פריגור - השם המסורתי, דורדון - כפי שנקרא האזור כיום - חבל ארץ עשיר בהיסטוריה ובנוף שבראו הטבע והאדם מהפרהיסטוריה ועד היום. אני קוראת לנוף של הדורדון "נוף מעוצב".
דרך שמשת המכונית: כפר באחת הדרכים הצדדיות שמדרום לנהר הדורדון, בקרבת טירת מילנד.
בחלוקה של המחוז לאזורי משנה בולטת "פריגור השחורה" בריכוז מוקדי העניין, ולכן כדאי להתמקם בה כשמגיעים לחופשה באזור. גם אצל "השכנים": פריגור הירוקה, פריגור הלבנה ופריגור הסגולה - יש בהחלט מה לראות, והאפשרויות יעלו טיפין-טיפין לאורך המסע המצולם הזה. אבל את תמונות "הגן הפורח" שהוא למעשה הביטוי של מגע יד האדם בטבע ובסביבה, ניתן לראות ברחבי המחוז כולו בחצרות הבתים, בחלקות המטע והשדה, בגדרות החיות החוצצות בין שטחים, בבקתת הרועים העגולה שנבנתה לפני שנים בשיטת הבנייה היבשה, בבתי האבן הצצים בעיקולי הכביש, במטפסים המשתרגים על הקירות ובנופים הפנורמיים הנפרשים מהמצודות.
גינה פורחת ב"שכונה שלנו", בפריפריה של הכפר Siorac en Perigord
בשכונה שלנו, בשולי סיורק מי שיכתוב ברשת את השם Dordogne ימצא שלל של אתרים ורשימות של כפרים יפים, עיירות עתיקות, שווקים, טירות וגנים. זו, האחרונה, רשימת הגנים, היא ארוכה במיוחד. אבל בעצם, ייתכן שרשימת הטירות או אולי רשימות העיירות והשווקים מתחרות בה בהצלחה. תמצאו גם רשימות של מערות נטיפים והרבה אתרים שנתגלו בהם ממצאים פרהיסטוריים חשובים. אנחנו מצאנו בדורדון גם את הצד הנוסטלגי, זה שעוסק בחיים שסבא וסבתא עוד זוכרים.
במוזיאון הפתוח Village le Bournat משחזרים את החיים בכפר הצרפתי בתחילת המאה העשרים
גן לרגלי החומה העתיקה של העיירה Domme. חומה המעידה על ימים של פחד וגן פורח, אלה הם שני אלמנטים שכל כך מייצגים בעיני את האזור.
הרשימה שלהלן מייצגת את אוסף הבחירות שלנו וגם כמה אנקדוטות הנוגעות למקומות המובנים מאליהם, אלה שממש "חייבים" להגיע אליהם, כמו למשל העיירה Le Roque Gageac. האתרים השונים כל כך קרובים זה לזה, ולכן ניתן לתכנן המון צירופים אשר יוצרים מסלולי יום שונים. מהסיבה הזאת אני לא מוצאת טעם לתאר את המסלול שלנו באופן כרונולוגי. למעשה, אין מסלול. מצאנו דירה לשבוע בשולי הכפר סיורק אן פריגור, מצאנו מקום ללילה בצימר בברנטום, בילנו שבוע ועוד יום באזור ופשוט פרשנו זרועות לכל הכיוונים.
נתחיל בשני גנים לא שגרתיים, יחודיים לאזור.
מדוע ניטע בעיירה לה רוק ג'ג'אק (La Roque Gageac) גן אקזוטי?
העיירה דחוסה בין המצוק לנהר, וזהו ייחודה. בשביל המראה הזה נוהרים אליה התיירים. במקום שבו היא יושבת מתקיימים תנאי אקלים יחודיים. המדרון זוכה למנות גדושות של קרני שמש ובד בבד המצוק יוצר הגנה מפני הרוחות. התנאים האלה הולידו את הרעיון להביא אל העיירה צמחייה המתאימה בדרך כלל לאזורים חמימים יותר.
היכן נמצא הגן האקזוטי? הוא מתחיל סמוך לבית הססגוני הזה שבקדמת העיירה, בקו הראשון של הבתים הנושק לנהר. שלט מוביל אל הגן ומתחילים לטפס בעקבותיו בסמטה הצרה שעל גבי המדרון.
הגן נמצא בעצם בכל מקום. הצמחים האקזוטיים נטעו ברחובות העיירה.
כשהולכים במעלה הרחוב הראשי ומגיעים אל קצהו - רואים כיצד כוסה המדרון החשוף כולו בצמחייה הטרופית הזאת.
סביבה מעוצבת בלימיי מבין הגנים שראינו בדורדון, את הגן הפנורמי של לימיי, Jardins Panoramiques de Limeuil, אהבתי יותר מכולם. הגן הזה מבטא בעיני את הנוף של האזור ואת המהות שלו. זהו לא גן קלאסי אלא יותר סביבה מעוצבת. יש בו גן בוטני והרבה אלמנטים שכמותם רואים ברחבי האזור: מבנה עתיק, קטעי גן פרועים וטבעיים, קטע גן קטן מעוצב ברוח המסורת של הגן הצרפתי, חורבות של בנייה עתיקה שהותירו אותן כפי שהן, ברכת מים ועוד פרטים שבוודאי שכחתי. אבל כאן הפרטים האלה מאורגנים במרחב אחד, במגע יד קליל ועדין של מי שעיצב את המקום. הגן כולו נמצא בראשו של הכפר היפה לימיי (Limeuil), ומפינות בגן רואים מראות של הכפר ושל שני הנהרות, וזאר ודורדון.
.
קטע הגן הצרפתי מבצבץ מתוך צמחייה פראית וברקע גגות הכפר. השילוב בין הפרא למסודר הקסים אותי.
המראה המפורסם של מפגש הנהרות וזאר ודורדון. המקום הטוב ביותר לראות אותו הוא מהגן.
נוף בתי הכפר, הנהר והמרחב הפתוח של עמק הדורדון, מתוך הגן
עוד קטע פראי שאהבתי, אף על פי שפרחי הבר כאן כבר היו בסוף אוגוסט בתהליך קמילה.
פינה אינטימית בגן חרף אהבתי למקום אני חוששת שאנשים יבואו ויתאכזבו. זהו לא גן מרהיב במובן הרגיל שאנו מצפים לו בדרך כלל, ובבחירה בין הגנים הרבים שבדורדון כדאי להקדים מחשבה ולבחור במה שמתאים לטעם האישי.
למטיילים עם ילדים אני ממליצה לבדוק מהן השעות שבהן מתקיימת פעילות היצירה בגן. הגן פתוח בתקופת הקיץ עד שעה 20.00, אבל כשהגענו לשם בשעה 18.00, מתחם היצירה היה לקראת סגירה.
עמק הנהר Dropt היכן נמצא העמק הזה? הוא משתרע לאורכו של הנהר Dropt אשר ראשיתו בקרבת Capdrot ממזרח ל-Monpazier וסופו במקום ההתמזגות שלו עם הנהר גרון בקרבת Langon. בחלקיו הוא בשטחה של פריגור הסגולה השייכת למחוז דורדון ובקטעים אחדים הוא בתחומו של מחוז לוט את גרון. בין בכפרים והעיירות הנמנים על המרחב של העמק הזה גם כאלה היושבים על יובליו, כגון העיירה איזיזאק ובמרחב שלו ולא רק לאורך ציר הנהר. במזרח הנוף אופייני לזה של פריגור השחורה: גבעות המשובצות ביערות ובחלקות שדה. ככל שנעים לאורך הנהר מערבה הנוף נעשה שטוח והכרמים הם הגידול החקלאי הדומיננטי במרחב. אנחנו ראינו בין הכרמים גם סנאים, אבל אותם לא הספקנו לצלם. לטעמנו הנוף באזור המזרחי, זה הקרוב לפריגור השחורה, יפה יותר.
למעוניינים ניתן לקרוא על האזור כאן:
www.francethisway.com/tourism/dropt-valley.php
הצצנו לאזור הזה פעמיים: בפעם הראשונה נסענו לעיירה איזיזאק (Isseagac),ובהמשך השבוע הגענו למונפזייה (Monpazier). דרך הנסיעה היפה ביותר שבה התנסינו, למעשה בדרך אל האזור, היא זו העוברת בשולי הכפר Belves ובקרבת הכפרים St Avit Riviere ו-Montferrand du Perigord.
לאורך הנתיב של עמק Dropt כולו יושבות עיירות ימי בינמיות, שחלקן מתאפיינות בסבך של רחובות מפותלים, כגון העיירה היפה איזיזאק, ואחרות הן "עיירות בסטיד" (bastides) המתאפיינות בביצורים וברחובות ישרים כסרגל. בניגוד להיסטוריה של איזיזאק ושל עיירות עתיקות רבות אשר החלו להתפתח מגרעין של משפחה או של כמה משפחות אשר יצרו לעצמן מתחם מגורים אשר הלך וגדל עם השנים, עיירות הבסטיד נבנו באופן יזום על ידי האנגלים והצרפתים לפי תכנית מגובשת מראש לקראת מלחמת מאה השנים. מונפזייה (Monpazier) היא "עיירת הדגל" של כל הבסטידים, העיירה השמורה ביותר.
יום חמישי הוא יום השוק של העיירה, ולדעתנו הוא מוצלח מאוד ומוסיף לה המון חן ויופי.
עוד מהשוק של מונפזייה
במרכז העיירה נמצא השוק המקורה. קורות העץ הן בנות מאות שנים.
ביקרנו בעיירה ביום קיץ חם. הספקנו ליהנות ממנה בבוקר, לפני שהקו האדום של מד הטמפרטורות נסק לגובה ארבעים מעלות. דוכני המזון החם בדיוק נפתחו. אני מנסה לנחש מי אוכל את התבשילים המהבילים האלה במזג אוויר שכזה וכמה מאוכזבים בוודאי בעלי הדוכנים. 
למטיילים במונפזייה עם ילדים אנו ממליצים לגשת אל סדנת ניפוח הזכוכית שמחוץ לחומה, ממול לחניה. אין לנו תמונות משם, אבל זו פינה מוצלחת להעביר זמן קצר עם ילדה רוטנת שבתי אבן ותולדות מלחמת מאה השנים אינם מעניינים אותה.
בחודש אוגוסט חוגגים בעיירות העמק בסדרה של פסטיבלים המשחזרים את ההווי ואורחות החיים של ימי הביניים.
מדוע דווקא כאן? האמת היא שבכל רחבי צרפת ואולי באירופה כולה מרבים לשחזר את ימי הביניים בפסטיבלי פולקלור. כאן בעמק Dropt העילה היא זכר הימים שבהם נהרו עולי הרגל אל סנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד. כאן עבר אחד מנתיבי העלייה לרגל.
ראינו את פתיחת החגיגות ב-Isseagac. מופע הפתיחה היה מלא באווירה. הכי מרגש היה כשניגנו את "הבה נגילה".
לקראת הקיץ מתפרסם לוח הזמנים של הפסטיבלים באתר הזה: www.medieval.dropt.org/
הפסטיבל מתקיים ביום ראשון, והבוקר הזה הוא גם מועד השוק השבועי של העיירה. זהו שוק מפורסם ברחבי האזור וקשה לתאר עד כמה הוא עמוס בתיירים. קראתי המלצה להגיע אליו מוקדם בבוקר, לא יאוחר משעה 9.00. היות שרצינו להשתתף בפסטיבל שמתחיל מאוחר יותר, נקלענו אל ההמונים. ייתכן שבאותו יום הוא היה עמוס במיוחד בשל אירועי הפסטיבל, אבל השוק הזה ידוע בפופולריות שלו והצפיפות צפויה שם לאורך כל עונת התיירות.
לטובת המתלבטים אני יכולה להוסיף שדווקא בפינה המוצלת שבה צהלו וחגגו את פתיחת הפסטיבל לא היה דוחק. העומס הבלתי נסבל היה ברחובות הצרים שבהם ניצבים דוכני השוק.
איזיזאק החלה להתפתח עוד לפני הפרק ההיסטורי שבו נוסדו עיירות הבסטיד, ורחובותיה הם צרים מאוד, מפותלים ובין הבתים העתיקים - רבים עם קורות עץ. בגלל הצפיפות לא צילמנו בתוך הסמטאות, שדווקא כדאי מאוד לשוטט בהן. התמונות שצולמו הן בכיכר היותר פתוחה. ניתן להתרשם מעט מהאווירה
לא הצפיפות הבריחה אותנו, כי ניתן כאמור למצוא מפלט מפניה, אלא החום. נסענו לשוט בספינת "גבאר" ב-Bergerac הסמוכה. הכי טוב היה אילו הבאנו איתנו בגדי ים והיינו יכולים לקפוץ לנהר. שכחנו.
ה"גבאר" (Gabares) היא סירה שטוחת חרטום שהייתה שטה לפנים בנהר. היא הייתה מובילה סחורות במורד הזרם. ניתן לשער כמה חביות יין הועברו מהאזור הזה של פריגור הסגולה הקרויה כך על שם צבע הענבים הגדלים בה, אל בורדו ואל שפך ה"גירונד". את הסירות היו מחזירים למוצאן בעזרת פרדות. כיום מתקיימים סיורים תיירותיים לאורך הנהר ברפליקות של הסירות האלה.
הנהר יפה, אבל השייט תיירותי להחריד. המדריך ירה טקסטים בצרפתית ברצף ובאופן מכני לאורך כל השייט. ככל הנראה, על פי מה שקראתי (כי את ההסברים שניתנו בעת השייט לא הבנתי), הקטע הזה של הנהר ממזרח לברג'רק הוכרז כשמורת טבע. ציפיתי לראות ציפורים אבל פרט לשפירית אחת שרפרפה בכנפיה השקופות לא ראינו בעלי כנף. מראה העצים שענפיהם גולשים אל קו המים מאוד יפה. אבל מראות יפים של הצמחייה הגולשת אל המים ניתן לראות בקטעים רבים של הנהר, והמראות בסה"כ מונוטוניים. אין לאורך הדרך משהו שיעניין את הילדים. את הפינה הירוקה שבתמונה צילמתי היות שהמדריך הזכיר את השם "קרוקודיל" וכל הנוסעים הפנו מבט אל עבר העצם הארוך ההוא שנראה מרחוק. פתחתי את הזום המקסימלי של המצלמה והקלקתי. האם ייתכן שזהו אכן קרוקודיל? אשמח לקבל תגובות עם דעתכם המלומדת. 
קטע הנהר באזור הזה שממזרח לברג'רק הוכרז כשמורת טבע.
פעילויות ערב בדורדון בתקופת הקיץ
שווקי הערב
בתקופת הקיץ מתקיימים שווקי ערב בכפרים ובעיירות ברחבי האזור. בחרנו להגיע אל השוק ב-Caduin המתקיים בכל יום שני בערב במהלך הקיץ. בכניסה לכפר קדואן ראינו את טור המכוניות הארוך. חנינו במגרש חניה בקצה הכפר, וכשהתקרבנו למרכז העניינים חשבנו תחילה שבמקום מתקיים אירוע חתונה. המונים ישבו סביב שולחנות מכוסים במפה חד-פעמית בצבע ורוד ובילו בצוותא. הכיכר רחבת הידיים הייתה מוקפת בשפע של דוכני מזון, ובהם תבשילי מזון חם, מולים, צ'יפס, גלידה, "שערות סבתא" ועוד מיני כיבוד לילדים. הכל כמובן בתשלום, אבל במחירים עממיים.
שוק הערב בקדואן נראה כמקום מפגש לתושבי האזור ובילוי פופולרי בעבורם. בוודאי בילו במקום גם תיירים כמונו, אבל הבסיס של האירוע הוא אותנטי, מקומי, כך לפי ההתרשמות שלנו. כשהגענו כל השולחנות כבר היו תפוסים ולא מצאנו פינה פנויה לרפואה למשפחה קטנה כשלנו. התיישבנו על ספסל החוסה בצלו של עץ והתחלנו לנעוץ מבטים באנשים כדי שיואילו בטובם לפנות לנו את מקומם. לצערנו השיטה לא עבדה.
למטיילים בדורדון בתקופת הקיץ אנו ממליצים לחוות פעם אחת את החוויה הזאת למרות הכול, כתוספת לנקודת המבט האנתרופולוגית על הטיול ועל התרבות המקומית. עדיף להגיע בשעת הפתיחה ולא להסתמך על כך שהשוק פתוח עד אמצע הלילה. ביום שבו הגענו למקום החלה הופעה אחרי שעה 20.00, ואולי כל זה, הצפיפות ואיתה האווירה השמחה והמופעים, קורה בכל שוק ערב ובכל אחד מהכפרים המקיימים מסורת כגון זו. מה שידוע לי הוא שקדואן כפר גדול למדי ואני לא יודעת אם ניתן להקיש מהאירוע המתקיים בו לאופיים של כל שווקי הערב.
אתרים פתוחים עד אמצע הלילה
לכמה וכמה אתרי תיירות מרכזיים ברחבי האזור יש בתקופת הקיץ ערב שבועי שבו הם פתוחים עד שעה 23.00 או עד חצות. היינו בפתיחה הלילית של גני Marqueyssac.
עמק הדורדון בשעת דמדומים, כפי שהוא נראה מהגן
זו אמנם יציאת ערב, אבל את נעלי העקב תשאירו בבית. מהחניה אל שער הגן יש לצלוח עלייה. בשביל לראות גן תלוי צריך להתאמץ. אחרת איך אפשר לחוש את משמעותם של המצוקים המתנשאים מעל לנהר? גם התור שבכניסה הוא במסגרת מבחני הסבלנות והקבלה אל שערי הגן
.
ק"מ של שבילי הליכה מעוצבים מוליכים את המבקרים במסלולי הגן.
יש משהו אירוטי בשיחים המעוצבים העגולים.
המבוך אולי טוב להרהורים, אבל מדוע אין ספסל לרפואה כדי להתבטל סתם כך מול היופי?
יש לנוע, לנוע... ורק ללכת וללכת באינסוף הנתיבים שיוצר מבוך השבילים
יפה לראות את הגן ואת הנוף הנשקף ממנו גם בשעת דמדומים וגם בחשכה.
מנגנים במרכז הגן
Sarlat la Caneda
ובשמה הקצר "סרלה", בירת פריגור השחורה, היא עיירה תוססת מאוד בלילות הקיץ. בשעה 22.00, השעה שבה עדיין היינו בעיר, המסעדות הומות אדם. קוסמים, מפעילי בובות ונגנים מופיעים בקרנות הרחוב, ואפילו חלק מהחנויות עדיין פתוחות.
הנושא שלנו ברשימה הזאת הוא חגיגות ובילויי לילה, אבל לא ניתן להתייחס לסרלה מבלי להזכיר את שוק השבת. ובכן, מובן שביקרנו בו ואכן מרשים לראות את העיירה ההופכת כולה לשוק, ובכלל לראות את העיירה היפהפייה בלילה וביום. מגיע לה לסרלה זמן משמעותי בעת שמטיילים באזור. ובכל זאת, מדד ההנאה שלנו היה גבוה בהרבה בעת ביקור הערב. בערב פחות צפוף, אף שגם אז היא הומה אבל לא עמוסה כמו בשבת, קל יותר למצוא חניה ונעים יותר לשטוף את העיניים בפינותיה היפות. בשבת של סוף חודש אוגוסט - עמוס וצפוף.
יש סמטאות שבהן התנועה יותר דלילה
מה הוא חושב?
לקראת סיום הרשימה - מה המשמעות של טיול באזור באוגוסט?
בין השורות מתקבל אולי הרושם שהאזור עמוס מדי בקיץ ומלא במלכודות תיירים. אנסה להעמיד דברים על דיוקם: היינו באזור בשבוע הרביעי של חודש אוגוסט, שבו מספר המבקרים כבר בראשיתה של ירידה. בסך הכל נקלענו למעט מאוד מלכודות תיירים. התור לכניסה בגני מרקסאק היה היחיד שבו עמדנו והוא לא היה ארוך כמו התורים הפריזאיים הידועים. על סיור במערת פדירק ויתרנו, בין היתר בגלל חשש מעומס, אבל הוויתור היה בשבילנו קל מאוד כי לא השתכנעתי שמדובר במערה בלתי נשכחת.
חלק מהמקומות ההומים שווים בהחלט ביקור. יש כאלה שניתן להגיע אליהם, בעזרת תכנון, בשעות פחות עמוסות. יש מקומות שבהם ניתן להזמין סיור או מקום מראש (על כך ברשימה הבאה). יש מקומות שהיופי שלהם הוא גם בהיותם שוקקי חיים. שעות הפתיחה הארוכות של האתרים מאפשרות לראות ולחוות הרבה. פה ושם קורה שנופלים אל מלכודת שאינה רצויה, כמו שקרה לנו בשייט בברג'רק.
החמסינים הם כבר סיפור אחר, ואליהם רצוי מאוד להיערך גם במישור המנטלי וגם באופן פרקטי. לדוגמה: ברכה בחצר הבית השכור עשויה להועיל. ואכן השתכשכנו בברכה הקטנה שבחצר שלנו בשעות הערב. מומלץ להצטייד ברשימה של אתרים ממוזגים, וכשמטיילים עם ילדים גם ברשימות של פארקי מים ושל אגמים, אלה וגם אלה מצויים בשפע באזור. את בגד הים והמגבות אין לשכוח בבוקר בבית השכור וחשוב להכין אותם ברכב כדי להיות ערוכים לכל מצב. ביום שבו נסענו למונפזייה ובהמשך לרוקמדור, לא היה לנו צל של מושג שלפנינו חמסין כל כך קשה. הוא בא לאחר יומיים נעימים וחשבנו שהצרה הזאת כבר מאחורינו. בסך הכל התמודדנו עם כארבעה ימי חמסין מתוך 14 ימי טיול, ורק שניים מהם היו ממש קשים, כך שהשד לא נורא כפי שזה נשמע, אבל חשוב להיערך.
הבית "שלנו" בסיורק אן פריגור. הברכה בחצר הייתה לעתים קרש הצלה.
איפה לא צפוף לעולם?
בטבע הבעיה היא ששבוע הוא פרק זמן קצר כדי לחוות את מרב החויות שהאזור מציע וגם לטייל ברגל או סתם ליהנות מפינות טבע שקטות. יש יעדים שבהם אנו מטיילים ברגל, אולם ביקור בדורדון בהחלט מזמ סגנון טיול המתאפיין בהרבה כניסות לאתרים. אם כן, איפה בכל זאת נהננו מהשלווה של הטבע ומפסק זמן מביקור באתרים?בטיול האופניים בטיילת של סרלה, בשייט בקטע של נהר הדורדון ובטיול סוסים ביער בקרבת מערת פרומסאק (Proumeyssac).
באופניים לאורך הטיילת של סרלה הטילת שבין סרלה לה קנדה ונהר הדורדון ןמעבר לו אל אגם Grolejac היא ירוקה ונהדרת, מתאימה במיוחד לטיול אופניים עם הילדים היות שהיא כמעט שטוחה ותנועת כלי הרכב בה אסורה. בקטע אחד שלה, זה שבין הנהר לאגם, היא עוברת בין גבעות והדיווש דורש יותר מיומנות ומאמץ. ניתן לוותר על הקטע הזה או לעשות אותו לאט. הוא קצר. בקטעים ממנו ירדנו מהאופניים והלכנו ברגל. פגשנו בדרך הורים שרכבו באופניים שמושב נגרר לילד מחובר אליהם. בשיטוטי ברשת מצאתי שתי חברות שמעבירות אופניים אל הטיילת בתיאום מראש ובסוף היום מחזירות אותן:
אנחנו נעזרנו בחברה הזאת: www.cycleo.fr/ היושבת בסרלה
ניתן ליהעזר גם בחברה הזאת: www.bike-bus.co.uk/gb-contact.htm
חברת bike-bus יושבת בקמפינג הסמוך ל-Castelnaud la Chapelle, והיא מציעה מסלול נוסף המתאים למשפחות, המתחיל בקמפינג ומסתיים בכפר Daglan לאורך יובל של הדורדון, פלג מים הנקרא Ceou, משפחה שניסתה את מסלול ה-Ceou סיפרה בפורום המשפחות שהמסלול אמנם נחמד ומוצלח אבל יש בו קצת תנועת מכוניות. היות שהרוכבת הצעירה שלנו אינה מנוסה בחרנו באפשרות הבטוחה, בטיילת המיועדת לנוסעים על שניים, ולהפתעתנו היא גם יפה, ירוקה ונעימה.
חשבנו לשכור סירת פדלים באגם גרולג'אק אבל הגענו אליו מוקדם םמדי. האגם מתעורר רק בשעה 13.00, כך נאמר לנו במסעדה שבכניסה, שאף היא לא הייתה ערוכה עדיין לתת שירות. הסתפקנו בשלגון, הוצאנו את הסנדוויצ'ים ונחנו בחלקת שולחנות הפיקניק. בדרך חזרה עצרנו בנהר ושכרנו קייק. אף שהיה זה המסלול הקצר ביותר המוצע בנקודה הזאת, המאמץ היה קשה מדי והנסיעה באופניים בחזרה אל נקודת ההתחלה הייתה קשה מדי לבת שלנו. למדנו לקח. עדיף להפריד בין הפעילויות.
למרות הקשיים, קטע הנהר שבו שטנו הוא יפה (בוודאי בדומה לקטעים אחרים). לא לקחנו מצלמה אל השייט, אז רק אספר שבתחילה ראינו את בתיו של אחד הכפרים בראש אחד המצוקים שהתנשא מעלינו. המראה הזה של בתי האבן בקצה המצוק היה יפה מאוד. בהמשך ראינו את טירת מונפורט (Monfort) מתנשאת בראש המצוק שממול.
טיול סוסים למתחילים בהמשך השבוע יצאנו לטיול סוסים. אנחנו לא מנוסים ברכיבה, אבל בדורדון יש הרבה חוות המציעות טיולים קצרים גם לכאלה שאינם יודעים לרכוב כלל.יומיים קודם לכן, בעת שהיינו בדרכנו ללז אזי דה טייק (Les Eysies de Tayac) עברנו דרך החווה הזאת:mriaudel.free.fr/ ותיאמנו את הטיול
לאחר כיומיים חזרנו לאזור כדי לבקר באתרים נוספים, ובהזדמנות הזאת טיילנו כשעה ביער עם הסוסים. המראות שעל פניהם חלפנו הם הטבע הפראי ביותר שחווינו באזור, כמעט יער נטו. רק כפרון קטן טיפוסי מאוד לאזור, שדרכו עברנו ושנראה כמעט נטוש, היה הסימן היחיד לציוויליזציה לאורך המסלול היפה (כבר הזכרתי שהטבע בדורדון מעוצב?). חרף החמסינים היערות בצרפת ירוקים ויפים גם בתקופת הקיץ, בשונה מהיובש האופייני ליער הישראלי.גם לטיול הזה לא לקחנו מצלמה ורק צילמתי כמה תמונות בחוות הסוסים, שהיא עצמה פנינה דורדונית מתוקה.
הרשימה הבאה תעסוק בציוויליזציות של הדורדון
