ההיסטוריה של דרך המשי מקורה במפגש מעניין, מפליא ומוזר בין האימפריה המערבית של רומי שלמדה כי קיימים חיים מסקרנים ומלאי תוכן ב<a href=http://www.lametayel.com//information/Continent.asp?continentId=2 target=_new>מזרח הרחוק</a>, לבין שושלת האן הסינית אשר חברה מצידה אל התרבויות והסחורות הרומיות.
זוהי לא רק בירת בלגיה, זו גם הבירה האדמיניסטרטיבית של האיחוד האירופי. לא ידעתם את זה? בואו להכיר מקרוב את העיר היפה והתוססת הזאת, שמציעה לתייר הרבה יותר מאשר חנויות שוקולד משובח.
קסם מהלך באנטיגואה. הגואטמאלים אנשים שקטים הם. כפי שלא שומעים תשעים אנשים באוטובוס אחד, כך לא שומעים אותם בעיר הזו הרוחשת הכנות לחג הסמנה סנטה. רחובות העיר מרוצפים באבן, בתיה יפים וכנסיותיה רבות. סימני רעידת האדמה שהרסה אותה ב-1870 עדיין ניכרים. בתוך אלו,
סיכום ? די קשה... לעיתים על סף הנירוונה, לעיתים תכופות יותר על סף הטירוף. נופי הלגונות הכחולות, לצד פסגות ההרים המושלגים בפרו, או שמא מדבר המלח חסר הגבולות בבוליביה, או שאולי לא זה ולא זה אלא אחת מאותן שקיעות ברצועת החוף של צילה? או שבעצם יתכן וזה בסך הכול אחד מאותם פרצופים ארגנטינאיים חייכניים?
סקרנותו העיתונאית של כתבנו מובילה אותו למסע תלאות במקסיקו בעקבות ארגון הזפטיסטים, הנושא אידאולוגיה מהפכנית מתחילת המאה ה-20. מפגש מעניין גם מפקד הארגון מצדיק את נסיעה וההמתנה.
נעם יוצא לעשות את טרק Huayhuash, עם רווה, ניר אסף ו..בלי מוצ`ילות. שמונה ימים של טרק לא קל ולא קצר, עם נופים מדהימים, בלי הרבה מזון ועם לא מעט דינמיקות בין קבוצתיות ואישיות..
אנו בליבה של מורת קויאבנו אשר באוריאנטל. גשם שוטף יורד מעבר לרמפה המשמשת ביתנו זה יומיים. רובצים על ערסלים, כותבים ביומנים ומשחקים קלפים עם ילדי המשפחה אצלה אנו מתארחים. מעלינו סוכך גג ענפי דקל ומסביב יער הגשם. גם כשהשמש זורחת איננו נפרדים ממעילי הגשם.
כתבינו נהנה מבילוי בקרטחנה ובעיר העתיקה. יותר מכל הוא מתכונן למפגש עם הסופר הקולומביאני המפורסם גבריאל גרסיה מרקס. פגישה, ראיון או בעצם דו שיח מרתק מתנהל עם אחד מסמלי התרבות הגדולים של אמריקה הלטינית.
הייתי גאה במאי על ההתלבטויות, על ההחלטות וגם על הסבל. האם הייתי צריך להחליט במקומה כמה מאות מטר לפני? שעת מבחן אחת פחות? לא יודע. מכל מקום, הקטופקסי יחכה לה לגיל אחר, למזג אויר טוב יותר, לבחירה שלה, לבדה.
הצורך העז למשהו מתוק מוכר לרבים מאיתנו, בא על סיפוקו באכילת שוקולד. אין הרבה מזונות שאנשים חשים תשוקה לאכול מהם כמו השוקולד, ובמקרים קיצוניים אף מוגדר כסוג של התמכרות - שוקוהוליזם.
לפני סיור אופניים מסייר נעם בקוסקו - בפלאזה דה-ארמז, בסיורים, בריקודים ובפגישות עם אנשים חדשים. לרגע הוא לא שוכח את מסע האופניים המתוכנן ואת ההכנות הכרוכות בו.
אצל בני המאיה היה למשקה השוקולד תפקיד מיוחד במאורעות מלכותיים או דתיים. זוגות שעמדו להינשא שתו את המשקה לפני טקס הנישואין. המאיה האמינו כי המינחה המקודשת ביותר היתה דם. דמויות מטקסים דתיים קדומים מראות אנשי דת מהמאיה מטפטפים טיפות דם אל תוך תרמילי קקאו.
לא מכבר שבתי מטיול של חודשים וחצי במדינות מרכז אמריקה. שנתיים אחרי טיול מוצלח לקובה וקוסטה ריקה שוב מצאתי את עצמי במחוזות מוכרים ואהובים. אנסה כאן לשחזר ולהעביר חוויות ורשמים.
אנו יכולים ללמוד רבות מחפירתה של פומפיי, אך הלקח החשוב ביותר הינו אולי כי הקורבנות היו אנשים כמונו. הם חיו, עבדו ונאבקו למען דאגה למשפחותיהם. הם נתנו כל מה שהיה בכוחם לאנשים, לחפצים ולחיות הקרובים לליבם, עד שיום אחד, כל עולמם חרב עליהם. הנה סיפור התפרצות הר הגעש שהביא להחרבת העיר.
היום בלוויל הינה ``פריז האחרת``. פריז הלא מלוקקת, הלא נוצצת. פריז האמיתית בה שחורים, צהובים ונימולים גרים בשכנות טובה. פריז של פריזאים, פריז של סטודנטים, פריז של אומנים שלאו דווקא יושבים בבתי הקפה של סן-ז`רמן.
ירדן מספרת על חוויותיה איירלי ביץ` - על גן השעשועים שלא היה משהו ועל מועדון הילדים-מקום בו אפשר לבלות בכיף גם ללא ההורים...
עופר מסכם את שליחותו הציונית במלבורן. קצת סמינרים ציוניים, קצת מחנות טבע ופעילויות. חלפו חודשיים, השליחות כבר נגמרה והטיול מתחיל לדגדג לעופר בין האצבעות...
לאחר שמצאו את Wila המכונית, יוצאים עופר ורחלי ממלבורן בעקבות מערות לבה והרי געש רדומים. בין לבין הם חולפים בעיירת כורי הזהב המשוחזרת, ומסיימים ב- Tower Hill שהוא גן עדן לוולקנולוגים ולזואולוגים.
יובל יוצא למרכז אמריקה. למה? כי זה הזמן הנכון לו, כי הריח של חו"ל קורא לו, וכי מרכז אמריקה מציעה לו שילוב נפלא בין טבע לאנשים. המטרה שלו היא לראות, להכיר ולהשתלב.
למרות שאנו כל כך רוצים שלא ייגמר, אנחנו מרגישים כבר שגם השיבה היא חלק בעוצמתו של מסע ונכונים להתרגש ממנה, במפגשים עם משפחה וחברים. מסענו תם אך לא נשלם. עוד נחזור למקומות אהובים ועוד נצא לחוות מקומות חדשים.
אנטיגואה היא עיר יפהפיה שמלאה במוזאונים ואתרים היסטוריים. יובל נהנה מיום המוזאונים הפתוח וביניהם מוזיאון המוזיקה, הקפה והג`אז ומטייל באזור הר הגעש פאקאיה. בואו להכיר את העיר מזווית חדשה!
אסף מספר על צלילה בשונית הגדולה בחברת דולפינים, חתולי ים, צבים דגה לרוב ואפילו...כרישים...
Sturt National Park: אסף וירון מתנדבים לעזור במחקר מדעי ויוצאים להקים מלכודות. לפני היציאה למדבר סימפסון והביקור בפאב אוסטרלי טיפוסי באאוטבק, הם שבים לבדוק אילו חיות נתפסו במלכודת בלילה.
אסף וירון חוגגים את ליל הסדר בארוחת חולין בברוקן היל שבאאוטבק, ונתקלים בבעיית אלכוהול קלה...
במהלך השיטוטים בעיר למדנו גם להכיר את הנהג הארגנטינאי הטיפוסי. בואו רק נגיד שהם הרבה יותר נחמדים כשהם לא מאחורי ההגה. בפעם הראשונה שעברנו במעבר חצייה עם רמזור ירוק ובכל זאת כמעט נדרסנו, עוד חשבנו שמדובר בנהג גרוע אחד. אבל מהר מאוד למדנו להבין שמדובר בתופעה.
פתאום בין הגלים נעמה הבחינה שהשקית הגרוזינית שלנו נעלמה, ולא ידענו אם לשמוח או לבכות. תמר ידעה. היא בכתה שעה ארוכה על המשקפת שלה ועל בגד הים שלה שהיו שם. יומיים היינו צריכים לדבר עם הילדים על גנבים, גניבות עונשים, בתי כלא, חוקים, עשרת הדיברות, מוסר וחברה.
בני משפחת רפאלי יוצאים מדארווין הצפונית אל חלקה המערבי של אוסטרליה. מוקסמים משקיעות מטריפות בעיר ברום, עצי ענק באזור קננרה, מסיירים בחוות פנינים מרתקת ונדהמים מתופעה הנקראת ``מדרגות לירח``. כשמדובר באוסטרליה... אין ספק שמדובר במדרגות לגן עדן.
לאחר שמונה חודשים בדרום אמריקה מגיעה הפרידה. כתבינו האמיצים נפרדים מפרו ועוברים לצ'ילה שם הם נפגשים עם המשפחה לקראת תום המסע.
היום יומנו האחרון באליס, ליתר דיוק, אנו אמורים לבלות את הלילה במרחק של כ- 150 ק``מ דרומית לאליס במקום ששמו Erldunda, ולפיכך כדאי שנעזוב את העיר, לא יאוחר משעות הצהריים המאוחרות.
כל מי שחוצה את אוסטרליה לאורכה או לרוחבה יגיע ל-threeway. צומת שרק כיוון מערב חסר בה. הפלגים מגיעים מדרום ומחליטים לפנות מזרחה לעבר החוף המזרחי בו התחילו את המסע ביבשת. הצפון הטרופי והמערב המרהיב יחכו לפעם הבא.
