חלק א' - ברכטסגאטן וזלצבורג

פרולוג:

“ואל ד'אאוסטה או זלצבורגלנד וטירול"?

"הא?!?"

"ואל ד'אאוסטה או זלצבורגלנד וטירול - לאן ניסע השנה?"

"אתה הרי יודע ששמות של מקומות, בטח ובטח כאלה שאנשים נורמלים לא יכולים להגות אותם, לא מדברים אלי.. תביא תמונות ונראה"

כך החל הדיון שהוציא לדרך באופן רשמי את ההכנות לטיול השנתי שלנו לאירופה. אחרי שנתיים רצופות של טיולים (מדהימים) באיטליה, החלטנו שהגיע הזמן לגוון, ולבחור השנה בשכנה הצפונית של ארץ המגף, אוסטריה. האזורים המערבים של אוסטריה, זלצבורגלנד (Salzburgerland) וטירול (Tirol) חולקים עם צפון איטליה את אותו טבע פראי, שכל כך הלהיב אותנו בטיול שלנו להרי הדולומיטים: אגמי טורקיז המוקפים בעצים ובצוקים, ערוצי נחלים שוצפים ומפלים מרשימים. כאשר מוסיפים לכל הטוב הזה גם עיירות פסטורליות, כבישי נוף יפהפיים, כרי דשא ואחו אינסופיים והרים מושלגים שאליהם ניתן לעלות ברכבלים לתצפיות על העמקים הפרושים תחתיהם - מקבלים טיול מושלם באזור שגם המונח "גן עדן" לא מספיק על מנת לתאר אותו.

קצת מנהלות.. 

  • טיסה emoji: המקום האידיאלי לנחיתה לטיול בזלצבורגלנד ובטירול הוא נמל התעופה של מינכן (Munich International Airport). יש שפע של טיסות, והמרחק בין מינכן לזלצבורג הוא כשעתיים וחצי נסיעה (בסופי שבוע האוטוסטרדה עמוסה, וזמן הנסיעה עלול להתארך.. ואפילו מאוד). אפשר כמובן לנחות גם בוינה, או בשדות התעופה של צפון איטליה (מילאנו, ונציה). מכיוון שאנחנו מעדיפים תמיד לנחות בבוקר ולהמריא בלילה, כדי למצות את ימי הטיול עד תום, ויתרנו על אופציות הלואו קוסט למיניהן והלכנו על טיסות אל על.

  • תחבורה emoji: כעיקרון, אפשר לטייל באזור גם ללא רכב שכור. מערכת התחבורה הציבורית טובה, וניתן להגיע לכל מקום כמעט ברכבת, אוטובוס או מעבורת. אבל העדיפות היא כמובן לרכב שכור, שחוסך את התלות בחסדי התחבורה הציבורית, שעם כל הכבוד אליה (ויש הרבה) - היא עדיין לא תוכנית כבקשתך. כמו בכל הטיולים הקודמים, גם הפעם העדפנו לשכור רכב דרך ממסי/אופרן ולהפעיל כל ביטוח אפשרי על מנת לטייל בראש שקט. הניווט התבסס על אפליקציית Google Maps (הורדנו את מפת האזור אל המכשירים הסלולריים, כדי לאפשר ניווט גם ללא חיבור לרשת, ליתר ביטחון), שעבדה מצויין והובילה אותנו לכל המקומות שאליהם רצינו להגיע, מרכזיים ונידחים כאחד. הנהיגה בכבישי אוסטריה וגרמניה נוחה ונעימה. השילוט ברור, הנהגים אדיבים ותרבות הנהיגה באופן כללי היא 180 מעלות ביחס למקובל בישראל (וגם למה שחווינו בשנה שעברה בדרום איטליה..). עם זאת, רבים מהכבישים, כולל כאלה שנראים ראשיים במפה, הם בפועל צרים, מפותלים ועוברים דרך כפרים ועיירות, כך שמהירות הנסיעה בהם אינה גבוהה. הנסיעה באוטוסטרדות של אוסטריה מחייבת מדבקה מיוחדת הנקראת Vignette, אותה מומלץ לרכוש בתחנת הדלק הראשונה בה נתקלים לאחר המעבר לאוסטריה. בגרמניה הנסיעה באוטוסטרדות ללא תשלום.

  • תקשורת emoji: שלושת הימים הראשונים של הטיול היו בגרמניה, שבה כרטיסי סים יקרים יחסית. לכן בחרנו להגיע עם כרטיס סים אחד מהארץ (גלובאל סים של חברת פלאפון), וכרטיס סים שני קנינו באוסטריה, בחנות של A1 בזלצבורג (10 יורו ל 5 ג'יגה, מתוכם נוצלו בפועל בקושי 2 ג'יגה). בחלק מהמקומות הפחות מרכזיים ובמיוחד בעמקים בטירול חווינו בעיות קליטה.

  • לינה emoji: באזור זלצבורגלנד וטירול יש מבחר גדול של מקומות לינה המתאימים לכל כיס, החל ממלונות יוקרתיים, דרך דירות נופש וכלה באכסניות נוער. למי שמטייל בשיא העונה (יולי-אוגוסט), במיוחד בהרכב של מעבר לזוג, מומלץ לשריין מקומות לינה מראש, על מנת להימנע מאי נעימויות. מי שמגיע מחוץ לעונה יכול לזרום: להיכנס בכל בוקר ל Booking.com או ל AirBnB ולאתר מקום לינה לאותו הלילה - על פי קצב התקדמות הטיול. אנחנו בחרנו להזמין מראש את שלושת מקומות הלינה הראשונים (לשבוע הראשון של הטיול), ולהשאיר את ההמשך פתוח.

זהו, נדמה לי שאפשר לצאת לדרך.. 

היום הראשון:

הטיסה שלנו הייתה בשעה 6:00 בבוקר, מה שיצר דילמה לא פשוטה: האם להגיע לנתב"ג ברכבת של 2:15 או של 3:15? למודי ניסיון מהשנים הקודמות, בחרנו הפעם להקדים ("בחרנו" עלאק.. אלין פשוט קבעה עובדה). אחרי הכל, שעת שינה נוספת לא תיתן לנו יותר מדי, ומצד שני, כל חיסכון בתור המתיש לבידוק ולצ'ק אין של אל על, שדומה שאין איטי ממנו ביקום כולו, יתן לנו הרבה. אם כבר נגזר גורלנו לשרוף זמן בנתב"ג, עדיף לשרוף את הזמן הזה בישיבה מול הגייט ולא בעמידה בתור. ההחלטה להגיע לנתב"ג מוקדם הייתה אחת ההחלטות היותר טובות שקיבלנו בטיול הזה (והמשפט הזה נכתב בלי קשר לכך שאלין עומדת לידי ומוודאה שאני מזכיר בפוסט הסיכום שהיא זו שהציעה להגיע מוקדם לנתב"ג). 

תוך רבע שעה מרגע כניסתנו לנתב"ג כבר היינו אחרי הצ'ק אין broken heartbroken heartbroken heart

קשה להאמין, על סף הבלתי נתפס, אבל זה בדיוק מה שקרה. ולא זו אף זו, כפי שנהוג לומר, בזכות הצ'ק אין המוקדם קיבלנו מושבים בקדמת המטוס, מה שאומר שיצאנו מהמטוס במהירות, עברנו צ'יק צ'ק את ביקורת הדרכונים, וחשוב מכל - הגענו לדלפק השכרת הרכב לפני שנוצר במקום תור שמתחרה רק בתור לצ'ק אין בנתב"ג.

טיפemoji: מומלץ להשאיר מישהו אחד להמתין למזוודות, ולשלוח את השני להתחיל בפרוצדורה של לקיחת הרכב מוקדם ככל האפשר.

זכינו בסיטרואן C4 (רכב צרפתי בגרמניה?!? לאן הגענו?), ידנית כמובן, ולאחר הצטיידות קצרה בסופרמרקט שנמצא בסמוך לעמדת השכרת הרכב אפשר היה להתחיל רשמית בטיול.

היעד הראשון שלנו בטיול היה אגם כיימסי (Chiemsee), או ליתר דיוק, הארמון שנמצא על האי הגדול שבאגם - Neues Schloss Herrenchiemsee. הארמון הוא עוד אחד בסדרה של ארמונות וטירות שנבנו ע"י לודוויג השני, הלא הוא לודוויג המשוגע, האחראי גם לטירת נוישווינשטן, לארמון לינדהורף ולעוד כמה מונומנטים דומים שהביאו לו את כינויו. כיוונו את הג'י.פי.אס אל העיירה פריין אם כיימסי (Prien am Chiemsee) וחנינו במגרש החנייה הצמוד לרציף (ולתחנת הרכבת):

M5Sj2ntf7kAGUnLtNDfrVES4a7q0ed9K_07vwCoR

קנינו כרטיסים להפלגה הקרובה (את לוח הזמנים של ההפלגות ניתן למצוא כאן), ולאחר שייט קצר במעבורת הגענו אל האי הרנאינסל ("אי הגברים”. לקוראת מירב מיכאלי: אל דאגה, יש באגם גם אי נוסף הנקרא אי הנשים). עשרים דקות של הליכה נינוחה ונעימה ואנחנו ליד הארמון הגדול והמרשים. למי שמעוניין בסיור בארמון עצמו, חשוב לדעת שכרטיסים לסיור אפשר לקנות אך ורק בקופה הנמצאת סמוך לרציף, ליד המוזיאון. אנחנו החלטנו לוותר ולהסתפק בטיול בגנים היפים. מזג האוויר היה מעונן וגשם טיפטף emoji, בהחלט שינוי מרענן לעומת החום המתיש של אוגוסט שהשארנו מאחור. לאחר שמיצינו, החלטנו לעשות את הדרך חזרה במרכבה הרתומה לשני סוסים, כדי להרגיש כמו לודוויג השני. חבל רק שהסוסים ככל הנראה לא עיכלו כמו שצריך את ארוחת הצהריים שלהם.. ודי לחכימא ברמיזה..

שורה תחתונה: nononono. גם הפלגה, גם הליכה נעימה, גם גנים וגם ארמון – שילוב מנצח.

הפלגה אל האי. צילומים: אלין קרני סטרוזר

הארמון והגנים. צילומים: אלין קרני סטרוזר

חזרה במרכבה. מומלץ לוודא מראש מה הסוסים אכלו לארוחת הצהריים.. צילום: אלין קרני סטרוזר

מכאן המשכנו דרומה, לעבר פארק ברכטסגאטן (Berchtesgaden), הנמצא בפינה הדרום-מזרחית של גרמניה, והוא מעין מובלעת גרמנית החודרת אל תוך אוסטריה. הפארק מפורסם בעיקר בזכות אגם קוניגסי (Königssee) ואתר "קן הנשרים" (Das Kehlsteinhaus) - בית הקיץ והנופש של אחד, אדולף היטלר. אבל פרט לשני המקומות האלה יש בפארק עוד אין ספור פינות חמד, והוא גן עדן של ממש לחובבי טבע שכמונו.

נופים אופייניים בברכטסגאטן. צילומים: אלין קרני סטרוזר

בדרך למקום הלינה שלנו עצרנו לטיול "חימום" קצר ליד ערוץ וויסבאך (Weißbachschlucht), הזורם במקביל לכביש 305 (שהוא בפני עצמו דרך נוף יפהפיה). עצרנו במרכז הכפר וויסבאך אן דר אלפנשטראסה (Weissbach An Der Alpenstrasse) וחנינו במגרש חנייה קטן:

Uph_UsEr4lZ8jk4o9juTP2ek8BlgC9V9XxJauVur

התחלנו ללכת במקביל לערוץ, עם כיוון הזרימה, ולאחר מספר דקות הליכה עברנו את הבתים האחרונים של הכפר ונכנסנו ליער. כעת התחלנו להרגיש שהטיול התחיל באמת. ההליכה הייתה תענוג, תחושה של ניתוק מוחלט מהציווליזציה וחופש אמיתי. רק אנחנו, הערוץ והיער. לאחר כחצי שעה הגענו לגשר קטן, והחלטנו להסתפק בכך. האדרנלין של תחילת הטיול החל להתפוגג והעייפות תפסה את מקומו.. 

שורה תחתונה: nonono. מסלול קליל ונעים, נהדר על מנת להיכנס לאווירה.

ערוץ וויסבאך. צילום: אלין קרני סטרוזר

חזרנו לרכב ונסענו למקום הלינה (nononono) שהזמנו לשני הלילות הראשונים בעיירה שונאו אם קוניגסי (Schönau am Königssee). הגענו לקראת השעה 19:00, וכמו במקרים דומים בעבר, הפנסיון כבר היה סגור ועל הדלת קיבלה את פנינו מעטפה עם שמנו, ובה מפתח לחדר. 

התארגנו ויצאנו לארוחת ערב רומנטית במסעדה Gaststätte Echostüberl הנמצאת ממש על שפת האגם. על אף העייפות הרבה, אלין לא ויתרה על סט צילומי לילה, שאחריהם חזרנו לחדר, שפוכים לחלוטין אך גם מרוצים מאוד.

היום השני:

התעוררנו ליום מעונן נוסף. בתפריט להיום: אזור העיירה רמסאו (Ramsau bei Berchtesgaden). מכיוון שהפנסיון שלנו לא כלל ארוחת בוקר, נכנסנו קודם כל לבית קפה במרכז העיירה על מנת לאכול, ומשם המשכנו לטיול ב"יער הקסום" (Zauberwald) ואגם הינטרסי (Hintersee). לפי המלצת לשכת המידע לתיירים חנינו בחניון Parkplatz Seeklause:

Cq_BuYtVR-hgfTqZ1QPti1dTdn6nTbhCiIgWSKC7

ממקום החנייה, חצינו את הכביש ו.. הנשימה פשוט נעצרה. מצד אחד - ערוץ נחל המתפתל ונבלע בתוך יער, מצד שני - אגם עם מים ירקרקים וצלולים. מישהו צריך יותר מזה?? בחרנו להתחיל בהליכה ביער, לאורך הערוץ (ששמו בגרמניה Ramsauer Ache), ועד מהרה הבנו את הסיבה לכך שהמקום נקרא "היער הקסום": ובכן, הוא פשוט קסום.. לאחר כחצי שעה של הליכה הגענו לצומת T ופנינו שמאלה (צפונה), על פי השילוט לאגם הינטרסי. מכאן, עלייה מעט תלולה אך לא ארוכה ולאחריה הליכה קצרה נוספת הובילה אותנו אל האגם היפהפה. הקפנו את האגם, והגשם שהחל לטפטף תרם גם הוא את חלקו לאווירה. סה"כ כשעתיים הליכה (שעה הליכה ביער ועוד שעה הליכה סביב האגם) במסלול שבאמת אין מספיק מילים לתאר כמה הוא מקסים.. מזל שיש תמונות:

שורה תחתונה: nonononono. ציון מושלם ראשון (אך בהחלט לא אחרון) למסלול מושלם.

הליכה ביער הקסום, לאורך הערוץ. צילומים: אלין קרני סטרוזר

אגם הינטרסי. צילומים: אלין קרני סטרוזר

מכאן המשכנו לערוץ ווימבאך (Wimbachklamm). נסענו על כביש 305, פנינו על פי השילוט אל הערוץ וחנינו במגרש החנייה המסודר, על יד לשכת המידע:

J2-59k1HWZPtFgJT8adGs6XGzeGrRtPOvDQYPQs9

ממגרש החנייה יש להמשיך רגלית בעלייה תלולה של כ 20 דקות עד תחילת המסלול. לקראת סוף העלייה - אסון: אנחנו נזכרים שהמצלמה נשארה באוטו. הקוראים האינטליגנטים מוזמנים לנחש בעצמם מי נשלח חזרה אחר כבוד להביא את המצלמה frown, ומי נשארה לשבת בנחת על יד הקופה לחכות , ועוד הוסיפה בלי בושה "ותשתדל לעשות את זה מהר..". הקופה בכניסה לשמורה היא קופה אוטומטית, ולאחר התשלום מקבלים אסימון שבאמצעותו נכנסים לשמורה.

ערוץ ווימבאך עצמו - מדהים. ההליכה לאורכו היא על גשר עץ, כשמתחת המים שוצפים וגועשים, וממול סדרת מפלים היורדים מלמעלה ונשפכים אליו.. חצי שעה של הליכה עם לסת שמוטה, ושוב - פשוט אין מילים לתאר כמה שהמקום יפה. לאחר חצי שעה מגיעים לקצה המסלול ואז ניתן פשוט לחזור באותה הדרך, או לצאת מהשמורה ולחזור אל החנייה במסלול קצר שעובר דרך היער. למי שעדיין נותר כוח - יש גם מסלול המטפס אל טירת ווימבאך (Berggaststätte Wimbachschloß), עוד כשעה וחצי הליכה לכל כיוון. אנחנו ויתרנו, אכלנו מרק ושתינו בירה בווארית emojiemoji במסעדה הקטנה שליד מגרש החנייה וסגרנו יום של טבע פשוט מושלם.

שורה תחתונה: nonononono. שני מסלולים מושלמים ביום אחד? מסתבר שזה אפשרי..

ערוץ ווימבאך. צילומים: אלין קרני סטרוזר

היום השלישי:

עוד יום מעונן, אפילו יותר מהימים הקודמים.. מה חדש? שלושה ימים בגרמניה ועדיין לא זכינו אפילו לשנייה אחת של שמש emoji.. התכנון להיום היה הפלגה באגם קוניגסי ואח"כ הליכה אל אגם אוברסי - אחד המסלולים המבטיחים ביותר בטיול. מתלבטים קצת, אבל בסופו של דבר, למרות מזג האוויר המדכא אנחנו מחליטים לא לוותר. עושים צ'ק אאוט ממקום הלינה ונסיעה של 5 דקות מביאה אותנו אל החניון הענק שעל יד האגם:

WRLUodmGjXEwgT-t3jIXlbxdE22nTLsxI7kdHk2q

השעה 10:15 בבוקר. בלי לחשוב יותר מדי, אני מכניס ארבעה יורו למכונה, שמצידה מוציאה לי כרטיס חנייה עד 10:20.. וואט דה פ..cheeky?!? אפילו בחניונים בת"א לא מעזים לגבות 4 יורו על חמש דקות חנייה! אני מתחיל לשלוף את כל ארסנל הברכות והאיחולים שיש ברשותי למכונה, להורים שלה ולסבים שלה, שלכו תדעו מה עשו במלחמת העולם השנייה.. ואז שם לב שהחנייה היא עד 10:20 מחר בבוקר.. 

מהחנייה - הליכה של 5 דקות אל האגם דרך טיילת עמוסת דוכנים סטייל אילת עד לרציף, ממנו יוצאות ההפלגות. אנחנו קונים כרטיסים להפלגה הלוך ושוב עד תחנת סאלט (Salet) שנמצאת בקצה הדרומי של האגם. הכרטיס מאפשר גם עצירה בתחנת הביניים סט. ברטולומה (St. Bartholomä). נדחקים לסירה עמוסת יפנים ויוצאים לדרך. במהלך ההפלגה אחד המלחים (להלן "החופר") מספר את כל תולדות אגם קוניגסי מאז בריאת העולם - בגרמנית בלבד. בערך במרכז האגם הסירה עוצרת לפתע והחופר פותח את הדלת. לרגע חשבנו שהוא מתכוון להציע למי שמעוניין לקפוץ למים לשנרקל, אבל במקום זה הוא שלף חצוצרה מתא נסתר והחל לחצרץ, ונענה בהד מושלם מהצוקים המקיפים את האגם מכל עבר.

הפלגה באגם קוניגסי. צילום: אלין קרני סטרוזר

לאחר כחצי שעה עוגנים בתחנת סט. ברטולומה ורוב הנוסעים פורקים. אנחנו ממשיכים בהפלגה כמעט פרטית וכעבור עשרים דקות נוספות מגיעים לתחנת סאלט. סביבנו אחו ירוק שבו מסתובבים חופשי פרות ושוורים, וההליכה בשביל המוביל אל אגם אוברסי (Obersee) מתבצעת בדילוגים בין השלוליות לבין המוקשים הריחניים. עשרים דקות של דילוגים שכאלה ואנחנו מגיעים אל האגם היפה, ומתלבטים האם להמשיך עד מפל רוטבאך (Röthbachfall). המפל אמור להיות גדול ומרשים, אך מצד שני - כשעה וחצי הליכה עד אליו (כלומר עפ"י השילוט שעה וחצי = שעה וחצי בקצב של מטיילים מקומיים = כשעתיים הליכה שלנו).

השביל המוביל אל אגם אוברסי. צילום: אלין קרני סטרוזר

מחליטים לא להחליט, כלומר להתחיל ללכת, ו"נראה מה יהיה הלאה". התחלנו ללכת לאורך אגם אוברסי, ומזג האוויר הלך ונהיה גרוע מרגע לרגע. הגשם התחזק, ואחרי טיפוס לא קצר על פני לא מעט מדרגות החלטנו שמספיק ודי. הגענו עד קצה האגם, ראינו את מפל רוטבאך מרחוק, נופפנו לו לשלום וחזרנו על עקבותינו. 

אגם אוברסי. צילומים: אלין קרני סטרוזר

טיפemoji: מי שרוצה להשלים את הטיול המלא עד מפל רוטבאך צריך להגיע להפלגה מוקדם ככל האפשר, עדיף לא אחרי 9 בבוקר! צריך לקחת בחשבון גם תורים ארוכים להפלגה, במיוחד בימים עם מזג אוויר בהיר.

מתחנת סאלט אנחנו מפליגים חזרה ויורדים בתחנת סט. ברטולומה, על יד הכנסייה היפה. עושים סיבוב קצר בפארק הנמצא מאחוריה וחוזרים אל שונאו. בטיילת ההומה אנחנו עוצרים למרק גולאש מעולה ומקנחים בקרפ. זה גם השלב להיפרד מאזור ברטכסגאטן המדהים ולנסוע לכיוון הפנסיון שלנו בזלצבורג, שלגביו צויין במפורש שאין אפשרות לעשות צ'ק אין אחרי השעה 19:00.

שורה תחתונה (לכל המסלול): nononono. אם מזג האוויר היה איתנו, ככל הנראה היה מקבל את ה no הנוסף.

כנסיית סט. ברטולומה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

מרק גולאש לפרידה. צילום: אלין קרני סטרוזר

הדרך לזלצבורג מתגלה כבעייתית. חלק מהכבישים חסומים מסיבה לא ברורה, וגם Google Maps וגם Waze לא מתואמים עם המשטרה האוסטרית, ולוקחים אותנו שוב ושוב לאותם כבישים חסומים. בסופו של דבר אנחנו מחליטים להסתמך אך ורק על השילוט בכבישים, למרות המחאות של הג'י.פי.אס, ומצליחים להגיע לפנסיון (nononono) ב 18:30. מספיקים לנוח קצת ויוצאים לקרוע את זלצבורג: נוסעים באוטובוס לסיבוב קצר במרכז העיר, אוכלים ארוחת ערב טעימה במסעדה (איטלקית, כמובן), דופקים ספרינט של החיים אל תחנת האוטובוס sad וחוזרים לחדר.

זלצבורג בלילה. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום הרביעי:

את היום הרביעי של הטיול הקדשנו לעיר זלצבורג (Salzburg) עצמה. התעוררנו בבוקר ו.. לא יאומן, אין גשם!! laughlaughlaugh אפילו רואים קצת חתיכות שמיים בין העננים.. תענוג. מתארגנים במהירות (חבל על כל דקה של אין גשם) והולכים לאכול ארוחת בוקר. הארוחה, כמו הפנסיון, מצויינת ואלין מחמיאה לעצמה בקול: "בחרתי מקום מעולה!". "נכון מאוד", עונים לה מהשולחן שלידנו.. 

בהמלצת הבעלים של הפנסיון קנינו כרטיס זלצבורג קארד ל 24 שעות. הכרטיס מקנה כניסה חופשית לרוב האטרקציות בעיר ובנוסף - גם נסיעה חינם בתחבורה הציבורית. חישוב מהיר העלה שרק הנסיעה בתחבורה הציבורית למרכז העיר והעלייה בפוניקולור והכניסה לטירת זלצבורג כבר מכסה פחות או יותר את מחיר הכרטיס, ולכן מדובר בדיל משתלם. 

את הסיור בעיר אנחנו מתחילים במוזיאון הטבע והמדע (Haus der Natur). מדובר במוזיאון גדול ומגוון, עם תערוכות ותצוגות מעניינות. בין היתר ניתן למצוא בו אקווריום ענק עם יצורים ימיים מכל רחבי העולם, מאובנים ומינרלים שונים, פוחלצים, אזור המוקדש ליקום ולמערכת השמש שלנו וכולל גם שיחזור אינטרקטיבי של הנחיתה הראשונה על הירח, קומת גוף האדם, כולל הפעלות שונות ועוד ועוד ועוד. בהחלט מומלץ, עם ילדים וגם בלי.

לאחר הביקור במוזיאון אנחנו חוצים את נהר הזאלאך שעובר במרכז העיר ומגיעים אל ארמון מיראבל (Schloss Mirabell). אל הארמון עצמו לא ניתן להיכנס, אך הגנים היפים והמטופחים שלו פתוחים לקהל הרחב (ללא תשלום), ואנחנו עושים בהם סיבוב. מזג האוויר הולך ומשתפר בינתיים, וסוף סוף אפשר לעבור לחולצות קצרות. מהגנים ממשיכים אל המוזיאון המוקדש לגאוות העיר זלצבורג, המלחין הדגול וולפגאנג אמדאוס מוצרט.

הגנים של ארמון מיראבל. צילומים: אלין קרני סטרוזר

"קצת" אירוני שהעיר הזו, שכל כך בזה והתנכרה למוצרט בימי חייו הקצרים הפכה אותו לסמל שלה.. אבל ביזנס זה ביזנס, כמו שאומרים. בבית שבו נולד מוצרט (Mozart-Wohnhaus) ממוקם המוזיאון שמספר את סיפור חייו ואת תולדות משפחתו. מומלץ להיכנס, ולא רק כי המוזיאון כלול בכרטיס זלצבורג, אלא גם על מנת להכיר מעט את מוצרט ולהאזין ליצירותיו הנפלאות, לפני שטוחנים בלי הכרה את ה"מוצרטקוגל" (אפשר גם אחרי).

בית משפחת מוצרט. צילום: אלין קרני סטרוזר

יוצאים מהמוזיאון ומטיילים בין הסמטאות והכיכרות היפות של העיר העתיקה. התכנון המזהיר שלי הביא אותנו לזלצבורג "במקרה" ביום ראשון, שבו כל החנויות סגורות, מה שהופך את הסיור בעיר להרבה פחות מעיק, לפחות מבחינתי. לאחר ארוחת צהריים אנחנו מבקרים בקתדרלה הענקית (Dom zu Salzburg) ומתרשמים מאוד, ועולים בפוניקולור אל הטירה, בעלת השם הבלתי אפשרי פסטונג הוהנזלצבורג (Festung Hohensalzburg). התצפית מהטירה על העיר יפה מאוד, אך הטירה עצמה לא מרשימה במיוחד.

כיכר Residenzplatz, זלצבורג. צילום: אלין קרני סטרוזר

הקתדרלה של זלצבורג. צילומים: אלין קרני סטרוזר

תצפית על זלצבורג מהטירה. צילום: אלין קרני סטרוזר

יורדים וממשיכים להסתובב, ומגיעים אל המעלית העולה אל המוזיאון לאמנות מודרנית (Museum der Moderne Salzburg). המוזיאון כבר סגור (ולמען האמת לא ממש עניין אותנו בכל מקרה), אך המעלית פועלת, והעלייה בה התגלתה כפנינה האמיתית של היום. עלינו וגילינו טיילת מקסימה, וממנה תצפית מקסימה לא פחות על העיר ועל הנהר. עשינו סיבוב וירדנו חזרה אל העיר ברגל בטיול קליל ונעים, שסגר לנו בצורה מושלמת את היום הנהדר בזלצבורג.

שורה תחתונה (לזלצבורג): nononono. עיר יפה ונעימה, יום אחד מלא מספיק על מנת למצות. ממליצים בחום על העלייה לתצפית על יד המוזיאון לאמנות מודרנית.

תצפית ממוזיאון האמנות המודרנית, ביום ובלילה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

לחלק ב': זלצקמרגוט