - Pop tours והוא דמה לאוטובוס דיסקוטק

צמוד לפסל הידיים מרכז הסחר של סיאול ובו נמצאת ספרית סטרפילד Starfield Library. ספריה ענקית, יפה ומיוחדת המכילה מאות ספרים ועיתונים. אפשר לקחת עיתון כלשהו ולשבת לשתות כוס קפה בסטארבקס אלא שכל החומר כתוב בשפה הקוריאנית... נראה יותר כגימיק כי המקום רועש ומלא אנשים ולא ברור האם זו ספריית עיון או החלפת ספרים אבל המבנה מיוחד.

לעת ערב הגענו לרובע הביגוד. רובע מסחרי גדול שבמרכזו מבנה יוצא דופן בן 8 קומות שעוצב ע"י האדריכלית זהא חדיד. Dongdaemun Design כולל 4 קומות מעל הקרקע בהן מוזיאון, גלריות, בתי קפה ומרכז חדשנות ו-4 קומות מתחת לקרקע ובהן בעיקר חנויות בגדים.

המבנה עצמו יפה ומעורר השראה ומכל כיוון נראה אחרת.

בשעת בוקר מוקדמת, לקראת עזיבת העיר סיאול והמשך נסיעה מזרחה לכיוון העיר Sokcho ערכנו במדרכה שליד המלון טקס קצר לציון 7.10. נרות בצורת התאריך, סרט צהוב ויזכור שכתב יאיר לפיד. לאחר שכל אחד הניח נר שרנו את "התקווה" ובלב כבד עלינו לאוטובוס

לאחר כשעתיים של נסיעה הגענו למקום מופלא: Garden of the Mornung Calm

לאחר שהיפנים הרסו כל חלקה טובה במדינה הפרופ' סאנג קיונג האן שאף ליצור משהו יפה, חדש וטבעי עד כמה שאפשר. הוא קנה שטח ריק ומסולע השקיע המון עבודות ידיים עם אשתו ובתקציבים פרטיים יצר גן עדן צמחי מושלם. הגנים נקראים "גני השקט של הבוקר" ונפתחו לקהל בשנת 1996. בגן פרחי בר נדירים מותאמים לעונות השנה. שבילי הגן מובילים את המבקר מיופי אחד למשנהו. בכל פינה הפתעה... שלווה מסביב ושקט למרות המוני המטיילים. ספסלים צבועים נטועים בנקודות תצפית כמו מבקשים: שב לנוח.

בצער עזבנו את הגנים ובמרחק לא רב הגענו לאגם מלאכותי עליו נבנה אי קטן ושלו האי Nami. כדי להגיע לאי קיימות שתי אפשרויות: מעבורות שנעות הלוך ושוב או אומגה. מיותר לציין במה בחרנו...

שוטטנו שעה ארוכה ונהנינו ממזג אוויר מושלם. האי שזור פסלים ייחודיים, שדרות עצים, מרפסת תצפית על האגם, בתי קפה לרוב ואווירה קסומה של חופש. אפילו קיבלו את פנינו כמנהג המקום בשלט "שלום"

כאמור שדרות ארוכות של עצים

ופסלים בין לבין

לעת ערב הגענו לעיר Sokcho ויצאנו לשוטט כהרגלנו. מגשר סמוך נשקפו אורות מנצנצים

ביום המחרת, בשעת בוקר מוקדמת, נסיעה קצרה לפארק הלאומי סאורקסאן Seoraksan. יש האומרים שזהו הפארק הלאומי היפה ביותר בדרום קוריאה. מי אני שאתווכח...דב שחור קיבל את פנינו ולידו פסל ברונזה ענק של בודהה ניצב במרכז רחבה. זרזיפי גשם החלו, מטריות נפתחו ולפנינו הדרך לרכבל. כן לעלות, לא לעלות .. מה הטעם? עולים

עלייה ברכבל לגובה 1100 מ'. ביציאה נוף נפלא אלא שערפל מנע מאיתנו הנאה מושלמת.

עשר דקות של עלייה רגלית מסודרת לפסגה. העלייה תלולה וחלקה בייחוד כשגשם יורד אך החוויה בצידה.

לאחר שהתייבשנו מעט שבנו לעיר Sokcho ולשוק הדגים. מבחר דגים ופירות ים טריים ומיובשים. מסעדות ובתי אוכל, בחזיתם ניצבים אקווריומים ענקיים וה"סחורה" בתוכם. בוא ותבחר...לצערי אינני מחובבי דגים בכלל ופירות ים בפרט לכן נכנסתי, התרשמתי ויצאתי

אחרים "נהנו" להחזיק.. וואי וואי אמיתי ממש

יום מעונן לפנינו אך בטרם נצא לדרך ירדתי לחוף הים. רחש הגלים, העצים והדשא המגיעים עד למים השאירו אותי נטועה במקומי

מזג האוויר השתנה לטובה ואנו בשערי העיר Gyeongju. העיר הייתה הבירה של ממלכת שילה ששלטה בשנים 57 לפנה"ס עד 935 לסה"נ. חלקה המרכזי של העיר נחשב למעין מוזיאון פתוח בגלל היקף המקדשים הבודהיסטים ואתרי הקבורה החשובים בתרבות הקוריאנית שנמצאו בה .

האטרקציה המרכזית הוא פארק טומולי Tumuli פארק קברי המלכים. במקום כ-20 תלוליות של אתרי קבורה של מלכים משושלת שילה. היפנים, שניסו למחוק את התרבות הקוריאנית לא ידעו שמתחת לתלוליות נמצאים קברים. תלולית אחת (מסוף המאה ה-5) נפתחה לקהל ונמצא בה ארון קבורה מיוחד מעץ. יחד עם המתים נקברו אוצרות זהב, זכוכית וקרמיקה. מסביב עשרות גבעות נמוכות מכוסות דשא בתוכן קברים. טיול בפארק הינו חוויה ייחודית.

אפילו דלתות השירותים הציבוריים בפארק מעוצבות ויפות שלא לדבר על ניקיון שיא

משפחות עליזות בבגדי חג מסורתיים הצטלמו ברחבי הפארק. בשמחת החיים שלהם יכולנו רק להידבק...

ברחבי הפארק עשרות תילים שטרם נחפרו ומהווים אתר תיירותי מיוחד ויצא דופן.

לא רחוק משם ניצב, בתוך פארק פרחים מקסים, מצפה הכוכבים העתיק ביותר במזרח אסיה Cheomseongdae Observatory משנת 645 לסה"נ. בנוי מ-365 לבנים. 6 מ' רוחב ו-6.5 מ' גובה וכולל 12 אבנים כנגד חודשי השנה ו-30 שורות, אחת על גבי השנייה כמניין הימים בחודש.

טרם מיצינו את "מכסת" בודהה...מערת סוקגוראם Seokguram נחשבת לאחד המקומות הקדושים ביותר לבודהיסטים. העלייה אליו רגלית לעיתים קשה ומכבידה. זוהי מערה מלאכותית שהוכרזה כאוצר לאומי והוכרה ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית. המערה חצובה בסלע ובודהה יושב בתנוחת לוטוס על במה מוגבהת. ברחבי המערה כ-40 פסלי בודהה נוספים

מתוך כוונה לתת למאמינים זכות לתרום הוקמו סוכות של כדורים צבעוניים מתוכם משתלשל פתק אותו קונים ומצמידים לכדור והלוואי והתפילה תתגשם במהרה. אפילו בקוריאה הרחוקה לא מתנתקים מהמציאות העצובה שלנו.

וזהו בודהה בכבודו ובעצמו

במרחק 16 ק"מ משם נמצא מקדש בודהיסטי חשובבולגוסקה Bulguksa. הוא נבנה במאה ה-6 ונחרב ע"י היפנים ב-1593. בשנות ה-70 שוקם ע"י הממשלה הדרום קוריאנית. פסל בודהה הוצב בתוך מבנה האבן. הכניסה למקדש דרך שני גשרים ומדרגות: שער הערפל הסגול וגשרי הענן הלבן והענן הכחול מוליכים אליו.

עוד דרך מקובלת לגרום לאנשים לתרום היא לקנות רעף שחור שישמש בבוא היום להגדלת המקדש ולרשום עליו את השם, בקשות ומשאלות.

עזבנו לזמן קצר את החלק הבודהיסטי... ובנסיעה ארוכה הגענו לעיר אולסאן Ulsan בה ממוקמות כ-300 חברות הקשורות לרכב כולל מפעל הרכב הגדול בעולם של יונדאי מוטורס המייצר 1.4 מיליון מכוניות בשנה.

ביקור מדהים במפעל הרכב של Hyundai. לאחר סרטון קצר נלקחנו בצורה מאד מסודרת לביקור באולמות הייצור. אסור לצלם, אסור לאכול בקושי מותר לנשום... זאת הייתה חוויה חד פעמית ודאי לי שאינני אמונה על תעשיית הרכב ומצידי 4 גלגלים והגה מספקים...

הכניסה לאולם התצוגה, וגם את זה צילמתי בגניבה.

סוף סוף הגענו לבוסאן Busan העיר השנייה בגודלה בדרום קוריאה והיפה ביניהן. לנו במלון מצויין

Busan Songdo סמוך לטיילת, חדרים גדולים עם מרפסת ממנה צפינו באחד הבקרים בזריחה המהממת

האתר הראשון בו ביקרנו והיה פתיחה משגעת לסיור בעיר, היה מקדש הים הצפוני H Aedond הממוקם על צוק מעל האוקינוס (בניגוד לרוב המקדשים הממוקמים בהרים) בנוף מדהים ממש על קו החוף.

במקדש כל הסממנים התרבותיים והדתיים המאפיינים מקדש קוריאני: הצב המבטיח אריכות ימים, בודהה של הרחמים, בודהה של הלימודים, בודהה של המזל, בודהה של הצחוק והבודיסטווה שמקשרת בין בני האדם לבודהה ומעבירה לעולם הבא

הנופים הנשקפים מהמקדש, נופי הים וקולות הגלים המתנפצים לחוף משרים אווירה של רוגע ומנוחה. כמה רצינו להישאר במקום.. אבל המשכנו הלאה לא לפני שצילמנו כמה עשרות תמונות

רכבל סונגדו הוא אחת האטרקציות היפות של העיר. הרכבל חוצה את הים בגובה 86 מ' מעל פני הים וקו הרקיע של העיר מעורר השתאות.

מרפסת תצפית מעגלית עם נוף עוצר נשימה. פשוט מראות נפלאים

וכשיורדים לגובה הקרקע ניתן להקיף את התחנה בשביל שתחתיתו שקופה. מהצד השני נוף הים המבצבץ מבין העצים

מניין ההפתעות בעיר בוסאן הוא כמעט אין סופי. לצערנו שהינו בעיר רק 3 ימים וזו הייתה טעימה קצרה בלבד.

חוויה ייחודית ציפתה לנו ב-Oryukdo Skywalk. בשנת 2013 תחת הכותרת "הליכה על השמים" הוקמו עמודי ברזל מעל מצוק החוף בגובה 35 מ' ועליהם גשר זכוכית באורך 15 מ' המורכב מ-25 לוחות זכוכית בצורת האות האנגלית U. בטרם עליה לגשר יש לעטוף את הנעל בכיסוי. תחושת פחד קלילה מלווה את ההליכה על הרצפה השקופה תוך כדי הבטה מטה. רחש הגלים המתנפצים ונשברים אל הסלעים מלחיצה קצת אבל התגברנו...

עוד אתר ייחודי לדרום קוריאה בית הקברות של האו"ם המכבד את הנופלים מ-21 מדינות שהשתתפו במלחמת קוריאה (בשנים 1950-53). זהו בית הקברות היחיד בעולם שמוחזק ע"י האו"ם. נקברו בו 11,000 חיילים של כוחות האו"ם (חלקם הוחזרו למולדתם). פארק ההנצחה משתרע על שטח רחב ידיים, מטופח ושמור. דגלי כל הארצות שהשתתפו מתנוססים בגאון. אולם זיכרון מזכיר את הנופלים ובמרכז הפארק אנדרטת כוחות האו"ם, ועל לוחות שיש שחורים שמות 40,896 חללי האו"ם במלחמה. המקום מכבד ביותר, משרה אווירה עצובה ומדכאת אך חשובה.

את היום האחרון בבוסאן התחלנו בטיפוס למגדל העיר Busan Tower. המגדל מתנשא לגובה של 120 מ' והנוף הנשקף ממנו מרהיב.

מתחתיו פארק מקסים עם שעון מפרחים ומבוגרים הבאים לשעת מנוחה עם כלביהם. זוג אוהבים שישב על ספסל התגאה בכלבה המקושטת שלהם...צמות עם קוקיות ואפילו מעט סומק בלחיים. יותר הזוי מזה קשה לקלוט. הכלבה מאד ממושמעת וכנראה אוהבת להצטלם.

עברנו דרך רחובה הראשי של העיר BIFF, מרכז הפעילויות התרבותיות ומקום מרכזי להצגת סרטים. השער בכניסה וטביעות הידיים של כוכבי הקולנוע המפורסמים המחישו את המיקום המכובד של הסדרות והדרמות הקוריאניות הכל כך נפוצות אצלנו.

המשך הרחוב הוא השוק המסורתי הגדול ביותר בעיר. שוק Gukje הכולל רחובות ארוכים המתפצלים לסימטאות וכל אזור מוכר אותו סוג של מוצרים. רחוב התיקים, רחוב, הנעליים וכו'. כעבור שעה קלה מיצינו וחיפשנו מרגוע לרגלינו העייפות

משוק לשוק כוחנו עולה... הגענו לשוק הדגים הגדול ביותר בדרום קוריאה השוכן ליד הנמל, שוק Jagalchi.

כאן נמכרים דגים ופירות ים מכל סוג שניתן להעלות על הדעת. הכל טרי, הגיע היישר מהים. ומי שקנה וחפץ לאכול מיד לוקח את הסחורה, עולה קומה ושם מכינים לו ארוחה. מיותר לציין שהריח די דוחה ודאי אותי שאינני חובבת מאכלי ים.

לקראת ערב הגענו לאחת השכונות היפות, המעניינות והמיוחדות של העירGamcheon

השכונה נבנתה כמחנה פליטים בשנות מלחמת קוריאה (שנות ה-50 המוקדמות) למען תושבי העיר שברחו מפני הצפוניים במטרה להיחבא. הבתים נבנו בחיפזון זה על גבי זה על צלע המדרון. כל בית נצבע בצבע אחר מה שיוצר מראה פסטורלי ויפה. עם השנים השכונה נזנחה ורק בשנת 2010 החליטה העיריה לחדשה. השכונה הופכת לפנינה תרבותית מלאת חיים. בתים שופצו ועסקים נפתחו, בתי קפה ומסעדות. לקראת שקיעה עלינו למרפסת באחד מבתי הקפה עם כוס משקה והמתנו באווירה רגועה ונינוחה. האורות נדלקו זה אחר זה והייתה תחושה קוסמית באוויר. המראה המהמם היה סיום "מדליק" לעיר הנפלאה, מלאת היופי והמיוחדות של דרום קוריאה. נשארנו לשבת שעה ארוכה.

למחרת, בשעת בקר מוקדמת טסנו לאי ג'גו Jeju

האי ג'גו (פירוש השם: מחוז ייחודי מעבר לים) נמצא כ-100 ק"מ מדרום לחוף הדרומי של קוריאה הדרומית. הוא אחד מפלאי הטבע החדשים שהתחרה ב-2011 בים המלח שלנו וניצח. זהו אי געשי שנוצר לפני כ-2 מיליוני שנים. ההיסטוריה שלו רווית קרבות ומלחמות, צבאות כובשים ומשטרים שונים. כל אלו הסתיימו בשנת 1953 בתום מלחמת הקוריאות.

גודלו של האי המיוחד הזה: רוחב 30 ק"מ ואורך 70 ק"מ בלבד.

ושמו המלא:Jeju Special Self Governing Province

כיום משמש האי כאתר נופש למקומיים ולמיליוני תיירים הפוקדים אותו. באי חיים כ-700,000 תושבים אך מבקרים בו בין 10-11 מיליון תיירים. קו התעופה סיאול-ג'גו (טיסה של שעה) הוא העמוס בעולם!!!

הביקור שלנו נמשך יומיים בלבד ורצינו להספיק לראות את האטרקציות העיקריות. לצערי מערת הלבה, שהיא אחת המיוחדות בעולם הייתה סגורה עקב מפולת וחשש להתדרדרות סלעים נוספת.

שדות התה ומוזיאון O'sulloc הוא שטח עצום של שדה תה בו ניתן לטייל וללמוד תהליכים וסוגים של תה אורגני. התרבות הקוריאנית מקדשת את עלי התה ומייצרת מהם אין-סוף מוצרי שתייה וגלידות תה ירוק בצד מוצרי קוסמטיקה.

מכאן נסיעה קצרה לצוק Daepo Jusangjeolliהמתנשא לגובה 20 מ'. נוצר מגלישת הלבה של הר הגעש הגבוה באי, הר האלאסאן, והתקררותה המהירה. עם השנים הבלייה של הים שחקה את השכבה החיצונית והתגלו צורות המשושים.

לעת ערב הגענו למפלי Cheonjeyeon - "המים הנופלים מהשמיים". אמנם המפלים לא שפעו מים (הבנו שחודש ספטמבר השנה היה חם מהרגיל) אך הדרך אליהם מוקפת צמחיה עבותה, נחל זורם, בעלי חיים ויופי אינסופי.

ביום השני באי ביקרנו תחילה בכפר שימור המסורת Seongeup Folk Village. טיילנו בין סימטאות הכפר ובחלק מהבתים מצאנו חפצים הקשורים לחיים הקודמים של התושבים. חפצים ששימשו לחקלאות, לדייג ואף להגדת עתידות. כיום מעט מהבתים מיושבים.

החזיר השחור הוא המאכל האהוב על אנשי האי והם משתמשים בו לחיסול נחשים. בעבר "שירותי" הגברים נבנו תמיד מעל מקום מרבצם של החזירים שחיכו בסבלנות למזונם...וכך פרצו פחות מחלות ברחבי האי.

בתרבות האי מצויים פסלי בזלת שחורים השומרים על הכניסה לבתים. הם אחד הסמלים של האי.

סמל אחר של האי הן המנדרינות. הן כל כך נפוצות שכובעי המזכרות הם כתומים בכל גודל וצורה

כפר הצוללות כפרן של נשות האניו Haenyeo. נשים מקומיות שנאלצו לצאת לצלילות דיג מאחר ועל הגברים שעסקו בכך הוטלו מיסים כבדים (במאה ה-18). הנשים יצאו לים והגברים נשארו בבית לגדל את הילדים. כיום, המקצוע הולך ונעלם ( הוא פרח בשנות ה-50) מאחר והנשים הזדקנו והצעירות מחפשות מקורות פרנסה אחרים. אונס"קו הכיר בעיסוק הנשים כמסורת. מרבית הנשים מעל גיל 70 והן נותנות תצוגה סמלית וריקוד קצר לעיסוק הקשה שנמשך לעיתים ימים ארוכים.

על חיי הנשים באריכות, בצורה אמיתית ונוגעת לב ממליצה לקרוא את ספרה של ליסה סי "האי של נשות הים"

מעל הכפר טיפסנו 660 מדרגות לפסגת הזריחה Seongsan בגובה 200 מ'. לוע הר געש רדום עם נוף עוצר נשימה .טיפוס מאתגר אבל שווה את המאמץ.

בצער רב אנו עזבנו את האי היפה וטסנו לפנות בוקר חזרה לסיאול.

ביקרנו במוזיאון ההנצחה למלחמות ההיסטוריות של קוריאה המתעד את המלחמות הרבות בתולדות המדינה לאורך אלפיים השנים האחרונות עד מלחמת הקוריאות זו בזו.

המוזיאון נחשב לגדול מסוגו בעולם ויש בו אלפי שרידי מלחמה. בחזית המבנה עשרות מוצגים צבאיים מהמלחמות השונות ובתוך אולמות התצוגה אלפי פריטים מסוגים שונים.

באולם הראשי דגם של "אוניות הצב" שניצחו במלחמה נגד היפנים ומנעו את כיבוש קוריאה. חלק נכבד מהמוזיאון מוקדש למלחמת קוריאה בה איבדו את חייהם מיליוני בני אדם. תחילה נכבש כמעט כל הדרום ע"י הצפון עד שארה"ב התערבה והצפוניים נהדפו. בשנת 1953 נקבעה הפסקת אש ואז נקבעו גבולות המדינות כשמשפחות שלמות נחצו בין המדינות המסוכסכות.

בחוץ, ניצבת אנדרטת האחים בה נראים 2 אחים הנפגשים בשדה הקרב. החייל הצפון קוריאני נמוך, בגדיו מרופטים והוא אינו נושא נשק מחבק את אחיו הדרום קוריאני הגבוה ממנו. שינהם ניצבים על קו רוחב 38

אפשר לבלות במוזיאון שעות ואף ימים אבל מאחר ואנו שבעי מלחמות חלפנו על פני חלק מהמוצגים השונים ויצאנו.

הפתעה חיכתה לנו בפארק Namsangol. הפארק היה מקום מפורסם לחופשות קיץ בתקופת שושלת גו'סון.

זהו גן נפלא בסגנון קןריאני עם מבנים מקוריים ובקתות, נחל זורם ותחילת שלכת יפה. כאן פגשנו קבוצות תלמידים שישבו בשלווה ובנחת וציירו

בקצה הצפוני של הפארק קפסולת זמן לציון יום השנה ה-600 לעיר סיאול 29.11.1994

הקפסולה מכילה 600 חפצים המייצגים את הנוף האנושי האורבני של העיר והיא נקברה 15 מ' מתחת לפני האדמה. הקפסולה תיחשף ביום השנה האלף לעיר 29.11.2394

בדרך החוצה מהפארק התברר שבאותו יום נפתח פסטיבל הקימצי' הראשון של דרום קוריאה. הקימצי' הוא המאכל הלאומי... ארוחה לא תהיה שלמה בלעדיו. 187 גירסאות למאכל שלרוב עשוי מכרוב סיני מותסס במי מלח עם פלפל חריף מיובש, רוטב דגים והרבה שום. הגירסאות השונות נבדלות בעיקר עפ"י הירקות העיקריים המשמשים להכנתן ותערובת התבלינים. מלבד כרוב יש המשתמשים בצנון, בצל ירוק, מלפפון ועוד. כל כך התלהבנו שחלקנו הפשילו שרוולים, פתחו את עלי הכרוב ועטפו אותם בתערובת...

בשעה שנקבעה מראש התייצבו באזור המפורז De Militarized Zone או בקצור DMZ

אזור זה משתרע לאורך הגבול בין שתי הקוריאות. אורכו של הגבול 242 ק"מ ורוחבו 4 ק"מ. זהו הגבול החמוש ביותר בעולם (אם לא מחשיבים את הגבולות שלנו כעת). לאורך הגבול עמדות צלפים, שטחים ממוקשים, בונקרים וחוטי תייל.

עפ"י ויקיפדיה סביב האזור הסטרילי מחזיקות שתי המדינות כמעט 2 מיליון חיילים בנוסף ל-37,000 חיילים אמריקאים ומשקיפי או"ם.

מתחת לגבול חפרה צפון קוריאה מספר מנהרות לפלישה עתידית. בשנת 1978 התגלתה המנהרה ה-3 ע"י אחד הפועלים שחפר ורצה לערוק דרכה דרומה. אורכה 1,635 מ' גובהה 1.95 מ' ורוחבה 2.1 מ'. היא נמצאת בעומק 72 מ' מתחת לאדמה. צעדנו לאורכה של המנהרה כשקסדות לראשינו עד שהגענו לקיר אטום. הירידה במישור משופע, בקור, טיפות מים מטפטפות והראש נחבט לא פעם בתקרה הנמוכה. בדיעבד, הצטערתי שירדתי. אם כי יכולתי להרגיש במתי מעט מה עובר על חטופינו וגם זה בלשון המעטה. לאזור המפורז אסורה כניסת בני אדם ולכן התפתח בו הטבע ללא הפרעה וכיום זוהי סביבה אקולוגית מגוונת עם מגוון בע"ח, עופות וצמחים.

הגעה לסיור רק בצורה מאורגנת ומוזמנת מראש. חובה להגיע עם דרכון.

מרפסת התצפית ממוקמת בדיוק בקו רוחב 38 והיא הנקודה הקרובה ביותר לצפון קוריאה. מרחוק ראינו את הדגל הצפון קוריאני.

קטר קיטור ישן מוצב על הפסים שהובילו בזמנו לצפון קוריאה והיום משמשים כאנדרטה אולי לימים שעוד יבואו.

מופע בערב האחרון השאיר את כולנו פעורי פה. המופע נקרא נאנטה Nanta. מופע ללא מילים, עשיר בתנועה ובקצב. לצערי אסור לצלם במהלך המופע אבל הוא מומלץ מאד. חמישה שחקנים נדרשים להכין ארוחת חתונה תוך שעה והם עושים זאת תוך כדי ביצועים אקרובטים מדהימים, תיפוף ותנועה, הנפת סכינים וצלחות באוויר וכל פעולותיהם מכוונות לבישול וניקיון הבמה. זאת הייתה ממש הפתעה שהשאירה טעם טוב לסיום החוויה הדרום קוריאנית.

מעט על האוכל הקוריאני:

האוכל הקוריאני עשיר בצבעוניות ומתובל ביד נדיבה בשום, צי'לי, גי'נג'ר, סויה ושמן שומשום. אורז הוא מרכיב עיקרי בארוחה כמו גם דגים, פירות ים ואצות. הרבה מאד סוגים של סושי בכל הצורות והצבעים...חלק גדול מהמסעדות הן בסגנון "בופה" והמבחר מרקיע לשמיים...

הקוריאנים אוהבים לצלות את הבשר שהם אוכלים בעצמם ולכן מסעדות רבות בנויות כך שמרכז השולחן הוא קערה עם גחלים, מעליה רשת ובצד מונחים בשרים, תבלינים, סלטים וכו'

וכמובן הקימצי' שאין ארוחה בלעדיו בוקר, צהרים וערב

לסיכום החוויה:

הייחוד של דרום קוריאה, מעבר לטבע המשגשג, לאתרים המיוחדים, למקדשים, לארמונות ולשווקים הוא הצלחתה להפוך ממדינה שסבלה מאד ממלחמות וכיבושים (שהסתיימו רק ב-53) וגובלת במדינה בלתי צפויה (צפון קוריאה) למדינה עם הישגים כלכליים אדירים המעמידים אותה בשורה הראשונה עם המעצמות הגדולות. תושביה חרוצים, המדינה מאורגנת, יעילה ודמוקרטית. אנשים חביבים בעלי חזון להצליח. היא הפכה ממדינה נחשלת ועניה למדינה בה גורדי השחקים הגבוהים בעולם ויש לכך מחיר. השאיפה להצליח היא כל כך גדולה בקרב ההורים, שהדרישות מהילדים הן כמעט בלתי אפשריות מה שהופך את המדינה לבעלת אחוז מקרי ההתאבדויות הגבוה בעולם.

מודה לכל הצלמים בקבוצה שנעזרתי בתמונותיהם היפות ובלי ילדים מתוקים הרי אי אפשר...

רשת חנויות נוחות בהן ניתן למצוא משרוך נעל ועד בקבוק חלב...נמצאת בכל פינה ומשדרת את המסר: nice to see you וכך אני מרגישה לגבי דרום קוריאה. טיול מומלץ ורחוק...