ממשיכים מטאקיאמה באוטובוס בנוף יפיפה של הרים ועמקים ירוקים אל יודאנאקה Yudanaka. בדרך הפסקה של שעתיים בין אוטובוס לרכבת עוצרים בעיירה מאטסומוטו Matsumoto לבקר במצודה מהתקופה הפיאודאלית שנותרה בשלמותה. אנחנו עם המזוודות הקטנות, מבררים איך מגיעים למצודה, בעיני רוחי אני מתארת מצודת אבן צלבנית על פסגת הר או גבעה. מקבלים הנחיות, מאתרים לוקר אחד לאחת המזוודות ומחליטים להמשיך עם המזוודה השנייה. שעתיים הם מעט זמן יחסית להתמצא במקום חדש אז לוקחים מונית ואחרי פחות מעשר דקות הנהג מודיע שהגענו! לא ברור לאן אבל יורדים, צועדים בכיוון שהנהג הנחה אותנו ומגיעים למצודה יפנית מיוחדת מאוד, בנויה כמובן מעץ ולא על פסגה, כן מוקפת מים. כמובן שבכניסה מורידים נעליים והפעם מקבלים שקית עבור הנעליים לקחת אותם עימנו, השומר האדיב הסכים שנשאיר את המזוודה הקטנה לידו. יצאנו לסיבוב במצודה על קומותיה במדרגות הלולייניות. כל קומה היא חלל פתוח, גם כאן יש קומה נסתרת כמקום מסתור מפולשים. מבחוץ רואים חמש קומות בפועל יש שש. מסביבי חרכי ירייה וחלונות קטנים, בהחלט מבנה מרשים וייחודי ליפן. משם חזרנו רגלית לכיוון התחנה המרכזית, הספקנו לקנות צהרים לדרך ושוב על הרכבת.
הכיוון יודאנאקה, עיירה עם מעיינות חמים שם אנחנו אמורים לבלות את הלילה האחרון לפני טוקיו בריוקאן. מלון מסורתי עם ארוחת ערב מסורתית וטבילה באונסן, ברכות של מעיינות טבעיים בהם טובלים היפנים נקיים אחרי מקלחת, אחת המסורות השינטו שמדגיש את נושא הטהורה. הטבילה באונסן אמורה לתת רוגע מהיומיום, היפנים נוהגים לטבול באונסן ציבוריים בעירום מלא, היום יש הפרדה בין גברים ונשים אך בעבר לא הפרידו. ענת המדריכה שלנו בטוקיו סיפרה בהתלהבות על הטבילה באונסן השכונתי יחד עם בעלת המכולת השכונתית והשכנות. ההפרדה בין גברים ונשים היתה בעקבות הכיבוש האמריקאי. מודה שחששתי קצת מהלינה בריוקאן, בעיקר מההשתלבות של הילדים, לא ידעתי מה מצופה לנו. נסענו ברכבת אקספרס ליודאנקה, ישבנו בירכתי הרכבת מול חלונות גדולים וצפינו בנוף של עמק עם גידולים חקלאיים עם מטעי תפוחי עץ מרהיבים ביופים. בתחנת הרכבת חיכה לנו נהג אדיב שהסיע אותנו לריוקאן Yudanaka View Hotel , מיד התרשמנו מהחזות המודרנית היפה ומעט נרגעתי, קיבלו אותנו באנגלית טובה שגם היתה הפתעה נעימה. הובילו אותנו אל החדר המסורתי ומדדו לכל אחד מאיתנו יוקאטה אישית (קימונו מכותנה ) ולימדו אותנו כיצד לקשור את החגורה ( לבנות בגובה החזה ולגברים במותניים, וכמובן חשוב לסגור את הקימונו שמאל על ימין ולא להיפך שכן מסמל מוות). עם היוקאטה אנו מוזמנים להסתובב במלון כולל כפכפים מקומיים. החדר כולו חלל אחד עם מחצלות ושולחן נמוך עם ממתקים מקומיים ואפשרות להכין תה. עומר וענבל השתעשעו עם התלבושת וכמובן שהצטלמו והתארגנו לארוחת הערב. בשבע בערב בדיוק ארוחת הערב, מראש הזמנו לענבל ארוחה ללא מאכלי ים. הארוחה היתה מאוד צבעונית וציורית, ניסינו כמעט מהכל. היו שם סשימי, ופטריות שיטאקי יחד עם הגזע עליו הן גדלות אותן צלינו על פלטה קטנה, קיבלנו הנחיות מה סדר האכילה ממגוון הצלוחיות. לקינוח פודינג מערבי טעים. בערב הזמנתי אונסן פרטי הממוקם על גג המלון באוויר הפתוח, היה לילה קריר אך באמבט המים החמים בלילה של ירח מלא בהחלט חוויה מרגיעה, ענבל ואני חלקנו אונסן ואחרי שהייה של כמעט חצי שעה במי התהום החמימים הגוף רגוע ומוכן לשנת לילה נעימה על פוטונים. למחרת בבוקר, הזמנו ארוחת בוקר מערבית כאשר הפרשנות של היפנים מעט תמוהה אבל לא יצאנו רעבים מדי.
נסענו לביקור בפארק קופי השלג, עובד המלון דובר אנגלית מעולה הסיע אותנו לנקודת ההתחלה ממנה צעדנו כעשרים וחמש דקות ביער של עצי אורן, מייפל ונוספים. צעידה נעימה באוויר הקריר, תמיד שמחים לעוד קצת טבע. האמת שלא ידענו למה לצפות, חלק מהקסם של הטיול שברובו תוכנן עבורנו מראש, היא העובדה שלא תמיד קראתי לפרטים מה מצופה לנו ופשוט הלכנו לפי ההנחיות וההפתעה תמיד היתה טובה. וכך גם הפעם, לאורך המסלול שברובו צעדנו לבדנו קראנו שלטים עם הסברים באנגלית על הקופים ודרכי המחייה שלהם, החלוקה בין תפקיד הנקבות והזכרים, הנקבות אחראיות על גידול הגורים ויולדות אחת לשנה והזכרים בעניינם, וכן היה חשש ממפגש עם הקופים. לבסוף הגענו לריכוז של עשרות קופים בכל הגדלים מסביב לבריכה של מי תהום חמים ולאורך הנחל, הקופים מסתובבים סביב התיירים ללא הפרעה שההנחיה המרכזית היא לא להביט להם בעיניים ולא לאכול וכמובן לא להאכיל. ישבנו לנו וצפינו באמהות ובגורים בכל הגדלים משתוללים להם בטבע עד שכבר היה קר וחזרנו לנקודת האיסוף, בבית הקפה התחממנו על שוקו חם וקפה טעים, ומשם כמובן חזרה לתחנת הרכבת, ולשינקנסן האחרון - היעד טוקיו!!! ועל החוויות שלנו בטוקיו בפעם הבאה.