עיירות ציוריות, גנים ופסטיבל הסתיו בטאקאימה

היום השמיני לטיול שלנו. שלוש וחצי שעות בדרכים מגיעים ל קנאזווה Kanazawa . עיירה קטנה שעיקר מקומות התיור בהליכה רגלית. שמנו את הדברים בחדר המלון, ארוחת צהריים ולתור את העיר. לצהרים בחרנו במסעדה האיטלקית במלון, הילדים קיוו לפיצה אבל אותה מגישים רק בערב אז הזמינו ספגטי לסוגיו ואני מאכל מקומי לייט. יצאנו לבקר בגן הנחשב לאחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן, Kenrokuen Garden. הגנים היפנים יפיפיים, מעוצבים להפליא. תמיד יש אגם קטן, מפלים, גשרונים ועצים מעוצבים, בעיקר ירוק מעט פרחים. שם גם זכינו לראות את הגננים בפעולה, קבוצה של גננים שסורקים את הצמחייה מותחים חבלים שיובילו את הצמיחה של השיחים והעצים בדיוק לכיוון אליו הגננים שואפים ולאו דווקא הטבע. ביקרנו שם בוילה עתיקה Namura House ושוב התרשמנו מהארכיטקטורה הנקייה של הבתים היפנים והמוטיבים החוזרים של חללים גדולים וגן מסביב כולל ריצפת הזמיר שמגנה מנינג׳ות בלילה.

מעט על הניווט בערים, יש מפות תיירים ביפנית מלוות בכיתוב אנגלית קטנטן. מכיוון שאנגלית שפה משנית יש מצבים שהשמות היפניים כתובים באותיות הלטיניות באופן שונה בין המפה לבין הספר בעברית או דברי ההסבר שקיבלנו וצריך להיות מאוד יצירתיים. אפילו בשמות של תחנות רכבת מצאנו הבדלים באיות בדפי ההנחיה לטיול לבין הכיתוב על כרטיס הרכבת עצמו. לעיתים אנחנו פשוט פותחים את GoogleMap באייפד ומנווטים. טוב שרכשתי מודם סלולרי אישי ואנחנו כל הזמן מחוברים לאינטרנט. השכירות של מודם כזה כאן ביפן בהחלט עיסקה שווה וזולה יחסית (נכון ל 2014...). המשכנו לתייר בעיר לכיוון רובע הגיישות ועצרנו בחנות ממתקים ותיקה, Morihachi, משנת 1685, החלטנו להכיר לעומק את הממתקים היפנים. חנות מאוד גדולה, המוכרות לבושות בבגדים המסורתיים מאחורי דלפק ארוך עמוס דברים יפים לעין בקופסאות ועטיפות מגוונות. האנגלית כמובן לא זורמת אבל מאוד מעוניינים שנבין. מגישים לנו דף הסבר באנגלית ומציגים לנו את הממתקים: עוגות סוכר, עוגיות אורז, פנקייקים עם ריבת שעועית שחורה ועוד. בחרנו מספר דברים לטעימה התיישבנו לשולחן הגישו לנו תה ירוק כמובן והתחלנו לטעום. אני אהבתי עומר וענבל בעיקר אהבו את עוגיות האורז עם אבקת ההדרים. עוגות הסוכר היו האכזבה הגדולה מדובר על סוג של קוביות סוכר שבמקרה הטוב עוזרות להמתיק את שתיית התה. השרות היה מלבב, בעזרת האייפון הם תרגמו מיפנית לאנגלית, עד שהגיע המנהל, הוא כבר דובר אנגלית טובה מאוד והתעניין בנו וסיפר שגם הילדים היפנים לא באמת מתלהבים מהממתקים הלא מתוקים. נפרדנו בחיוכים ובברכות תודה וקידות קלות והמשכנו לדרכנו. רובע הגיישות יפה אך כבר רוב החנויות נסגרו, הספקנו לבקר בחנות של מוצרי עלי הזהב. אחד הדברים בהם קנאזווה מפורסמת הם ריקוע עלים דקיקים של זהב איתם מצפים את קירות המקדשים ועוד. החלטנו לצעוד חזרה לבית המלון בסיוע האייפד וקינחנו בפיצות יפניות לא רעות בכלל וכוס יין אדום עבורי.

למחרת היה לנו חצי יום נוסף בעיר וביקרנו ב Myoryuji Temple שמכונה גם Ninja Dera , מדובר בבית של משפחה מכובדת שיש בו הרבה ״טריקים״ למסתור מאויבים שעלולים לתקוף. בית עתיק, אחד מסידרה של מבנים ששימשו להגנה מתקיפה. הסתובבנו עם קבוצה ומדריכה שמדברת רק ביפנית, נתנו לנו קלסרים עם תמונות והסברים באנגלית. היו שם מדרגות נסתרות, חללים בריצפה שמשמשים כמלכודת נפילה, קירות הנייר עם תאורה מתאימה סייעו לזהות צללים של מי שמתגנב בהסתר. הבית עם ארבע קומות ושבעה מפלסים כאשר הקומה השלישית חבויה מאחורי דלתות כפולות. הנוהג היה שבבתים יש רק שלוש קומות וכך קומה זו יכולה היתה לשמש למסתור. כמובן שבכל הבתים מסתובבים בגרביים ואסור לצלם. בקרנו בחדר הגשת טקס התה, חדר הכנת התה, וצפינו בבאר הפרטית במרכז הבית.

משם המשכנו לשוק הבוקר, וחזרה למלון לאסוף מזוודות ולהמשיך בנסיעה. החלטנו לאכול צהרים לפני הנסיעה, אבל לקח לנו לא מעט זמן לאתר את האוטובוס, ולבחור איפה אוכלים ומה אוכלים. בתחנות המרכזיות יש קומה של רצף מסעדות יפניות קטנות ברובן בחזית מוצג בפלסטיק הרכב המנה המדוייק. הפעם בחרנו במסעדה ללא הדגמה, הגישו לנו פלטות חמות עם קערות עם סוג של מרק עם ירקות ובשר והיה לא רע בכלל.

אנחנו בדרך לטאקיאמה, הנופים משתנים מגיעים לאזור הררי מיוער נוף מקסים. עוצרים בכפר קטן ציורי בין ההרים, Shirakawago, שם שימרו בתים עתיקים עם גגות קש בעובי מטר. בכפר נהגו לגדל תולעי משי. למדנו על בניית הבתים עם גגות בשיפוע חד כדי להתגבר על השלגים בחורף והגשמים החזקים בקיץ. במרכז הבית אח גדולה שבעזרת העשן שעובר דרך הקומות הקש נשמר מפני רטיבות. עלינו עם האוטובוס המקומי לנקודת תצפית מרהיבה, הרים גבוהים ונהר שוצף למטה, משם טיילנו ביער אל הכפר, כאשר יש שלטי אזהרה מדובים?! בהחלט אתנחתא מרעננת מהערים ומהנסיעה הארוכה לטאקיאמה.

בערב הגענו לטאקיאמה, מחר פסטיבל וכבר פוגשים במלון הגדול הרבה משפחות של ישראלים בכל השילובים של ילדים קטנים וגדולים. היום התשיעי מוקדש לטאקיאמה, עיירה קטנה, עיקר התיור במרכזה העתיק ברגל ברחובות העתיקים משובץ בחנויות יפות, שוק הבוקר, מופע מריונטות נחמד ותצוגה של הבמות המקושטות. עיקר העניין בשש בערב, כבר בחמש תפסנו מקום טוב והמתנו בסבלנות. בשש בדיוק התחילה תהלוכת הפסטיבל עם ילדים במופע דרקונים משעשע ויפה ובהמשך כאשר החשיכה כבר ירדה, הבמות העתיקות עברו באיטיות אחת אחרי השנייה על גלגלי עץ גדולים וחבורת גברים שמוליכה אותן, כאשר למעלה ילדים וכהנים. כל במה כזו מאותרת בהרבה מנורות נייר קטנות, מקושטות בהרבה זהב עם דרקונים, טווסים, בהחלט שווה לחכות ולצפות. בדרך חזרה איתרנו את מסעדת המקדונלדס המקומית, מדי פעם אנחנו אוהבים אתנחתא עם אוכל מערבי מוכר ופשוט. עומר טעם את ההמבורגר המיוחד להלואין שצבעו שחור!!! עד כאן להיום.