משהו השתבש אצלך?
מה פתאום טרק עכשיו?
הכל בעצם מתחיל בטיול המשפחתי לסקוטלנד שנה שעברה.
הטיול הסתבך ומצאנו את עצמנו בהוצאה יקרה במיוחד לשם החזרה הביתה.
חשבתי השנה לחסוך קצת.
הבן הגדול יצא לטיול לפני הצבא (כן, היום יש טיול גם לפני...) לטרק האנאפורנה הידוע בנפאל.
עכשיו הוא עורך מסעות בגולני...
אני לעומת זאת, עדיין מחכה לצאת לפחות לטיול של אחרי הצבא. אז כך קפץ לו הרעיון לצאת לטרק, להלן: מסע.
אמנם מסע קצר יותר, אבל גם הוא די מפורסם באיכותו, בגאורגיה, מהעיירה מסטיה (Mestia) לכפר אושגולי (Ushguli).
נשות הבית, הווה אומר האישה ושתי הבנות הבוגרות, אחראיות בניסוח כזה או אחר על הכותרת שלמעלה, כך שהיה ברור שמהמגדר הזה הפעם לא אמצא שותפות...
נשאר בן הזקונים בן ה14, אשר שש אלי קרב, ומסע כזה בהחלט התאים לו לחופש הגדול. הוא גם הוכיח את עצמו כפרטנר מושלם להליכה בטבע, לאוכל הגאורגי הטוב, וגם להתפנקות בבטומי.
הדרך הקלאסית היא לעבור את המסע ב4 ימים, אף שניתן גם לקצר ל3 ימים, אם כי זה מומלץ פחות.
נאלצתי להמתין עם רכישת הכרטיסים מכל מיני סיבות לוגיסטיות, בעיקר של לימודים ועבודה, ועל כן בסופו של דבר נרכשו אלו רק בתחילת חודש מאי ובעלות גבוהה בכ25 אחוז מהמחירים שראיתי כאשר התחלתי לבדוק. בחרתי לצאת מיום רביעי בערב ולחזור ביום שישי, שבוע וקצת לאחר מכן, כך שיהיו גם מספר ימים נוספים מסביב לימי המסע לצורך הלוגיסטיקה של ההגעה אל ההרים ובחזרה.
עכשיו יש לחפש חומר קריאה על המסלול בכדי להבין כיצד להתכונן.
מצאתי את הבלוג החביב הזה של בחור בשם ג'וזף, והוא אכן מספק המון מידע מעולה, כולל כל הפרטים הלוגיסטיים, כמו כיצד להגיע למסטיה, באיזו עונה, באיזה לבוש ועוד אינספור פרטים כאלה ואחרים.
אחת ההמלצות היא שאם עורכים את המסע בתקופה העמוסה של יולי-אוגוסט, מומלץ כבר להזמין מקומות לינה מראש. ואכן כך נעשה. עוד בסוף מאי הזמנתי חדרים בשלושת הכפרים שבדרך, זהבשי Zhabeshi, אדישי Adishi ואיפררי Iprari (למעשה ללקוהרי Lalkhori שליד איפררי).
אבל לשם כך יש כבר לתכנן מתי בדיוק מגיעים להרים וכיצד.
ניתן להגיע כמובן ברכב, במונית ואפילו במטוס משדה תעופה ליד טביליסי לשדה תעופה קטנטן במסטיה (כרטיסי טיסה למטוס ממש קשה להשיג).
אנחנו בחרנו ברכבת ככל האפשר, בעיקר בשל נוחות הנסיעה, ומשם הסעה.
אם כך, ישנה רכבת לזוגדידי Zugdidi שנוסעת כחמש וחצי שעות, נעבור לילה בזוגדידי ולמחרת נעלה להרים במיניבוס או כמו שמכונה שם מרשוטקה.
הבנתי כבר שזה משאיר לנו כשני ימים להעביר. בשיטוט במפה ובגוגל מצאתי שזוגדידי הינה גם במרחק של כ3 שעות נסיעה במיניבוס לבטומי, וכך נבלה את היומיים האחרונים בבילוי בעיר החוף.
בסופו של דבר, מונית מדהימה שארגן לנו המארח בזוגדידי, הסיעה אותנו בשעתיים בלבד לבטומי ובמחיר לא גבוה בהרבה בכלל.
לוח הזמנים:
9.8 21:00 טיסה לטביליסי, מונית למלון מעל תחנת הרכבת
10.8 08:40 רכבת לזוגדידי
11.8 10:00 מיניבוס להרים, למסטיה, ומקטע 1 של המסע לזהבשי
12.8 09:00 מקטע 2 לאדישי
13.8 08:15 מקטע 3 לללקהורי ליד איפררי
14.8 08:15 מקטע 4 לאושגולי, מונית למסטיה ומיניבוס לזוגדידי
15.8 07:00 מונית לבטומי ובילוי בעיר
16.8 09:00 טיול רכוב ואטרקציות בסביבות בטומי עם מדריך פרטי
17.8 14:30 רכבת לטביליסי
18.8 10:40 טיסה לישראל
יאללה, נתחיל לספר...
9.8 יום רביעי טיסה ולינה בטביליסי
על הטיסה עצמה כמובן אין הרבה מה לספר. הכרטיס הוא ללא מזוודה, היות ותיק הגב נחשב כטרולי, מה שמקצר מאוד את התהליך בנתב"ג לשמחתנו, במיוחד בחודש אוגוסט העמוס. הטיסה היא גם קצרה במיוחד, כשעתיים וחצי.
לעומת זה, על שתי שגיאות שלי יש ויש מה לספר 🤦♂️
1. מתוך עצלנות, השתמשתי בהצעה של בוקינג להסעה משדה התעופה למלון שהוזמן דרך האתר בעלות מעט יקרה יותר. עד כאן הכל טוב, אלא מה? הטיסה נוחתת לאחר חצות, כשעובר היום ל10.8, אך ההזמנה בבוקינג היא ל9.8 והמונית מוזמנת ל9.8 לפנות בוקר. מבלבל. ב00:30 לילה קודם לטיסה אני מקבל הודעת ווצאפ שהנהג מחכה לנו...
2. בסופו של דבר הזמנתי שוב מונית שהסתברה כיקרה יותר, ועוד במיוחד שעכשיו ישנה אופצייה זולה מאוד, חדשה יחסית, בגאורגיה, וזאת אפליקציה בשם Bolt, שמאפשרת הזמנה עד 48 שעות מראש.
בכל אופן, הפעם לא היתה בעיה והנהג חיכה לנו ביציאה עם שלט :)
בעצם ישנה גם שגיאה מס' 3 🤦♂️🤷♂️
עוד טרם הנסיעה, חבר שערך את המסע מספר שנים קודם, המליץ לרכוש את כרטיסי הנסיעה ברכבת כמה שניתן מראש.
אני, נכנסתי לאתר GR של הרכבת הגיאורגית ובגלל שהאתר לא ידידותי במיוחד, ויתרתי. טעות!
ביום הטיסה ניסיתי מספר פעמים ואיכשהו הצלחתי לרכוש כרטיס אחד (24 לארי – ונכון לזמן כתיבת שורות אלו, 1 לארי שווה 1.5 ש"ח) שמישהו ביטל, אבל מה עושים עם הכרטיס השני?
כמו שאומרים בפוקס...במהלך הנסיעה במונית משדה התעופה, ניסינו שוב והופ, כרטיס יחיד נוסף הופיע, במחיר יקר מעט יותר (32 לארי). הסתבר שאחד מאיתנו בביזנס והשני במחלקה ראשונה. עלאק...ממש אין הבדל ולשמחתינו מצאנו עצמנו באותו הקרון אפילו, כשרק וילון סימלי מפריד בין ה"מחלקות".
אם כן, המונית משדה התעופה מביאה אותנו לתחנת הרכבת בטביליסי. נפרדים מהנהג, השעה 01:30, לילה, אבל היכן הכניסה למלון? הכל נראה סגור וחשוך. מסתובבים מעט ומוצאים אינטרקום קטנטן בצד אחת הדלתות לתחנה. עונה שם פקיד ישנוני מהקבלה ובאנגלית סבירה מסביר לנו שצריך לעלות במעלית פנימית והגענו למלון. המלון מרגיש סובייטי וישן, אך הוא נקי ומסודר, עם חדר קטן וממוזג ומיטה נוחה שלה כה חיכינו...
10.8 יום חמישי רכבת לזוגדידי 🚝
הכיף הכי גדול במלון הזה, הוא שפשוט קמים בבוקר ויורדים במעלית ישירות לתחנת הרכבת.
היות שירדנו מוקדם, הספקנו לערוך סיור בסביבות התחנה. האמת, עלוב ביותר. מעין אווירת נכאים של שוק לא מוצלח במיוחד. קנינו מעט אוכל ושתיה לנסיעה ועלינו לרכבת.
הנסיעה, ארוכה אמנם, אבל דווקא עוברת בנעימים. אנחנו חובבי רכבות. המון תחנות בדרך ולבסוף מגיעים לזוגדידי.
דירת האירוח שהוזמנה נמצאת קרוב לתחנת הרכבת ולתחנת המיניבוס להרים. בחירה מצוינת מסתבר. נקי, מרווח ומסודר ביותר, והבעלים, אשר גר בקומה מתחת, חביב ונכון תמיד לסייע.
יוצאים לסיבוב בעיר ה"גדולה". גם פה המצב לא מזהיר ולא מפותח, אבל יש קניון חדש ונחמד שרכשנו בו סים מקומי למכשיר של הבן של חברת Silknet ב40 לארי שעבד מצוין.
לעצמי רכשתי עוד בישראל בפעם הראשונה eSim דרך אפליקציית airlo ובמחיר נוח, אלא שהוא עבד רק עם חברת סלולר ספציפית, ובהרבה מקומות לא הייתה קליטה, אם כי הייתה קליטה סבירה בערים ואף במסטיה.
שני הסימים בכל אופן, לא קלטו כלל לאורך 90% מהמסע.
בקניון לא מצאנו מציאות מבחינת ביגוד, להפך חנות של אדידס הסתברה אף כיקרה מאשר אחיותיה בישראל. גם בחנויות בגדים לא מותגיים, לא מצאנו כלל בגדים לטעמנו.
מה שכן מצאנו, זאת פיצריה חביבה, וגילינו מאכל נפלא לטעמנו ופחות ידוע, בשם לוביאני, שזה בעצם מאפה גדול ממולא מחית משעועית.
11.8 יום שישי עלייה להרים ותחילת המסע, מסטיה - זהבישי - מתחילים 🦿
התרגשות אוחזת בנו, היום סוף סוף מתחילים את המסע לשמו נתאספנו!
המארח הסביר שאין טעם להגיע לפני 8 לתחנת המיניבוס, אז הגענו ממש בסמוך.
מגיעים לתחנה ושם ספסל מאולתר ומלא בבקבוקי אלכוהול מלאים וארבעה גברים, שעונים על מספר מיניבוסים, ושותים...
חשש מתגנב לליבנו שאחד מהם הוא הנהג...מה גם שהזמן עובר ואלה לא מפסיקים לרגע במשתה שלהם...
לשמחתנו, לאחר כשעה מסתבר שהנהג בכלל עוד לא הגיע ואלו סתם נוסעים כמונו, אבל עם כבד ספייר כנראה...
יחד עם הנהג מגיעה אישה מבוגרת, ייתכן אשתו ובאופן ישיר פונה אלינו: כסף! העברנו לה את הסכום, 35 לארי לאדם, אך עכשיו יש לחכות שהרכב יתמלא לחלוטין ואף מעבר לכך...ורק אז יצאנו לדרך, בסביבות השעה 10:00.
מגיעים למסטיה לקראת השעה 14:00.
בדרך התיידדנו עם בחור חביב שמטייל לבד באזור בשם רוב. גם הוא תכנן להתחיל מיד את המסלול ולא להעביר לילה במסטיה בניגוד לרוב המטיילים.
אם כן חברנו לרוב והתיישבנו במסעדה במסטיה לארוחת צהריים קלה בטרם נתחיל.
בדיעבד, זה היה מזל גדול! אני לא השקעתי מספיק מחשבה באתגר הניווט במסע ודי חשבתי להסתמך על האתר שהזכרתי לעיל מתוך מחשבה שהמסלול גם מסומן וברור. זה ממש לא כך! ממליץ מאוד להתקין אפליקציית ניווט וללכת רק בעזרתה. לעומת זאת, האתר כן נותן טיפים מצוינים לבחירות במסלול שניתן לעשות בדרך.
רוב מכיר לנו את האפליקציה maps.me שמזהה גם שאנחנו בגאורגיה ומיד מציעה להוריד מפה כדי לנווט כשנהיה ללא קליטה סלולרית, מה שכאמור היה רוב מוחלט של המסע.
הורדנו אם כן את המפה והתחלנו לצעוד בלב צוהל.
באופן גס ניתן לומר שכל יום במסע מטפסים על הר ויורדים מצדו השני לעמק ובו כפרים, אשר באחד מהם מסיימים את אותו יום.
הטיפ שהאתר נותן ליום הראשון היא האפשרות לטפס מעט יותר, כך שמתגלה נוף יפהפה של עמק נוסף, בטרם יורדים לעמק של זהבשי.
לצורך העלייה הזאת ניתן לסמן בתחילה שהיעד הוא הכפר לקהירי Lakhiri שנמצא בנקודה גבוהה, וגורם לעבור בשביל עם נוף יפה יותר.
ההליכה בתחילה קשה בשל מגמת העלייה, ומזג האוויר החם והשעה החמה והמעייפת מקשים גם הם, אבל אנחנו רעננים ו"טורפים" את המסלול היפה במהירות יחסית גבוהה.
לאחר כ3.5 שעות מגעים ללקהירי.
הכפר, למעשה כפר חורבות עני ביותר, כשחורבן ועזובה ניכרים בכל מבנה שבו. עכשיו מסמנים כיעד את זהבשי, היעד הסופי להיום. ממש מעט לפני היציאה מהכפר שלט שמאלה שמציע מים, בירה והלנה במבנה אמנם מכוער אך במצב יחסית סביר. נכנסים.
בחורה צעירה, כנראה בתם של בעלי ה"נכס" מקבלת את פנינו באדיבות. היא מיד מציעה מים מצינור שמרווה אותנו באופן מופלא במי נהר קרים וצלולים. העניין המפתיע שהיא כלל לא מנסה לשכנע אותנו לשבת והמים חינם אין כסף. שיווק דווקא מצוין, כי אנחנו מיד מתיישבים בשולחן היחיד בחצר שלה ומזמינים בירה לנו ומיץ לילד. בהחלט מרגיש סוג של נווה מדבר ובסתירה להריסות שמסביב.
יוצאים רוויים, ובצעידה נוספת של כשעה וחצי מגיעים לזהבשי.
כשנכנסים לכפר, עוברים למפה של גוגל, גם אותה הורדנו עוד מראש ומנווטים בקלות ליעד, הבית של ויקטור.
היעד הזה קיבל דירוג גבוה במיוחד, ולא בכדי. בית גדול, כולו מחודש ומודרני לחלוטין מבפנים, ואנחנו שהזמנו זמן רב מראש, מקבלים חדר עם שירותים ומקלחת פרטיים.
החדר במצב מושלם והחיסרון היחיד הוא שעדיין חם.
מספיקים עוד להתקשר למשפחה ולאחל שבת שלום, מתקלחים בנחת ויורדים לארוחת ערב מופלאה בחדר האוכל. האם מבשלת נהדר, וכאילו ידעה זאת מראש, הכינה לנו מנות צמחוניות טעימות ומזינות.
12.8 יום שבת זהבשי לאדישי - איזה יום יפה 😎
קמים בבוקר ושוב התרגשות מיוחדת: אנחנו ממש באמצע מסע, ועוד עם נוף מהמם!
הבוקר שוב מתחיל בארוחה נפלאה ומושקעת של המארחת שלנו.
מתחילים להתרגל לעובדה שכל בוקר עוזבים מקום אחד, אירוח לבבי, אורזים הכול בדקה ועוברים הלאה להמשך הדרך.
מסתבר לנו כבר מההתחלה שהבאנו ממש הרבה מדי וזה אומר תיק כבד שיקשה עלינו, אבל עכשיו כבר אין מה לעשות בנידון וחוץ מחבילת מגבונים לחים שאנחנו משאירים במקום, ניאלץ לשאת את כל השאר עלינו לכל אורך המסע.
יוצאים לדרך, וגם היום ישנה אפשרות למסלול עילי יותר בהתחלה שדורש מעט יותר מאמץ, אך מסדר נוף יפה יותר. הפעם מסתמכים בעיקר על אלה שצועדים לפנינו ולקחו את הפנייה שמאלה במקום ימינה שעולה יותר למעלה בצלע ההר. הדרכים נפגשות כשעה לאחר מכן ומטפסים למעלה במעלה שבו גם מעלית סקי. הדרך יפה אפילו יותר מאתמול. היא גם מוצלת ברובה ובכלל, מזג האוויר הרבה יותר נוח, אולי גם בזכות העובדה שיצאנו היום בשעת בוקר. שוב מסיימים את העלייה, הפעם פחות או יותר היכן שמתחיל מסלול הסקי, ואז יורדים למטה מהעבר השני של ההר, הפעם לכיוון הכפר אדישי.
במהלך הירידה פוגשים שוב את רוב החביב, הפעם מלווה בשתי מטיילות אחרות, אחת מניו ג'רזי ואחת ממקסיקו. עוד טיפה, וצריך גם לפנות את הדרך לזוג רצים שעורך את כל המסע בריצה.
הכפר אדישי תלול על צלע ההר מול מפל גדול יפהפה אך לא נגיש כלל.
הכפר מתפורר גם הוא כמו לקהירי אך נראה מאוכלס יותר ובמצב טוב מעט יותר.
שלט גדול כתוב בכתב יד מאולתר מפנה אותנו לבית של משפחת באשי, וסוס גדול ושלושה כלבים חביבים מלווים אותנו בחצר.
הגענו מעט אחרי השעה 12, מוקדם ממש.
בעלת המקום, עייפה אך חביבה ביותר מפנה אותנו לחדר טיפה משודרג יותר. הפעם זה כבר אזור מגורים עם שירותים ומקלחת משותפים וחדר אוכל קטן, אבל אווירה מקסימה ומאוד מזמינה.
יוצאים לטיול קצר בכפר שמסתיים תוך 10 דקות כשמגיעים לקצה התחתון. הכפר ממש תלוי על הצלע ועכשיו צריך לטפס בין החורבות.
בכניסה לכפר מלמעלה שוכן מעין פאב חביב, אך הוא די ריק. חוזרים לבית ונחים מעט. בינתיים מצטרפים אלינו לבית משפחת באשי זוג הרצים, מלווים במטיילת נוספת מפורטוגל.
מסתבר שהם זוג, הוא במקור מהולנד והיא מבלגיה שבכלל גרים כרגע בברצלונה שבספרד.
מעט מאוחר יותר מגיע הרץ ומזמין אותנו לשבת עם שלושתם במעין פאב שסמוך לבית שלנו, המשמש גם כקיוסק קטן.
אנחנו מצטרפים. במקום כבר נמצאים כבר זוג גברים, הוא מארצות הברית והוא מפריז ובפריז גם קבעו את מקום מושבם.
גם רוב מופיע ואתו המקסיקנית והניו ג'רזית ויחד עם הרצים והפורטוגלית, ועוד זוג, איטלקי וצרפתייה שגרים בכלל ביער השחור.
כולנו יחד מייצרים שולחן גדול וממש שמח, מלא באלכוהול 🥂🍻 וסיפורים משעשעים מכל הגלויות. הבן מאושר, שותה מעט, לא משתגע על חריף, אבל ממש אוהב את הסיפורים והאווירה.
כשיורד הערב כל קבוצה חוזרת למקום האירוח שלה, ואנחנו נהנים מארוחת ערב נחמדה וקורסים למיטה. הקירות מעץ דק, אבל אנחנו כל כך עייפים שכולם ישנים מצוין.
13.8 יום ראשון אדישי לללקהורי (איפררי) - יכול היה להיגמר רע 😱
היום הארוך וניתן להוסיף המיוחד! של המסע.
מתחילים בארוחת בוקר מוקדמת. זוג הרצים ממהר לדרכו. הם קצרים במזומנים. מסתבר שמזומן זו הדרך היחידה לשלם במהלך המסע, והחוסר גורם להם להעדיף כבר לרוץ את כל הדרך עד לסיום המסע, באושגולי.
מתחילים את המקטע של היום בהליכה של כ5 קילומטרים מישוריים יחסית לאורך הנהר. את הנהר הזה תיכף נצטרך לחצות, וקילומטרים ראשונים אלה לא מספרים כלום על העתיד לבוא 😬
מגיעים לנקודת חציית הנהר, שם רואים את הסוסים שבעליהם מעביר עליהם מטיילים ב30 לארי לאדם.
המחיר לא יקר מדי, אבל האתגר קורא לנו לנסות לעבור לבד.
באתר כתוב שבכוונה רוכבי הסוסים ממקמים את עצמם שם, ו50 מטר במעלה הנהר הזרם חלש יותר וניתן לחצות רגלית יחסית בקלות.
פגשנו מטיילת שעושה את המסלול ההפוך, מללקהורי לאדישי, וכבר חצתה את הנהר לגדה שלנו, אבל כ50 מטר דווקא במורד הנהר, והיא מסבירה לנו שזו נקודה יחסית נוחה לחצות, ואפילו מפעילי הסוסים כעסו עליה שהיא גומרת להם את הפרנסה. הרבה מהמטיילים אכן מסתמכים עליה ונמצאים בשלבים כאלה ואחרים של החצייה.
אנחנו מורידים נעליים.
הנקודה הנבחרת היא באזור שיש מעין שני איים בדרך, כך שהחצייה מחולקת ל3.
חוצים יחסית בקלות לאי הראשון כיוון שהזרימה שם באמת רדודה.
המים קפואים. הרי עד לפני זמן קצר הם עדיין היו שלג בקרחון.
ממשיכים לאי השני, הזרימה כבר חזקה יותר ולרגליים קשה למצוא את התנוחה על קרקע במים, אבל עוברים. התיק הכבד מקשה מאוד על היציבות.
המעבר השלישי קשה יותר באופן משמעותי. אני מתחיל לצעוד , אבל הזרם החזק, הכאבים ברגליים היחפות והקור מחזירים אותי. חוזרים גם את שני המקטעים הראשונים לגדה, נועלים סנדלים והולכים לבדוק מה קורה במעלה הנהר מעבר למקום של הסוסים.
אין אפשרות להתקדם יותר 10-20 מטר מהם, כיוון שלאחר מכן אין גדה בצד השני לעבור אליה. נראה שמאז שג'וזף מהבלוג היה שם, דברים השתנו.
אני מנסה בכל זאת. הנהר צר יותר, אז נראה שאין הרבה לחצות. אבל זה בא מיד עם מחיר יקר, הזרם חזק מאוד והגובה עולה הרבה מעבר לברכיים. אני לא מצליח להחזיק. נופל. נסחף מעט. אולי במזל, אני נתקע חזק בסלע שפוגע מעט מתחת לגובה הברכיים. כאבים, קיפאון ואיבוד תחושה כמעט מוחלט בכפות הרגליים. התיק סוחף למטה ואני מתהפך כמעט לגמרי. נכנס מעט להיסטריה, אבל בכוחות אחרונים מצליח להתייצב איכשהו ולחזור לגדה. זה היה ממש מסוכן! לא לעניין בכלל!
אבל עכשיו כבר אי אפשר לוותר, לאומץ וטיפשות אין גבול כנראה...
חוזרים למורד, להיכן שניסינו פעם ראשונה. הפעם עם סנדלים, אבל פצוע, כואב וקפוא. בכל זאת אני מצליח לעבור. בסוף המעבר השלישי יש מטייל מקסים שנותן לי להחזיק במקל הליכה שלו במטר האחרון. עברתי. כולי מדמם וכאמור קפוא, אבל עברתי.
עכשיו הבן. אני לא יכול לעזור לו. זה מפחיד והאמת גם לא אחראי, אבל גם הוא רוצה לעבור בעצמו. אני זורק את התיק שלי על הקרקע ומתקדם 10 מטר קדימה כדי שאוכל לקפוץ למים ולתפוס אותו אם ייסחף. אבל הגברבר הצעיר לא מוותר, עובר לאט לאט כמו בסרט מתח. הבחור המקסים ממקודם נכנס חזרה למים ומסייע לו ממש במטרים האחרונים. עברנו. היה מפחיד נורא!
מסקנה: אם אתם לא יוצאים ממש מוקדם בבוקר, כשההפשרה עוד טרם זורמת בעוז, עשו טובה לעצמכם וחצו עם הסוסים. בכל מקרה, אם אתם חוצים, לחצות עם נעליים. קחו גם גרביים להחלפה לאחר החצייה.
מתאוששים כחצי שעה וממשיכים.
כאן מתחילה עלייה חדה בגובה של כ450 מטר שמסתיימת בפסגת הpass בגובה 2700 מטר ומשהו. אנחנו משאירים שם את התיקים ומטפסים כ20 דקות לנקודה שחוצה את גובה ה2800 מטר וממנה יש נוף פנורמי 360 מעלות מרהיב אף יותר. ירידה מהירה, איסוף התיקים, שלום אחרון למשפחה ישראלית חביבה עם ארבעה בנים שנפגשנו עימם מספר פעמים לאורך המסע, וממשיכים.
הירידה עכשיו בסרפנטינות, מקטעים ישרים אלכסוניים שמחוברים במעין פניות חדות של כמעט 180 מעלות, מה שהופך את הירידה בצלע ההר למתונה יותר. השמש מעט חזקה, ויש עוד כ10 קילומטר לסוף. יום ארוך כאמור. יורדים ויורדים, כשמדי פעם חוצים פלג מים מרווה שמאפשר למלא את הבקבוקים במים קפואים ולהתרענן. לקראת סוף הירידה פוגשים זוג שנראו לנו מהודו. אלו, בשעה מאוחרת זו, ניסו עדיין לעבור את המסלול בכיוון ההפוך, וכמובן, לחצות את הנהר. ניסינו להזהיר אותם שהם יתקשו מאוד, בעיקר לחצות את הנהר, אך נראה שהללו לא הקשיבו בסופו של דבר והמשיכו.
ממשיכים כ4 קילומטר מסוף הירידה בשביל נוח ומגיעים לכפר חלדה Khalde.
בכניסה לכפר מספר אורחנים ואנו עלינו לראשון מימין. הבחור שפוגש אותנו חביב וידען מספר לנו ששמו הוא grandfather בעברית, ואכן 'סבא' הוא שמו.
יושבים לבירה, סלט והחצ'פורי הטוב ביותר שאכלנו בגאורגיה!
נפרדים מסבא וממשיכים 5 קילומטר בירידה מתונה ביותר לכפר איפררי שמיד לאחריו הכפר ללקהורי ובו מעוננו האחרון במסע.
המארחת, קצת מתאמצת יותר מדי וגם חודרת לתוך המרחב שלנו. גם הבית עצמו סביר, לא יותר מזה.זה די מאכזב, כיוון שהזמנתי דירה בתשלום גבוה הרבה יותר. הסתבר שזהו פשוט חדר גדול ל8 אנשים, כשגם לחדר זה אין שירותים ומקלחת פרטיים. בתפוסה מרבית הבית יכול לארח מעל ל20 איש ויש סך הכל שני חדרי שירותים עם מקלחת, והכל ברמה בסיסית ביותר. אפילו הסבון מוצק. לשמחתנו בעלת הבית שמה אותנו בחדר זוגי רגיל והמחיר יורד לחצי מהסכום המקורי. בנוסף הערב רק חדר אחד נוסף נתפס, על ידי מטיילת מאיטליה שפגשנו גם במסלולים וישבה אתנו בשמחה בסעודות.
ארוחת הערב מכילה מספר סוגי גבינות. לפחות אחת מהן הייתה מקולקלת ותפגע בנו בהמשך 🙊
14.8 יום שני ללקהורי לאושגולי מונית למסטיה ומיניבוס לזוגדידי 🚐
גם ארוחת הבוקר לא מדהימה.
אנחנו נפרדים מהמטיילת שאיתנו שמחכה לחבריה מאוחר יותר. יוצאים ליום האחרון במסע. האמת, השרירים כבר תפוסים והמון שיפשופים באיזור הנעליים מסמנים לנו שזה מספיק. אבל רוחנו איתנה ויש מסלול חביב ביותר שעובר מעל הכביש לאושגולי. בתחילה חוצים נהר, הפעם גשר אבן רחב לרכבים, ואחרי כחצי קילומטר על הכביש חוצים גשר ישן, אלכסוני בגובה לחלוטין לתוך כפר עתיק שבתוכו מתחילים כרגיל, לטפס...
הטיפוס חד, כ400 מטר לגובה אבל רובו בצל וגם התחלנו מוקדם, אז נעים ממש.
הבן בשלב מסוים רוטן, לראשונה במסע, שבשל כך שהוא ראשון, הוא כל הזמן מתמלא בקורי עכביש 🕸 אני מתחלף אתו, ואכן, כולי מתמלא קורים, לפעמים עם טווי הקורים העצבניים עצמם, ולעתים גם עם קורבנותיהם המסכנים. סוג של מחיר שמשלמים המטיילים הראשונים במסלול לאותו יום. המסלול לעתים מעט מפחיד, לאורך צלע הר תלולה, וחלקים גדולים של השביל ממש על שפת תהום ויש לצעוד בזהירות, הגם שהשביל עצמו ברור. בתוך פחות מ3 שעות אנחנו כבר חוזרים לכביש לכ2 קילומטרים אחרונים דרך כפר נוסף ולאחר כחצי שעה מגיעים ליעד שלנו, אושגולי.
מיד פונה אלינו בחור עם ג'יפ ומציע נסיעה למסטיה ב50 לארי לאדם, אך קודם הוא צריך למצוא 2 נוסעים נוספים.
אנחנו נשארנו עם לא מספיק כסף מזומן, אך הבחור אדיב ומוכן שנשלם לו במסטיה, שם יש הרבה כספומטים.
הוא מפנה אותנו למסעדה נחמדה בהמשך הדרך והוא יבוא לקרוא לנו כשימצאו הנוסעים הנוספים.
התיישבנו לקפה מצוין, בירה ושתייה לבן, ואכן, לאחר כחצי שעה אנחנו נקראים לג'יפ ומצטרפים ל2 מטיילות גרמניות נחמדות. הדרך נעימה ולוקחת כשעה, שעה וחצי.
הולכים במסטיה לאזור המיניבוסים בו התחלנו את המסע בדיוק באותה שעה שלושה ימים קודם לכן.
גברת גובה מאתנו 35 לארי לאדם ומודיעה שההסעה לזוגדידי תצא רק בשעה 16:00.
השעה עוד לא 14:00. מצוין 😊 יש לנו שעתיים להכיר גם את מסטיה ולאכול ארוחת צהריים.
יש במסטיה לפחות 4 מוזיאונים היסטוריים שאנחנו יודעים עליהם.
אנחנו הולכים לשניים סמוכים זה לזה, שהם בעצם בתים עתיקים של שושלות ותיקות שצאצאיהם הם המציגים.
הראשון, טוען ל1000 שנה במקום והבית אכן מכיל שני חלקים מעניינים ביותר, החלק הראשון, בקומה מתחת לכניסה נשאר עדיין עם כל החפצים וצורת הבנייה שנקל לראות שהיא לפחות בת מספר מאות שנים. ההסברים שלו טובים ומפורטים, אלא שהוא מדבר רק רוסית וגיאורגית. למזלנו הרב, זוג מליטה הגיע ממש אתנו והבחור מדבר גם אנגלית מצוינת ומתרגם לנו הכול בשמחה.
מעל קומת הכניסה מתנוסס לו מגדל שמירה מרשים מאוד שאנו מטפסים אל הגג שלו בסולמות עץ בנויים היטב.
לאחר מכן עוברים למוזיאון השני, גם שם איש חביב שגם נותן להתחפש בבגדים מסורתיים ומשקה אותי בצ'אצ'א 🥃 מעשה ידיו מתוך קרן קטנה. אצלו אוסף המוצגים שמתוארכים למאה ה12 פחות מסודרים ומסבירים, אבל מצד שני גם לא היה לנו מתורגמן הפעם שיעזור. גם הפעם אנחנו מטפסים לגג המגדל, הפעם עם סולמות עתיקים יותר ויושבים על גג העץ הישן.
בשל הסמיכות שלהם, גם אם הם דומים לא מעט במיצגים, שמחנו שהיינו בשניהם.
עכשיו כבר ממש רעבים. קופצים חזרה למרכז, למסעדת 'ליילה' שמלאה בכיתובים שמטיילים השאירו שם על הקירות (ברשות) ובתוכם המון מישראל כצפוי. גימיק חביב. הזמנו בפעם השנייה את הלוביאני שלנו, וגם הפעם לא התאכזבנו. מזין ומשביע.
עולים על המיניבוס לנסיעה שכ3 וחצי שעות, ובערך בשמונה בערב מתדפקים שוב על דלתו של אלקו, הבחור החביב בזוגדידי, ללילה נוסף בממלכת האירוח שלו.
מלכתחילה התכנית היא לעלות למחרת על מיניבוס למחרת בבוקר לבטומי, נסיעה של כ3 שעות. אבל בדרך אני מברר, ומונית תעשה את המרחק בכשעתיים. אני מבקש מאלקו שיברר והוא מיד מוצא לנו חבר שישמח לקחת אותנו תמורת 120 לארי ברכב מרווח וחדש. החלטתי שכבר טעמנו מספיק את אווירת הנסיעה במיניבוסים, והגיע הזמן לקצת פינוק.
15.8 יום שלישי נסיעה לבטומי שיטוט בעיר ומסעדת הפתעה בלילה 😋
רגע רגע!
בשתיים בלילה אני מתעורר עם כאב בטן אימתני. נכנס לשירותים, יוצא וחוזר די ברצף עד שש!
זוכרים את הגבינות המקולקלות מהגברת הלוחצת בללקהורי? אז זהו, שהן סיימו להתעכל...לפחות הספקתי להתקדם יפה בספר "תרנגול כפרות" בין לבין...
בסביבות שש הבן מתעורר, וגם הוא עם בטן רגישה, רגישות שאצלו המשיכה עד הערב.
הנהג שאלקו סידר מגיע בזמן וכבר בתשע אנחנו מוצאים את עצמנו בבטומי.
הזמנו סוויטה בקומפלקס המלונות שנקרא Orbi City.
הקומפלקס הוא בעצם 3 גורדי שחקים עם מעל לחמישים קומות, ועשרות רבות של חדרים בכל קומה.
בהזמנה, זה היה נראה חדר גדול ומפנק, כולל ארוחת בוקר וביקשתי בכוונה קומה גבוהה במיוחד. שמחתי לשלם על לילה פי 3 ויותר ממה ששילמתי על הלינה עד כה, על מנת שבאמת נוכל לנוח מהמסע בתנאים כיפיים.
חשבנו שנשים את הציוד באחסון ונצא לטייל בעיר עד שהחדר יהיה מוכן.
כשמצאנו את המגדל הנכון מבין ה3, הסתבר שאלו בעצם מגדלים של דירות להשקעה והעמוד בבוקינג הוא בכלל של אחד המשקיעים.
לשמחתנו החדר כבר היה מוכן, קיבלנו כרטיס מהקבלה ויצאנו שמחים לחדרנו החדש והמפנק בקומה ה35.
החדר אכן ברמה טובה, אבל המעליות לחדרים הן בעיה, בעיה גדולה מאוד.
12 מעליות, 6 בכל צד, לא מתוחכמות במיוחד ולא כולן עובדות, מקסימום 10 אנשים למעלית, אשר משרתות למעלה מ2000 חדרים וכ4000 מתארחים...קטסטרופה!
בכל אופן, החלטנו לצאת בכל זאת לסיור בעיר.
צריך גם להוציא עוד מזומן, שכן מסתבר שגם בעל הסוויטה במלון מבקש תשלום במזומן.
החום בחוץ בלתי נסבל. זאת ממש לא אילת, אלא סביבות 30 מעלות, וגם לא תל אביב מבחינת לחות, אך בכל זאת, לא נעים.
מנווטים לקניון המקומי, כ10 דקות הליכה.
הקניון מיושן ולא מרשים במיוחד ובדיוק כמו בזוגדידי, הבגדים או מותגיים ויקרים להחריד, או לא לטעמנו בכלל. חשבנו כבר שבגדים נמצא רק בישראל.
בקומה העליונה ישנו מפעיל של מכונות משחק ואכן רכשנו מעט כרטיסים ושיחקנו קצת. לא משהו שממש הרים אותנו.
בפעם הראשונה במסע המופלא הזה חשבתי שהנה טעיתי ממש.
מה יש לי לעשות בעיר הבטן-גב הזו? אנחנו לא בנויים לזה בכלל...
התיישבנו במסעדה 'אקסודוס' שכותבת הרבה בעברית, אבל היא די מלכודת תיירים וגם האוכל לא הרשים, אבל זה ממש התכתב טוב עם מצב הרוח שלנו ברגעים אלה...
חזרנו לחדר עייפים מחום ומשינה לא טובה בלילה והחלטנו שננוח בחדר עד שיצטנן מעט ואז נרד לים.
גם בעניין הזה לא היו ציפיות מיוחדות כיוון שכבר הסבירו לנו שלא נוח בים, היות שיש חלוקי אבן ולא חול ים.
בלי הרבה ציפיות ועדיין די עייפים, יצאנו לחוף שבמרחק פסיעות אחדות מהמלון קצת אחרי שש בערב.
לא יכולנו לטעות יותר!
החוף אמנם עמוס גם בשעות אלה, אבל החלוקים מפריעים רק במטר שניים הראשונים ומיד אחר כך מקבלים ים כיף ברמה מצוינת. מלוח הרבה פחות מהים התיכון, ובטמפרטורה מעולה. המים נהיים עמוקים תוך מטרים ספורים והשחייה משובחת ואין גלים.
שעתיים במים הרימו אותנו לשמיים חזרה, ועכשיו חזרנו לחדר להתלבש ולאכול טוב! אנחנו אחרי משבר ורעבים מתמיד, לאחר שסוף סוף גם הבן סיים עם קלקול הקיבה שלו.
לאחר שבבוקר מעבר בטיילת של החוף נראתה מיושנת ומתה, בערב זה סיפור אחר לחלוטין.
הכול צבעוני וכיף, ומבלי שהאנשים בדוכנים לצד הטיילת מציקים ונכנסים למרחב הפרטי.
סמוך למלון אגם, ובערב נערך מופע מרהיב ואיכותי של מזרקות מים, תאורה ומוסיקה.
מסביב המלונות מאירים גם הם באורות צבעוניים ונעימים.
בבוקר, בדרך לקניון, עברנו ליד מסעדת פלאפל שגם היא משולטת בעברית, כמו גם ערבית. פחות שמתי לב לשם עצמו, אך בכל זאת חשבתי שאולי נקפוץ בערב.
הבן עדיין התאושש מהשפעת הגבינות הרעות, אז כשחיפשנו מקום לארוחת הערב, קפץ לנו שוב הפלאפל במפה של גוגל, כאשר שם המסעדה רק בערבית, ועם המלצות חמות. אמרנו נבדוק.
איך שהגענו, מגיע אלינו הבעלים, האני עזאם, דרוזי מאבו סנאן, ומתאר את המסעדה שעכשיו ייסד כאן, בשם "פלאפל הגליל", כמסעדה ערבית ישראלית בבטומי.
וואו! כמה טעים היה פתאום לחזור לישראל. פיתות מאפה ביתי, פלאפל, חומוס, מטבוחה, צ'יפס וסלט לבנוני שקשה להפריז באיכותו.
האני, ציוני נלהב, שגריר ערבי ישראלי נפלא, שעושה שירות מדהים למדינה בעיר שבני כל ארצות ערב מגיעים ומחפשים אוכל מזרח תיכוני אותנטי.
זאת ועוד, האני מעסיק פליטים מסוריה ומלבנון, כך שאפילו בתוך המסעדה יש שגרירות של חיים ביחד.
האני יושב אתנו כשעתיים, מספר את סיפוריו, ומסיים לנו את היום בטעם כל כך טוב, שכבר שכחנו את החלק הלאה בתחילת היום והתאהבנו בעיר.
ואם זה לא מספיק, אז בדרך חזרה מצאתי בירה מקומית מעולה, וזכינו גם לגלידה טורקית נפלאה שמוגשת תוך הצגה ממש מצחיקה של המוכר. לא זול כמו הגלידות האחרות (15 לארי), אבל שווה.
16.8 יום רביעי טיול להרים ליד בטומי עם בגו, ראפטינג וקארטינג 🏎
עוד בישראל, חבר שסיפרתי לו על התכנית לבלות יומיים בבטומי, המליץ לי על מדריך בשם מירב שהוא, החבר, עשה איתו טיולים רכובים שנה קודם לכן.
יצרתי קשר וקבענו את היום הזה. נפגשים בבוקר עם מירב שמכיר לנו חבר נהג בשם בגו Bego (995558242372+) שיהיה המדריך-נהג שלנו היום, היות שהוא – מירב תפוס היום, וחוץ מזה מירב מדבר בעיקר רוסית וגיאורגית (מתקשר גם באנגלית וטיפה עברית), אבל בגו מדבר גם עברית.
מסתבר שבגו לא סתם מדבר עברית, הוא מדבר שוטף! והחוויה עם בגו מתחילה.
נוסעים כחצי שעה ומגיעים למפל ראשון וחביב על אם הדרך, מתרשמים קצרות וממשיכים.
בגו מבקש לשים מוסיקה, ותוך שניות אייל גולן ממלא את האוטו שמייח. אווירה כיפית וממשיכים. עוברים גשר צר מאוד ומיוחד לעוד מפל, הפעם גם מתרחצים קלות לרגליו.
נוסעים עוד מספר דקות לאזור מחונצטי Makhuntseti לחנייה. קופצים למפל יפה ליד, ויורדים לנקודת ההתחלה של הרפטינג ליד גשר יפה. הרפטינג יקר, 300 לארי, בעיקר כי אנחנו רק 2. הספציפי שנבחר הוא גם לא מים לבנים אלא רגוע, כשמדי פעם יש מעבר סלעים, אבל שעה של נוף מהמם ורוגע, בעיקר רוגע, שכל כך היינו צריכים. הבן ואני משום מה מוצאים דווקא שם מקום כל כך מיוחד לשוחח.
הוא עובר שנה הבאה לתיכון חדש שדורש הרבה ואיכשהו השיחה על הנהר הרגוע הזה תיזכר כשעה ממש קסומה בכל המסע אבא-בן הזה.
נסיעה קצרה נוספת ואנחנו בקרטינג משגע שהרגע סיימה אותו משפחה ישראלית חביבה אחרת.
הקרטינג עולה 70 לארי לאדם וזאת חוויה מפוצצת אדרנלין. שנינו לאט לאט משתחררים ומגלים את היכולות של הרכב. הוא מהיר ועושה יופי של דריפטים. בגו מביא לנו בקבוקי מים למסלול. אני לוקח את שלי. בשלב מסוים נופל לי הבקבוק ואני מחפש אותו בלי לעצור ומוצא את עצמי נתקע בכל הכוח במחסום הצמיגים. בעל הקרטינג מגיע למקום לתקן את המחסום ואני ממשיך, אבל בדיעבד גילינו שעיקמתי את הרכב והוא נסע מאז ואילך על 3 גלגלים בלבד...
בגו מוכיח בקיאות מוסיקלית ישראלית טובה בהרבה משלנו ומכיר שירים ישראלים שלמים בעל פה.
עדן בן זקן, עדן חסון, אברהם טל, והמון חנן בן ארי, וההרים סביב בטומי צהלו ושמחו! 🎶
עוד מפל אחד יפהפה להשתכשך וחוזרים לכיוון העיר. בגו שואל אם אנחנו רוצים כבר לסיים.
השעה שעת צהריים והבטן כבר מקרקרת. אני שואל את בגו אם בא לו לאכול אתנו. כמובן! אני מביא אתכם למסעדת דגים חבל על הזמן! מתאים לנו אש! תוך דקות אנחנו מתיישבים במסעדה BlueWave על החוף. התפריט כולו בעברית, ואפילו למקפידים על כשרות הם מציעים בעברית צחה, דג עטוף אלומיניום על האש.
אנחנו אכלנו דג בס (seabass) על האש והיה מעולה!
בגו מחזיר אותנו למלון בסביבות 15:00 ואנחנו נפרדים ממנו בחיבוק. באמת, אחלה בחור!
נחים, יוצאים שוב אחר הצהריים המאוחרים לים ונהנים עד קרוב לתשע בערב.
בוחרים מסעדה לארוחת ערב, הפעם לא על החוף, והבן כמעט נרדם על האוכל.
עבר עלינו יום מושלם!
17.8 יום חמישי רכבת חזרה לבטומי ו...קניות 🛒
ההזמנה בבוקינג ציינה שהסוויטה בבטומי כוללת ארוחת בוקר. ביום הראשון פנה אלינו בעל הסוויטה וביקש שנקפוץ אליו לקומה 6 ונשלם. כששילמנו שאלנו לגבי הארוחה ונענינו שהיות שאין במלון חדר אוכל, נוכל לקפוץ למלון הסמוך, לציין את מספר החדר ולאכול שם. הארוחה שם היא בין השעות 09:00-11:00.
בבוקר אמש ויתרנו על הארוחה המאוחרת הזאת כדי לצאת לטיול, אבל היום דווקא לא תכננו משהו מיוחד.
אם כן, התעוררנו בסביבות תשע, והתארגנו ליציאה לחדר האוכל. כשהגענו הסבירו לנו שלא מסרו להם את מספר החדר שלנו ולכן לא נוכל לאכול שם היום. יצאנו קצת כועסים 😠 והלכנו לאכול בקפה חביב, לא רחוק משם.
התקנתי את אפליקציית Bolt שהסתברה כמצוינת, והזמנתי מונית לתחנת הרכבת, לקראת הנסיעה חזרה לטביליסי. הסתבר שתחנת הרכבת לנוסעים (Batumi GR) ממוקמת צפונה יותר והנהג היה צריך לנסוע מרחק גדול יותר ממה שנקבע. הוא היה חביב ולא אמר מילה על כך, אך כשהבנו את זה שיפינו אותו בטיפ נדיב שגם כיסה את התארכות הנסיעה.
הכרטיסים שהזמנו לרכבת היו של המחלקה הראשונה, עלו כ120 לארי לאדם והיו שווים כל לארי!
נסיעה של כ5 שעות והרבה יותר נוחה מטיסה במחלקה ראשונה כיוון שהכל מרווח הרבה יותר.
אין ארוחות, אבל יש קפה ממכונת אספרסו בחינם, כורסאות נוחות ביותר ושולחנות לכל אחד.
הגענו לטביליסי בסביבות 19:30. נכנסנו למבנה התחנה הגדול שבו גם המלון, אבל גם מעין קניון שהיה פתוח עדיין, ומצאנו את עצמנו ליד חנות נעליים גדולה. הבן מצא שני זוגות נעליים וכבר היה מרוצה.
תוך כדי מדידת הנעליים גם ראינו שדרך חנות הנעליים ניתן לעבור לאאוטלט גדול של בגדים ובמחירים סופר נוחים וחגיגת הקניות לא מצאה שובע.
מלאים בשקיות וחיוך על שפתותינו יצאנו למלון האחרון שלנו להפעם, ובמרחק הליכה של 5 דקות מהתחנה.
18.8 יום שישי חזרה לישראל ✈
שוב הזמנה בBolt שעבדה מצוין אל שדה התעופה, אלא שבינתיים קיבלנו הודעה שהטיסה נדחתה ביותר משעתיים. כך יצא שהרבה משורות אלו נכתבו להן בחמש שעות ויותר שישבנו וחיכינו לטיסה...
מסקנות וטיפים מהמסע:
ארגנו ציוד אופטימלי וסחבו מעט ככל האפשר. אני סחבתי תיק 70 ליטר ענק וכבד עם המון ציוד מיותר שהקשה עלי במיוחד בחציית הנהר. או למשל בחרתי לקחת סווטשירט כבד, כשמעיל בסגנון יוניקלו ששוקל ממש מעט יחסוך לא מעט משקל ומקום.
היערכו טוב למסע – תכננו עם מישהו שערך כבר אותו, או לפחות מסעות אחרים דומים והבינו איזה ציוד מדויק צריך – נעליים, מקלות הליכה, תיק מתאים להליכה, כמות ביגוד מדויקת ועוד.
מקלות הליכה - חששנו שתהיה בעיה להעביר במטוס מבחינת ביטחון, אך כנראה שאין בעיה והם ממש מסייעים בהליכה בכלל ובמעבר הנהר בפרט.
לכו לאט! המהירות מהשטן, ובמיוחד כשיש עלייה משמעותית, אל תשרפו את הרגליים עליה. יש עוד הרבה ללכת וחבל ללכת בשרירים תפוסים. ברור שגם כך אפשר יותר להנות מהנוף.
נעליים נוחות זה ברור וחשוב.
אפליקציית ניווט זאת חובה במקומות לא מסומנים היטב כמו המסע הזה (כאמור השתמשנו בmaps.me). מפה ומצפן למתעקשים, אבל צפו להרבה התברברות בשטח...
מים - 2 ליטר לאדם לפחות ולמלא היכן שניתן.
מזומן - במסע ניתן לשלם רק במזומן. ככלל אצבע, נכון לכתיבת שורות אלו, מומלץ לפחות 800 לארי לאדם.
הזמנת מקומות לינה - לא חובה ובדיעבד הסתבר שבכל מקום היו עוד אפשרויות, ובכל זאת מומלץ ביולי-אוגוסט לראש שקט.
הזמנת כרטיסי רכבת - חובה! ממש במזל הצלחנו למצוא שני כרטיסים לזוגדידי, ולרוב הרכבת מתמלאת ולא ניתן לרכוש כרטיסים בתחנה. אתר הרכבת הלאומית של גאורגיה GR:
https://tickets.railway.ge/נסיעה במיניבוסים (marshrutka) - חוויה מיוחדת וזולה, אבל אם כבר מיציתם, ההפרש לאופצייה לחלוק מונית עם מספר אנשים ייתכן ויהיה קטן.
בטומי קרובה יותר להרים מטבילסי, אז אם מסתדרת הטיסה לשם, עדיף, ואם לא, עדיין יתכן שעדיף למשל להגיע מטביליסי ולחזור מבטומי.
הזכרתי את חברת התקשורת silknet, שהסים שלה עבד טוב יותר ברוב המקומות. בשיטוט באתר שלה, silknet.com ראיתי שיש גם לה אופציה של eSim, והוא גם זול מאוד (15 לארי לשבועיים), ואם הוא קולט כמו הסים הפיזי, אז זו עסקה מאוד משתלמת.
הכי חשוב – צאו למסע! קחו אהוב, חבר, או אפילו צאו לבד, אבל אין משהו שישווה לחוויות שתצברו במסע מהסוג הזה!
