אחרי 5 ימים נפלאים באזור זגוריה, ימים מלאי נופים מרשימים, נחלים צלולים, גשרים עתיקים, אוויר הרים צלול, ימים של טיולים רגליים בטבע ושכשוך בנחלים, ירדנו לגובה פני הים, לנפוש. נשארנו במחוז אפירוס Epirus אליו שייך גם אזור זגוריה. היעד שלנו- Plataria, כפר דייגים קטן שהפך לכפר נופשים. בכל האזור רואים אתרי בניה של מתחמי וילות ונופש. אני לא יודעת אם הפיתוח מתקדם או שראינו התחלות ישנות מתקופות בהן הכלכלה היוונית פרחה. בכל אופן, באזור היו נופשים רבים ובעיקר נופשי יאכטות.
ניתן להגיע מזגוריה לאזור החוף בנסיעה מהירה על כביש האגרה החדש שמחבר בין סלוניקי לעיר הנמל Igoumenitsa. אנחנו, כמובן, בחרנו בדרך הנופית האיטית. ברקע מתנשאים ההרים הגבוהים שעל גבול אלבניה. הדרך יפיפיה ונעימה, בחלקה היא מלווה את ערוץ נחל ה- Thiamis. להפסקת צהרים עצרנו בעיירה Vrosina, המלצה נהדרת של ג'ורג' (מנהל הוילות בפפיגו, בהן התארחנו). הנחל עובר בתוך העיירה. במרכז גשר ולידו כמה ברווזים, מקום נפלא עבור הילדים להתרוצץ ולהשתחרר אחרי הנסיעה. בשעת הצהרים העיירה היתה די מנומנמת, אבל הטברנה במרכז הגישה לנו אוכל מצויין בחצי מחיר ממה ששלמנו בפפיגו.
עוד עצירה אחת לתצפית, נדמה לנו שכבר רואים את הים,
והדובדבן -; חוף פרטי עם עץ אלון ענק שכיף לשבת בצילו ומזח שמוביל למים והילדים נהנו לקפוץ ממנו שוב ושוב. מומלץ!
העיירה יושבת בתוך מפרץ ולכן הים שקט ורגוע. אידיאלי לילדים, לשחיית בוקר נעימה, לשעשועי מים וספורט ימי. במפרץ שטו המון יאכטות ומפרשיות, קטנות וגדולות.
בעלי הוילה, אנשים חביבים שלא מדברים אנגלית (רק הבן שלהם), גרים בוילה צמודה עם גן ירק ועצי פרי. בבוקר הראשון הם הביאו לנו סלסילה מלאה בירקות מהגן. החלפנו הרבה חיוכים ומעט מילים (קלימרה, חריסטו, ועוד כמה שכבר הספקתי לשכוח).
הוילות נמצאות כ-5 דקות מחוץ לעיירה. לעיירה נמל/מעגן יאכטות וחוף רחצה לידם טברנות ובתי קפה. יש גם ירקן, מכולת, קצב ומאפיה (עם לחמים ומאפים מאד טעימים). כל מה שצריך להכנת ארוחות מפנקות.
כמה עוצמה יש ברגע הזה של השקיעה. יושבים במרפסת ומתבוננים.
באופק האי קורפו.
לאחר יום שלם של מנוחה בים החלטנו לטייל קצת באזור. לפי המפה שקנינו יש הרבה מקומות מעניינים באזור. יש עתיקות, יש טירות, נהרות, כנסיות ומנזרים, אבל אנחנו החלטנו לטייל בלי מטרה מסויימת. נסענו לאורך נחל אחד, טיפסנו על הר בכבישים עקלקלים, חזרנו לאורך נחל אחר. הכל זורם וירוק ויפה כל כך.
ביום הבא נסענו ל- Syvota עיירה תיירותית יותר, שנחשבת לעיירה היפה באזור. בעיניינו החוף הפרטי שלנו עדיף, אבל הילדים נהנו מהגיוון.
גם כאן הים מלא יאכטות. מול העיירה ישנם מספר איים. מהמעגן הראשי של העיירה יוצאות הפלגות לאיים השונים. ישנן הפלגות ארוכות עם אוכל ויש קצרות. אז, אחרי שנהנינו מגלידה באחד מבתי הקפה שליד המעגן, הפלגנו.
לא ביאכטה כזאת
בסירה פשוטה יותר.
הפלגה של כ-45 דקות כולל כניסה למערה.
וחניה בחוף הכי יפה באזור (לטענתם). החוף חולי בניגוד לרוב החופים שבהם יש אבנים.
הסירה חוזרת למעגן כל שעה ואפשר לחזור איתה מתי שרוצים.
היינו 4 לילות בוילות, נהנינו ועכשיו הגיע הזמן לעזוב.
פרידה מהחוף היפה.
נסיעה ארוכה ארוכה על הכביש המהיר עד סלוניקי. הגענו לסלוניקי אחה"צ, החזרנו את הרכבים, השארנו את התיקים בשמירת חפצים בשדה התעופה ונסענו באוטובוס למרכז העיר. פרט חשוב המכונה למחירת כרטיסים בתוך האוטובוס לא מחזירה עודף ונותנת רק כרטיס אחד. רצוי להצטייד במטבעות של יורו אחד ופחות או למצוא מקום בו ניתן לקנות כרטיסים. אנחנו לא מצאנו.
יום שבת אחה"צ בסלוניקי רוב החנויות סגורות. אכזבה גדולה לכל מי שתיכנן קניות (הנוער). באזור המרכזי (המדרחוב ברחוב אריסטוטלוס) פתוחות חנויות מזכרות שמאפשרות איזושהי חווית קניות.
שוטטנו קצת בעיר. הלכנו על הטיילת שלאורך הים. המון בתי קפה מלאים אנשים שמתרעננים עם קפה קר וצופים בעוברים ובשבים. אווירה כיפית של תחילת סופ"ש. לא ישבנו אבל נראה שווה.
הגענו עד המגדל הלבן. ברחבה ליד נפתחים דוכנים: תירס חם, פיצוחים, וכו'. כנראה החיים מתחילים רק אחרי השקיעה. אכן, כשנסענו בחזרה לשדה התעופה האזור נראה שוקק חיים ומלא פעילות.
ליד המגדל, אפשרות לשיט וארוחה/שתיה.
קצת הלאה פסל של גיבור (לא ידוע. ההסברים רק ביוונית) ולידו מזרקות וילדים שמקפצים בין ובתוך הטיפות. כשהשמש מתחילה לרדת, החום והלחות יותר נסבלים.
ארוחת ערב אחרונה ביוון אכלנו בטברנה ליד השוק. תמונה בדרך.
אוכל טרי וטעים. אירוח חם ואדיב. סיום מוצלח לחופשה נהדרת.
תם ולא נשלם. אנחנו, ליוון, עוד נחזור.
תודה ולהתראות.
