מקדוניה

לבלוג הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/

המעבר מסופיה בירת בולגריה, לסקופיה בירת מקדוניה, המחיש יותר מכל את תופעת המהגרים. בהגעה למסוף האוטובוסים הבינלאומי בעיר עצרו אותנו שוטרים לבדיקת דרכונים מעמיקה. האוטובוסים לערי גרמניה היו מפוצצים במהגרים לעומת הקו למקדוניה שהיה ריק למדי. 5 שעות של נסיעה שהחורש אט אט נהפך לו ליותר ים תיכוני ופחות אלפיני שבסופה הגענו לסקופיה. אז לא ידענו שהשקט המרשים של עיר הבירה היפיפייה הזו ילווה אותנו לאורך כל הטיול במדינה. בסמטאות הצרות מצאנו לנו את הוסטל "Kej" הנוח והזול ויצאנו לעיר לחפש מקום לראות את שמינית גמר אליפות אירופה בכדורסל שבו ישראל התמודדה עם איטליה.

ביום השני במדינה יצאנו בעזרת אוטובוס מקומי לנהר "מטקה", מה שהצטייר כאטרקציה הרצינית ביותר על יד עיר הבירה, אך המקום לא יותר מנחמד ואם לא מתכננים שיט בנהר, ריח הבשר על האש באזור העתיק של סקופיה הרבה יותר מגרה. בגדול, האוכל המוסלמי ברובע העתיק הוא נהדר, הקבבים מצוינים והפיתות הנאפות במקום משאירים את המאפיה מסחנין הרחק מאחור. רוב המוסלמים במקדוניה הם אלבנים ובשוק הגדול שברובע המוסלמי כל באסטה שנייה של רוכל מכילה חולצה של כוכב הכדורגל הגדול במדינה- לוריק קאנה.

כעבור יומיים של מנוחה החלטנו להתקדם לעבר אגם אוכריד על גבול אלבניה, שם שוכנת העיירה אוכריד. חשוב לציין, שהמידע על מקדוניה כה דל, גם בשפה האנגלית ככה שכל מה שעשינו במדינה זה על תחת ההגדרה "ניסוי ותהייה". באוכריד, עיירה שקטה שחוץ מהסבתות שצועקות עליך שתבוא לבית שלהם להתארח ורבות עליך, וכמה בתי קזינו סגורים, השקט הוא מושלם, חופי האגם והאזור העתיק של העיירה מזכיר כפרים יווניים והקרבה לים התיכון מורגשת יותר מתמיד. באוכריד ינסן חברנו הצטרף אלינו וישנו אצל אנסטסיה ואנטוניו החביבים שאירחו אותנו בביתם בנדיבות רבה. החלטנו לגדל שפם כדי להתמזג ולהתערבב. במדרחוב של העיירה נגלה לעינינו המסעדה של ד"ר פלאפל בעל קציצות החומוס המצוינות! בערב החלטנו שכדי לעשות משהו במדינה הזאת מעבר לרביצה עלינו לשכור רכב.

וכאמור יום אחרי זה מצאנו את עצמנו, 4 משגבניקים, בסקודה אדומה וקטנטנה לעבר הפארק הלאומי "מברובו". אם שם ציפינו לפגוש משהו שקשור לתיירות אז כמובן שהתבדנו, אך הטבע המרשים, השקט האין סופי, משחקי הקלפים על שפת האגם, טיולים רגליים נהדרים תיזכר אך ורק לטובה. כעבור 3 ימים חזרנו לבית החם אצל אנסטסיה ואנטוניו ולמסעדות המוסלמיות המצוינות ברחבי האזור העתיק.

אלבניה:

באוכריד חיפשנו חברת השכרת רכב בינלאומית שנוכל לעבור עם הרכב לטירנה בירת אלבניה, אך הבנו שאין כזה דבר ועלינו על מונית (65 אירו ל4 חבר'ה במקום אוטובוס שהיה יוצא 13 אירו לאדם). סנטימטר אחרי מעבר הגבול אתה מרגיש את השוני הרב בין אלבניה לשאר המדינות. כבישים רעועים, עדרי צאן על הכביש ומסגדים בכל כפר מסגירים את ההגעה למדינת עולם שלישי מוסלמית. ההגעה לעיר הבירה טירנה בסופ"ש המקומי היתה בלאגן שלם, כמות אנשים אדירה, בלאגן ברחובות, קבצנים בכל פינה ובהחלט אפשר לראות ולהרגיש את העוני השורר במקום. אחרי חיפוש של שעה הגענו להוסטל "זיג זג" המגניב (8 אירו בחדר משותף). הרבה תרמילאים לא מצאנו שם אך בחורה פינית שהתנדבה בקיבוץ גבע בעבר היתה שם. אחרי קניית מפה וחיפוש מידע באינטרנט הבנו שהמידע על אלבניה דל לפחות כמו על מקדוניה ואין מנוס מהשכרת רכב. שכרנו רכב ל10 ימים (30 אירו ליום). ויצאנו חיש למסע סובב אלבניה. מהים התיכון ועד האלפים האלבנים.

יצאנו לדרך בצהרי היום לכיוון ואלרי, החושך ירד לאט וחיפשנו מקום נוח להניח את משכננו האוהלים. לבסוף ישנו בחניה של וילה מעט אחרי ואלרי, בעל המקום הנחמד קצת הופתע למצוא אותנו שם, בעזרת לדר מיובש וחיוך כובש של בנזי קנינו אותו והוא אישר לנו להתמקם באזור. ים תיכון המרהיב עם ריחו המלוח והנהדר למולנו ואנחנו מבשלים ארוחת ערב טבעונית וצליאקית ראשונה באלבניה. אחרי רחצת בוקר מנקה עלינו על הרכב לכיוון פס הרים מרשים שבו עצרנו במסעדה ששברה את שיא גינס בהכנת הסלט האיטי בהיסטוריה. לפחות קטפנו ענבים בכמות שתספיק לנו לכמה ימים. בהמשך היום ירדנו מהפס ונגלתה לפנינו הריביירה האלבנית, מדהימה ביופייה ובבתוליה, את האמת? שהיינו עמומים. גם בתאילנד ובפיליפינים לא ראיתי מים כה צלולים. התמקמנו להפסקת צהריים ורחצה ורבנו כמה חודשים כל אחד יכול להישאר בנקודה המדהימה הזו. בצהריים עצרנו בטברנה יוונית נחמדה של בחור חביב שפינק אותנו בדגים, צ'יפס, סלט יווני ואווירה קיצית ולבנה נוסח יוון. המשכנו בנסיעה עד שהחלטנו לחתוך לאחד החופים שלפי סרדנה העיר הגדולה של האזור. בישולים, סיפורים, מדורה וגם קצת עליות מתח וקצת רקייה היו הסיפתח המושלם ללילה טוב. בבוקר, עם פתיחת הריצ'רץ' של האוהל חיכה לי החיוך של שימי עם קפה שחור אך גם עננים אפורים שלא בישרו טובות. התארגנו בקצב חורפי והגענו למבצר עתיק שמתחתיו יש חניית צוללות ממלחמת העולם הראשונה. המשכנו לעבר בורש בציפייה למעיינות המפורסמים במקום. להפתענו גילינו שהם ממוקמים מתחת למסעדה שאין בה את המאכלים מהתמונות המדהימות מהתפריט ולא נוכל לרחוץ בהם כמו שציפינו, את האגמים אפשר לזהות ע"פ עצי הדולב העצומים והעתיקים הנמצאים במקום. המשכנו לחוף בונק שלונלי פלנט המליץ עליו אך מזג האוויר האיץ בנו לסרדנה העיר הגדולה ואחרי שיטוטי מקום לשינה ישנו ב"star hotel" (30 אירו ל-4). בעיר עצמה לטעמי יש משהו מיוחד, הסתובבות בה מעניינת, חנויות הסנדלרים, חנויות המקלים הישנים וחבורות הבנים המשחקים דומינו עם כוסות הרקייה. מזכירה את קריית חיים המערבית. בשעת ערב שמעתי מתחת שיכון ישן ורעוע קולות של פסנתר ושם העברתי את השעה האחרונה.

למחרת מזג האוויר המשיך להיות בעייתי והגשם לא הפסיק אך החלטנו להמשיך בדרכנו. המשכנו לנסיעה קצרה לכפר סאמיל שהוא הכפר המומלץ והיפה ביותר בריביירה האלבנית, החופים שלו מקסימים, מים צלולים ונקיים עם אווירה צעירה- אך לזה לא זכינו יותר מדי עקב מזג האוויר הגשם והשמיים האפרוריים. בכפר מצאנו הוסטל ב15 אירו לארבעתנו ומסעדת דגים צמודה ונהדרת.

למחרת יצאנו לכיוון "העין הכחולה". נביעה עמוקה עם זרם לא מוסבר שממנה מתחיל נהר רחב ועמוק. הנביאה עצמה בצבע כחול כהה המצביע על עומקה וסביבה צבעים מרשימים ושקופים. המשכנו בדרכנו הארוכה לכיוון בראט, עיר עתיקה ומרשימה שלידה ישנו הקניון העמוק באירופה. החלטנו לנסוע בדרך לא ברורה וככל שהתקדמנו הבנו את הברוך שאליו נכנסו, לבסוף בעזרת התייעצות עם בחור מקומי הבנו שאין מנוס אלא להסתובב. בדרך חזרה משך אותנו לביתו איזה סבא שיכור ומקומי שחוץ מלרקוד, לחבק ולהתנשק איתנו ניסה גם להרוויח עלינו כמה גרושים. באמצע הדרך בצד נהר רחב ומעלינו כיפת כוכבים מרשימה שסימלה את הפוגת העננים האפורים מיקמנו אוהלים והלכנו לישון לבסוף. בבוקר, סוף סוף קמנו לשמיים בהירים והדרך לבראט היתה מוצלחת במיוחד. בבראט עצמה עלינו למבצר ממנו יש נוף מרשים על האזור כולו, הלכנו ברחובות העתיקים והמשכנו לעבר הקניון העמוק שם נכנסו עם הרכב.

מדורה, אוהלים וחרופ אחרי היום המתיש. למחרת יצאנו לטיול רגלי בקניון, בבוקר החלטנו שנצעד עד איפה שהזרם לא ייתן לנו לעבור יותר ולצערנו זה קרה די מהר, רבצנו קצת והמשכנו הלאה. עשינו חושבים לגבי ההמשך, החלטנו להמשיך לכיוון צפונה בנסיעה לאלפים. נסענו ונסענו ולבסוף הגענו לרצועת חוף ענקית, התמקמנו באחד מהחופים השוממים שבדיוק נגמרה בהם עונת הרחצה. לפי בעל המקום חצי איטליה, בלגיה והולנד מגיעים לפה בקיץ, ולפי ההשקעה בו זה לא נשמע מופרך מדי. שם החוף הוא Ibiza וזה נמצא ליד העיירה Ishem. אחרי סתלבט של חצי יום בשמש המדהימה שזרחה לה המשכנו בדרכנו לעבר ההרים להיר Kukec שזו עיר הבירה של האזור ההררי במדינה. על הנייר זו עיר אבל היא רחוקה מלראות כמקום מתוייר ומזכירה יותר כפר נפאלי בהימלאיה. ישנו במלון Amirilca (30 אירו לארבעתנו) חרף מזג אוויר המקפיא שלפי התחזית היה נמוך מ0 בלילה. למחרת המשכנו לעלות לכיוון עמק ולבואנה המרשים, הנוף, הנהרות, ההרים והכפרים גורמים לך לא להאמין שזה לא מוקד עלייה לרגל לכל תייר, אבל תיירים לא מצאנו, אולי כמה בודדים כולל אחד שיתחרה איתי באיכות השפם.

בהוסטל היחידי על ההרים של בחורה אמריקאית שהתחתנה עם אלבני ובנו מקום בהחלט מרשים עם מידע רב על האיזור פתחנו אוהלים ב2 אירו בחצר. ביום הזה וביום שאחריו טיילנו באזור. אחה"צ הגיעה ההתפצלות העצובה, ינסן ואני החזרנו את הרכב לבירה טירנה ובנזי ושימי המשיכו לטייל באזור. בדרך חזרה ישנו באוהל לצד הכביש המהיר בדרך לקוסבו אחרי שהעיפו אותנו בעצבים מאיזה חלקת דשא נעימה שמצאנו. הדרך לבירה עברה חלק, ואחרי שהחזרנו את הרכב הבוצי שלנו ואחרי הרמות גבה של חברת ההשכרה שלא הבינה איפה שחינו איתו בבוץ, עשיתי סיבוב מסגדים נחמד בעיר. נכנסתי למסגד העתיק ושכבתי על יד העניים המקומיים, בלי שאלות, בלי ידיעה על היותי יהודי, היו חיוכים והיה נהדר! תודה לך אלבניה. הטיסה לרומא יוצאת!

מוזמנים לאהוב ולעקוב בבלוג שלי בפיייסבוק:https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/