בעקבות המלכה לואיזה: לגלות את הארמונות בברלין והאזור

נוסעים לברלין ורוצים לצאת מעט מהמסלול שכולם מטיילים בו? הנה רעיון מלכותי במיוחד: הצטרפו לכתבנו, שביקר בכמה מהארמונות של אחת הדמויות המיתולוגיות בהיסטוריה המקומית - המלכה לואיזה. גלריה מוזהבת, אי של טווסים שמהלכים בו חופשי, מטבח שהוא ארמון בפני עצמו ומלך שנקבר עם הכלבים שלו - בואו להציץ לחייהם של היפים והמלכותיים!
איתמר ברק - מנהל תוכן אתר למטייל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: בעקבות המלכה לואיזה: לגלות את הארמונות בברלין והאזור
צילום: איתמר ברק

ב-10 במרץ 1776 נולדה בהמבורג, גרמניה, תינוקת קטנה בשם לואיזה אוגוסט וילהלמינה אמלי לבית מקלנבורג-שטרליץ (Mecklenburg-Strelitz), שביום מן הימים יכתבו עליה את השורות הבאות: “הוד והדר שאין דומה להם מציפים את כולנו, עם בואה של הנסיכה האגדית. הלבבות יוצאים לראותה, לחוש בזוהרה ובטוב ליבה, שאינם מותירים ולו נפש אחת לא מבורכת”. אותה התינוקת תהפוך למלכת פרוסיה הגדולה והנערצת לואיזה (Louise).

לואיזה גדלה בצניעות יחסית, לא כבת האצולה הגבוהה. כל חייה היתה קשובה וקרובה לנזקקים והיתה נגישה יותר מכל בני האצולה לעמה. בעלה היה אף השליט הראשון שיצא, עם עלייתו לשלטון, למסע היכרות ברחבי המדינה, מלווה ברעייתו, מה שלא היה מקובל בכלל. עד היום, נחשבת לואיזה כ”גברת הראשונה” של כל הזמנים בגרמניה או, אם תרצו, ה”נסיכה דיאנה” של המאה ה-18. גם היא סיימה את חייה בטרם עת, בנסיבות טרגיות.

האהוב ביותר: ארמון שרלוטנבורג בברלין

הדוכס ממקלונבורג, דודה של לואיזה, ביקש להתקרב למלך פרוסיה ורקח איתו “מזימה”: נשף שבו ייפגשו לואיזה היפהפייה, בעלת העיניים הכחולות, ויורש העצר. כך יוכלו להשיא אותם. מה שהיה אמור להיות עוד שידוך מלכותי, שלא לומר מלאכותי, הפך דווקא לסיפור אהבה אמיתי – השניים התאהבו ונפגשו שוב ושוב בזמן האירוסין.

לואיזה עברה יחד עם בעלה המלך להתגורר בברלין. ארמון שרלוטנבורג (Schloss Charlottenburg) שבמערב העיר שימש כארמון קיץ לשבעה דורות מלכים, בני משפחת הוהנצולרן (Hohenzollern). כל אחד מהם שפך פה אוקיינוסים של כסף, כדי “להתאים” לעצמו את הארמון: אינספור שיפוצים, שינויים, תוספות. זה היה הארמון האהוב ביותר על לואיזה. היא ומשפחתה התגוררו כאן במשך חודשיים-שלושה בשנה וכיאה לאותה התקופה, הם עשו זאת בקומות שונות: פרידריך היה הג'נטלמן המושלם כשוויתר עבור לואיזה על הקומה העליונה, שמחלונותיה נשקפים גני הארמון היפהפיים ואגם פסטורלי.

נכנסנו אל האגף המכונה “הארמון הישן”, טיפסנו בגרם מדרגות, רחב ומלכותי כמו בסרטים, והתחלנו לעבור בשרשרת אולמות מרהיבים. “כאן, באולמות האלה, נערכו נשפים, קבלות פנים מפוארות, מסיבות...”, סיפר לנו בלחש המדריך רודולף. יכולנו לראות אותו מפליג בדימיון עם כל מילה. המשכנו בסיור הצבעוני. התחלנו בהיכל מבהיק בלובן וזהב, ממנו המשכנו לצעוד על רצפת הפרקט החורקת לאחת מגולות הכותרת של הארמון: “הגלריה המוזהבת” (Goldene Galerie). צלעות ההיכל הן מראות וקירות טורקיז, שעליהם פיתוחים מוזהבים בצורת פרחים ועצים, מה שהקנה את התחושה שנמצאים באותו הגן שנשקף מהחלונות. “זו הדוגמה הבולטת והמפורסמת ביותר לסגנון הרוקוקו מתקופת פרידריך הגדול” התגאה רודולף ואנחנו לא יכולנו להפסיק לצלם.

המשכנו לעבור בין האולמות – ריהוט מפואר, טפטים ססגוניים על הקירות בשלל צבעים, כדים, וילונות כבדים… פה מגיע הקטע בביקור בארמון, שאתם ממש צריכים להעריך את מה שאתם רואים. כשבעים אחוזים מהארמון נחרבו במלחמת העולם השניה ועבודות השיקום החלו כבר בשנות ה-50'. בעוד שמרבית הריהוט והחפצים נשמרו בבונקרים, לא נותרו הרבה עדויות, לפחות לא בצבע, לעיצוב הפנים של חדרי הארמון. לכן, רוב מה שתראו בתוך הארמון פרי תורה שלמה, שאפשר לכנות אותה “אמנות האינדוקציה” – בזכות שברי חפצים, חצאי כורסאות, פיסת טפט קטנה, תמונות בשחור-לבן או איזה מעקה שנותר, הסיקו החוקרים מסקנות כמעט ודאיות באשר למראה החדרים כולם, לפני ההרס. כאילו לקחו את ה-DNA של כל השרידים שמצאו וממנו בראו מחדש עולם שלם, שנקרא ארמון שרלטונבורג. “פארק היורה” של הארמונות.

יצאנו אל הגן האחורי הגדול. עברנו בין כרי דשא רחבים וערוגות פרחים מהונדסות. הלכנו על השביל המרכזי ומולנו נח לו האגם השליו, סביבו חורשת עצים ומדשאות, עליהן אפשר להשתזף בקיץ. כל מלכה היתה שמחה לכזה גן ולואיזה באמת אהבה אותו מאוד, בייחוד את האי הקטן שבו, שנקרא כיום על שמה. במאוזוליאום הסמוך, שבו ניתן לבקר, טמונה לואיזה יחד עם בני משפחתה. “זהו הסימן למחזור החיים – האי שלואיזה אהבה כל כך בחייה והמאוזוליאום, שבו היא קבורה. חיים ומוות”, אמר רודולף בחרדת קודש, בזמן שנכנסנו פנימה בדממה. גילינו שם ארבעה סרקופגים משיש לבן, שעליהם פסלי בני משפחת המלוכה נחים את מנוחתם עדן. מידע חיוני: הגן פתוח כל השנה והכניסה אליו חופשית. הכניסה לארמון היא בימים שלישי-ראשון, החל מ-10:00 בבוקר ועד 17:00 בחורף או 18:00 בקיץ. מחיר 12 אירו. כתובת: Spandauer Damm 20-24, קוים S41, S42, S46 לתחנת S Westend. אתר: www.spsg.de.

הרבה פאר וללא דאגות: הארמונות בפוטסדאם

העיר פוטסדאם (Potsdam), הסמוכה לברלין, היתה גם היא מקום משכנם של מלכי פרוסיה, כולל לואיזה ופרידריך שלה. לעיר היסטוריה בת יותר מאלף שנים וכיום היא משמשת בירת מדינת ברנדנבורג. תמצאו בה עושר ארכיטקטוני, של מיטב אדריכלי גרמניה. האתר המרכזי בעיר הוא ארמון סנסוסי (Schloss Sanssouci), ששימש כארמון הקיץ של פרידריך הגדול, מקום המפלט שלו מהבלגן והפוליטיקה בברלין. פירוש השם מצרפתית הוא “ללא דאגות”. איך מונעים אותן? אם הייתם שואלים את פרידריך הגדול, הוא היה עונה לכם “אני מגיע לכאן רק עם 11 הכלבים האהובים שלי ואני לא רוצה לראות בכלל נשים!”. ובאמת, לא היו נשים במתחם הארמון, גם לא בצוות העובדים.

הגענו אל רחבת הכניסה, המוקפת אכסדראות נאות ונכנסנו לביקור בארמון המפואר, שנבנה בסגנון הרוקוקו. חזיתו צהובה, עליה פיתוחים ופסלי אבן וכיפתו ירקרקה. הארמון אינו גדול במיוחד, יש בו רק כמה חדרים והוא בנוי במפלס אחד, אך הוא עדין נחשב כמקבילה הגרמנית של ארמון ורסאי. לקחנו מדריך קולי באנגלית והצטרפנו לסיור בין החדרים. כמצופה מארמון של מלך כה דגול, תמצאו חדר מפואר לכל שימוש: חדר שינה, גלריה, ספריה, חדר הסבה, חדר נגינה, חדר מחשבה, חדר ללא מחשבה. כל מסדרון וכל חדר יפה יותר מקודמו – רצפות פרקט מעוטרות, מרבדים כבדים, כיסאות ושולחנות מוזהבים, נברשות, פסנתרים עתיקים, כורסאות משי. כל העושר המלכותי והמצועצע שתוכלו לדמיין – מול העיניים. בחדר ההסבה תבחינו בכורסה שבה נפרד פרידריך הגדול בשיבה טובה מהעולם. החדר המפתיע ביותר הוא “חדר הפרחים”, שעוצב כולו כגן פרא. על הקירות טפטים שבתחתיתם ציור המדמה גדר ומעליה איורי צמחים ועצים וסביב מכל עבר פיתוחים בצורת קופים, תוכים, עגורים והכל מזהב, אפילו קורי עכביש (באמת). ג'ונגל מצויר.

לאחר הביקור בארמון, יצאנו לטייל בגן האחורי היפהפה, המאורגן בצורה סימטרית מופלאה מטרסות, שעליהן גן גפנים. כדי לנקות את הראש, פרידריך הגדול טייל בגנים עם כלביו האהובים ומשאלתו היתה להיקבר כאן. ואכן, קברו (הדי צנוע) ניצב על הטרסה העליונה ולצידו קבורים גם הכלבים, לכל אחד מהם מצבה. אם חשבתם שלהניח אבן על קבר זה מקורי, קבלו את מנהג הגרמנים: הם מניחים קליפות תפוחי אדמה על קברו של פרידריך. זהו זכר למלחמתו ברעב הגדול, כשהורה על הגברת גידול תפוחי האדמה. לואיזה ובעלה, שלא חיבבו כל כך את כל ההוד וההדר הזה, הורו על שינויים במבנה, שמטרתם היתה בעיקר הרחבת האגפים של צוות הארמון והשירות. מידע חיוני: הארמון פתוח בימים שלישי-ראשון בשעות 10:00-17:00. מחיר כניסה: 8-12 אירו. ניתן להוסיף 3 אירו עבור אישור צילום. הכניסה מתבצעת בסבבים לפי שעות מוגדרות. כתובת: Maulbeerallee, Potsdam. ניתן להגיע מברלין באמצעות קוי המטרו S7 או S5 מתחנות Zoologischer Garten ,Friedrichstrasse או בקו האזורי RE1. מהתחנה המרכזית בפוטסדאם ניתן להגיע לארמון באמצעות קו אוטובוס 694, 695 או בחשמלית 96, 98. אתר: www.spsg.de

ארמון סנסוסי הוא רק חלק אחד מפארק סנסוסי (Park Sanssouci), הרחב יותר. זוהי הריאה הירוקה של פוטסדאם ובשטחו תמצאו עוד ארמונות ומקומות מעניינים. בית התה הסיני (Chinesisches Haus), הקטן והחמוד, נבנה ממש בתוך החורשה כמבנה גן קטן, שבו יכלו לערוך פגישות ואירועים שונים. עוד תמצאו כאן גלרייה, שנבנתה במקור עבור פרידריך כחממה, שבה הוא גידל פירות טרופיים. בצידו המערבי של הפארק, במרחק הליכה של כקילומטר אחד מסנסוסי, נמצא הארמון החדש (Neues Palais), שנבנה בסגנון הבארוק, לאחר נצחונה של פרוסיה במלחמת שבע השנים. המבנה הענק, שצבעו חום-אדמדם, הוא הניגוד המוחלט לסנסוסי, הצנוע במידותיו. בארמון זה כמאתיים חדרים, אולמות נשפים ענקיים, דירות מפוארות ואפילו תיאטרון בן שתי קומות. מול הארמון החדש ניצבים שני מבנים שנראים בעצמם כמו ארמונות אבל אלו הם בסך הכל שני מטבחים, ששימשו את הארמון. שם היו מכינים את האוכל ונושאים אותו אל הארמון בתעלות תת-קרקעיות. כל האופרציה הזו נעשתה עבור שבועיים בשנה בלבד (!), שבהם התארחה כאן המשפחה המלכותית. מחיר הכניסה לארמון זה הוא 6-8 אירו. אתר: www.spsg.de

רוב התיירים המגיעים לפוטסדאם ממשיכים אחרי הארמונות האלו לביקור בעיר העתיקה, אולם אנחנו ביקרנו דווקא בשני אתרים אחרים, קצת מחוץ למסלול השחוק: הראשון הוא ארמון סיסיליאנהוף (Schloss Cecilienhof). זהו הארמון האחרון שנבנה עבור משפחת הוהנצולרן, בין השנים 1913-1917. הארמון תוכנן כאחוזה כפרית ונועד להשתלב בנוף שמסביב – רעפים אדומים, חלונות עץ, צמחים מטפסים על הקירות ובעיקר גן מטורף, פורח ומרהיב. למבנה זה חשיבות היסטורית עצומה – כאן נחתם הסכם פוטסדאם בין בנות הברית, בסיום מלחמת העולם השניה. מבנה זה מסמל את חלוקתה של אירופה עם הקמת החומה ותחילתה של המלחמה הקרה. גם אם לא דחופה לכם ההיסטוריה ואתם עם רכב, כדאי לקפוץ לכאן ולו בשביל טיול קצר בגן (מה עוד שהכניסה לגן אינה כרוכה בתשלום, אלא בתרומה צנועה, אם תרצו) – שיחים ירוקים גזומים לכדורים מדוייקים, צמחים בשלל צבעים, ערוגות פרחים מוקפדות ובשרניות ומסביב אחו טבעי, כאילו פראי. לא יאומן שבאמצע כל היופי של הגן הזה, עברה עד 1991 החומה בת ארבעת המטרים. מידע חיוני: הארמון פתוח בימים שלישי-ראשון, בין השעות 10:00-17:00. מחיר: 6-8 אירו. כתובת: Im Neuen Garten 11. אתר: www.spsg.de.

עוד פינה פחות מוכרת בפוטסדאם היא הבלוודרה (Schloss Belvedere auf dem Pfingstberg) – מבנה התצפית המפואר, שהקים בעלה של לואיזה, על גבעת פינגסטברג (Pfingstberg). ניתן להגיע לבלוודרה באמצעות הגעה לכתובת הרשמית, אולם אנחנו החנינו את הרכב מול בית מספר 45A ברחוב Große Weinmeisterstraße. מאחורי הבית הקטן, תבחינו בשביל העובר בשדה ומתפתל עד ראש הגבעה. טיילנו בשבילים המובילים מעלה לבלוודרה ומסתבר שיש לזה שם בפני עצמו: lustwandeln, כלומר “הליכה בשביל הכיף”. “אנשי האצולה היו משועממים. לא היו הרבה דברים שהעסיקו אותם, לכן הם הקפידו לצאת לטייל בשבילי שכאלו, על מנת לראות ולהיראות”, סיפרה המדריכה מגדלנה. כשהגענו, נגלה לעינינו המבנה המרשים, כמו מקדש רומי.

בריכת מים ירקרקה מאכלסת את החצר הפנימית של המבנה, אכסדראות מקושתות מביטות עליה משני הצדדים ומעליהם נישאים שני מגדלי תצפית גבוהים. עלינו במדרגות הרחבות ועברנו באכסדראות. טיפסנו במדרגות ספירלה צפופות אל הגג של אחד משני המגדלים. שם נגלה לעינינו נוף פנורמי נפלא של כל פוטסדאם וסביבותיה, נהר האבל (Havel) והעיר ברלין. מגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ נראה מכאן בבירור. היה לנו מזל גדול – השמיים הכחולים והרוח הנעימה הפכו את הביקור למשתלם במיוחד. מידע חיוני: כדי להגיע מהתחנה המרכזית של פוטסדאם, יש לקחת את קוי הטראם 92 או 96 לתחנת Puschkinallee או Am Schragen. לחילופין, ניתן לקחת את קו אוטובוס מספר 68 לתחנה Potsdam, Am Pfingstberg. שעות פתיחה: אפריל עד אוקטובר 10:00-18:00, בחודשים מרץ ונובמבר פתוח רק בימים שבת וראשון עד השעה 16:00. מחיר: 1.5-4 אירו. אתר: www.pfingstberg.de

החופש, החופש, החופש: הארמון באי הטווסים

לפני שפרידריך ירש את אביו, הזוג התגורר בכפר הקטן פארץ (Paretz), לא רחוק מברלין. לכאן המשיכו לברוח מדי פעם גם לאחר שעלו לשלטון, לבלות זמן איכות פרטי עם ילדיהם. שניהם חיבבו יותר את חיי הכפר, בייחוד לואיזה, שאהבה להיות קרובה לקהילה, גם כשהפכה למלכת פרוסיה. לא פלא שביום הולדתה הראשון כנסיכה, שאל אותה חמה הקיסר “מה תרצי לקבל כמתנה?”. מה אתם הייתם מבקשים, אם מלך היה שואל אתכם שאלה כזו? אני הייתי מבקש ארמון וכרכרה. לואיזה רק ביקשה כסף, למתנות שאותן היא תחלק ליתומים ולילדים נזקקים.

מקום אחר שבו זכתה משפחת המלוכה בקצת שקט, היה אי הטווסים (Pfaueninsel) הפיצפון, שעל נהר ההאבל, דרום-מערבית לברלין. את הארמון (הדי מצחיק הזה, יש להודות) בנה אביו של פרידריך, בסוף המאה ה-18, והוא ייעד אותו בעיקר כווילה פרטית לזוג, המקום שבו יוכל לבלות עם פילגשו – דבר שהרתיח מאוד את פרידריך. כנראה שהקארמה על הארמון הזה והפילגש לא היתה הכי טובה, כי המלך נפטר מהתקף לב, בטרם הסתיימה הבנייה. לאחר שעלו לשלטון, לואיזה ובעלה השתמשו במבנה כבית נופש להם ולילדיהם. למען האמת, מיד כשהגענו, הרגשנו קצת כמו בדיסנילנד.

מבחוץ, נראה הארמון כתפאורת תיאטרון, קוליסה מעץ שמאחוריה אין דבר. מין מצודה ימי-ביניימית, בעלת שני מגדלים עגולים וגשר המחבר ביניהם. כיוון שהמבנה עשוי מעץ, תופעה ייחודית לתקופה ההיא, הוא יועד אך ורק לחופשות קיץ, שכן כפור החורף לא מאפשר מגורים בבית עץ. המשפחה בילתה זמן רב בגנים שעל האי, שבהם משוטטים עד היום טווסים בחופשיות (מכאן שם האי). פרידריך אהב חיות ולאורך השנים יצר כאן גן חיות ענק. בשנת 1842 העבירו מכאן 850 בעלי חיים למה שהיה ראשיתו של גן החיות המפורסם בברלין.

למרות שהארמון נראה כמו תפאורה בלבד, דווקא הביקור פה נתן את התחושה הכי אותנטית, מכל הארמונות בהם ביקרנו. המבנה הזה ניצל מהפצצות במלחמת העולם וכוחות הברית לא ניצלו אותו לשום מטרה. כל מה שתראו כאן הוא מקורי לחלוטין ולא רק זה, אלא שהוחלט לא לשחזר את הארמון ותכולתו כפי שעושים בארמונות אחרים, אלא רק לתחזק אותו ולהשאיר כמו שהוא. לכן, הטפטים מעט דהויים, הווילונות קצת מתפוררים ויש סימנים על הקירות. כאילו הזמן עצר מלכת. הרגשנו קצת כמו להיכנס לנעלי הבית של לואיזה ופרידריך, אבל לא רק בתיאוריה. אלא ממש – כדי לצמצם את הפגיעה במקום למינימום, התבקשנו לחלוץ את נעליים בכניסה ובמקומם לנעול סוג של… נעלי בית גדולות, כדי לא לפגוע ברצפת הפרקט המקורית. עברנו בין החדרים הקטנים, שבהם מיטות קטנות עם מצעים פשוטים. באחד החדרים ראינו כמה כובעי קש אותנטיים ששימשו את לואיזה (שאגב, בדיוק כמו דיאנה, היתה אייקון אופנה של תקופתה).

עלינו במדרגות הספירלה לקומה העליונה, ונכנסנו אל אולם המוזיקה המרשים. האולם כולו בגווני חום שונים – רצפת פרקט, נברשות, מראות, קירות שיש בצבעי אדמה… רגע, לא. מביטים היטב אל תוך השיש שממנו עשויים הקירות ומגלים שזה לא שיש. אלו הם גם קירות עץ, מלאכת אמן מטורפת עשויה מ-12 סוגי עץ שונים, המקנים לקירות מראה של שיש, כאילו עכשיו הגיע מאיטליה.

יצאנו מהארמון החמוד וטיילנו עוד בשבילי הגן היפה שעל האי. מגן החיות של פרידריך נותר רק כלוב הציפורים הגדול, שבו תוכלו לראות מינים שונים של בעלי כנף. אם תהיו רעבים, יש כאן פונדק חמוד מאוד בשם Wirtshaus zur Pfaueninsel, שבו אפשר ליהנות מאוכל מקומי טעים. כמובן שתמצאו כאן בתפריט את הנקניקיה המפורסמת Thuringer Bratwurst. תמורת 9 אירו וחצי תקבלו את הנקניקיה, בתוספת פירה נהדר וכרוב כבוש בסגנון המקומי. טעים.

מי באמת מושכת בחוטים

לואיזה לא עסקה כל היום בשעשועים, כמצופה ממלכה. היא היתה דמות חשובה בחצרו של בעלה, שנועץ איתה בהחלטות החשובות. היא היתה זו ששכנעה את בעלה להצטרף למלחמה בנפוליאון, בה הפסידו. כשהגיעה העת לדון איתו על תנאי הכניעה, לא היה זה המלך שנפגש עם נפוליאון, אלא לואיזה ההריונית היא חשבה שהכובש יהיה רחום יותר כלפיה. לצערה ולצער הגרמנים, זה לא קרה. למרות הכל, האהבה אליה רק גאתה יותר בקרב הציבור בזכות זאת.

לאחר שלוש שנות גלות קשה במיוחד, חזרה המשפחה בשנת 1809 לארמון שרלוטנבורג, כדי לגלות שהוא נבזז לחלוטין על ידי נפוליאון. ב-19 ביולי 1810, בעת ביקור בבית הוריה נפטרה לואיזה ממחלה ויש האומרים מכאב לב, והיא בת 34 בלבד. שניים מבניה של לואיזה הפכו לאחר מכן למלכי פרוסיה. קחו עובדה זו, הוסיפו לה את הילת “מלכת הלבבות” מפרוסיה והנה קיבלתם סיפור מהאגדות, אבל אמיתי לחלוטין.

צפו בווידאו קצרצר (2 וחצי דקות) מהארמונות של לואיזה:

הכתב היה אורח לשכת התיירות של גרמניה בישראל. לאתר הרשמי בעברית >>

לתחילת הכתבה

מחפשים עוד רעיונות לטיולים בברלין והאזור? הנה כמה כתבות:

יעדי הכתבה

נקודות עניין שהוזכרו בכתבה

כתבות מומלצות עבורך על גרמניה