אז שלאדמינג!

הסיפור התחיל איפשהו בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר. הקבוצה שלנו מונה שמונה. אני ובני הצעיר, אחותי ובנה ובן דוד שלי עם אשתו שני ילדים. בסה"כ שני מתקדמים (10-12 שנות נסיון) שניים שזו להם השנה השנייה (8,14) ושישה שזאת להם פעם ראשונה או שווה ערך לזה.

עכשיו לך תמצא אתר שמתאים לכולם , בעיקר כשהמתחילים למיניהם צריכים שיעורים והמתקדמים צריכים מרחב גדול ומגוון לגלוש בו. תנאי נוסף, אפשרות להיפגש בכל יום בצהריים כשהם גומרים ללמוד.

שלב ראשון ומפרך- חיפוש טיסה בתאריכים בהם אפשר לנסוע (5-12 בינואר ההגבלה הייתה בגללי) , במחיר סביר וליעד שנמצא בקרבה יחסית לאתרי הסקי. רצוי גם בשעות נוחות . בסוף מצאנו טיסות של אוסטריאן לוינה במחיר נפלא של 230 דולר. לאחר שכמעט הזמנו מסתבר למשפחה של הארבעה יש בעיה כי חלקם שומר שבת. טיסת אוסטריאן יוצאת ביום שישי אחה"צ והם פחדו להסתכן. בקיצור הם הזמינו טיסה של אל על שיוצאת ביום שישי (4.1) בבוקר. המחיר קצת יותר יקר אבל ללא מזוודה. רק עם טרולי. ביננו? קצת מרגיז. באסה.

מכיוון שבאוסטריאן יש מזוודה לכל אדם פתרנו את הבעייה בכך שפיניתי להם חצי מזוודה אצלי (אני לא ממש צריך שתי מזוודות למבוגר וילד). הטיסה יוצא מהארץ ב 6.15 ומאוסטריה ב 10 בבוקר. הייתה אופציה לטיסה חוזרת ב-20.00 מה שהיה מפנה לנו חצי יום לטיול ( חשבתי על זלצבורג) אבל אחותי העדיפה לחזור ארצה מוקדם.

שלב ב'- חיפוש האתר הרעיון המקורי היה זאלבאך אך תוך כדי התדיינות נזכרנו שאחד מבני המשפחה היה פעם בשלאדמינג או פלאכאו ומאוד נהנה שם. בדקנו החלטנו שכן בעיקר כי זה חוסך 30- 60 דק' נסיעה בכל כיוון- התכוונתי להזמין בפלאכאו אבל אז מסתבר שבשבוע שלנו יש תחרות של סבב אליפות הסקי.

החלטתי לא להסתכן בכך שחלק מהאתר יהיה סגור ומן הסתם מחירי המלונות יהיו יקרים יותר והוחלט ללכת לשלאדמינג. קצת הימור כי זה מוקדם בעונה , שלאדמינג אתר נמוך יחסית ולכך תדע איזו שנה תהיה. אגב- זה יוצא כשלוש שעות נסיעה מוינה . ממש לא נורא ואם היינו טסים למינכן היה יוצא אותו הדבר כמעט!

גם חיפוש המלון ( שלב ג'! ) כרוך בהמון עבודה. נכנסתי לאתר של העיר שם יש רשימת מלונות. בדקתי את המיקום שלהם במפות גוגל ואז שלחתי מיילים לכל אחד לברר תנאים וכו'. בשלב זה אחותי (אחת המתחילות) נכנסה חזק לעניינם והתחילה להציע מלונות קצת מופרכים וקצת יקרים. חיפשה פינוקים.

למשל מצאה מלון בבוקינג שכתוב שהוא "סקי אין אאוט" רק שמסתבר שזה עאלק אתר של איזה 10-15 ק"מ עם בעיקר טי בארים. לך תסביר לה שזה לא מתאים לגולשים , אפילו של שנה שנייה.

סופו של דבר- "התפשרנו" על מלון NEUWIRT – ארבעה כוכבים, אנחנו אמנם רגילים לצאת ל-3, אבל הם הציעו דיל של חדרים+ סקי פס לשישה ימים שקיזז במקצת את ההפרש ממלון 3*. אז הוחלט ש- "נסבול בשקט" (חחחחח.) מחיר למבוגר + ילד חצי פנסיון וסקי פס - כ-1,400 יורו. ראוי לציין שהאוסטרים נותנים הנחות לילדים לפי גיל. מה שלמשל לא נותנים באיטליה או צרפת אז כל אחד שילם קצת אחרת בהתאם לגיל הילד שלו.

רכב- דרך עמי אלמוג- סקודה אוקטביה סטישן או דומה לה – 335 יורו לרכב ( 2 רכבים אחד לכל "רביעייה") ביטוח דרך AIG – משהו באיזור של 48-50 דולר לשנינו.

הטיסה של אוסטריאן יצאה בזמן והגיעה 40 דק' מוקדם! כ"כ מוקדם שאחד הנוסעים התחיל לצעוק על הדיילת שהוא מאחר לקונקשן כי הוא לא שם לב להפרש השעות.... ראוי לציין שגם התהליך בנתב"ג השתנה קצת ונדמה לי שהשתפר והתייעל.

בשבוע בו שהינו באוסטריה (5-12.1) התחוללה סופת שלג אדירה שכמוה לא נראתה 30 שנה באזור שהוריה כמויות מטורפות של שלג (להערכתי 2 מטר כמו כלום- על המסלולים נוספו כ 70 ס"מ וזה אחרי שמהדקים אותו) כתוצאה מכך נפלנו לשרשרת בלתי תיאמן של תקלות.

ברגע שיצאנו מוינה עם הרכב התחיל לרדת שלג שלא הפסיק כל הדרך- התחיל קל ואז התייצב על בינוני עד כבד. אחרי כשעתיים ומשהו עצרנו לצהריים במסעדה של רשת מאוד נחמדה שנקראת LANDZEIT- מעין מזנון כזה, אבל שמכינים בו את האוכל על המקום. טעים ולא יקר במיוחד (מחירים דומים למסעדות על ההר).

ליד העיירה KAMMERN IM LIESINGTAL ברגע שירדנו מהאוטוסטרדה התחילו הצרות. כבישים חסומים , מעקפים, נסיעה דרך כפרים במקום בכביש הראשי . הגענו לשלדמינג והאוטו לא מצליח לטפס על הגבעה. האמת? טעות שלי – הרביעייה שנסעה יום לפנינו דיווחה על שלג כבד אבל מרוב מהירות ועייפות שכחנו לבקש שרשראות שלג בשדה.

אני גם רגיל שהרבה פעמים זה מגיע אוטומטית. החלטנו לנסוע העירה בינתיים לקחת את הציוד. מסתבר שהחנות שנמצאת במרחק 10 דק' נסיעה לפי הגוגל מהמלון נמצאת למעשה באמצע מרחב הגלישה של ה- HOCHWURZEN וגם לשם אי אפשר היה להגיע. בתחילה הכביש היה חסום וגם כשנפתח זה 5 ק"מ במעלה ההר ובלי שרשראות זה בלתי אפשרי.

ניסינו כמו ישראלים טובים וכמובן שלא הגענו רחוק. בסוף לאחר סאגה ארוכה והמון עצבים החנינו את הרכב בתחנת דלק של AGIP בעלת המלון הגיעה עם טנדר לאסוף אותנו ואת המזוודות והצליחה לשכנע את עובדי התחנה שהאוטו שלנו יישאר שם לכמה ימים (בפינה רחוקה). כשהגענו למלון היא התקשרה לחנות הציוד.

הם לא היו ממש מאושרים אבל היא "הודיעה " להם שהם צריכים לבוא לאסוף אותנו וסוכם שלמחרת ב 8.20 ייתייצב רכב מטעמם במלון לאסוף אותנו. אכלנו, פרקנו מזוודות והלכנו לישון תשושים אחרי יממה ארוכה ומתוחה מאוד.

אגב, במהלך "שיטוטינו" בעיירה נראו עשרות אנשים מסתובבים עם שרשראות שלג. מסתבר שבשל השלג הכבד הם לא יכלו לצאת מהחניונים. בתחנת הדלק מכרו באותו יום את כל הסטוק של שרשראות שהיו להם. .... ( אחותי טענה שאמרו לה שמכרו 500 שרשראות לא יודע אם זה אמין או לא)

יום שני:

השכמה מהירה וקצת לחוצה כי חייבים להיות מאורגנים עד להגעת הרכב שאכן הגיע ב 8.20. אסף אותנו לקח אותנו במעלה ההר לחנות. בזריזות חתמנו על ציוד הגלישה ומשם הוא לקח אותנו העירה לגונדולה של PLANAI לידה נמצא ביה"ס לסקי. ביצענו רישום מהיר וקיבלנו הוראות הגעה לביה"ס. לחץ לחץ לחץ .עולים להר בגונדולה ושם מתפצלים. החדשים הולכים ברגל לאן שהוא ואלו שגולשים עושים מסלולון כחול שאמור להוביל אותנו לביה"ס. איפההההה. סופת שלג וערפל כבדים. אנחנו לא רואים ממטר ומיד הולכים לאיבוד ולא מוצאים את המקום.…

בדרך אני מצרף אלינו משפחה קרואטית עם אותה בעייה. לך תמצא משהו במרחבים של אתר לא מוכר כשלא רואים. במזל זיהיתי ( לאחר 20-30 דק' של עצבים ומתח) מדריכת גלישה מאותו ביה"ס קראתי לה. עלינו איתה חזרה למעלה. שם היא הפגישה אותנו עם מדריכה אחרת ששמרה על הילד ואני הלכתי לביה"ס. לאחר חצי שעה או משהו כזה (כבר עשיתי סיבוב) חזרתי לביה"ס. הילד בוכה כי כואבת לו הרגל וכו. כבר התחלתי לדאוג. בדקתי- הנעל שלו לא הייתה מהודקת (וכן, הוא נפל לפני כן).

ובנוסף, הוא היה בקבוצה מתקדמת ולא עמד בזה. עד שתגיעה המדריכה שלו לקחתי אותו לשטיח הזה של המתחילים שנה א'. עשינו 3 נגלות. הרגל הפסיקה לכאוב (אין כמו להדק נעל!!) פןף! הבטחון חזר והכל הסתדר. במהלך הבוקר גלשתי ממש קרוב למתחם ביה"ס. אחרי הצהריים גלשתי קצת באזור אבל הייתי קרוב. מסלולים 1 (קצת קשה) ו- 2 (יותר קל ועם ליווי של מוסיקה!!! מגניב).

יום שלישי:

הפעם מצאנו את ביה"ס. בן דודי ואני יוצאים לחקור את המרחבים היפים של ה- PLANAI. עושים את מסלול 2 הנחמד עד למטה וחוזרים מחליטים לעשות את 3 . מסלול יפה , מדהים על שלג כ"כ רך שלא שומעים כלום! איזה כיף. מגיעים לסוף המסלול ו..... הרכבל שעולה חזרה למעלה מושבת משום מה.... אין ברירה. צריך לגלוש עד למטה או ב 2 אדום או ב 1 שחור.

אלא מה? ברגע שהגעתם לנקודת האל- חזור המסלול הופך להיות הרבה יותר קשה. לטעמי סוף ה -2 הוא כבר כמעט שחור. ואנחנו ביום השני של הגלישה עוד לא במצב מי יודע מה. אחה"צ גילינו את מסלול 10 אדום. לא קשה במיוחד אבל בעמק מרהיב ביופיו. רחב. נוח אפילו למתחילים סבירים. ממנו גם יוצא ה -11 החמוד לאללה שמגיע לנקודת מפגש/ מעבר להר השכן (האוזר קייבלינג)

יום רביעי:

הבוקר מתחיל בסדר. בשל אילוצי הזמנים אנחנו תמיד מגיעים להר לקראת 9.45-50 מה שנותן לנו 10-15 דקות של גלישה ביחד עד לשיעור שמתחיל בשעה 10.15. המדריכה אומרת לי איפה לחכות לה בשעה 12.15 בסוף השיעור. אחרי גלישה של שעתיים בקור עז , רוח חזקה. שלג קור וערפל ערפל (אבל בהנאה מרובה).

אני מגיע לנקודת המפגש 5-10 דקות קודם. עומד ברוח העזה , אח"כ מגיעים עוד הורים וכולנו עומדים קפואים מקור ומחכים ומחכים ומחכים. אפשר לראות טוב רק ממרחק של 20-30 מטר אז בכל פעם שרואים "דמות" תוהים אם זה הם או לא. בסוף הילדים מגיעים באיחור של 10-15 דק'. עייפים ורעבים. מסתבר שקרה להם מה שקרה לנו.

היא ירדה איתם במסלול 3 ושוב סגרו את הרכבל ( שהיה פתוח בבוקר) והמסכנים נאלצו לרדת עד למטה לשלדמינג לאט לאט . פר? לא יודע איך הם עשו את זה.

יום חמישי:

שוב מגיעים מוקדם. הפעם מחליטים לעלות יותר למעלה ולעשות את החלק העליון של מסלול 8 הכחול שמתפתל בין עצים. רומנטי לאללה! גולשים בהתחלה של 10 אדום מגיעים לפנייה ימינה ל- 8 ו...... עומד שם פקח! המסלול סגור כי נפל עץ.

אני מסביר לו שאנחנו בדרך לשיעור (היו שם עוד ילדים עם מדים אגב...) הוא אומר שזה ייקח כ-20 דקות. אין ברירה. החלטנו לרדת את ה 10 פעם אחת ואז "לטוס" בחזרה לביה"ס. מזל השיעור התעכב קצת כי הגיעו ילדים חדשים והיה צורך לשבץ אותם.

בסוף היום לקחתי את הקטנצ'יק וירדנו ביחד את כל ההר. הוא עמד בזה ממש בכבוד (עניין של 5 ק"מ ורבע בערך)

יום שישי:

יום אחרון לשיעורי הסקי – המדריכה מסבירה לי שהילדים יערכו תחרויות ובשעה רבע לשלוש יתקיים טקס מדליות. אנחנו מחליטים לבצע "הצלבה". אני לוקח את הבן של אחותי, בן 14, שלמד עם מבוגרים ולכן קיבל רק שלושה ימי הדרכה. ןאחותי שלקחה שיעורים מלאים תשאר שם ושגיח על הבן הקטן שלי. אנחנו חותכים דרך מסלול 10 שהופך ל -11 ( מסלול יפיפה ולא קשה) ומשם עולים להר הסמוך- HAUSER KAIBLING.

עניין של כ-20-25 דקות מעבר (רכבל ארוך מאוד). אנחנו טוחנים מסלולים ארוכים יפים וקצת מאתגרים (בעיקר 1 אדום שיורד את כל ההר) . אוכלים צהריים במעדה עם פנורמה נהדרת (באמצע ההר- עם פסל שור בחזית) מתארגנים לחזור ו..... הרכבל סגור!! מסתבר שסגרו את כל חצי ההר העליון כי הביאו מסוק שטס נמוך מעלה "אבק" וגורם לשלג הכבד לילפול מהעצים. שלג שקפא על הענפים מכביד עליהם.

אנחנו עושים, יחד עם עשרות אנשים , את החצי התחתון של ה -1 פעמיים שלוש ואז בשעה 14.10 הרכבל נפתח לתור ארוך של ממתינים ואנלנו טסים כמה שיותר מהר בחזרה ל-PLANAI על מנת להגיע לקראת סוף הטקס אבל להגיע. בסוף היום כל החבורה (8 איש) כולל כל המתחילים ירשה בגלישה איטית לתחנת ה-MITTLE ומשם בגונדולה למטה (כי משם הגלישה קשה).

יום שביעי:

נפרדנו מחצי הקבוצה הדתי שחוזר ארצה לפני השבת ובילינו את היום על הר ה HOCHWURZEN. פעם ראשונה שהתבהר משהו. המחיר ששילמנו- קור עז (בין מינו 7 ל 11). חוץ מזה אין תקלות- בסוף היום החזרנו ציוד, קצת קניות ארוחת ערב אחרונה והתארגנות ליציאה

יום אחרון:

יוצאים מהמלון בעשרה לחמש בבוקר. מגיעים אחרי 2 דקות לעמק פונים שמאלה מתחילים לנסוע ו.... הג'יפיאס (להלן הנווטן) של הרכב מפנה אותנו לכיוון ההפוך. עוצרים לרגע חושבים ומחליטים לסמןך עליו כי אולי שוב סגרו כבישים בדרך. איזו טעות..... הנווטן לקח אותנו בכיוון ההפוך לגמרי. לכיוון איטליה או משהו כזה. כשעלינו על זה היינו איפשהו באמצע אוסטריה הכפרית עשינו סיבוב ארוך ארוך ובשלב הזה הוא כבר הראה הגעה לשדה ב 9.38 כשטיסה שלנו ב-10.25.

נסעתי כמו מטורף במהירויות לא שפויות. מודה... הן בדרכים הכפריות וגם על האוטוסטרדה. אבל לאור כל זאת ב 9.20 הגענו לשדה! הורדתי את כולם בטרמינל ונסעתי לבד להחזיר את האוטו. במן הזה הם רצו למצוא את הדוכן ולהפקיד את המזוודות. מזל גדול שעשיתי צ'ק אין און ליין ערב קודדם וככה זה התאפשר.

זרקתי את המפתחות במשרד אמרתי שחסר דלק ושיחייבו אותנו ורצתי כמו מטורך באפס מעלות החוץ לטרמינל. איכשהו עם המון מזל הצלחתנו להגיע לגייט עשר דקות לפני הפתיחה שלו. ואז, כשהמטוס עמד להמריא הוא מאיץ ופתאום ברקס נוראי. מסתבר שהם ראו להק ציפורים בדרך ובלמו בלימת חירום. חזרנו אחורה ובסוף הטיסה יצאה ב 30 דק' איחור.

וזהו סוף התקלות...

גלישה:

היה שבוע קשה מאוד מבחינת מזג אוויר. ערפל כבד ושלג שיורד כמעט כל הזמן, ראות גרועה, גם לא מעט רוחות. מצד שני. שלג מדהים. פשוט מדהים בוודאי בגבהים יחסית נמוכים כמו בשלדמינג (2 ק"מ בשיא) ברוב השבוע זה היה כמו להחליק על חמאה רכה ואפילו לא היה רעש של חיכוך מהמגלשיים. ביום שהבן שלי ירד למטה עם המדריכה לשלדמינג הוא פתאום אמר לי שהשלג "עושה רעש" ואז הסברתי לו שזה המצב בד"כ ורק השבוע נפלנו על שלג יותר ממושלם.

גלשתי בעיקר ב-PLANAI כי שם התקיימו השיעורים אבל יום בהאוזר קייבלינג ויום בהוכוורצן.הפלנאי לא מתאים לשיעורים לדעתי. יש רק מסלול כחול אחד ליד (8) והעלייה בחזרה נעשית בטי בר שזה מעייף למתחילים. גם המיקום של בית הספר לסקי פשוט רע ולא נוח להגיע אליו. בוודאי למתחילים. המסעדה שליד עמוסה והצוות לא הכי אדיב.

אם אפשר, עדיף לעלות למעלה ולאכול שם. מבחינת מסלולים. 10 ,2 , 3 ו-4 אדומים אבל לא קשים. 1 ו-5 יותר מאתגרים. בחלק התחתון של ה 2 ושל האחד (שהופך לשחור) הגלישה יותר מאתגרת. לא מומלץ למתחילים. ה-9 לא קל. תזהרו מהחלק העליון של ההר (1). זה קטע קצר אמנם אבל סחוף רוח ובכל השבוע היה אפוף ערפל כבד מאוד והמסלול היה קרחי ביותר. הכי טוב לגלוש עד לתחנת האמצע ומשם לרדת בגונדולה. גלישה למטה מומלצתצ למי שכבר גולש לא רע . החלק התחתון יותר קשה.

הר ההאוזר קייבלינג מזכיר לי קצת את אישגיל (אבל עם עצים וכמעט בלי מוגולים) – מסלולים אדומים יותר מאתגרים- וכחולים ממש מוצלחים (4 ו- 6) החזרה ממנו לפלאנאי נעשית במסלול ארוך ומתפתל (6) שמתחיל ממש ללא שיפוע (מעצבן).

כדאי להיזהר כי לקראת 2/3 שלו יש פיצול. שמאלה לכחול וישר לחלק שחור. זהירות (זה קורה ממש אחרי הקטע שבמקביל לרכבל מושבים). לחזור משם לפאלנאי זה עניין של 20-30 דק' . תלוי במהירות שלכם. משום מה נראה לי שהוא גם היה פחותב במשך השבוע.

ההוכוורצן הוא הר של בעיקר אדומים. "אמיתיים" כך שאם יש אתכם מתחילים וכו', לא הכי מומלץ.

החלק העליון שלו הוא רק אדומים ולא הכי קלים. אבל יפים!! בין העצים. פשוט כיף. די חרשנו אותו. בעיקר את ה 31 שהופך ל 34 כחול כי יש שם קטע עם "קפיצות" שמאוד מצא חן בעיניי הילדים.

מצד שני מתחם ההוראה שם נראה לי יותר טוב מזה של הפלאנאי. יתרון נוסף. המסלולים עוברים בתוך הכפר ROOHRMOOS מה שמאפשר סקי אין אאוט אמיתי ורומנטי. שווה לשקול!

מצד שלישייייי- ביום שהגענו לשלדמינג אי אפשר היה לעלות לכפר בשל השלג. לך תדע.

בכל שלוש ההרים בהם ביקרתי ניתן היה לגלוש עד למטה. בעיני זה יתרון גדול. אני אוהב את הקטע. יש קישורי גלישה/ רכבל בין כל ההרים אבל זה מחייב תכנון זמנים די מדויק.

ככלל, זה נראה לי אתר שמתאים לגולשים בינויים. קצת פחות למתחילים ועוד פחות למתקדמים כמעט ואין שחורים. מצד שני חלק מהאדומים הם יחסית קלילים.

עניין מעצבן- החנייה בחניון של הגונדולה PLANAI WEST עולה כסף!! מעצבן. בעלת החנות בה נרשמנו לשיעורי הסקי אמרה לי שהחניון ב PLANAI חינם לבעלי סקי פס- לא בדקתי כי לא יכולנו להגיע עם האוטו. נאלצנו להסתמך על הסקי בס שמגיע ממש לחצר המלון אבל מאוד מאוד מגביל מבחינת השעות וככה היינו צריכים להתנהל במשמעת כמעט צבאית בכל בוקר ואחה"צ. לכן גם לא הצלחנו לעשות אפרה סקי..... מיהרנו לאוטובוס. בשל כך גם לא הצלחנו לטייל בעיירה שנראית דווקא שווה ביקור ערב אחד או שנים.

בחנות בה נרשמנו לשיעורי הסקי (טריטשר- ליד הגונדולה של פלאנאי) אפשרו לנו להפקיד בכל יום את ציוד הגלישה. שיחוק!! אבל כדאי להביא בחשבון שזה כרוך לפעמים בעמידה קצת מייגעת בתור. אנחנו עשינו זאת בחינם. לאחרים זה עולה כסף. חושב שיורו ליום.

המלון:

שיחוק! ספא נפלא. סאונה יבשה ורטובה. TEMPIDARIUM (סאונה לחה בטמפ' נמוכה) בריכה נחמדה וג'קוזי (לא חם- הוא חלק מהבריכה).

חדרים מרווחים (כולל חלוקים!) והכי חשוב- בצמוד לחדר האוכל יש חדר משחקים גדול לילדים מה שאפשר לנו לאכול ולשוחח בשקט ( כמו גדולים!) כשהם שיחקו שם בהמתנה לאוכל שיגיע ולא ניג'סו מתי מתי מתי. האוכל היה מצוין לא "בייתי" אלא קצת מפונפן יותר אבל ממש איכותי. ומגוון. גם השירות היה נפלא ואדיב. שומרת כשרות קיבלה בכל יום דג עשוי בצורה מקורית ומעניינת. כשהילדים ביקשו הם קיבלו שניצל וצ'יפס.

בכל יום עם המנות המוצעות לבחירה יש גם מנה מוצעת לילדים, יש גם צמחונית יומית. יש מצב שנחזור. למרות שהילדים קיבלו הנחה רצינית לא הייתה להם בעייה לתת פעמיים מנת מבגרים לבן שלי במקום מנת ילדים. וכשהקינוח היה "מתוחכם" מדי ארגנו למי שרוצה כמה כדורי גלידה עם קצפת ושוקולד.

עלויות:

טיסת אוסטריאן לוינה 230 דולר לאדם – כולל מזוודה וארוחה . מלון חצי פנסיון 4* כולל סקי פס (שישה ימים למבוגר ולילד בן 8) 1450 יורו לערך. שיעורי סקי לילד 255. רכב כ -200- 240 יורו כולל הדלק ( אני משלם על חצי אוטו- אחותי על החצי השני).

עוד 200 יורו הלכו על ארוחות צהריים, קצת קניות ומתנות. ציוד 80 יורו לי (מקלות ומגלשיים) הילד חינם כי היה דיל של משפחה שני מבוגרים+שני ילדים כשיש ילד מתחת ל-10, הוא מקבל חינם את הציוד! . הזמנתי דרך SNOWELL. שימו לב לבחור סניף שקרוב אליכם יחסית.

אה כן -50 יורו על משקפת חדשה. ותודה לחמור ממרילבה שבשנה שעברה הרים את הבר של המושבים לפני הזמן. פגע לי בפנים , גרם לי דימום באף ושרט את הגוגלס בצורה כזאת שזה פגע לי בראייה בימי השלג והערפל. לקח לי שלושה ימים להבין שאני רואה לא טוב בגלל השריטות ולא בגלל הערפל...

בסה"כ סגרנו על 10,000 ₪. סביר.

סיכום:

למרות מזג האוויר המטורף והקשה, כולם מאוד נהנו. הגלישה מבחינת שלג הייתה יותר מאידיאלית. אי אפשר לצפות לשלג טוב מזה. בעיקר כשמביאים בחשבון שהאתר בינוני נמוך. זה לא אישגיל או ואל תורנס.

מצד שני, מזג האוויר הקשה על הגלישה, בעיקר בגלל הראות וכמויות השלג קצת דפקו לנו את הקטע של לנסוע באוטו, לבקר בעיירה, להסתובב קצת ואפרה סקי. יש מצב שנחזור לשם. אם כן, בטוח לאותו המלון שכולם אהבו מאוד. הם גם היו מאוד סבלניים עם ילדים ישראלים שרועשים וצועקים.

שיעורי הסקי היו ממש טובים- קבוצות קטנות (הילדים של בן הדוד שלי קיבלו למעשה מדריכה פרטית לשניהם למשך השבוע). אבל כאמור- בית הספר של PLANAI ממוקם במקום ממש לא מוצלח. שווה אולי לבדוק את זה שנמצא על ההוכוורצן.

.

אחותי קנתה שני כרטיסי סים מקומיים בשדה התעופה בוינה. לא זולים וחרא אמיתי. היא לא הצליחה להוציא שיחות ( בשלב כלשהו נכנסנו לתחנת דלק לשאול מה ההודעה המוקלטת שהיא שומעת שם – מסתבר שאומרים שהיא לא שילמה את החשבון או משהו כזה). הגלישה הייתה און אנד אוף. אז קנו במקום אחר. מצד שני, לפחות היה לה אינטרנט – מה שהוכיח את עצמו כשימושי ביותר.

וכמה מסקנות/טיפים:

לא לוותר על שרשראות סקי (פעם ראשונה שהייתי צריך) גם אם זה עולה כסף.

לא להסתמך על הנווטן- רצוי אולי מפה או לפחות הוראות בכתב. לשני הכיוונים. אנחנו ידענו שהוא לוקח אותנו הפוך אבל חששנו מחסימות כבישים (בדיעבד כנראה שהוא קפץ לנהיגה חסכונית ללא כבישי אגרה, פעם שניה שזה קורה לי אגב). הווייז הראה את הכיוון הנכון, אבל הראה עוד שעת נסיעה. אבל הכי חשוב להתפלל שלא יהיה מזג אוויר משוגע J

אם חוזרים בבוקר. אולי שווה לשקול ויתור על לילה אחרון במלון לנסוע בסוף יום הגלישה לווינה וללון במלון ליד שדה התעופה.

אולי רצוי להתייעץ עם המלון לגבי איפה כדאי לשכור ציוד. לא כל מה שנראה "קרוב" על המפה אכן קרוב באמת מבחינת זמני נסיעה.

עוד דבר שכדאי לבדוק כשמזמינים את הציוד. יש חנויות שנותנות שירות של שמירת הציוד ככה שמגיעים לחנות, מחליפים וחוזרים למלון בנעליים קלות ללא כל הווג'רס. שווה לשקול אם כן או לא.


 שווה לשקול ( לא בדקתי) הגעה ברכבת כי תחנת הרכבת ממוקמת בעיירה ואוטובוסי הסקי עוברים בה. כדאי גם לבדוק טיסה לזלצבורג, אם זה מתאפשר מבחינת מחיר ונוחות – חוסך שעה שעה וחצי של נהיגה כמו כלום.

ניפוח צמיגים…. אוי. מסתבר שבתחנות הדלק אין “עמדה” כמו בארץ לניפוח אלא מין “בלון” מתכת כזה שמונח על מתקן בין עמדות התידלוק. מנתקים אותו לוקחים אותו למכונית לנפח ומחזירים.

עוד על תחנות דלק- מרגיז, אפילו מאוד, אבל בתחנות הדלק על האוטוסטרדה השירותים עולים כסף. אשכרה. בתחנות על הדרכים הצדדיות יותר זה חינם. שם נותנים שירות כמו שצריך. אז תתאפקו!

וסיכום אחרון באמת:

למרות כל התקלות, למרות הצבר הבלתי הגיוני של דברים שקצת הלכו עקום אם הייתי מתבקש לחזור על החופשה הזאת בררררור שהייתי יוצא עכשיו. מה זה עכשיו. מייד! לעוד חופשה כזאת. טוב…. אולי בלי הקטע של כמעט לפספס את הטיסה ביום האחרון.:-)