שיאן
שיאן (Xian), עיר שבמבט ראשון נראה שאין הרבה מה לעשות בה, מלבד ביקור באתר חיילי הטרקוטה, אך לאט לאט, אם תיתן לה זמן, היא מגלה לך את צפונותיה. המעבר החד מג`וזאיגו וסונגפן, שמורות הטבע הקסומות והאוויר הצלול והנקי לשיאן הכה אותנו בהלם. נחתנו לעיר גדולה, תוססת, עם זיהום אוויר רב- כזה שלא רואים את השמים, רק מעטה אפור ואביך ומחניק בגרון וחם. העיר שיאן הייתה שנים רבות בירת הממלכה הסינית ובה התחילה "דרך המשי". לאט לאט התרגלנו למציאות החדשה של עיר גדולה ומודרנית. התמקמנו ב-Xiang Zi Men Youth Hostel הנעים. ביקרנו ב"מגדל הפעמון" וב"מגדל התוף" ונהננו מאוד מהרובע המוסלמי הקסום שכמו יצא מאגדות אלף לילה ולילה. במדרחוב של הרובע יש שוק אוכל גדול, הרבה מסעדות שמשלבות אוכל מוסלמי טעים בתפריט (קבבים, בשר על האש, פיתות) והמון חנויות ודוכנים נהדרים לקניות, בהם אפשר לקנות כל פריט סיני שחולמים עליו ובזול: כוסות סיניות מצוירות יפיפיות, מערכות של קנקנים וכוסות, בגדים, גופיות סיניות, ציורים סינים, סימניות, עפיפונים, מוצרי משי, תה, פיצ`יפקס לילדים, מאכלים מוסלמיים- חלווה ופירות מיובשים, בקיצור- גן עדן מלא חיים וצבע, נעים וטעים. קנינו פירות יבשים נהדרים ואננס מיובש מדהים שחובה לטעום! טבע אהבה מאוד את החלווה. החלטנו לחזור למחרת למסע קניות, מה קנינו? מה לא- המון... חזרנו עמוסי שקיות.
ארוחת ערב טובה וטעימה אכלנו במסעדה המוסלמית המומלצת Hui Fang טלפון 88559258 - 029 בעלי המסעדה אדיבים, האוכל זול וטוב. המסעדה נמצאת בבית מספר 111 ברחוב, במרכז המדרחוב בצד הימני (כשבאים ממגדל התוף), ויש שלט גדול שמציע תפריטים באנגלית. הזמנו שיפודי בקר טעימים ופיתות טובות וטעימות שטרפנו, שעועית ירוקה, טופו ועוף צלוי מוגש חתוך יפה על מגש, אך אבוי, לא תאמינו- עם הראש של התרנגולת! כן, כן, עם הראש הצלוי! ככה בשיא הטבעיות. בהינו בראש לא מאמינים, צפריר התעשת ראשון והטמין אותו הרחק מהצלחות, כך שלא יראה, הבנות לא הפסיקו לצחוק... ביום אחר ביקרנו במוזיאון ההיסטורי הנהדר של שיאן Shaanxi History Museum . יש בו תצוגות טובות והסברים מעניינים על ההיסטוריה של האזור וסין (מבוגר 35 יואן, ילד 15 יואן). הלכנו לשוק הקליגרפיה המקסים שנמצא ברחוב Shu Yuan Men ממש מול הרחוב של הגסטהאוס שלנו- תודה לשובל על ההמלצה! לאורך הרחוב, משני צדדיו יש חנויות של כל מה שצריך לקליגרפיה, ציור סיני וציור מודרני. ניירות מכל הסוגים והאיכויות, מכחולים בכל הגדלים והעוביים, דיו, צבעי ציור מכל הסוגים, עפרונות ציור, צבעי שמן, מים וכו`...בין החנויות יש סטודיו של ציירים אליהם ניתן להיכנס, לראות אותם מציירים ולקנות את יצירותיהם.
תוך כדי הליכה ברחוב ראינו אמן קליגרפיה, עומד ליד דוכן וכותב בכתב קליגרפיה לאנשים ברכות לפי בקשתם. התקרבנו, ואשתו שלפה לנו בריסטול ועליו כתובות ברכות ואיחולים באנגלית ולידם הסימניות בסינית, כך שאפשר לבחור מה ייכתב, וגם להבין מה כתוב בברכה. התלהבנו, ולאחר התייעצות משפחתית בחרנו ברכה שמצאה חן בעינינו לבית. בחרנו את הנייר והבד עליו היא תיכתב, התמקחנו בעדינות על המחיר והאמן הכין לנו על המקום את הברכה היפה. עמדנו מוקסמים. גם בשוק זה קנינו- ציוד ציור לעדן ולי, ניירות לציור סיני מבחר מכחולים וצבעים שהיו בזול ואי אפשר היה שלא לקנות... הכול נצרר בחבילה גדולה עם הקניות מהשוק המוסלמי ונשלח ארצה.
למחרת נסענו באוטובוס מקומי (מספר 306 מהחלק המזרחי של תחנת הרכבת הראשית, 7 יואן כשעה נסיעה) לחיילי הטרקוטה Terracotta Warriors. הגענו לאתר ולאחר התלבטות ממושכת (ועל פי המלצות מטיילים קודמים) החלטנו לקחת מדריך באנגלית (100 יואן). נכנסנו לאתר (90 יואן מבוגר, 45 סטודנט, מתחת 130 ס"מ בחינם) מלווים במדריך ופנינו למבנה מספר אחת. במבנה גדול מאוד התגלו לעיננו שורות שורות של לוחמים עשויים חרס בגודל אדם. לכל חייל פרצוף שונה ולבוש שונה. המחזה מרשים מאוד ומעורר הערצה לאנשים שעמלו ליצור את המערך הזה של החיילים. חיילי הטרה קוטה היו קבורים מתחת לאדמה ונועדו לשמור על קברו של הקיסר. באתר חיילי הטרה קוטה 3 מבנים בהם בוצעו חפירות, ומוזיאון. השרידים השמורים ביותר נמצאים במבנה מספר אחת, שהוא גם הגדול והמרשים מבין שלושת אתרי החפירות. במבנה השני הייתה מעין מפקדה וכמעט אין בו שרידים. במבנה השלישי היו פרשים ומרכבות אך גם בו יש שרידים מועטים. לאחר שנלאינו להתאמץ להבין את האנגלית של המדריך שלנו נפרדנו ממנו והמשכנו את הסיור לבד. בדיעבד, אנחנו חושבים שאין צורך במדריך (בכל מבנה יש הסברים טובים באנגלית). לאחר היציאה משער האתר נאלצנו לעבור דרך ארוכה ומפרכת דרך חנויות מזכרות. לא עזרו טענותינו וטענות סינים נוספים- שומרים במדים התעקשו שאסור לחזור בדרך הקצרה למגרש החנייה, ואפילו רדפו אחרי סיני סורר שהתעלם מההוראות. המלצתנו היא לצאת משער הכניסה. כך ניתן לחסוך את העיקוף המיותר בשמש הקופחת.
בערב טיפסנו על חומות העיר העתיקה והלכנו לאורכן (40 יואן מבוגר, 20 יואן סטודנט). אנחנו נהננו מאוד לטייל ברגל, לצפות בחומה המוארת בפנסים אדומים ולהסתכל למטה על העיר המוארת בשלל אורות . ניתן גם לשכור אופניים, או רכב חשמלי ולנסוע על החומות סביב העיר העתיקה של שיאן. חוויה מצחיקה הייתה לנו ברחוב הראשי של שיאן. הלכנו לתומנו, מסתכלים בחלונות הראווה כשלפתע ראינו שהבובה בחנות לשמלות כלה- זזה! טבע זיהתה שמדובר בדוגמניות לבושות שמלות כלה מפוארות שיושבות בחלון הראווה. טבע מיד נופפה להן ונכנסה לתוך חלון הראווה כדי להתיישב לידן. תוך רגע התאסף קהל סיני גדול לראות את המחזה. לדוגמניות לא היתה ברירה אלא להצטלם עם טבע, כשהמוני סינים מנצלים את ההזדמנות ומצלמים גם (את טבע, כמובן).
למחרת נסענו לשדה התעופה (150 יואן דרך הגסטהאוס) וטסנו לגווילין.
גווילין
טבע בת 6! מוקדם בבוקר הלכתי לשוק הפרחים הקטן שם מצאתי גרברות יפות לזר. ניפחנו בלונים ומילאנו בהם את המיטה. עם החגיגה חיכינו עד הערב, כדי לחגוג עם גלי, משה ,אסתר, אסנת שרון והילדים שמגיעים היום לגווילין. טבע הלכה עם צפריר לקונדיטוריה הנהדרת Take Me Away שבמדרחוב, ליד האכסניה, והם בחרו יחד מתוך קטלוג את העוגה שטבע רצתה. העוגה נאספה בערב, מקושטת ויפה. הדלקנו נרות, שרנו שירים והבנות קיבלו מתנות. היה נהדר לחגוג יום הולדת בחוג משפחתי ואפילו עם סבתא אמיתית. בלילה הגיעו אסנת שרון והילדים והשמחה הייתה רבה!! הילדים מאוד שמחו והתרגשו, טבע הייתה בעננים, כל כך הרבה אנשים מסביב... תודה לכם גלי, משה, אסתר, שרון, אוסנת, אופק,תומר ומאי היקרים על ששימחתם אותנו כל כך ביום- ההולדת של טבע!
מאז שנחתנו בגווילין הגשם לא מפסיק לרדת. גשם וגשם, ערפילים וראות של אפס, כך שקשה לראות את יופיו של הטבע מסביב. המקומיים אמרו לנו שזה מזג האוויר עכשיו והוא נמשך כך כל עונת המונסון (מיוני עד ספטמבר). את הטיולים עשינו בין הפוגות הגשם, מצוידים במטריות ושכמיות שצצות בכל מקום, מייד כשמתחיל הגשם. למחרת נסענו למערת הנטיפים המקסימה Reed Flute Cave, שנמצאת 20 דקות מהעיר. המערה נהדרת, עם נטיפים יפיפיים, אל תוותרו עליה (60 יואן למבוגר, ילד עד גובה 140 ס"מ חינם, 20 יואן מונית למערה). ביקרנו גם בפארק שבעת הכוכבים. לדעתנו, הפארק לא מיוחד ומומלץ לוותר עליו, אף על פי שבספרים הוא מומלץ (60 יואן למבוגר. ילד מתחת 140 ס"מ חינם). אחר הצהריים הלכנו לארמון האחיין של הקיסר Guilin Princfs City Solitary Beauty Peak שנמצא במתחם של העיר העתיקה. נכנסים דרך הארמון, שדלתותיו סגורות ולפניהן עומדים שומרים לבושים כבימים ימיה שפותחים לך את הדלת. הארמון עצמו לא מיוחד. ממנו עברנו למערה סגורה, עם פסלים של קדושים סיניים ומבנה מעניין בו נבחנו המלומדים בבחינות הקיסריות, בתקופת קונפוציוס. רוב המבנים במתחם סגורים ונפתחים רק שכמגיעה קבוצת תיירים, אנחנו חיכינו שתגיע קבוצה ונכנסנו איתה. הר "פובו "שוכן במתחם וממנו יש תצפית נהדרת ביום עם ראות טובה (לא נפוץ בעונה זו). עדן, שאוהבת אתגרים הכריזה מייד שהיא מטפסת ועולה במדרגות הרבות עם אבא.
טבע ואני התעייפנו והחלטנו להתפנק בצל עם שייק פירות טעים. המטפסים חזרו מיוזעים ומרוצים וסיפרו שספרו מאתיים שבעים וחמש מדרגות גבוהות ושהתצפית יפה! לאחר סבב גלידות נוסף ומנוחה, הלכנו למדשאה כדי לראות נשים עושות טאי-צ`י- היה מקסים! הנשים המבוגרות עשו טאי-צ`י ב"קאטה" שאנחנו מכירים. בתחילה עשו מספר פעמים את ה"קאטה", אחר-כך עם מניפות ולסיום עם חרבות. המחזה של אנשים עושים טאי- צ`י וספורט בסין נפוץ ונהדר. ניתן לראותו בכל מקום השכם בבוקר (סביבות 6:30-7:00) או אחר-הצהריים, בפארקים, מדשאות וליד נחלים. אז נאספות קבוצות, בדרך כלל נשים לחוד וגברים לחוד ועושות ספורט. יש קבוצות של טאי-צ`י, קבוצות של אנשים שרוקדים בכל מיני סגנונות, משחקים משחקי כדור, או נוצה- פשוט מקסים! את הטאי-צ`י מתרגלים בעיקר המבוגרים,שממשיכים את המסורת הנהדרת של תרגול גופני ורוחני יחדיו. לא מעטים טוענים שבזכות הטאי-צ`י שמרכך ומנקה רוחנית, החיים הקשים של האנשים בסין יותר נסבלים. אנחנו שאוהבים טאי-צ`י נהננו מאוד. מטיילים רבים מוותרים על גווילין, עקב דעות קדומות (יקרה, לא מדברים בה אנגלית וכו`...). לדעתנו, זו עיר מאוד נעימה וממומלץ בחום להיות בה יומיים שלושה.
הלינה באכסניה בה היינו Backstreet Youth Hostel מקלה על השהות בעיר, כי העובדים מדברים אנגלית וניתן לתאם דרכה נסיעות ו"תורים". היא נמצאת ממש ליד המדרחוב, שיש בו הרבה מקומות טובים לאכול וקניות, מקדונלד`ס ו -; K.F.C. האכסניה נמצאת גם ליד הנהר ונעים ללכת בטיילת ליד. בגווילין כמו כל עיר גדולה צריך להיזהר מכייסים ואנשים שמציעים טיולים זולים ו"דילים" שונים. אל טרסות האורז Longshen Terraced Filds נסענו מגווילין, הזמנו את הטיול היומי דרך האכסניה שלנו והיה מאוד מוצלח. היינו קבוצה קטנה עם מדריך מקסים דובר אנגלית טובה (160 יואן למבוגר. 80 לילד עד גובה 140 ס"מ ועוד 10 יואן לאיש על העלייה לכפר Ping`an ). היזהרו מהצעות זולות, בדרך כלל יסתבר שהמדריך דובר רק סינית ולא אנגלית... הטרסות, למרות שמן, נמצאות למעשה סמוך לכפר Ping`an. לדעתנו, הכי נוח להגיע אליהן בטיול מאורגן מגווילין (ניתן להגיע מיאנגשו אך זה מוסיף עוד כ- 4-3 שעות נסיעה).
הגעה עצמאית מסובכת יותר ולא הרבה יותר זולה. בכל ה"תורים" ניתן תמורת תוספת מחיר קטנה, להישאר יום או יומיים נוספים באזור ושיאספו אתכם אחר-כך. הגענו לכפר של שבט ארוכות השיער, סיירנו בו וצפינו במופע די מצחיק של שירה שלהן- הבנות נהנו וטבע אף רקדה איתן בסוף (50 יואן למבוגר ילד בחינם). בעודנו בפאתי הכפר ראינו בין כל הסינים כמה ראשים לבנים מוכרים... אותם זיהינו מייד- משפחת שר המקסימה. הם נסעו ליאנגשו לפני יומיים והחליטו להגיע משם לטרסות, איזו שמחה שהייתה. נדברנו להיפגש בטרסות. מהכפר של ארוכות השיער, עלינו לכפר Ping`an ב-7 ק"מ מפותלים ותלולים.
איך שירדנו מהמיניבוס החל גשם זלעפות!! חיכינו... וחיכינו במחסה וכשהגשם נחלש, קנינו שכמיות ומטריות ויצאנו לכבוש את הטרסות, הבנות קצת קיטרו, עדן לא רצתה ללכת, עודדנו אותן והמשכנו. לאחר חצי שעה של הליכה מהכניסה, אל הכפר-Ping`an בן ה- 600 שנה, עצרנו לארוחת צהריים נחמדה בה טעמנו אורז דביק מבושל בבמבוק- נחמד מאוד. עכשיו על בטן מלאה וגשם מזרזף היינו מעודדים יותר והתחלנו בטיפוס, בתזמון מושלם, שגורם לך תמיד לתהות מי ואיך מכוון את הכול באופן כל-כך מושלם- פגשנו את השרים. מכאן והלאה אף ילד לא קיטר, נהפוך הוא. חמישה ילדים חמושים במטריות, גשם ובוץ לקפוץ ולבצבץ בו הם מתכון מוצלח לטיול מהנה ומלא צחוק. בתזמון מושלם נוסף, עם תחילת הטיפוס לטרסות, הערפילים מסביב התפזרו ולעיננו נגלו הטרסות היפות במלוא הדרן.
את האורז עוד לא שתלו, אך הטרסות המעובדות, מלאות במים היו מחזה מרהיב למדי, שגרם לכולנו להתפעל מיופיין ולהעריך מעומק לב, את מי שבנה אותן. הטיפוס מהכפר לתצפית הראשונה Seven Stars With Moon ארך כרבע שעה. לתצפית השנייה (40 דקות נוספות) כבר לא הגענו, בגלל שהתעכבנו בדרך כשחיכינו לגשם שיחלש. הכפר Ping`an ציורי ויפה ויש בו גסטהאוסים. נראה לנו נהדר לשהות בו לילה או שניים ולטייל באזור הטרסות והכפרים מסביב. אנחנו ויתרנו על זה, כי הבנות אמרו שיום אחד בטרסות מספיק ולא מעניין אותן להישאר שם יותר. למחרת נפרדנו מהשרים, גלי, משה ואסתר- הם חוזרים לארץ לאחר שאסנת סיימה את לימודיה ואנחנו ממשיכים ליאנגשו- להתראות בארץ!
יאנגשו
ליאנגשו הגענו בנסיעה של שעה וחצי באוטובוס. (15 יואן לאיש ולילד). התמקמנו במלון Fawlty Towers Hotel שהומלץ לנו על ידי גלי ומשה והתגלה כטוב ביותר באזור (בעיקר למשפחות) בטווח המחירים הזול. החדרים מרווחים ונעימים. ארוחת ערב טעימה אכלנו ב-Drifters שהפכה למסעדת הבית שלנו ביאנגשו. התפריט מגוון, הכול טעים ומאוד וזול. גם ביאנגשו כמיטב המסורת הגשם ירד...וירד...ואנחנו טיילנו בהפוגות. בזמן שירד גשם הבנות נהנו לראות סרטי D.V.D על הלפטופ ולקרוא. חצי שעה דרומית לעיר נמצאת ה- Silver Cave מערת נטיפים מ-ד-ה-י-מ-ה ! המערה נקראת כך, כיוון שיש בה נטיפים שזוהרים כמו כסף והיא נהדרת. לדעתנו זו מערת הנטיפים, עם הנטיפים היפים ביותר והמרשימים ביותר שראינו בחיינו- לא לפספס ! (70 יואן לאדם כולל ההסעה למערה. ילד מתחת 140 ס"מ חינם). באחת מהפוגות הגשם, כשראינו שהערפל מתפזר ויש ראות טובה יצאנו לשייט על נהר הלי (Li River). השייט אורך שעה וחצי ועובר בחלק היפה ביותר של הנהר. הזמנו את השייט דרך המלון (60 יואן לאיש וילד ו- 5.5 יואן נסיעה באוטובוס מיאנגשו לכפר Xingping ממנו שטים).
מהמלון ליוו אותנו לתחנה המרכזית, בה עלינו על אוטובוס מקומי דחוס ונסענו כשעה וחצי עד לכפר, תמורת יואן נוסף עלינו על ריקשה ממונעת שלקחה אותנו למזח, שם עלינו על סירה קטנה (נסגרת בשעת צורך אם יורד גשם) והפלגנו. ההפלגה הייתה נהדרת, בנוף הקסום של מחוז גווילין. עברנו ליד הרי הגיר הקסומים, שלגדות הנהר, מתפעלים מהצורות היפות ושפע הירק והצמחייה. לנו זה הזכיר מאוד את הנוף של נין-בין (בויאטנם) ושמחנו שלקחנו את השיוט הקצר ולא יום שייט מלא בנהר. לדעתנו זה מספיק. באחד הימים שכרנו רכב ונהג ב-200 יואן לחצי יום. נסענו ל"שנגרילה" Shangri-Laכפר תיירותי למדי ליד אגם, בו מראים את אורח החיים של מספר בני שבטים באזור- הבנות מאוד נהנו (40 יואן לאדם הבנות בחינם). טיילנו באזורים הכפריים סביב יאנגשו עברנו בין כפרים פשוטים ויפים, ראינו שדות אורז בירוק בוהק ומקסים. קינחנו בטיול לעץ הבאניין העתיק. הבטנו אל ה- Moon Hill וויתרנו על הטיפוס אליה. עקב הגשמים הרבים המופע על המים היאנגשו בוטל, ולצערנו לא יכולנו לצפות בו. למחרת שטנו בסירות במבוק על הנהר (קוראים לזה רפטינג אך הנהר ממש שקט), היה כייף גדול! שטנו ברוגע, צפריר עם טבע על סירת במבוק אחת ואני ועדן בשנייה.
המשיטים מאחור ואנחנו נהנים מהנוף היפה וה"זולה" (150 יואן לסירה 50 יואן הסעה למקום של הסירות ונהג שחיכה לנו בסיום ואסף למלון) טבע הייתה בשמיים, נהנית לחלום ולדמיין, עדן נהנתה לשוט עם קולה ביד-; לאורך כל הדרך יש דוכנים צפים בהם מוכרים שתייה, בירה ואוכל פשוט. מדי פעם עברנו במפלון קטן, שריגש ושימח. איך שירדנו מהסירות התחיל גשם שוטף! שמחנו שיש לנו נהג שמחכה לנו ומיהרנו למלון לפגוש את משפחת רפאלי המקסימה שבינתיים הגיעו למלון- איזו שמחה וצהלה! כשהרפאלים כתבו לנו שהם מגיעים לסין שמחנו מאוד וקיווינו שנוכל להיפגש איפשהו והילדים חיכו לכך. לשמחתנו, הצלחנו לתאם פגישה ליום אחד ביאנגשו לפני שנמשיך אנחנו לביג`ין והם למקאו ותאילנד. הילדים מאוד התרגשו ומייד עלו לשחק ביחד ולהחליף חוויות. מאוד כייף להיפגש עם משפחה שמטיילת כמוך ומבינה ללבך ולחוויותיך. כיוון שכבר החלטנו שהיעד הבא שלנו הוא אוסטרליה, אורית וישי נתנו לנו מידע רב ערך- תודה לכם ! למחרת השכמנו קום, ארזנו, אורית וחלק מהילדים באו להיפרד, חיבוקים, נשיקות ואנחנו טסים לביג`ין. שדה התעופה הקרוב נמצא בעיר גווילין, הזמנו מונית דרך המלון ונסענו שעה וחצי לשדה.
סיכום ילדות
הפינה של עדן
בשיאן נהנתי מאוד מהשוק המוסלמי, מכל הפיצ`יפקס שיש שם ומזה שקנינו לי שם כוס סינית יפה. אהבתי את הפיתות הטובות והשישליק במסעדה. יום אחד התיישבנו במסעדה מוסלמית בשוק והזמנו עוף,קיבלנו את העוף עם הראש של התרנגולת! אחרי כמה ימים, שוב אכלנו באותה המסעדה, הזמנו שוב עוף, אבל ביקשנו "בלי הראש בבקשה" אך למרות הכול, העוף הגיע... עם הראש... התפקענו נורא מצחוק! נהנתי מאוד בשוק הקליגרפיה וזה בגלל, שב"דאלי" נהנתי לצייר ציורים סיניים עם דיויד. אז קניתי לי מכחולים, דפים, צבעים, מתקן להחזקת מכחולים עם דרקונים, גלידה-שלא קשורה בכלל לציור, אך הייתה טעימה והכול-כדי שאוכל לצייר ציורים בארץ-חוץ מהגלידה.
בגווילין, טיפסתי עם אבא על הר "פובו" בזמן שאמא וטבע התבטלו למטה ושתו שייק פירות. ספרנו מאתיים שבעים וחמש מדרגות גבוהות ותלולות הלוך וכשירדנו למטה, אמרתי לאבא- בא לי עוד גלידה ואבא אמר "כבר אכלת היום גלידה" אבל אמא אמרה, "בגלל הטיפוס הקשה, מגיעה לך עוד גלידה". אז קנינו לי ולטבע גלידה. אחרי זה ישבנו לראות נשים זקנות עושות טאי-צ`י עם מניפות ואחרי זה עם חרבות על המדשאה. ביאנגשו, כמעט, הכי נהנתי בסין. נפגשנו שוב עם משפחת רפאלי ונורא נהננו מהמפגש. ראינו ביחד את "צ`רלי והשוקולד" בעברית, אכלנו ב"דריפטר`ס" ארוחת ערב. במסעדת "סבן הבן" לראשונה מזה זמן רב אכלתי פנקייק עם...סירופ מייפל יאמי יאם! ביקרנו ב"מערת הכסף" המדהימה- מומלצת בחום. נהנתי גם מהשייט ברפסודת הבמבוק, עם אמא, על הנהר.
הפינה של טבע
שיאן-היה לי מאוד כייף בחיילי הטרקוטה, הם היו מאוד מעניינים. בשוק המוסלמי בשיאן קנינו לי חלווה טעימה וגם אננס מיובש שמאוד אהבתי ואכלתי ממנו המון. המסעדה המוסלמית בשוק: זה התחיל בזה שאמא ואני הלכנו לבד לרובע המוסלמי ואכלנו במסעדה. למחרת הבאנו לשם את אבא ועדן. במסעדה הזמנו תרנגולת, אבל היה שם הראש שלה, בהתחלה אני מצאתי את הראש ואמרתי " הי אימא הנה הראש של התרנגולת הזאת!" בפעם השנייה שאכלנו, הזמנו בלי ראש, עדן מצאה את הראש, אבא הסתיר אותו וכולנו התפקענו מצחוק. גווילין- בגווילין חגגנו לי יום הולדת 6 ! היה מאוד כייף ונתנו לי הרבה מתנות. משפחת שר הגיעה בלילה וחגגנו איתם. העוגה הייתה נפלאה, עם קצפת ודובדבנים ממותקים טעימים ואני בחרתי אותה במאפייה. בטרסות אורז תפס אותנו גשם. ראינו את ארוכות השיער. יאנגשו- שטתי ברפסודת במבוק על הנהר וזה היה מאוד כייף. טיילנו בכפרים מסביב ליאנגשו.
