רומניה - לא מה שחשבנו
בעלי ואני עלינו כילדים בני 12 ו-7 לישראל מבלי שנכיר זה את זו. זה היה בשנת 1961 ומאז לא היה לנו שום רצון או עניין לבקר בארץ הולדתנו, רומניה. כשהחלטנו לבסוף לבקר בה, ראינו נופים מדהימים שלא מביישים את הנופים של שווייץ, אוסטריה וכל ארץ אחרת. ראינו ארמונות יפים, מנזרים מצויירים שנשתמרו מאות בשנים, תרבות ששכחנו על קיומה, בעלי מקצוע ששמענו על קיומם רק בסרטים, כמו חקלאי שחורש במחרשה ביד עם סוס, טווה צמר, נסיעה בעגלות רתומות לסוסים או שוורים והוצאת מים מהבאר לשתיית מים מצויינים. ראינו אנשים לבושים באופן מסורתי והרבה אנשים שמעוניינים ליצור קשר ולדבר על אורח חייהם, מפגשים שהפכו את הביקור לחווייה מדהימה עבורנו.
הנחיות לטיול ברומניה
- יש לדעת שלא כל הכבישים באיכות טובה, ישנם בורות, יש להזהר מהם ועדיף לנסוע במהירות נמוכה.
- לא לתכנן נסיעה ארוכה יותר מ-200-230 ק"מ ליום, כי הנסיעה עוברת דרך העיירות ולא עוקפת אותן. מהירות הנסיעה המותרת בתוך הערים הינה 40-50 קמ"ש.
- אין לעבור על מהירות הנסיעה המותרת. ישנם שוטרים בכל מקום ובמיוחד בכניסה או ביציאה מהערים.
- אם אתם בוחרים לקחת כביש מדרגה פחות טובה על פי המפה, תבררו לפני הנסיעה אם הדרך סלולה.
- כדאי לפרוט מעט כסף בשדה התעופה בארץ ב-Change לפני ההמראה, כי ההחלפה בשדה התעופה ברומניה היא בשער פחות טוב.
- תמיד תעדיפו החלפת כסף ברומניה ב-Change, כי השער טוב יותר מאשר בבנק.
- שירותים נקיים תמצאו בתחנות הדלק של רשת Viva.
מתחילים בסינייה עם ארמונות ומנזר
יום ו' -; 15.5.09 - יציאה בשעה 13.00 משדה התעופה בבוקרשט. לאחר התברברות מצאנו את עצמנו נוסעים לסינייה (Sinaia) במקום ל- Curtea de Arges. החלטנו שכנראה זה לטובה ואכן כך היה. הדרך לסינייה, על כביש E60 צפונה, התגלתה כדרך יפה, העוברת בין הרים ויערות. בחרנו בכניסה לעיר את פנסיון Casa Noastra, קיבלנו חדר מרווח עם מיטת אפיריון בעלות 140 רון, ללא ארוחת בוקר. סמוך לפנסיון יש מסעדה של המלון וכאן טעמנו את הקבב הראשון הזכור לטוב (לרשותכם, מידע נוסף על אוכל רומני). לנו שם שני לילות.
יום שבת - 16.5.09 - אחרי ארוחת בוקר במסעדה של הפנסיון, נסענו לארמון פלש. המלך קארול הראשון בנה כאן את בית הקיץ שלו והוא שימש את בית המלוכה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. הארמון הוא אחד הארמונות השמורים ביותר באירופה. בסוף המאה ה-19, כדי לתת לרומניה הכרה בינלאומית ולמנוע מהאצילות המקומית מלחמות חסרות תועלת, הובא לרומניה מלך משושלת הוכנצולרן הגרמנית. המלך קארול הראשון בנה את הארמון, הנדיר ביופיו, באמצע פארק טבעי ובסגנון באוורי הררי. הוא כולל בתוכו אוצרות אומנות, כאשר כל חדר מרוהט בסגנון שונה (הודי, טורקי, איטלקי, גרמני ועוד). צ`אושסקו רצה להפוך אותו למעון קיץ אך לא נתנו לו. לתשומת ליבכם, ארמון פלש סגור למבקרים בימי שני ושלישי.
עברנו דרך ארמון פלישור הצמוד שהיה סגור למבקרים והתיישבנו בבית הקפה לקפוצ'ינו עם עוגת גבינה. הדרך חזרה לכיוון החנייה עברה דרך דוכני מזכרות חמודים. הלכנו לעבר מנזר סינייה. המנזר הוא העתק של מנזר סנטה קטרינה אשר בסיני והוא מרהיב ביופיו החיצוני והפנימי. מייסד העיר, מיכאל קנטקוזינו, בנה אותו בעקבות מסעו לארץ הקודש וביקורו בהר סיני ובסנטה קתרינה, ולכן קרא לו כך.
משם נסענו לקוטה 1400. כיוון שזו היתה שעת צהרים התיישבנו במסעדה פתוחה במקום ואכלנו, נחשו מה? צ'ורבה, קבבים ומשהו שנקרא צוואר חזיר שהתברר כבחירה טובה עם צ'יפס וחמוצים. המחיר זול - כ- 50 רון לזוג. חנייה עולה 5 רון כמעט בכל מקום. אחר הצהרים, לאחר שינת יופי מרעננת, הלכנו העירה ועברנו דרך בית העירייה החמוד והקזינו, שבו נתפס מקסימוב האח של אתי אלון מבנק למסחר. במרכז הופיעה להקת אינדיאנים לבושים בלבוש אינדיאני, שניגנו ושרו שירים דרום אמריקאים. אכלנו ארוחת ערב ליד מלון סינייה, במסעדה המומלצת "אייריש האוס", שאכן היתה טובה.
פסלי אבנים בבושטן ומצודות באזור ברשוב
יום א' -; 17.5.09 - יציאה מהעיר לבושטן. עלינו ברכבל למקום יפהפה. שלג כיסה עדיין חלקים מנתיב ההליכה לפסלי אבנים שנוצרו על ידי הטבע. הלכנו ל- Babele, שפירושו "הסבתות" ובעלי המשיך גם לספינקס. הנוף הנשקף על כל העמק מדהים. גם בירידה עם הרכבל כדאי לעמוד בחזית ולראות את העמק נפרש מול עיניך - מהמם. כשירדנו למטה היתה שעת צהרים ואכלנו ארוחת צהרים במסעדה טובה מול הכניסה לרכבל. בחרתי דג אותו שקלו והתשלום הוא על פי המשקל. לקינוח אכלנו פפנש טעים. למפל Urlatori, שנמצא במקביל לנחל שיורד מההרים, לא הגענו, עקב השמש הקופחת.
נסענו לפרדיאל, עשינו סיבוב ולא הבנו ממה אנשים מתלהבים. המשכנו לברשוב וממנה לפויאנה ברשוב. כאן הזמנו לינה מראש ל-3 לילות ב- Casa Vinga, פנסיון מעולה בעלות של 26 יורו ללילה, כולל ארוחת בוקר. קיבלו אותנו יפה ועזרו לנו למצוא קניון בסביבה.
יום ב' -; 18.5.09- ארוחת הבוקר כאן מוגשת יחסית מאוחר, רק ב-08.30, אך היא טעימה. יצאנו לראות את קניון זרנשטי. הגענו למקום והתברר כי מדובר בדרך עפר. נסענו כברת דרך, אך לא נגלה לעינינו הקניון. פחדנו על גלגלי הרכב וכשסבנו לאחור, הגיחה משום מקום אשה מקומית, תושבת אחד הכפרים, שרצתה טרמפ לעיר הקרובה. שמחנו לעזור לה וקיבלנו תיאור מפורט על הכפר ממנו באה. היא סיפרה שאין גישה לכפר שלה, מלבד ברגל והממשלה הרומנית גם לא תטרח לסלול כביש עבור 200 תושבי הכפר. אם שפר מזלם הם מוצאים טרמפ על עגלה. מהמקום המרוחק הזה היא נוסעת לעיר זרנשטי וממנה לוקחת אוטובוס לברשוב, שם היא עובדת בחברת שמירה.
בהמשך ביקרנו בטירת בראן, טירה עם מבוכים פתלתלים. לפני הכניסה למקום יש שוק קטן. מי שרוצה לקנות מפות רקומות עבודת יד, זה המקום הכי זול ברומניה. המשכנו לקניון דמבוביצ'וארה -; נסיעה די ארוכה, הקניון מרשים ויש בו צוקים גבוהים. על המערה ויתרנו, כי ידענו מראש שאין טעם לבקר בה.
חזרנו לפויאנה ברשוב ועצרנו בדרך במצודת ראשנוב. הטירה נמצאת בראש צוק, כשנוף יערות מצד אחד ומהצד השני ברשוב, על גגותיה - מראה יפה. במצודה יש שערים, שאמורים לרדת ולחסום את הנתיב של מי שחודר למצודה. כמו כן, יש בה באר מים וחדר של משרד התיירות. מצודה מדהימה.
שבנו לפנסיון קאסה וינגה רק כדי להתרחץ ולהתלבש ולחצות את הכביש למסעדה המפוארת Sura Dacilor. קיבלנו מלצר חביב, שהציע לנו מה לאכול והיה טעים: פלטה של בשרים קרים וגבינות עם לחמניות חמות, ואחר כך סרמלה -; עלי כרוב עם בשר וממליגה ליד ולבעלי קבבים וצלעות חזיר מלווה באורז ותפוחי אדמה. ירקות מוחמצים מלווים את המנה ולקינוח קיבלנו את הפפנש הכי טעים בכל רומניה. תזמורת של 4 נגנים וזמר הנעימו את זמנו של זוג בירח הדבש, שישב שולחן לידינו, וגם אנו נהנינו.
ביקור בקניון ראשנובה ובכיכר העיר של ברשוב
יום ג' - 19.5.09 - יצאנו לקניון ראשנובה, בהתאם להנחיות שקיבלנו בפנסיון. נעזרנו רבות במקומיים. הוא נמצא על כביש ראשנוב -;פרדיאל A73. לבאים מראשנוב - פונים שמאלה לדרך עפר ולאחר 7 ק"מ פונים שמאלה ליד בתים וממשיכים עוד כ-6 ק"מ. להפתעתנו, זוהי שמורה מוסדרת עם דמי כניסה של 3 רון לאדם. חשבנו שלא נראה שם נפש מלבדנו, אך להפתעתנו, היתה שם קבוצה גדולה של מטפסי מצוקים. בכניסה לקניון יש מצוקים יפים מאד, אולם כעבור כחצי ק"מ הקטע הקניוני מסתיים והופך לשטח פתוח. התאכזבנו אחרי המאמץ לאיתורו.
משם נסענו לברשוב. זו העיר השישית בגודלה ברומניה והיא מזכירה את ערי האימפריה האוסטרו-הונגרית. העיר היתה מוכרת בשם קרונשטאט (עיר הכתר). שליטי טראנסילבניה הביאו לכאן שבטים סקסונים בימי הביניים, כדי להעלות את הרמה התרבותית של האזור. כיכר העיירה מזכירה את כיכרות פראג. המדרחוב הציורי, עם מסעדות קטנות ובתי קפה והכנסייה השחורה, מוסיפים חן למקום. הביקור בכנסיה השחורה מיותר. כל הבניינים בכיכר המרכזית משופצים וצבועים ויש בה מגדל יפה, תענוג לראות. הסתובבנו גם במדרחוב הסמוך. בדרך לשער Schei ניסינו למצוא את בית הכנסת היהודי, אך איש לא ידע. מתברר, כי עמדנו וצילמנו את הסמטה שמובילה למקום מבלי שנדע שזו הדרך לבית הכנסת.
משם נסענו לעיירה פרז'מר (Prejmer), שנמצאת 18 ק"מ צפון מערבית לברשוב. יש כאן מצודה שמורה היטב, שנבנתה במאה ה-12. המקום נכבש מחדש על ידי המונגולים, הטאטארים, הטורקים, ההונגרים והקוזקים. בתוך החצר יש כנסייה בסגנון בנייה גותי יפה. בחצר חדרים, שהסבירו לנו ששימשו משפחות שברחו ממוראות המלחמות. הן הסתתרו במקום והכנסייה נתנה להם אוכל ומחסה. נסענו לעיירה נוספת, הרמן (Harman), עליה אפשר לוותר.
שבנו לפויאנה ברשוב והתמרקנו לקראת בילוי ערב במסעדת קוליבה חיידוצ'ילור המפוארת שנמצאת מרחק קצר מהפנסיון. כאן חגגנו את יום הנישואין עם אוכל טעים ומוסיקה. את מי פגשנו כאן במסעדה? את הזוג שישב לידינו ערב קודם בסורה דאצ'ילור והיה בירח הדבש.
סיביו - העיר מוקפת החומה
יום ד' - 20.5.09 - יצאנו לברשוב ומשם פנינו שמאלה לסיביו (Sibiu). אחרי העיר פגרש פנינו שמאלה לכביש טראנס פגרשאן. הגענו לקראת צהרים ל- Cabana Balea Cascada, שהוא מלון - מסעדה. הרכבל שמוביל קרוב אליו נוסע רק אם יש 10 אנשים שרוצים לעלות. למזלנו לא היו. אכלנו כאן את הממליגה עם גבינה ושמנת חמוצה הכי טעימים. כשסיימנו את ארוחת הצהרים השמים התקדרו. נסענו דרומה, ביודעינו כי המעבר ייסגר עקב מפולת סלעים ושלג על הכביש. המראות בנסיעה היו מדהימים עם השלג הרב שהיה על הפסגות אך גשם זלעפות החל לרדת ואנו הסתובבנו. זה היה מפחיד לנסוע בגשם כה עז וחששתי ממפולות סלעים. כשהגענו לכביש לסיביו לא היה זכר לגשם. לקראת אחה"צ הגענו לסיביו שבה לנו בפנסיון של ליאון - בחירה טובה. הפנסיון נמצא במרחק הליכה של 15 דקות ממרכז העיר. העלות לזוג עם ארוחת בוקר - 130 רון.
סיביו היא עיר מוקפת חומה, שנוסדה על ידי הגרמנים. זו עיר מקסימה והעיר העתיקה שלה, מהגדולות ברומניה, משומרת על ידי אונסקו. בעיר מספר אתרים לביקור: החומה נשתמרה במספר מקומות עם המגדלים המקוריים. יש לה כיכר גדולה וקטנה כשביניהן מגדל -; Turnul Sfatului. קיים גם גשר ממתכת - גשר השקרנים. בעליות הגג שלה חלונות הקבועים בצורה של עיניים. בכיכר התיישבנו בפיצריה, אכלנו פיצה וצפינו בזוג חסידות שקיננו על ארובת בית מאחורי גשר השקרנים.
הערים העתיקות סיגישוארה וטרגומורש
יום ה' - 21.5.09 - מסיביו יצאנו לסיגישוארה (Sigushuara), שהיא עיר סאקסונית מימי הביניים. היא נבנתה במאות ה- 12-17 והיתה חלק מנסיכות טרנסילבניה. תשעת המגדלים שסבבו את חומותיה עדין קיימים, ונשתמרו להפליא. בפיאצה מוזיאולוי (Muzeului) עומד מגדל שעון, שנבנה במאה ה-16 ומשמש כמוזיאון. בתוך החומות רחובות תלולים מרוצפי אבנים, שלאורכם בתי איכרים, וכנסיות שנשתמרו וזקוקים לשיפוץ יסודי. מגדל השעונים (Turnu de Ceas), שגובהו 64 מטרים הוא מגדל בו משובצים מגיני דוד, תרומת הקהילה היהודית.
המשכנו צפונה על E60 לטרגומורש (Targumures) -; עיר עתיקה שוכנת בגדה השמאלית של הנהר מורש, שהיתה בעבר חלק מהונגריה. זוהי עיר מרכזית בטרנסילבניה, שתושביה ההונגרים מתגעגעים למעמד ממנו נהנו לפני שנת 1918. כבר במאה ה-13 היתה מרכז כלכלי ותרבותי חשוב של האזור. בעיר אוניברסיטאות רבות, הידועה שבהן האוניברסיטה לרפואה, המפורסמת בהישגיה. העיר מונה כ-164,000 תושבים, רובם רומנים והונגרים, והיא בעלת אופי וציביון מיוחדים. ברחובה הראשי ניצבים ארמון העם והקתדרלה האורתודוקסית המפוארת, שלפניה פסלו של חייל רומני שהפך לגיבור לאומי. מימינה הכנסיה היוונית הצהובה והמרשימה. בשדרה הראשית נמצא שעון הפרחים, שהפך לסמלה של העיר. מבנים נוספים ומרשימים הם בניין התיאטרון ובניין העיריה, שנבנה לפני כמאה וחמישים שנה בסגנון אקלקטי: גותי, רנסנס ורומני יחודי עם גגות הקרמיקה הצבעוניים -; מרשים.
אירוח למופת בכפר רימטי
מטרגומורש E60 המשכנו לטורדה (Turda) ופנינו ימינה לכפר רימטי (Rimetea). הדרך אליו יפהפיה עם נהר שלו וצוקים יפים, אך היא משובשת ועם בורות רבים. לא ויתרנו והלכנו אחרי ההמלצה ב"למטייל". המלצה זו כבשה אותנו והחלטנו לבדוק מה יש בבית מספר 2 אצל גיזלה סזבו (Szabo) ואכן, גילינו אשה מדהימה שידה בכל: גם מבשלת, עובדת בגינת הירק שלה, מטפלת בתרנגולות ואפרוחים בחצר וגם מכינה צוייקה -; משקה רומני אותו הגישה בארוחת הערב כמו גם הריבות בבוקר. היא צנועה מאד, מסתפקת במועט ואינה מתלוננת. התיירים הם מקור לחמה. היא הכינה לנו ארוחת ערב נהדרת: ממליגה עם גבינה וגולש טעים מאד וזאת למרות שהגענו ללא התראה. הלכנו למרכז הכפר וראינו את אחד מתושבי המקום נוסע עם העגלה כשזוג פרדות רתומות אליה. כשנכנסנו לכפר ראינו כובסות ובחנות המזכרות מצאנו את יצירת האמנות שהתלהבנו ממנה: גילוף של פני זקן עם מקטרת, ממש כמו הזקן והים, והמחיר מצחיק-; 100 רון, המהווים 130 ₪. גברת גיזלה נתנה לנו טיפ - לקום השכם בבוקר למחרת ולראות את הפרות יוצאות עם הרועה לרעות באחו.
מהכפר רימטי לעיר האוניברסיטאית קלוז' נפוקה
יום ו' - 22.5.09 - השכמנו עם הנץ החמה ואכן, בשעה 06:15 יצאו הפרות מבתיהן. הן שתו מהשוקת במרכז הכפר, התרכזו ביחד ויצאו עם הרועה למרעה. מחזה מדהים. נפרדנו מגיזלה בצער ושילמנו לה אפילו יותר ממה שביקשה, לאור היחס הנהדר שזכינו לקבל ממנה.
נסענו לקניון ולישוארה החמוד שהמשכו הוביל אותנו ל-Aiud ועלינו צפונה לטורדה. מכאן נסענו ל-Ceile Turzi- קניון המוקף צוקים זקופים. כאן מתקיים מפגש אקלימי לצמחים ובעלי חיים מצפון ודרום אירופה כאחד. הליכה של שעה לכל כיוון על שביל בנוי היטב. ניתן לראות נשרים דואים. זהו מקום מקסים, עם המון מים ויער וצל וגשרים ואפשר להשתכשך במים. כאן המקום להעיר שכדאי לרדת בשביל העפר עד המבנים למטה ושם לחנות את הרכב.
מטורדה המשכנו צפונה, 20 ק"מ, לקלוז' נפוקה (Cluz Napoka) על כביש E81 או E60. נהר סומש מבתר את העיר. זו עיר הונגרית -; רומנית, עיר אוניברסיטאית עם בניינים עתיקים יפים, שמהווה את אחת הערים החשובות שנמצאת במחוז טרנסילבניה ברומניה. בעיר שוכנת האוניברסיטה הגדולה ברומניה ואחד החוגים באוניברסיטה הוא השפה העברית. בעיר נמצאות כנסיות בסגנון ביזנטי וגותי ומנזרים. במרכז העיר בניינים ישנים, בשילוב עם בניינים בסגנון ימי הביניים, בארוק ומודרני. לשמה של העיר כמה פירושים: קלוז' הוא שמה המקורי של העיר, ומוצאו כנראה מהשם הלטיני Castrom Clus, מצודת העיר שהאזכור הראשון שלה הוא מהמאה ה-12. השם נפוקה נוסף כדי להדגיש את המקור הדאקי רומי. פיאצה אונירי היתה בשיפוצים ולא יכולנו להתלהב ממנה. אכלנו לא הרחק משם, במסעדת Agapa שנמצאת בקומת הקרקע. זוהי מסעדה עממית עם הרבה סוגי גולש ותוספות בנליות, אך היה מהיר וטעים.
ביקרנו בפיאצה ינקו ובתיאטרון הלאומי, בניין יפה מאד ומשופץ. לצערי, היה יום חם ולא יכולנו לבקר בגן הבוטני שבו חממות וגן יפני. המשכנו צפונה ל- DEJ על כביש E 576. מיד ביציאה מהעיר, בצד ימין, ראינו את פנסיון Daria, שנפתח באוקטובר 2008 והכל בו חדש, עם יחס אישי ותחושה ביתית. המלצה עליו פירסמתי ב"למטייל".
חבל מרמורש - חבל ארץ העץ
יום שבת -; 23.5.09 - מהעיר DEJ כביש E576 צפונה לבאיה מארה (Baia Mare) על כביש E58 או 1C בדרך נוף הררי מקסים. נכנסנו לחבל מרמורש (Marmures) - חבל ארץ העץ. יצאנו מבאיה מארה מערבה על E58 עד ליבידה (Livida) ופנינו ימינה על כביש 19 עד נגרסטי (Nagaresti). ידענו שבתי העץ שלה עם שערים מקושטים -; לא היה ולא נברא. המשך לספנטה (Sapanta), בה ביקרנו בבית הקברות העליז. מצבות מעץ עם כיתוב הומוריסטי, ולמעשה סיפור קצר על תולדות חייו של האיש וציור עם מקצועו.
המשכנו לברסנה (Barsana), שהוא אחד הכפרים עם השערים הכי יפים במרמורש. גם לפני הכניסה לכפר ראינו שערים יפים מגולפים מעץ - עבודת אומנות ממש. בשיחה עם אחד התושבים התברר, כי ביתו של האומן שמייצר את השערים נמצא כאן ויש לו גם מוזיאון שניתן לבקר בו חינם. ביקרנו והתלהבנו מפסלי העץ הגדולים בחצר ובבית. צמוד אליו היתה זקנה שגרה בבית רעוע שביקשתי להשתמש בשירותים שלה. זה היה מזעזע - חדרון מט ליפול בחצר עם המון עכבישים וכמובן שירותים של בול קליעה. ברחתי מהר. האישה המסכנה סיפרה לנו על מחסורה ושילמנו לה כסף כביכול על שימוש בשירותים, דבר ששימח את ליבה. משם נסענו חזרה לסיגטו מרמריצי כדי לנסוע בעמק וויזיי (Vizei) -; לא ברור מדוע הומלץ, הדרך אינה משהו יוצא דופן וראינו דרכים יפות ממנה.
בהמשך הגענו לישוב שנקרא Viseu de Sus. כאן מצאנו פנסיון עם זוג חביב ביותר, שמיד זיהו שאנו מישראל. מתברר, כי ברחוב שלהם גרו רק יהודים והיו רק שלוש משפחות רומניות. כמובן שעם גלי העלייה לארץ כולם עזבו, אך הם נותרו בקשר עם חלק מהמשפחות. שם הפנסיון Casa Alba. הם המליצו לנו לסעוד במסעדה הקרובה לביתם בכביש הראשי בשם Mako, שהתבררה כמסעדה טובה מאד. ראינו את השליח מקבל הזמנה מהמטבח אילו מצרכים לקנות וחוזר כעבור זמן לא רב עם המצרכים.
יום א' - 24.5.09 - יצאנו בבוקר לבורסה (Borsa) ונסענו במעבר ההרים פריסלופ. המעבר יפה ועדיין ראינו בפסגות שלג. ידענו שבאיזור של סיגטו מרמריצי צריך להיות מוזיאון Radacinilor -; שפירושו שורשים (של עץ), אך איש לא שמע על כך. מייד כשסיימנו את המעבר בצד שמאל של הדרך, ראיתי שלט הפנייה למוזיאון. ביקרנו במקום: יש מוצגים בחצר וגם בתוך ביתו של האומן. מצאנו אצלו אוסף מטבעות מהעולם ותרמנו ממטבעות ארצנו.
אזור המנזרים בבוקובינה
המשכנו לווטרה דורניי (Vatra Dornei). כאן ראינו בפארק ליד הכנסייה סנאים, שבאים לאכול אגוזים מידי האנשים. חמוד מאד. נוקשים על האגוזים והם באים. הכנסייה המצויירת יפה. בדיוק נוגנה דרשה מוקלטת. פלאי הטכנולוגיה הגיעו לכנסייה. מכאן נסענו לסוצ'ביצה בדרך מעוקלת ויפה. נכנסנו לאיזור בוקובינה -; זהו איזור המנזרים המצויירים. המנזר הראשון, ואפשר לאמר שהכי הרשים אותנו, הינו מנזר מולדוביטה (Moldovita). גם מבפנים וגם מבחוץ הציורים השתמרו במצב טוב. הנזירה ששמרה על המקום דיברה איתנו ממושכות, אך כשרצינו להצטלם איתה סירבה כי אסור להן להצטלם. בכניסה לסוצ'ביצה לפני שלט הכפר בצד ימין מצאנו את פנסיון ליטיציה, שאירח אותנו כיד המלך. הכל היה טעים מאד.
יום ב' - 25.5.09 - גם ארוחת הבוקר אצל ליטיציה היתה עשירה מאד. המחיר שרצתה, 180 רון לזוג, כולל שתי ארוחות ונתנו לה עוד 20 רון כתשורה. אגב, בחצר יש לגברת חתול שחור בשם אובמה. נסענו למנזר סוצ'ביצה, שנחשב לגדול והיפה במנזרי בוקובינה. המנזר נמצא בתוך מתחם, המכוסה בפרסקות בצבעי ירוק - אדום. סולם המידות הטובות בצד צפון מכיל 30 שלבים מהגיהנום לגן עדן בצבעים אדום, בורדו וירוק. למרות שעברו כ-500 שנה מאז שנצבעו, הצבעים הטבעיים נשמרו רעננים. הציורים שמחוץ לכנסיה נועדו למשוך מאמינים מבין תושבי הכפרים הסמוכים, שלא ידעו קרא וכתוב. משם נסענו למנזר ארבור (Arbore), שהוא הפחות יפה מכולם, כיוון שהצבעים דהו -; אפשר לוותר עליו.
משם נסענו למנזר וורונז (Varonez). הצבע הדומיננטי הוא כחול. האתר הוכרז על ידי אונסק``ו כאתר מורשת עולמית. הציור בקיר המערבי מתאר את יום הדין. זהו הפרסקו היפה ביותר בבוקובינה. בחלק העליון מלאכים עם סמלי המזלות, כדי להמחיש את קץ הזמן. ציור הקיר האמצעי מתאר את האנושות המובאת לדין. משמאל פטרוש הקדוש, מימין משה ומתחת תחיית המתים. בקיר הצפוני סיפורים מספר בראשית. בקיר הדרומי -; חוטר ישי. בפנים דיוקן של שטפאן הגדול, המגיש לישו את הכנסייה של וורנץ.
אמנות מקומית ומוזיאון מיוחד בטרפסטי
קרוב לשם שוכן הכפר מרגינאה (Marginea). מצאנו בתי-מלאכה, שמעבדים קרמיקה שחורה ומכינים צלחות וכדים עם ציורים מהווי רומניה עליהם. ראינו בית מלאכה בפעולה וקנינו מוצרים למזכרת. משם המשכנו לסוצ'אבה. השעה היתה שעת צהרים, רצינו לאכול וגם נזקקנו ל- Change כדי להחליף כסף בחנות התכשיטים ממול למקדונלד'ס. זו הסיבה שנכנסנו לעיר, אחרת הכניסה אליה מיותרת. נכנסנו לאיזור מולדביה. סוצ'אבה היתה עיר הבירה של מולדביה בשנים 1565-1338 ונתיב חשוב בין אוקראינה לאיסטנבול. נסענו לטרגו ניאמץ (Targu Neamt) ובכניסה מצאנו פנסיון, שריח של ביוב עלה מהאמבטיה בו.
יום ג' -; 26.5.09 - נסענו דרומה לכיוון רומן (Roman), כשמטרתנו להגיע לטרפסטי (Tarpesti) -; בה נמצא המוזיאון המדהים של יון ויילנה פופה. בכפר ראינו ברווזים ותרנגולות משוטטים. הביקור במקום היה מאלף. הזוג הנ"ל, בני 90 כמעט שניהם, צלולים לגמרי וחיוניים. יילנה נתנה לנו הסבר על השער שגולף על ידי בעלה ועל כל פסלי האבן שיצר והסיפור מאחוריהם. הראתה את המסכות שהיא ייצרה, את אוסף הווסטים הרקומים שתרם למוזיאון אחד מתושבי הכפר וכן אוספים של מטבעות, כולל מישראל, אוסף של אופינץ' שהם מן ערדליים מעור, ספר תפילה מ-1821 שנראה כמו חדש ועוד. שעה וחצי של ביקור וחווייה בלתי רגילה. כשנפרדנו ממנה היא נישקה אותנו וזכתה לטיפ נדיב מאיתנו- 50 רון.
משם המשכנו למנזר אגפיה -; מטופח, אך אחרי כל המנזרים של בוקובינה אפשר לוותר עליו. המשכנו לביקז ועצרנו בדוראו (Durau), שנמצאת לרגלי הר צ'אחלאו. אפשר לצאת ממנה לטיול רגלי למפל, אך נאמר לנו שההליכה אליו אורכת שעתיים לכל כיוון, המפל נמצא בתוך יער והיינו עלולים להקלע לחושך - ויתרנו. התחלנו לנסוע לאורך אגם ביקז, אגם מלאכותי עם צבע תכלת בכל הגוונים -; מרשים מאד. לעת ערב עצרנו בפנסיון ברנדה, שנמצא ממש מול הר צ'אחלאו כ-20 ק"מ מביקז. ארוחת הערב על גדות האגם בפנסיון, ברקע הנוף המדהים.
בית הכנסת מאבן, העתיק ביותר ברומניה
יום ד' -; 27.5.09 - נסענו לאורך אגם ביקאז והגענו לפיאטרה ניאמץ, עיר ציורית ונעימה. הבירה של איזור הניאמץ. ביקרנו בבית הכנסת מאבן, העתיק ביותר ברומניה. אחד משליטי מולדובה קיבל מקלט מפני הטורקים על ידי הקהילה היהודית. הוא הולבש בטלית, התפלל בין היהודים וחייו ניצלו. עד אז ליהודים היה אסור לבנות בית כנסת מאבן כסמל לזמניות הקהילה היהודית באזור. כאות הוקרה, השליט אישר לאחר מכן לבנות את בית הכנסת הראשון מאבן. ההיסטוריה מספרת שהבעל שם-טוב, בדרכו מגליציה לארץ, עצר והתפלל כאן במשך חודשים. לצערנו, המקום היה סגור וראינו אותו רק מבחוץ.
העיר יפה, עם קישוטים של ביצים וארנבות ויש בה מבנים יפים וגם רכבל, אך מפאת קוצר זמן לא נסענו בו. קניון ביקז נגלה לנו - מדהים עם צוקים אנכיים שקרובים זה לזה. קיילה ביקאז נבחר כאחד המקומות היפים באירופה. מצאנו את האגם האדום (Lacu Rosu) לאחר שעצרנו לקנות עוגת קורטוש. הצבע הירוק של האגם מדהים. המשכנו לספנטו גיאורגיני ולנו במלון בכניסה לעיירה.
יום ה' -; 28.5.09 - מספנטו גיאורגיני נסענו לבוזאו (Buzau), בדרך יפהפיה, לאורך נהר בוזאו, שבהמשכו הופך לאגם גדול בצבע ירוק, ששמו Ruise. מבוזאו נסענו כ -17 ק"מ צפונה לברקה (Berca) כדי לבקר ב- Piclele Mari וב- Mici - תופעה וולקנית יוצאת דופן של הרי געש בוציים. ביקרנו רק בפיקללה מפאת קוצר הזמן. השילוט הינו ל- Vulcanic Noioresti. זו גבעה שבמרומה נוף יפה והרי געש קטנים, שכל הזמן מבעבעים ובוץ שחור נשפך מהלוע. הדרך לכאן עוברת בסביבה וולקנית יפה.
מכאן נסענו דרך פלויישטי לבוקרשט, 100 ק"מ עד על כביש E.85. ביקור בבוקרשט השארנו לטיול הבא, כי העדפנו לראות יותר טבע. למחרת השכם בבוקר עלינו על טיסה חזרה לישראל.
