כשגרתי בקיבוץ יראון, עבדתי במפעל העץ במסגרת העבודה המועדפת. אבולעפיה ואני הרשינו לעצמנו לחלום על מונגוליה. אז, בדיעבד, לא יכולתי לנחש שהחלום יתגשם כ"כ מהר.

מונגוליה המדינה מספר 19 בגודלה בעולם וכמות האוכלוסייה בה היא ה138 כך שבעקבות יחסי הכוחות האלו, אפשר להבין שעיקר המדינה זה טבע שלא נגעה בו יד האדם.

קצת אירוני לחשוב על האימפריה המונגולית בראשות ג'ינגס חאן שרמסה כל העומד בדרכה וכבשה את חומת סין הגדולה ולהבין היום שהעם המונגולי מכיל פחות מ3 מיליון אזרחים לעומת המיליארד ו400 מיליון הסינים.

תכלס? אם אני חושב על זה לעומק- העם המונגולי כ"כ מיוחד ומגוון, יש בו את הכייסים הטובים בעולם, את הנשים היפות במזרח, את המארחים הטובים באסיה, העצבים הגבוהים והחיוך עם הכי מעט שיניים שתיראו. והסוסים... אך סוסי הפרא המרשימים.

הנוף כה מגוון, עיר הבירה בנוסח רוסי, הנוף הסלעי בקרבתה, מדבר הגובי בדרום בעל הדיונות המרשימות, הצפון מלא האגמים והקור הסיבירי העז והרי האלטאי הנישאים מהקרקע במערב המדינה.

כיום בעיר הבירה מבצבצים בין השיכונים המתפוררים, גורדי השחקים. אמנם לא גורדי שחקים של הונג קונג ואפילו לא של מרכז תל אביב אבל בהחלט ההתקדמות לא פוסחת גם על אולן באטר. לעומת זאת, כמה עשרות קילומטרים מעיר הבירה, ואפילו בפאתי העיר עצמה אפשר להבחין באוהל הנוודים הצנוע הנקרא ״גר״. האוהל משמש בעיקר בפריפריית המדינה. בצפון ובמערב, אזורים בהם הטמפרטרות צונחות כמעט לאורך כל השנה לעשרות מעלות מתחת לאפס, כבית משפחתי נייד האפשר לקפל ולהעלות על הטנדר תוך חצי שעה ולמצוא קרן שמש בפינה אחרת במדינה. ברגע שזה קורה, אפשר לראות עדר עזים, סוסים ואיילים מובילים כל טנדר משפחתי בצהלה.

בעקבות המרחקים העצומים בין עיר לעיר, בין כפר לכפר ואפילו בין גר לגר, הדלת פתוחה תמיד בשביל כל מי שנתקע בדרכים המסובכות. האירוח הוא מופתי וחוץ מכך שמעליך יהיו כמה נתחי בשר סוס מיובש הנתלים כמו כביסה בגג הגר, תוכל להתפנק בתה עם חלב ומלח המסורתי ובגבינות מיובשות שיבטיחו לך ביקור אצל רופא השיניים כשתגיע לארץ. גם אם אתה נוהג וגם אם לא, אתה לא יכול להתחמק מכוסית הוודקה בזמן שכל המשפחה תצפה בך לוגם את הכוס.

לבלוג הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/

בשעת צהריים שעון בייג'ינג, בירת המעצמה הגדולה סין מצאנו את עצמנו על רכבת הפאר, הרכבת הטרנס המונגולית שעושה דרך ארוכה מאוד מסין דרך מונגוליה ועד מוסקבה בצפון רוסיה. אליהו ואני בתא פרטי בקרון. 30 שעות הנסיעה עד אולן באטאר, בירת מונגוליה, הרגישו יותר קצרים מהנסיעה מתחנת עכו לת"א סבידור מרכז. ה"נחיתה" בתחנת הרכבת באולן באטאר בהחלט משונה, אחרי תחנת הרכבת המפוארת בבייג'ינג והרכבת עצמה, הגענו לתחנה בנוסח סובייטי, צנועה וקטנה ואחרי כמות הרעש והאנשים ההיסטרית לה הורגלנו בבירת סין אז השקט היה מופתי.

היינו קצת מבולבלים וכמובן לא מוכנים. כרגיל לא התכוננו מבעוד מועד אך אחרי סיבוב קטן בעיר הגענו לגסט האוס אידרס (6 דולר ללילה כולל א. בוקר). בגדול המקום הזה הוא הגסט האוס האהוב עליי בכל טיוליי בחו"ל, מאין הרגשה ביתית. בעל המקום (שכבר נפטר) הוא אידרה, מין בחור מונגולי מבוגר, חלה בסרטן ששלט בכל עסקי הרכבים והטיולים במונגוליה, הבנו שהוא די איש מאפיה וגם אפשר לראות זאת עליו. חשוב לציין שהגענו באזור אמצע מאי ככה שהמעלות היו מאוד נמוכות אפילו בעיר הבירה וכמות התיירים בכל העיר היתה מזערית לגמרי.

ברחבי העיר אפשר להסתובב ולמצוא מסעדות זולות במיוחד המגישות גולש ועוד כל מיני סוגי בשר. ישנם סופר מרקטים גדולים בהם אפשר לקנות ולבשל ברוב ההוסטלים. שוב אציין- העיר עצמה היתה ריקה מתיירים לעומת חודש יולי שהיה מפוצץ לגמרי.

בעיר הבירה אין מוניות, והשיטה היא לתפוס טרמפים בתשלום לכל מקום. הרחוב הראשי בהחלט עונה להגדרה של רחוב ראשי כי הוא שונה לגמרי משאר האזורים בעיר, מאין סגנון מערבי כזה, אבל מערבי סובייטי. הוא מפוצץ בכמות כייסים אדירה (נכוויתי מהם) וגם שודדים בלילות. בקצה העיר יש את השוק השחור בו אפשר למצוא כל מה שרק חופצים בו. השוק משתרע על פני מאות מטרים ולמרות כמה ביקורים בו לא הספקתי ליהנות מכולו.

יש כמה סגנונות טיול במדינה- האחד והנפוץ הוא השכרת ואן רוסי עם נהג וקביעה מראש עם בעל החברה לאן ומתי מגיעים. השני הוא שכירת אופנועים והשלישי הוא טרמפים. אליהו ואני טיילנו חודשיים ועדיין לא הספקנו לראות את מזרח המדינה והאזור הצפוני יותר במדינה בו ישנם איילי הצפון והשבטים הרחוקים. עשינו זאת עם ואן בשני סבבי טיולים, האחד 17 ימים לצפון, מרכז ודרום המדינה והשני במשך 26 ימים למרכז, מערב וצפון המדינה חזרה.

התשלום על השכרת הואן מתחלקת בין כמות המטיילים שיש. כלומר, אם תהיה אחד תשלם הרבה ואם תהיה 6 אמנם יהיה צפוף, מחניק ולפעמים עצבים רבים אך זול משמעותית.

אחרי יומיים של הסתובבויות בעיר בתקווה למצוא שותפים למסע שיוזילו לנו את המחירים, אידרה קרא לנו ואמר שמחר יוצא ואן ל17 ימים עם נהג ומדריכה ב49 דולרים ליום. המחיר הוא יקר בטירוף לתרמילאים חסכנים כמונו, אך מכיוון שהבנו שב20 למאי לא נמצא יותר מדי אופציות אחרות קפצנו על המציאה.

וכך מצאנו את עצמנו בוקר אחד עם קלנסי האוסטרלית ובעלה המקסיקני דניאל, יאן ואנאליס ההולנדים, סוקו המדריכה המדהימה וישקאר הנהג הנאמן.

בטיול ישנו בגר, אוהל הנוודים של המשפחות המונגוליות הבנוי מיריעת בד, מוטות ועור סוס לבידוד מהקור הקיצוני במדינה שמגיע אף ל40 מעלות מתחת למינוס במקומות הצפוניים. התחלנו בנסיעה צפונה לחד גל, המשכנו לאגם הידוע חופסגול, משם לכיוון מרכז המדינה והאגם הלבן ועד הדיונות הגבוהות והמרשימות של מדבר הגובי והקרחון בלב המדבר (התמונות מספרות).

אחרי ההגעה לבירת מונגוליה תכלס היה קשה להיפרד. היה לנו יחסים מעולים עם החבר'ה, האנגלית שלי היתה ברמה ירודה מאוד וקלנסי כל ערב ישבה איתי ועשתה לי שיעור פרטי. בנוסף דניאל הוא איש שיחה מעניין אחרי שטייל ביותר מ50 מדינות והתנדב שנתיים בפיליפינים, וסוקו המדריכה המדהימה שהתאהבתי בה. אחרי ההגעה לאולן באטאר החלטנו ללכת לחגוג לי עם דניאל וקלנסי יום הולדת במסעדה הכי טעימה שיש לעולם הזה להציע- BD גריל מונגולי של אכול כפי יכולתך בו כדאי לשבת לפחות 4 שעות.

בשבוע שאחרי קרה הרבה. דבר ראשון החלטנו שאנחנו נשארים עוד חודש במונגוליה אז נאלצנו להאריך את הויזת שהייה, ובנוסף החלטנו להיות בסביבה של אולן באטאר בביתנו במונגוליה, "האידרס", בו נראה את גמר האן בי איי בין מיאמי של לברון לאוקלהומה של דוראנט. בנוסף, החלטנו לחגוג לי יום הולדת במסיבה גאורגית מקומית, והזמנתי בהתרגשות את סוקו שנענתה בחיוב והגיעה. הערב התחיל לא טוב, בכניסה לקניון הגדול ברחוב המרכזי (דיפרטמנט סטור) כייסו אותי. גנבו לי משקפי ראייה, את חגורת הכסף עם הדרכון והאשראי. אחרי כמה מטרים סוקו מצאה אותה זרוקה על רצפת הרחוב די בשלמותה חוץ מבערך 2,000 שקלים בשטרות מקומיים וסינים. באותו היום פגשנו את הילה, עדן וגל. הילה לימים הפכה לבת זוגתי והמשך הטיול היה מהנה יחד איתה. בהמשך הכרנו גם את מתי ויעלי. באותו השבוע גם יצאנו ל"גיחה" קטנה באזור העיר, כמה שעות נסיעה בשמורת הטבע טאראג'. סה"כ היינו שם במשך 3 ימים והיה רגוע ונחמד במיוחד. אחרי שחזרנו, אליהו ואני התמקדנו במשימה החשובה באמת, והיא להשיג חבר'ה שישכירו איתנו נהג ורכב למסע לעבר מערב המדינה. יעלי, הילה, גל ומתי בכלל תכננו טיול לצפון הרחוק אך אחרי שלא הצליחו למצוא שותפים הצלחנו לשכנע אותם להצטרף אלינו. ואחרי הצטיידות קלה באוכל, אוהלים וציוד, יצאנו לכיוון המערב עם הנהג החברמן בוצ'ה למשך 26 ימים. הטיול עבר תחילה במרכז המדינה באזור שמונת האגמים שם עשינו טיול סוסים של 3 ימים בו המזג אוויר היה חורפי למדי ואי ההסתדרות שלנו עם הסייסים הערסים מנעה מאתנו להגיע עד האגמים האחרונים. בהמשך הגענו לאגם הלבן שלטעמי הוא אחד המקומות המרשימים במדינה ועד המערב הרחוק שם התמקמנו לסידורים ואינפורמציה בעיר הגדולה היחידה באזור- אולגי.

בהמשך הגענו למשולש הגבולות בין מונגוליה, רוסיה וקזחסטן ורכס הרי האלטאי התגלה אל מול עיננו בכל גדולתו. זה נכון שהרכס הוא כמחצית מגובה רכס ההימלאיה אך הקור העז והרוח הסיבירית המגיעה הישר מרוסיה וחודרת עמוק עמוק לעצמות נותנים לך הרגשה שהגעת למקום הקר בעולם. אחרי כ3 ימים בהם ביצענו בעיקר טיולי כוכב באזור עקב המזג אוויר הבעייתי ומצאנו את עצמנו לא פעם סחוטים עד לשד עצמותינו, החלטנו להקדים את הנסיעה לצפון ולא להישאר עוד 2 לילות שם.

את האמת? צפון המדינה היה מדהים.. בסוף מאי אליהו ואני הגענו לשם והכל היה קפוא ומושלג והפעם הצבע הירוק והמים הצלולים נתנו טון אחר לגמרי לנוף ולא פחות יפה.

בדרך עצרנו בכפרים וערים שונות בהן חגגו את פסטיבל ה"נאדאם". הנאדאם הוא החג הלאומי במונגוליה ומתקיים בקיץ בין ה11 ל13 ביולי מאז שנות ה20 של המאה הקודמת. בחג זה מתקיימות תחרויות ספורט שונות בין גברי המחוזות השונים. יש דוכני אוכל ומוזיקה מהנה. התחרויות הן מן אגרוף מסורתי, רכיבה על סוסים (גם ילדים קטנים) וחץ וקשת. ההמלצה שלי היא להתרחק כמה שיותר מאולן באטאר ולהגיע למקומות באמת מסורתיים. בהמשך הטיול ולקראת סופו הגענו לאגם חופסגול אשר היה קפוא בפעם הקודמת שביקרנו בו והפעם האמיצים רחצו בו. כל כמה מטרים אפשר היה לראות אדם מונגולי שוכב שיכור על הרצפה עם עווית חיוך נחמדה עקב החג הלאומי.

ההגעה לאולן באטאר וההבנה שאחרי חודשיים אני עוזב את המדינה המדהימה הזאת קצת צבטה לי. היתה התלבטות רבה אם לנסות להאריך את הויזה כדי להגיע לאיילי הצפון אך בעקבות אילוצים ובעיית ויזה סינית החלטנו הילה ואני להמשיך לכיוון סיביר לעבר ההרפתקה הבאה.

מוזמנים לאהוב ולעקוב בבלוג שלי בפיייסבוק:https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/