התוכנית המקורית שלנו ליום החמישי, בהתאם למה שסיפרתי לכם בפוסט הקודם הייתה לטייל סביב אגם גלנקו, משם לנסוע ולעצור למסלול במפלי סטיל, להמשיך מערבה לכיוון האי סקאיי במעבורת ממלאייג וללון בברודפורד שעל האי סקאי. אבל איך אומרים: "האדם מתכנן ואלוהים צוחק.."
יום 5 – האי סקאיי יחכה לי – האדם מתכנן ואלוהים צוחק...
הפתעה לא נעימה מס. 1 הייתה כשהתקשרנו בבוקר להזמין מקומות על המעבורת ממלאייג לאי סקאיי. ולא היו!! מכאן הבנו (מאוחר מדי) שכדאי היה להזמין מקומות מראש. מזל לפחות שביררנו את זה מה- b&b בגלנקו, וזה חסך לנו סיבוב ארוך מאוד הלוך חזור בכביש A830 ואילץ אותנו לשנות את המסלול. בגלל זה פספסנו לצערנו את הכביש הזה אשר מכונה "הדרך לאיים" ומוגדר כאחד היפים בסקוטלנד.טוב, כבר אמרנו שאין בטיולים שלנו תחושות החמצה כשלא מגיעים לכל המקומות המתוכננים. במקום זה נסענו דרך פורט וויליאם צפונה על כביש A82 ופנינו מערבה לכביש A87 – מומלץ אף הוא, מתוך כוונה לחצות את Skye Bridge ולהגיע כך לאי סקאיי.
אבל רגע, בואו לא נקדים את המאוחר. על הבוקר, לאחר ארוחה נחמדה, יצאנו לכיוון Glencoe Lochan וטיילנו סביבו. אגם חמוד, אף חביב – המון ברווזים ואפרוחיהם – משפחות שלמות יצאו לטיול ואימוני שחייה באגם. טיולון בוקר לנשמה.
משם למפלי סטילSteall Falls שבשמורת גלן נביס – אחד משיאי הטיול שלנו. המסלול עובר דרך קניון נביס היפה והדרמטי – שביל סלעי, לעיתים דורש דילוגים מסלע לסלע וטיפוס על סלעים רטובים. נעלי הליכה טובות הכרחיות. 3.5 ק"מ במסלול יפהפה, לא קשה מדי. מימין הקניון העמוק ומעבר לסיבובים מגיחים מדי פעם מפלי סטיל.
לקראת סוף המסלול הולך העמק ומתרחב והמפלים נגלים במלוא הדרם, מרחוק אמנם אבל מרשימים. התיישבנו באחו לפיקניק קצר ובן זוגי ניסה את כוחו בהליכה על גשר החבלים שעליו עוברים מצדו האחד של הנהר לצדו השני. היה מבסוט מן ההישג. ביי ביי למפלים וחזרה בדרך בה הגענו אל החניה והרכב. הרגשה של סיפוק ועייפות מענגת – עשינו את זה. ממשיכים.
חלפנו בפורט וויליאם Fort William- שום דבר לספר עליו הביתה, ואז פנינו כמתוכנן לכביש A87. הכביש היה רצוף בורות ומהמורות וקיפצנו כהלכה בדרך מערבה. וכאן נכונה לנו הפתעה לא נעימה מס. 2 – זוכרים שאין לנו גלגל רזרבי? אז, הפרפראזה 'אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית או האחרונה' מתאימה בדיוק לסיטואציה שנוצרה – כלומר בום!! קול פיצוץ ופנצ'ר בגלגל השמאלי 25 ק"מ מהפניה מערבה לכביש 87. גלגל רזרבי אין, מזל שהייתה קליטה בסלולרי. התקשרנו לבעל הדירה מגלאזגו וביקשנו ממנו לעזור לנו. כעבור מספר דקות הוא חזר אלינו והודיע שבתוך חצי שעה יגיעו לגרור אותנו למוסך בעיירה fort Augustus שיושבת מדרום ללוך נס. לא היא ולא האגם היו בתוכניות שלנו. אבל, כמו שאמרתי קודם "האדם... וכו'." ואכן הגרר הגיע במהרה וגרר אותנו למוסך בפורט אוגוסטוס. הייתה שעת צהריים, בדקו את האוטו, אמרו שלבד מהצמיג שהתפוצץ, גם כל שאר הצמיגים שחוקים. בעל הרכב נתן הוראה מרחוק להחליף את כולם.. שלחו מסר בהול לעיר הגדולה אינברנס ונמסר לנו שלמחרת בצהריים הצמיגים יגיעו והרכב יהיה מוכן.
נו, אז יש לנו יום שלם לא מתוכנן. שאנחנו לא נוציא לימונדה מהלימון? מיד חיפשנו בבוקינג b&b ומצאנו אחד כזה לא רחוק מהמוסך (אבל רחוק ממרכז העיירה). לא משהו שאני רוצה להמליץ עליו כאן – בסיסי וזהו. הודענו לבעלת ה-airbnb שהזמנו בברודפורד, שלא נגיע, וביטלנו את השייט מאלגול לאגם קורסיק שאמור היה להיערך למחרת.
ואחרי שהתמקמנו החלטנו למצוא מקום חביב לארוחת ערב וצעדנו כמחצית השעה למרכז העיירה על גדות האגם. זה לא נשמע הרבה אבל אחרי מסלול הליכה בבוקר, טיול סביב האגם וחוויות הגרירה – תאמינו לי שזה קשה. כמה המלצות מפה ומשם ומצאנו עצמנו במסעדה חמודה להפליא -the boathouse restaurant. אלא ש – לא היה מקום. הבטן קרקרה, הרגליים כאבו ולא הייתי מוכנה לקבל סירוב. כמה תחינות והסברים למארח על היום הקשה שעברנו, ו-הצליחו לסדר לנו שולחן לשניים. היה טעים באמת.. הדרך חזרה לחדר הייתה איטית וכבדה. לילה טוב.
יום 6: בעקבות המפלצת מלוך נס והנסיעה לאי סקאיי
אחרי ארוחת בוקר חביבה תכננו את חצי היום שנותר לנו בפורט אוגוסטוס, עד לקבלת הרכב (בתקווה). צעדנו שוב למרכז העיירה, עצרנו ליד הלוקים (locks) של הסירות ורצנו מעלה ומטה במדרגות כדי לראות איך המים יורדים, הסירות נכנסות והמים עולים עד למדרגה הבאה. חביב, נו?
עגנו. קבוצה חדשה של פראיירים עלתה על הסירה. בטח שלא אמרנו להם. למה להרוס? טיילנו קצת לאורך גדת האגם, פגשנו משפחה של ברווזים וברווזונים במה שהפך לאטרקציה המרכזית של התיירים בפורט אוגוסטוס.
ואז קיבלנו הודעה: 'הרכב מוכן'. הללויה. חזרנו למוסך, זכינו לברכות וחיבוקים, עברנו דרך ה-B&B ואספנו את המזוודות, ואודרופ – ממשיכים לאי סקאיי. התחברנו חזרה לכביש A87 עצרנו את הנשימה כשחלפנו על פני המקום שבו נתקענו אתמול, אבל לשמחתנו הצלחנו לעבור גם את זה. כיוון שתכננו מסלול מחדש החלטנו לעצור בטירת איליין דונן -Eilean Donan Castle– אחת הטירות המפורסמות בסקוטלנד. סיירנו, קיבלנו הסברים, היה מעניין.
משם המשכנו דרך Skye Bridge, והגענו למה שאמור להיות פסגת הטיול שלנו בסקוטלנד – האי סקאיי – Ile of Skye. הדרך באי הייתה "סקאיית" טיפוסית – נוף קשה ופראי, הרבה עמקי קרחונים בצורת U, הרבה הרי גרניט וסלעי בזלת סחופי רוחות וחשופים משיחים ועצים, קצת כחול של האגמים, הנחלים והמפלים, ביצות כבול צהובות, והתחלת השקיעה שצבעה הכול בצבעים מלנכוליים.
שני היישובים הגדולים (הכול יחסי) כאן הם ברודפורד ופורטרי, ולאחרונה היו מועדות פנינו, שם נלון בשני הלילות הקרובים.
הגענו לחדר הזעיר שלנו ב- No 9 Stormyhill שב-Portree- לא מדהים.. חיפשנו מקום לארוחת ערב בעיירה ובנמל, וכל, אבל כל!! המסעדות היו מלאות ומוזמנות. חייבים להזמין מקום מראש אחרת אין מה לאכול. למזלנו הגענו למקום שבו התור היה קצר – מסעדה שהפכה להיות "מסעדת הבית" שלנו בשני הלילות בהם שהינו בפורטרי - pier hotel Restaurant.
כשסיימנו את ארוחת הערב התחיל גשם שעורים שהשתבר בקרני השמש ויצר מראה מרהיב ושתי קשתות צבעוניות שלמות ונפלאות בנמל פורטרי. כולם רצו אחוזי תזזית עם המצלמות והניידים, השמיעו קולות תדהמה וצילמו ללא הפסקה.. זה באמת היה מראה שאין שני לו. קסום.
יום 7: חצי האי טרוטרניש
ארוחת הבוקר לא הייתה מלהיבה, בלשון המעטה אבל - הלו, אנחנו כאן בשביל לטייל באי סקאיי. השינוי בתוכניות אילץ אותנו להחליט לאן נוסעים היום – לאלגול ושייט לאגם קורסיק או סיבוב בחצי האי טרוטרניש. את שניהם אי אפשר. הפור נפל על חצי האי. אלגול והשייט לאי קורסיק ייאלצו להידחות לפעם אחרת, אם בכלל.
חלפנו על פני ה- Old Man of Storr והגענו ל-קילט רוק – צוק ענקי שמזדקר מעל לאוקיינוס וצורתו מזכירה במשהו את הקפלים (הקילטים) בחצאית הסקוטית. וכמובן מפל Mealt fall שנופל היישר לים וידוע בכינוי Waterfall Kilt. לפי מספר הרכבים והאוטובוסים ידענו שהגענו למקום הנכון. המצוקים מרשימים ממש אבל – please אל תהרגו אותי – המפל היה ממש אכזבה. אפשר להשיג את האפקט שרואים בגלויות רק אם מתעופפים מעבר לגדר, או מכיוון הים, מה שלא יכולנו לעשות. מה שכן יכולנו לעשות זה לצלם את מה שאפשר – וזה לא היה כל כך מרשים. אולי גם בגלל שכמות המים במפל הייתה כה קטנה.
יום ארוך ועמוס קילומטרים היה עוד לפנינו והחלטנו לזרום עם התחושות והחומר שקראנו מראש. אז על קווירינג ( (The Quiraingוויתרנו בגלל הדיווחים על הליכה ארוכה ולא פשוטה. לעומת זאת, החלטנו לעצור בחורבות טירת דונטולום שניצבת על גבעה סחופת רוחות. מה אומר ומה אספר, עפנו - ליטרלי - בשביל לכיוון ה”טירה”. הרוח הייתה כה חזקה שקשה היה ליהנות מהטיפוס אבל זה היה סוג של חוויה. רק אנחנו, הכבשים ועוד כמה מעופפים כמונו. הצלחנו ליהנות ממראה הים שנפרש לרגלינו, שם שייטה לה בנחת גם ספינת טיולים ענקית. הירידה חזרה הייתה פשוטה יותר – עם הרוח. נכנסנו לרכב והדלקנו חימום. וואו.
משם המשכנו לכיוון UIG מתוך כוונה ברורה להגיע למה שנראה לנו כאטרקציה שאין להחמיץ – Fairy Glen. ואכן, צדקנו. בדרך צדדית שנמשכה כ-4 ק"מ הגענו לאזור הזה שאכן נראה כמו עמק של פיות. קשה להסביר אבל יש שם משהו קסום ומיסטי: גבעות עגולות, גבעות חרוטיות, מעגלי אבנים, עמקים קטנטנים ירוקים ואגמון קסום. רצנו בשבילים, טיפסנו על הגבעות והשתלבנו היטב באווירה הקסומה ששררה במקום. לא להחמיץ!!
חזרנו לכביש ה"ראשי" ועברנו ליד Kilmuir שם נמצא קברה של פלורה מקדולנד, שלאחר כישלון קרב קלודן הבריחה את בוני פרינס צ'רלי לאי סקאיי. וויתרנו. אבל על Coral Beach בהחלט לא וויתרנו. נסענו בדרכים צדדיות, ייחודיות ויפות עד שהגענו לחניה.
משם צעדנו, שוב נגד הרוח, כ-40 דקות על שביל שעבר בין צמחי חוף ופרחים מימין וסלעים שחורים שמי האוקינוס מלחכים, משמאל.
עלינו וירדנו על גבעות, בשביל חופי יפה. שאלנו אם זה עוד רחוק והצביעו לנו על מעבר לגבעה רמה. טיפסנו עליה ואז התגלה לנו חוף לא גדול, לבנבנן, כזה שרואים בכל פינה בארצנו הקטנטונת, אלא שהמסגרת הצבעונית סביבו העניקה לו נופך של מלכותיות.
אמרנו, חייבים להתקרב ולראות את ה"פלא". חברים, אני מצטערת שאני מנפצת לכם היום כמה מיתוסים אבל קורל ביץ' מיוחד במיוחד במה שסביבו ולא בקטע הלבן עצמו. לנו סוג החוף הזה מוכר וידוע (טיילו על חוף הים בקיסריה למשל), שברי צדפים וקונכיות שביניהם אצות מתפצפצות.
יפה - כן, אבל לא כצעקתה. מיוחדות רק המחשבות שעוברות לך בראש: "טוב, אבל זה לא הים התיכון, זה האוקיינוס". "טוב, אבל מסביב כל החופים הם סלעיים ושחורים וזה כאן הוא חוף שמכוסה בשברי צדפים לבנים". "טוב, הלכנו 40 דקות בשביל לראות את זה". הדרך ברכב עד לחניה הייתה יפה ומרשימה פי כמה.. (אוף, הורסת שמחות שכמותי)..
כאמור היום היה קר ונשבו רוחות חזקות ולכן נאלצנו לוותר על נסט פוינט. גם היה קצת מאוחר וזה היה עיקוף גדול מדי. אז חזרנו לפורטרי וטיילנו בה קצת, תוך שאנו מחפשים מקום לאכול ארוחת ערב. ניסינו להזמין ערב קודם מקום, ללא הצלחה. אז חזרנו שוב לנמל, למסעדה במלון Pier, חיכינו בחוץ כ-20 דקות, וקראו לנו. היה טוב כמו אתמול. מחר עוזבים את האי סקאיי. נראה מה נעשה בדרך החוצה..
יום 8 – נפרדים מהאי סקאיי – מבשלת טליסקר, פלוקטון, מפלי ברואר ופיטלוכרי
זהו, עוזבים את האי סקאיי. כיוון שקיצרנו את השהות שלנו באי ביום שלם בגלל הפנצ'ר, החלטנו להקדיש לו את הבוקר של היום הזה ולבקר במבשלת הוויסקי טליסקר, אח”כ לסטות לכפר פלוקטון ובחצי השני לנסוע לכיוון פיטלוכרי, שם נעביר את הלילה, דרך מפלי ברואר. וכך היה.
כשיצאנו לכיוון טליסקר, ראינו שההרים מסביב כוסו בשלג, שירד כנראה במהלך הלילה. זה היה מחזה מרהיב, ללא ספק.
בהמשך הדרך פגשנו את מכרותינו זה מכבר – הפרות עם הפוני, וכמו בכל פעם התלהבנו שוב:
הגענו ל- Talisker Distillery בשעה 9:45 בבוקר. אלא מה? אסור למכור אלכוהול עד השעה 10:00, אל תשאלו אותי למה. ככה. אז עמדנו וחיכינו כמו כולם לצלצול הפעמון ופונקט ב-10 נפתחו הקופות. אנחנו לא מחובבי הוויסקי ולכן לא השתתפנו בסיור, מה עוד שהיה עלינו לחכות לסיור ב-12:30 – מוגזם, אבל היו לנו הזמנות מהבית אז קנינו שני בקבוקים שווים. טליסקר – עיירה קטנה ורדומה, שתינו קפה מול הים והמשכנו לדרכנו.
דרך יפה הובילה לעיירה הציורית פלוקטון ( (Plocktonעל בתיה הקטנים והמטופחים, המפרץ היפהפה ובו סירות דייגים ומפרשיות, הרחוב הראשי היפה. במשך כחצי שעה הסתובבנו לנו בנחת ועל גבי גשר עץ צעדנו לצד המים לחצי אי קטנטן ועליו סלעים מעוטרים באזוב, שלל פרחים צבעוניים, צדפים ואצות. בהחלט שווה לבקר כאן..
משם המשכנו לפיטלוכרי. נסענו שוב ב- A87, הדרמנו ל- A82 ואז חתכנו שמאלה לכביש A86 – כביש יפה שהתחבר ל- A9.
לאורך כל הדרך כחול של מים ואחו ירוק עד למפלי ברואר (Falls of Bruar). מהחניה שמאחורי בית ברואר, טיפסנו מעלה לאורך הנהר השוצף. מדרגות עץ ושביל כבוש הובילו לגשר התחתון ולנקודת תצפית יפה על המפלים התחתונים. איזה קניון יפה. ההמלצה היא להמשיך בגדה המערבית שם הטיפוס קל יותר. אנחנו חצינו את הגשר מזרחה, טיפסנו מעט ומיהרנו לחזור. מזג האוויר השתנה לרעה. אבל, החוויה הייתה גם ככה מאוד מרשימה.
חלפנו על פני Blair Atholl – טירה לבנה קסומה שמזכירה את הטירות של לגו, עם שער יפהפה
והמשכנו לעיירה היפה פיטלוכרי ( .(Pitlochryהנחנו את חפצינו במלון westlands שמתעקש לקרוא לעצמו B&B וכל כך רחוק מזה. זהו מלון מצוין עם חדרים רחבים ונוחים וארוחת בוקר טובה ומגוונת. מובן שמיד יצאנו לטייל בעיירה וגם הגיעה שעת ארוחת הערב. הרחוב כולו משובץ במסעדות מסוגים וסגנונות שונים. בחרנו במסעדה איטלקית טובה – caffe scozia ונהנינו, שחבל על הזמן. לאחר הארוחה טיילנו להנאתנו ברחובות ובסמטאות – עיירה מטופחת ונעימה. שווה ביקור, גם בסביבותיה.
זהו להיום. ממשיכים מחר ביום נפלא במיוחד. עליו ועל גלזגו ואדינבורו בחלק השלישי והאחרון.
מקווה שנהניתם.
