ביום השני, יום חמישי 2 לאוקטובר, היעד נארה, עיר הבירה העתיקה של יפן. יצאנו מוקדם בבוקר לכיוון תחנת הרכבת עם האוטובוס המקומי ומשם רכבת לנארה. בלי הרבה ידע מוקדם והכנה הצלחנו לרכוש כרטיסים באוטומט שהיה גם באנגלית ולעלות על הרכבות הנכונות, בלי מפת רכבות היינו צריכים לנחש איפה התחנה בה עלינו לרדת אבל הרי זהו חלק מהעניין בטיול בארץ זרה באופן עצמאי, ללמוד לנווט ולהגיע ליעד, לא פחות מהטיול באתר עצמו.
בנארה ביקרנו במקדש טודאי-ג׳י שהוא מבנה העץ הגדול בעולם משנת 752 לספירה ובאולם שוכן הבודהה הגדול בעולם העשוי ארד עם פסלים נוספים של ישויות שמימיות. באחד מהעמודים התומכים יש מעבר צר שכל מי שעובר בו מובטחת לו הגעה לנירוונה. קבוצות תלמידי ביס יסודי או גן עברו שם לפי הסדר ונראו חייכנים במיוחד. באופן כללי, לכל מקדש ביפן יש את המאפיין המייחד אותו מיתר המקדשים, אם זה המבנה עצמו, או האל אליו הוא מוקדש או כל אטרקציה אחרת בסביבתו.
בנארה האטרקציה הם האיילים המבויתים המסתובבים חופשי בכל אזורי הפארק ובכבישים. ניתן לרכוש אוכל מיוחד ולהאכיל אותם, אפשר ללטף ולהצטלם עימם בחופשיות. לאכול בסביבתם זהו אתגר בפני עצמו, בהמשך הטיול שלנו נדהמנו לגלות שבאזור הדשאים בהם התרכזו תלמידי בית הספר לאכול האיילים לא הפריעו.
בקרנו בנארה במספר מקדשים תוך כדי שיטוט בפארק המיוער, עברנו במקדונלדס יפני כי חייבים לבחון את ההבדלים ( מקבורגר טריאקי מומלץ בהחלט). ושוב על הרכבת אל מקדש Fushimi Inari shrine אשר מוקדש לאל האורז והסאקה שהמיוחד בו הם מאות השערים Tori כתומים שנתרמו ע״י אנשי עסקים. למעשה במעלה ההר מספר מקדשים שהמסלולים בינהם עוברים דרך מאות שערים. דבקים במטרה טיפסנו במעלה ההר באדיקות, המסלול עובר ביער מקסים, הטמפרטורה השתפרה אך הטיפוס לא היה קל. עומר וענבל התקדמו קדימה בקלילות ובזריזות, בעוד אני מטפסת להנאתי, נהנית מהיער, ומקווה לפגוש את בני הנוער בפסגה. נקודת הפסגה לא ברורה, בני הנוער לא שם, זוג תיירים צעיר חשב שהוא ראה אותם משמיכים הלאה. נפגשנו בתחתית ההר. דפיקות הלב הקלות מול הרצון לשחרר ולהנות הם מתח קבוע בטיול עם בני הנוער.
בדרך חזרה לקיוטו, יורדים בתחנת רכבת בהתאם להנחיות, והמקום לא מוכר לנו. ערב, עייפים מיום ארוך, לא ברור לנו איך ממשיכים לכיוון הדירה. שכרו לנו דירה בשכונה מקומית, ראינו שלט למקדש קרוב, וזכרנו שיש מקדש בקרבת הדירה, חשיכה כבר ירדה ובאמצעות הפנס באייפון פענחנו את האנגלית המזערית על מפת העיר שברשותנו שהיפנית שולטת בה ועומר וענבל שלקחו הובלה ניווטו אותנו לדירה.
ביום השלישי בקיוטו, יום שישי 3 לאוקטובר, יצאנו לרכיבת אופניים ברחבי העיר עם מדריכה מקסימה וזוג אוסטרלים מבוגר ( יחסית) שהצטרף לסיור. שוב מקדשים, הפעם מקדש עם אקוודוקט שמעביר מים רעננים. המיוחד במקדש זה הוא שער הכניסה בו יש שלושה פתחים המסמלים רשעות, תאוות בצע וטיפשות וכאשר עוברים בהם מאפיינים אלו נשארים מאחורינו. במעבר השער, המדרגה גבוהה במיוחד ומחייבת את תשומת ליבנו וכך גורמים לנו להיות מרוכזים במקדש ולהשאיר מאחורינו את ענייני היומיום. התפילה עצמה מורכבת משתי קידות, שתי מחיאות כפיים ותפילה. מנהג נוסף הוא הקטורת שמדליקים במקום מרכזי ובעזרת הריח מטהרים את עצמנו. לפני כל מקדש ישנו מבנה עם מים וקעריות, יש לשטוף את הידיים והפה וכך להיטהר. זה המקום לספר כי היפנים משלבים את דת השינטו והדת הבודהיסטית ששוכנות זו לצד זו במקדשים השונים. מקדשי השינטו עם השערים הכתומים מכונים Shrine, והמקדשים הבודהיסטים מכונים Temple. בכניסה למקדש השינטו ישנם עצים עליהן קשורים ניירות, המתפללים מגרילים ניירות מזל, במידה וקיבלו מזל טוב הם שומרים אותו לעצמם ואם קבלו מזל רע קושרים לעץ, את העץ ישרפו אחת לשנה ועימו את המזל הרע. מנהג נוסף הוא לרכוש לוחיות עץ עליהם רושמים ברכה, ומחברים למתקן המיועד לכך וזוכים בה.
המשכנו ברכיבה בדרך הפילוסופים, עברנו באוניברסיטה של קיוטו, בגני הארמון ובשכונות השונות. כארבע שעות של רכיבה והעמקה נוספת בסימני המקדשים השונים. עצרנו למנוחה בתחנה המרכזית של קיוטו המרובה במסעדות ובתי קפה, משם במונית למסעדת סושי בה קיבלנו שעור בהכנת סושי לבושים כשפים במטבח של המסעדה עצמה, חבל שלא היינו רעבים מספיק, לקחנו עמנו את הסושי הביתה.
בין לבין, עשינו הכרות עם מרכזי המשחקים Game Panic יש שם משחקי מחשב וכדומה שהיפנים מאוד אוהבים לשחק בהם וגם עומר וענבל . שוב חזרנו עייפים ומרוצים לנוח לקראת היום הבא.
ההתרשמות שלנו מהיפנים היא רבה, למרות הזמן הקצר אי אפשר להתעלם מהרוגע, הנימוס, הסקרנות וגם הילדותיות של היפנים. היום בבוקר נסענו באוטובוס ציבורי עמוס נוסעים, בתחנה מסוימת בה רבים מהנוסעים ירדו והמתינו לא מעט נוסעים לעלות, הכל התנהל ברוגע ובסדר מדהים, ראשית ירדו אלו שעמדו, אחריהם קמו היושבים בכסאות זה אחר זה לפי הסדר וכאשר התפנה מקום עלו הנוסעים שהתינו בסבלנות בתחנה. כישראלית הייתי פשוט מוקסמת. לאורך הטיול באתרים השונים אפשר היה להתרשם מקבוצות התלמידים הגדולות והממושמעות שעוברות בסדר מופתי מאתר לאתר בשורות, ממתינות בשקט לרכבות. מן הסתם החינוך מגיל צעיר בא לידי ביטוי בהמשך. ראינו איך במרכז קניות עמוס הם נעמדים בתור למדרגות הנעות ומגיעים אליהן אחד אחרי השני, ראינו איך במעבר חציה ממתינים לאור הירוק בחלק הפנימי של המדרכה על מנת לא להפריע לעוברים ושבים במדרכה עצמה ומניחה שיהיו דוגמאות נוספות בהמשך.
