רומניה: משנת 2011, אחרי שחרורי מצה”ל הספקתי לטייל לא מעט בעולם, בדרום אמריקה, במזרח הרחוק, במרכז אסיה ובמדינות ברית המועצות. על טיול לאירופה כלל לא חשבתי, למעשה הייתי מהשוויצרים שמצהירים “רק בפנסיה אטייל באירופה!”, ומה יש לחפש במדינות הקרות האלו, מה להן ולתרבות בכלל? איך עושים טרקים על הרים כ”כ נמוכים לעזאזל?! אז זהו, שאחרי קיץ 2015 אני בהחלט מעריץ של אירופה, או יותר נכון של מזרח היבשת או ליתר דיוק של אזור הבלקן!

שנת 2015 היא שנת ההגירה. אזור הבלקן הוצף בנהרות של מהגרים מהמזרח התיכון שמחפשים להם מקלט ובית חדש להקים בו עתיד ורוד והבלקן הוא עוד שלב בדרך לעתיד זה, יחד עם מהגרים אלו, הגיע לאזור תרמילאי מזרח תיכון שמסוקרן מאוד לגבי התופעה והאזור. מסעי התחיל ברומניה וימשיך עד מינכן דרך ארצות הבלקן, וכל זה בקיץ עמוס ומיוחד שעליו אספר פה.

לבלוג הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/

תמו להם המבחנים, שנה א' הסתיימה בהצלחה ואין אתנחתה יותר נוחה מהתרמיל הגדול על הגב. בחירת היעד היתה פשוטה למדי- הרצון והרעב להגיע למדינות הבלקן ובנוסף חבר'ה שנמצאים כבר ברומניה לא הותירו לי הרבה התלבטויות ופחות מ24 שעות לאחר קניית הכרטיס, ערב שבת, מוצא את עצמי על טיסה לבוקרשט דרך איסטנבול, שם נאלצתי להתאפק עוד טיפה לחיוכים של בנזי ושימי החברים היקרים ולרוץ לרכבת לעיר הדרומית קונסטנצה שם הם המתינו לי. לתחנת הרכבת של בוקרשט “גורד דה נורד” הגעתי בעזרת אוטובוס קו 780 באווירה אירופאית חורפית באמצע אוגוסט. בקונסטנצה הגשומה נפגשתי עם בנזי ושימי שהביאו לי את האוהל שלי,שיהיה מעוני בחודשיים הקרובים, אחרי חיבוק משולש חפוז וכמה מחמאות ובלחץ לא לאחר את הרכבת, רצנו לקנות כרטיס (16.5 ליי לשלושתנו) עד לעיירה נפטון, התמקמנו בקמפינג (22 ליי ללילה). נפטון עצמה עיירת קיץ נחמדה שחוץ מהים השחור ואכילת ממליגה ונקניקיות חריפות אין בה יותר מדי מה לעשות ובגלל שהגשם לא חדל מלרדת לא היתה ברירה אלא להמשיך ליעד הבא.

למחרת בעל הקמפינג הקפיץ אותנו למנגליה, עיר גדולה בדרך ליעד הבא שלנו- ואמה ויצ'ה. לואמה- ויצ'ה הגענו עקב המלצה של חבר'ה מקומיים ולא התאכזבו. אחרי שהתמקמנו בקמפינג OZ (12 ליי ללילה), גילינו עיירה סופר מגניבה שלא שמענו בה מילה אחת באנגלית, רק רומנית. בתזמון מדהים השמש באותו השבוע לא הפסיקה לעטוף אותנו בחום ובשילוב ריח השווארמה בכל פינה נדמה היה לנו שהגענו למקום לא רגיל. כל זאת היה עוד כלום לעומת ההגעה לרצועת החוף של הים השחור, שם באמת גילינו כמה העיירה הציורית הזאת הזויה. חוף משפחות, היפים, צעירים ונודיסטים מעורב! הוויב מדהים, הרגשה של שנות ה-80 של מקום שכבר נעלם מהעולם. מתינוקות ועד זקנים מסתובבים עירומים לאורך החוף בזמן שמשפחות וחבורות צעירים מבלות שם גם.

בולגריה:

את מעבר הגבול לבולגריה עשינו בעזרת אוטובוס לעיר ורנה (50 ליי, שעתיים נסיעה), עיר חוף לשפת הים השחור הידועה בקרב הישראלים. ישנו ב”וילה דל מר” הרחוקה כעשרים דקות נסיעה ממרכז העיר, בגינה של ההוסטל הקמנו אוהלים במחיר של 5 אירו ללילה, בעל ההוסטל בשם ג'ף חביב מאוד, חברו שהשמיע לנו טרנסים של עופרה חזה יחד עם להקה מקומית משנות ה-90 ועוד בחור אנדורי הזוי שהתנחל במקום, שכוסית אחת של רקייה הוציאה ממנו שטויות לא נורמליות עשו לנו את הערב והכירו לנו לראשונה את משקה הרקייה (משקה אלכוהולי חזק הנעשה מפירות) החביב כ”כ על אנשי הבלקן.

אחרי 2 לילות של מנוחה בחוף הים הבתולי של הפרבר, החלטנו להתקדם לכיוון סופיה עיר הבירה, עלינו על רכבת לילה ישירה (30 לפט), הרכבת עצמה מדהימה אפילו יותר מהרכבות הסיניות! הגענו לסופיה ב6 וחצי בבוקר ובעזרת TARM הגענו להוסטל מוסטל (12 דולר לליה כולל א. בוקר). העיר עצמה נחמדה מאוד, יש מדרחוב חביב, חנות דה קטלון ענקית לטיולים, יש אזור פאבים, אך אחרי 10 בלילה לא תשמעו מוזיקה בעיר. אך לא לשם ורנה וסופיה הגענו לבולגריה אלא לשם ההרים המדהימים. אחרי הצטיידות במפה וישיבות ממושכות עם תרמילאים, קבלת המלצות וכול' ואחרי שתחיה חברתי נחתה החלטנו לצאת לטרק בהרי הפירין. מסופיה עלינו על אטובוס לעיירת הסקי באנסקו, שבקיץ משמשת כבסיס יציאה לטרקים באזור. האוטובוס לבאנסקו הוא בערך 3 שעות ועולה 16 לפט לאדם. ישנו בהוסטל של משפחה מדהימה בשם santo ב16 אירו לחדר זוגי. בבוקר למחרת עלינו על הסעה (6 לפט) לתחילת הטרק, השמש עוד לא יצאה והקור היה עז! השארנו את התיקים הגדולים בבקתה ועלינו על הר וירחן המרהיב, מסלול היקפי לחצי יום. חזרנו לתיקנו והמשכנו בהליכה יחד עם הציוד. הטרק עצמו מדהים, המפות של האזור והסימון מצוינים, האפשרות שלך לאלתר תוך כדי הטיול כשאתה עם אוהל ואוכל משלך משדרגת את הטיול והרביצה סביב כמות האגמים בטיול הזה שווה כל עלייה מפרכת שעוברים.

אחרי 5 ימים חזרנו לבאנסקו ולמקלחת החמה עם הזרם המושלם בהוסטל santo. המסעדות מאוד זולות בעיירה ככה שאחרי טרק להתפנק עם איזה בשר טוב גם סטודנטים יכולים להרשות לעצמם. למחרת, תפסנו את האוטובוס לדופניצה (12 לפט, שעתיים וחצי) בדרך לסומקוב, עיירה שבה נעשה את השבת, לא כ”כ הבנו מי נגד מי בדופניצה ועד שנהג בעל תושייה לקח אותנו תחת חסותו היינו די אבודים בחיפושים אחר האוטובוס. לבסוף אחרי המתנה ארוכה בתחנה המרכזית של העיירה עלינו על טרנזיט לסומקוב ואחרי שהתחברנו לבחור מקומי הגענו להוסטל של אישה מבוגרת (15 לפט לאדם) שלא יודעת ולא מילה אחת באנגלית ולא נראה שאירחה תרמילאים לעולם,אך לא היה לנו זמן לחפש לפני השבת מקום אחר והתמקמנו אצלה. ביום ראשון יצאנו ברגל לתחנה המרכזית של העיירה ועלינו על טרנזיט לעיירת הסקי המפוארת בורובץ (5 לפט לארבעתנו), משם תיכננו לעלות על הרכבל של אתר הסקי אך הרוחות לא אפשרו ונאלצנו לעלות ברגל. את הטרק התחלנו מיום ראשון ועד יום חמישי, טיול נהדר עם אין ספור אגמים, לצערי ביום האחרון המזג אוויר לא אפשר לנו להגיע לשבעת האגמים שזה שיא הטיול. גם פה אני מציע לכם לסחוב את את הציוד, להתמקם על יד הבקתות הקיימות ולהנות מהטבע המושלם שיש למדינה הזאת להציע.

ביום שישי עלינו על האוטובוס לסופיה ומכיוון שבהוסטל מוסטל לא היה מקום, עברנו ל”ארט הוסטל” שגם מפוצץ בתרמילאים. את ארוחת השבת תחיה ואני אכלנו בבית חב”ד אצל הרב סלומון, בחור חביב ביותר שקיבל אותנו בשמחה.

בפוסט הבא המעבר למקדוניה ולאלבניה.

מוזמנים לאהוב ולעקוב בבלוג שלי בפיייסבוק:https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/