מגיעים להואה
להואה (Hue) אנחנו מגיעים מנין בין (Ninh Binh), לאחר נסיעת לילה קשה שנמשכה 11 שעות של טילטולים, קפיצות ועצירות פתע. "אוטוסטראדה מספר 1" רחוקה מלהיות כביש טוב והיא מלאה במהמורות ובורות. צורת הנהיגה הויאטנמית כמעט ולא מתחשבת בכללי הנהיגה. הנהגים אוהבים להיצמד לפגוש הרכב שנוסע לפניהם ויוצאים לעקיפות חדות, פתאומיות ומהירות. כיוון שאין ראות וזמן הבלימה אפסי, הנסיעה רצופה בבלימות פתאומיות שמטלטלות בבת אחת את כל האוטובוס ויושביו ומדירות שינה מעיני רוב הנוסעים. ככה זה בויאטנם. מרבית הנסיעה עברה עלינו בשמירה על הבנות (שנמנמו) שלא יפלו עקב הבלימות והקפיצות. הגענו עייפים ומותשים.
הואה (Hue) מקדמת את פנינו בברכה ואנחנו נהנים מיומיים רצופים של שמש נעימה (בהואה רוב הזמן גשום). טבע ואני התקררנו מאוד בנין בין. כיוון שההתקררות לא עוברת, החלטנו ללכת לרופא טבעי ויאטנמי, שירשום לטבע פורמולת צמחי מרפא. הגענו למרפאה ופגשנו ברופא חמוד שדיבר רק ויאטנמית. הוא ראה את טבע, הבין מה צריך לתת לה ובדק במלאי המדהים של צמחי המרפא שלו. לאחר שגילה שהתרופה אזלה, שלח אותנו, עם מרשם וכתובת, לבית מרקחת ויאטנמי גדול בו מוכרים תרופות טבעיות ויאטנמיות וסיניות. למחרת בדרך חזרה מהעיר האסורה, עברנו עם שני נהגי הסיאקלו שלנו בבית המרקחת הויאטנמי המדהים. בית המרקחת מלא לכל אורכו בהמון תאים, עם מיכלי זכוכית שקופים, בהם יש תרופות מהצומח והחי.
הוקסמנו מהשפע, הצבעונית והריחות הנהדרים. הבנות עברו בין התאים והמיכלים, בודקות אותם בסקרנות רבה. הן נדהמו למצוא בין המיכלים נשלי נחש וקרני חיות והתקשו להאמין שמכינים מהם תרופות. קנינו פורמולת צמחים לטבע ופורמולה לי, בעזרת תיווכו של נהג הסאיקלו החמוד שלנו, ששימש כמתורגמן וקיבלנו מתנות לכבוד השנה החדשה (2 לוחות שנה יפים), נתנו אותן בשמחה לנהגי הסאיקלו שלנו, כהוקרה על התיווך והעזרה הברוכה והם הודו לנו ושמחו כמו שני ילדים קטנים שקיבלו הפתעה יקרת ערך. נהג הסיאקלו המתורגמן, קיפץ לו ברחוב, מחייך לכל עבר תוך שהוא מניף את המתנה באוויר. העיר האסורה (The Citadel) גדולה ויפה. רובה נהרס מההפצצות והקרבות הקשים שנערכו בהואה במלחמה האחרונה והיא עוברת שיקום ושיחזור איטי אך יפה. היה יפה לראות איך מקדש, אותו ראינו לפני 11 שנה, הרוס כמעט עד יסוד, בתחילת תהליכי השיקום , הפך למקדש מרשים ויפה.
בילינו בחקר המתחם הגדול, תוך גילוי מקדשים, שערים ומבנים יפים. הכניסה לעיר האסורה עולה 55,000 דונג למבוגר. ילדים נכנסים בחינם. בכל יום מתקיים בארמון הקיסר מופע של מוסיקה, שירה וריקוד אתניים. המופע נערך בשעות: 9-9:30 ,9:30-10 בבוקר. 14:30-15, 15:30-16 בצהריים. למחרת שטנו לטיול יומי בסירה פרטית לאורך נהר הבשמים (Perfum River). לאחר ארוחת הבוקר אספו אותנו נהגי הסאיקלו מהמלון אל המזח, שם פגשנו את החבר של נהג הסיאקלו ואישתו- בעלי הסירה. נפרדנו לשלום מהנהגים ועלינו לסירת דרקון, עם חרטום בצורת ראש דרקון צבעוני ונחמד. הבנות מאוד התרגשו לשוט בסירת דרקון ונהנו מכך שיש לנו סירה פרטית. שטנו בשלווה, לאורך הנהר הרחב והיפה ונהנו לראות את החיים ליד הנהר. ראינו סירות ששולות בוץ מהנהר ופורקות אותו בחוף, סירות בית קטנות, ביקרנו בפגודה יפה (Thien Mu Pagoda) שסימלה את ההתנגדות למשטר הקומוניסטי, כיוון שממנה יצאו נזירים בודהיסטים במחאה כנגד השלטון. התפעלנו מקברי קיסרים עתיקים ומרשימים (Tu Duc, Khai Dinh, Hon Chem Temple).
קינחנו בקניית בגדי משי לבנות ומזכרות שמכרה לנו בעלת הסירה. את הטיול לפגודה ולקברים ניתן לעשות בכמה דרכים:
1. שייט בסירה פרטית אותו ניתן לתאם בכל משרד נסיעות. עלות: 10 דולר לשייט, לא כולל דמי כניסה לאתרים (50,000 דונג לכל מקדש).
2. שייט עם קבוצה, דרך משרד נסיעות. עלות: 4 דולר לאיש, כולל מדריך וארוחת צהריים בסירה, לא
כולל דמי כניסה לאתרים.
3. טיול יומי ברכב, המגיע לרוב האתרים החשובים והיפים. עלות: 6 דולר לאיש, כולל מדריך. ה"תור" כולל ביקור בעיר האסורה וממומלץ למי שזמנו קצר. לנו הוא נראה עמוס מידי לילדים.
4. השכרת אופנוע או אופניים וטיול עצמאי.
5. יש לקחת בחשבון שבחלק מהאתרים אליהם מגיעים בשייט ,יש להוסיף נסיעה של עוד 5-8 דקות באופנוע כיוון שהאתר נמצא כמה ק"מ ממקום העגינה (עלות אופנוע 1 נעה בין30,000-50,000 דונג, תלוי במרחק).
שיט בהויאן
אחרי מספר ימים בהואה והארכת הדרכון, המשכנו בדרכנו. נפרדנו מהמלון. הבנות קיבלו כל אחת חבילת שוקולוד במתנה לכבוד כריסמס הקרב ובא ושמחו מאוד. לאחר כשלוש וחצי שעות נסיעה הגענו להויאן (Hoi An). העיר העתיקה של הויאן (Hoi An) יפה ונעימה. נעים לשוטט ברחובותיה, בין הבתים והמקדשים הישנים, לעבור בין החנויות המדהימות והצבעוניות של בגדים, בדים, פנסים, תיקים, ונעלים, לטייל בשוק ולשבת במסעדה טובה ליד הנהר (רוב המסעדות ליד הנהר טובות). יפה במיוחד לטייל בעיר העתיקה, בלילה אז דולקים פנסים סיניים ברחובות בצבעי אדום. הויאן היא עיר של קניות. שפע החנויות, ההיצע והמחירים מפתים ואי אפשר שלא לקנות בה ולתפור בה בגדים, בין אם אלו בגדים מקומיים ממשי, או חליפות ובגדים שמתכננים עם התופרות החביבות. לכבוד חנוכה תפרנו לבנות חליפות משי ויאטנמיות יפיפיות וקנינו בשוק נרות שיספיקו לכל החג.
האטרקציה העיקרית בסביבות הויאן היא אתר עתיקות של תרבות הצ`מפה (Champa) שהתקיימה במקום בין המאות הרביעית לשלוש עשרה לספירה. האתר נקרא מי סון (My Son). אנחנו בחרנו באפשרות המשולבת של אוטובוס וסירה, אך לא הקפדנו לתאם את מזג האויר. לאחר כשעה וחצי של נסיעה בין כפרים הגענו לאתר עצמו. העתיקות מאוד לא מרשימות, כיוון שרוב המבנים נהרסו בהפצות האמריקנים. לדעתנו, ניתן בהחלט לוותר על הביקור באתר. בדרך חזרה עצר האוטובוס בצד הדרך והמדריך דרבן את כל מי שהזמין סירה בדרך חזרה לרדת מהאוטובוס.
רינת, בגלל צינון קשה מחליטה לוותר על השייט (בחוץ מטפטף מהבוקר...) ואני מסכים מיד, אך תגובה חריפה ובלתי צפויה מגיעה מהבנות -; הן לא מוכנות לוותר על השיט בסירה ולא מעניין אותן שום דבר! אנחנו מצטיידים במעילים ולאחר פרידה קצרה מאמא יורדים מהאוטובוס, מגיעים לנהר ורואים לפנינו סירה יפה, סגורה עם חלונות ומצפים בקוצר רוח לארוחת הצהרים. המדריך מפנה אותנו הצידה ומתברר שהסירה שלנו היא דגם מוקטן יותר וחסר חלונות... בשלב הזה אנחנו מבינים שאנחנו על ה"תור" הלא נכון, אבל זה מאוחר מדי... האוטובוס כבר נסע עם רינת להויאן ולנו צפויה שעה של שיט ברוח קרה.
הסירה מתנדנדת קלות, הרוח נושבת בחוזקה ואנחנו נאבקים בכפיות פלסטיק בניסיון לאכול את האורז הדביק (Stiky Rice) שקיבלנו לארוחת הצהרים. מיד לאחר שמצטרפת אלינו קבוצה נוספת, הסירה מתמלאת ואנחנו יוצאים לדרך. הגשם, שהחל כטפטוף הופך לגשם אמיתי ואנחנו פשוט יושבים בסירה ונרטבים! כל יושבי הסירה מצטופפים במרכז הסירה בניסיון להתחמק מהגשם ומתעטפים בכל דבר אפשרי. אנחנו מצויידים מצויין -; הבנות בבגדים חמים ובמעילים חמים ואני בפליס ומעיל רוח. בנוסף התעטפנו בשכמיית פלסטיק וחוץ מקצה האף והעיניים הינו כולנו עטופים. גם כיסוי הגשם של התיק לא איכזב והתיק נשאר יבש. הבנות שומרות על מורל גבוה יחסית למצב וכמעט לא מתלוננות.
כל שאר התיירים מכווצים מקור על מקומם ומנסים לצמצם את עצמם למינימום האפשרי כדי לספוג כמה שפחות גשם. לאחר כשעה שנדמית כמו נצח אנחנו מגיעים להויאן. ניצלנו. הגשם לא מפסיק לרגע ואנחנו מגיעים למלון בעזרתם של שני נהגי סאיקלו חביבים. הויאן כעת גשומה וקרירה וכך מזג האויר ברוב ערי החוף. קצת חבל לנו שאנחנו לא "בעונה" ולא יכולים ליהנות מהחופים והבריכה במלון. בגלל מזג האוויר מתחילה להתגבש אצלנו תוכנית לוותר על נטרנג ודלאת והנסיעה הארוכה לסיגון ובמקום זה לטוס ישירות לסיגון. אם מזג האוויר ישתפר בהמשך נוכל לנסוע למוינה מסיגון.
בגלל הגשמים הרבים הנהר ליד העיר עלה קצת על גדותיו. זה כמובן לא היה מפריע לנו, אלמלא הלכנו ערב אחד לאכול במסעדה מומלצת מאוד ליד הנהר. בתחילת הארוחה היו מעט מים בצידי הרחוב והמצב נראה סביר בהחלט. אנשים נסעו באופניים ,המסעדה הוסיפה להתמלא ואנחנו אכלנו בנחת. במהלך הארוחה המים הלכו וגאו ופלשו למדרכה והציפו את כל הרחוב... ויתרנו על הקינוח, קיפלנו מכנסיים, לקחנו את הבנות על הידיים ומיהרנו לפלס דרך בין מרפסות של מסעדות שכנות עד שהגענו לרחוב יבש. באחד הימים המחשב שלנו נופח את נשמתו ו"מתרסק" מצבי הבריאותי לא משתפר ואנחנו מחליטים לטוס ישירות לסייגון החמה כדי לטפל בי ובמחשב (בסייגון יש מעבדות מורשות של I.B.M ומרפאה מערבית מתקדמת).
ההתקררות שלי מחמירה והופכת למחלה מלאת גודש וליחה, אוזני נסתמות לגמרי ואנו פונים לייעוץ רפואי. לאחר 3 ימים בהם אין שיפור, למרות התרופה שניתנה לי, אני מתקשרת ל"מדיקל פמלי" ומתייעצת עם ד"ר רפי קוט שמייעץ לדחות את הטיסה ביומיים ולעבור לתרופה אחרת, שתוריד את הגודש ותפתח את הסינוסים. הסינוסים נפתחים מעט, ואנחנו מגיעים בטיסה לסייגון (Saigon , או בשמה הרשמי -; Ho Chi Min City) ומצבי מורע... לאחר יעוץ נוסף עם ד"ר קוט אני עוברת בלב ברירה (אחרי ש2 תרופות טבעיות ו-2 קונבנציונליות שלא עוזרות), לאנטיביוטיקה, שעושה את עבודתה נאמנה.
גם המחשב מחלים לאחר טיפול מסור במעבדה. הודות לחברנו היקר רועי, שדאג להכין לנו גיבוי ל"אופיס" בעברית אנחנו יכולים להמשיך לעבוד ולכתוב בעברית. נקודת אור נוספת היא שאנחנו מספיקים להגיע לנר אחרון של חנוכה בבית חב"ד. השמחה גדולה כי הנר האחרון יוצא ביום שישי ואנו נפגשים בבית חב"ד עם אנשים נחמדים, טיילים, ישראלים ויהודים שחיים בסייגון. הרב מנחם ואשתו רחלי, זוג מקסים ונעים עם בנם לוי, מארחים את כולנו לארוחת שישי ברוחב לב ובשמחה. טבע פוגשת חבר בשם תומר והם נהנים ממשחק משותף.
לרחלי נשאר בצק לסופגניות ואנחנו מוזמנים למחרת, בצאת השבת לסופגניות עם ריבת חלב- מה רבה השמחה! אנחנו מגיעים להבדלה, אוכלים סופגניה אמיתית ונשארים עוד זמן רב לשיחה מהנה. תודה רבה למנחם ורחלי על האירוח הנעים ותחושת הביתיות החמה שנתנו לנו והנעימו את החג והשבת. בסייגון אנחנו מבלים שבוע של מנוחה כדי לאפשר לי להחלים ולהתחזק. הבנות נהנות לראות טלויזיה, לכתוב מיילים ולשחק. עדן נהנת לקרוא בספרי ההמשך של "אן- שרלי", שקיבלה בחבילה מסבתא ניצה וגומרת את "אן שרלי- הנערה מן האי" תוך יום! המשך קורותינו בסיגון ובסביבתה -; בכתבה הבאה.
סיכום ילדות
הפינה של עדן
ביום שהגענו להואה ניסינו מסעדה טובה בה יש "סט מניו" מצויין שאני ואמא שלי התאהבנו בו. בסט מניו יש טופו עם רוטב עגבניות ואננס, אורז,פטריות מטוגנות עם ציפוי בצק טעים ומרק ירקות. במסעדה יש את הפנקייק הכי טוב בהואה. קצת שמן אבל טעים. ארוחות בוקר אכלנו במסעדה בפינת הרחוב בו ישנו.יש שם פנקייק שהוא כמו "עכברוני חנוכה" מטוגנים, עם שוקולד טעים שעושים מחלב משומר ואבקת שוקו, אפשר לאכול שם בגט בשוקולד וזאת היתה הפעם הראשונה בויאטנם שאכלתי בגט שלם וגמרתי את כולו, כי בדרך כלל אני לא אוהבת את הבגטים בוויאטנם, בגלל שהקרום שלהם קשה ובפנים חלול. אהבתי גם לאכול ב"מנדרין קפה" ארוחות ערב וצהריים- יש שם אוכל טוב וטעים. טיילנו לעיר האסורה עם שני סיאקלו ואפילו שבהתחלה התנגדתי לרעיון של הטיול בעיר האסורה, השתכנעתי בסוף והיה מאוד כייף. למחרת שטנו בסירת דרקון לכמה קברים של קיסרים ופגודה.
כל הדרך בעלת הסירה הציעה לנו דברים למכירה וניסתה לשכנע אותנו לקנות. בהתחלה היא הציעה פסלים, אחרי זה תמונות רקומות, תמונות מנייר מעץ, גלויות ובגדים יפים מאוד ממשי. אני התחלתי להיות לחוצה שלא נקנה את זה בסוף, נורא רציתי כמה דברים ולא יכולתי להתאפק, וכל הזמן "ניג`סטי" להורים שלי שיקנו את הדברים בכל מחיר ואמא אמרה "עדן סבלנות בסוף השייט נקנה הכל במחיר טוב". כשהתקרבנו לסוף השייט, המוכרת השתכנעה למכור לנו את הדברים שרצינו, במחיר שרצינו. גיליתי שאמא צדקה. קנו לי ולטבע בגדי משי כחולים יפים ונורא שמחתי ובערב הלכתי איתם לאכול. במלון שהיינו בו נתנו לי ולטבע שוקולדים טעימים כמתנת כריסטמס, כיוון שלא נהיה שם לחגוג.
בהויאן אכלנו ב"קפה דה-אמיס" ו"הסט מניו" שם מצויין! ובכל פעם הפתיעו אותנו במשהו אחר שיצא מהמטבח, לקינוח אכלנו קרם קרמל. עשינו "תור" ל- My Son בסופו שטנו בסירה. אמא לא הצטרפה ושטנו עם אבא וזה היה שייט גרוע. קצת אחרי שנכנסנו לסירה התחיל משב רוח לא נורמאלי וזאת הייתה סירה פתוחה בלי חלונות. כשנגמרה הרוח סוף-סוף, התחיל גשם זלעפות אמיתי, כולם התכסו בשכמיות אבל כלום לא הואיל והם נרטבו. לנו היו שני מעילי סקי טובים שהגנו עלינו. בסופו של השייט הנורא הגענו לחדר, סוף סוף למקום חם ויבש. היה יום בו אמא לא הרגישה טוב ונשארה בחדר והלכנו לאכול במסעדה בשם "טאנה קפה" ויש בה ספגטי בולונז טוב. יש שם מנה של דג בעלה בננה שאני ואבא שלי התאהבנו בה. היה יום שהסתובבנו בו וקנינו לאמא צ`ופסטיקס שהיא חלמה עליהם עוד מהאנוי. לי קנו שמלת משי יפה ולטבע קנו מכנסי משי לבנים וחולצה ורודה ממשי, כמתנת חנוכה. תפרו לי ולטבע בגדים ויאטנמים מסורתיים והם הולמים אותנו להפליא.
הפינה של טבע
המלצות: לשוט בסירת דרקון בהואה. אהבתי לשוט בסירה,זה נורא כייף. בסירה יש מזכרות ובגדי משי אמיתי וחייבים לקנות אותם! אבל זה יעלה המון, אז להתמקח. בהויאן יש "תור" שאפשר לקחת אותו, אבל אסור לקחת את הסירה שלו, כי יכול לרדת גשם וזה לא נעים. לקחת את התור של חברת אנ-פו רק להם יש סירה סגורה עם חלונות ולא נרטבים בה, וזה באותו המחיר (אנחנו לא ידענו את זה). הדלקתי נרות חנוכה ונרות שבת בבית חב"ד בסייגון והיה כייף. להתראות מטבע.
