לחלק הראשון של הטיול שלנו לנורווגיה, לחצו כאן
יום מס' 8
בוקר בחדר הויקינגים שלנו ב-Gudvangen, ופתאום גיליתי שמהצוהר בגג שלנו ניתן לראות מזווית מסוימת גם את המפלים מסביב! לא רע! ביציאה מהחדר, ראינו לראשונה את המקום באור יום, הרבה מוטיבים ויקינגים, וזיהינו מהצד השני של הגשר את כפר הויקינגים – אליו נלך בהמשך היום.
יצאנו לכיוון מלון Stalheim, ממנו יש תצפית יפה. בכניסה שמנו לב שמרפסת התצפית פתוחה לציבור הרחב מ-10, והשעה הייתה קצת לפני. החלטנו לא להיות חצופים ולעבור בתצפית אחרי המסלול שתכננו להיום.
מהמלון יוצאים כמה מסלולים (יש מפה בחוץ) ואנחנו בחרנו מראש במסלול הלוך ושוב בן 6 ק"מ למה שנקרא Nali, לשעבר חווה מקומית. עלינו על מכנסי גשם (למרות שבסוף בקושי היו טיפות) ויצאנו לדרך!
המסלול ל Nali עובר בין כמה חוות מקומיות עם עיזים עצבניות שתוקעות הרבה גרעפסים... לאחר מכן יש כמה נקודות תצפית מדהימות לכיוון המלון והכביש המפותל Stalheimskleiva שנמצא סמוך לשם. המסלול לא קשה מדי, אבל יש בו כמה חלקים צרים שמלאים במים ואבנים חלקות, ובדרך כלל הם מכילים שרשראות לאחיזה שתקועות בסלעים. הלוך חזור לוקח כשעתיים.
בחזרה נכנסו למלון, הישר למרפסת התצפית לעוד נוף יפהפה. מיד לאחר שעוברים את המלון ברכב, מגיעים ל Stalheimskleiva, דרך קצרה ופתלתלה במורד ההר. היא אמנם נראית מפחידה קצת, אבל לא כזה נורא לעבור בה.
המשכנו בחזרה למלון שלנו ב Gudvangen. החלטנו לחנות שם ולעבור את הגשר אל עבר כפר הויקינגים Njardarheimr , כי לא היה הכי מובן איך מחנים שם מהצד השני. הכניסה למקום לא זולה במיוחד (מקווים שעזרנו להם להתפתח ולקדם את המורשת...) וכנראה שזה לא מרתיע, כי המדריכה אמרה שמגיעים אליהם הרבה ישראלים.
לפני שהסיור התחיל, זכינו להתנסות קצת בזריקת גרזנים וב"ציד" בחץ וקשת, יחד עם שני שחקנים ויקינגים. בסיור התלוותה אלינו "אשת ויקינג", שאף הופיעה כניצבת בסדרה "הויקינגים" (והייתה לה גם ביקורת על אי-דיוקים בסדרה). שוב יצא לנו סיור פרטי, ומעניין למדי, בו החכמנו קצת בנושא הויקינגים (שלא היו רק לוחמים ברוטליים, אלא למשל, הידעתם שהם למעשה גילו את אמריקה/קנדה – הרבה לפני קולומבוס ?).
התחנה הבאה שלנו הייתה ארוחה קלה בפלאם, לפני שייט FjordSafari שהזמנו לשעה 16:30. השייט נקרא "ספארי" כנראה בגלל שהוא פראי, בסירת מנוע מהירה. כל קשר בינו ובין חיות (עיזים) הוא מקרי לחלוטין.
הזמנו את השייט הארוך (3 שעות), כולל עצירה לטעימת גבינות, בעיקר בגלל שזה הסתדר לנו טוב יותר מבחינת השעות.
טרם השייט קיבלנו חליפה ענקית ומחממת, כפפות ענקיות, כובע צמר ומשקפי מגן, שזלזלנו בחשיבותם. מראש ידעתי שיהיה קר נורא, ולבשתי את כל מה שבמזוודה (טיפ- שקיות חימום בתוך הכפפות). מה שלא ידעתי, זה שמרגע שיצאנו לשייט ועד שחזרנו נהיה תחת גשם שוטף.
על ההתחלה הגשם העקום נכנס לעיניים ודי הכאיב – וזה היה הרגע להיכנע ולהשתמש במשקפי המגן. את רוב הדרך בפיורד Nærøyfjord ראינו בגוון כתמתם, וספוגים במים. אין מה לעשות – זו נורווגיה. על נופים פסיכים צריך לשלם בגשם. הרבה גשם.
גם הנהג שלנו הבין שהמצב לא אופטימלי, ודי חסך בהסברים. אחרי כמה חראקות ועצירות קרובות למפלים ועיזים שמצאו מכסה, עצרנו בכפר Undredal ומהר מהר שאטנו לכיוון בית הקפה. בעל המקום הסביר לנו קצת על הכפר והגבינות המיוצרות בו. קצת טעימות, והמשכנו בחזרה לפלאם.
עכשיו סגרתי את הסרבל טוב יותר, הפנמתי שכולנו נראים כמו חייזרים, ותוך כחצי שעה הגענו חזרה, הכי רטובים שהיינו מאז...טרולטונגה?
חזרנו לא.ערב מהירה ויקרה (ע"ע נורווגיה) במלון שלנו, שוב מתלבטים מה עושים עם הבגדים הרטובים. שגרה.
יום מס' 9
הבוקר נפתח עם א.בוקר מתוקה של וופל בלגי נורווגי ומזג אוויר יציב.
היום הוא יום נסיעות ארוך, בלי הרבה ספיגת מים. התחלנו בנסיעה לכיוון נקודת התצפית Stegastin שבאזור Aurland. הדרך לשם מפותלת וצרה ולאט לאט מתגלה הנוף המטורף של הפיורד. לשמחתנו, בתצפית יש גם שירותים! ייפיי!
המשכנו לכיוון דרך הנוף הרשמית – "דרך השלגים" – Aurlandsfjellet. ידענו שבתקופה זו כבר לא יהיו קירות שלגים כמו בתמונות במפורסמות, אבל עדיין רצינו נוף!
איך שהתחלנו את הנסיעה קפצה התרעה באוטו – בחוץ 4 מעלות צלזיוס! ירידה מ11 שהיו קודם. אחרי נסיעה קצרה של כקילומטר, הגענו למחסום סגור. יכול להיות שכבר החלה עונת השלגים ומסוכן לנסוע פה?? באסוש. לא נורא, עדיין ראינו מסביב פסגות מושלגות.
עשינו פרסה ובחזרה ל Stegastin באמת ראינו שבשלט המראה על היעד הסופי (Laerdal) כיסו את הכיתוב במין בד כתום.
קצת חששתי לרדת את הדרך הצרה למטה, כי עכשיו אנחנו נגד הכיוון ומכוניות באות כל הזמן לנקודת התצפית. לשמחתנו תמיד מצאנו את המפרצון כשהיה צריך, ושום אוטובוס לא בא מהצד השני. בונוס – פגשנו עז כריזמתית במיוחד על צד הדרך.
במקום דרך השלגים מחכה לנו עכשיו המנהרה היבשתית הארוכה בעולם, באורך של 24.5 ק"מ. רוב המנהרה זה פשוט דרך ישרה ללא פיתולים, ועם פלייליסט מגוון הדרך עברה די מהר. מהצד השני יצאנו אל עולם אחר... עם שמש!
התקדמו לכיוון מזרח ל Borgund, שם היעד הוא הכנסייה העתיקה – Stave Church. מעט כאלו נותרו ברחבי נורווגיה, ואת זו היה הכי קל לשלב בטיול. הדרך שמשית ו"נורווגית", ואחרי חצי שעה הגענו למקום. החלטנו לשלם על כרטיס וגם להיכנס לכנסייה. האמת, היא מיוחדת מבחוץ, אין ממש סיבה להיכנס ולהסתובב שם בין הקברים.
פרסה, וחזרנו מערבה לאזור Sogndal והפיורד המקומי. בדרך עוברים במעבורת קצרה, ושוב המבול חוזר. חלפנו על פני העיירה שנראתה אחלה, אבל ויתרנו על עצירה במבול. שוב חזינו בקשת וענן מלאה, ושוב עלו לי בדמיון דובוני אכפת-לי מקפצים בעליזות בין העננים.
לבסוף הגענו לאזור הקרחונים Fjærland . החלטנו מראש לא לנסוע לקרחון הגדול Nigardsbreen, גם כי הוא יותר מרוחק, וגם כי כל הקטע בו זה הליכה על קרחון, ועשינו את זה שנה לפני כן באיסלנד.
בעצירה לא הכי מתוכננת הגענו למוזיאון הקרחונים. מקום קצת מוזר, ושקט, ואיך שהגענו העובד במקום הוביל אותנו לחדר בו מקרינים סרט, רק עבור שנינו. ההקדמה שלו כבר העלתה סוג של גיחוך – הסרט – על קרחונים – צולם ב1997 (!). מה שאומר, ששום דבר מזה כבר לא נראה כמו בסרט, ושהדמויות שמצולמות בו נראות כמו חלק מקליפ של הבקסטריט בויז.
המשך הסיור במוזיאון לא היה מלהיב במיוחד, אלא בעיקר בשורת יום הדין. הכל נמס וכולכם עומדים למות. היי, אתנחתא כיפית מהנהיגה הארוכה של היום.
כמה קילומטרים אחרי המוזיאון עצרנו בקרחון Boyarbreen, וכבר בסיבוב נתקלנו בכמה פרות תועות על הכביש, בדיוק כפי שהשלט לפני כן הזהיר אותנו. אחרי שכל המשפחה עברה, כבר התחלנו לראות את הקרחון, שנסג בהרבה ממה שנראה בסרטון מלפני 20 שנה. המשכנו עם הדרך עד לחנייה בקרבת מסעדה שיש שם, ולמרות שהקרחון קטן המקום נראה מאוד מרשים.
היינו היחידים שם, כשעוד זוג בא והתחיל לצלם. התחלנו להתקרב לקרחון, והם המשיכו בנסיעתם. מה שהם אולי לא ידעו, זה שעוד כמה צעדים ומגיעים למראה מעלף של אגם ירקרק למרגלות הקרחון. אמנם עם "שאריות" של הפרות שהגיעו משם, אבל המקום היה כל כך יפה, ורק שלנו.
שוב התחיל הגשם, והמשכנו עוד כמה ק"מ ספורים והרבה מנהרות – למלון Thon Jolster, ביישוב שנקרא Skei. עוד מלון של הרשת האהובה עלינו, עם בופה מפנק ונוף לפיורד (הסוער). קפצנו על ההזדמנות לעשות כביסה (שבאופן מפתיע עלתה רק 20 NOK לכביסה ו20 למייבש) ואפילו ניצלנו את ההמתנה לכמה דקות על ההליכון בחדר כושר שהיה צמוד לחדר שלנו. המחיר היה די סביר למלון הזה (בהזמנה מוקדמת), שכלול בו גם הג'ים, ספא, ברכה וג'קוזי.
יום מס' 10
בוקר מעונן ועדיין לא גשם, שהתחיל באיזי בהליכה לחנות המזכרות הקרובה... כששוב בדרך עצי חמוציות אדמדמים וחביבים.
השעה כבר 10, והגיע באמת הזמן להתחיל את היום! נסיעה של כשעתים לקרחון הבא – Briksdal. עוד נופים פסיכים, כבשים על הדרך והרבה הרבה מים. גם הדרך אל הקרחון לא מאכזבת, והיא חלק מהאטרקציה עצמה!
נכנסנו לחנייה הראשונה שראינו, חנייה בתשלום (50 NOK), עם שלט להליכה לקרחון ושלט למכוניות שאוספות אנשים למעלה (בתשלום). אנחנו כמובן הולכים, והתחלנו בעלייה. הגענו שוב לכביש – ולעוד חנייה. המקום לא הכי ברור, נראה שחסכו פה בשלטים. רק מאחורי בתי הקפה רואים את המקום בו משלמים על הטרמפ למעלה, ורק אז הבחנו מרחוק בשלט שמראה – ימינה למסלול הרגלי, שמאלה לטרמפ של הטרולי-קאר. מסקנה: בכל מקרה העלייה הראשונה שעשינו מיותרת לגמרי, אפשר לחנות למעלה (אם אין פיצוץ של אנשים).
המסלול הרגלי כולל עלייה לא קלה שלוקחת כ-40 דקות (בירידה היינו קצת יותר זריזים) ועוברת ליד מפל. באיזושהי צומת שוב הנורווגים חסכו בשלט גדול ונורמלי והתחלנו לעקוב אחרי טרולי, שמסתבר שעשתה כבר את דרכה למטה... עצרנו מהר לפני שעשינו עוד סיבוב מיותר, ואחרי סריקה נרחבת מצאנו את השילוט הנכון.
בסוף מגיעים למקום שגם העצלים עם הטרולי עוצרים, ומשם צריך לעלות ברגל עוד כמה מטרים. אל הקרחון (קרחוני) שראינו מרחוק, נוסף אגם טורקיז מהמם, גדול יותר מזה שראינו אתמול ב-Boyarbreen. שוב, למרות כל הטרול-קאר שראינו, היינו היחידים שם.
הרוחות המטורפות די הקשו לצלם ובכלל לעמוד שם, אבל הצלחנו! אמנם איבדנו חבר יקר בדרך – הכיסוי גשם של התיק, שהתעופף לו לצד השני של האגם.
הגיע הזמן לקרחון האחרון – Kjenndal. הדרך לשם לוקחת עוד כשעתיים ועוברת בנופים עוד יותר מטורפים ממה שהיה עד עכשיו! אגם טורקיז שממשיך וממשיך וממשיך...
שוב דרך צרה מאוד, אך למזלנו כבר אחה"צ ואין הרבה מכוניות שנסעו בכיוון הנגדי. ברגע אחד מוזר נכנסנו למנהרה חשוכה לגמרי וצרה מאוד. האורות הגבוהים של הגולף נדלקו אוטומטית ותהינו מה קורה עכשיו אם מכונית, או שלא נדע – קרוואן – מגיע מהצד השני. המנהרה נמשכה רק כמה מטרים, ובחזור גילינו בכלל שאין כניסה מהכיוון השני. אפשר להירגע 😊
כ-5 ק"מ לפני הסוף עצרנו בשלט שמורה על דרך בתשלום (40 NOK) – ואין מישהו שלוקח את הכסף. מה עושים ? מי מסתובב עם מזומן מדויק בנורווגיה?!
שומרי חוק שכמותנו, מצאנו שטר של 50 וזרקנו לחריץ בתיבה. רק אחר כך התברר שאמורים לקחת מעטפה מיוחדת, להכניס לשם את הכסף ולשלשל את זה. חשבנו לשאול מישהו בבית הקפה שלמטה מה לעשות, אבל הכל היה סגור. בסוף מצאנו סכום מדויק, ואותו שמנו במעטפה. תרמנו לתחזוק הכבישים בנורווגיה... על לא דבר, נורווגיה.
הגענו בסוף לקרחון (WC בחניון!), שהוא קטן וחביב, אבל פחות מרשים מהקרחונים האחרים/הדרך אליו.
זהו, מפה נותר רק להגיע למלון שלנו ביישוב Hjelle, שעה ומשהו נסיעה. המקום נמצא שוב מול אגם ופסגות מושלגות, והייתה בו ארוחת ערב ש"נכפתה" עלינו (אין מקום אחר באזור, והגשם שוב התחזק). המלון מציע מנה ראשונה (אחת), מבחר בין 2 עיקריות (בשריות) וקינוח (אחד). לנו יצא אחלה, למי שיותר בררן תהיה קצת בעיה.
יום מס' 11
בצ'ק אאוט, בעל המלון(?) ממליץ לנו על תצפית Dalsnibba בדרך לפיורד Geiranger. תצפית עם דרך אגרה אליה – 140 NOK. אם יש ערפל, הוא אומר- לא רואים כלום. בהמשך הדרך יש עוד תצפית (חינם) אל העבר הפיורד, תצפית Flydalsjuvet.
שתיהן היו גם ככה בתכנית שלנו, ואנחנו יוצאים לדרך. תכננו לנסוע על דרך הנוף
Gamle Strynefjellsveg (כביש 258). בעלייה הצרה בקושי הספקנו ליהנות מהנוף, ושוב נתקלנו במחסום סגור. עוד פעם שלגים מוקדמים??
ירדנו למטה והמשכנו בדרך הסטנדרטית לכיוון הפיורד, וראינו שערפל כבד מכסה את הכל, ואולי זו הסיבה לסגירת הכביש. מיהו האיש שעולה לדרכים האלה וסוגר את המחסום, אני תוהה.
בכל אופן, גם בכביש הרגיל לגיירנגר נשארים בתחושה מתמדת של "וואוווו", ולאט לאט מתווסף עוד ועוד שלג בפסגות (אם הערפל לא מסתיר). חשבנו לוותר על התצפית בתשלום. העובד בכניסה אמר לנו דוגרי, שכנראה אין הרבה נוף ואין לו מושג מה יהיה עם הערפל. בכל זאת החלטנו ללכת על זה, והתחלנו בנסיעה המפותלת למעלה.
בצידי הכביש היה כבר קרח, האוטו הקפיץ עוד פעם התרעה שהטמפרטורה ירדה ל1.5 מעלות, ובפסגה נראה שחזרנו ללפלנד – מלא מלא שלג. קדימה לבוש חורפי מלא!
אמנם היה ערפל, אבל עדיין הייתה תצפית מרשימה ומלאת שלגים (אבל, ידידותית יותר לעין אנושית מאשר למצלמה). רוח מטורפת וחלקים שמכוסים בקרח מנעו מאיתנו להתפרש לכל מקום בפלטפורמה שרצינו, אבל היה כיף!
ירידה איטית למטה, הלאה לתצפית השנייה. ב Flydalsjuvet היו שני אזורי חנייה שונים, כשבשנייה יש גם שירותים! רגע לפני שחנינו ראינו קשת בענן בדיוק מעל הפיורד, ועד שיצאנו לצלם היא כבר נחלשה ונעלמה. 
המשכנו לנסוע לעיירה, וירדנו למטה עד למלון שלנו – Hotel Geiranger. חנינו בחנייה של אורחי המלון, והתחלנו להסתובב ברגל. עשינו מסלול קטן שנקרא Waterfall walking, ובהתאם – מדובר בעלייה של הרבה מדרגות לצד מפל נחמד.
כעת, הלכנו לכיוון ה-tourist info כדי להבין איך אנחנו משיגים את השייט הנחשק על הפיורד. הרעיון המקורי היה לעשות את הקרוז שמתקרב לכמה נקודות בפיורד. בתקופה שהיינו הקרוז יוצא רק פעם ביום, ב11:30, ולא היינו מספיקים. למחרת, זה היה כבר מאוחר מדי לנו.
האופציה השנייה הייתה להשכיר סירת מנוע ולשוט לבד. הרעיון מאוד קסם לנו, אבל היה חשש (לפי התחזית) שהגשם והרוחות יחזרו, ויש לנו כבר ניסיון עם שייט בפיורד תחת גשם שוטף... הלכנו על האופציה השלישית – מעבורת!
המעבורת יוצאת כמה פעמים ביום, לכיוון העיירה Hellesylt וחזרה, ובונוס – יש לה גם גג ושירותים.
היה עוד זמן עד המעבורת של 14:10, אז הסתובבנו בעיירה המנומנמת. חלק מהמקומות היו סגורים (איך המאפייה סגורה??), והיא בכלל לא מה שציפיתי מעיירת הפיורד הכי פופולרית בנורווגיה... כנראה אנחנו ממש off-season.
אחרי ביקור קצר בבית הקפה הלכנו למעבורת. השייט בה נורא ארוך (קצת יותר משעתיים וחצי) והתחלנו אותו מהגג – שם היו גם כיסאות פלסטיק שאפשר להניח איפה שרוצים. מצאנו לנו פינה, ומיד לאחר מכן כל התיירים מהאוטובוסים הגיעו גם הם לגג. הם ומוטות סלפיהם.
החלק הראשון של השייט היה פחות רגוע ויותר מלא באנשים שמנסים להשיג תמונה ומסתירים ומפריעים אחד לשני. התחילו כמה טיפות ורוח, והגג התרוקן. החלק השני של השייט היה יותר שליו, ויכולנו גם לרדת מהגג ולטייל בספינה. בדיעבד, הייתי מנסה להגמיש את הביקור בגיירנגר סביב האוניית קרוז (או במזג אוויר טוב, סירת מנוע) כי המעבורת הזו די ממצה את עצמה.
הלכנו לעשות צ'ק אין במלון, וגילינו שהביאו לנו חדר מפנק בקומה 7 עם נוף מדהים לפיורד (ומרפסת. חבל שאנחנו לא מעשנים).
השעה הייתה כבר 17:15, ועוד לא עשינו טיול רגלי היום! (לא כולל העלייה למפל)
יש הרבה מסלולים ברחבי גיירנגר. החלטנו לעשות מסלול של 3 ק"מ ל-Losta. צריך לנסוע לנקודת ההתחלה שלו (משם יוצאים עוד מסלולים) בחוות Westeras. לאחר הפנייה לחווה הזו גילינו דרך צרה מאוד ובלי מעקה, קצת מפחיד. אחרי קילומטר וחצי בערך הגענו לחנייה קטנה מול בית הקפה של החווה.
המסלול ללוסטה עובר בין כבשי ועיזי החווה, עם הרבה בוץ ומתנות שהן השאירו לנו. אחרי החלק הראשון יש פיצול למסלול שלנו. קושי המסלול מוגדר כבינוני, ובעיקר צריך להיזהר (שוב) לא להחליק על האבנים החלקלקות.
לאורך המסלול פתאום נפתח הנוף לעוד זווית גבוהה על הפיורד המקסים שלמטה.
בסיום המסלול חזרנו לאזור המלון כשהאופציות לאוכל היו (שוב) בופה במלון או מסעדת בראסרי שהפקיד במלון המליץ לנו עלייה. הלכנו על בראסרי – ולא התאכזבנו. אחלה פיצה!
יום מס' 12
ויתרנו על המסלול שתכננו לבוקר זה (שגם ככה עובר בחלקים מהמסלול מאתמול) ואחרי עוד קצת גיירנגר, יצאנו לדרך.
יצאנו מהעיירה דרך "קן הנשרים", תצפית Ørnesvingen מעל הפיורד. ממשיכים מעלה בכביש 63 כשהיעד הוא – כביש הטרולים, Trollstiegen.
הדרך מלאה צבעי סתיו ונוף קצת שונה ממה שהיה עד עכשיו, שמזכיר את איסלנד רק בלי ריחות של ביצה סרוחה (גופרית).
כאשר סוף סוף מגיעים לתחנת העצירה לפני הירידה לדרך הטרולים (אחרי 3 שעות של נסיעה + מעבורת + עצירות "וואו"), יש הליכה לכמה נקודות תצפית לכיוון הכביש והמפל שלידו.
ראינו באופק ערפל די גדול, ובין תמונה לתמונה הערפל גדל וגדל וגדל עד שכיסה את כל העמק. ידענו שיש סיכוי שעד שנחזור לאוטו ונתחיל לרדת, הערפל יגיע גם אלינו. למרות זאת, לקחנו את הזמן.
במלוא ההתרגשות, המצלמה על הדשבורד מופעלת, התחלנו את הנסיעה בדרך הפתלתלה למטה. סיבוב אחד, שניים והופ – נכנסים לתוך הערפל. הופ – יוצאים מהערפל. הופ הופ – ככל שיורדים למטה הערפל נהיה כבד יותר. אורות גבוהים, נסיעה איטית מאוד, כל סיבוב חדש מופיע לפתע ברגע האחרון. באמצע הדרך יש גם גשר צר, ורגע לפני – רואים אורות חזקים. מכונית מגיעה מהצד השני.
קצת לפני סיום, הערפל מתחיל להתפוגג, ובעצירה שבתחתית ראינו את השלט שמזהיר – זהירות, טרולים חוצים! עם כמות הערפל והשינויים המהירים, לפי הפולקלור זה מקום מושלם לטרולים! (הם חיים בתוך הערפל המיסטי...)
דקה אחרי שצילמתי את השלט עם הערפל מאחוריו, זהו, נראה שהכל התפזר. יופי למי שיורד עכשיו, אבל אנחנו ספגנו את הנסיעה הכי אותנטית שיש 
קצת אחרי הירידה, יש מרכז תיירים עם בובות טרולים גדולות ומשעשעות… שווה עצירה.
היעד הבא שלנו להיום היא העיר Alesund במערב, ואחרי שעתיים וחצי עם כמה עצירות הגענו לפאתי העיר.
הGPS של המכונית לא הכיר את המלון (מלון Radisson Blu שבדיוק שינה את השם ל Quality Hotel). שמנו גוגל וזה די סיבך אותנו. מסתבר שבמנהרה בכניסה לעיר יש פנייה למיני מנהרה אחרת! פספסנו את הפנייה ונאלצנו להמשיך קדימה במנהרה שעוברת תחת המים לאי הבא.
המשכנו להסתבך ובלי מקום להסתובב נכנסנו למנהרה נוספת של 4 ק"מ לעוד אי. סוף סוף אחריה עצרנו, סנכרנו גם את גוגל וגם את הGPS, ואחרי שכל העוזרות שלנו חזרו לתלם, עשינו את כל הדרך חזרה לכביש הראשי המקורי, שממנו מסתבר שהיה אפשר להגיע למלון מבלי להיכנס למנהרה המבלבלת מלכתחילה!
התמקמנו במלון והלכנו להסתובב בעיר. עיר חמודה ושקטה, מוקפת הרבה מים, ובנויה בסגנון ארט נובו. זה לא אמר לנו הרבה, אבל אין ספק שיש לה צ'ארם.
במרכז העיר ו-5 דקות מהמלון נמצא בית קולנוע במבנה עתיק ומיוחד, אז החלטנו ליהנות מיצירת המופת Predator 3D דווקא באלסונד. ודווקא במקום עם כל כך מעט אנשים, היה מגוון עצום של חטיפים. אושר!
יום מס' 13
יום אחרון עם הגולף שלנו, הגיע הזמן לעשות סדר בבלאגן ולהתכונן למזוודות במשקל עודף.
שמנו את המזוודות באוטו ויצאנו לטפס את 418 המדרגות (ועוד כמה) לתצפית Fjellstua.
ראינו את השלט שמורה על תחילת העלייה מהרחוב ה"ראשי" Kongens Gate. עלייה דרך הפארק, Byparken, לא ארוכה במיוחד, כשלמעלה חיכתה לנו הפתעה – התצפית חסומה על ידי המבנה של הקפיטריה, ומסתבר שעולה 15 NOK לתצפת משם. סבבה, רק שכל המקום סגור וכנראה נפתח רק ב11.
לא התכוונו לחכות שעה ומשהו, והסתפקנו בנוף שרואים מהמדרגות עצמן. אפשר היה לרדת גם בדרך אחרת מהפארק, אבל חזרנו באותה הדרך והמשכנו לטייל כמה שאפשר באלסונד.
נראה לי שכיסינו את כל העיר... הגענו גם לחלק השני של הנמל ואיכשהו למוזיאון הדייגים (לא נכנסנו), שם חזינו בקשת בענן חלקית שהפכה תוך כמה דקות לקשת בענן מלאה. הרבה קשתות בענן בטיול הזה... לא פלא שיש להן מקום של כבוד במיתולוגיה הנורדית (גגלו "ביפרוסט").
כמה שמרחנו את הזמן, עם מילקשייק, חנויות ומה לא, האמת שסתם נלחצנו שלא יהיה מספיק זמן לפני הטיסה לאוסלו. העיר די קטנה ואין יותר מדי מה לעשות. נו טוב... קדימה לנמל התעופה!
הגענו מוקדם לקראת הטיסה שלנו והשארנו את האוטו בחניון המבלבל של AVIS. ההמתנה החלה.
הטיסה עצמה עברה די מהר, וכדי להגיע למרכז אוסלו בחרנו ברכבת הרגילה של NSB. הרכבת הרגילה מגיעה למרכז (Oslo S) תוך 23 דקות, והרכבת האקספרס (Flytoget) עושה זאת תוך 20 דקות ויוצאת כל 10 דקות. לנו הייתה רכבת רגילה בשעה מתאימה, אז לא הייתה סיבה לשלם 90 NOK יותר ל"אקספרס".
מהתחנה המרכזית היו לנו כמה דקות הליכה למלון Best Western City Plus. ישר ישר, שמאלה, והופ – צ'ק אין אחרון למלון בנורווגיה.
נכנסו לחדר עם סלון, מיטה בצד, חדר אמבטיה גדול. מין דירת חדר תל אביבית משודרגת.
השעה כמעט 19:00, ועוד שעה חנות Outland שממול המלון נסגרת! יאללה!! קצת קניות, קצת אוכל, ונגמר לנו היום.
יום מס' 14
היום המלא שלנו באוסלו:
התחלנו בהליכה לטראם 12 לכיוון גן הפסלים Vigeland. הבנו שניתן לקנות כרטיסים לתחבורה הציבורית באוסלו דרך אפליקציית Rutter Billet, אבל משום מה שוב ושוב הטרנזקציה נכשלה – עם 3 כרטיסים שונים. לא תכננו הרבה נסיעות, אז לא קנינו מראש כרטיס יומי. לפי ההנחיות באינטרנט, ניתן גם לקנות כרטיס מהנהג. עלינו לטראם, והנהגת אמרה שהיא לא מוכרת...אופס. פדיחות. היא נתנה לנו את הנסיעה הזאת חופשי, ולא גירשה אותנו בבושת פנים... מה שמשעשע שזוג סיניות שעלו איתנו שאלו אותי איפה קונים כרטיסים והטעיתי גם אותן, וגם הן לא שילמו.
אחרי רבע שעה הגענו עם עוד הרבה אנשים לגן הפסלים, שם הסתובבנו בין...הרבה מאוד פסלים. חלקם מאוד מאוד מוזרים. ולא תמיד PG 
הלאה אל תחנת האוטובוס של קו 30 לכיוון פנינסולת Bygdøy , שם נמצאים שניים מהמוזיאונים שלנו להיום. האפליקציה עדיין לא עבדה, וניסינו את מזלנו שוב אצל נהג האוטובוס. באוטובוס, כן יש מכונת כרטיסים. אמנם הקנייה מהנהג יקרה יותר מאשר קנייה באפליקציה, ובמזומן בלבד, אבל לא הייתה לנו ברירה כרגע.
המוזיאון הראשון שלנו היה מוזיאון FRAM. משום מה Booking.com החליטו לתת לי 10 אחוז הנחה (גם לאטרקציות אחרות ופחות רלוונטיות), אז העברתי את הקוד בקופה, ויאללה – ספינות!
באוסלו יש כמה מוזיאונים בנושא ים, ספינות, ומסעות של ספינות בים. מוזיאון ה FRAM מספר את סיפורי המסעות לקוטב הצפוני והדרומי של כמה חבר'ה אמיצים (נורווגים בעיקר) שנראה שהם הגיבורים של תחילת המאה ה-20. אולי קצת קשה בהתחלה להתחבר לנושא, אבל אחרי סרט הפתיח, המוזיאון מתגלה כמעניין מאוד! (וגם עולים על שתיים מהספינות).
המוזיאון הבא, והסיבה העיקרית שהגענו לאיזור, הוא מוזיאון Viking Ship. המוזיאון הזה נמצא בחלק השני של אי המוזיאונים, והליכה ביניהם לוקחת כרבע שעה. כרטיסים לספינות הויקינגים קניתי מראש דרך כרטיס ההנחות של אזור הפיורדים- FjordPass (מי שמתכנן יותר זמן ואטרקציות באוסלו- שווה לברר אודות ה-Oslo Pass).
מוזיאון ספינות הויקינגים אינו גדול, אבל מאוד מאוד מגניב לראות ספינה אותנטית של הלוחמים הויקינגים, ולדמיין מה עבר עליהם ואיך בכלל יוצאים לאוקיינוס (או לפיורד הביתי) עם הסירות הפשוטות למראה. כל רבע שעה מוקרן סרטון נחמד, אז כדאי לתפוס מקום על הספסל.
מיד ביציאה מהמוזיאון מצאנו את התחנה של אוטובוס 30, בחזרה למרכז העיר. בדיוק ביום זה התקיים האוקטוברפסט באוסלו, או סוג של מחווה לפסטיבל הענק של מינכן, שכבר יצא לנו להיות בו.
למרות שהיה די מוקדם (15:30), עצרנו בתחנה הקרובה לאותה כיכר, משתוקקים לאיזה שניצל ובירה בווארית.
בהגעה לאוהל הפסטיבל, בקושי היו שם אנשים, לא הייתה ממש אווירה חגיגית, לא ראינו את הכוסות הגדולות של הליטר בירה, ולא הבנו איך נושא האוכל עובד...
אחרי לבטים לפה ולשם ההחלטה הייתה שאולי נחזור לשם מאוחר יותר כשהנורווגים יתעוררו... (במינכן לשם השוואה ב11 בבוקר היה כבר חצי מלא).
בינתיים עשינו שכונה באוסלו... קצת חנות יפנית, קצת חנות מטאל אייקונית, והרבה הרבה צעדים בפיטביט.
שוב באזור התחנה המרכזית, הלכנו על הרחוב הראשי Karl Johans Gate בחיפוש אחר אוכל, ולבסוף התיישבנו ב-Egon שראינו כמה סניפים שלה. יותר טוב מהאוכל – היה הקינוח – שנבחר כבר מראש כשראינו שסמוך לשם יש חנות של בן & ג'ריז. עשינו V על שני דברים בסיסיים רק ביום הלפני אחרון בטיול – צ'יפס טעים ו-גלידה!!
בהמשך הלכנו עד הארמון שבסוף הרחוב וחזרנו דרך השדרה עם עוד פרחים יפים, מזרקות ופסלים מוזרים. אין על פסלים מוזרים.
יום מס' 15 ואחרון
הרגעים האחרונים בנורווגיה נפתחו עם מצודת אוסלו Akershus Fortress - שטח פתוח עם מבנים עתיקים, כמה תותחים וספינת קרוז ע-נ-ק-י-ת שעגנה שם בדיוק והזרימה משם המון המון אנשים שבאו לכיווננו.... בחלק מהמקומות במצודה עמדו בגאווה חיילי הש.ג שהיווי בעצמם אטרקציה, ונראו מאוד אומללים כשכל התיירים הצטלמו איתם.
הגשם חזר דווקא כשהלכנו לכיוון הנמל, Aker Brygge, ומרכז נובל (לא נכנסנו. ד"ש לפסל של רבין). בצד כל היאכטות בדיוק התקיים איזה מירוץ, עם אנשים עטופים בפונצ'ו זולים. נראה תענוג...
בהמשך אזור הנמל יש קניון (לעשירים) בכמה בניינים נפרדים. בסוף יוצאים למין מרכז קניות-בילוי-דיור של העשירון העליון. באחת השדרות נכנסנו לגלידריה איטלקית, גם כי- גלידה(!!) וגם כדי לנוח קצת מהגשם. מאוד מאוד טעים! (יותר מהבן & ג'ריז של אתמול). האזור נראה ממש נחמד להסתובב בו, כנראה יותר כאשר אין מבול.
שוב הגענו למצב שאין מספיק זמן לעוד דברים גדולים (נגיד, מוזיאון), אבל יותר מדי זמן סתם לשבת ולחכות לטיסות. נראה שכיסינו את החנויות המגניבות, אסקייפ רום כבר פיספסנו את השעה, אז החלטנו ללכת לכיוון מרכז הזוחלים של אוסלו!
במרחק 23(!) דקות הליכה, רובן בגשם, לא התעצלנו והגענו עד ל"גן החיות" הצנוע הזה. מקום מאוד חם (מקווה שללטאות נעים שם) עם כל מיני זוחלים, צפרדעים, וגם קופיפים משום מה.
החזקנו קצת נחשים, עשינו קוצ'י מוצ'י לטרנטולה (לא באמת) והלאה – למלון. איבדנו את עצמנו עוד קצת ברחובות אוסלו, עד שאספנו את המזוודות ואמרנו יפה שלום לנורווגיה. לפנינו רק עוד רכבת, טיסה, עוד טיסה ומונית, לפני שמפזרים מתנות ומתרפקים על התמונות (הרבות)!
