הטיסה לתאילנד היתה הטיסה הראשונה שלי לחו"ל אחרי גיחה קצרה לסיני בגיל צעיר. אחרי השחרור מהצבא, אליהו ואני למדנו לפסיכומטרי ביחד ואחרי אינספור שכנועים יצאנו אחרי אחד השיעורים בכרמיאל עם כרטיס טיסה בידיים מסניף איסתא הקרוב. חודש מרץ, אל על, 900 דולר. את האמת? לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים או מה נעשה. בדיעבד, זו הטיסה הכי ספונטנית שתהיה לי עד היום ובעצם אם רציתי או לא רציתי, זה קבע לי את דפוס הטיול שלי בחו"ל- זרימה.

6,000 שקלים ל55 ימים בתאילנד ולאוס- זה התקציב ועם זה נהיה מלכים!

הנחיתה בתאילנד נפלה עליי כפצצה, לי ולאנגלית לא היה קשר וכבר בדלפק בשדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק הבנתי שאליהו הולך להיות הפה שלי ברוב החודשיים הקרובים.

אחרי המעבר בשדה התעופה עלינו על אוטובוס מקומי ונוח עד לרחוב התרמילאות הראשי של יבשת אסיה, הקוואסן, בלב בנגקוק הערה והסוערת. אחה"צ רעבים ועייפים התמקמנו בגסט האוס ליד הרחוב הראשי והלכנו לחפש מציאה לאכול, הדוכן הראשון, של זקנה מחויכת היה של פאד-תאי (מוקפץ אטריות אורז חלומי) שעד אותו הרגע לא היה לנו מושג מה זה. למרות שבארץ אמרנו שלא נאכל עוף, ברגע שהיא שאלה אותנו אם אנחנו רוצים עם עוף אז לא יכולנו לסרב. מאותו ערב, לא עבר יום אחד שלא אכלתי מנת פאד- תאי אחת לפחות.

לבלוג הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/

כמה שעות לפני היציאה מביתי ביובלים, החלטתי שבכל זאת צריך בסיס וקניתי לונלי פלנט של תאילנד. בדיעבד, ההחלטה המנצחת של הטיול! אין אחד שלא המליץ לנו להגיע לקשר הישראלי, חברת טיולים ישראלית- "הם ירכיבו לך תוכניות טיול מצוינת, אתה לא צריך לעשות כלום"- אחרי רבע שעה של שיחה עם יועץ במקום שאמר לנו ששם אין מה לעשות, תעשה פה אומגה, פה טיול ג'יפים וקח בסוף מלון בפוקט, הבנו שאת הטיול בסגנונו נאלץ לתכנן לבד. חשוב לציין שלא היה לנו סמארטפון והיינו ב"שוק טיול ראשון" אז לא חיפשנו באינטרנט מידע. אחרי כמה שעות עם הלונלי פלנט במיטה, התחלנו במסע המטורף בתאילנד ולאוס.

המסלול הראשון שלנו היה לכיוון מיאנמר, לכיוון צפון מערב מבנגקוק. הנסיעה לעיר קאנצ'נבורי היתה מדהימה בעיניי, אריק איינשטיין באוזניות והנופים החדשים שנגלו אליי לא הורידו ממני את החיוך. העיר עצמה נמצאת על נהר הקוואי השלו ותיירים כמעט ולא תמצאו בה ביחס למדינה. הרחוב הראשי הוא על גדת נהר הקוואי ואווירת הרוגע היא מושלמת, גסטהאוס עם מקלחות של מים קרים (גם ככה רותח בחוץ) עולה גרושים ושייק בננה מפנק אפשר למצוא כמעט בכל מסעדה. בערב אחרי שהלכנו לישון קולות הקריוקי מהסירות מסעדות שבנהר לא מפסיקים לרעוש. טיול מאורגן וצנוע מהגסטהאוס הוביל אותנו למפלי הרוואן המרשימים אשר רק מעט זוכים להגיע עד למפל האחרון מתוך שבעה. אך זה לא בגלל כושר אלא בגלל היופי של הבריכות התחתונות שישיבה בהם מעניקה לך "פיש מסאז'" בחינם. מקאנצ'נבורי המשכנו במסענו לעבר העיירה תונג פה פום. בכל העיירה ישנם שני גסטהאוסים שאנגלית לא תמצאו בהם ועל תיריים אין בכלל מה לדבר. השוק על הנהר הוא חביב ואותנטי למדי ועל צלע ההר משקיף מנזר עתיק על רחבי העמק והעלייה אליו מתוך היער היא נהדרת. אחרי עצירה של יממה בעיירה המשכנו לעבר העיירה סנגקלאבורי, בה נמצא הגשר הארוך בתאילנד, שקיעות מרשימות וניחוחות בורמזים מכל פינה. משם, המשכנו לכפר שלוש הפגודות הנמצא על גבול מיאנמר, הרגשה ערפילית של קדושה בודהיסטית שוררת במקום ולצערנו לא נתנו לנו לעבור למיאנמר כי הגבול היה סגור עקב השלטון ששלט במיאנמר וסגר את הפריפריה לאוכלוסייה זרה. החזרה לבנגקוק היתה חיובית אחרי חווית חו"ל ראשונה ומספקת.

בבנגקוק עשינו את הטעות הנוראית ביותר שלנו, תכננו להגיע לצפון המדינה לעיר הקסומה צ'אנג מאי, ובהחלטה של חיסכון החלטנו לעשות טיול של 3 ימים של ג'יפים בצפון המדינה ובעקבות זאת קיבלנו נסיעה חינם מבנגקוק לעיר (14 שעות). הטיול היה של חברת רד בריק, היינו תקועים בג'יפ עם חבר'ה ובלשון המעטה- לא מומלץ יותר מדי. עכשיו אקדיש משפט לצ'אנג מאי המדהימה, בגדול היא עיר רגילה אבל מבחינתי היה בה משהו מיוחד, המבנים העתיקים, שוק הלילה המרשים והאווירה הכל כך נעימה נותנת לך הרגשה נוחה שהרבה תרמילאים יסכימו איתה, אליה אני עוד אחזור. האווירה ברחובות היתה של אושר עקב חג המים של תאילנד ויבשים לא יכולנו להישאר בימים הקרובים. עשיתי בנג'י מדהים של 50 מטר של חברה ניו זילנדית. כמה שבא לך להתרחק מהעברית הנמצאת בכל פינה בתאילנד אני חייב להודות שהיא גם עוזרת- ישראל, בחור חביב מחברת 669, עזר לנו להגיע דרכו לטיול של 3 ימים במרוון להר הגבוה במדינה דיון תאנון. שם המדריך בון ובקבוצה שלנו נכללים קוראני, ארגנטינאי, אמריקאיות וצרפתיים, חוויה אותנטית עם אוכל מקומי משובך! נופי הג'ונגל הבלתי נגמר אמנם לא מרשימים כמו הרי ההימלאיה אך מספקים הרגשה נהדרת לחובבי הטב. בסוף קינחנו בשיט רפסודות שהפך להיות מלחמת מים אחת גדולה ביני לבין המשפחות התאילנדיות המקומיות שבאו לחגוג בסופ"ש את חג המים. החזרה לצ'אנג מאי התחילה במסאז' ראשון ואחרון בטיול עקב בחורה שמנמנה שחוץ מלשבור לי את הגוף לא גרמה לי לשום דבר אחר. עשינו חושבים לגבי המשך הטיול והחלטנו לעבור ללאוס, ערב שלם ישבתי עם ישראל מ669 שעזר לי לבנות מסלול חביב בלאוס. עוד לפני המעבר החלטנו לקפוץ לפאי, כפר ציורי של היפים מכל העולם הנמצא על הר שהגעה אליו באוטובוס המקומי מחייבת לעבור על כביש של יותר מ700 פיתולים ומכמות הקיא של הנוסעים אפשר בהחלט להכין מרק לשבת. הכפר עצמו מוקף במפלים ומעיינות חמים, מסעדות אדירות וגסטהאוס רעועים, מוזיקת הרגאיי מכל פינה לא נותנת לך לעזוב את הכפר.

את מעבר הגבול ללאוס עשינו דרך חציית נהר המקונג בסירה. עוד לפני זה, ישנו בכפר הנידח צ'יאנג קונג שנדמה שאם לא היה שם מעבר גבול אז לא היו שם תושבים. עוד בדרך עצרנו במקדש הלבן והמרשים. נהר המקונג הוא נהר המתחיל מהרי ההימלאיה בסין ומגיע עד האוקיינוס בחלק הקמבודי, עד לפני 30 שנה רוב אזוריו היו נסתרים מהעולם עקב שבטים מבודדים באזור קמבודיה ווייטנאם. החצייה של המקונג על הבוקר היא כ"כ פשוטה ואחריה עלינו על אוטובוס של 5 שעות עם נהג בן 15 ללואנג נמטה השוכנת ממש על הגבול עם סין.

בלואנג נמטה יש מלא מה לעשות, האטרקציות קיימות אך הבעיה שאם אתה לא אוסף עוד חבר'ה איתך, המחירים מאוד יקרים ומכיוון שהיינו בסוף אפריל אז לא היה פשוט למצוא. באזור עצמו ההסתובבות בכפר, בשוק, בבית ספר המקומי ושכירת אופנוע עד הגבול הסיני מאוד מומלצים, האנשים הלאוסים הם אושר אחד גדול וחיוכים רבים מלווים אותך, במיוחד באזור עני זה של המדינה. מהעיירה יצאנו באוטובוס לכיוון לואנג פראבנג, עיר מרכזית ותיירותית השוכנת על גדות המקונג. שוק הלילה מרשים במיוחד ואת הבאגטים שנשארו מהשלטון הצרפתי אפשר להריח בכל פינה. גולת הכותרת של העיר היא המפלים והבאגטים כמובן. אל המפלים אנחנו הראשונים לדעתי שהגענו ברכיבה על אופניים (35 ק"מ), ולא סתם אופניים אלא של ילדים קטנים, מפלי קונגיס הם ללא ספק פלא אמיתי והרחצה בבריכות שלהם מרעננות במיוחד אחרי דיווש של 35 ק"מ.

למחרת החלטנו להגיע למערות הבודהה העתיקות בצד הנהר ושכרנו סירה. בדרך חזרה נקלענו למונסון רציני וכל עוד אני כותב את זה אז יצאנו בזול ובחיים. היעד הבא שלנו הוא ואנג ויאנג, עיירה מפוקפקת למדי שמספרים עליה שגם המשטרה לא מתקרבת אליה. גולת הכותרת במקום זה שייט האבובים בנהר כאשר לצד הדרך פזורים פאבים עם שתייה חינם, אומגות, מוזיקה, בחורות יפות. האווירה במקום בהחלט מוזרה. במסעדות שם לא הפסקתי לאכול פאד תאי, רובצים תיירים בכל הגילאים אל מול מרקע הטלוויזיה שמשדר בלופים פרקים של פמלי גיי, חברים וסימפסון.

באזור נמצאת הלגונה הכחולה המדהימה שעד שהגענו אליה עברנו בלא מעט מערות נטושות. אחרי כמה ימים הגענו לעיר הבירה הלאוסית ואנטיין השוכנת על גדות המקונג ומשם המעבר לגבול התאילנדי חזרה. את המעבר הפעם ביצענו באוטובוס שלקח אותנו לעיירה נונג קאי, חייב להודות שהתגעגעתי קצת לתאילנד. הלילה בגסטהאוס על הנהר היה נחמד ולמחרת סיבוב בשוק המקומי והגעה לפארק הפסלים המרשים והגדול במדינה.

יום למחרת, עלינו על אוטובוס מקומי לאודון תאני ולעלינו על טיסה לדרום המדינה לאי פוקט. הישיבה ליד ליידי בוי היתה חביבה למדי והוסיפה עניין רב לטיסה הלילית.

אחרי הנחיתה בפוקט, שבולטת במיוחד במבנים החזקים שנבנו אחרי הצונאמי האיום שפקד את האי ב2004, בגלים הגבוהים שמפרנסים את תחרויות הגלישה הנחשבות בעולם ותעשיית הזנות והפדופלייה הבנו שלא נמצא בה את השקט שרצינו והמשכנו הלאה לריילי ביץ' אשר בלונלי פלנט נחשב לאי היפה בעולם. המעבר היה בשיט חביב וההגעה למקום השאירה אותנו פעורי פה. האי כולו בערך בגודל של יובלים, ללא כבישים ועם מעט מאוד מקומות לינה בשטח קטן מאוד, העניין המרכזי בו הוא מצוקי הגיר הנישאים מהים שמוסיפים נוף ייחודי ומהמם שאופייני לאי ולאי הדרומי יותר קופיפי.

באי ניתן למצוא לא מעט מטפסים שמגיעים מרחבי העולם לטפס על מצוקי הגיר המורמים מהקרקע מזריחה ועד שקיעה. כל לילה באי התחוללה סופה ומכיוון שישנו בגסטהאוס היחידי בערך שרעוע באי של אחיות מלזיות אז שמענו טוב טוב את הסופות, לא פעם דימנייתי את הצונאמי מתחתיי, אך כל בוקר כאילו המונסון הלילי ניקה לנו את האוויר והשאיר ים צלול. בפינת האי מצאנו מסעדה קטנה עם כיסאות מפלסטיק פשוטים של טרנסג'נדר ובוקר, צהריים וערב היינו פוקדים את המסעדה שלו, שהתחושה היתה שהבחור/ה מפנקת אותי במנה יותר גדולה משל אליהו. אחרי כמעט שבוע במקום החלטנו לעבור לצד השני של רצועות החוף של תאילנד ומהאוקיינוס ההודי לעבור למפרץ התאילנדי. המעבר היה מהעיר קראבי בנסיעה והאי הראשון שבו בילינו הוא קוסמוי הגדול אשר חיי הלילה בו לא פוסקים גם בבוקר ובצהריים. משם המשכנו לקופנגן, אשר כמות השלטים בעברית איך שיוצאים מהמעבורת מזכיר קצת את הכנרת, הים הוא מדהים והמקום מתגאה בעיקר במסיבות הפול מון שבו. משם המשכנו לאי האחרון בסרייה והוא קוטאו. אי מדהים שבעיקר צוללנים מגיעים אליו. השקיעות בו הן היפות שראיתי בעולם והשנורקולים הם חוויה מדהימה, בלילה האחרון אליהו ואני התפנקנו במסעדה טובה,, סטייק טונה ופילה סלמון ויאללה חזרה לקווסאן!

ביום האחרון בקוואסן כמות הפאד- תאי והשייקים שאכלתי היו בלתי הגיוניות, בגדול- אין על דרום מזרח אסיה!

מוזמנים לאהוב ולעקוב בבלוג שלי בפיייסבוק:https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/