יום שישי, 19 לאוגוסט, ג׳ונו בירת אלסקה
היום החמישי שלנו באלסקה, נופים ומראות עוצרי נשימה של טבע קסום.
15 לאוגוסט יום שני, התחלנו ב Wrangell , עיירה קטנטונת אליה הגענו בטיסה מ Seattle עם חברת התעופה Air Alaska. שלוש הטיסות עם החברה הוזמנו כבר בנובמבר 2015 ישירות מאתר החברה באינטרנט מכיוון שזו שיא עונת התיירות והמטוסים לא גדולים.
העיירה ממוקמת על אי, והטיסות הם גם אמצעי התחבורה של המקומיים, תיירים אמריקאיים שפגשנו התניידו עם רכב או קרוון ועשו שימוש במעבורות.
הגענו בשעות הצהרים המוקדמות, החדר בפונדק המקומי לא היה מוכן ולכן יצאנו לטיפוס קליל על ההר Mt Dewey שמתנשא מעל העיירה במסלול מסודר של מדרגות עץ בתוך יער גשם רטוב. תוך כדי גשם קליל הגענו אל נקודת התצפית. חילוץ עצמות מושלם אחרי הטיסה. פעם ראשונה שלנו ביער גשם, הפרחים, הפטריות השרכים הירוקים מראה מעורר לעיניים. גם הגינות של בני המקום עמוסות פריחה, קראתי שבזכות שעות האור הארוכות כאן הפרחים מגיעים לממדים שאנחנו לא מכירים.
הגענו בעונה הגשומה מה שהדאיג אותי מעט אך בפועל הגשם הוא גשם דקיק ואם מצוידים במעיל קליל וטוב ונעליים לא חדירות בהחלט לא מפריע.
בצהרים יצאנו לשייט אל Anan Creek נהר בו מתרכזים הדובים המקומיים לדייג של דגי הסלמון שמקפצים את דרכם בניגוד לזרם לתקופת הרבייה.
השייט בסירת מנוע עם 12 תיירים ושלושה מלווים מקומיים מצוידים בכלי נשק למקרה ונרגיז את הדובים. המדריכים המקומיים וגם בפונדק כולם מאירי פנים,מספרי סיפורים ומאוד שרותיים.
עונת התיירות הקצרה שמהווה מקור הכנסה מרכזי עבורם באלסקה הולמת את נותני השרותים עימם נפגשנו עד כה, כולם מאוד שרותיים, חייכנים וכמובן מזכירים שטיפ יתקבל בברכה...
נחזור לשייט, אחרי כשעה שייט הגענו למקום העגינה והתחלנו בצעידה קלילה ביער גשם לאורך מסלול מסודר בקבוצה עם מדריך בראש ובמאסף. ואכן פגשנו דובה שחורה ליד מסלול ההליכה בה צפינו ממרחק מעט קרוב לטעמי אנחנו בשטח הפתוח לא בגן החיות. בהמשך מגיעים למתחם מאורגן מעל הנקודה בה אמורים הדובים לתפוס דגי סלמון, הפעילות בביקור שלנו היתה דלילה ביותר, אך זה לא הוריד מהאדרנלין של המסלול והצפייה בשלושה דובים שחורים בקרבתינו, ובדגים שמפלסים דרכם נגד זרם המיים החזק מאוד.
מספר עובדות מעניינות שלמדנו בסיור על הדובים, אמא דובה יולדת תוך כדי שנת החורף בין אחד לחמישה, גורים כל אחד בגודל של בוהן, הם יונקים חלב אם, ואמא דובה מתעוררת בתחילת מאי ויש לה משפחה. בשנת חורף הגוף שלהם שומר על הנוזלים והם מתעוררים עם עצירות המסכנים, מייד יורדים לאחו ואוכלים עלי סלק גדולים שמסייעים בעיכול. המקום בו בקרנו הוא ייחודי בכך שיש כאן אוכלוסייה מעורבת של דובים שחורים וחומים, אך שתי האוכלוסיות שומרות מרחק של כבוד זו מזו, החומים הם המין השליט.
וכיצד להתנהג בקרבת הדובים? ההנחיות הן לנוע ברעש סביר כך שהדובים יידעו שאנו בסביבתם ובעיקר לא להפתיע. בעת מפגש להיות שקטים, רגועים וכמובן לא לרוץ הם הרבה יותר מהירים מאיתנו. חשוב לשמור על מרחק סביר של כ 100 מטר. לשאלתי האם עושים שימוש בכלי הנשק כדי להפחיד? ההסבר היה שהשימוש בכלי הנשק יהיה רק בעת סכנה אמיתית לחיי אדם להרג של הדב, הם יעשו שימוש בתרסיס פלפל והזיקוק לפני ירי בדוב.
חשוב לזכור, טיול טבע לא הכל בשליטתנו בוודאי שלא מזג האוויר והתנהגות החיות... יש מספיק מה לחוות כאן. כמובן שבני נוער קולטים מהר וממשיכים הלאה, אני נפעמת מהנוף ויכולה לשבת ולהסתכל על המים וההרים כל היום.
16 לאוגוסט יום שלישי, בבוקר יצאנו לשייט מעט ארוך יותר אל הקרחון Le Conte , עם אותה חברת תיירות מקומית ועם אותם שותפים לשיט יום אתמול מרגישים כבר שמכירים שנים. מתוך עשרה חמישה ישראלים, אבל רק שני בני נוער שלי. השייט עצמו מעט ארוך, בדרך גושי קרח צפים שניתקו מהקרחון, ולבסוף הקרחון עצמו במלוא הדרו, וההתפרקות שלו ב Live שמזכירה לנו את התחממות כדור הארץ, כל נפילה מהקרחון סדרת גלים שמגיעה עד אלינו. ליד הקרחון משתזפת לה חבורה גדולה של כלבי ים, חלקם שוחים לידנו, זה מדהים לצפות בחי במקומו הטבעי.
חזרנו בצהרים, מתלבטים אם לצאת למסלול הליכה מומלץ למפלים, העייפות הכריע (אולי עדיין בג׳טלאג או פשוט עומס הטיסות) בני הנוער בחדר צופים בטלוויזיה ואני הלכתי למוזיאון המקומי ללמוד מעט על ההיסטוריה של המקום ושל אלסקה.
טיפ לצפייה בטלוויזיה, הטלוויזיה האמריקאית עמוסת פרסומות בכמות בלתי סבירה, הבאנו עמנו סטרימר של אמזון עם אפליקציות KODI ואפשר להרגע... נכון טבע, אלסקה , לא באים לפה כל יום אבל לשלום יחסינו בטיול לא מוצאת טעם להילחם בבני הנוער. הכל עניין של מינונים. אני סיימתי את היום עם ספר מול האוקיינוס והם בשלהם.
17 לאוגוסט יום רביעי, אחרי שני לילות בעיירה הקסומה, טיסת בוקר אל Juneau בירת אלסקה. אל המלון הגענו עם נהג מונית מקומי שברבע שעה של נסיעה הספיק להסביר פניו לתיירים באמצעות חוברת צילומים של כתבות מקומיות שמציגות איך הדובים מהלכים להם ברחובות העיר, ביומיים שלנו כאן לא חווינו את החוויה הזאת. הוא מספר שלכל תושב באלסקה יש לפחות שתי מכוניות, סירה וחצי מטוס, הוא עדיין מחפש את חצי המטוס שלו.
אחהצ יצאנו לשייט לצפות בלווייתנים, התמזל מזלנו וצפינו גם באורקה וגם בלוויתן גדול סנפיר Humpback). הפעם הצליח לנו, גם השגנו יום בהיר ללא גשם וגם תצפית ב 14 לוויתנים (המדריך ספר ואנחנו מאמינים) , כמובן להוריד ציפיות הכוונה בתצפית היא שרואים את הגב שלהם ואת הזנב וכמובן את זרם המים האדיר שהם מוציאים. מהר מאוד לומדים את סדר הפעולות והצלחתי לצלם זנב נישא גבוה מעל המים.

בערב מותשים, הליכה לסופר המקומי להצטייד במזון לשייט הארוך למחרת, קנינו סושי ואכלנו בחדר במלון, עוד יום חוויתי הסתיים לו.
18 לאוגוסט יום רביעי, יום שייט של עשר שעות, למפרץ Tracy Arm לצפות בשני קרחונים עצומים תוך כדי שייט בפיורדים המתנשאים עד לגובה של 1,500 מטרים. מאוד חששתי מהשייט הזה, המחשבה להיות סגורה עשר שעות בסירה עם בני הנוער, עם הנוף הכי מדהים עלול להיות מאתגר, אבל עידו ועופר שתיכננו עבורי את הטיול לא הסכימו לשמוע על שינויים וטוב שכך. הצטיידנו בחטיפים, במשחקי קלפים ובציפייה. השכמה מוקדמת מאוד, גשם בחוץ צועדים אל הרציף.
השייט היה מדהים, נופים עוצרי נשימה, כל קרחון יותר יפה מקודמו וגם הדרך בתוך רצף של גושי קרח צפים צפופים בינהם. בסירה היו כארבעים איש, לידנו התיישבה משפחה אמריקאית עם ארבעה בני נוער בגילאים דומים, בני הנוער שלי העבירו את הזמן עימם במשחקי קלפים מגוונים ושיחות עירניות, אני עליתי אל תא הנהג וצפיתי לי בשקט בנופים הקסומים.

19 לאוגוסט, יום שישי. סגרירי כאן, ויתרנו על הרכבל והתצפית בגלל תנאי רעות לקויים, מעבירים בוקר שקט בחדר עם שינה מאוחרת, עוד מעט טיסה ל Anchorage העיר הגדולה שם נשכור רכב ונמשיך בטיול.