בשנים האחרונות התפתחה במשפחתנו מסורת של טיול זוגי חורפי (לדוגמא הטיול הזה). אנחנו אוהבים את צפון איטליה, כבר היינו בטיול זוגי חורפי בדולומיטים, בעמק אאוסטה (סיפור הטיול כאן), לכן השנה בחרנו ב- Val di Sole שבמחוז Trentino. עמק קטן ומקסים שנמצא בדרך מכאן לשם ובהחלט שווה עצירה ושהייה של מספר ימים להיכרות מעמיקה יותר (למידע מומלץ להכנס לאתר של העמק). אורכו של העמק כ-40 ק"מ וזורם בו נהר ה-Noce. מצפון הוא גובל בפארק הלאומי Dello Stelvio ומדרום בפארק הלאומי Adamello Brenta.
בדרך כלל אנחנו מטיילים בסוף מרץ-תחילת אפריל משיקולים של שלג, מז"א ושעות אור. השנה, מסיבות כאלה ואחרות, הקדמנו ויצאנו בתחילת פברואר (היו קצת חששות, קיווינו שמזג האוויר ייטיב איתנו ואכן היה לנו מזל גדול עם מזג האוויר, פרטים בהמשך). שינוי נוסף שהיה הפעם הוא שלא הזמנו מקומות לינה מראש, כדי לאפשר לנו חופש וגמישות (בעבר, בשני טיולים שונים, לא הזמנו מקום לינה מראש וזכורות לנו שתי חוויות לא נעימות, לכן בכל הטיולים האחרונים נמנענו מכך).
הלילה הראשון כן הוזמן מראש כי נחתנו במילאנו בחצות (טיסת ערב של איזי-ג'ט). היה לנו מזג אוויר נפלא בטיסה עם ראות מצוינת – למטה תמונה של ת”א בהמראה. אני אוהבת להביט מלמעלה על ערים מוארות, בעיני זה נראה כמו רקמת יהלומים.
המלצה – מלון MOXY מול טרמינל 2, רבע שעה לאחר הנחיתה כבר עשינו צ'ק אין במלון. מלון נוח, שקט ונעים עם אווירה צעירה. פשוט כיף (האתר של המלון).
בבוקר לקחנו את הרכב שהזמנו מראש דרך אתר Economy Car Rentals והתחלנו בנסיעה ליעד. התוכנית המקורית היתה לנסוע דרך אגם קומו Como אבל התחזית הבטיחה מז"א סגרירי ואפילו גשום החל מהצהרים אז בספונטניות בחרנו לנסוע לעיר ברגמו Bergamo.
בעזרת תכנת הניווט Mapswithme הגענו לחניה מחוץ לחומות העיר העילית Citta Alta היא העיר העתיקה. החניה מוגבלת לשעתיים ועולה 2 יורו לשעה. קנינו מפה בקיוסק קרוב למקום בו חנינו, בעיקר כדי שיהיו לנו מטבעות לשלם על החניה. בדרך כלל אפשר לחנות למטה ולעלות בפוניקולור שמחבר בין העיר התחתית לעילית אבל הוא היה סגור לשיפוצים, אחד ה”מינוסים” בטיול חורפי.
הליכה ברחובות צרים ויפים הובילה אותנו לככר המרכזית ה- Piazza Vecchia. המגדל הבולט שבכיכר הוא ה- Torre Civica שנבנה בסוף 1100 ע”י משפחת Suardi. גובהו 52.76 מ' והוא המגדל הגבוה בעיר. ניתן לעלות לראש המגדל לתצפית יפה על העיר. בגלל שמזג האוויר היה אפרורי והראות לקויה, אנחנו ויתרנו על התצפית מהמגדל. לפי המידע שקראתי ביום בהיר התצפית מומלצת.
במאה ה-15 העיר נכבשה ע”י הוונציאנים. בתקופת שלטונם העיר פרחה מבחינה תרבותית ואדריכלית. המזרקה שבלב הכיכר Fontana Contarini ניתנה לעיר במתנה בשנת 1780 מ-Alvise Contarini ראש העיר הוונציאני. מאחורי המזרקה ניתן לראות את מבנה ה- “Palazzo della Regione” הוא בית העירייה העתיק. המבנה הוקם ב- 1100 והפריד את Piazza Vecchia מ-Piazza del Duomo.
Piazza del Duomo
Cappella Colleoni
נכנסנו ל- Basilica di Santa Maria Maggiore. מבנה מרשים ועשיר מהמאה ה-12.
בניית הכנסייה החלה בשנת 1137 והיא הוקדשה לבתולה מרים שהגנה על תושבי העיר מהמגפה שהתפשטה בכל אירופה בתחילת המאה ה-12.
התפעלנו בעיקר משטיחי הקיר העתיקים שהזכירו לנו את הספר "הגבירה והחד-קרן" מאת טרייסי שבלייה.
ב-12:30 סיימנו את הסיבוב בכנסיה ואז האיצו בנו לצאת כי סגרו אותה להפסקת צהרים.
המשכנו לשוטט ברחובות היפים עד שיצאנו לטיילת שמחוץ לחומות.
חזרנו למקום בו החנינו את הרכב בטיול מקסים לאורך החומות (רחוב Via delle Mure) עם תצפיות יפות על העיר החדשה. החומות נבנו במאה ה-16 ע”י הוונציאנים ששלטו בעיר.
לעיר העתיקה 4 שערים. אחד המרשימים מביניהם הוא - Saint Giacomo Gate המשקיף על העיר התחתית.הוא מקושט בתבליט של האריה המכונף של סן-מרקו, סימלה של וונציה.
מזג האוויר האפרורי והסגרירי הוסיף נופך רומנטי לעיר.
את הביקור סיימנו בארוחה טובה במסעדה קטנה בלב העיר העתיקה.
בילינו 3 שעות נעימות בעיר היפה. גם טפטופי הגשם האקראיים לא פגמו בהנאה שלנו.
עוד מידע על ברגמו באתר הזה, והמלצות למסלולי טיול בעיר כאן.
התחנה הבאה שלנו היתה חנות דקטלון Decathlon. הצטיידנו בביגוד מתאים לימים הבאים בהם תכננו לטייל בשלג. אחרי שעתיים כרטיס האשראי היה קל יותר ואנחנו התחלנו לחשוב על קניית מזוודה נוספת לטיסה חזרה הביתה 
(אתר החנות).
מזג האוויר הפך לגשום ואנחנו התחלנו בנסיעה צפונה בכביש ss42 הכביש עובר על שפת אגם Endine, משם ממשיך לקצה הצפוני של אגם Iseo ולאורך Val Camonica היפה, אבל החושך והגשם הכבד שירד לא איפשרו לנו להנות מהדרך. הנהיגה היתה קשה ומלחיצה עקב תנאי הכביש והראות (כביש צר ומשובש, חושך וגשם). החלטנו שבשעה 19:00 נתחיל לחפש מקום לינה. פינטזנו על מלון-פיצריה מהסוג שראינו בטיולים קודמים באיטליה וחשבנו שיכול להיות ממש נחמד לישון במקום כזה. בשעה 19:00 בדיוק הגענו לפאתי העיירה Malonno ולפנינו הבהב שלט מלון-פיצריה. עייפים, שמחים ומרוצים נשארנו ללילה במלון החביב והמיושן (במובן הטוב של במילה, הרגשנו שחזרנו בזמן לשנות ה-70) שחיכה לנו בדיוק בזמן.
אכלנו ארוחת ערב טובה במהלכה הגשם הפך לשלג. כל זה היווה סיום נפלא ליום מוצלח ומהנה.
בבוקר קמנו לנוף לבן. ההרים בחלון לבנים, הכביש לבן וגם על הרכב שכבה לבנה.
על המשך החוויות שלנו בעמקים המושלגים של צפון איטליה בפוסט הבא.
