לטיול הזה יצאנו מאתונה. אפשר לעשות מסלול דומה גם מסלוניקי ואז מדלגים על דלפי ונוסעים להר אולימפוס במקום.
היום הראשון: התארגנות, יציאה מאתונה, האורקל של דלפי:
היות והגענו לאתונה מספר ימים קודם לצרכי עבודה, אספנו את הרכב השכור במרכז אתונה בבוקר. הצטיידנו באוכל, מים, חטיפים וצידנית ויצאנו לדרך לקראת צהרים. כיוון שזה היה יום שישי, הקפדנו לצאת מספיק מוקדם ולמרות זאת התנועה בכביש מהמהיר ביציאה מהעיר כבר הייתה כבדה. אם היינו יוצאים שעתיים אחר כך הדרך כבר הייתה מתארכת בשעתיים נוספות. נסיעה של כשעתיים וחצי (כ 200 ק"מ) בכביש המהיר E75 ואחר כך בכביש E48 והגענו לדלפי Delphi. התמקמנו במלון ולאחר מנוחה קצרה יצאנו רגלית לביקור במוזיאון ובאתר העתיקות (כ 700 מטר הליכה מהמלון, החניה באזור האתר מצומצמת). הגענו כשעתיים לפני הסגירה (בקיץ האתר נסגר בשעה 20:00, פתיחה ב 8:00) והרווחנו גם מזג אוויר פחות חם וגם אתר כמעט ריק, אחרי שהאוטובוסים עם הקבוצות הגדולות כבר עזבו. מומלץ לבקר קודם במוזיאון ואחר כך באתר הארכיאולוגי.
אפשר לקנות כרטיסים מראש באתר הרשמי http://odysseus.culture.gr/h/3/eh3530.jsp?obj_id=2507
דלפי הייתה עיר חשובה ביוון הקדומה, גם כמרכז פוליטי וגם כמרכז רוחני/תרבותי. דלפי היתה מקום מושבה של האורקל ובה התקיימו משחקי ספורט ותרבות אחת לארבע שנים בדומה למשחקים האולימפיים. בזכות חשיבותה זכתה דלפי להיות אתר מורשת עולמית של אונסק"ו
אפשר לקרוא עוד על האתר בקישורים האלה
https://www.visitgreece.gr/experiences/culture/archaeological-sites-and-monuments/archaeological-site-of-delphi/
https://www.ancient-greece.org/archaeology/delphi-archaeology.html
https://www.gilihaskin.com/%D7%93%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F/ (האחרון בעברית - הבלוג של גילי חסקין).
לינה במלון נידימוס Nidimos בדלפי - טוב מאוד.
היום השני: מדלפי למנזרים התלויים במטאורה
עוד יום עם נסיעה ארוכה - כ 220 ק"מ בכביש E65 מדלפי לקלמפקה (כשעתיים ו 40 דקות נטו). המטרה - להגיע מספיק מוקדם כדי לבקר לפחות במנזר אחד עוד היום (המנזרים נסגרים לביקורי מטיילים בסביבות 16:00) . קלמפקה (או קלמבקה Kalampaka) ו קסטרקי Kastraki הם שני כפרים למרגלות צוקי מטאורה Meteora המשמשים את המבקרים.
הצוקים האדירים של מטאורה ("תלוי באוויר") מתנשאים במחוז תסאליה כבר כשישים מיליון שנה. המנזרים שעל ראשיהם מוסיפים לפלא הטבע הזה גם פלא אנושי. המנזרים הוקמו במאות 14-16, ובשיא הפעילות פעלו במקום 24 מנזרים. כיום נותרו שישה פעילים, מתוכם שניים של נזירות. השילוב בין תופעת הטבע שבה התמזגו המנזרים ובין החשיבות האמנותית של ציורי הקיר הביזנטיים שמעטרים את קירותיהם הוא שהקנה למטאורה מעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.
מומלץ לבקר עד 4 מנזרים ביום אחד (הביקור מצריך טיפוס, מזג האוויר חם ושעות הביקור מצומצמות. חובה – מכנסיים ארוכות וחולצה (לא גופיה ללא שרוולים). כניסה לכל מנזר עולה 3 יורו לאדם.
שעות הפתיחה לביקורים משתנות ממנזר למנזר. אפשר למצוא שעות ופרטים נוספים כאן.
לאחר התמקמות בדירת AirB&B בקלמפקה, ממש למרגלות הצוק יצאנו לביקור במנזר השילוש הקדוש (איאס טריאדוס Moni Agias Triados), שהטיפוס אליו הוא הקשה ביותר (תחילה יש לרדת בשביל רחב וסלול לואדי המפריד בין הכביש למנזר ואז יש לטפס כ 300 מדרגות, חלקן חצובות בסלע הצוק). הנוף בסוף שווה את המאמץ. מנזר זה גם שימש תפאורה לאחד מסרטי ג'יימס בונד. מי שרוצה להתאמץ יותר יכול לעלות רגלית למנזר מכפר קלמפקה.
לאחר מנוחה בדירה יצאנו שוב לנסיעה בכביש מטאורה לקראת שקיעה. המנזרים כבר היו סגורים לביקור אבל הנוף מהכביש ומנקודות התצפית עוצר נשימה. עולים למטאורה מכפר קסטרקי. מי שזמנו בידו יכול לבקר גם בכנסיה הביזנטית של הכפר, גם בה יש ציורי קיר בדומה למנזרים על הצוקים (בלי הנוף).
מנזר איו ניקולאו אנאפאפסה (Moni Agio Nikolaou Anapafsa) מרחק קצר אחרי היציאה מהכפר. ציורי קיר של תאופנס סטרליזאס כולל אדם הראשון נותן שמות לחיות. 140 מדרגות. בנוי בקומות. בחרנו לא לטפס אליו. (9:00-17:00 כל יום בקיץ)
נקודת תצפית בין המנזר הראשון לשני - שווה לעצור.
מנזר איה ברברה או רוסאנו (Moni Agia Varvara Rousanou) : מנזר נשים מאמצע המאה ה-16, נבנה על חורבות מנזר אחר. תופס את כל שטח הצוק, 3 קומות. מרשים מבחוץ. 140 מדרגות. בחרנו לא לטפס. (בקיץ 9:00-15:30 (ביום א' עד 15:00), סגור ברביעי)
מנזר ורלאם (Varlaam Moni): השני בגודלו. ציורי קיר ביזנטים של האמן פראנגוס קסטלנוס. מזמן תצפיות נהדרות ומוזיאון חדש. 1.6 ק"מ מהמנזר השני, ממשיכים ישר בצומת (לא ימינה). 140 מדרגות. למנזר זה נכנסו למחרת. (בקיץ 9:00-16:00, סגור בשישי)
נקודת תצפית בין ולארם למטאורון הגדול.
מגאלו מטאורו (Moni Megalo Meteoro), מנזר מטאורון הגדול: המפורסם ביותר, הגדול ביותר והעתיק ביותר בגובה 613 מטר מעל פני הים. בכנסייה המרכזית בו יש כיפה בעלת 12 צלעות המתנשאת לגובה של 24 מטר. ציורי קיר ועבודות ריקמה בחוטי זהב. בקומה התחתונה יש מוזאון עם תצוגת כלי קודש וסרטון על ההתנהלות במזרים לפני בוא התיירים. יותר מ 300 מדרגות. 750 מ מהמנזר השלישי. ביקרנו למחרת. יש בעיית חניה בשעות הביקור, אם מצאתם חניה כאן או בולראם, לכו ברגל למנזר הסמוך. (בקיץ 9:30-15:00, סגור בשלישי)
התצפית הראשית של מטאורה: יש לחזור בדרך שבאנו ובמזלג להמשיך בפיצול השמאלי. לקראת שקיעה קשה עד בלתי אפשרי למצוא חניה והמקומות "השווים" לצפות בשקיעה נתפסים יותר משעה לפני.
איאס טריאדוס (Moni Agias Triados, השילוש הקדוש): נחשב למנזר עם האווירה האפלולית והקדמונית ביותר. (בקיץ 10:00-16:00 סגור בחמישי).
איו סטפנו (Moni Agio Stefanou): מנזר נשים. מוזיאון ותצפית נפלאה על קלמבקה. 500 מטר אחרי המנזר החמישי. גשר הליכה מאפשר נגישות ללא מדרגות. מכאן אפשר להמשיך בכביש ולרדת לכיוון קלמפקה. (בקיץ 9:00-13:30, 15:30-17:30, סגור בשני).
היום השלישי - מטאורה ומצובו
לאחר שבשעות הבוקר ביקרנו בשלושה ממנזרי מטאורה, ואלארם, מטאורון הגדול וסטפנו הקדוש, נסענו אחרי הצהריים בדרך מקסימה לכפר מצובו Metsovo. הכפר ציורי מאוד אבל די עמוס בתיירים וקשה למצוא מקום לחנות. נהנינו מקפה במרכז הכפר, דילגנו על ביקור בכנסיה ההיסטורית אך ביקרנו בגלריית אוורוף Averoff, מוזיאון ליצירות אומנות מודרניות.
המשכנו לכפר אנטוכורי Antochori הסמוך בדרך צדדית יפהפיה כדי לבקר ב "מוזיאון" הידרו-קינטי שבו מספר מוצגים ספורים לשימוש שעשו המקומיים בכח המים עד לפני מספר עשרות שנים. במקום פועלת מסעדה (אפשר לוותר).
חזרנו ללינה בדירה בקלמפקה.
היום הרביעי: טיול ג'יפים בפארק הלאומי פינדוס
יצאנו ליום טיול ג'יפים (כשמונה שעות) בפארק הלאומי פינדוס Pindos Πίνδου באמצעות חברת Alpine Zone. החבר'ה באלפין זון והבעלים אכילס נהדרים ואוהבי ישראל (טוב, נראה לי שגם מרבית הלקחות שלהם ישראלים). הם סיפקו את הג'יפ עם נהג-מדריך ולנו נותר רק להנות. פארק פינדוס נמצא בחלק המזרחי של חבל זגוריה, והוא הגדול ביותר ביוון וגם הכי פחות מתוייר מכל הפארקים באירופה ולא ברור לי למה כי הטבע כאן מרהיב. אך בזכות זה זכינו להנות מהטבע השופע כמעט לבדנו. יש כאן יערות, נחלים ונהרות, רכסים, עמקים, סלעים וצוקים, צמחיה יחודית ובעלי חיים שונים ובהם גם דבים חומים, המקום היחיד באירופה שבו הם עדיין חיים בטבע. בחורף האזור מכוסה שלג. לטיול הזה צריך להצטייד בבגד ים, מגבת, סנדלים למים וכובע.
יצאנו מכפר מצובו צפונה. העצירות הראשונות היו לאורך גדת האגם המלאכותי אאוס Aoos לתצפית ושחיה (המים קרים!). האגם נוצר על ידי סכר על נהר Aoos, שם הנהר נובע. הנהרות אאוס וווידומטיס Voidomatis (הזורם דרך קניון וויקוס) מנקזים את הפארק. עזבנו את האגם והמשכנו צפונה בדרכי עפר נהדרות (עם גשם קל לעיתים) עד לכפר וובוזה Vovousa, התחנה השניה. בגלל מיקומו המבודד במזרח החבל הוא מהפחות מתויירים בכפרי זגוריה, וזה גם סוד הקסם שלו. הכביש לכפר נסלל רק בשנות השמונים. הנהג שלנו נולד בכפר הזה. כאן אפשר למצוא בקטן את כל מה שיפה בזגוריה. כפר בבניה מסורתיח, גשר קשת אבן עתיק (מהבודדים שתחתיו זורמים מים בקיץ), מערכות הידרו-קינטיות לכביסה, טחינה וניסור, נהר שופע ומסעדה אחת (כדאי להתקשר לפני, כי מעטים מגיעים לכפר). יש לציין שהבתים נבנו מחדש אחרי מלחמת העולם השנייה. הנאצים שרפו את הכפר כולו (חוץ מהכנסייה) עם עוד כמה כפרים בסביבה. המשכנו בנסיעה לכיוון צפון מערב, חלפנו על פני כפר לאיסטה והגענו לגדת נהר ווידומטיס. חצינו את הנהר, החננו את הג'יפ והמשכנו רגלית לאורך נחל, חוצים אותו מדי פעם (בשביל זה הסנדלים) עד לתחנה השלישית, מפלי באלטה די סטריגה Μπάλτα Ντι Στρίγκα (ניתן להגיע למפלים גם מכפר איליכורי Ilichori במסלול ארוך יותר (אך קל יותר). מפלים נהדרים עם שתי מדרגות, בריכה ומים צוננים. כמובן ששחינו. אחרי נסיעה די ארוכה דרומה כשגוש הר טימפי נמצא מימין לנו עצרנו בתחנה הרביעית, בכפר הנוודים הצוענים המשוחזר גיפטוקמפוס (Γυφτόκαμπος Σκαμνέλι) - בגלל השעה המאוחרת, הבטנו רק מבחוץ. משם עוד חצי שעת נסיעה דרומה לתחנה האחרונה, כנסיית אגיה מקריני לתצפית אחרונה על העמק וההרים. הכנסיה הקטנה פעילה פעם בשנה. משם שמנו פעמינו מזרחה חזרה לכיוון האגם וכפר מצובו שם המתינה לנו המכונית.
ממצובו נסענו כשעה למלון Gefiri Plakas בכפר מונוליתי Monolithi שנמצא בפארק הלאומי צומרקה - מלון משפחתי קטן וחמוד (25 חדרים בסך הכל, כשביקרנו בתחילת העונה רק 10 היו פתוחים). מומלץ בהחלט.
היום החמישי: רפטינג בפארק צומרקה
הבחירה במלון גפירי פלאקס היתה בין היתר בגלל קרבתו לנקודת הסיום של הרפטינג בנהר אראכטוס Aracgthos, בלב פארק צומרקה. ביקשנו (בתשלום כמובן) לעשות צ'ק אאוט מאוחר כך שנוכל לחזור לחדר אחרי הרפטינג. חברת אלפין זון Alpine Zone מפעילה גם את הפעילות הזו. אפשר להזמין דרך האתר שלהם. אם משלמים להם במזומן במקום, חוסכים 5 יורו לאדם. הרפטינג בדרגה III מתאים לכל המשפחה. רכב של החברה אסף אותנו מהמלון. כשעה נסיעה לנקודת ההתחלה סמוך לגשר האבן פוליצה Politsa שנבנה במאה ה-19. אחרי שהורדנו את הסירות לנהר, וקיבלנו הדרכה התחלנו בשיט בנהר. אלפין זון מוכרים היטב לישראלים - ביום שבאנו כל המשתתפים היו ישראלים והמדריכים נתנו הוראות בעברית. הסירות עוברות בקניון צר ויפהפה בעומק 700 מטר, במקומות רבים מים פורצים מהצוק ישירות לנהר ואפשר להנות "ממקלחת" צוננת. במהלך השיט עושים עצירה אחת להליכה קצרצרה למפל קליפקי Klifki הנופל מגובה 14 מטר. המים קרים מאוד והאמיצים שבנינו נכנסו לשחות בבריכה בתחתית המפל. נקודת הסיום היא בגשר פלאקה Plaka המרשים (קשת אחת בגובה 20 מטר באורך 40 מטר (הגדול ביותר מסוגו בבלקן). הגשר נהרס בשיטפון לפני מספר שנים ושוחזר אחד לאחד. הרפטינג על הנהר היה מהשיאים של הטיול - לא לוותר.
סיימנו את הרפטינג סמוך למלון, חזרנו לשם לצוהריים והתרעננות והמשכנו במסלול הנסיעה למנזר קיפינס Kipinas Monestary (iרק 30 ק"מ מהמלון אבל שעה נסיעה - הדרך צרה ומתפתלת) - מנזר שנבנה ב 1212 בתוך הצוק עם נוף מדהים. התעכבנו יותר מדי במלון וכשהגענו המנזר כבר היה סגור (נסגר ב 17:00) - שווה לעלות למנזר גם אם סגור להביט בנוף ולהתרשם מהשביל למנזר והגשר המתרומם בכניסה.
5 דקות נסיעה בהמשך הדרך מגיעים למעיינות ומפלי קויאסה Kouiasa. מסלול קליל לאורך נחל יפה ומפל בקצה. השביל בגדה הצפונית סלול, רחב ועביר לכל אחד. אפשר לחזור מהגדה הדרומית, שם השביל צר וקשה קצת יותר.
סיימנו את היום בנסיעה ארוכה של כשעתיים למלון Artsistas Houses בכפר אריסטי שבחבל זגוריה. מלון דירות מדהים. הדירות גדולות ומעוצבות כל אחת בסגנון כפרי ישן אך עם כל האיבזור המודרני. המסעדה במרכז הכפר מעולה - שם מוגשת ארוחת הבוקר לאורחי המלון - הטובה ביותר שאכלנו ביוון! החסרון היחיד - הכניסה למלון לא נגישה. יש צורך לעלות מדרגות ומעלה די תלול - לא קל למי שמתקשה בהליכה. אריסטי הוא גם צומת דרכים לכמה אתרים וזה יתרון נוסף.
היום השישי: כפרי זגוריה
זגורי Zagori או זגוכוריה Zagorochoria הוא אזור שכולל 46 כפרים עתיקים הבנויים באבן מקומית על צלעות ההרים ובין גאיות וקניונים עמוקים. כ 100 גשרי קשתות אבן עתיקים מחברים בין הכפרים באמצעות רשת דרכים המיודעות להולכי רגל ובהמות משא. רבים מהכפרים חוברו לרשת הכבישים של יוון ולרשת החשמל רק בשנות ה 70 וה 80 של המאה הקודמת. קניון וויקוס שנחשב לקניון העמוק ביותר בעולם מבחינת יחס עומק-רוחב חוצה את האזור.
התחלנו את היום בביקור בגשרי קשתות האבן הסמוכים לכפר קיפי Kipoi. סמוך לכפר ישנם ארבעה גשרים: גשר קוקורי Kokkorou המפורסם ביותר שאפשר לראות מהכביש הראשי. גשר פלאקידס Plakida - גשר בעל שלוש קשתות (פונים ימינה אחרי גשר קוקורי לכיוון קיפי). גשר לזארידי Lazaridi - סיכוי לראות זרימת מים (ממש לפני הכניסה לכפר). גשר מילוס Mylos - גשר הטחנה, בתוך הכפר.
מקיפי המשכנו לכפר וראדטו Vradeto דרך כפר קאפסובו Kapesovo - אחד הכפרים הפחות מתויירים ולכן גם נשמר כמעט ללא שינוי. הכפר די ריק ומתפורר. שווה לבקר בביניין בית הספר הנטוש. לפני שעלינו בדרך המתפתלת לוראדטו, עצרנו לתצפית על "מעלות וראדטו" Skala of Vradeto - דרך מדרגות מתפתלת בצלע ההר שעד שנות ה-70 היתה הנתיב היחיד להגיע לכפר: 39 סרפנטינות, 1500 מטר אורך, 250 מטר הפרש גובה ו 1100 מדרגות. המדרגות מסודרות בשני מפלסים - מפלס לאנשים ומפלס לבהמות. המשכנו במעלה הדרך המתפתלת לכפר. בסמוך לתחילת "מעלות וראדטו" יש בית קפה נחמד עם מאפים מקומיים נהדרים. מי שזמנו בידו וכוחו ברגליו יכול לרדת מכאן במעלות - רק לוודא שמישהו יגיע לאסוף אתכם בנקודת התצפית למטה. לאחר קפה ומאפה המשכנו לנקודת השיא של היום - בנסיעה ברחוב הראשי של הכפר עד שדרך האספלט מסתיימת ואז עוד 2 ק"מ בדרך עפר עבירה לכל רכב. מכאן מתחיל מסלול של כחצי שעה לתצפית נהדרת על קניון ויקוס - תצפית בלוי Beloi - התצפית היחידה מהגדה המזרחית. המסלול עובר באחו פתוח מלא בפרחי בר ובהם סחלבים אדומים.
משם חזרנו דרך וויצה Vitsa חזרה למלוננו באריסטי.
היום השביעי: קניון ויקוס (או כפרי זגוריה פרק ב)
התחלנו את היום בנסיעה לכפר ויקוס Bikos לתצפית בוקר על קניון ויקוס. התכנון המקורי שלנו היה לרדת מכאן בשביל מעיינות וולדומטיס לתוך הקניון אך מכיוון שמדובר בירידה די תלולה ואחד מאיתנו סבל מכאב בברך - ויתרנו. המסלול אינו קשה. מי שהולך את מסלול קניון ויקוס המלא, יכול לסיים כאן את המסלול או להמשיך לפאפינגו.
חזרנו לאריסטי ומשם לקחנו את הכביש לתחנתנו השניה - צמד הכפרים פאפינגו. מספר קילומטרים אחרי אריסטי חוצים את נהר וולדומטיס. עצרנו בנקודה יפהפיה זו לתמונות עם הגשר העתיק ולטבול את הרגלים במי הקרח. כאן זה גם נקודת הסיום של מסלול "עידן הקרח" שיוצא מגשר קלידוניה צפונית לאריסטי (מסלול קל- בינוני של 5 ק"מ (מוצל) שדורש "הקפצת רכבים"). אחרי חציית הנהר הכביש מתפתל בסרפנטינות עד לכפר פאפינגו הגדול Megalo Papingo. עצירה של כמה דקות להתרשמות ומזכרות והמשכנו לכפר פאפינגו הקטן Mikro Papingo לקפה. בין כפרי פאפנגו נמצאים גבי רוגובו Rogovo (או גבי פאפינגו). נקודה ממש חמודה לעצירה והליכה לאורך הנחל. אלה אינם גבים בהגדרה אלא בריכות מלאכותיות שנוצרו מסכירת מי הנחל הצוננים להנאת בני הכפרים. ביום חם - כדאי מאוד להיכנס.
התחנה השלישית להיום - תצפית אוקסיה Oxya על קניון ויקוס. נוסעים דרומה מאריסטי לכפר מונודנדרי Monodendri. ממרכז הכפר אפשר ללכת כרבע שעה למנזר אגיה פרסקבי Agia Paraskevi. שם יש תצפית על הקניון (לא הכי שווה) וכאן גם מתחיל מסלול קניון ויקוס המלא (לא קשה אך ארוך - 11.5 ק"מ, 4-5 שעות, מצריך תיאום איסוף מנקודת הסיום בכפר ויקוס או פאפינגו). אפשר לוותר על המנזר ולהמשיך כ 7.5 ק"מ לתצפית אוקסיה. לא לוותר. בתצפית פגשנו קבוצה של גרמנים - יוונים אוהבי ישראל וקיבלנו מהם חיבוק אוהב ומרגש ביחוד בזמנים אלו.
בעצב עזבנו את זגוריה אחר הצהריים לכיוון יואנינה.
הגענו ליאנינה Ioannina בשעות אחר הצהריים והתמקמנו בדירה במיקום מעולה בכיכר מאליבי Malivi שנמצאת על שפת האגם בצמוד לחומת העיר העתיקה. הכיכר מלאה בארים ובתי קפה - מרכז העיניינים של יאנינה. בדיוק כשסיימנו להתמקם החל גשם שנמשך כמעט עד שעת השקיעה וכך מצאנו עצמנו יושבים בקפה קוליונאסיאוס Kolionasios (קינוחים נהדרים) בפינה של הכיכר עם רחוב קראמנלי - הרחוב הראשי שעובר לאורך החומה. בקפה פגשנו בגברת לא צעירה והתחלנו בשיחה שהחלה ביוונית הרצוצה שלנו, המשיכה באנגלית, עברה לערבית שבורה כשהתברר שהגברת ממוצא מצרי והסתיימה בכמה מילים בעברית - מתברר שהגברת מנסה ללמוד עברית ותוך כדי גם ניסתה למכור לנו את משנתה הקומוניסטית. תוך כדי השיחה היא הצביע על מי שלימד אותה את מעט העברית שלה - נ', ישראלי צאצא לקהילת יואנינה ששב לעיר. בשעה הבאה הוא סיפר לנו את סיפורה של קהילה מיוחדת זו שרובה נספתה בשואה. ראשיתה של הקהילה בעבדים יהודים שהגלו הרומים מארץ ישראל במאות השלישית והרביעית, ולפיכך הם לא אשכנזים ולא ספרדים (צאצאי מגורשי ספרד) אלא נקראים "רומאנים". האיש סיפר לנו גם את סיפור גירוש היהודים למחנות הריכוז וההשמדה (קורט ואלדהיים היה הנציב מטעם השלטון הנאצי) וכיצד אביו ניצל. אנדרטה לזכר קרבנות השואה ניצבת כ 100 מטר מהקפה, במעלה רחוב קארמנלי מול החומה. לפני הגירוש היהודים כונסו בסמוך לבית החולים הצבאי (כיום המוזיאון הביזנטי בתוך האקרופוליס) וגם שם מוצב שלט לציון האירוע.
כשהגשם פסק סופסוף יצאנו להליכה לאורך האגם וחומת העיר הצפונית.
היום השמיני: יואנינה
בהמלצתו של נ' - ארוחת הבוקר היום כללה מאפים מסורתיים ממאפיית דימיטריוס כריסטידיס Αρτοποιείο Δημήτριος Χ. Χρηστίδης שממוקמת מול שער סנט גאורגיו ומגדל השעון של הטירה. התיישבנו בקפה מנציוס Matzios הסמוך לקפה ומיץ תפוזים סחוט ושם פגשנו במקרה את סולון (שלמה), בן דודו של נ' שהשלים לנו את סיפור הקהילה היהודית. שניהם הפנו אותנו למזכיר הקהילה שיפתח לנו את בית הכנסת. אפשר לבקר בבית הכנסת הישן "קהילה קדושה" באמצעות הגברת אלגרה [email protected] טלפון 306977405744+ שנותנת הרצאה של שעה וגובה 40 יורו. כיוון שכבר שמענו את סיפור הקהילה, העדפנו לתת את הסכום הזה כתרומה ישירה לבית הכנסת.
בית הכנסת הישן ק"ק (קהילה קדושה) יואנינה הוא הגדול ביותר בבלקן. הוא שרד את הפלישה הנאצית בזכות הכומר המקומי שהחביא את ספרי הקודש ושכנע את הנציב הגרמני שמדובר בספרייה. סידור הישיבה באולם יחודי לקהילות הרומאנית, ואינו דומה לסידור הספרדי / מזרחי או האשכנזי. כיום בית הכנסת אינו פעיל ומתקיימים בו רק אירועים של יוצאי קהילת יואנינה. כדי להגיע - נכנסים לעיר העתיקה דרך שער בתא, שנמצא פחות ממאה מטר צפונה משער גיאורגיו (מול אנדרטת השואה) ופונים ימינה בסמטה לאורך החומה.
חזרנו לשער סט גאורגיו. סמוך לשער מימין יש ציון קטן עם פסלו של גאורגיו הקדוש שחי בראשית המאה ה-19 והוצא להורג על ידי התורכים בגלל שהם ראו בו מוסלמי ואילו הוא טען שהוא נוצרי.
משם בהליכה לאורך הרחוב הראשי של העיר העתיקה הגענו לאקרופוליס או איץ קייל Ic Kale (המבצר). שם נמצאו שרדי העיר הרומית ובמקום זה עלי פאשה מושל העיר העותמאני הקים מסגד, מבני שלטון ואת ארמונו הפרטי, ושם הוא קבור. כיום ניתן לבקר במסגד (מומלץ, יפה מאוד) ולהביט בקבר הצמוד לו, בבית המושל (היום מוזיאון ביזנטי, אפשר לוותר, הקומה השניה סגורה למבקרים) ובית האוצר שם יש תערוכה קטנה של תכשיטים וכלי כסף וזהב (שווה). בית המושל שימש כבית חולים צבאי במלחמת העולם השניה ושלט המציין את גירוש היהודים מקובע על המבנה. הארמון של עלי פאשה נהרס ולא נותר ממנו כמעט כלום (כדי לבקר בבית האוצר ובמסגד יש לקנות כרטיס במוזיאון הביזנטי).
ביציאה ממתחם המבצר אפשר לבקר במוזיאון הצורפות (silversmith) - אנחנו ויתרנו. תחת זאת הלכנו צפונה, חלפנו על פני החמאם התורכי (סגור לפעולות שימור ויצאנו מהעיר העתיקה דרך השער הצפוני, סמוך למעגן המעבורת. שילמנו 2 יורו לאדם ועלינו על המעבורת לאי יואנינה. המעבורת עוגנת בכפר שנמצא בחלקו הצפוני של האי. מהמעגן יש שילוט שמוביל דרך הרחובות הצפופים למוזיאון עלי פאשה - שווה לבקר במוזיאון. הוא ממוקם בקצה הכפר במתחם קסום ויש בו תערוכה של כלי נשק, תכשיטים, עלי בית וקרמיקה מהמאה ה-17 ועד תחילת המאה ה-20. עלי פאשה עצמו נהרג על האי אחרי שמרד בתורכים.
חזרנו במעבורת ליואנינה לארוחת צוהריים ויצאנו לכיוון אתונה. בתום נסיעה ארוכה של 5 שעות הגענו לנמל התעופה של אתונה לטיסה ארצה (בחרנו מראש בטיסה של חצות). חשוב: הנסיעה מיואנינה לאתונה אורכת 5 שעות על הכביש המהיר שהוא כביש אגרה. בסה"כ שילמנו אגרות בסכום של 47 יורו רק על הנסיעה הזו.
