בשבת סתווית ונעימה יצאנו בן-זוגי ואני לטיול רגלי מקיבוץ מנרה לקיבוץ כפר גלעדי. חלק מהמסלול השתלב עם שביל ישראל (עוד על המקטע הזה של שביל ישראל כאן).
לשני הקיבוצים, מנרה וכפר גלעדי, הסטוריה ארוכה ששזורה בהסטוריה של ההתיישבות היהודית בגליל, הקמת המדינה, קביעת גבולות המדינה ושמירה עליהם לאורך השנים והמלחמות.
קיבוץ מנרה יושב על רכס הרי נפתלי בגובה 888 מ'. על ההיסטוריה שלו ניתן לקרוא כאן.
קיבוץ כפר גלעדי ותיק יותר וההיסטוריה שלו מוכרת יותר (הוקם ע"י אנשי השומר, אירועי תל-חי, טרומפלדור. לפירוט ומידע נוסף כנסו לכאן).
התחלנו את ההליכה מתחנת הרכבל העליונה (רכבל צוק מנרה). יש במקום תצפית מקסימה על כל העמק ועל רמת הגולן והחרמון. כמו ברכבלים רבים באירופה התפתח כאן ספורט דאון-היל. ישנם מספר מסלולים ואם בוחרים ללכת בהם צריך לשים לב טוב-טוב כי רוכבי האופניים מגיעים בשקט ובמהירות.
אנחנו בחרנו לרדת בשביל מסודר למצפור אמיר קרא.
המצפור הוקם לזכרו של אמיר קרא שנפל ב-1995 בלבנון (עוד מידע כאן).
מהמצפור ניתן ללכת על דרך עפר דרומה לכיוון בית הקברות של הקיבוץ. זוהי דרך נופית יפה וקלה. מבית הקברות אפשר לעלות לכביש וחזרה לרכבל. אנחנו הלכנו צפונה עד שהגענו לערוץ נחל שחצה את הדרך והחלטנו לרדת לאורך הערוץ.
הליכה נעימה בחורש שרובו אורנים אבל גם אלות אלונים ואפילו עצי ליבנה.
העשב עדיין יבש מהקיץ. עוד חודש-חודשיים הכל יהיה ירוק ופורח.
המצוק מאד תלול כך שבין לבין היו לנו מספר מקומות שהיינו צריכים להתיישב ולרדת כך לאט ובזהירות.
בתמונות לא רואים את השיפוע.
כמה תצפיות יפות בדרך.
מקטע אחד של ההליכה השתלב עם מסלול דאון היל ואפילו פגשנו 3 רוכבי אופניים. הקטע הזה היה קצת מלחיץ בגלל החשש מרוכבי האופניים שיורדים במהירות.
הגענו שוב לדרך רחבה והלכנו בה עד מקום מנוחה מסודר ויפה.
המשכנו בדרך עד שהצטרפנו למסלול של שביל ישראל (אם מתאמצים אפשר לראות את הסימון על הסלע הגדול בתמונה).
עוד כמה נופים יפים בדרך
זוג מקלות ההליכה הנוחים שלנו, שקנינו לפני שנים בטיול באוסטריה, נשכחו בטיול האחרון בצפון איטליה (בקרוב פוסט על הטיול הזה בבלוג שלי כאן). בדרך מצאנו ענפים ששימשו אותנו כמקלות הליכה.
רוב הזמן ירדנו אבל היו גם כמה עליות.
האזור מרושת בשבילים רחבים ונוחים וביניהם מחברים משעולים צרים. אנחנו בחרנו לגוון והלכנו גם בשבילים וגם במשעולים.
הסוף קרוב. אנחנו מקיפים את השדות של כפר גלעדי.
את הקטע האחרון אפשר ללכת על כביש אבל אנחנו בוחרים ללכת במקביל לכביש במשעולים הצרים והמוצלים.
נקודת הסיום שלנו היא ההתחלה של דרך נופית יפה המתאימה לנסיעה ברכב. לאורך הדרך פינות מטופחות לפיקניק. הדרך מסתיימת על רכס הרי נפתלי ליד קיבוץ יפתח. מידע נוסף על האזור (דרך נופית, חניונים, אתרים, תצפיות יפות ועוד ועוד) כאן.
זו גם נקודת ההתחלה של שביל הפסלים. “במהלך שנות ה-80 וה - 90 של המאה הקודמת התקיימו בתל חי פסטיבלים שזכו לכינוי "אירועי תל חי לאמנות". כינוסים אלה, העמידו את תל חי בראש אירועי האמנות הסביבתית בארץ. המשימה שעמדה בפני האמנים הייתה הטמעת מושגים חברתיים אוניברסאליים אל תוך ההר הגלילי. טובי הפסלים מהארץ ומהעולם הטביעו חותמם בנוף הקסום והשאירו לנו נכס נדיר...
בין היוצרים המקומיים דוד פיין ממעין ברוך, יגאל מרון מאיילת השחר. ובין האמנים מחו"ל, טים אולריקס מגרמניה, שורד ביסמן מהולנד, ברני פינק מדרום אפריקה, ואמנים ישראלים ידועי שם כמו בני אפרת, דני קרוון, יחיאל שמי ז"ל, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, מיכה אולמן, בצאלאל שץ, דליה מאירי ועוד.
אמנון ברזל אוצר "תל חי 1980", הגדיר את הפרויקט האומנותי כ: "אמנות בטבע המתייחסת אל הסלע הבזלתי, לאדמה החומה, לעץ, במקום קיומם הטבעי. עם שורשים בשאלות של קיום וזהות, וקשרים חריפים למיתולוגיות אישיות וקבוצתיות.
... ההתייחסות לנגיעה בנוף, שלא כתצוגה בחלליו המוגדרים של מוסד אמנותי, מאפשרת חדירתה של האמנות לתודעה של החברה".” (חלק מכתבה שמופיעה כאן).
ויש עוד הרבה אפשרויות טיול, ביקור ובילוי בסביבה הקרובה, לדוגמא בית הקברות של כפר גלעדי עם פסל האריה השואג. אפשר לבקר גם במוזיאונים הסמוכים: חצר תל חי, בית השומר ומוזיאון הצילום.
העיקר שנצא לטייל גם בשבילי ארץ ישראל.
-הסוף-
