זהו הפוסט הרביעי בסדרה על הטיול שלי במיאנמר. הקישורים לחלקים האחרים:

אגם אינלה – ונציה לעניים

אגם אינלה (Inle Kan) ממוקם באזור Taunggyi, כחלק ממחוז גבעות Shan.

תמיד רציתי להגיע לכאן, להרגיש, להבין איך אפשר לקיים חיים על המים. מה קורה כשיורד גשם devil? המקום מדהים ביופיו. אפשר לשוט הלוך חזור בסירה כל היום ועדיין לא ימאס. ההרים שמקיפים את האגם יוצרים תחושה של חומת מגן, החומה שמגנה על החיים השלווים על האגם. אפשר בקלות להתמכר לנוף והצבעים.

אחד הדברים שמייחדים את אגם אינלה זו השיטה המיוחדת של המקומיים לגדל ירקות. ערוגות צפות (קיוּנפאוֹ) המורכבות מטיט, בוץ וצמחי יקינטון. שלפוחיות האוויר של היקינטון מציפות את הערוגות על פני המים, ומוטות במבוק התקועים בקרקעית האגם מייצבים אותן. הערוגות הנרחבות, עליהן גדלים בהצלחה רבה פרחים וירקות כעגבניות, כרוב, חצילים, שום, בצל, תפוחי אדמה ופלפל, נראות ממש כאדמה מוצקה, אך אם עולים על אחת מהן - הכל מתחיל להתנדנד. בין הערוגות באגם נוצרו תעלות צרות, בהן מנווטים השייטים את סירותיהם - סירות המנוע הולכות ותופסות את מקומן של סירות המשוטים המסורתיות - וכך מתנהלת התנועה באגם. כיום אוסרת הממשלה על בניית ערוגות נוספות באגם, על מנת להשאיר בו שטח טבעי.

דרך אגב, באגם אינלה מגדלים משהו כמו רבע מכל העגבניות שמגדלים במיאנמר, והכל על המים.

כשהגענו מהטרק והתמקמנו במלון, לא נשאר לנו אלא לנוח אחרי 3 ימים של טרק ולהכיר את הסביבה. היינו די גמורים אז עשינו טיול מסביב וקבענו לארוחת ערב עם החברה שהיו איתנו בטרק.

אחת האטרקציות המרכזיות היא כמובן סיור יום באגם בסירת מנוע ארוכה ורועשת. כדי לסגור כזו סירה ליום שלם צריך רק 15 דולר (עובר סירה של עד 5 אנשים). הצטרף אלינו זוג סינים מהמלון ויצאנו לדרך. הסירה עצמה מאוד ארוכה ו-5 כיסאות המסודרים אחד אחרי השני מאפשרים לכל אחד שיט נוח להפליא בלי ששום דבר יסתיר את הנוף. אפשר לבלות בסירה הזו יום שלם בלי שום בעיה.

המזג אויר מושלם (בכלל בטיול שלנו היה לנו מזל עם מזג האויר שיכול להיות מאוד לא נעים, גשמים וכו'). הקרירות של הבוקר יחד עם רוח של נסיעה מהירה בסירה זו הרגשה להתמכר אליה.

המחיר עבור התענוג נמוך כמובן כי בדרך הנהג עוצר בכל מיני מפעלים קטנים, אצל בעלי מלכה שונים וכך בעצם מאפשרים את המחיר הנמוך. לא חייבים לקנות כלום כמובן אבל זה עדיין מעניין לראות איך עדיין מייצרים דברים ביד במאה ה-21. העצירות האלה לא מציקות כי הן לא ארוכות וברגע שיודעים מראש שיהיו כאלה אז זה גם לא מעצבן. תאפשרו לבורמזים להרוויח כסף!

במהלך השיט הנהג מוריד את המהירות ליד הדייגים המקומיים ומאפשר לנו לצלם אותם. חלק מאותם דייגים (בעיקר בקרבת Nyaung Shwe) הם לא דייגים אמיתיים ורק עושים פוזות לתיירים ואחרי הצילום מתקרבים לסירה לבקש כסף. לשיקולכם אם לתת או לא כמובן. הנה דוגמא לאחד כזה:

כמו שאפשר לראות, זה עדיין מחזה מיוחד (אם כי רק בשביל התייר). בחלק הדרומי של האגם ניתן לראות דייגים אמיתיים כאלה.

בדרך לכל נקודות הציון עוברים בחלק מהכפרים שעל האגם.

עצרנו בדרך בבית מלאכה שייצר כל מיני דברים ממשי, וסוגי בדים אחרים, בד שמופק מפרח הלוטוס שצומח באגם. בית מלאכה אחר ייצר סיגריות מקומיות ואחד אחר היה נפח.

אחרי כל בעלי המלאכה למיניהם ואחרי ארוחת צהריים במסעדה על המים כמובן, המשכנו לכיוון המקדש Hpaung Daw U Pagoda. פגודה זו הנמצאת בקצה הדרומי של האגם היא בית לחמישה פסלי בודהה שכל הזמן מדביקים עליהם עלי זהב כמקובל במיאנמר, עם הזמן כבר לא ניתן לזהות שאלה פסלי בודהה. על הקירות של הפגודה אפשר לראות תמונות שחור לבן בהן ניתן להבחין בצורתו של פסל הבודהה.

לנשים אסור להדביק עלי זהב על הפסלים כאן, לא ברור למה… המתחם של הפגודה הומה אדם ויש לא מעט חנויות שמוכרות את מיטב המזכרות הבורמזיות.

בדרך מהפגודה הזו לכיוון “מקדש החתולים הקופצים”, הלא הוא Nga Phe Kyaung Monastery. זהו מקדש עץ שמפורסם בזכות החתולים שלו אשר אולפו ע”י הנזירים לקפוץ דרך חישוקים קטנים. אנחנו לא ראינו שום חתול שקופץ דרך שום חישוק אבל המקדש עצמו הבנוי מעץ טיק יפה מאוד ומעניין. על השטיחים במרכז המקדש יש תה חופשי לכולם.

המנזר הזה היה המקום האחרון ביום זה של הטיול ואחריו דרך מטעי עגבניות ומלפפונים באגם חזרנו לכיוון Nyaung Shwe. הדרך חזרה לקחה בערך שעה של הירגעות אחרי יום טיול רגוע wink.

הגענו למלון לקראת ערב. אין הרבה מה לעשות כאן בערב לכן אחרי קצת שוטטות בעיירה וארוחת ערב באחת המסעדות פרשנו לישון. למחרת בערב הוזמן אוטובוס לינגון אבל לפני זה נשאר לנו חצי יום נוסף לבלות באגם אינלה.

כמובן שאפשר לעשות סיור יום על אגם אינלה כל יום וזה פשוט לא ימאס, ואם היו ברשותנו עוד כמה ימים היינו עושים עוד אחד כזה לפחות. לצערינו הטיול קצוב בזמן וצריך להתקדם.

דרך נוחה נוספת לטייל באיזור היא על אופניים. כל מלון מציע אופניים להשכרה במחיר ממש זול. ניתן לטייל עם האופניים בין הכפרים הסמוכים ופשוט להינות מהנוף. בכל האטרקציות במיאנמר, לדעתי, אגם אינלה זה המקום הרגוע ביותר, מקום שבו אתה מתנהל לאט בדיוק בגלל זה. כאילו משהו יותר חזק ממך עוצר בעדך לרוץ קדימה. מקום מושלם לאתנחתא בטיול.

עמד לרשותנו חצי יום עד לנסיעת לילה לינגון והחלטנו להשכיר אופניים ולרכב למעיינות חמים. הרעיון של המקום מאוד התאים לאוירה של רוגע שהיינו בה. הרכיבה למעיינות ארכה כשעה. המעיינות עצמם זה מקום נחמד עם 4 בריכות קטנות, כל אחת בטמפרטורה אחרת (36, 37,39, 40 מעלות). הכניסה למקום “מאוד יקרה” (10 דולר) ואפשר חופשי לוותר על המקום אם יש משהו יותר טוב לעשות.

אחרי שהעברנו כשעתיים במקום, לא היה לנו שום רצון לחזור את כל הדרך על האופניים laugh. למזלינו ביציאה מהמעיינות מחכים בעלי סירות (כאלה שכנראה הבינו את השיטה) ומציעים לקחת אותך חזרה ל-Nyaung Shwe דרך האגם בסירה. כמובן שקפצנו על ההזדמנות שוב להעביר איזה שעה על סירה באגם אינלה ויצאנו לדרך. שאלנו מה עם האופניים? אין בעיה, גם הם בסירה.

החוויה הזו הייתה שונה לגמרי מהטיול שעשינו יום קודם. כמו שאנחנו לפעמים בטיולים צריכים לעבור כבישי עפר כך גם הסירות לפעמים עוברות ב”דרכי עשבייה” רק שבמקום שהגלגל יתחפר בחול או בוץ, המנוע של הסירה מתחפר בעשבים ואצות blush ואז צריך גם לדחוף את הסירה.

בכל אופן, זה מדהים איך שהם מנווטים דרך ה”שבילים” באגם ובסוף אתה מגיע לאן שאתה צריך. הסיטואציה מרגישה מוזרה ביותר אבל נפלאה, אני חושב שזה עונה על ההגדרה “הרפתקה” בצורה יוצאת דופן. אי אפשר להפסיק לצלם, זה יופי שלא רואים בשום מקום אחר בעולם.

חזרנו מרוצים מטיול הבוקר שלנו והתחלנו לארוז את התיקים לכיוון היום האחרון שלנו בטיול – ינגון.

האוטובוס (VIP) לינגון היה אמור לצאת בשעה שבע בערב וזה נסיעה של כ-12 שעות. מיניבוס קטן אסף אותנו מהמלון והביא אותנו למרכז העיירה ששם חיכה האוטובוס. האוטובוס עצמו – תענוג, כורסאות עם מקום לרגליים, בעלייה מקבלים פחית שתייה וחטיפים ומאוחר יותר גם מברשת שיניים ומשחה. הנסיעה עברה חלק ואפילו ישנו לא רע בכלל laugh.

***************************************************************************************

קישור לפוסטים האחרים בסדרה: