סין 2016- יומן במסע מופלא

סין 2016, יומן במסע מופלא

8.8 יום שני, 23:20 – סוף סוף הגיעה השעה המיוחלת. חודשים של ציפייה, קריאה, למידה, חלומות, התייעצות עם אנשים שהיו ומפגש אחד במרכז "למטייל" בדיזינגוף תל אביב הגיעו לקיצם. אנחנו על מטוס אלעל בטיסה ישירה לבירת סין, בייג'ינג.

הטיסה נמשכת ונמשכת, כך 10 שעות עוברות להן ואנחנו נכנסים ליום חדש.

9.8 יום שלישי- נוחתים בשדה התעופה הגדול של בייג'ינג בשעה 13:00 בצהריים. אחרי איסוף מזוודות וביקורות, פנינו לעבר תחנת המוניות של השדה. כשעה נסיעה לעבר ההוסטל הראשון שלנו בטיול- "הוסטל ליאו" הממוקם בלב אזור "קיאנמן" המפורסם בו יש חנויות, דוכני רחוב, מסעדות, ריחות וטעמים. בעיקר הרבה רעש ואופנועים חשמליים שמצפצפים ללא הפסקה. אני יורד מהמונית בשוק- WELCOME TO CHINA .

מקבלים חדר זוגי ומתרגלים לתנאי התרמילאי- חדר אפלולי, מיטה לא נוחה, אין הפרדה בין שירותים למקלחת. נו טוב, גם לזה נתרגל.

אחרי התאפסות, אני ומעיין יוצאים לסיבוב קצר ברחוב ומנסים לפלס את דרכנו בין ההמון והחום. אכן נחיתה לא רכה. ארוחת ערב במקדונלד'ס כי רעבים ואין כוח להסתבך.

הולכים לנסות לישון, אלא שעד 4 לפנות בוקר אנחנו לא נרדמים(שלום לך ג'ט לג). אפילו יצאנו באמצע הלילה לרחוב לראות מה קורה שם- לכלוך וכלום.

10.8 יום רביעי- קמים מאוחר יחסית בשעה 11 בבוקר. מנסים עוד להתאושש מהטיסה והמדינה החדשה. אוכלים בהוסטל ארוחת בוקר, אני ביצת עין עם ירקות, ואילו מעיין נהנתה מחביתה ונקניקים שונים.

מתחילים את היום, הולכים ברגל לכיכר "טיאן אן מן" המפורסמת רווית ההיסטוריה והמהפכות. אבל כמה שחם בחוץ... החום פה כבד והלחות מטריפה. אנחנו רטובים תוך כמה דקות. אין כזה דבר אפילו בישראל.

אחרי הכיכר נמצאת העיר האסורה, אתר חובה לא פחות חשוב מהחומה הסינית. זהו אתר בו חיו הקיסרים הסינים במרוצות השנים ולאף אזרח סיני לא הייתה אפשרות להתקרב למקום. המקום נפתח לא מזמן והסינים נוהרים בהמוניהם.

אלא שעקב השעה המאוחרת שהגענו, כל הכרטיסים נמכרו כבר. הסתובבנו באזור ושוחחנו עם ניוזילנדים נחמדים שגם להם חם מאוד. צריך לציין שנדיר לראות כן מערביים, כולם פה מלוכסנים.

חזרנו להתרשם מהכיכר הגדולה בעולם, ואנחנו אוכלים במסעדה שנחשבת די יוקרתית. מזמינים ברווז במגוון נוסחים. היה טעים וחריף ואנחנו מרוצים. ממשיכים להסתובב ולטייל ברחוב ולספוג את התרבות הסינית. תרבות בה לא נוהגים לשמור בבטן דברים רעים- יורקים, מפליצים ועושים גרעפסים. נחמד.

הגענו לחדר עייפים. הולכים לישון לקראת הטיול לחומה הסינית, אותו סגרנו דרך ההוסטל. לילה טוב בייג'ינג.

11.8 יום חמישי- 6:45 השקמה. אוכלים משהו קטן בהוסטל ומתארגנים לטיול היומי לחומה. מכירים באוטובוס בין כל המערביים, ישראלי בשם סער שהגיע ממונגוליה ומטייל לבד. ישר מתחברים וצוחקים על המדריך שהחליט לבטל את נסיעתו אתנו עקב "כאב גרון פתאומי".

יוצאים לדרך כשעתיים נסיעה עד שמגיעים לקטע לא מתוייר של החומה(הקטע העמוס ביותר הוא "באדלינג").

ליד שער הכניסה לטיפוס החומה יש עוד סניף של ליאו הוסטל, ממנו יצא מדריך מחליף שקדח לנו בראש בשיא החום בשמש על החומה- לא על היסטוריה או משהו, אלא על כמה הקטע הזה טוב וקטע באדילינג לא טוב. בשעה טובה הוא שיחרר אותנו, כמובן שהוא לא מצטרף ומחכה לנו למטה. הוא מבקש מאתנו להגיע למבצר ה-7 ולאחריו לחזור על עקבותינו.

מזג האוויר חם, ואנחנו יוצאים לטיפוס. הקטע הזה של החומה באמת ריק מאדם וזה טוב. החומה מרשימה מאוד ויש נוף מדהים ממנה של הרבה ירוק וצמחייה. בכל כמה מאות מטרים יש מבצר, בו יש אוויר קר שמרענן אותנו מהחום. זה היום השלישי שלנו בטיול, עייפים ומתאוששים מהג'ט לג ואנחנו נעצרים לבד במבצר ה-3 בלבד מתוך 7. נשארנו להשקיף על החומה מהגובה של המבצר. ישבנו לאכול בו חטיפים, רקדנו ושרנו.

לאחר כשעה במבצר התחלנו לרדת כדי להספיק בשעה שקבענו.

בשעה 14:30 אכלנו צהריים בסניף של ליאו בכניסה לחומה. יש בופה של אורז עם מגוון ירקות מאודים, חזיר ועוד דברים לא מזוהים. אפשר להסתדר, ואני אוכל אורז עם ירקות, עם מקלות פעם ראשונה וזה מביך כי אני בקושי מצליח לאכול ואין אפשרות אחרת. ישבנו עם סער ועם עוד אנגלים ויש אווירה טובה וצחוקים.

לאחר מכן יוצאים חזרה להוסטל שלנו בעיר, יושבים מאחורה עם כמה גרמנים , משפשפים את האנגלית, חופרים וצוחקים הרבה.

הגענו להוסטל סחוטים מעייפות. הלכנו לנוח, ואחר כך ישבנו בהוסטל 365 שנמצא בדיוק מול שלנו. עישנו נרגילה ושתינו בירה מקומית. הסתיים לו יום ארוך ומתיש, אך מלא חוויות.

12.8 יום שישי- התעוררנו יחסית מוקדם כדי ללכת לעיר האסורה. חום כבד ברחובות בייג'ינג ואנחנו מיד רטובים מזיעה.

קונים כרטיסים בקופה בהנחת סטודנט. נכנסים פנימה ומסתובבים, אלא שהחום הכבד מכריע אותי ואני לא מסוגל להמשיך. אחרי 20 דקות יצאנו החוצה. יש מחוץ לעיר האסורה תחנת מטרו, וחיפשנו מקום להתרענן בו מהחום הכבד. לקחנו מטרו לשוק הפנינים זהו סוג של שוק בתוך קניון ממוזג. קנינו מספר דברים קטנים ובעיקר נהנים ממזגן. באותו זמן התחיל לרדת מבול בחוץ, שגרם למזג האוויר להיות פחות חם ומעצבן( לא יכול היה לרדת בבוקר???).

חזרנו להוסטל לנוח ויצאנו בערב למופע "קונג פו שאולין". סגרנו אותו דרך ההוסטל כולל מונית הלוך. ליווה אותנו במונית עובד מההוסטל והסביר לנו איך אנחנו חוזרים חזרה בתחבורה ציבורית.

המופע היה מרשים ויפה של פעלולנים שעשו כמה פעולות מגניבות, לצד סיפור של המופע באנגלית. לא רע.

בחזור נסענו באוטובוס בפעם הראשונה בסין. מסתבר שמשלמים יואן או 2 יואן(משהו כמו שקל) לנסיעה באוטובוס, כאשר הנהג לא מתעסק בכסף בכלל וצריך לשים את הכסף בתוך תיבה. נכון מאוד- צריך לבוא עם מדויק ואנחנו לא ידענו והיה לנו רק 10 יואן. אז פשוט שמנו אותו כי אין ברירה. למדנו לקח.

ארזנו את חפצינו כי אנחנו עוזבים את בייג'ינג, ונוסעים ברכבת לעיר שנקראת שיאן.

איור 6 מופע שאולין

13.8 יום שבת- התעוררנו לבוקר לחוץ לקראת נסיעה ראשונה ברכבת הסינית.

נוסעים במטרו לתחנת הרכבת בייג'ינג מזרח. עמוס וצפוף בתוך החופש הגדול הסיני, המון סיני מתרוצץ וממהר לכל כיוון אפשרי. בתוך ההמון הסיני אנחנו מנסים להבין איפה למען השם אוספים את הכרטיסים. קנינו מראש מישראל והדפסנו אותם. נותר לקחת אותם ולמצוא את הרציף. כל כך מסובך פה. ואכן עד שמצאנו יצא לנו הנשמה כשאנחנו שואלים כל כך הרבה אנשים איפה נמצא מה שאנו צריכים. זאת חווית הקושי הראשונה באמת עם סין. בסוף מסתדרים, מצאנו והבנו את הקטע. בוקר מלחיץ וקשה.

עולים על רכבת מהירה, 6 שעות עד לשיאן במהירות של מעל 300 קמ"ש. הנסיעה עוברת בין כפרים, ערים, אזורים חקלאיים וטבע.

הגענו לשיאן באזור השעה 15:00 ולוהט גם פה. לקחנו מונית להוסטל כ-40 דקות, נסיעה שלא עברה בנעימים על מעיין, שסבלה מהחום כי הנהג פשוט לא שם מזגן, ולא היה חביב במיוחד.

הגענו להוסטל ANCIENT YOUTH HOSTEL שבמקרה גיליתי באתר טריפ-אדוויזור המלצה של אדווה עליו. אז סגרנו. ההוסטל נמצא באזור מעולה וקיבלנו חדר טוב ונעים. עייפים מהיום אכלנו KFC והלכנו לישון.

14.8 יום ראשון- השקמה מוקדמת בבוקר. היעד היום הוא האתר הארכיאולוגי של חיילי הטרקוטה.

אכלנו ארוחת בוקר "ישראלית" בהוסטל, מין שקשוקה לא ברורה ויצאנו לדרך. קו 9 לתחנה המרכזית במחיר של יואן בודד(הפעם באתי מוכן עם מטבעות), ומשם קו 306 לאתר.

לאחר התברברות קלה שלא מצאנו בה את קו 306, הבחנו בתור ארוך לאוטובוס, ובחורה סינית צעירה פנתה אלינו באנגלית ושאלה אם אנחנו צריכים עזרה. שאלנו אם זה התור לאתר, ואכן כן. אז נדחפנו לתור איתה וישבנו לידה במהלך הנסיעה. מעיין שוחחה איתי ואני הייתי עם בחילה.

שעה של נסיעה עברה והאוטובוס עוצר לנו במקום לא מוגדר. התחלנו ללכת לכיוון האתר כשבדרך עוברים בשווקים שמוכרים שם כל מיני שטויות לתיירים וגם בובות חיילי טרקוטה. אז בעצם מה זה האתר הזה? מסתבר שחקלאים סינים חפרו באר בשנות ה-70 ומצאו בחפירה שרידים של חיילים מפוסלים. אחד מקיסרי סין העתיקה לפני מותו רצה שיגנו עליו במותו. לכן הוא הורה על פיסול אלפי חיילים, סוסים, כרכרות, חרבות ועוד.

בחזרה להליכה לעבר האתר, אנו רוכשים מטריה וזוג מניפות כי חם מאוד. בסין מטרייה משמשת לגשם ולשמש באותה מידה ואנו צריכים להתרגל גם לזה.

רכשנו כרטיס כניסה (150 יואן לאדם) ומדריך שמע באנגלית שהסתבר כלא ברור ומובן. האתר מחולק למוזיאונים, האנגרים ובין היתר טבע מסביב. התרשמנו מהמוזיאון והמוצגים בו מרשימים. במקום יש האנגר ענק בו מצויים מאות חיילים. באמת מחזה מרשים והיסטוריה מפוארת לנגד עינינו.

אחרי כמה שעות חזרנו להוסטל, השעה הייתה צהריים ונתנו לחום לחלוף ונחנו בחדר.

בשעה 19:00 בערב נשבר החום והלכנו לסייר ברובע המוסלמי המפורסם של שיאן. 20 מיליון מוסלמים חיים כיום בסין. לא מדובר במוסלמים שאנו מכירים אלה פשוט סינים עם סממנים דתיים. מעניין ומוזר בו זמנית.

הרובע נמצא 500 מטר מההוסטל לכן הלכנו אליו ברגל. אז איך מסבירים מה זה הרובע הזה? צפיפות, אלפי דוכני מזון, מגוון עצום של מאכלים(רובם לא מפתים), סינים וסיניות עם כיפות ורעלות, הליכה על הכביש כי כל המדרכות תפוסות עם דוכני מזון ומזכרות.

היינו מאוד רעבים ומקריאה על הרובע המוסלמי, הבנתי שזה המקום למצוא בו אוכל טוב. האמת שלא כך הדבר מבחינתנו, והיה לנו קושי למצוא מקום ראוי ונקי(יכול להיות שבגלל שזהו תחילתו של הטיול הכל היה נראה לנו הזוי, כי כאשר הטיול התקדם הסתגלנו יותר למציאות והמקומות לא נראו לנו כל כך נוראיים). אז הרעב הכריע ונכנסו למסעדה סבירה. הזמנו סוג של פסטה שהגיעה חריפה מאוד, שיפודי כבש ו2 פיתות קשות כמו חרסינה. אכלתי מעט מחשש לכאבי בטן אחר כך, אז דחפתי פיתה ושמתי עליה פסטה. נורמלי? לא ממש, אבל זה מה יש. אחרי ש"שבענו" המשכנו לסייר ברובע ונהנתי מהאווירה המיוחדת. כל כך הרבה אנשים, ריחות וטעמים, צעקות של רוכלים, אנשים אוכלים על כסאות נמוכים, סיכוי קלוש למערביים בסביבה ואנחנו בתוך נהר של סינים.

4 שעות הספיקו לנו, ובאדיבותה של אפליקציית הניווט MAPS ME הגענו להוסטל. בדרך הייתה הפסקת חשמל באחד מרחובות הרובע שהיה קצת מלחיץ ונטוש אך עבר בשלום.

בהוסטל ישבתי על בירה עם ישראלי כבן 50 שמטייל עם הבן הצעיר שלו. חלקנו טיפים וחווית וכך הסתיים לו יום מעניין. לילה טוב שיאן.

איור 9 חיילי טרקוטה

איור 10 הרובע המוסלמי

15.8 יום שני- שבוע שלם שאנחנו בסין. הזמן טס פה, ולמרות החום וההתאקלמות אנחנו חווים ונהנים בסין.

היום קמנו בכיף, אכלנו פרנץ טוסט עם דבש(טעים), ויצאנו במטרו לפגודת הפעמון. הגענו לתחנה שממנה גם מתחיל התור לכניסה לפגודה, אך התור היה ארוך מאוד והיה חם אז הסתפקנו בצילומים מבחוץ והלכנו לקניון שנמצא בסמוך. 9 קומות של יוקרה ומחירי ישראל לא דיברו אלינו. אכלנו בפיצה האט- מעיין פיצה ואני אורז עם עוף(מנת הדגל שלי בטיול שעוד תלווה אותי רבות).

לאחר מכן חוזרים להוסטל לנוח לקראת רכבת של 16 שעות לבירת מחוז סצ'ואן, צ'נגדו. הפעם את כרטיסי הרכבת לקחנו מראש(תודה לאל).

יצאנו בשעה 17:00 לרכבת כאשר היא מתוכננת לעזוב את הרציף בשעה 19:45. הגענו לתחנה עמוסה (!!!!), אנשים יושבים על הרצפה עם חפציהם וזה מזכיר לי תקופה אפלה(1939-1945). כל זה קורה בתחנה של עולם שלישי אמיתי. מלוכלך, עמוס והרבה חוסר סדר.

הספקנו לאכול מקדונלד'ס לפני בסניף בלי מזגן והיה חם. כמה שחם במדינה הזאת!!! הגענו סחוטים מזיעה לאולם ההמתנה וזאת חוויה בפני עצמה, כי הגענו שעה לפני הזמן, והמתנו בחדר מפוצץ באנשים עם מזגנים עתיקים שבקושי עובדים. זאת הייתה שעה די נוראית מבחינתי ורק חיכיתי כבר לעוף משם. אפילו נגעלתי להשתין בשירותים שהיו בחדר המתנה מרוב שהיה מטונף ומסריח, שזה שיא בפני עצמו.

ישתבח שמו לעד. עלינו על הרכבת המיוחלת. רכשנו כרטיסי נסיעה למחלקה היקרה ביותר, מחלקת "קרון השינה הרך". מדובר בקרון בעל 4 מיטות בכל חדר, עם שולחן קטן וחלון נוף. את הדלת אפשר לסגור לנעול(להבדיל מקרון שינה קשה בו יש 3 מיטות ואין הפרדה וזה רץ לאורך הקרון, כך שזה מסודר במיטות3-3-3-3-3-3-3-3 וזה רועש).

אז אני במיטה התחתונה, ומעיין מיטה מעלי. אתנו חולקות את התא אמא והילדה שלה כבת 7. לא יכולנו לבקש שותפות לנסיעה טובות מהן- שקטות ונעימות. הילדה לא הפסיקה להסתכל עלינו ולמשוך את תשומת ליבנו, ואנחנו שיחקנו איתה והצחקנו אותה. שעתיים ראשונות של הסתגלות, קריאה, שירים ונרדמים...

16.8 יום שלישי(הכיף מתחיל רשמית)- התעוררתי ב-2:30 בלילה כי היה לי קר. כיסיתי את עצמי בשמיכה(מקבלים כרית ושמיכה לכל מיטה, אך לא הרגשתי בנוח עם הניקיון ושמתי את המצעים שלי). כחצי שעה אני שוכב ער וחושב על החוויה המיוחדת הזאת של נסיעת לילה ברכבת ועוד במחלקה היקרה ביותר... בהחלט לא שגרתי לאדם שגר בישראל. חזרתי לישון.

8 בבוקר אני ומעיין מתעוררים ביחד, ונותרו לנו עוד 3.5 שעות להגעה ליעד. ארוחת בוקר אוריאו ובייגלה. אחר כך גם מנה חמה נודלס.

11:45 הגענו לצ'נגדו, לא ידעתי איפה ממוקם ההוסטל ביחס לרכבת אז לקחנו מונית, והוא עקץ אותנו ב50 יואן לנסיעה של 5 דקות. מעצבן, אבל לא קרה שום דבר. היינו די עייפים ולא היה כוח להתווכח.

הגענו להוסטל חדש LAZY BONES שהחדרים הזוגיים בו נקיים ונוחים. הבעיה היא שהוא לא נמצא במיקום המרכזי של העיר אבל יש לידו גם כמה ציוני דרך טובים ומעניינים.

אחרי שהתמקמנו יצאנו לסיבוב לחפש ארוחת צהריים.

קודם לכן, פקיד הקבלה בהוסטל נתן לנו מפת מסעדות מומלצות והלכנו לאחת מהן, שהיא טבעונית. היא נמצאת באזור רגוע ושלו בצורה בלתי רגילה(התרגלנו לעומס והלחץ של בייג'ינג ושיאן). יש באזור שלו חנויות בוטיק, מנזרים ושקט. אין הרבה מכוניות והאווירה טובה ורגועה.

המסעדה הטבעונית היא בסגנון בופה. יש מגוון גדול של ירקות ופטריות מכל הסוגים שקיימים... סוף סוף אוכל בריא אמיתי. היה טעים וטוב.

אחר כך הסתובבנו באזור ומצאנו את עצמנו במנזר מיוחד(מסתבר שזה היה מנזר וונשו המפורסם) עם חצר ענקית ומטופחת. סיירנו במתחם והתפעלנו מהבודהות ומהטקסים. אפילו מעיין אכלה אבטיח עם חבורת זקנות שדחפו לה אותו ואילו אני סירבתי. מצחיק.

חזרנו להוסטל לנוח ובערב הלכנו לחפש לי תחתונים כי הבאתי מעט מדי מהבית(או שגנבו לי כשעשיתי כביסה בשיאן??). מצאנו מתחם קטן בו יש סופרמרקט ענק(מסתבר שזה וואלמרט, רשת סופרים ענקית בסין). עשינו סיבוב בסופר וראינו את אלפי המוצרים הלא מזוהים של הסינים. קנינו ממתקים, חטיפים ומנות חמות להמשך.

איור 16 הזקנות הכריחו את מעיין לאכול אבטיח

איור 17 מנזר וונשו

17.8 יום רביעי- היום בתפריט: מרכז המחקר והרבייה של הפנדות(דוב בסכנת הכחדה חמורה). סה"כ נסיעה של כשעה מההוסטל שלנו.

החלטנו לנסוע באופן עצמאי כי זה קל וההוסטל רוצה הרבה כסף על סיור מאורגן.

נסענו ב-2 אוטובוסים לפארק. הפארק עצמו מטופח וענקי עם שטחים ירוקים ויערות במבוק(פנדה בוגר ניזון מ-40 קילו במבוק ביום). הפנדות מסתובבות חופשי במקומות מגודרים ולכן לא פשוט לראותם. כמו כן יש בפארק פנדות אדומות אותן ראינו בבירור ואף היינו קרובים מאוד. חוויה.

אנחנו מסתובבים ומטיילים בפארק בכיף ומגיעים למתחם הפנדות שזה עתה נולדו, והם נמצאים בתוך חדרים עם קירות זכוכית. מראה מיוחד וחד פעמי. מצחיק כמה שהחיה הזו חמודה, ואיך מגור בגודל של עכבר יוצא הר של דוב.

פגשנו בפארק 2 ישראליות, שלי וסער שלומדות באוניברסיטת תל אביב מזרח אסיה. קבענו להיפגש בבית חב"ד בעיר בשעה 18:00 בערב לארוחת ערב ישראלית שארגנו במקום.

אחרי שחזרנו לחדר ונחנו מעט, יצאנו בשעה 18:00 בערב במטרו לבית חב"ד שדי מרוחק מההוסטל שלנו. היינו שם כ-20 ישראלים עם הרב דובי ואשתו שמחזיקים את המקום. חלקם גרים וחלקם תרמילאים כמונו. דובי ואשתו בעזרת 2 מתנדבות אירגנו ארוחת ערב טובה עם סלטים, לאפות, פלאפל, צ'יפס, טחינה ועוד הפתעות- הארוחה הטובה ביותר שאכלתי בסין עד כה, וזה אומר הרבה על המטבח הסיני בשבילי.

היה ערב מהנה בו דיברנו, החלפנו חוויות וטיפים עם השאר. שוחחנו עם הרב דובי שהסביר לנו כמה דברים על סין ועל העם הסיני... מעניין.

10 בלילה המשכנו עם כמה חבר'ה שהכרנו בחב"ד, אור הגבוהה שלוקח סיכונים(שואל אותנו אם היינו בכל מיני מקומות נידחים, וישן בבקתות שמסתובבים שם ציידים אכזריים), הדס בת 32 אדריכלית מתל אביב, סער ושלי מהפנדות ועוד.

הלכנו לפאב של ישראלים שנקרא "ג'לי פיש" בו היו כמה מקומיים... פינקו אותנו בבירות ושתייה חינם. היה נחמד, וחוזרים עם שלי וסער במונית להוסטל.

איור 21 התאמת בגדים בסין בין בני זוג מסמלת אהבה

איור 22 פנדה בפארק

18.8 יום חמישי- הארכנו את השהות בהוסטל שלנו בצ'נגדו בעוד לילה כדי לנוח לקראת הנסיעה לשאן(הבודהה החצוב הגדול בעולם) ואמיישאן(הר קדוש לבודהיזם).

מתעוררים בכיף ב-10 בבוקר, אוכלים חביתה טובה ועושים סגירות הוסטלים לימים הבאים.

לאחר מכן נוסעים במטרו ללב של צ'נגדו שם מצוי הפסל של מאו(המנהיג הגדול של סין). נכנסו למוזיאון של צ'נגדו שמציג את ההיסטוריה של העיר החל ממאות שנים לפני הספירה ועד ימינו. מוזיאון ארכיאולוגי בו מצויים מוצגים עתיקים וחדשים.

משם ממשיכים בהליכה של 2 ק"מ לעבר קניון IFS . בדרך עוצרים במאפייה טובה ונדירה. קונים לחם, ריבה וסופגניות טעימות.

אחר כך מגיעים במקרה לשוק דגים הכי קשוח שאי פעם ראיתי. כל סוגי חיות הים נמצאות שם בארגזים, חיים וטריים. דגים שלא ראיתי מעולם. צפרדעי ענק, סרטנים מפלצתיים ומה לא.

הגענו לקניון IFS קניון מותגים מפלצתי שאין לנו מה לחפש בו. מסביבו מתחם גדול של חנויות ואוכל וכמובן המון סיני שהולך לכל הכיוונים.

חוזרים להוסטל ומארגנים תיקי גב עם ציוד עד יום ראשון כשאת המזוודות נשאיר בשמירת חפצים בהוסטל. אתנו לטיול יצטרפו שלי, סער והדס.

19.8 יום שישי- יום קודם, קבענו עם הבנות בתחנה המרכזית לקווים התיירותיים בשעה 8 בבוקר.

אז מתעוררים מוקדם, מתארגנים ולוקחים קו 55 לתחנה המדוברת. מאחרים להן טיפה וקונים כרטיס אוטובוס שיוצא ללשאן בשעה 9 בבוקר. כשעה נסיעה מגיעים לעיירה. מחליפים עוד קו אוטובוס ובסוף מגיעים לאתר הבודהה החצוב הגדול בעולם. הסיפור של המקום הוא שנזיר בודהיסטי שחי באזור, החליט לווסת את זרם המים של הנהר(הפסל מצוי במפגש נהרות) ולכן חצב בודהה שיסייע בכך. ואכן הצליח. הבנייה החלה בשנת 713. מזמן.

הבודהה נמצא על גבעה במפגש נהרות, והנוף ממנו מרשים ביותר. אבל החום והלחות עדיין אתנו.

נכנסנו לאתר והגענו עד לראשו העצום. באמת מראה מדהים לראות כזה דבר ענק. יש אפשרות לרדת במדרגות עד לרגליו ולנהר ואז לעלות, אך בשל החום והעומס החלטנו לצאת החוצה ולקחת שייט מהנהר אל עבר הבודהה. שלי וסער החליטו לעשות את המדרגות ואנחנו והדס שייט. דרך השייט רואים זווית נוספת ומדהימה על הבודהה בשייט על נהר שנראה די מזוהם על אף שהיו כמה סינים בתוך המים(לא מדד לניקיון בכל זאת).

אחר כך הלכנו למסעדה מקומית שלא נראתה נקייה במיוחד, אבל האוכל היה נחמד.

חוזרים לתחנה בלשאן עם הדס ולוקחים אוטובוס נוסף לאמיישאן. יותר נכון לעיירה בוגאו שנמצאת מתחתיו. שעתיים נסיעה הגענו, אבל... אחרי יום ארוך מרובה נסיעות אנחנו לא מוצאים את ההוסטלים שלנו(הדס בטדי בר שזהו ההוסטל המומלץ ביותר באמיישאן, ואנחנו ממש הוסטל לידה). אפליקציית MAPS ME מוליכה אותנו שולל ואנחנו לא מפסיקים להתברבר. אני מנסה להתקשר להוסטל שלנו אבל הם לא יודעים אנגלית. אז מה עושים? שואלים את בעלי הקיוסקים שיודעים הכל, ותודות להם הגענו.

מתארגנים ומתקלחים ואוכלים בטדי בר עם הדס ועוד זוג פולנים. שיחה מעניינת והרבה צחוקים על המלצר הזקן והאדיש של ההוסטל. הגיש לנו צ'יפס וזרק באדישות שקיות קטשופ על השולחן, ואנחנו על הרצפה מצחוק. אחר כך התעצבן על מעיין שלא הסתדרה עם הצ'ופסטיק ותקע לה מזלג בתוך הנודלס והדגים איך אוכלים. ערב גדול ומצחיק... אני ומעיין מאושרים. לילה טוב!

20.8 יום שבת- 7 בבוקר על הרגליים. פרנץ טוסט בטדי בר ויצאנו לדרך, לא לפני שלקחנו במבוק להליכה(נגד קופי המקוק המאיימים? להליכה? עוד לא יודעים אבל מצטיידים).

קונים כרטיס לאוטובוס להר אמיישאן(התחנה נמצאת מחוץ לחלון של ההוסטל שלנו, הזוי). שעתיים נסיעה עם נוף מרהיב של נחלים וירוק עוברת בכיף.

מגיעים לנקודה הגבוהה ביותר שהאוטובוס עוצר בה. לאחר הליכה לצד דוכני מזכרות ומזון(פטריות, תירס לבן, בשר , חזיר ועוד) מגיעים לרכבל. ממנו עוד חצי שעה טיפוס והגענו לפסגת ההר. בפסגה יש מנזרים מיוחדים, ופסל זהב עצום של פילים ובודהות כמוהו לא ראיתי מעולם.

עשינו סיבוב בפסגה לאורך הצוק, וצופים בתופעה מדהימה בה עננים וערפילים עולים לפסגה בה אנו עומדים ומתכסים בהם. מיוחד מאוד.

סוף סוף נעים לנו ואפילו קריר. כשהגיע הרעב כל אחד לקח לעצמו בדוכנים משהו ללעוס. אני תירס, מעיין צלע חזיר והדס הטבעונית תפוח אדמה אפוי. גם פיתות טובות נאכלו.

אחרי כמה שעות טובות ונעימות לעין, התחלנו את הירידה חזרה לאוטובוס ממנו ירדנו.

עוברים ביקורות כרטיסים, ועומדים יחסית ראשונים בתור ארוך של אנשים. מסתבר שהייתה תאונת דרכים בקטע העלייה להר מה שגרם לנו לחוסר וודאות ולעיכוב גדול והמתנה... נהיה חשוך ולא יודעים מה יהיה.

לבסוף הגיעו האוטובוסים והנסיעה הייתה ארוכה בגלל פקקים. הגענו להוסטל ונפרדנו מהדס שאיתה נהנינו מאוד. היא טסה למחרת בבוקר מצ'נגדו לקראת סוף הטיול שלה.

זה היה יום ארוך ומהנה במיוחד.

איור 30 פסגת האמיישאן

איור 31 העבודה שלהם היא להעלות אנשים/ציוד אל ההר בצורת אלונקה

21.8 יום ראשון- קמים בכיף ובנחת בבוקר וקונים כרטיס אוטובוס חזרה לצ'נגדו. נסיעה של שעתיים וחצי וחוזרים להוסטל שלנו "לייזי-בונס".

היום היה חם במיוחד ולכן נשארנו לנוח בהוסטל. בערב הלכנו למסעדה הטבעונית שאהבנו, הזמנו אוכל מיוחד(טופו מטוגן שבפנים יש ירקות). הסתובבנו בחצר היפה, והזמנו מיץ אבטיח טרי.

אחר כך הלכנו לסופר הגדול וקנינו אוכל וחטיפים למחר, לטיול לג'יוזיגו וחואנלונג שבצפון סצ'ואן. צפי לכ-10 שעות נסיעה באוטובוס.

22.8 יום שני- אתמול קנינו כרטיס אוטובוס לשעה 8:20 בבוקר. אז מתארגנים בבוקר ואורזים שוב הכל. לוקחים מונית לתחנת האוטובוס המרכזית ויצאנו לדרך. נסיעה ארוכה מאוד לפנינו, לכן הכנו ספרים, מוסיקה, אוכל ומצב רוח טוב.

באוטובוס הכרנו צרפתי נחמד מפריז ואנחנו מחליפים חוויות.

הנסיעה עוברת לצד טבע יפיפה, בתוך יערות ולצדם נחלים זורמים ומתפתלים. כמו כן אינספור מנהרות ארוכות מאוד. דקות שלמות של נסיעה בתוך מנהרה... איזה עוצמה יש לסינים האלה.

הנסיעה רצופת עצירות בדרך. כל שעה וחצי בערך עוצרים בחנויות דרכים שבהם יש סופר קטן, באסטות של ירקות ושירותים מצחינים עד טירוף אבל אין ברירה(בנסיעה חזור אני אגלה שיש ברירה) וזו גם הפעם הראשונה שאנחנו משלמים על שירותים בסין. יואן אחד. 60 אגורות השקל.

באחת העצירות עצרנו במסעדת דרכים שיש בה בופה בעלות 25 יואן לאדם. אוכלים אורז וירקות מבושלים. לא רע וסוגר פינה.

בדרך קונים גם פיתות ומורחים עם נוטלה. כולם באו סביבנו לראות את הפלא שנקרא נוטלה(ונדיר ביותר למצוא אותו בסין). מרחתי לחברנו הצרפתי גם נוטלה והוא היה מבסוט.

ככל שהדרך נמשכת כך הנוף מרשים יותר, ואנחנו די נהנים מהנסיעה על אף אריכותה.

19:00 בערב מגיעים בשעה טובה לרחוב מלא הוסטלים, מלונות, מסעדות ומזכרות.

רחוב בודד שנחל מפריד בין חלקיו. זה מה שיש פה. כל השאר הרים וטבע. אווירה מעולה!

הוסטל אנג'לי מקבל את פנינו ואנחנו עושים צ'ק אין. שמנו את המזוודות בחדר והלכנו לחפש משהו לאכול. חצינו את הגשר של הנהר לרחוב המקביל והתיישבנו בכיסאות נמוכים במסעדה הומה ורועשת. אכלנו את המנה הטובה ביותר שלנו בסין. כל אחד מקבל צלחת גדולה עם אורז וביצה מקושקשת וצלחת עם קוביות עוף, גמבה ירוקה ובוטנים קלויים. מדהים!

בהמשך נחזור עוד כמה פעמים לאכול את המנה הזו.

הולכים לישון עייפים ומרוצים. מחר פארק ג'יוזיגו המפורסם.

איור 34 מדהים! המנה הטובה ביותר בסין

23.8 יום שלישי- קמנו ב-7 בבוקר. אוכלים סנדוויץ' חביתה, ויוצאים לעבר הפארק בהליכה. הצטיידנו בכרטיס כניסה מראש דרך ההוסטל, שחסך לנו עמידה בתור.

הגענו, והיו יחד אתנו בתור לכניסה המון סיני כמו בכל אטרקציה עד כה.

מהמלצות ישראלים שפגשנו והיו כאן, הומלץ לנו לא לקנות את כרטיס האוטובוס הפנימי שבפארק בטענה שאפשר ללכת 2 ק"מ ברגל ואז לעלות בתחנה הראשונה שהוא עוצר בה ללא ביקורת או משהו.

עשינו כדברם ונכנסנו דרך תור אחר שהיה ריק. הלכנו בתוך יער ולצדו נחל יפה. הולכים והולכים והולכים ואף תחנה לא נראית באופק.(הפארק ענק ואין דבר כזה לא להתנייד באוטובוס פנימי). מאוכזבים עשינו את כל הדרך חזרה לכניסה כדי לרכוש כרטיס אוטובוס(90 יואן) פנימי. סינים אי אפשר לרמות וצריך לוותר מראש על קומבינות כאלו בעתיד.

אחרי שעה של הליכה הלוך חזור, קנינו כרטיסים ועלינו על האוטובוס שעולה במעלה הפארק. הנופים מרהיבים ברמות אחרות. יערות מטורפים והצבעים המטריפים של האגמים. כישוף של הטבע הפארק הזה.

ירדנו באוטובוס הפנימי מהפסגה אל האגמים המכושפים. הלכנו במסלולי הליכה שמקיפים אותם והעיניים נשטפות מהמראות המדהימים.

המקום היפה ביותר שראיתי בחיי. ישבנו על הגשר עם הרגליים לכיוון האגם ואכלנו לחם טוב עם ריבה. כיף לנו מאוד והכי חשוב שגם מזג האוויר מעולה.

אחרי כמה שעות טובות חזרנו להוסטל למנוחה. בערב הלכנו למסעדה עם המנה האדירה שלא אכזבה.

בהוסטל פגשנו זוג ישראלי שגם הם סטודנטים, נמרוד וחן. ישבנו בחדר על קפה ומשתפים חוויות.

יום מדהים. לילה טוב.

24.8 יום רביעי- הבוקר יצאנו לטיול בשמורת הטבע "חואנגלונג"(הדרקון הצהוב). שעתיים נסיעה במיניבוס והגענו לכניסה לשמורה.

קונים תירס חם ועולים ברכבל למעלה ההר שגובהו 3500 מטר.

לאורך כל השמורה יש קיוסקים קטנים שמוכרים בהם סוג של ספריי שבו יש חמצן לנשימה. מעיין החליטה שזה רעיון טוב אז היא קנתה ואני אמרתי שזה סתם בזבוז. בסוף השתמשתי איתה ביחד.

הולכים בשבילי עץ יפים בין העצים. מזג האוויר טוב. אחרי חצי שעה הליכה במישור מגיעים לאזור עם בריכות טבעיות שאחת מתחברת לשנייה, והצבעים של המים מטורפים. לא ראיתי כאלה דברים מעולם. פשוט עולם אחר מכל מה שמכירים. הטבע במיטבו כאן בצפון סצ'ואן.

כמובן שמסביב לתופעת טבע המדהימה הזו של המים יש מסביב גם יערות ירוקים מכל עבר, ונוף בלתי נשכח לאופק של אינסוף של יער, מים , מנזר, ועננים לצד שמיים כחולים.

רואים מפלים ועוד תופעות טבע חד פעמיות.

בירידה בדרך למטה מגיעים למערה עם נטיפים שקפואה בפנים, ולא מפסיק לטפטף מים מהתקרה. נכנסו ופשוט ברחנו מהקור ומהמים שנפלו מהתקרה. שאלתי את מעיין מה יקרה אם יהיה רעידת אדמה ונתקע בפנים. אז היא פשוט רצה ודפקה את הספריי חמצן ונשבר לו החלק של השאיפה. כמה צחקנו.(אחרי שמעיין כעסה עלי שהלחצתי אותה).

ממשיכים לרדת למטה כדי להספיק לשעה שקבענו להיפגש בה כדי לשוב להוסטל. בדרך למטה רואים עוד אגמים ועוד מים ועוד מפלים ועוד טבע.

15:40 נפגשים למטה בחניית הרכבים. אכלתי זריז מנה חמה סינית ואפילו פגשנו את סער מהטיול לחומה הסינית.

מחצית הדרך עברה חלק, עד שנתקענו בפקק של שעה בירידה מהכביש המתפתל, בין יערות ונחל. גשם החל לרדת והחשכה נותנת את אותותיה.

כל המכוניות והאוטובוסים דוממו מנוע ואין תנועה לשום כיוון בכביש הדו סטרי הזה. כולם יוצאים החוצה לעשן סיגריה או להשתין. יש שמעות שיש תאונה ואין לאף אחד מושג מתי מתחילים לזוז.

לידנו ישבו 2 אמריקאיות, וסיפרתי להן שכשיצאתי החוצה שמעתי סינים מדברים על כך שאם הפקק ימשך הם יאלצו לאכול אחד מאתנו. האמריקאיות ומעיין התעלפו מצחוק. לפחות יש מצב רוח טוב.

אחרי שעה של עמידה מתחילים לזוז. נוסעים לאט בין היערות. כולם נרדמים ואני נשאר ער שומע שירים והקליפ של השיר DON'T GET ME WRONG מזכיר לי את הסיטואציה שאני נמצא בה, ואני שמח.

הגענו סוף סוף, רעבים מאוד וישר הלכנו לאכול את המנה הקבועה שלנו.

יום ארוך נגמר לו. לילה טוב!

נ.ב חוויה מאתמול: הלכנו בלילה להוציא כסף בתחתית הרחוב בבנק שהיה שם. ככל שהתקרבנו כך היה חשוך יותר והיו אנשים קצת מפוקפקים ליד. קצת חוששים נכנסנו לבדנו למתחם כספומטים, שיש בו דלת זכוכית אוטומטית בלחיצת כפתור. מוציאים כסף ופתאום בום. הפסקת חשמל בכל האזור ואזעקה מחרישת אוזניים וחושך מוחלט. ברחנו משם בלי להבין מה קרה מבוהלים. אחרי זה צחקנו מלא ממה שקרה ומהבהלה. חשבנו שמישהו עשה לנו קטע אבל זה סתם צירוף מקרים.

איור 38 המנזר הבודהיסטי

25.8 יום חמישי- אוטובוס חזור לצ'נגדו. שוב 10 שעות נסיעה באותה דרך בדיוק. שוב עצירות בדרך ושוב פונדק דרכים. הפעם החלטתי שאני לא משתין באף שירותים מצחינים בדרך, ואכן צלחתי במשימה בכל תחנה ותחנה.

18:00 בערב מגיעים לצ'נגדו ולוקחים מטרו לסניף אחר של לייזי בונס שנמצא במקום מרכזי בעיר, ממש ליד תחנת מטרו.

עשינו צ'ק אין והלכנו לאכול המבורגר. לא עשינו יותר מדי באותו יום אבל היינו מאוד עייפים מהדרך ומהטיולים האחרונים.

26.8 יום שישי- היום נסתובב בצ'נגדו ונכיר אותה לעומק ונספוג תרבות.

אז אין כמו ביקור בפארק העם למטרה זו. זהו פארק שבו באים אנשי(זקני) צ'נגדו לשיר, לרקוד, אומנויות לחימה, ריקודים עם כדור(משהו מוזר) ומה לא.

מעיין עשתה אימון טאי צ'י וקונג פו ונהנתה מהעסק. אחר כך הסתובבנו בפארק הנחמד שיש בו עצים יפים, נחלים ואפילו מיני לונה פארק. עשינו מכוניות מתנגשות וחבטנו בכמה סינים, ואחד בשני. היה מצחיק ומהנה.

לאחר מכן המשכנו לרחוב שנקרא "סמטה צרה וסמטה רחבה", שזהו רחוב עתיק ששוחזר וכיום יש בו מסעדות, חנויות והרבה סינים מהלכים. סיבוב קצר עד שנמאס ונכנסנו למסעדה שמחוץ לרחוב לאכול את המנה האהובה מג'יוזיגו. הבעיה שהיא לא הייתה ברמה שאנחנו מכירים, אבל לא נתלונן.

הלכנו לנוח, ובערב הלכנו לרחוב ג'ינלי המפורסם לסיור וארוחת שישי. נכנסנו למסעדה שנראית יוקרתית, לא מצאנו מה לאכול, אבל הזמנו בכל זאת משהו והיה מגעיל מאוד, כמו כן הם מגישים שם צבים אז בכלל נורא.

ג'ינלי דומה לרחוב הסמטאות אבל יותר בסגנון פארק, אך אותו רעיון.

יש כל מיני דוכני מזון מגניבים. אכלנו ארטיקים טבעיים בטעמי פירות שיש בפנים גם פרי.

סיימנו את היום. לוקחים אוטובוס להוסטל. לילה טוב.

27.8 יום ראשון- ממשיכים את צ'נגדו האהובה. נסענו במטרו לשוק אורגינל של מקומיים. בגדים, נעליים, צעצועים בשקל- בקיצור זוועה. ברחנו משם לא לפני שמעיין קנתה שמלה.

לוקחים עוד מטרו והפעם לבניין הגדול בעולם- הגלובל סנטרל שהוא בעצם קניון עצום שיש בו מלונות, משרדים, אלפי חנויות וגולת הכותרת זה פארק המים שבתוכו. קשה להאמין שדבר כזה קיים ואנחנו לא מבינים איך בונים מפלצת כזאת? היינו 6 שעות ולא הספקנו לראות הכל, פשוט גודל שקשה לתפוס. אכלנו צהריים במתחם אוכל, שהיה מפוצץ ובקושי ישבנו באיזה מקום מאולתר.

המשכנו להסתובב במקום, נכנסו למלון דיוויד-אינטרקונטיננטל המפואר ועלינו לקומה 21 שממנה נשקף נוף יפה של צ'נגדו. חזרנו לקניון ונכנסנו למאפייה איכותית. אכלנו דונטס ומאפים טעימים. קנינו לחם טרי וחזרנו להוסטל.

פגשנו זוג ישראלי נחמד שמטייל במזרח כבר 7 חודשים וישבנו איתם בהוסטל.

איור 42 פארק המים בגלובל סנטרל

28.8 יום ראשון- היום מעיין נאלצה לנוח בחדר בגלל ענייני נשים. אז תפסתי מטרו והלכתי לטייל לבדי. קניתי הבוקר ביצים קשות בדוכן רחוב ואכלנו עם הלחם הטעים מהמאפייה(הלחמים בסין נדירים אבל טעימים מאוד). נפרדתי ממעיין לכמה שעות ונסעתי לגן החיות של צ'נגדו. תחנה המטרו עוצרת בכניסה.

האמת שהיה קצת עצוב בפנים, משום שהיה רעש של הסינים והתאים של בעלי החיים היו קטנים, משעממים ומוזנחים. בכל מקרה בגן החיות ראיתי חיות די מיוחדות, כמו נמרים לבנים, אריות ים, קופים ודגים מוזרים. פארק נחמד אך יש הרבה על מה לעבוד בו.

גשם שהפך למבול החל לרדת. מעיין ביקשה ממני שאם אראה בדרך שוקולד "ריטר" שאביא לה. לא מצאתי בדרך ולכן נסעתי במיוחד לסופר CARREFUR האירופאי ששם בוודאי אמור להיות.

הסופר במרחק הליכה מההוסטל, נכנסתי אליו ומצאתי משהו עצום. מוצרים מקומיים לצד מדפים של ייבוא אירופאי. קניתי למעיין 2 סוגים שהיא אוהבת. בדרך אכלתי בפיצה האט מנת אורז עם עוף(טעים!(.

הגשם המשיך להתגבר. תכננו לצאת להסתובב אבל הוא לא נתן לנו ולא רצינו להירטב. ישבתי עם מעיין לאכול בקבלה משהו קל, והצטרף אלינו עובד קבלה סיני. הזמנתי אותו לבירה ושוחחנו איתו די הרבה האמת. באיזה שהוא שלב מעיין המשיכה לדבר איתו ואני כבר איבדתי עניין ולא היה לי כוח.

לילה טוב!

29.8 יום שני- ארזנו חפצינו בליל אמש כי אנחנו עוזבים את צ'נגדו אהובתנו.

הולכים ברגל עם המזוודות לתחנת אוטובוס ממנה יש שאטל לשדה תעופה.

ניגשה אלינו אישה עם סרט אדום ארוך לאורך החולצה וביקשה שנשלם דרכה לאוטובוס, אבל אנחנו רגילים כל הזמן שבאים אנשים ומציעים לנו דברים שנראים כמלכודת לכן לא התייחסנו אליה ונפנפנו אותה. בחור סיני עם מזוודה שקלטנו שטס גם לשדה התעופה רכש ממנה כרטיס וששאלנו אותו אם זה בסדר אז הוא אמר שכן. הרגשנו דבילים ממש וצחקנו על עצמנו מהסיטואציה. קנינו ממנה כרטיסים והתנצלנו.

האוטובוס עוצר לנו בטרמינל 2 החביב. גילינו שתעודת נכה גם מקנה מעבר מהיר בתורים אז ניצלנו זאת וצ'יק צ'ק אנחנו בהמתנה לטיסה.

הטיסה היא לעיר גווילין שבמחוז גואנגשי. הטיסה ארכה כשעה וחצי ונחתנו בשעה 13:00 בשדה.

משם לקחנו אוטובוס לגווילין(השדה נמצא מחוץ לעיר). כל הדרך לעיר רצופה בגבעות ירוקות, מחזה די מיוחד ויפה.

משם לוקחים מונית וסוף סוף מגיעים לואדה הוסטל. שמנו את חפצינו ללילה בודד והלכנו לאכול בפיצה האט.

בערב נהג של ההוסטל הסיע אותנו לפגודת השמש והירח שנקראים גם הזהב והכסף לפי הצבעים. הם נמצאים על שפת אגם יפה. הגענו בלילה לכן הפגודות היו בוהקות מאור והיו הרבה זוגות שבאו להסתובב סביב האגם.

אחר כך המשכנו לרחוב מסעדות וחנויות סואן. מעיין אכלה בדוכן רחוב צדפות על האש(נראה נורא) ואני הסתכלתי מהצד. נכנסנו למסעדה מערבית ואכלנו לזניה ופיצה לא רעה, על אף שדירוג המסעדה היה נמוך וקצת דאגתי. עבר בשלום.

אחר כך שוק לא מדהים, וב22:30 חיכה לנו הנהג של ההוסטל. ישבתי במחשבים של ההוסטל שעתיים על מנת להרכיב סקיצה של מערכת השעות שלי לשנה ב' באוניברסיטה.

עייף נכנסתי למיטה.

איור 45 פגודות השמש והירח

30.8 יום שלישי- עקב בלבול פספסנו את הטיול לטרסות האורז המפורסמות של גווילין כי לא תכננו את הזמן נכון ובגלל סגירת הוסטלים מראש. אמרו לנו שאין מה להקדיש לגווילין זמן ולכן נתנו רק לילה אחד, למרות שלטעמי ניתן להעביר שם עוד קצת זמן ולראות גם את הטרסות...

אז ממשיכים מפה לעיירה יאנגשואו שהיא הלהיט של המחוז באמת.

ארוחת בוקר בהוסטל ויוצאים לקחת אוטובוס של שעה נסיעה ליאנגשואו. הדרך הייתה לא נעימה כשנסענו בבורות ובכבישים משובשים להחריד. עולם שלישי זה כאן. בסוף הגענו בשלום ולקחנו עוד אוטובוס מתחנת אוטובוס מוזנחת בטירוף שביאנגשואו.

אחרי המסע הגענו להוסטל שלנו סניף של ואדה. חדרים נעימים ונקיים.

לקראת שקיעה טפסנו למגדל הטלוויזיה שעובר בתחילתו בשכונות מגורים די עניות ופשוטות של סינים. הנוף מהטיפוס מדהים, גבעות ועמקים ולצדם בתים ואופק. הגענו למעל ממחצית הדרך כשנאלצנו לרדת בגלל שהחשיכה החלה לרדת ואיזה בחור סיני אמר שראה נחש גדול. לא נורא, עוד נכבוש את המגדל בהמשך.

ההוסטל שלנו נמצא ממש ליד הרחוב המערבי המפורסם של יאנגשואו. זה רחובות גדושים במסעדות מערביות ומקומיות, פאבים ומועדונים.

קנינו ציורים סיניים של יאנגשואו ועוד שטויות קטנות. הולך להיות כיף פה!

31.8 יום רביעי- יום קודם סגרנו דרך ההוסטל רפטינג באחד הנהרות באזור. אוכלים פנקייק טוב בבוקר ויוצאים לאוטובוס.

שעה נסיעה ומגיעים. מפקידים את הציוד בתוך לוקר, ומשום מה התעקשנו לקחת את התיק עם המים והסנדוויצ'ים.

לוקחים קלאב קאר למעלה הנהר ומתחילים.

מקבלים סירת גומי זוגית ללא משוטים. אחר כך התברר לנו למה ללא משוטים.

ירדנו מסכר תלול והכיף מתחיל. שעה וקצת של אקסטרים, מפלים, זרמים וסכרים. לא מפסיקים לחייך וליהנות. מסביב עצים, צל, שמש, ומכל עבר צלמים. לקחנו אתנו את מצלמת המים ויצאו לנו גם תמונות יפות.

גם מלחמות מים עם הסינים היו וכולם מאושרים.

בסיום ירדנו למים, קנינו צילומים מובחרים ואכלנו גלידה. יופי של אטרקציה.

אוטובוס חזרה ולנוח בהוסטל.

בשעה 18:00 בערב השכרנו אופניים ויצאנו לסיבוב ברחובות יאנגשואו.

עברנו ליד פארק העם המקומי, תעלות, גשרים וירדנו עד לגדות נהר ה-לי.

עצרנו לאכול במסעדהRICE&NOODLES והיה טעים. בסוף הארוחה יצא בזריזות עכברוש מתוך המסעדה. מה נאמר ומה נגיד, חוויה.

שתינו בירה מקומית וחזרנו להוסטל, כדי להחזיר את האופניים.

ישבנו בלובי ופגשנו הונג קונגי(סיימון) שמטייל לבד. מעיין סיפרה לו על ישראל והוא הצטרף אלינו לסיבוב ברחוב המערבי. ביקשנו ממנו להסביר לנו על מאכלים וענייני תרבות שלא הבנו . היה נחמד ושתינו מיץ קוקוס.

ערב שבו למדנו כמה דברים על הסיניים ועל תרבותם. היה כיף!

1.9 חמישי- קבענו עם נמרוד וחן שהכרנו בג'יוזיגו לטייל היום ביחד.

אכלנו בהוסטל פרנץ' טוסט לא רע ובדיוק כשסיימנו הגיעו חברינו הסטודנטים מבאר שבע.

השכרנו אופניים בחנות ליד ההוסטל, ויצאנו ברכיבה לעבר מערת הנטיפים שבה יש מערת בוץ ומעיינות חמים.

ב-יאנגשואו מאוד נעים לרכב על אופניים/לשכור אופנוע משום שיש נתיב מיוחד בשבילם, בנפרד מהמכוניות. כמו כן יחסית רגוע ולא לחוץ בכבישים.

ידענו שמזג האוויר הולך להיות קצת בעייתי, ואכן אחרי כמה דקות רכיבה החל לרדת גשם. אבל זה לא מוריד ממצב הרוח הטוב.

הנוף בדרך מהפנט. הרבה ירוק וגבעות, כבישים נעימים ואווירה טובה.

בדרך למערה עצרנו לסיבוב ולצילומים בשדה לוטוס שמסביבו בוץ.

מעיין קנתה מקשישה ב-3 יואן זר פרחים מושקע לראש והמשכנו בדרכנו.

נכנסנו עם מדריכה סינית לתוך המערה, וכל גוש של נטיפים היא סיפרה לנו כמו מה זה נראה. זה פיל וזה צב וזה לוויתן. דמיון זה יפה אין ספק, אבל לא תמיד הסכמנו עם מה שראתה, על אף שליד כל גוש נטיפים היה גם שלט שאומר מה הוא... איזה סינים..

אחרי 15 דקות הליכה מגיעים לבריכת הבוץ. הבריכה קפואה ונכנסנו לאט פנימה. אחרי שהתרגלנו למים הקרים התחלנו להתפלש בבוץ כמו חיות, ומזל שיש לנו את מצלמת המים של מעיין שתיעדה את האירוע. הייתה סיטואציה מוזרה ולא שגרתית... כולנו בוץ.

אחר כך התקלחנו במקלחות במים קרים(אני עוד אהיה חולה מזה).

2 דקות הליכה ומגיעים לגן עדן של בריכות חמות.

מה שעוד יותר מדהים זה שאנחנו לבד ארבעתנו. נעים וחם ישבנו בפנים שעה שלמה. הרגשה נהדרת אחרי הקור של בריכת הבוץ והמקלחת הקרה, וביום גשום בחוץ.

חווית טובות עוברות עלינו ואנחנו מרוצים.

סיימנו וחזרנו באופניים לכיוון ההוסטל. עצרנו ברחוב המערבי במסעדה הודית טובה שאכלנו בה כבר והאוכל טעים. הזמנו אוכל הודי מסורתי בדמות אורז בושמתי, ירקות ותפו"א וכל מיני תיבולי הודו.

בינתיים הגשם מתחזק. החבר'ה שתו תה אצל ההודים ואז חוזרים לנוח.

בערב בהמלצת חן ונמרוד, הלכנו ברגל לאכול במסעדה-בית קפה של גרמני אחד. המקום שלו נמצא ברחוב שקט ביותר. מעיין אכלה נקניקיות עם כרוב כבוש ואני חביתה עם ירקות וגבינה.

היינו לבד איתו ושמענו את סיפור חייו המוזר, ואיך הגיע מכל העולם דווקא ליאנגשואו. עייפים חזרנו להוסטל לישון.

איור 51 בריכת הבוץ

איור 52 במעיינות החמים

2.9 שישי- פנקייק וחביתה, ויוצאים להמשיך לגלות את יאנגשואו היפה.

שכרנו קטנוע חשמלי עם ציור של דורימן(גיבור מצויר מקומי) על מנת להגיע לפינות הנידחות ביותר.

מרכיב את מעיין מאחוריי ויוצאים לכביש. הרגשה מוזרה להשתלב בכביש ולנסוע לצד המקומיים אבל המזל שיש הפרדה בכביש.

נוסעים בדרך שבה נסענו למערה, ועברנו אותה. הנוף כנכתב ממקודם, מדהים וכך גם מזג האוויר טוב.

חולפים על פני 5 ק"מ ופונים ימינה לנסיעה במקביל לנהר היו-לונג, שידוע בשייט סירות הבמבוק. מחזה מרהיב לראות את מעשה הטבע הזה- טבע, ירוק, נהר אחד ארוך וסירות במבוק פשוטות.

ממשיכים בנסיעה ואנו מוצאים עצמנו בשכונות בתים עתיקה ומביטים במקומיים שגרים שם בדלות ובצנעה. אנו ממשיכים לנסוע בתוך דרכים מבודדות שמסביב רק עצים, טבע ושקט. ללא ספק חוויה.

לא אשכח לציין שכסימנו את 5 הק"מ לפנייה ליו-לונג, מעיין לקחה פיקוד והרכיבה אותי עד ההוסטל. סירבה בתוקף לתת לי להמשיך. ולי לא אכפת, כי היא נהגת מעולה ואני בטוח מאחוריה.

רואים בדרך מקומיים יושבים באיזה בניין פתוח ומוזר, משחקים קלפים ושותים בירה. סופגים את התרבות.

אחרי כמה שעות טובות ומהנות חזרנו לרחוב המערבי לאכול משהו... אני אוכל הודי ומעיין KFC.

היום יום שישי וקבענו ללכת להוסטל "מכאן" שבבעלותו של ישראלי-דתי/חוזר בתשובה, אילן. פגשנו אותו לפני כמה ימים והוא סיפר לנו על עצמו ועל ההוסטל שלו, והבטחנו לו שנבוא לקבלת שבת וארוחת שישי.

בסביבות 18:00 בערב התחלנו ללכת כחצי שעה ליד נהר ה-לי להוסטל של אילן. ההוסטל נמצא באמת במקום נידח, על גבעה שמסביבה טבע כמעט ללא אוכלוסייה. פגשנו שם כמה ישראלים מבוגרים וצעירים, חלקם דתיים וחלקם לא. התפללנו על הגג בחושך מוחלט ושרנו רק את שירי התפילה. האמת שדי התאכזבתי כי לא לזה ציפיתי. הייתי בעבר בבתי חב"ד בתאילנד וראיתי את חוויות השבת בחו"ל אבל זה לא היה דומה לכלום. כמו כן מעיין לא הרגישה שם בנוח ורציתי רק לברוח משם.

נכנסים לחדר שיש בו שולחן ערוך לשבת. מגיעים קודם סלטים וחלות דווקא לא רעות. אילן עושה סבב שמות וסיפורים, ואנחנו לא כל כך נהנים.

אח"כ מגיעים תבשילי בשר ודגים ועוד כמה דברים לא מפתים ממש.

היו סביב השולחן 2 ישראלים צעירים שגם הם לא כל כך נהנו והם יצאו למרפסת לעשן משהו. עליתי אחריהם לנשום אוויר וקבעתי איתם שנרד, נגיד תודה לאילן ונלך , וכך היה. השארתי 100 יואן על האוכל ולא להתראות. אין מה לעשות יש גם ערבים כאלו.

את הדרך עשינו איתם בחושך מוחלט. אני מתחיל להרגיש לא כל כך טוב.

איור 55 שייט במבוק בנהר היו-לונג

איור 56 רוכבים ברחבי יאנגשואו

3.9 יום שבת- היום בשעה 21:00 טיסה לשנחאי. הארכנו את הצ'ק אאוט לשעה 16:00. אכלנו חביתה עם לחם שקנינו במאפייה מקומית, בנוהל הרגיל.

היום אני לא מרגיש טוב כל כך, מקורר ומשתעל ללא הפסקה.

לאחר שלא עלינו בפעם שעברה עד לפסגת גבעת הטלוויזיה(נקרא כך בגלל שבפסגה יש תחנת קליטה עם אנטנות) הבטחתי שנעשה זאת.

התחלנו את הטיפוס שוב, ושוב מדרגות שלא נגמרות אבל הנוף שווה את זה. עוברים בין סבכים של צמחייה ירוקה, ואחרי 40 דקות מגיעים ספוגי זיעה לפסגה. בפסגה נמצא ביתו של סיני זקן שגר שם, על מנת לשמור על הציוד במקום.

הוא גובה 10 יואן בכניסה לאדם כדי לעלות עד לפסגה דרך ביתו.

הנוף מהפסגה חלומי, כל יאנגושאו מכל הכיוונים נראית עד לאופק. פרפרים ושפיריות בהמוניהם רואים אתנו את הנוף של גבעות הקראסט והנחלים.

בחזור היה כמובן קל יותר כי ירדנו במדרגות, והלכנו לאכול משהו בסוף.

הפעם לא היה כוח לרחוב המערבי אז פשוט הימרנו על האוכל בהוסטל. אכלתי פסטה ברוטב עגבניות ומעיין סלט גדול. האמת הפתיע בגדול והצטערנו שלא אכלנו שם יותר. גם טעים וגם זול יחסית. הלכנו להתקלח ולנוח.

בשעה 16:00 החזרנו את החדר, וחיכינו עוד שעה להסעה שתיקח אותנו לתחנה שממנה לוקחים אוטובוס לשדה.

זו הייתה אמורה להיות המתנה נעימה בלובי אלמלא היה ריח זוועתי בהוסטל. ערב דמפלינג או משהו כזה ומהמטבח היה ריח בלתי נשכח.

הנסיעה לשדה התעופה הייתה מהירה, כשהפעם נוסעים מאוטוסטרדה. הנוף מהחלון כמו שהתרגלנו ביאנגשואו, מדהים.

מגיעים לשדה תעופה שנראה כמו תחנת רכבת ועם מסעדות ברמה נמוכה ביותר.

מעיין ישבה לאכול במשהו שנראה כמו מקדונלד'ס, רק סוג של משהו מקומי, והאוכל היה נראה זוועה. מעיין לא נגעה כמעט. אני קניתי בחנות מנה חמה וכך גם מעיין.

עולים על טיסת AIR CHINA לשנחאי שצפויה לנחות ב23:30.

יושבים ליד סיני די מוזר ואני מראה לנו תמונות ומשגע אותו קצת.

נחתנו בזמן, אספנו מזוודות, ובשל השעה המאוחרת לקחנו מונית להוסטל "פיניקס" ולא לקחנו תחבורה ציבורית. השדה רחוק 40 ק"מ מההוסטל והמונית עלתה הרבה יחסית (220 יואן).

הגעתי רעב להוסטל ולא הכרתי את המרחב, אז הסתפקתי בארטיק מגנום.

2 בלילה נרדמים, לילה ראשון בשנחאי.

איור 57 פסגת גבעת הטלוויזיה

4.9 יום ראשון- מתעוררים מאוחר יחסית.. החלטנו לקחת אוטובוס תיירותי להכרת העיר.

כמה דקות הליכה ומגיעים לתחנה. משלמים 30 יואן ואפשר לעלות כמה שרוצים.

האוטובוס עושה סיבוב במקומות התיירותיים של שנחאי, ואנחנו מהופנטים מהבניינים הענקיים המעוצבים שפזורים בכל פינה.

ירדנו ברחוב נאנג'ינג המפורסם שבו יש מדרחוב בלתי נגמר, עמוס בחנויות במחירים לא עממים, מסעדות והמון סיני שנראה כמו שטיח של אנשים.

עולים שוב על האוטובוס ורואים את הבניינים המפורסמים ביותר של העיר- מגדל הטלוויזיה, מגדל שנחאי שהוא ה-3 בגובהו בעולם, מגדל המסחר(צורת פותחן בקבוק) ועוד מבנים מפלצתיים אחרים. כל שנחאי היא גורד שחקים אחד גדול!

בערב לקחנו שוב אוטובוס, והלכנו לראות את טיילת הבונד, שזה הלהיט של העיר. הטיילת נמצאת על גדותיו של נהר(שכחתי את שמו), ומאחוריו יש את כל בניינה המפורסמים של שנחאי. עוצמה אדירה של עיר שעד שנות ה-70 הייתה לגמרי חסרת פיתוח. צילמנו תמונות מרשימות וזה נוף עירוני במיטבו.

ממשיכים להסתובב ברחוב נאנג'ינג הסמוך, אוכלים קינוח פריזאי ב"האג אנד דאז", יקר ולא הכי טעים.

איור 61 הבונד המפורסם בשנחאי

5.9 יום שני- 8 בבוקר ירדתי לקנות ביצים קשות בבאסטה ברחוב. אוכלים עם לחם טרי מהמאפייה ויוצאים במטרו לאקווריום של שנחאי.

מסתבר שמכבדים את כרטיס הנכה שלי ואני זוכה להנחה יפה.

האקווריום מרשים ומושקע. יש בו מיני דגים וחיות נדירות. יש תחושה של מתחת למים, כשיורדים במדרגות נעות לתוך אקווריום מפוצץ בדגים וכרישים. אטרקציה נחמדה, העברנו שם שעתיים בכיף.

מחוץ לאקווריום יש מסעדה יפנית נחמדה עם אוכל טוב. חשבנו תוך כדי האוכל על איזה ממגדליה של שנחאי בא לנו לטפס. נזכרנו שפגשנו במערת הבוץ ישראלי שגר בשנחאי שהמליץ לעלות על מגדל הפיננסי, שהוא בצורת פותחן בקבוקים.

אז הקשבנו והלכנו. גם פה הנחת הנכה הועילה וקנינו כרטיס עד לקומה האחרונה- 493 מטר!

עולים במעלית מהירה עד לקומה האחרונה. הולכים על מרצפות זכוכית שקופה שרואים את התהום. האמת די מלחיץ. החלונות בקומה האחרונה נמצאים בשיפוע, מה שמוסיף עוד יותר ערך לפחד ולתחושת נפילה.

הנוף מדהים כמו שציפינו. רואים את שנחאי מתוחה לאופק מכל כיוון. מגדלים ועוצמה כזאת של עיר זה לא דבר שרואים כל יום. לא היית בשנחאי אם לא טיפסת על אחד המגדלים, ואכן סימנו וי גדול ויפה.

ירדנו במעלית לקומת הקרקע של הבניין, בו יש מתחם אוכל.

ישבנו בבית קפה בו מגישים רק משקאות ומאכלי מאצ'ה(תה ירוק). שולחן ליד היו זוג נשים שאכלו כל מיני דברים ירוקים ומעיין פשוט צילמה להם את האוכל בלי לשאול והן היו קצת בשוק מזה. ככה זה ישראלים תלמדו.

המשכנו לכיוון חנות של דיסנילנד שנמצאת באזור האקווריום. קנינו כרטיסים לפארק למחר.

בערב שוב סיבוב ברחובות נאנג'ינג, אכלנו במסעדה מקומית זולה אורז עם ירקות.

היה טעים וחוזרים להוסטל.

6.9 יום שלישי- היום שחיכינו לו הגיע. דיסנילנד שנחאי החדש, שנפתח רק לפני חודשיים. אופטימיים שלא יגיעו סינים רבים לאחר שתם החופש הגדול, נסענו במטרו כ-45 דקות מההוסטל.

עוצרים בתחנת דיסני-רזורט ויורדים עם עוד מאות אנשים לעבר הכניסה. הגענו ממש בפתיחה ונהנינו מזמן חסד קצר ללא תורים ארוכים.

ניצלנו את העובדה וישר הלכנו למתקן המפורסם ביותר של דיסני, האופנועים של שברולט שמגיעים ל100 קמ"ש במתחם שנקרא "יום המחר". עולים על האופנועים ורואים סרטון קצר תוך כדי נסיעה איטית, ולפתע עוצרים ויש ספירה לאחור. פה הידיים מתחילות להזיע ואנחנו מבינים שמשהו עומד לקרות. 3 2 1 בום! טסים על פסי רכבת במהירות מטורפת. פשוט מתקן מטורף ומיוחד.

משם הלכנו למתחם של שלגיה ושבעת הגמדים לרכבת עץ מגניבה. עומדים בתור בתוך מכרה זהב ועולים על רכבת הרים. לא רע.

בחלק הזה החלו להיווצר תורים ארוכים מאוד ובעיקר הסתובבנו בפארק עצמו. הרבה מבנים מעוצבים בסגנון דיסני, גנים, מוזיקת רקע של דיסני וחנויות מזכרות בכל פינה במחירים מופקעים.

בדרך היינו במתחם של שודדי הפיראטים שיש בו דגם של סירה ואגם מסביב. יש גם תותחי מים, אז כאחד שאוהב שטויות פשוט עמדתי ליד אחד ולא הפסקתי להשפריץ על אנשים שסתם עברו ליד. לא הפסקתי לצחוק ומעיין מהצד מתעדת אותי. יצאתי די רטוב בסוף, הסינים נתנו מלחמה חזרה.

גילינו שאפשר להירשם לתורים במכונות אוטומטיות. הבעיה שגם אליהן יש תור אבל בכל זאת נרשמתי באחת מהן למתקן של פיטר פן בשעה שנקבעה. המתקן מספר את סיפור הסרט אבל לא מתקן מאתגר... נוסטלגיה.

משם הלכנו לאכול במסעדה בפארק. מעיין אכלה אורז עם צלופח(לגיטימי) ואני פיצה בצורת מיקי מאוס. המחירים בשמיים.

אחרי מנוחה קצרה הולכים לעוד מתקן שעושה סיבובים. עמדנו שעה בתור עבור דקה של סיבוב. לא שווה.

אחרי 7 שעות של דיסני פרשנו בשיא. מסקנות: הפארק עמוס גם בזמנים מתים. פארק לא מלא במתקנים ולא אקסטרים. פארק נחמד מאוד ביחס לכך שהמחיר שלו הוא הנמוך ביותר מכל ה-דיסני בעולם (215 ₪).

מעיין חזרה להוסטל, אני המשכתי לבד לתחנת רכבת בשנחאי כדי למשוך את הכרטיסים שלנו לבייג'ין. אחרי הרכבת הראשונה לא התחשק להסתבך עם המזוודות ולעשות מסע חיפוש, גם ככה קשה.

מעיין החלה להרגיש לא טוב. אני דווקא כן. לילה טוב.

7.9 יום רביעי- יום חורפי מאוד בשנחאי. התעוררתי מוקדם בבוקר מהגשם.

הגשם לא חדל לרדת לכל אורך היום.

כרגיל ירדתי לקנות ביצים קשות מחבר שלי המוכר, שכבר מראש יודע מה לתת לי.

אחרי התארגנויות, נסענו במטרו למוזיאון היהודי של פליטי שנחאי. הסיפור הוא ששנחאי הייתה המדינה היחידה כמעט שפתחה את שעריה ליהודים בטרום ובזמן השואה. 30 אלף יהודים שנמלטו מאירופה מצאו בה מקלט.

המוזיאון מציג את סיפור הפליטים וסיפור המצילים. כמו כן, גם מציג באור חיובי את הסינים החביבים שסייעו ליהודים להשתלב ולהיקלט.

המקום נקרא גטו שנחאי כיוון שזה היה אזור בו התרכזו היהודים. לצערנו המצב הקשה היה גם בשנחאי, היה רעב ועוני אך מנגד הם לא היו רדופים כמו באירופה.

המוזיאון מתחיל בבית הכנסת "אוהל משה" ואנחנו מתבקשים לשים שקיות על הנעליים כדי לשמור על המקום.

משם ממשיכים לקיר שלם שמספר את סיפורו של יהודי שהיה לרופא בצבא הסיני.

אחר כך יורדים למטה והולכים למוזיאון שבו יש מוצגים, קירות מידע וסיפורים מרגשים. מוזיאון לא גדול אבל מרשים מאוד. יש בו סיפור של פיסת היסטוריה שלא ידועה לרבים ואנחנו צריכים להוקיר את הסינים על הצלתם של רבים מבני עמנו.

ממול לגטו יש בית קפה יפה ששייך לסיפור היהודי ולמוזיאון. יושבים על בר מול חלון פתוח ביום חורפי וגשום. האמת אווירה אירופית לכל דבר.

הזמתי מוקה ומעיין שוקו. ליד גם עוגת טירמיסו טובה. טעים.

אני ממש נהנה מהאווירה והשלווה.

הסתובבנו אח"כ בגטו שכיום הוא שכונת מגורים פשוטה ודי ענייה.

סיימנו את היום במסעדה שמתחת להוסטל, אכלתי פסטה חמוצה עם עגבניות. לא היה לי טעים.

זהו, פה שנחאי הסתיימה. מחר בבוקר רכבת לבייג'ין לסוף שבוע אחרון ואני שב הביתה. מעיין לעוד חודש וקצת לווייטנאם.

איור 67 שותים משהו חם על החלון ביום גשום וקר

8.9 יום חמישי- אוכלים ומתארגנים זריז. יצאנו יחסית מאוחר לרכבת.

9:10 במטרו לעבר תחנת הרכבת. מרוץ קטן נגד השעון והספקנו להגיע חצי שעה לפני יציאת הרכבת לדרך.

מדובר ברכבות הכי חדשות ומהירות שיש בסין. לקחנו מחלקה זולה שגם היא די מרווחת ונעימה.

1000 ק"מ ב4:55 שעות. 305 קמ"ש. וואו.

הפעם סגרנו מלון שקרוב לליאו הוסטל(שאת חדריו לא אהבנו). כעת אנחנו מכירים את בייג'ין ואנחנו יותר ממוקדים לכן אין לנו בעיה שצוות המלון אינו דובר אנגלית. נסתדר.

הגענו לבייג'ין בשעה המיועדת. משם לקחנו עוד מטרו לתחנה של ליאו הוסטל כי ראיתי לפי האפליקציה של MAPS ME שהוא קרוב אליו. שוב פעם האפליקציה הזאת מאכזבת אותי ושוב הוליך אותנו למקום לא נכון. למזלנו זה לא היה רחוק מאיפה שהאפליקציה לקחה אותנו. אחרי ששאלנו ים של אנשים איך מגיעים ראינו מבנה גדול עם הכיתוב של שם ההוסטל.

חשבנו שנתפנק במלון טוב אבל טעינו. שירותים לא נקיים ושיער בכל מקום. מעיין ואני בעזרת אלכוהול-ג'ל חיטאנו את החדר והתחלנו להתמקם.

הלכנו למסעדת האווז שאהבנו בימים הראשונים של הטיול(וואו איך הזמן טס). הזמנתי את מנת העוף והאורז מג'יוזיגו ומעיין חצי אווז. המנה שלי הייתה נוראית, טבולה ברוטב דביק ולא טעים. ביקשתי באכזבה גדולה שיחזירו את המנה. המלצרית לא הבינה מה לא בסדר אבל הבהרתי לה שזה לא לטעמי. גם המנה של מעיין לא הייתה מדהימה. יצאנו מבואסים והחלטנו לזכור רק את הביקורים הראשונים בה.

עייפים מנסיעות ומהטיול, הלכנו לנוח... סוף הטיול מתקרב ואנחנו לא מאמינים איך הזמן ברח לנו כל כך מהר.

לילה טוב בייג'ין.

איור 69 רכבות הטיל של סין

9.9 יום שישי- התעוררנו בבוקר בכיף בלי למהר. הלכנו להוסטל ליאו לאכול חביתה טובה ומתחילים את היום.

לוקחים מטרו לארמון הקיץ. פארק ירוק עם מבנים עתיקים על גדותיו של נהר ומצד שני גבעה שמשקיפה על בייג'ין. אתר זה היה מפלט של קיסרי סין מהחום והרעש של בייג'ין הסואנת באותם ימים.

מזג האוויר היה מדהים בניגוד גמור לחודש הקודם. חמים אבל נעים ואנחנו מרוצים.

כרגיל בסין, מטפסים אינסוף מדרגות. קונים גם מגנטים מושקעים של הארמון.

עצרנו על הגבעה של הפארק שצופה אל בייג'ין מגבוה. ברקע גבעות עם מקדשים בראשן. נהנים מכל רגע כשמגיחים מהצד מספר מקומיים שמבקשים להצטלם אתנו. המשכנו ואז

איבדתי את מעיין לרגע, כשאני מסתכל אחורה אני רואה שהעמיסו עליה תינוק לתמונה נוספת. מצחיק.

ירדנו מהגבעה ולקחנו שייט בסירת עץ באגם לסוג של אי באמצע. משם הליכה על גדות האגם, ומחוץ לארמון גילינו מסעדה מעניינת.

הזמנתי מנת אורז עם פירה הבית. היה טעים מאוד.

מעיין הלכה על אורז בתוך אננס שלא נחל הצלחה גדולה. כמה פעמים אגיד לבלונדינית שלי לא להזמין מנות לא מוכרות?? ולא לקנות חטיפים בטעם תה ירוק. די!

כל מה שלא מוכר פה, לא טעים. זה החוק. כולל שוקולד.

בערב ישבנו בפאב של ליאו. עזרתי לבחור ישראלי לתכנן טיול(מעיין עוד תפגוש אותו בווייטנאם עם חברה שלו(. ישבנו גם עם פולנייה שלא דיברה עד שפנינו אליה ושמענו את סיפוריה. ערב נחמד.

10.9 יום שבת- יום מלא אחרון בסין(או שלא?). נוסעים בבוקר למקדש הלאמה, כרטיס נכה לא מאכזב גם פה ואני נכנס בהנחה.

נכנסים למקבץ מנזרים. רואים אנשים מדליקים קטורות, מתפללים ומשתחווים לבודהה שנמצא בכל מקום, בצורות וגדלים שונים.

כמו כן, נמצא במקום גם בודהה מעץ שהוא הגדול בעולם. מעיין החליטה להדליק לו קטורת ולהתפלל. מה אני יכול לעשות איתה?? רק לצחוק.

ממשיכים לסייר ולנסות להבין את הלאמה ורצונותיו. אני מגיע למסקנה שזו לא האמת של העולם, אבל בכל אופן מרשים ואומנותי.

סיימנו ולמעיין זה לא הספיק אז המשכנו גם למקדש קונפוציוס שהוא אבי התורה הסינית ומי שאחראי לכך שהסינים מתנהלים כפי שהם.

מעין התעקשה אז אני זורם. כניסה חינם הפעם.

גם כאן אותו עיקרון רק ללא בודהות כי זה לא זרם בודהיסטי.

נתתי למעיין 10 אגורות שתזרוק לאזור עם מטבעות רק שבטעות כמעט ניפצה כד בצורת חזיר. נקרעתי מצחוק.

משם נסענו לשוק המשי. כל חנויות המזכרות, צעיפים, זיופים והשטויות הסיניות בתוך קניון עם מחירים הזויים. 58 יואן למגנט כשראינו ב-3 יואן. כמובן שהמחיר מיד יורד ויכול להגיע ל-5 אחוז מההתחלה אבל עדיין מרגיז.

המוכרים במקום מתנהגים בצורה לא נעימה ולא ידידותית. ברחנו משם, לא לפני שאכלנו סאב וואי וקנינו כמה פרחי תה שנפתחים כשמוזגים מים חמים.

נשאר לנו זמן אז הצבענו על תחנת מטרו באקראי ואמרנו שנרד שם ונסתובב, בטח נמצא משהו מעניין. ירדנו בתחנה של שום מקום והגענו למקום עם חנויות מקומיות עם ריח נורא. רעיון רע.

הלכנו אח"כ לרחוב שלנו והלכנו לאכול במסעדה. קיבלנו 2 הרים של אורז ועוגת בצל ירוק כפי שהם קוראים להם. מין מאפה כזה נחמד. בקושי נגענו אבל ארזנו אותו, אולי מחר עם ביצה יהיה טעים.

למטה יש חנות מזכרות שאהבנו את הבעל ואשתו שבבעלותם החנות. קנינו מהם מלא מגנטים לפני כמה ימים, אז ירדנו למטה לברבר איתם קצת. כיבדתי אותם במאפה בצל והם מתוך תחושה של טובה היו מוכרים לנו כל דבר במחיר הכי זול שיש. אז קניתי לשירי כובע פנדה ב10 יואן. המשכנו לשוחח איתם ונקשרנו אליהם אפילו מעט. נפרדנו לשלום, אולי עוד נפגש.

הסתובבנו עוד ברחוב שלנו, קנינו עוד מזכרות ומתנות למשפחה ולחברים. לילה אחרון בהחלט הגיע(עוד נראה) ועצוב לנו.

11.9 יום ראשון- לא יאמן איך הזמן עף שנהנים. הגענו לסוף המסע בסין.

הלכנו לליאו הוסטל לאכול, אבל היה שם ריח מחניק אז עברנו להוסטל ממול 365.

התחלנו למרוח את הזמן עד ליציאה של מעיין לדרך לווייטנאם בשעה 13:00.

יושבים בליאו, עושים סיבוב ומחזירים את החדר במלון המעפן שלנו.

אכלנו מקדונלד'ס ולוויתי את מעיין לרכבת לשדה התעופה. היה עצוב להיפרד אחרי חודש מיוחד ומשמעותי בקשר שלנו.

חיבוק אחרון, ומעיין עוברת את השער. פתאום עיקלתי שאני לבד וזהו נגמר.

יושב פה, יושב שם ומנסה להעביר את הזמן. הטיסה שלי אמורה לצאת רק ב22:00 בלילה ויש לי ים זמן להעביר.

קניתי למעיין מים עם ויטמינים שהיא אהבה ושתתה בכל סין, אביא לה בארץ שיעלה לה חיוך וזיכרון חי מהטיול.

השעון מתקתק ואני ממתין ל-17:30 לצאת לרכבת. מדבר עם הולנדית ואוקראיני והורג עוד כמה דקות.

הגיע השעה בסוף. הולך ברגל לתחנת המטרו קיאנמן ולוקח קו אקספרס לשדה התעופה של בייג'ין. בדרך חושב על כל החוויה המדהימה הזאת שעברה עלי פה בחודש וקצת האחרון.

מגיע לשדה, עוקף את כל התור בזכות התעודה ואוכל פיצה האט בכיף.

מגיעה שעת הבורדינג ואני עולה על המטוס בשעה שנקבעה. יש עיכוב במטוס המעפן של אלעל. מטוס ישן ולא נוח בכלל. למה אני נוסע איתם כל פעם מחדש? חברה מאכזבת.

טוב זה פשוט לא יאמן. 4 שעות עברו ואנחנו עדיין במטוס בלי תזוזה. 2 בלילה כבר. אני נכנס לשירותים ושומע ברמקול שהבעיה נפתרה ומיד ממריאים. לא עוברות 10 שניות והדייל אומר ברמקול שהתקלה במערכת החשמל עדיין קיימת וביקשו מכל הנוסעים לצאת החוצה, מפנים אותנו לבית מלון עד לתיקון התקלה.

יוצאים מהמטוס, עוברים את כל התהליך רק הפוך. מקבלים את המזוודות בחזרה, חותמים על הדרכון שוב, ואוטובוס לוקח אותנו למלון לא ידוע.

עולים על הדרך הראשית ומבינים שמלון לא יהיה בקרבת השדה. אחרי 21 ק"מ מגיעים לאזור עסקים ושם נמצא מלון KUNTAI. מלון 5 כוכבים מפואר ומפנק ואני בהלם. למה בהלם? כי כל הטיול ישנתי בהוסטלים של תרמילאים, עם כל המגרעות והתקלות, מזרונים לא נוחים ולעיתים חוסר ניקיון ופתאום אני נוחת במלון מפואר אחרי שכבר חשבתי שאני ממריא הביתה.

לא רציתי להיתקע אז יצאתי מהאוטובוס מהר ישר לקבלה לקחת חדר ואכן הייתי בין הראשונים בתור. קיבלתי את חדר 603 בשעה 4 לפנות בוקר. חדר מפנק וגדול והוא רק שלי. אפילו יש בו פינת עבודה לעסקים.

עשיתי מקלחת טובה לנקות את כל היום המסובך והלא פשוט הזה שלא היה לי בו כיף כל כך. הודעתי לכולם שלארץ כבר לא אגיע בזמן ושכבתי במיטה כשאני מעקל שאשכרה בוטלה טיסה. אחרי פספוס הטיסה מתאילנד אני נתקע בסין. נאחס מהמזרח ?

קיבלנו קופונים לארוחות בחדר אוכל ונפלתי לשינה.

איור 73 לפנות בוקר מקבל חדר מפנק

12.9 יום שני- מתעורר ב-12 בצהריים. לא מאמין שאני עדיין בסין. האמת אני מאושר.

הכנתי תה ואכלתי וופל. ירדתי למטה לראות מה קורה עם הטיסה.

הקימו דלפק של אלעל בלובי עם לוח שבו רשמו את פרטי הטיסה החדשים.

23:30 היום טיסה חזרה. סבבה. עד שנצא לשדה יש כמה שעות טובות אז הלכתי לגלות את המלון העצום הזה אחרי ארוחת צהריים טובה.

כששבתי לדלפק אחרי האוכל גיליתי שהטיסה נדחתה שוב והפעם ליום שלישי בשעה 17:00 בערב. שמחתי מאוד לעומת כל האנשים שהיו איתי בטיסה ונראו מוטרדים מאוד. עוד יום בסין ועוד במלון פאר. מה רע? אחרי טיול קשה ומאתגר כזה, זה בדיוק מה שהייתי צריך.

הלכתי לספא, ישבתי בג'קוזי במים החמים שעה שלמה. נרגע, נהנה ומעקל את הטיול.

ביטול הטיסה באמת יצא לי טוב ואני מאושר.

לאחר מכן ביררתי מה יש לעשות באזור, והסיני שהיה בדלפק כעובד אלעל אמר לי שאין מה לעשות וזה כמו רמת גן של ישראל. ואז נזכרתי שיש מתחם אאוטלט של בגדים קרוב לשדה התעופה.

בדקתי באפליקציית ניווט ואכן 6 ק"מ מהמלון. בול. בקבלה הזמינו לי מונית, 5 בערב אני בדרך לשופינג.

הגעתי למתחם יפה וחדש עם כל המותגים האפשריים וסוף סוף גם מחירים לא רעים בכלל בחלקם בניגוד למה שהיה עד כה בסין.

רכשתי קפוצ'ון של נורת' פייס, חולצות בגאפ מתנה לי ולאבא, כדור של נייק לתומר.

סוף סוף אני נהנה בקניות בסין ודווקא בסיטואציה הכי מפתיעה.

התחיל להיות חשוך באזור המבודד הזה וזה זמן טוב לחזור. 20:00 בערב והמתחם נמצא בחור ואין תאורה כל כך מסביב.

מנסה לתפוס מונית אבל בקושי עוברות מוניות ויש רק נהגים פיראטים שאני מסרב להצעותיהם. גם נהג מונית שראה לאן אני רוצה להגיע סירב. מה עושים?? הלכתי לצד השני ולכיוון אחר. אולי שם יהיה מזל. גם בצד הזה לא הצלחתי לתפוס משהו. ראיתי זוג צעיר שמחכה גם למונית, אז ביקשתי מהם להזמין לי מונית דרך אפליקציה של מוניות. הם הסכימו ואכן באה מונית ואני נוסע חזרה למלון. עוברים בכביש נידח, חושך, בורות ומה לא. גם מוכרי אגוזים פתאום בחושך משום מקום. הזוי לגמרי.

מגיע להוסטל בול לארוחת ערב וחוזר לנוח בחדר. מדבר עם מעיין שהתחילה את החלק השני של הטיול והיא משתפת אותי בחוויות.

כל החלון הענק פתוח ואני רואה את הנוף האורבני תחת מבול. כיף לי.

איור 75 הנוף מהחדר לאזור העסקים. עדיין בסין!

13.9 יום שלישי- מוזר מאוד, אני עדיין בסין. ישנתי מעולה וקמתי לארוחת בוקר במלון. מרגיש איש עסקים חשוב.

בדלפק רשום 13:30 מפגש ונסיעה באוטובוס לשדה התעופה.

השעה 10 בבוקר ויש זמן לסיבוב אחרון. לקחתי אוזניות ושירים ואני מתחיל ללכת אל הלא נודע.

הולך לצד תעלה עם דייגים ופונה לרחוב עם בנייני מגורים יוקרתיים שבכל אחד מהם שומר. אפילו מיני לונה פארק יש פה לילדי העשירים.

בסין כמו בסין אם הולכים קצת בסוף מגיעים לקניון. עשיתי סיבוב והעברתי את הזמן. נכנסתי לסופר יוקרתי ושתיתי מיץ תפוחים טעים.

12:00 בצהריים והתרחקתי מהמלון. הגיע הזמן לחזור.

מגיע לחדר ועושה מקלחת טובה, משם יורד לאכול צהריים.

אורז את הציוד והולך לעשות צ'ק אאוט ויוצאים לשדה.

אחרי בידוק וכרטוס חדש ממתים בשער של המטוס. על הכרטיס רשום 16:30 עלייה למטוס. אך ב-אלעל כמובן חייב להיות עיכובים נוספים, ועלינו על המטוס רק כעבור שעה. המראנו רק בשעה 18:40. תודה אלעל!

זהו, כנראה שכאן הסתיים הטיול סופית.

תודה על כל הטוב.

בר.