21 לאוגוסט יום ראשון.
התחלנו את היום במרכז הרפואי הקרוב, בחוברת הטיול שהכינו לנו צורפה רשימה של כל המרכזים הרפואיים במקומות הרלבנטיים, מידע חיוני בהחלט בשעת הצורך. מכיוון שהגענו ביום ראשון, ולמרות שזה מרכז רפואי יחיד שמטפל באזור מאוד גדול הייתי ה״לקוחה״ היחידה. קיבלה אותי הכוננית שביצעה את הרישום והבדיקות הראשוניות ואז הקפיצה את הרופא החביב, והקפיצו גם את המפעילה של מכונת הרנטגן. אחרי ארבעה צילומים ובדיקת רופא עודכנתי שיש לי שני שברים אחד מהם בעצם רגישה במיוחד בכף היד, מצב הרוח היה די עגמומי. המתנו שעה קלה כדי שרדיולוג במרכז אחר יקבל את הצילומים והתבשרנו שיש רק שבר אחד במקום פחות רגיש, פתאום זה הפך לבשורה מאוד משמחת. שמו לי חצי גבס תחבושת כחולה ומתלה יד, עבורי זה פעם ראשונה אחרי 46 שנה שאני שוברת עצם, כנראה שצריך מתישהו לעבור גם את זה. ועכשיו צריך לעשות שינויים בתכניות כי ביום חמישי קיבלתי הנחיה חד משמעית להגיע לאנקריג׳ לבדיקת אורטופד מקצועית וגיבוס מחדש. העברנו כמעט חצי יום בסידורים הרפואיים שבדיעבד טוב שהחלטתי לעבור שם למרות שהייתי בטוחה שמדובר רק בנקע חריף.
מתחילים בנסיעה לכיוון מקרת׳י וקניקוט, נסיעה זו דורשת הקדמה. מדובר בשתי עיירות נידחות שבחורף גרים כאן כ 15 איש בלבד. דרך מקרת׳י היא דרך לא סלולה של 60 מייל ( כ 100 קמ) שלפי גוגל זמן הנהיגה הוא כ ארבע שעות !!! כבר ביציאה מהארץ זו הנסיעה שחששתי ממנה, האזהרה המרכזית היא להיזהר מבורות וברזלים בולטים שעלולים לגרום לפנצ׳ר... חשוב לספר שהכבישים באלסקה אינם עמוסים ברכבים ובוודאי שדרך זו פחות. תיירים אמריקאים ששמעו שלשם פנינו מועדות הביעו קריאות תדהמה שלא ממש תרמו לתחושת הביטחון. מצד שני, זו התכנית, אמור להיות השיא של הטיול והרופא שטיפל בי באותו בוקר ממש לא התרגש שאני מתכננת לנהוג לשם ביד שמאל.
רגע לפני שממשיכים עוצרים בתחנת הדלק, חוויה נוספת, כל הרכבים הפתח לתדלוק בצד שמאל ורק אנחנו בצד ימין, כך שכל המשאבות בשני הצדדים הרכבים לכיוון אחד, יש תור ארוך ולא ברור איך אנחנו משתלבים. יצאתי מהרכב, ניגשתי אל אחד הטנדרים הענקיים, בחור חביב הציע שאכנס לפניו בהילוך אחורי, והיה מאוד סבלני עד שפיצחנו את אופן ההפעלה של המשאבה ושיטת התשלום...אחרי זה עברנו בסופר מרקט להצטייד במזון לדרך ולימים בביקתה המצוידת במטבח מאובזר שממתינה לנו. אני מאוד חובבת חנויות מצרכים בחו״ל, נותן תחושה של מקומית וגם חושף אותנו למצרכים וסגנון החיים ותמיד יש טעויות משעשעות.
נחזור לדרך מקרת׳י, אתם במתח??? הנה צילום של התחלת המסלול, שלושתינו דרוכים, עומר מקדימה קיבל אחריות של צופה אחר בורות ושאר מכשולים ויוצאים לדרך.
עשינו את זה בשעתיים עם עצירת כריכים בדרך. במייל 44 הובטח לנו קפה טוב וגלידה, אני כבר מריחה את האספרסו והנה מגיעים בדיוק קיפלה את הבסטה בעלת המקום ויצאה לדרכה, אכזבה גדולה וממשיכים. מייל 57 הגענו ליעד מתחם של בקתות מקסימות, בעל המקום מאיר פנים בייחוד כשאני יוצאת מהרכב עם היד בגבס. והכי חשוב במטבח הביקתה פולי קפה ומטחנה, ישששש קפה טרי.
יד ימין בגבס, כואב, מסורבל אבל גם במצב הזה חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה. אמנם לא עשיתי רפטינג וגם לא אלך על הקרחון, אבל בני הנוער כן יצאו לחוויות האלה ובטוחה אני שמאוד נהנו ללא נוכחות האמא, דואגים אחד לשניה ומקפידים לצלם לתיעוד. וגם לי יש זמן שקט לעצמי. בנוסף, פתאום יש עזרה בלוגיסטיקות של פירוק ואריזה, כל ההתארגנויות אחרי ולפני יציאה לדרך. וחשוב לא פחות, סוף סוף הביטוח הרפואי יצדיק את עצמו, או אולי כדאי להמתין עד שבאמת יחזירו את ההוצאות.
22 לאוגוסט יום שני
יוצאים לכיוון העיירות קניקוט ומקארת׳י. לא ניתן להיכנס עם הרכב אותו משאירים בחניון ועוברים בגשר הולכי רגל שחוצה את הנהר. מעבר לנהר אוסף אותנו השאטל של החברה עימה נצא להליכה על הקרחון וביקור במפעל לעיבוד נחושת. בערב הקודם בעל המקום שכנע אותי לצאת להליכה על הקרחון, אך החשש מנפילה נוספת מנע זאת ממני. בני הנוער יצאו עם מדריך ועם אב ובת מגרמניה, מכיוון שהיו קבוצה קטנה ואתלטית הם הספיקו לעשות הליכה משמעותית מאוד על הקרחון וחזרו נפעמים וגם די מותשים. את הכריכים המושקעים שהכנתי ביד שמאל בבוקר אכלו על גדות אגם בקרחון עצמו, ההליכה על הקרחון היא באמצעות סוליית ברזל עם פינים שמחברים לנעל. ההליכה ברובה מישורית בין ה״מולנים״ שהם ערוצים בקרחון שחלקם די עמוקים. הסיפורים מההליכה, הסרטונים וגם התצפית מטיסת הנוף למחרת בהחלט מגבים את העובדה שזה היה אחד השיאים של הטיול לאלסקה.
לי היו כשש שעות אותן הייתי אמורה להעביר בעיירה של ארבעה בתים בערך במזג אוויר קריר ומעט גשום. התחלתי במרכז המבקרים בצפייה בסרט על המקום, תוך כדי שיחה עם הרנג׳רית שעובדת במקום היא שלחה אותי באסרטביות לעשות את מסלול ההליכה עד הקרחון ואיזה כיף שהיא שכנעה אותי. יצאתי למסלול הליכה של כשעה וחצי לכיוון, די מישורי מיוער עם נופים מדהימים. בעקבות שילוט שמזהיר מדובים ודורש לאחסן את המזון בכלים אטומים חששתי מעט שדב יריח את הכריך הטעים שלי בתרמיל, והתחלתי לצעוד תוך כדי דיבור לעצמי בקול ושירה כדי להזהיר את הדובים, מאוחר יותר עודכנתי ששנים לא באמת ראו דובים במסלול... ההליכה היתה מעוררת, הגעתי אל הקרחון צפיתי בקבוצות המטיילים ועשיתי את דרכי חזרה.
חזרתי לעיירה, נהניתי מקפה הפוך משובח, ומי מכם שמטייל בארה״ב יודע שלהשיג קפה משובח כאן זה מקרה נדיר ביותר, בעלת המקום ציינה שעם כל התיירים מאירופה היא היתה חייבת ללמוד להכין קפה. פיתחתי שיחה עם חבורת נשים מבוגרות על ישראל, הטיול באלסקה וכמובן היד בגבס... אחת מהן מסתבר פיזיוטרפיסטית שווידאה שאני מפעילה את אצבעות יד ימין כך שהחזרה לשגרה עם הורדת הגבס תהיה קלה יותר.
בני הנוער שלי חזרו, אכלנו ארוחה מהירה במזנון נחמד ויצאנו לסיור של כשעתיים וחצי במכרות הנחושת. כאן המקום לספר על העיירה שהוקמה ע״י חברת קניקוט שהוקמה ע״י מספר משפחות עשירות מאוד ממזרח ארהב לטובת כריית הנחושת מההרים באזור. המכרות עצמם אינם מתוחזקים ולא ניתן לגשת אליהם אבל המפעל למיון הנחושת, מבנים מלפני יותר ממאה שנה נשארו כמעט בשלמותם. סיירנו במפעל עצמו, במרכז האנרגיה ומפעל אמוניה עם תיאורים מפורטים על התעשייה שהעבידה פועלים בתנאי עבודה קשים בתנאי מזג אוויר לא פשוטים. בהחלט המחשה של התעשייה בתחילת המאה ה 20, הבדלי המעמדות בין בעלי הבית, בעלי המקצוע והפועלים הפשוטים. הליכה במפעל של ריסוק ומיון אבני הנחושת שמגיעים המכרות בעגלות וברכבת למטה מעמיסים שקי נחושת טהורה, בטכנולוגיה הטובה של פעם שמחזיקה מעמד עד היום, חלק מהציוד אם רוצים אפשר עדיין להפעיל. היום המקום מתוחזק ע״י המדינה כאתר היסטורי.
סיימנו בארוחת ערב בלודג׳ המקומי, בחברת זוג ישראלים וזוג מקומי ששם משפחתו כהן, השיחה קלחה בנעימות. חזרנו עייפים מלאי חוויות.
23 לאוגוסט יום שלישי,
את הבוקר פתחנו בטיסת נוף במטוס קטנטן, מדהים מה שאפשר לראות ממעוף הציפור, לראות עד כמה הקרחונים עצומים, שכבות החול השונות בהרים ואפילו כבשים רועות במעלה ההרים. טסנו מעל פסגות הרים בגובה של כ 2000 מטר. ההר הגבוה ביותר באזור הוא בגובה של כ 5000 מטר. סיימנו את הטיסה מעל הקרחון שעליו צעדו בני הנוער יום קודם, מדהים היה לראות מלמעלה את המרחק העצום שהלכו.
אחרי הטיסה הלכנו למסעדה קטנה וחמודה שם היה Wifi לשימוש האורחים!!! אחרי כמעט שלושה ימים נטולי תקשורת שלושתינו התחברנו לרשת, אני מהר מאוד מיצית את ענייני אבל לבני הנוער היה הרבה השלמות לעשות. שבעים מכל הבחינות החלטנו לסיים את היום ברגוע בבקתה שלנו. אצל בעלי הבית בחרנו משחקי קופסא, שיחקנו בדשא בטרמפולינה וצלחת מעופפת והפגנתי יכולת לא רעה עם יד שמאל (כמובן שאני נשארתי על הקרקע) , לארוחת ערב עם המצרכים שנשארו לנו וביצי חופש מהלול המקומי הצלחנו להימנע מנסיעה והמשך ערב רגוע ושקט, וזמן עבורי להשלים את כתיבת החוויות שוב מול נוף מדהים.
בתמונה אנחנו פעילים בדשא, מאחור פאנלים סולארים שמספקים חשמל לכל שש הבקתות ולבית של בעלי הבית, לא רואים אבל יש שם גם שתי חממות מהן יכולנו לאסוף ירקות ולול תרנגולות מאחור.
