תחשבו לרגע שאתם במין חלום בו אתם נמצאים בעולם חיצון, שום דבר בו לא דומה למה שהכרתם עד היום.

הטענה שלי היא שיש את העולם ויש את סין. סין זה עולם נפרד, תופעה שונה מכל מה שהכרתי עד היום וכדי ליהנות ממנה צריך לעשות סוויצ' בראש ולזרום עם המיליארדים שאינם טועים כמו שאריאל זילבר כתב!

קצת קשה לכתוב על סין. ההרגשה היא שכל מילה מגמדת לחלוטין את החוויה מהאימפריה הזו.

טיול תרמילאים בה, הוא מהמגוונים שיש ורמת הגיוון בו תלויה בכמות הזמן שיש לכם להקדיש למדינה המסקרנת הזו. אני טיילתי בסין 3 חודשים. 3 חודשים שעברו כהרף עין בלתי מוסבר ואת החוויה עצמה אפשר לעכל רק אחרי שאתה יוצא מגבולות המדינה.

סין המדינה הרביעית בגודלה מבחינת שטח (אחרי רוסיה, קנדה וארה"ב), היא גדולה מאירופה כולה, וכמות האזרחים שנושק ל1,400,000,000 הוא הרב ביותר שיש במדינה אחת. המדינה גובלת ב14 מדינות!!! מה שממחיש את השטח העצום של המדינה.

המדינה מחולקת ליותר מ30 מחוזות שונים הפרוסים על השטח הנרחב מה שיוצר סלט אנושי מגוון מאוד.

במדינה ישנו שלטון קומוניסטי שכל מי שבא מחוץ לגבולותיה לא יוכל להבין. ישנה הערצה רבה לשליט האכזר מאו ז"ל שהיווה הגורם המרכזי לעליית המשטר הקומוניסטי במדינה בצורה אכזרית ורודנית ונפטר לפני 40 שנים. אפשר לראות בשווקים לא מעט אביזרים עם דיוקנים שלו, של הכוכב האדום (סמל הקומוניזם) ואפילו של היטלר. המשטר ההדוק נמצא בשלטון עד היום ומתבטא בכ27 הוצאות להורג בממוצע ליום במדינה וזה עוד לפני שמדברים על כמויות אדירות של העלמות אזרחים, דיכוי מיעוטים כמו הטיבטים והאויגורים וגם הגבלת ילודה באוכלוסייה העירונית. בנוסף, כל מטייל יצטרך להיפרד לתקופת הטיול מחשבון הפייסבוק שלו, מהיוטיוב ועוד כל מיני אתרים שהממשלה לא רוצה שאזרחיה יחשפו בעזרתם לעולם החיצון. יש דרך לעקוף את הנושא אך הניתוק מומלץ בכל מקרה.

אם הגעתם עד לפה ועוד לא התחלחלתם מהשלטון, והחלטתם בכל זאת לטוס (ובצדק!)- אתם תגלו עולם אחר, אנשים מדהימים, נופים מהיפים שיש לכדורנו להציע ותרבויות שנשכחו אי שם בהרי ההימלאיה.

שתי המלצות הכי חשובות- הוצאת כרטיס סטודנט עוד בארץ או הגעה עם כרטיס שרשום עליו רק בעברית+ תמונה שלכם- הסינים לא יודעים אנגלית וכמעט בכל אתר יש הנחת כניסה של 50% לסטודנטים אז מומלץ- אפשר להוציא ב50 ₪ כרטיס באיסתא.

וכמובן התנ"ך של הטיול- מומלץ לקנות או לשאול ספר לונלי פלנט מעודכן על סין. הסינים לא יודעים אנגלית בלשון המעטה והתנ"ך הזה יעזור לכם כ"כ הרבה שאתם לא מבינים- במיוחד לסקרנים שרוצים לקרוא גם על מה שרואים ואיפה שמבקרים, ומעוניינים להגיע למקומות מיוחדים.

עוד משהו- כמובן שכבר בארץ רצוי להוציא ויזה של חצי שנה עם שתי כניסות.

את הקולינריה בסין יש שיגדירו כקטסטרופה והמתונים יותר יגדירו כמשוגעת. אוכלים הכל, חתולים, כלבים, ארטיק אפונה, ארטיק תירס, נחשים וכמובן הסניקרס של הסינים- ציפורני תרנגולות. פייר, לא היה לי אומץ לנסות.

סינים לא יודעים אנגלית. פשוט לא יודעים! זה נכון שכמו בכל העולם גם פה הצעירים כבר מדברים יותר אך זה לא מספיק. בנוסף לחוסר אנגלית, קשה מאוד לקלוט מילים בסינית, ושלא נדבר על הכתב היפה אך לא קריא שלהם. גם כאשר מנסים לתקשר בעזרת הידיים צריך לזכור שבסין הסימונים המקובלים בכל העולם שונים לחלוטין, וכנראה שאם תסמן למשל את המספר 7 בעזרת האצבעות אף אחד לא יבין אותך. גם במסעדות קרוב לוודאי שלא תבינו את התפריט אז המלצה שלי היא פשוט להיכנס למטבח, עם חיוך כמובן, ולהצביע מה בדיוק אתה רוצה ומבטיח לכם שתקבלו את המנה הכי גדולה והכי טעימה.

חשוב להיות חייכנים, אופטימיים ולהיכנס בצעקת ניהאו (שלום) לכל מקום וזה כבר יגרום לאווירה טובה עם המקומיים.

לבלוג הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/

אז אתחיל בטיול שלי. אני הגעתי לבייג'ינג לראשונה בטיסה מקטמנדו שבנפאל. ההבדל בין שתי הערים הוא שמיים וארץ. ביליתי שבוע בבייג'ינג לפני שחציתי את הגבול למונגוליה, סיביר, קירגיזסטן ואז חזרתי פעם שנייה לסין לטיול הארוך. משם אתחיל את סיפור המסע שלי.

אחרי לילה קפוא בכפר הנידח סרי טאש בקירגיזסטן. הילה ואני יצאנו לתפוס טרמפים לפנות בוקר, על הכביש השומם המפלס את דרך המשי מאירופה ועד סין הרחוקה. המטרה הייתה לעלות על משאית עד הגבול הסיני ומשם נסתדר. המשאית הראשונה שנקלעה לדרכנו עצרה ושנינו קיפצנו לקבינה המפוארת שלה. הנהג עשה את דרכו מפרנקפורט שבגרמניה ועד בירת טג'יקיסטן מה שאומר שעלינו למצוא פתרונות בגבול הסיני.

הדרך לגבול הסיני היא מרהיבה והיפה שראיתי בחיי. מה שמתחיל בזריחה על הרי הפמיר המושלגים, ממשיך בהרי חולות צבעוניים ומדהימים. נסיעה של כמה שעות והגענו עד הגבול הסיני שם חיכה לנו אוטובוס תיירים עליו עלינו עד העיר קשגר. חשוב מאוד במעברי הגבול היבשתיים לסין לנסות להחביא את ספר הלונלי פלנט על המדינה, כי החיילים מחרימים אותו בגבול. אנחנו עיצבנו כריכה חדשה לספר.

מה שמצחיק זה שבקירגיזסטן השמיים כל כך צלולים ובהירים ואיך שעוברים את הגבול הסיני השמיים נהיים אפורים ועכורים כיאה לסין באזורים הנמוכים ומוכי זיהום האוויר.

אז בשעת אחה"צ מוקדמים הגענו לעיר הידועה קשגר. העיר נמצאת במחוז שינג'יאנג המבודד והרחוק. המחוז גובל במדינות אפגניסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, פקיסטן ומונגוליה מה שיוצר מרבד אנושי ומרתק במיוחד. המחוז הוא הפנים של דרך המשי העתיקה בגבול הסיני ושונה לחלוטין משאר הדברים שאני הכרתי במחוזותיה האחרים של סין. כדי להבין את גודלה של סין, יש שמועה (לא בדקתי!) שקשגר (מכונה גם קשי), קרובה לישראל יותר מאשר לבייג'ינג. ברכבת לעיר הבירה הנסיעה לוקחת יותר מ60 שעות. המחוז המבודד הוא האזור של המיעוט הנרדף והמוסלמי- האויגורים. כבר בכניסה לעיר העתיקה אפשר לשים לב לבנייה המיוחדת והמסגדים המבצבצים מכל עבר. התמקמנו בהוסטל Kashgar old town אשר בנוי כמו בית מוסלמי עתיק כשבאמצע יש רחבה עצומה בה אפשר לפגוש מטיילים אדירים מכל העולם. האוכל בעיר העתיקה, כיאה לאוכל מוסלמי הוא משובח. ברחוב פרוסים דוכני "על האש" בהם אפשר לראות את כל שלבי האבולוציה של השישליק כאשר בשר פרה תלוי בדוכן בצד אחד והמנגליסט מוריד בשר טרי ומשפד אותו בצד השני על הפחמים. יש גם קינוח מעולה של יוגורט עיזים העומד בשמש בדוכן ולידו קוביית קרח עצומה ממנה הרוכל שובר חלקיקים קטנים, מערבב עם היוגורט ומפזר קצת דבש מעל- מעדן! ואי אפשר לדבר על הקולינריה של קשגר ללא הפירות המעולים הנמכרים בשוק. מענבים מתוקים ומעולים ועד אבטיח מעורב עם מלון שלא ניתן להפסיק לאכול. כל התיירים בעיר מבקרים באופן די קבוע ולעיתים דחופות בשירותים עקב חוסר ההיגיינה שיש בדוכנים ובמסעדות המקומיות. אפשר ליהנות מסיבובים בלתי נגמרים בעיר העתיקה, בשווקים ובחנויות סביב המסגד המרכזי וכמובן האטרקציה המרכזית של העיר הלוא זה שוק הבהמות ביום א'. זה לא המקום לרגישים שבינינו. שוק של כמה קילומטרים בו כל תושבי הכפרים סביב העיר מגיעים יחד עם החיות שהם מעוניינים למכור (מיונים ועד גמלים), ההתייחסות לחיות די מזעזעת.

אנחנו יצאנו לטיול של שלושה ימים מקשגר ועד הגבול הפקיסטני (300 קילומטרים) של דרך הררית קסומה. בדרך עצרנו ללילה בעיר המרוחקת טשקורגן שם נמצא מבצר עתיק, בו צילמו את הסרט רודף העפיפונים. לילה נוסף העברנו באוהל על שפת אגם קרקול והגענו עד לגבול עם פקיסטן שנמצא במעבר הרים הגבוה מ5,000 מטרים.

אחרי חוויה לא נעימה בבית חולים מקומי (לא מומלץ), עלינו על טיסה ארוכה לבייג'ינג, שם חיכה לנו יובל, דוד של הילה שאירח אותנו בביתו למשך התקופה שלנו בעיר הבירה.

בייג'ינג היא עיר הבירה הסינית ובעצם שער הכניסה של רוב המטיילים למדינה. היא עיר מודרנית שעברה שינוי גדול במוכנות שלה למטיילים אחרי האולימפיאדה ב2008. הדוגמאות הן פריסה של שירותים ציבוריים ברחובות ושלטים עם שמות הרחובות באנגלית.

העיר הזו מכילה הכל מהכל. מרבי 'קומות מהמודרניים בעולם ועד דירות בגודל חדר בחוטונגים (סמטאות), ממסעדות מהיקרות והמפוארות שיש בעולם ועד דוכני אוכל ופופקורן בשמן ישן שעולות גרושים.

מה שבטוח זה שהעיר הזו לא משאירה אף אחד אדיש. אתה יכול להשתקע בה וליהנות מהארכיטקטורה הישנה, המאכלים המגוונים, החדשנות, המסיבות התוססות ובאותה מידה לברוח ממנה אחרי שהוצאת את אפך לראשונה מהמטרו.

נהרות של אנשים פוקדים את הרחובות העמוסים בעיר, מיליוני סינים מצטלמים, מסתובבים עם מכשירי טלפון ענקיים וצווחים בקולי קולות. מבין לגמרי את התיירים המערביים שמגיעים לעיר ומרגישים בה בודדים. זה סרט מה שהולך פה.

מי שבכל זאת בחר להישאר בעיר, לא מפספס. הקולינריה הזולה די מאכזבת, השווקים עצמם בעיקר תיירותיים והמאכלים מטוגנים בשמן ישן מאוד וכל שיפוד מקבל טעם לוואי. בשווקים האלו תוכלו לראות את כל החיות שיש לעולם הזה להציע- על שיפוד! לא יאמן איך הסינים אוכלים הכל מהכל אם זה כלבים, חתולים, כרישים, עטלפים, נחשים, ה-כ-ל-! לעומת זאת מי שישלם קצת יותר יהנה מה"פקין דק"- המנה של העיר- כל חלקי הברווז הרך ובמיוחד העור שצלוי וטעים במיוחד! בנוסף יש מסעדה יפנית ששמה טיירו של אכול כפי יכולתך והיא מעולה מעולה! פקדנו אותה לא מעט עם יובל.

בסיבוב הראשון שלי בבייג'ינג ישנתי בLeo Hostel שנמצא במרחק הליכה מכיכר טיאנמן והעיר האסורה והאווירה בו כיפית לאללה!

חייב להודות שבעיר בייג'ינג חוויתי כמה מהימים המשעממים ביותר בטיול, כמו למשל העיר האסורה וארמון הקיץ של המלך. לעומת זאת, רובע האומניות 798, הכפר האולימפי, סיבובי קניות בעיר, בתי תה סינים אותנטיים וכמובן 3 ימים בחומה הסינית הקרובה לעיר היו מהנים במיוחד.

החומה הסינית היא חלום ילדות אישית שלי להגיע אליה. ובעקבות זאת, זה הדבר הראשון שעשיתי בהגעה שלי לעיר. החומה מתפתלת לאורך אלפי קילומטרים במחוזותיה הצפוניים של סין ונגישה במיוחד באזור הבירה. ישנם מקטעים מהחומה שאתה חושב איך בנו אותה לעזאזל? המסע שלי אל החומה התחיל בקטע הראשון שביקרתי בו והוא מוטיאניו, הקטע בעצם השני הכי מתוייר בקרב המקטעים אך מרשים ביותר! טיול קשה של כמה שעות על החומה מומלץ במיוחד וכדאי מאוד להצטייד בבגדי ונעלי טיולים. המקטע השני שביקרתי בו הוא ג'יאנקואו אליו הגענו בטעות אחרי שנהג המונית קצת עבד עלינו. המקטע לא ממוחזר כלל והדרך אליו לוקחת כמה שעות בעלייה רגלית תלולה, באותו יום זכינו בשמיים כחולים והנוף היה מרהיב. לא תמצאו בו מטיילים כלל כי הוא כמעט ולא נגיש. המקטע השלישי שביקרתי בו והמתוייר מכולם הוא באדלינג. כדי לבקר בחומה מומלץ להצטייד בלונלי פלנט ובו כתוב בבירור איך מגיעים בעזרת תחבורה ציבורית זולה ונגישה כמעט לכל מקטע ומקטע. חבל לשלם סכומי כסף גבוהים להוסטלים על טיולים מאורגנים כאשר אפשר להגיע אליהם בגרושים.

היעד הבא שלנו ביבשת סין היא העיר הגדולה ובירת מחוז סצ'ואן המרתק, צ'אנגדו. את כרטיסי הרכבות קונים מראש, ובימי חג וחופש של הסינים מומלץ לקנות שבוע מראש כדי להיות ברי מזל ולתפוס מקום. הרכבת לצ'אנגדו נוסעת קרוב ל27 שעות ועולה קרוב ל500 יוהן. העיר, היא הדלת הראשית של מחוז סצ'ואן העתיק. העיר מודרנית מאוד ולא מרמזת אפילו לא קצת על חלקיו העתיקים והמסורתיים של המחוז במעלה הרמה הטיבטית ובחלק הצפוני שלו. סצ'ואן הוא מחוז המתגאה באוכל החריף שבו ובצ'אנגדו מפוזרות מסעדות רבות המוכרות את מנת הבית "הוט פוט", סיר שמן רותח וחריף בו טובלים ירקות, בשרים ועוד ואוכלים במין קומונה כזאת כל אחד עם צ'ופסטיק משלו טובל בתורו בסיר הרותח משמן. ההוסטל המוכר ביותר בסין נמצא בצ'אנגדו ושמו Sim's Cozy garden hostel. הבעלים, זוג אסייתים תרמילאים, שבעברם חלומו יחדיו על הקמת הוסטל מושלם ונוח בסין- ואכן כך יצא. חדרים מצוחצחים במחירים הוגנים, חצר מגניבה, פינות חמד ובר חביב למדי עושים את המקום למפגש תרמילאים מושלם. בעיר עצמה מרכזי קניות רבים והיא נקודת מוצא להרבה מאוד ערים קטנות יותר ופארקים לאומיים באזור הצפוני יותר של מחוז סצ'ואן.

אנחנו בעיר יצאנו לחצי יום שוטטות במרכז המחקר לרבייה של הפנדה הענקית. זהו מקום מאוד פופולרי ואפשר לצפות בפנדות בכל הגדלים והגילאים (כולל פגים!). בנוסף לפנדות הרגילות ישנן פנדות אדומות שנראות כמו שועל דביבוני עם צמר. חיי הפנדות ללא ספק משעממים. לא ראינו אותן עושות משהו מעבר לשינה ואכילת במבוק. קל מאוד להגיע לכאן בתחבורה ציבורית זולה.

המשכנו לכיוון העיר לשאן כדי להאריך את הויזה במהרה, כי בערים הגדולות זה לוקח כמה ימים טובים. עיר קטנה ושקטה הנמצאת במרחק של שעתיים מצ'אנגדו. מה שמושך את התיירים לכאן וגם אותנו זה הבודהה הגדולה בעולם החצובה בסלע אדמדם יפייפה. הפסל נחצב לפני יותר מאלף שנים וגובהו נישא ליותר מ70 מטרים. באזור הפארק יש גם תצפיות למספר נהרות שנפגשים ליד הפסל.

אחרי שחזרנו לביתנו בצ'אנגדו הלוא הוא הסים סקוזי הנהדר, יחד עם הארכת ויזה בדרכון, החלטנו להמשיך לכיוון הפארק היפה בסין (ואולי בעולם- לפחות מבחינתי). אוטובוס מקומי, שלוקח כ10 שעות נסיעה מצ'אנגדו מגיע לכפר הצמוד לפארק ונקרא על שמו- ג'וידז'איגואו. יש לא מעט מטיילים שמוותרים על הפארק המרהיב הזה בגלל שהוא מתוייר ביותר ואהוב במיוחד גם על התיירים הסינים הרבים. הסיבה הזאת לא צריכה לעניין אף אחד כאשר מדובר בגן עדן עלי האדמות. יש כ"כ הרבה פינות חמד בפארק ופינות שקטות שניתן להיבלע בהן. אנחנו היינו בפארק יומיים עקב היופי המרהיב שלו. אין ספור אגמים שקופים בצבעים מהפנטים שפריקים של טבע יכולים לצפות בהם שבוע שלם. האגדה מספרת שהעמק האגמי המרהיב נוצר כאשר שד קנאי גרם לאלה וונוסמו להפיל את מראת הקסמים שלה שקיבלה במתנה מאהובה, האל המצביא דאגה. המראה התנפצה על הקרקע ל-188 רסיסים, ואלה הפכו לאגמים כחולים וירוקים. בתוך הפארק עצמו יש אוטובוס שמקפיץ מאגם לאגם. המלצה שלי היא לא לשלם כרטיס אוטובוס בכניסה ופשוט לא לעלות עליו מהתחלה, אלא ללכת ברגל לתחנה השנייה ומשם להתחיל להשתמש בו כי אף אחד לא בודק כרטיסי נסיעה משם והלאה. בכפר הסמוך לפארק הלאומי לנו באירוח ביתי אחרי שקפצו על האוטובוס שלנו נציגי מלונות וזה ללא ספק הכי השתלם למרות שהתנאים לא היו משהו.

אחרי יומיים בפארק המדהים המשכנו לעיר הקטנה והציורית סונגפאן. ישנו בהוסטל העץ היפיפה Old House. הוא קרוב מאוד לאזור העיר העתיקה וצמוד לתחנת האוטובוסים. בגדול, היינו קצת תשושים בזמן הזה ובעיקר נחנו בעיר העתיקה. יש מיליוני חברות שמוציאות טיולי סוסים באזורים ההרריים מסביב לעיר, אך אחרי מונגוליה היה די והותר מסוסים אז החלטנו לותר.

אחרי מנוחה, יצאנו לטיול יום בעזרת אוטובוס מקומי לפארק הלאומי חואנגלונג המדהים. הכניסה לפארק הזה יקרה והשימוש בכרטיס סטודנט עוזר במיוחד. הליכה של כמה שעות במעלה ההר (אפשר רכבל) וירידה באותה הדרך. בהר הטבע חצב בריכות מפלים קטנות עם צבעים מופלאים כאשר השיא נמצא בחלק העליון של הפארק, מאחורי המקדש חואנגלונג הגדול שם מוצאים את בריכת חמשת הצבעים מצהוב ועד תכלת.

אחרי חזרה לצ'אנגדו ולסים סקוזי, החלטנו לצאת לצפון מערב סצ'ואן ובשמו המוכר יותר "הבק דור". היעד הראשון שלנו הייתה העיר הקטנה קאנדינג הנמצאת במרחק של קרוב לעשר שעות נסיעה מצ'אנגדו. העיר נמצאת על צלע ההר ובדרך אליה עדיין לא עולים יותר מדי בגובה אל הרמה הטיבטית. אך ברחובותיה אפשר להרגיש את האופי הטיבטי של המקום, משהו מתחיל להשתנות באוויר. סביב הקמין בהוסטל, פגשנו בזוג צרפתים שהציעו לנו להצטרף אליהם לפארק באזור. אני לא זוכר את שמו, אבל אני זוכר שהוא היה יקר ונפילה רצינית אחרי הפארקים המרהיבים בצפון המחוז. בדרך חזרה עצרנו במעיינות החמים שליד גשר ארדאו, שם יש בריכה גדולה וחמימה לכולם וגם כן בזול אפשר לשכור חדר חמאם קטן לזוג (מומלץ ביותר).

מקאנדינג עלינו על טרנזיט השקם בבוקר עד לליטאנג. דרכי העפר נמצאים בשיפוצים+ תאונה של משאית בדרך גרמו לדרך להתארך והיא לקחה 15 שעות. 15 שעות של פיתולים מרהיבים ושל נוף משתנה ולאט לאט עלינו בגובה. ליטאנג היא עיר קטנה במונחים של סין (קרוב ל60,000 תושבים) ונמצאת כבר בגובה של מעל 4,000 מטרים. אפשר להריח כבר את ריח ההימלאיה ומרגישים את הקרבה לטיבט. האובך שכ"כ מאפיין את סין מוחלף בשמיים כחולים, הרים צחיחים ופסגות מושלגות. לעיירה הגענו בשעה מאוחרת ובחרנו לישון בPotla Inn למרות שהוא היה הפחות מומלץ ע"י הישראלים אך ללא ספק נראה הרבה יותר טוב מPeace Guesthouse המומלץ. ישנה בעיירה מסעדה של בחור חביב ושמה טין טין, אוכל נחמד והבחור יודע קצת אנגלית מה שעוזר קצת בתכנונים. אך עוד לא הזכרתי מה הסיבה העיקרית שתרמילאים מגיעים לכאן. הסיבה היא טקס "קבורת שמיים" הטיבטי. בטקס, הטיבטים מבתרים את הגופה לחתיכות קטנות ומשאירים אותם לנשרים באמונה שהם לוקחים אותם לשמיים עימם, שם המתים ימצאו מנוחה נכונה יותר. כמובן שאין כל יום קבורת שמיים וכדאי להישאר בעיר עד שתראו טקס זה (אנחנו פספסנו לצערי).

מליטאנג תפסנו טרנזיט ולאחריו טרמפים לכפר הטיבטי הציורי טאגונג עליו שמענו ביקורות והמלצות רבות. באזור טאגנוג ניתן להסתובב ימים רבים, מנזרים מדהימים, ערבות דשא המזכירים את מונגוליה ודגלונים טיבטים רבים המעטרים כל גבעה וגבעה. במרכז הכפר יש שני גסטהאוסים נחמדים כאשר אנחנו בחרנו בJya Drolma and Gayla's הנחמד. אחרי טאגונג המשכנו באוטובוס לכיוון מחוז יונאן הדרומי לעבר דאוצ'נג. דאוצ'נג היא עיר שמי שמגיע אליה מגיע אך ורק במטרה להסתובב בפארק הלאומי המרהיב יאדינג. הפארק הוא עצום וחייבים לפחות יומיים בשביל לעכל אותו ואת יופיו. ישנים לילה בפאתי הפארק עם עוד מיליוני סינים, ומבלים במסלולי יום ארוכים שמגיעים לגבהים של מעל 5,000 מטרים.

משם הדרך למחוז יונאן הייתה סלולה וברורה והתחלנו לרדת בגבהים. הגענו כבר לחודש אוקטובר והמזג אוויר הקריר התקדם לכיווננו כאשר אנו מקדימים אותו ממש בטיפ טיפה ונהנים ממזג אוויר מושלם. אם היינו מתעכבים בשבוע כבר היינו מגיעים למינוסים ולקפור אמיתי.

מדאוצ'אנג עלינו על אוטובוס לעיר הראשונה והקרובה ביותר למחוז סצ'ואן הלוא היא שאנגרי לה הציורית. חייב לציין ששאנגרי לה עדיין גבוהה (3,200 מטרים) ולכן הלילות בה קרירים למדי גם הילה וגם אני הגענו לכאן משולשלים, וחוץ מהארכת הויזה שנאלצתי לבצע פה, סיבובים בעיר העתיקה, הרקדות סיניות בכיכר המרכזית של העיר העתיקה וריחות הבשר על האש מהרובע המוסלמי- לא עשינו הרבה. נהנו מאוד בהוסטל הנוח (לא זוכר את שמו) ואספנו כוחות לטיול של ערוץ דילוג הנמר.

ערוץ דילוג הנמר הוא טיול רגלי קליל (יחסית) של יומיים ונמצא באמצע הדרך בין הערים ליג'יאנג ושאנגרי לה. הערוץ, הוא אחד העמוקים שיש בעולם ויש בו שני מסלולים כאשר הגבוה יותר הוא גם המומלץ שאנחנו עשינו. בדרך ישנם מקומות יפים לצלם שחבר'ה מקומיים יושבים שם וגובים כסף, מה שמעצבן ומקומם במיוחד.

אחרי טיול של יומיים, המשכנו לעבר ליג'יאנג אשר מורכבת מעיר חדשה ועיר עתיקה. כמובן שהאזור המתוייר זו העיר העתיקה אשר מכילה מסעדות, דוכנים, ושווקי אוכל ואומנות רבים במיוחד. בפאתי העיר יש בתי תה רבים בהם אפשר לצפות בתושבים הצעירים המקומיים מסתובבים עם כפפה עבה ועליה יושב העוף הדורס של כל אחד מהם שהוא מין סימן גבריות באזור הזה. איך בחור סיני אמר לי- ליג'יאנג היא העיר הכי שמחה ותוססת בסין ואיכות המסיבות בה איך שהחושך יורד לא תמצאו בשום מקום אחר. אנחנו ישנו בMama Naxi's המומלץ אשר מחולק לשני מתחמים. אנחנו ישנו במתחם הרגוע יותר והיה שם מעולה!

אחרי 2 לילות המשכנו ליעד הבא- העיר דאלי. בעיר דאלי נמצא ההוסטל שהכי נהנתי בו בסין- Jade Emu. הוסטל זה מנוהל ע"י בחור אוסטרלי שנשוי לסינית וחדריו מצוחצחים ונוחים מאוד. בנוסף ישנה חצר כיפית בה כל יום חמישי יש ברביקיו של אכול כפי יכולתך וטורניר ביליארד בו הבעלים מנצח תמיד את המערביים הגרים בעיר ואת התרמילאים. הבעלים כל כך טוב בביליארד שבכניסה רשום שמי שינצח אותו יזכה בלילה חינם בהוסטל. אני עוד לא שמעתי על מישהו שזכה. העיר היא בעצם מקום קלאסי להיזרק בו ולנוח מספר ימים ויש שיגידו שבועות. העיר העתיקה, הכפרים והאגם הצמודים לעיר, כולם משדרים רוגע ואווירה נינוחה במיוחד. אנחנו שכרנו אופניים ששירתו אותנו נאמנה באזור האגם.

אחרי 3 לילות נדירים וכיפים במיוחד החלטנו להמשיך לכיוון עיר הבירה של מחוז יונאן- קונמינג. העיר מאוד נינוחה ויש בה מרכזי קניות גדולים ופארק מרכזי בו אפשר ליהנות ממסאז' של חבר'ה עיוורים. אנחנו ישנו בHump Hostel הרועש והגענו אליו בתקופת ההלווין ככה שהכל היה מקושט והחבר'ה היו מחופשים מה שיצר אווירה נחמדה. אך קונמינג כעיר גדולה לא משכה אותנו יותר מדי והמשכנו לעבר טראסות האורז ביואנג יאנג.

הטיול ביואנג יאנג הוא ללא ספק אחד מרגעי השיא של הטיול שלי באסיה. משהו כמו 7 שעות נסיעה באוטובוס מפרידות בין קונמניג לבין האזור הכפרי הררי המופלא. קילומטרים רבים של גבעות שחצובות בהן טראסות לגידולי אורז. מראה לא יאמן. במיוחד בתקופה שאנחנו היינו בה. החקלאים מציפים את הטראסות במים. אנחנו ישנו בכפר פוגאולו בSunny Guesthouse. מהאכסניה אפשר לצאת לאינספור טיולי יום באזור ומומלץ לקחת טוק טוק או מונית מקומית לסיבוב של חצי יום באזורי הטראסות המומלצים ביותר. האורז שמגישים באכסניה הוא מעולה וכך גם מרקי הרחוב עם נודלס האורז שמוגשים בש'ינג'יאה- עיירה ענייה במיוחד בה יש שוק אוכל מקומי מעולה. אפשר למצוא שם ברביקיו של טופו מעולה, כאשר הישיבה עם מקומיים היא חוויה יוצאת דופן. המוכר סופר לך כמה טופו אכלת בעזרת גרעיני תירס יבשים ורק בסוף אתה משלם, קל מאוד להגיע למספר רב של טופו בלי לשים לב.

אחרי יואנג יאנג חזרנו לקונמינג ועלינו על רכבת שהזמנו מבעוד מועד לעיר גוואלין הנמצאת בדרום מזרח סין במחוז גואנגש'י, וקרובה למדי כבר להונג קונג ולסוף טיולנו. האטרקציה המרכזית באזור מעבר לטראסות האורז המרהיבות הן מצוקי הגיר הרבים הנמצאים על גדות הנהר שליד גוולין והכפר המתוייר יאנגשו. הכפר יאנגשו הוא כפר ציורי וכבר לא כ"כ קטן אך מתויר במיוחד. הוא נמצא לגדתו של נהר היולונג. אין אחד שלא נפעם ממצוקי סלע הגיר הנישאים מעלה ויוצרים מחזה מרהיב בין גידולי הכפרים. מי שפריק של טיפוסי סלעים- זה המקום!

אם שרדתם עד לפה, מקווה שמחר כבר תהיו על הטיסה למדינה המופלאה הזאת. יעד מאתגר, מהנה ולא נשכח!

מוזמנים לאהוב ולעקוב בבלוג שלי בפיייסבוק:https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/