(יומן מסע של לירון ועודד, אוקטובר 2015)
לפני שנתחיל לספר בפירוט, כמה נקודות חשובות לקחת בחשבון -
- התקופה –
היתרונות הם שיש מעט מטיילים יחסית בשביל, יש תמיד מקום לישון ברפוחיואים של ה PNRC שנשארים פתוחים אחרי ה 1 באוקטובר אבל לא מאוישים ולכן אפשר לישון בחינם (יש קופסא שניתן להשאיר בה כסף אבל אף אחד לא עושה את זה)
החסרונות הם מזג אוויר לא יציב. יתואר בהמשך.... שווה לקרוא בשביל לקבל מושג מה המשמעות. ובנוסף, הרפוחיואים שנסגרים גם לא מאפשרים הצטיידות במזון וכדו' אז צריך לקחת בחשבון כל פעם כשעושים קניות לכמה זמן זה אמור להספיק..
- מים 3 ליטר, לא יותר. אמור להספיק מנקודת מילוי אחת לשנייה. בתקופה הזאת כבר לא חם...
- אוכל מאחר והרפוחיואים סגורים אי אפשר לבנות על ארוחות ערב ובוקר והצטיידות בכל יום. חייבים לוודא מה הנקודה הפתוחה הבאה בשביל לא להיתקע. אפשר להשתמש בגז של הרפוחיו לבישול. אנחנו הבאנו איתנו גם בנזיניה בשביל הבישולים אבל גילינו שאין איפה למלא אותה בדרך. הבנזין הסתיים לנו בויזונה ובלי עזרתו של המוכר בקנטינה שם היינו בבעיה בהמשך... גז דווקא כן אפשר לקנות במקומות מסוימים בדרך.
- ספר ומפות אנחנו השתמשנו באפליקציית wikiloc כמפה, שהייתה מעולה. צריך להוריד מראש את המפה של קורסיקה ואח"כ לוודא, כל אחד בדרכו, שתהיה לו מספיק סוללה, כי אין כמעט מקומות להטעין בהם... המסלול מופיע במפה ובעזרת ה GPS תמיד אפשר להתאפס בקלות. המסלול ברמת העיקרון מסומן טוב אבל קל לאבד אותו בנקודות מסוימות. מבחינת ספר, השתמשנו בספר הכחול של siserone והוא היה אחלה. מומלץ מאד, רק צריך לקחת בחשבון ששתי נקודות סיום שלו לא מאוישות אחרי ה 1 באוקטובר. יפורט בסיפור דרך. בנוסף, יש מעט שינויים שלא מעודכנים בספר. נרחיב גם כן בסיפור דרך. צריך להזמין הכל ב eBay לפני הטיול או להשיג איכשהו בארץ. לא נתקלנו בחנויות שמכרו את הספר והמפות פה בקורסיקה.
- רפוחיואים (נקודה חשובה) העלות (כשמאויישים) היא 7 לאוהל ו 14 למיטה. ארוחת ערב בד"כ עולה 20 יורו ובוקר 10. התפריט משתנה ממקום למקום ואין לנו באמת מושג מה מגישים בכל מקום כי הרוב היה לא מאוייש.
שימו לב!!! המיטות והסדינים נגועים בפשפשים!!! קחו בחשבון לפני שאתם משתמשים בהם. ההמלצה שלנו היא או להצטייד בחומרים דוחי פשפשים או להביא סדין מהבית. חוץ מזה, חשוב לזכור שאחרי ה 1 באוקטובר צריך לצאת מנקודת הנחה שכל המקומות לינה חוץ מהרפוחיואים של ה PNRC (הרפוחיואים שמשוייכים לשמורה ומתופעלים על ידיה) סגורים ונעולים. הברגריז והאלברגות, הכל סגור ונטוש, וחוץ מלמלא מים ולפתוח אוהל, אין שם שום דבר בשבילכם, גם לא מחסה.... - המסלול קשה! כל היום עליות וירידות בין בולדרים. לא מדובר במסלול נוח על שביל מסודר וכבוש. אם יש לכם בעיות עם הברכיים שלכם, אז צפו פגיעה. כדאי להגיע בכושר לקראת הסיפור הזה... מבחינת כיוון הליכה. אנחנו עשינו כמו הרוב והלכנו מצפון לדרום, היה לזה יתרון מבחינתנו מבחינת ההגעה אבל זה לא באמת משנה.
- הגעה ועזיבה אנחנו החלטנו לעשות את המסלול מצפון לדרום כמו רוב האנשים. השיקול העיקרי שלנו היה זמני ההגעה. טיסה לניס היא סיפור לא זול ולכן החלטנו לקחת את המעבורת מניס. הגענו בטיסה לניס ומשם במעבורת ל Ile Rousseau. להזמנת כרטיסים תכתבו בגוגל "מעבורת מניס לקורסיקה" ותגיעו ליעד המבוקש. הזמנו מקום במחלקה הכי נמוכה. הנמל נמצא ליד העיר העתיקה, די פשוט להתמצא ולהגיע. ניס אגב היא אחלה יעד בפני עצמו. עיר יפה, חוף יפה, אחלה הוסטלים ומלא מה לעשות... ההפלגה אורכת כ 5 שעות ועולה סדר גודל של 30 יורו לאדם. הגענו ליעד בשעה 20:00 ומשם המשכנו במונית לכיוון Calenzana. לגבי המוניות, הן לא מחכות ברציף ולכן צריך שיהיה לכם את הטלפון להזמין (מראש או ברגע שאתם יורדים מהמעבורת). אנחנו ניגשנו לשני בחורים צרפתים במהלך ההפלגה וקבענו איתם שניסע ביחד בשביל להוזיל עלויות. למזלנו, להם היה את המס' של חברת המוניות, טלפון וצרפתית בשביל להזמין את המונית. המונית עלתה 70 יורו והיו בה 8 מקומות ככה שהצטערנו שלא חברנו ליותר אנשים בנסיעה (מאד קל לזהות מי בדרך ל GR20.) כשהגענו ל Calanzana מצאנו די בקלות את הרפוחיו (כשאתם נכנסים לעיירה, זו הפניה שמאלה שלפני התחנת דלק (התחנה תהיה מצד ימין שלכם) יש שם WIFI (פעם הבאה רק בויזבונה). את העזיבה שלנו עשינו מ Bastia. אחלה עיר, אבל אין מה לעשות שם יותר מיום-יומיים.
אז זה הכל לגבי הנקודות הכלליות. מכאן ואילך, סיפור דרך, די בקצרה...
יום ראשון – היום הראשון תמיד מאתגר. כרגיל, פותחים את היום בטיפוס של מעל 1000 מטר... הטיפוס נוח והשביל טוב. זה לא יאפיין את רוב הטיפוסים בטרק הזה. אח"כ הולכים לאורך הרכס מהצד השני מתחת לשיא הגובה, בשלב מסויים חוצים שוב ומשם ההליכה יחסית קצרה עד לרפוחיו. הנוף יפה, לא מרהיב עדיין, אבל עדיין לא יודעים למה לצפות.. J
לגבי הרפוחיו. נסגר ב 1 באוקטובר ולכן כשאנחנו היינו בו הוא עדיין היה מאוייש. כמו בכל הרופחיואים, השירותים והמקלחות בחוץ. כרגיל, אין מים חמים (רק במקומות בודדים שצמודים לכביש ומחוברים לחשמל יש מים חמים). יש מטבח שדה ליד השירותים שמיועד למי שישן בחוץ ומטבח בתוך הרפוחיו שמיועד רק למי שישן בפנים. יש אחלה מרפסת עם יופי של נוף. זה נכון לגבי כל הרפוחיואים במסלול! כרגיל, אין חשמל להטענת טלפונים ואין WIFI.
יום שני – נפתח בעליה ארוכה, כרגיל. כבר יותר מאתגרת מהראשונה, וכשמגיעים למעלה ממשיכים לפסטן את הרכס. עולים ויורדים כל הזמן. לא קל, אבל הנוף משוגע! כשמסיימים את הטיזוז הזה מגלים שכדי להגיע לרפוחיו יש ירידה ארוכה ומייסרת. תכינו את הברכיים והסבלנות שלכם, בסוף זה ייגמר.
הרפוחיו בסוף עם נוף משוגע, אותו קונספט כמו היום הראשון. אין חשמל להטענת טלפונים ואין WIFI.
יום שלישי – כרגיל, נפתח בטיפוס, ארוך... תתרגלו לזה שהשביל לא צפוי ולאורך כל העליה לא באמת ברור לך לאן הוא לוקח אותך ואיזה פס בדיוק אתה עומד לחצות (אלא אם כן תסתכלו במפה J). אני אומר את זה כדי שתשימו לב להגיע לכל סימון ולחפש את הסימון הבא, לא להתקדם סתם כי בסוף תגלו שסטיתם מהמסלול ותצטרכו לחזור. זה קורה המון. שימו לב גם שהסימון הוא לא כמו סימוני השבילים בארץ. הכיוון של הסימון לא מראה את כיוון ההתקדמות (ישר, פניה לימין או פניה לשמאל). תגיעו לסימון ותחפשו את הסימון הבא. ככה מתקדמים שם. כשמגיעים למעלה יש עוד הליכה קצרה על הרכס ואז יורדים להאסקו. הירידה נראית נוראית כמו הירידה של היום השני אבל היא לא, כנראה בגלל שהיום עצמו עד לירידה פחות קשה מהיום הקודם.
לגבי האסקו. מדובר בסוג של אתר סקי קטן והרפוחיו שלו הוא אחד המפנקים. מקלחות חמות, חשמל בשביל להטעין טלפונים. בנוסף, יש ליד הרפוחיו מלון שיש לו גם גיטה ככה שאפשר טיפה להתפנק וההבדל בעלויות הוא לא גדול. שימו לב שברפוחיו יש חדר אחד של שתי מיטות בלבד, חדר של 4 ועוד חדרים גדולים יותר. נסו לתפוס לעצמכם את החדרים הקטנים... גם במלון יש חנות קטנה, יותר יקר ממה שהולך ברפוחיו (אם הוא עדיין פתוח). יש שם גם מסעדה, עם אחלה ארוחת בוקר (10 יורו) ואחלה ארוחות ערב! מומלץ!
אנחנו נתקענו שם שלושה לילות בגלל שירד גשם בלי הפסקה. אם להיתקע – אז שם!
יום רביעי – פעם זה היה היום של ה sirque. המסלול השתנה בגלל התאונה שהיתה שם בקיץ השנה (2015) ומעכשיו המסלול עולה לכיוון Monte Cinto. 5 ק"מ של עליה. 1200 מטר טיפוס בערך. לא קל בכלל.... לנו זה לקח 4 שעות להגיע למעלה. מגיעים לפס שממנו אפשר להגיע לפסגה תוך 40 דק' בערך. זה לא היה רלוונטי במקרה שלנו כי היה ענן שישב עלינו, לא ראינו כלום והיה קר פצצות ככה שבעיקר רצינו לעוף משם. הולכים קצת על קו הרכס ובשלב מסויים מתחילים לרדת עוד ירידה שלא נגמרת עד לרפוחיו Tighiettu. עכשיו מה שקרה לנו הוא שהספר שלנו אמר שהיום הזה מסתיים ב Bergerie de Ballone, שזה בערך 30 דק' אחרי הרפוחיו, ובגלל שעוד היה קצת זמן והרפוחיו היה מלא יחסית באנשים החלטנו להמשיך אליו. רק כשהגענו אליו הבנו את הקטע שהכל נסגר אחרי ה 1 באוקטובר... המקום היה סגור ומסוגר. התבאסנו וכבר כמעט החלטנו איפה לפתוח את האוהל אבל אז גילינו שמשום מה השאירו את החדר של המפעיל פתוח מה שאמר שהיה לנו חדר קטן עם מיטה זוגית, מצעים נקיים ואפילו מנורה להעביר בו את הלילה. פינוק אמיתי, אין ספק! בהתחלה עוד חששנו שהמפעיל הזה עוד יגיע, אבל בשלב מסויים העייפות הכריעה והחלטנו לקחת את הסיכון. השתלם! J
יום חמישי – כרגיל, מתחילים לטפס... הנוף מדהים. מגיעים לפס ו 10 דק אח"כ אתם ברפוחיו di mori. משום מה הרפוחיו הזה פתוח עד ה 7 באוקטובר ולכן הוא עדיין בתשלום ואפשר היה לקנות שם אוכל ופינוקים. משם ירדנו לכיוון המלון ב castel de Vergio. הגענו לקראת החשכה אחרי שפעם ראשונה בטרק אזרנו אומץ ונכנסנו למים בנחל. קפוא, אבל שווה! לגבי המלון. חוץ מהחדרים של המלון יש גם גיטה ב 16 יורו או שאפשר לישון בחוץ ב 8 יורו עם אוהל. יש מקלחות חמות, יש חשמל להטעין טלפונים. אין WIFI. השמועות מספרות שהאוכל במסעדה של המלון ממש שווה, לצערנו לא ידענו ולא בדקנו... J אפשר גם להצטייד במקום לקראת הימים הבאים.
יום שישי – יום קל, סוף סוף. העליה הפעם היא ממש בקטנה ונוחה מאד. אח"כ הולכים בעמק, יש אגם יפה, יש המון בריכות שכשוך. השלכת בשיאה והצבעים מטריפים! ממש יום רגוע וכיפי! הרפוחיו בסוף היה נטוש, כרגיל...
יום שביעי – מתחיל בטיפוס קשה. הנוף נחשב לאחד היפים שבטרק, אנחנו לא חשבנו שזה מוצדק למרות שהנוף יפה, אין ספק. אולי הרוחות המטורפות שהיו לנו באותו יום הורידו את מפלס ההנאה... הרפוחיו בסוף הוא קטנצ'יק, סדר גודל של 30 מיטות.
יום שמיני – התכוונו ביום הזה לחבר את היום השמיני והתשיעי ביחד ולהגיע לויזבונה. החיבור ההגיוני הוא לעשות את ה high level של היום השמיני ואת ה low של התשיעי. לשמחתנו, היה ענן בבוקר ורוחות משוגעות על הפסגה ולכן העדפנו לרדת עם ה low level ולוותר על החיבור הזה של הימים. אני אומר לשמחתנו כי היום הזה הוא ממש יפה ב low level. אחלה נופים ואחלה הליכה ביער. יש מקומות להכנס למים אם רוצים והיום הוא רגוע (הכנה טובה לקראת היום שיבוא למחרת). הגענו לרפוחיו לקראת 16:00, שזה מוקדם, למרות כל ההפסקות שעשינו בדרך. שימו לב שכל המקומות שיש בדרך על המפה סגורים ולא פעילים בתקופה הזאת. הדבר היחיד שהיה נחמד זה שבמקום הזה שסגור (לא זוכר את השם) יש עץ אגסים וגפן שהיו עמוסים בפרי בשל שעוד שניה נשר. ככה שיצאנו משם בידיים ובטן מלאות)
יום תשיעי – המזג אוויר היה טוב ולכן החלטנו לקחת את ה high level ולהגיע לפסגה של monte d'oro. וואו! איזה נוף משוגע! אבל קחו בחשבון שהטיפוס לא קל בכלל והירידה אח"כ לויזבונה קשה בטירוף.... 1500 מטר ירידה. אם יש לכם בעיות ברכיים/פחד גבהים זה לא המסלול בשבילכם אבל אם אתם מסוגלים והיום יפה – לא לוותר!
הגענו לויזבונה בשעה 17:00 בערך (יצאנו לדרך ב 8 בבוקר. הזריחה ב 7 וחצי בערך) והגענו מהר מאד למסקנה שלא מדובר בויזבונה אלא בעיזבונה! הכל עזוב ונטוש... כנראה מדובר בעיירת חופש ולכן כל הבתים סגורים ונעולים בתקופה הזאת. גם המלון שם היה סגור ואפילו הרפוחיו לא היה פעיל. היה ניתן לישון באוהלים ליד התחנת רכבת (5 יורו) אבל אנחנו רצינו משהו קצת יותר מפנק לכבוד הסיום של החלק הצפוני ואחרי היום הקשה שעברנו וככה התגלגלנו ל Casa Alta... וואו, איזה פינוק! מדובר בוילה שמנוהלת ע"י אדם בשם וינסנט. המארח המושלם! קיבלנו שם חדר זוגי במרתף (יש רק חדר אחד כזה והעלות שלו נמוכה יותר ככה ששווה לבקש אם רוצים לחסוך כמו יורו) עם מקלחת ושירותים, מים חמים, WIFI בפעם הראשונה מאז תחילת הטרק. העלות של החדר הזה היתה 60 יורו וזה כולל גם ארוחת בוקר מפנקת בקטע אחר! אנחנו הוספנו עוד 20 יורו לאדם בשביל ארוחת ערב מטורפת עם מנה ראשונה ועיקרית ואחרונה ופינוקים בלי סוף. באמת חוויה. אם אתם קוראים את הסיפור דרך הזה ובעקבותיו אתם מגיעים לוינסנט, תמסרו ד"ש מאיתנו! :)
הנה הפרטים – מומלץ ליצור קשר מראש בשביל להבטיח לעצמכם מקום אצלו...
קניות עשינו ליד הקמפינג. היה שם איש ממש ממש נחמד שאפילו מילא לנו את הבנזיניה בחינם כשהסתבר לנו שאין תחנת דלק... שימו לב, אין איפה למלא דלק בבנזיניות לאורך כל הטרק! גז לעומת זאת ניתן לקנות ברוב המקומות שבהם ניתן לקנות ציוד...
יום עשירי – בשביל לנסות לצמצם פערים אחרי שנתקענו יומיים בהאסקו עם הגשם החלטנו לעשות שני מסלולים ביום אחד. יום 10 לקח לנו 5 שעות הוא קל מאד. במילה אחת על היום הזה – שיעמום. הולכים ביער, אין נוף, אין עניין, רק טוחנים ק"מ... ליום ה 11 יצאנו בשעה 14:00 וסיימנו את המסלול בשעה 18:30, ממש קצת לפני החושך. במילה אחת – שיעמום. אותו הדבר בדיוק כמו יום 10. סה"כ מדובר ב 30 ק"מ של כלום. אז מה בעצם אנחנו מציעים? תבדקו עם וינסנט אם הוא יכול לארגן לכם הקפצה לתחילת יום 11, ככה שתוכלו להספיק באותו יום את ה high level של יום 11. הוא בטוח יותר מעניין אבל לא שווה להתקע בשבילו את יום 10 (ללכת 5 שעות ולעצור...) אנחנו חושבים ששווה לדלג על יום 10. במידה ואתם לחוצים בזמן ורוצים לוותר על ימים, אלה בהחלט שני הימים לוותר עליהם! אפשר להגיע די בקלות מויזבונה לכביש שנמצא ליד הסוף של יום 11.
מבחינת הלינה, אנחנו התבססנו על הספר, מה שהסתבר כטעות כי הוא מסיים את יום 11 לפני העליה לרפוחיו (עוד שעתיים הליכה), במקום שהיה סגור ונטוש כשאנחנו הגענו, ככה שמצאנו את עצמנו ישנים באוהל, בלי שתכננו... אז שוב, מזכירים, רק הרפוחיואים של PNRC פתוחים. כל השאר נעול....
יום אחד עשרה – שוב, גשם... טיפסנו שעתיים לרפוחיו de prati שבו כולם מסיימים את יום 11 ונשארנו שם את שאר היום...
יום שנים עשר – רצינו לעשות יומיים, זה לא באמת הצליח לנו בגלל שהרגליים שלנו כבר היו די גמורות. בעיקרון מדובר ביום לא קשה מדי עם נוף ממש יפה. הגענו לרפוחיו d'Usciolu שהיה עדיין פעיל משום מה בשעה 13:00 והמשכנו, אבל הרגליים שלנו הכריעו אותנו והצלחנו לעשות רק 3/4 מהיום ה 13.
בעיקרון, לגבי יום 13, שינו קצת את המסלול. ויש מסלול חדש ומסלול ישן. ההתחלה היא משותפת ודי טוחנים שם את הרכס. לתחילת יום זה בטח סבבה, אבל בשבילנו אחרי חצי יום הליכה מהירה זה היה די מתיש. אחרי שיורדים מהרכס המסלול מתפצל. המסלול הישן עכשיו מסומן בצהוב ומטפס לכיוון monte Incudine. מומלץ מאד! הנוף מקסים! המסלול החדש מסומן כרגיל והולך ב low level. בכל מקרה, גם אם החלטתם לקחת את ה low level, אתם עוברים די קרוב לפסגה של ההר ואם הראות יפה, כדאי להוסיף קצת הליכה ולעלות למעלה. לא מדובר בטיפוס ארוך... בכל מקרה, אנחנו עצרנו במרחק של שעתיים הליכה מהפסגה, במקום שפעם היה בו רפוחיו שנהרס ומעולם לא שופץ. אם תקחו את הספר שאנחנו השתמשנו בו תוכלו להבין בדיוק על מה מדובר.
יום 13 – היום האחרון מבחינתנו. סיימנו את יום 13 המקורי בערך בשעה 13:00 והגענו לרפוחיו d'Asiano. היה לנו בסה"כ לטפס לפסגה ולרדת לרפוחיו. משם יצאנו לכיוון Bavella, והגענו לשם סביב 18:00, עם רגליים שבורות אבל שמחים וטובי לב! לקחנו את ה low level בגלל שהרגליים שלנו לא היו במצב ל high ולא הצטערנו על זה. המסלול יפה ממש. תענוג לסיים ככה את הטרק! יש ב Bavella בסה"כ שני מקומות לישון בהם. אנחנו ישנו בזה שיותר רחוק כי הוא מציע תמורת 40 יורו לינה וארוחת בוקר+ערב. הלינה היא בגיטה, 6 מיטות בחדר. יש מים חמים, חשמל אבל אין WIFI. מי שממשיך ומתכוון לסיים ב Conca יכול להמשיך עוד 5 ק"מ על המסלול ולהגיע לרפוחיו שם הוא יוכל לישון בחינם ומשם לצאת ליום האחרון.
מי שיחליט גם לסיים את הטרק ב Bavella, צריך לדעת שאין כ”כ תחבורה ציבורית משם לכיוון מזרח. אנחנו היינו צריכים להגיע ל Bastia והדרך היחידה היתה לצאת בטרמפים… זה הלך לא רע סה”כ, אבל כדאי לבוא מוכנים נפשית לזה… :)
מבסטיה המשכנו באוטובוס לסנט פלורנס. יש שם חוף שאמור להיות מאד מיוחד ומגיעים אליו עם סירות, אבל בגלל שהיו רוחות וכבר היינו מחוץ לעונה לא היו סירות ולא יכולנו להגיע לשם. נרגענו שם יומיים וחזרנו לבסטיה ליום אחד. למחרת הפלגנו חזרה לניס.
זהו... מקווים שזכרנו את כל הפרטים החשובים... אם יש לכם שאלות, תרגישו חופשי לפנות במייל או בטלפון.
תהנו! יש ממה! ;) הנה לינק ל תמונות מהטרק.
עודד ולירון.
052-3499900
