מסלול עד שבוע בירדן ”יומיים בירדן- ואדי רם ופטרה“

בתאריך 3/10/10 יצאנו אני ועוד 3 מחברי לטיול בן יומיים בירדן. בתחילה קצת חששנו, אך תוך זמן קצר הבנו כי אין ממה לחשוש- רובה של ירדן מאירה פנים לתייר הישראלי. פשוט צריך לדעת כיצד להתנהג. טרם צאתנו לירדן דאגנו להזמין טיול ג'יפים בואדי רם מאדם בשם עלי אטאיק מחברת "Beduin roads". את האופציה לטיול כזה מצאנו במקרה ברשת, ואפשר להגיד שדי לקחנו את הסיכון בנוגע לאמינותו של עלי וכיצד יגיב להיותנו ישראלים. בטלפון/במייל ניתן להשיגו רק כל כמה ימים עקב קשיי תקשורת בכפר רם, אך כשהצלחנו להשיגו נשמע כי היותנו ישראלים לא ממש הייתה אצלו בחשיבות עליונה. אחרי קריאת המלצות חמות של כמה תיירים אירופאים שזכו לטייל עם המדריכים של "בדואין רואדס" החלטנו להזמין אצלו את המקומות לטיול.

מת"א למעבר גבול ע"ש יצחק רבין - את האוטובוס מת"א לקחנו במוצ"ש ב00:00 בלילה שהגיע בסביבות 5:00 לאילת. מאילת לקחנו מונית למעבר "יצחק רבין", שנפתח רק ב6:30 בבוקר. פה חשוב לציין:

* השער חליפין בין השקל לדינר שניתן בצד הישראלי גבוה מאוד, אך אין הרבה ברירות. (5.52 שקל=1 דינר ירדני)

* בצד הירדני החלו משום מה לחפש בתרמילי התיירים אם הם מעבירים חבלים. למיטב הבנתי, אסור להעביר חבלים המיועדים לטיפוס עקב איסור זמני/קבוע בטיפוס הרים עצמאי, ככל הנראה בעקבות תאונה שארעה לא מזמן. הדבר אפשרי כרגע רק דרך חברות מקצועיות.

מהגבול לואדי רם - לאחר שעברנו את תלאות מעבר הגבול, הגענו לצד הירדני שם זינק עלינו סדרן מוניות שהציע לנו מונית ליעדנו. סיכמנו איתו על 40 דינר לנסיעה לואדי רם לארבעתנו. הנהג שלקח אותנו החליט משום מה לעצור בכפר קרוב ולהעביר אותנו למונית אחרת ולאחר שהצהיר "הנהג הזה יקח אותכם לואדי רם". הנהג החדש היה נחמד מאוד, ניסה ליצור איתנו סוג של שיחה למרות שידע רק ערבית ודאג להעביר לנו את מספר הטלפון שלו, אם נזדקק למונית במהלך הטיול. לאחר נסיעה של כשעה הגענו לכניסה לשמורת רם. בכניסה עצר סדרן השמורה את נהג המונית והצהיר בפנינו כי הנהג אינו יכול להמשיך פנימה. בנוסף, בכדי להכנס לשמורה, עלינו לשלם 5 דינר ירדני לאדם. אותו סדרן גם דאג למצוא את הנציג של "בדואין רואדס" שיקח אותנו לכפר רם, שם נתחיל את הטיול.

ואדי רם - לאחר ששילמנו, נלקחנו ע"י אותו נציג למשרד בדואין רואדס בכפר רם, שם ניסה להסביר לנו ב"מפה" (סוג של תצלום אוירי) איפה נטייל. הוא הסביר בחוסר מקצועיות גמורה, אך הדבר ממש לא עניין. מה שבאמת עניין אותנו היה להתחיל לטייל. מהמשרד נסענו לקיוסק בכפר שם הצטיידנו בחטיפים, כשהמדריך קונה מכספו אוכל לארוחת הצהריים שלנו ובקבוקי מים לטיול. כאן התחלנו בעצם את הטיול. אותו מדריך לקח אותנו ל"מעיין לוראנס", הר שאותו מטפסים בתוך כמה דקות ועל פי האגדה קצין מפורסם בשם אדוארד לוראנס נהג לנפוש שם מידי פעם בפעם ב"מעיין" שנמצא בקצה ההר. ה"מעיין" שנגלה בפנינו (סוג של ירקת עם מעט מים) לא היה שווה את הטיפוס, במילים מעטות. לאחר שירדנו מההר הודיע לנו המדריך כי יש לו התחייבות לקבוצה אחרת להדריך וכי הוא מעביר אותנו למדריך אחר בשם "זידאן". לא סתם אני זוכר את שמו של המדריך החדש. המדריך החדש התגלה כצעיר היפרקטיבי, מצחיק, נעים וכדורגלן מופלא. אפשר להגיד שאותו זידאן עשה לנו את היום להרבה יותר מהנה. ה"טרנטה" הוחלפה בג'יפ לאנד קרוזר ישן אך אמין ומשם החל הטיול האמיתי. נלקחנו לכמה גבעות עם תצפיות מרשימות, נעצרנו לארוחת צהריים נחמדה וזידאן, למרות שנראה צעיר וחסר ניסיון, התגלה כשותף מהנה לטיול. בכל הפסקה דאג לשלוף כדורגל ולהשאיר אותנו ערניים. הרגשנו כל כך פתוחים עם זידאן שאפילו הרשנו לעצמנו לדבר קצת פוליטיקה.