פעם בשנה, בסוף השבוע הראשון של חודש מאי, חוגג הכפר אַרְבּוּסִיאָס (Arbucies) את חגם של השודדים והמכשפות. אנשים שנפלטו בעבר מהחברה הפכו ברבות השנים לדמויות אגדיות ולפולקלור.

הכפר יושב בעמק ברכס המיוער - מונטסני (Montseny) שמצפון לברצלונה, במרחק לא רב ממנה. האזור הוכר על ידי אונסקו כשמורת טבע ביוספרית ויש בו פוטנציאל לטיולים.

שודדים לאור היום

היערות המכסים את האזור הם מקור למיתוסים ולמסתורין. החברה הענייה במאות ה-16 וה-17 הולידה טיפוסים שהתהלכו באזורי הצללים שלה. לפעמים היו אלה אנשים שנחטפו בעצמם או הוכרחו באיומים לעבוד בשביל מישהו. הימים היו ימי האינקוויזיציה והאוכלוסייה המפוחדת והשמרנית ערכה ביזמתה משפטי שדה שסופם ידוע מראש והכריזה על נשים כעל מכשפות. היו נשים שברחו אל היערות ובכורח הנסיבות הסתופפו בצד השודדים. בסיפורים בני זמננו הן זוכות לתיקון ומתוארות כנשים חכמות שהכירו את הטבע וידעו לנצל אותו לצורך ריפוי.

מכשפות נחמדות במיוחד ביער, בשולי הכפר, עם סל מלא בעשבים.

כשעמדתי בכיכר הכפר בצהרי היום בין המוני התושבים המחופשים לזונות, למכשפות, ליצורים מעוותים ובעלי נכויות, לשודדי דרכים ואנשים מלוכלכים, תהיתי על הבחירה המאוד לא מובנת מאליה בנושא הזה כמוטיב מרכזי להזדהות ולגאווה המקומית.

הזונה הפתיינית. החג הוא הזדמנות לתושבים להוציא מתוכם שדים ויצרים חבויים.

המכשפה וילדיה העניים והמלוכלכים

הגעתי אל הכפר במסגרת סיור שהוצע למשתתפים בכנס Tbex, כנס של אנשי ה-Travel-blogs, אשר התקיים ביורט דה מאר. ביחד אתי היו בקבוצה עוד שבעה בלוגרים מארה”ב, מספרד ומפורטוגל. איתנו היו גם מלווה מקומי ופול - מנהל העמותה של כפרי הסביבה, אשר שמה לה למטרה לטפח את המורשת של היערות המסתוריים. כל כפרי הסביבה מזוהים עם סיפורי המכשפות והשודדים.

התחלנו את הבוקר משיטוט בין הדוכנים שהוקמו לכבוד הפסטיבל.

בשולי הכפר בולט בית אחוזה גדול, שנמצא עדיין בבעלות פרטית. אבותיה של המשפחה המתגוררת בו עסקה ביערנות. שוב חוזר מוטיב היער של האזור. בני המשפחה היו מייבאים עצים מקצוות תבל ונוטעים אותם בחצר הבית כדי לבחון את היכולת שלהם להתפתח באזור בטרם יעבירו אותם ליער. ברבות השנים התפתח במקום גן. כיום מטפחים אותו בעיקר לנוי. היות שהבית הוא נכס פרטי, הגן פתוח לציבור רק ארבעה ימים בשנה, במהלך ימי החג של השודדים והמכשפות, וגם אז ניתן לבקר בו בסיור מודרך בלבד. המלווים שלנו לא ידעו לומר האם מותר להפיץ לעולם הגדול את סודות הגן. החשדנות והקנאות לפרטיות ליוו אותנו בסיור אבל הוא היה מעניין בזכות המדריכה הטמפרמנטית והנחמדה שליוותה אותנו. אני מתלבטת אם להמליץ על הסיור. אם אתם ללא ילדים הוא עשוי להיות מעניין.

מבט על ארבוסיאס מהגן

יצאנו לסיור קצר בכרכרה לבקר את המכשפות ביער. הסיורים האלה מוצעים לכל המבקרים בכפר ביום הפסטיבל. כשחזרנו אל מרכז הכפר עמדו ילדים על הבמה וקראו דברים מדפים שהיו בידיהם. פול מעמותת התיירות המקומית אמר שהם מקריאים אגדות שלמדו בביה”ס על הנושא. באותו רגע עלה בלבי לבקש משאלה: הייתי מאוד רוצה להפוך לזבוב על הקיר בכיתה של התלמידים השקדנים כדי להבין מהי נקודת המבט שלהם על ההיסטוריה המדכאת הזאת, והכי חשוב שהזבוב יהיה דובר קטלנית בדיאלקט המאוד מקומי של תושבי היער האלה.

קהל התאסף בכיכר הכפר ועל הבמה הועלתה הצגה קצרה שהיתה פשוטה להבנה גם ללא ידיעת השפה הקטלנית. אבא, אמא, בת ובן אוכלים ארוחת ערב. דפיקות נשמעות בדלת. אם המשפחה פותחת את הדלת. בפתח עומדים איש ואישה. הם עניים ואין להם מה לאכול. הם מתחננים על נפשם. הם מתקבלים בברכה ומוזמנים להצטרף לשולחן. עם תום הארוחה בני המשפחה מפנים את השולחן והולכים לישון. הבן הצעיר נרדם על השולחן. האנשים העניים עוטפים אותו בשמיכה וחוטפים אותו ליער. כשבני המשפחה מגלים מכתב מאת השודדים האב מתמוטט ומת מצער. האם והבת נותרות בגפן. השחקנית הילדה מתחלפת עם נערה בוגרת, כאות לכך שעברו שנים. יום אחד פורצים לבית שודדים. בכי וצעקות. אבל פתאום קורה משהו לאם. היא מדברת בקטלנית. היא מדברת בידיים. היא מדברת ומדברת, בוכה וצועקת, מתחננת. המבט של השודד אטום אבל פתאום הוא נראה מופתע. הוא מבין. הוא בא לשדוד את הבית של עצמו. כולם מתחבקים. מסתיימת ההצגה.

הטוויסט שבסיום ההצגה הוא זה שהופך את השודד הנבל לדמות מיתית ומכשיר את

הלבבות לאהוב את העבר העכור של הדלות, העוני והפשע.

בהמשך חצו את הכיכר עוד שלל דמויות של גיבנים, נוכלים למיניהם, זונות, מכשפות וגם אנשי דת שנראו חיוורים לנוכח פרץ הפורענות. הפושעים צועקים, מדברים אל הקהל, קוראים אל תושבי הכפר: “ארבוסיאנטס”. מהצעקות והבעות הפנים הבנתי רק שפעם זה למעלה ורגע אח"כ למטה. החיים כמו נדנדה.

סביב הכיכר, בדוכנים, התבשלו שבלולים. לילדים הוצעו פעילויות כמו קליעת סלים או עבודה באבניים. קבוצה של ילדים פתחה בעצמה דוכן והציעה בו פעילות יצירה. פסטיבל נחמד מאוד, ללא ספק.

בלוגרים מצלמים כל היום.

אני עדיין מנסה להבין מה גורם לתושבים של אזור לטפח דווקא את מורשתם המפוקפקת. הרי ביום של חג נהוג לציין את ההישגים ואת סממני הזהות האלה שבהם ניתן להתגאות. אבל דווקא משום כך הנושא מרתק בעיני באופן מיוחד.

קצת מידע פרקטי על אפשרויות טיול באזור:

ראשית, כדאי להיעזר באתר הזה ולעקוב אחריו. יש בו הסברים על “המורשת הבנדיטית” של הר מונטסני ויישוביו, כמו גם מידע פרקטי. למי שמטייל בקטלוניה בתחילת מאי אני ממליצה מאוד להגיע לפסטיבל בארבוסיאס. זו יכולה להיות תחנה בדרך לפירנאים או לקוסטה ברווה, ואפשר להגיע לאזור גם במסגרת טיול יום מלינה במרחב של קוסטה ברווה או ג'ירונה. לאורך כל עונת התיירות אפשר להגיע ולטייל ברגל ביער בצד הנהר, לאורך שביל נוח שהוא ממש כמו טיילת. בפינות מוסדרות יש שולחנות פיקניק וגם קצת מתקני משחק לילדים. הכל ירוק, מוצל ויפה. במרכז ארבוסיאס יש מוזיאון אתנולוגי מעניין למדי. בקרבת הכפר ניצבת טירת מונטסוריו (Castell de Montsoriu). לא הספקנו לבקר בה אבל היא יושבת בפוזיציה מאוד מרשימה בנוף ונראה ששווה להגיע אליה. בכפר השכן – Viladrau יש מרכז מבקרים המוקדש לתקופה, ובו ניתן ללמוד על השודד סרלונגה שנולד בכפר ועל טיפוסים נוספים. גם העיירה St Hilary הסמוכה נחשבת ליעד למבקרים. בכל האזור יש מסלולים ביערות ושפע של פלגי מים זורמים. במרכז המבקרים של וילדרו יש המלצות למסלולים. ניתן להתעניין גם באחת מלשכות התיירות של האזור.

על שלושה ימי טיול בעקבות מסורות של דייגים בקוסטה ברווה אפשר לקרוא כאן.