חזרה למקורות
פרובנס גדולה ומגוונת, המחוז כולל את חוף התכלת (קוט ד'אזור -; ממונקו עד קאן) וגם את האלפים, ובו שפע של מקומות בילוי - שפע שלא ניתן להקיף את כולו ברשימה אחת. אז מה עושים? מתמקדים. היום אספר על חלק ממה שאפשר לעשות באזור בוש-דו-רון, שהערים המרכזיות בו הן מרסיי, ארל ואקס. לא אספר על "אטרקציות" במובן הפארק-שעשועימי של המילה, אלא על בילויים משפחתיים שאנחנו נהנינו מהם, והם לא טיולים בטבע (לאלה יוקדש פרק נפרד).
בישראל, כשחושבים על חזרה למקורות, מיד עולות בדמיון סצינות תנ"כיות: גברים לבושי גלביות, נערות טובות ויפות עיניים ליד בארות, עדרי כבשים. כשהצרפתים חוזרים למקורות, הם לא הולכים רחוק כל כך -; אחרי הכל, רק לא מזמן ירדו מהעצים... כאן "המקורות" נמצאים בערך 1000 שנה אחורה, בימי הביניים. בשנים האחרונות יותר ויותר אירופאים, שלא מסתפקים במה שיש ליום-יום להציע, מחפשים עניין והנאה שם: סוחר מכוניות מתרגל נפחות בכלי עבודה עתיקים, עובדת בחברת הייטק כותבת בעט-נוצה בפונט שקשה לפענח, ומשקיעה שעות בנסיונות ליצור צבעים כמו שהיו עושים אז, רופא ועורך דין משחקים בחרבות, כשהם עוטים שריון אמיתי (לא תאמינו כמה זה שוקל). בסופי שבוע כל אלה מתכנסים ומקימים מחדש את הכפר של ימי הביניים בשטחם של טירה עתיקה או פארק מודרני -; בכל פעם במקום אחר.
בכל רחבי צרפת ניתן למצוא אותם ולהצטרף אליהם לבילוי ססגוני ומרתק. לכל כפר ארעי כזה ייחוד משלו, אבל בדרך כלל יש מוזיקה, ריקודים, דוכנים של אומנים ובעלי-מלאכה שונים (חוצב בשיש, בוני שריונות -; לא נפחים, אלא אלה שמחברים אלפי חוליות זעירות זו לזו כדי ליצור שריון-רשת, ציירי שלטים), לוחמים שמציגים מה הם יודעים לעשות וגם פשוט מתאמנים ולומדים זה מזה (אם תבקשו יפה, בטוח שיתנו לכם למדוד שריון וקסדה, ואפילו להחזיק חרב אמיתית -; בתנאי שלא תנפנפו בה). ישנם בדרנים-קרקסנים, יש יריות בקשת וחץ (ברור שאפשר לנסות), יש, איך לא, דוכנים, בהם מוכרים תלבושות, חרבות ומגינים מעץ ושאר ואביזרים רלוונטיים וכמובן אוכל (אנחנו בצרפת!). תמיד יש גם פעילויות לילדים: כדורגל בכדור-של-אז, 'פיניאטה' שצריך להפיל באמצעות חרב כשהעיניים קשורות, משחקי-קרקס שונים. ישנם מופעים: אבירים על סוסים, לפעמים ממש הצגות. פעם יצא לנו לראות הופעה, בה רעים חטפו עלמות ענוגות, הטובים ניסו להציל אותן אבל נכשלו, ובסוף העלמות התקוממו והראו לרעים שיודעות הלכות קרב. מאד פוליטיקלי קורקט.
בקישור הזה אפשר לראות את כל הפסטיבלים המתוכננים לשנה הנוכחית, מסודרים לפי תאריכים. לצד כל תאריך דגל קטן, שמראה אם הפסטיבל בצרפת או בבלגיה, אחריו שם הכפר בו יתקיים, ובסוגריים מספר שמראה באיזה מחוז (Département) הוא נמצא. האזור שלנו בכתבה זאת הוא דלתת נהר הרון (Bouches-du-Rhône), שמספרו 13, והאזורים השכנים הם אלו שממוספרים 83 (ואר) ו-84 (ווקלוז), השייכים גם הם לפרובנס. הפסטיבלונים האלה הולכים ומצטופפים ממרץ והלאה -; לפני כן מזג האויר לא מאד מתאים לבילויי חוץ כאלו.
האירוע הימי-ביניימי הכי חביב שיצא לנו להיות בו היה זה שהתקיים ב-Chateau de la Barben, טירה נהדרת שנמצאת בערך 25 דקות נסיעה מאקס. אם אני כבר מזכירה את הטירה הזאת, אז עוד כמה עניינים שקשורים אליה:
- יש סיורים שווים מאד בטירה. בלינק הזה פירוט והסברים. יצא לנו לבקר שם בערב חג כל הקדושים (הקרוי באמריקאית "הלואין") בסיור שדים ורוחות, והיה מלא מסתורין וגם סתם דברים מעניינים (למשל: גילו לנו מה האוסף אותו מטפחת מלכת אנגליה. אני מסמיקה מהמחשבה לכתוב כאן בדיוק במה מדובר, אז תצטרכו לבקר שם כדי לדעת). יש בטירה גם חדרי אירוח, אבל אותם ממש לא בדקתי מקרוב.
- ממש ליד הטירה הזאת נמצא גן החיות הגדול בפרובאנס -; Zoo de la Barben. כל החיות, גדולות כקטנות, באזורי מחיה שמוצנעים בתוך ההר והחורש. כל המידע הרלוונטי (גם באנגלית!) באתר של גן החיות.
יאללה מלחמה
יצאנו מגן החיות, אבל נישאר בעולם החי. והפעם בתכנית: מלחמת שוורים. לא, בכלל לא מדובר בקרידה (מלחמת שוורים) של השכנים מספרד, שם לוחמים חמושים מתעללים בפר מסכן. La Course Camarguaise -; מלחמת השוורים בסגנון הקאמארג היא עניין שונה: בזירה פר אחד וכמה אנשים בטייטס לבנים, לקרניו של הפר קשורים סרטים, והאנשים אמורים לרדוף אחריו ולנסות להסיר לו את הסרטים מהקרניים. הפר, מצידו, מנסה לנגוח בישבניהם של האנשים. תראו, ברור שלא מדובר בבילוי הכי מעולה שאפשר לחשוב עליו מבחינת הפר, מצד שני -; גם להפוך לסטייק זה לא כזה להיט. וזה בטח עדיף ממה שקורה לחברים שלו בספרד.
עם כל ההסתייגויות, מלחמות כאלו הן עניין מסעיר. אפשר למצוא אותן בכל אזור הקאמארג (שהוא אזור בו נשפך נהר הרון לים התיכון, שמורת טבע מרהיבה של ביצות, פלמינגו'אים, צוענים, מלח, סוסים מיוחדים ושוורים), ובעיקר באצטדיון הגדול והמרשים בעיר ארל (Arles, עירו של ואן-גוך). לנו הזדמן לראות מלחמת שוורים כזאת בכפר Mouriès, שידוע בעיקר בזכות שמן הזית שלו, אבל מסתבר שלא רק. תענוג גדול לבלות באצטדיון הכפרי שם -; בקהל כולם מכירים זה את זה, והכרוז מקריא פרסומות לסלון התסרוקות שברחוב הראשי. מזכיר יותר מכל את משחקי הכדוריד בימי רביעי בקיבוץ לפני 30 שנה!
שוטי, שוטי ספינתי
ועכשיו קפיצה גדולה מזרחה, נדלג מעל מרסיי -; לא שאין בה מה לראות ולעשות, אבל עכשיו אנחנו בעניינים אחרים -; נצמדים לקו החוף, ומגיעים לקסיס (Cassis), עיירונת מתוקה על חוף הים. הכביש שיורד אליה מהאוטוסטראדה מוקף כולו גפנים (בחלקים שהם לא תהום... צריך קצת להיזהר בנהיגה שם). בשביל מה לרדת לקסיס -; בשביל לפנות שמאלה קצת לפני העיר לכביש הנופי שנקרא La Route des Crêtes ומחבר בין קסיס ל-לה סיוטה (La Ciotat)? זאת דרך מקסימה, אבל אולי נחזור בה, לא עכשיו; אולי יורדים לקסיס בשביל להתרחץ בים? אפשר, תלוי במזג האויר, אבל זה לא העניין; בשביל לאכול דגים או בויאבס (מרק דגים) במסעדות החוף השמחות? כן, בזמן שמחכים לשַׁיִט. כי זה העניין בעצם -; השיט. מפליגים מקסיס לכיוון מרסיי, לאורך הקאלאנקים (פיורדים, אבל בקטן), קוראים קריאות התפעלות במקומות הנכונים למראה המים השקופים-תכולים וסלעי הענק ומשתכרים מאוויר הים.
נכנסים לקסיס, מחפשים חניה -; לא פשוט, בדרך כלל בחניון שקרוב לחוף אין מקום, וצריך לפנות שמאלה בכיכרונת, לעלות ולרדת עם הכביש עד שרואים חניון מימין. תדאגו שיהיה לכם כסף קטן למדחן, כי אין שם חנויות קרובות כדי לפרוט. אפשר לרדת מהחניון במדרגות לחוף כדי להתרחץ, אבל אי אפשר להגיע משם לנמל, בשביל זה תצטרכו לחזור בכביש, בדרך שבה באתם. קצת עולים, הרבה יורדים, ומגיעים לנמל ("נמל" במובן הציורי והצנוע, לא משהו גדול ותעשייתי, אלא קטן שמוקף בתים בגווני ורוד וצהוב, מלא מסעדות חביבות, כמה דוכנים שמוכרים ספוג-מן-הים, קרוסלה אחת ואיש שמחופש לפסל לבן). בצידו השמאלי של הנמל ביתן קטן שבו מוכרים כרטיסים להפלגות -; יש קצרה (לא שווה), בינונית (חביבה) וארוכה (הכי יפה). השייט לא זול, משפחה של שני מבוגרים ושני ילדים תשלם בערך 40 יורו (כמובן, תלוי בגיל הילדים ובאורך ההפלגה), אבל כייף עצום. אם יוצא שצריך לחכות יותר מדי זמן להפלגה, אפשר ללכת לצידו השני של הנמל, שם, כמעט בקצה הסיבוב, יש מתחרה חדש. לא ניסינו, אבל נראה לי שהוא מציע בערך אותו דבר.
כשמגיעה שעת ההפלגה, כדאי לנסות להיות בין הראשונים שעולים לסירה, כדי להגיע למקומות השווים -; מקדימה, כמובן. מי שיושב מאחורה, או בפנים (למה?), מרגיש הרבה פחות את הרוח בפנים, ואין לו שום סיכוי להרטב משפריצים של מי ים. וזה מזכיר לי באמת: אם לא מדובר בימי קיץ חמים, בהם מתייבשים ברגע, שווה להביא איזה מגבת כדי לנגב את המושב לפני ואת השיער אחרי, ואולי חולצות להחלפה לילדים.
בזמן ההפלגה תראו סלעי ענק, שהמדריך בסירה (לפעמים גם באנגלית, שווה לשאול מראש) נותן בהם סימנים: סלע הגמל וסלע הקתדרלה ועוד. מי שיש לו עיניים טובות יכול לאתר מטפסי הרים, שנראים כמו נמלים צבעוניות במעלה הצוק. בשביל לראות מתרחצים אמיצים קופצים מסלעים של 10 מטר לא צריך עיניים חדות במיוחד, הם נפוצים שם מאד, ולעיתים גם בלבוש אדם וחווה, לתשומת ליבכם. בין הצוקים תראו מפרצונים קטנים ומקסימים, ולפעמים גם אנשים שנופשים בהם. גם אתם תוכלו -; תבררו בעת קניית הכרטיסים על האפשרות לרדת מהסירה באמצע ולחזור אחר כך באחת אחרת, לפעמים זה מסתדר. אבל רוב הנופשים מגיעים ברגל, מאזור אחר בכלל (יש לכם קצת סבלנות? כשאכתוב על טיולים ברגל אסביר גם איך אפשר להגיע לשם). הסירה מסתובבת חזרה בדיוק ליד הסלע של הערומים, אפשר להספיק לעשות שלום לאנשים שעומדים למעלה במצפה, להציץ עוד רגע בנמל של היישוב הסודי שאפשר להגיע אליו רק בסירות, ונגמר. חוזרים חזרה לקסיס.
עוד טיולון למגדלור, כי קשה להיפרד מהים, גלידה בנמל ועולים חזרה למכונית. זה הזמן לנסוע בדרך הנופית, אולי תצליחו לזהות מרחוק את הסלעים שקודם עברתם במרחק נגיעה מהם.
שאלות, הערות, הרהורים -; אל תהססו.
