אחרי הרבה שנים של טיולי קיץ יצאתי עם בת ה-13 שלי וקרובת משפחה נוספת לטיול באמצע חודש אפריל. אמרנו שאם כבר לטייל באביב, שיהיה אביב כמו שצריך להיות, ונסענו לריביירה הצרפתית. בתשעה ימי טיול נטו טיילנו במחוז Alpes Maritimes בלבד. התמקמנו במלון דירות בניס לשבעה לילות, במקום הטוב ביותר בעיר, וסיימנו במלון בעיירה ואנס בשלושת הלילות האחרונים, אף הוא ממוקם מצוין ביחס לתחנת האוטובוס ולעיר העתיקה. היות שוויתרנו על רכב שכור בדקנו את אפשרויות התחבורה הציבורית בריביירה במשך 11 ימים, וקיבלתי דיפלומה בתחום. כמו כן, ביקרנו בכמה מנכסי התרבות של האזור, ביקרנו במוזיאונים וראינו מופע בלט במונטה קרלו. את הבלוג אני מעוניינת לנצל בעיקר לטובת האוהבים לטייל ברגל ולמען המטיילים בתחבורה הציבורית.

להלן הדברים שפרסמתי מיד עם שובנו בפורום המשפחות

חוויות, תיאור ימי הטיול, המקומות שבהם היינו והרבה מידע

פרדה מהריביירה עם סיפור

תובנות, סיכום, תכנית הטיול

הפוסט הזה יעסוק בנושאים הבאים:

1. איך נולד הרעיון לטייל בריביירה הצרפתית ודוגמה לכמה חוויות מייצגות

2. טיפים ומידע על טיולי הליכה ברגל

3. מדריך לתחבורה הציבורית באזור

4. עוד כמה זוטות

אביב בגן של מוזיאון רנואר, Chemin des Collettes, Cagnes sur Mer

בגן של Trophee des Alpes ליד לה טורבי, בקורניש העליון

איך הכל התחיל? מדוע דווקא הריביירה הצרפתית?

לפרובנס, השכנה ממערב, יש תדמית יותר רגועה ויותר קלאסית. לריביירה האיטלקית, השכנה ממזרח, הרבה יותר צבע וקסם.

אל הריביירה הצרפתית התוודעתי לפני די הרבה שנים, דרך תמונה קטנה באינציקלופדיה לתולדות האמנות. זו היתה תמונה של ויטרז' מודרני בכנסייה, שעיצב מטיס לקראת סוף ימיו, ובו עלים צהובים בעלי תנועה חיונית על גבי סברס בצבע כחול ים. בהמשך קראתי גם על נופי הריביירה המגוונים, על נוף הים ונופי ההרים, על "הכפרים התלויים" העתיקים שעל המדרונות התלולים של ההרים ועל אלה המונחים ככתר בראשי הגבעות. כמובן התוודעתי גם להמוני האמנים שפעלו דווקא בריביירה במאה העשרים והשאירו אחריהם הרבה יותר אוצרות ממה שאפשר למצוא בפרובנס. ויום אחד הבשילו התנאים לנסוע.

הויטרז' בקפלה של מטיס - הגשמה של משאלת לב קטנה.

הצילום בתוך הקפלה אסור. התמונה לקוחה מתוך הבלוג המצורף.

matisse1.jpg

צילום מרחוק: הקפלה היא זו עם גג הרעפים בצבעי הכחול-לבן

הנה משהו ייחודי שלא ראיתי בכפרים עתיקים אחרים בצרפת: בכפר העתיק או דה קניה (Haut de Cagnes), הסמוך לניס, יש תחושת עתיקות אמתית. הרחובות תלולים נורא וצריך להיזהר מהחלקה. הצמחייה ממש פראית.

האם יתכן שזה מה שמטיס ראה אל מול עיניו כשהגה את הסברס הכחולים והעלים הצהובים?

שיחי תאנה, סברס, קקטוסים, בוגנביליה קוצנית ועוד צמחי פרא גדלים בפתחי הבתים במקום גרניום צבעוני.

הבת שלי לא התעניינה בכל הדברים האלה, אבל אינטרסים משלה הביאו את שתינו לשיתוף פעולה. היא התעניינה בזוהר של קאן ומונקו, וחלמה להפיק בושם על שמה בסדנה בעיר הבשמים גראס. כשהגענו לקאן ולמונקו, לא הזוהר היה השחקן הראשי בסופו של דבר, אלא האי סט מרגריט הסמוך לקאן והדגים במוזיאון האוקיאנוגרפי שבמונקו. זוהר או לא, היה מעניין להסתובב בשתי הערים. מונקו היא כמו תמצית מרוכזת שיש בה מהכול בשטח מאוד קטן. וקאן, אמנם קצת אפורה, אבל יש בה כמה פינות חמד, ובינהן רחוב Meynadier הנהדר, שקנינו בו מקרונים מכל הצבעים. פה אחד בחרנו שלשתינו את ניס כעיר היפה והמעניינת בריביירה ושמחנו שהקדשנו לה זמן ניכר.

מבט על מונטה קרלו. מונקו הוא שם המדינה. מונטה-קרלו הוא רובע בתוכה. 

חרף ניגוד העניינים הצלחנו להתחשב זו בזו. היא נחה על ספסל בפינה מול מסך הטלפון, כשהתעייפה מהמוזיאונים, ואנחנו, שתי "המבוגרות", הצטרפנו אליה לבוקר שכולו כיף בסטודיו של מפעל הבשמים גלימאר. ביחד הרחנו עשרות בקבוקונים, בחרנו וטפטפנו לבקבוק משלנו, ממש כמו בפנטזיה מן הילדות. בחוויה הכוללת מצאנו את הריביירה כמאוד מגוונת ומאוד חושנית.

גן העדן של הריחות: כל משתתף יושב מול שולחן עבודה משלו, ובו עשרות בקבוקים. הגשמת פנטזיה.

עוד חוויה של ריח וצבע: סבונים בשוק "קור סליה" בניס

גיסתי ואני אוהבות ללכת ברגל ולטייל בטבע. הבת לא הלכנית דגולה, אבל הכנתי אותה לכך מראש, ובסופו של דבר, קטעי ההליכה היו אלמנט מחבר בטיול הזה. הטבע מאפשר באמת לשכוח מהכול ולתפוס ראש. איפה עוד יש לנו הזדמנות לפטפט, לספר על כל מה שבא ולהשלים פערים שאנחנו לא מספיקים בשגרה הלחוצה. וכמובן, מגיעים למקומות שהאוטובוס לא מגיע אליהם ואפילו לא הרכב הצמוד. הקושי הוא לאתר את המסלולים המתאימים.

בחירה של מסלולי הליכה ברגל. איך עושים את זה (או איך אני נוהגת לעשות):

אתרים הייעודיים למסלולי הליכה, שבהחלט כדאי להיעזר בהם, מכילים עשרות מסלולים. אבל לפעמים נדמה שכולם נכתבים בטון מונוטוני ואחיד, בין אם הם מסלולים דרמטיים המיועדים לביקור של פעם בחיים באזור, ובין אם הם טובים לתושב האזור המחפש רעיון לטיול השבת החמשת אלפים במספר. עוד יותר קשה למצוא משהו מתאים, כשרוצים מסלול קליל ולא מסע כומתה מפרך.

מניסיוני, אתרים כגון tripadvisor ו-virtualtourist מאוד תורמים לצורך זה. יש בהם מומחים אמיתיים שמכירים את האזור על בוריו, אחדים מהם אפילו גרים בניס. נעזרתי רבות בכותב המכנה את עצמו בשם NiceLife, הפעיל בשני האתרים, ותמונת הפרופיל שלו היא זו של הפסל העומד בחזית מלון נגרסקו בניס.

NiceLife

לדוגמה: בפורום של טריפאדוויזור גולש התעניין במסלול שמתחיל בכפר העתיק Eze ומסתיים בעיירה La Turbie, וזו היא התשובה של "ניס לייף":

its probably my favourite! Bravo for the question

הוא רק מציע לשואל ללכת בכיוון ההפוך, כדי שילך במגמת ירידה ולא במגמת עלייה.

על נקודת ציון בדרך בשם Fort de la Revere, הוא כותב:

La Revere is the summit of the walk and has the most spectacular views high above Eze - best you will find on the Riviera

והאבא של כל הסופרלטיבים ב"וירטואל טוריסט": Fort de la Revere - The Fort of Dreams

אחרי מילים כאלה נותר רק עוד להצליב את המידע עם מקור נוסף, כדי לוודא שהאיש אינו פנטזיונר, ובינגו - יש לנו מסלול. כמובן, חשוב לבדוק מה אורך המסלול, מה הפרש הגבהים, אם יש עלייה תלולה או ירידה, נקודות ההתחלה והסיום, דרכי ההגעה וזמינות התחבורה לנקודת הסיום (לנקודת ההתחלה מספיק שיש אוטובוס אחד. את זמן הסיום קשה להעריך ולכן צריך תחבורה זמינה).

בשביל למצוא עוד ידענים כמו "ניס לייף" אני מחפשת את כותבי הבלוגים ברשת. בלוג נחמד שמצאתי הוא של כלבה בשם זולה, שהיתה במשך תקופה מסוימת תושבת זמנית בריביירה. היא הגיעה עם "אמא" שלה מאנגליה, והן טיילו בריביירה בזמנן הפנוי במסלולים כלביים, לא קשים מדי, ממש כלבבי.

המסלולים הכלביים של הכלבה זולה

גם זולה ביקרה בפורט דה לה רוור - "מבצר החלומות", והרי לנו ההצלבה הנדרשת. עם ההמלצות של ניס-לייף ושל זולה נסענו גם אנחנו בוקר אחד באוטובוס העולה מניס אל העיירה לה טורבי, וצעדנו אל מבצר החלומות ואל הכפר אֶז.

אבל המסלול שאני רוצה להראות להלן הוא דווקא מסלול שלא עשינו, והוא מיועד למטיילי הקיץ, כי הוא מסלול קל ומוצל לאורך מים זורמים:

הכלבה זולה מטיילת stone-hopping-e1339775470162.jpg?w=640

מקום נוסף להצליב בו מידע הוא האתרים של העיירות. למשל, העיירה לה טורבי היא בסיס לכמה מסלולי הליכה מרשימים, והם מפורטים באתר התיירות שלה. מובן שגם המסלול אל "מבצר החלומות" - פורט דה לה רוור - מופיע שם. המסלול הזה הוצלב באינסוף מקורות, כולל בספר שקניתי באמזון, והוא התגלה כ"מסלול דגל", מסוג המסלולים של "פעם ראשונה".

מסלול דגל

אבל במקרה אחר באמת נאחזתי במידע שהופיע באתר של העיירה ואנס, וזכינו לבוקר מאוד מהנה בטיול אל הכפר סט פול דרך היער. זהו מסלול אינטימי, לא מסלול דגל, אבל השלווה, המים, היער הירוק - כל אלה הם כיף גדול.

מסלול אינטימי עם הרבה ירוק שמרחיב את הלב

הבלוג easy hiker מצא חן בעיני תחילה. הרי זה בדיוק מה שאני באופן אישי מחפשת. בעיון מעמיק קצת התאכזבתי כי המלל שם רב ביחס לרעיונות הפרקטיים, ובכל זאת זה מקור נוסף.

הבלוג הזה מעלה תכנים שונים על הריביירה הצרפתית, וביניהם גם כמה מסלולי הליכה. הכותב גר במונקו והוא כותב טיפים מאוד שימושיים לטיול במונקו ולמסלולי טיול קרובים למונקו ולמנטון. מהבלוג הזה שאבתי רעיון שמצא חן בעיני לנסוע באוטובוס מס 10 העולה ממנטון לכפר העתיק הגבוה St Agnes, ללכת משם אל הכפר Gorbio ולחזור למנטון באוטובוס מס' 7. אבל מי יכול להספיק לנסות את כל המסלולים האלה בפרק זמן של תשעה ימי טיול?

לפעמים יש בעלי בתים המעלים מידע שלא יסולא בפז על אפשרויות לטיול בסביבה של הבית אשר אותו הם משכירים. זה מה שעושה בעלת בית בקרבת גראס. שימו לב שהמסלול האחרון בסדרת חמשת ה-walks שהיא מתארת הוא מסלול לאורך חופי קפ ד'אנטיב. המסלול נראה מטרף, עם מדרגות חצובות באבן העולות ויורדות. בעיני, טיול באחד ממסלולי החוף זה כמעט מאסט בטיולי הריביירה. זו המהות והתמצית. אנחנו בחרנו בסופו של דבר לטייל בקטע חוף של קפ פרה ובקטע קצר של האי סט מרגריט. הנה כמה רעיונות לבילוי באי. אנחנו הלכנו לאגם שבקצה המערבי של האי ואל-Pointe du Dragon.

הנה עוד מבחר של מסלולים ועוד אחד.

ויש עוד הרבה רעיונות ברשת, אבל לסיום - אתר יעודי למסלולי הליכה, מאותם אלה שמספרים על המסלולים השונים בטון המונוטוני, חסר הצבע, אבל הוא נותן מידע מסודר לפי אזורים, בדגש על האזורים הפנימיים וההרריים יותר. יש בוודאי מי שימצא בזה עניין.

מנהרה חצובה בהר בדרך אל "מבצר החלומות" 

מדריך לתחבורה הציבורית בריביירה

לרוב נעזרנו בקווי האוטובוס העיקריים של האזור אל היעדים המובילים והמרכזיים, אבל פה ושם הצלחנו לשבור את תקרת הזכוכית של מטיילי התחבורה הציבורית, והגענו אל יעדים שמחוץ למסלול השחוק. הטיול אל "מבצר החלומות" היה כזה. באוטובוס מס' 116 העולה מניס אל העיירה לה טורבי היו רק נוסעים ספורים. אחדים מהם היו מצוידים, כמונו, במקלות הליכה, וזו היתה חוויה חביבה אחרי הנסיעה באוטובוסים העמוסים של קו החוף.

בסופו של דבר אני חושבת שהטיול האידאלי בריביירה הוא זה המשלב בין כמה ימים ביעדים הקרובים לחוף, באמצעות תחבורה ציבורית, לבין כמה ימים ברכב באזורי ההר והכפרים העתיקים. אבל גם הסגן של הטיול האידאלי, כמו הטיול שלנו, הוא עדיין טיול מהנה מאוד, ויש לו כמה בונוסים כגון חוויה אורבנית עשירה יותר, אפשרות ללכת מנקודה X לנקודה Y במסלול שאינו מעגלי, טיול איטי. לפעמים זה בהחלט יתרון.

האוטובוסים בריביירה זמינים יותר מהרכבות וזולים מהן. הקווים הבאים - שימושיים וזמינים:

קו 100: ניס - מנטון (דרך וילפראנש סור מר, וילה קרילוס ומונקו)

קו 112: ניס - מונקו (דרך הכפר העתיק Eze)

קו 82: ניס - Plateau de la Justices שבפארק הקורניש העליון (דרך הכפר העתיק Eze)

קו 81: ניס - St Jean Cap Ferrat (דרך וילה קרילוס ותחנות רבות בתוך חצי האי קפ פרה)

קו 200: ניס - קאן (קניה סור מר ואנטיב)

קו 400: ניס - ואנס (דרך קניה סור מר והכפר העתיק סט פול דה ואנס)

קו 94: ניס - ואנס (דרך קניה סור מר)

קו 500: ניס - גראס (דרך קניה סור מר)

קווים 200, 400, 94 ו-500 יוצאים מטיילת האנגלים (Verdun 1), עוצרים בכל התחנות לאורך טיילת האנגלים, כולל התחנה של שדה התעופה הנמצאת בקצה הטיילת. אוטובוס 500 אפילו נכנס לשדה התעופה, אבל כדאי לדעת שגם האחרים נוחים מאוד לצורך הגעה אל השדה או יציאה ממנו. כל הקווים האלה עוברים גם דרך תחנת Pasarelle, שממנה יש גישה קצרה ברגל אל מרכז הקניות הגדול של הריביירה Cap3000. קווים נוספים, פנימיים של ניס, כמו 9 ו-10, אף הם נוסעים לאורך טיילת האנגלים. קווים 98 ו-99 הם קווי שירות מיוחדים משדה התעופה ואליו. התשלום גבוה יותר מזה שבקווים הרגילים ועדיין זול בהרבה ממונית. ההבדל הוא שהקווים האלה נכנסים אל שדה התעופה ועוברים בין טרמינל 1 לטרמינל 2, ומאוד שגרתי שנוסעים עולים לקווים אלה עם מזוודות. אבל גם בקווי התחבורה הרגילים העוברים בתחנה של הטיילת אפשר לעלות עם מזוודות. אנחנו חזרנו אל השדה ביום האחרון של הטיול מהעיירה ואנס, בקו 400, והיה קל ונוח. מרחק ההליכה שבין התחנה בטיילת לטרמינל 1 קצר מהמרחקים שבתוך שדה התעופה בן גוריון, המוכר והחביב עלינו. הטיסות לישראל הן מטרמינל 2. יש שאטל חינם העובר בין שני הטרמינלים.

הקווים לקפ פרה, מנטון, מונקו והכפר Eze יוצאים מ-Promenade des Arts שליד כיכר גריבלדי או עוברים בה. אנחנו הגענו אל כיכר גריבלדי מהמלון שלנו שברחוב מסנה, ליד כיכר מסנה, באמצעות החשמלית.

הגעה ליעדי התיירות של העיירה קניה סור מר:

מה פתאום אני מתמקדת בקניה ולא בעיירה אחרת? המיקום שלה מרכזי, ממש צומת דרכים, בוודאי בהבט של התחבורה הציבורית. וכדאי לדעת שהיא יעד בפני עצמו. באופן מפתיע העיירה הזאת נחלקת לכמה אזורים המרוחקים מעט זה מזה. צומת תחבורה מרכזי מאוד בתוך העיירה הוא Place Bourdet. אפשר לרדת שם ולהחליף אוטובוס (אם רוצים, לדוגמה, לשלב ביום אחד ביקור בסט פול ובאנטיב) או לחכות לשאטל חינם שמספרו 44 אל הכפר העתיק Haut de Cagnes. בכיכר הזאת עובר גם קו 49 שאתו נוסעים למוזיאון רנואר. שימו לב שקו 49 אינו זמין כמו האחרים. יש מרווחים גדולים בין האוטובוסים וכדאי להיות מודעים ללוח הזמנים. מרחק ההליכה ברגל אינו רב, אבל כשחם זה מעייף (המוזיאון בעלייה), וקטע מהדרך הוא לאורך כביש ללא מדרכה וללא שוליים.

קווים נוספים שכדאי להכיר:

קו 114: מונטה קרלו - לה טורבי

קו 116: ניס - Peille (דרך לה טורבי). הקו יוצא מתחנת Vauban בניס.

כאמור, למסלול ההליכה שעשינו בפארק הקורניש העליון הגענו בקו 116. גם אל תחנת וובן אפשר להגיע עם החשמלית, אבל באותו יום שבו נסענו בקו, החשמלית בניס היתה מקולקלת והגענו לתחנת Vauban במונית. ירדנו מהאוטובוס בעיירה לה טורבי. חזרנו מהכפר העתיק אז בקו 82.

חברות האוטובוסים השונות ועוד כמה רעיונות לאפשרויות טיול במרחב

כדאי לדעת שכל הקווים הנ"ל הם של חברת האוטובוסים Lignes d'azur המשרתת את ניס וסביבתה. יש לה כמה קווים שמגיעים ליעדי נוף מרוחקים כמו St Martin Vesubie, Valberg ועוד. המעוניינים, תבדקו כאן את הקווים המתחילים ב-700. לוחות הזמנים שלהם מאוד מוגבלים. בכל זאת שקלתי לנסוע בקו 770 לוולברג, כי הוא עובר ב-Gorges du Cians האדום. אבל משך הזמן הארוך של הנסיעה, שהבת שלי כל כך ביקשה להימנע ממנו, והעובדה שהעצירות שלאורך הדרך אינן בשליטתי, הניאו אותי מהרעיון. כדאי מאוד לעיין בהצעות שבאתר לטיולים בניס ובסביבתה. הרעיונות כאן פרקטיים וניתנים ליישום. בשביל לראות במפה את ציר הנסיעה של האוטובוסים השונים, יש לפתוח את האתר ולחפש בטור בצד שמאל maps. את לוחות הזמנים לקווים השונים אפשר לבדוק כאן.

יש באזור עוד חברות אוטובוסים קטנות, כגון חברת האוטובוסים של אנטיב וסביבתה, של קאן וסביבתה או של מנטון וסביבתה. ובכל זאת החברה של ניס היא הגדולה והמשמעותית. מחירי הנסיעה אחידים בכל האזור, פרט למונקו היקרה יותר. נסיעה בקווי האוטובוס של מונקו עולה 2 אירו.

ואחרי כל הרעיונות היפים, אפשר גם לטייל בנחת בניס היפה. היא שווה את זה.

מחירי נסיעה

כרטיס אוטובוס יחיד עולה אירו וחצי. אבל עשירייה של כרטיסים עולה עשרה אירו, ומכאן - החיסכון גדול למדי. הכרטיסים אינם אישיים, צוות כמו שלנו של שלוש מטיילות יכול להתחלק בכרטיסים של העשירייה. אנחנו הימרנו וקנינו את הפס השבועי התקף באוטובוסים ובחשמלית. הוא עולה 15 אירו, והיה אמור להיות חסכוני באופן וודאי אילו הנהגים בריביירה היו יודעים איפה הוא תקף ואיפה לא. כל אחד אומר דבר אחר. אין עקביות. אולי בלשכת התיירות בניס יודעים להגיד. אנחנו לא נעזרנו בה. בכל אופן, חשוב לדעת שאפשר להשתמש בכרטיס האוטובוס שעלה אירו או אירו וחצי, גם לקונקשן. השיטה עובדת כך: אם מחליפים קו תוך 74 דקות (עד 75), ניתן להמשיך ולהשתמש באותו כרטיס. אין אפשרות להשתמש באותו כרטיס לדרך חזרה גם אם עושים אחורה-פנה וחוזרים מיד.

קפ פרה

נכון, גם לנו יש עצי אורן, אבל אורנים הנוגעים בקו המים וקו חוף מתפתל - זה עניין אחר, יפה ולא ממש מוכר לנו

רכבות

לקאן עדיף לנסוע ברכבת. אוטובוס 200 טוב רק ליעדי הביניים כגון קניה סור מר או קניון קפ3000. נסיעה בת חצי שעה ברכבת מניס לקאן אורכת באוטובוס שעתיים.

איך אמרו לנו במלון? בשום אופן לא לנסוע לקאן באוטובוס.

היות שגם קו האוטובוס למונקו עמוס מאוד ולפעמים אין מקומות ישיבה, יש מקום לשקול נסיעה ברכבת. אבל יש לומר שהנסיעה למונקו באוטובוס יפה מאוד (כן, גם בקורניש התחתון היא יפה), ואילו הנסיעה ברכבת חסרת ייחוד.

קווי רכבת נוספים, שלא ניסינו אבל כדאי להכיר:

-קו הרכבת שבין קאן לסט רפאל עובר דרך רצועת החוף של המאסיף ל'אסטרל שבה הסלעים האדומים גולשים אל הים. אף על פי שהקו הזה הוא המשך ישיר של הקו המזרחי (מקאן ומזרחה), הוא הרבה פחות זמין מהתאום המזרחי. חשוב לבדוק לוח זמנים.

-הרכבת הנוסעת מניס לדינייה לה בה, הקרויה בכינויי "רכבת האצטרובלים" (Tran des Pignes), היא בעלת אוריינטציה תיירותית. נוסעים בה במיוחד בשביל לראות את הנוף. היעדים העיקריים לאורך הדרך שהתיירים מבקרים בהם הם Entrevaux ו-Annot.

-גם לרכבת הנוסעת מניס ל-Tende שבגבול איטליה, בהרים, יש כוח משיכה תיירותי. היא נקראת Train des Merveilles (רכבת הפלאות) על שם "עמק הפלאות" שבקרבת העיירה טנד, אשר בו נמצאו חריטות בסלע פרהיסטוריות. היעדים העיקריים לאורך הדרך שהתיירים מבקרים בהם הם Saorge ו-Tende. סאורז' נחשב לכפר יפה במיוחד, אבל הוא במרחק של 20 דקות הליכה מתחנת הרכבת. בטנד יש מוזיאון חדיש העוסק בתקופות פרהיסטוריות, ומהכפר הזה יוצאים בטיולי ג'יפים אל "עמק הפלאות" שהוא עמק אלפיני יפה ויש בו חריטות פרהיסטוריות על סלעים. אבל בשביל לצאת לסיור הג'יפים יש לשהות בכפר לפחות לילה אחד.

עוד כמה זוטות

הגענו אל סעיף ה"זוטות".

לסיום - רק עוד כמה פנינים והפתעות קטנות "על הדרך" מרחבי האזור.

סתם גג רעפים צבעוני וחינני שצילמתי מהחומה של הכפר סט פול.

וגם "חבר" מהעיירה ואנס, שכבר הרגשנו בה בבית

לפי הבלוג הזה אפשר לחשוב שלא ראינו כלל אמנות

אז עוד תמונה אחת ודי: ניקי דה סט פל במוזיאון לאמנות בת זמננו בניס