כל המטייל ביוון, בשלב כלשהו במהלך הטיול, ודאי שיראה ים. יוון ארץ האיים והחופים. יש בה כ-3,000 איים ואורך החופים שלה הוא כמעט 15,000 ק”מ. רק לשם השוואה קו החוף הים תיכוני בישראל משתרע לאורך כ-190 ק"מ.
לפני שאמשיך, שיר יווני לליווי הקריאה.
ביוון הים כחול ומזמין.
לעיתים גועש, סוער ומתנפץ על הצוקים/סלעים. לעיתים רגוע, בתוך מפרץ שליו.
מדרגות לגן-עדן
אני אוהבת ים.
בילדותי נהגנו לצאת, כל קיץ, לקמפינג בים. לרוב נסענו לחוף אכזיב. בקיבוץ היה מחסן יעודי ממנו לקחנו את כל הציוד שנחוץ להקמת מאהל נוח עם מטבח מאובזר (אין לי זכרונות מהלוגיסטיקה והארגון, אבל אני בטוחה שהם הוטמעו בי בדרכים אחרות כי קל לי לארגן ציוד לקמפינג של מספר ימים. דרכי ההתארגנות מאד ברורות לי). זו היתה חוויה כל כך שונה מהיום-יום בקיבוץ. חוויה שחיכיתי לה כל השנה. יש לי זכרונות מאד נעימים מהחופשות הללו, בעיקר תחושה של חופש ושחרור ושל “ביחד” משפחתי.
לשמחתי בן-זוגי שותף לאהבה שלי. בשנות העשרים שלנו, נהגנו לבלות עם חברים סופי שבוע בקמפינג בים בעיקר בחופים שבין חיפה לחדרה (חוף הבונים, חוף עתלית, ליד בריכות הדגים של מעין צבי ועוד). גם לאחר שהפכנו להורים המשכנו לצאת לקמפינג בים.
בעיניי אין בילוי נפלא יותר משהות בחוץ, בטבע, בלי מחיצות. שהות של מספר ימים בהם הקצב מואט, הגוף מתרגל, המחשבות נרגעות והנפש משתחררת.
הים מאפשר להיות בחופש אינסופי, משיל דאגות מתחים ולחצים, ממלא בשלווה וברוגע, אפילו הזמן משתנה ונע בקצב איטי ונינוח. הצבעים, רחש הגלים, הרוח הנעימה על הפנים, קרירות המים הרעננים, החול והצדפים. מספיק לי בהחלט.
בשנים האחרונות נעשה קשה יותר ויותר למצוא את הפשטות הזו בים. החופים הפנויים לבילוי, רחצה ולינה התמעטו. הם התמלאו ברעש ולכלוך. השקט והשלווה מופרים ומופרעים ע”י רעש הגנרטורים, המוזיקה הקולנית, מצנחים ממונעים שטסים בגובה נמוך וגם כלי רכב שנוסעים בניגוד לחוק על קו החוף.
כל יציאה לקמפינג בים מלווה בציפייה ובחשש. האם נצליח למצוא שוב את האווירה הנעימה אליה אנחנו מתגעגעים ועורגים, או ששוב נתקל בחוסר אכפתיות וחוסר התחשבות במרחב הציבורי.
למודי ניסיון, היום אנחנו כבר באים מוכנים. מנמיכים ציפיות ונהנים. מתמקדים במה שיש, בטוב של הים ומשתדלים להתעלם מרעשי הרקע.
צר לי שאנשים באים לים ומביאים איתם את הבית. במקום לחוות את הים בכל החושים, את המהות/התמצית/ההוויה, ממסכים הכל עם רעש שלא שייך ועם תאורה חזקה.
האם הוויתור על הפשטות שווה את הנוחות? האם השהות בטבע ללא מיסוך מפחידה? מאתגרת? מאיימת? על מה? מה הרווח? מה ההפסד?
לדעתי כדאי להעז ולקפוץ למים. לנסות. להתנסות.
חבל שאין בארץ חופים רבים כמו ביוון. אז, אולי, כל אחד היה מוצא את החוף עם האופי המתאים לו.
מבודד או הומה, פראי או מיושב, שקט או רועש.
אולי החופים הרבים הם שהופכים את היוונים לעם שיודע להנות בפשטות, ברוגע, בשלווה, לאט-לאט, לא לרוץ קדימה. להנות... להיות... זו בעיני תמצית השהות בים.
ואולי זו בכלל אני שתופסת את העם היווני ככזה? אולי זה בכלל רושם מוטעה כי כשאני בחופשה אני משתדלת להיות כך ואז רואה אותי משתקפת במי שמולי, אולי?
האם זו רק אשליה? פנטזיה על יוון והיוונים?
אני מקווה שלא.
אני אוהבת ים ואוהבת את יוון. זו ארץ מדהימה עם אנשים נפלאים. יש בה מגוון נופים, יש לה חופים נהדרים ובעיקר אווירה טובה, מוזיקה והרבה שמחת חיים.
לסיום, שיר יווני אהוב.
Lyrics: Marianina Kriezi
Music: Lakis Papadopoulos
First version: Arleta
| Even if you go away to travel all around the world you will always be mine and together we will always be | Ακόμα κι αν φύγεις |
אני ממליצה לכם בחום לנסוע ליוון.
בתקווה שכל אחד ימצא את החוף המתאים לו.
כל התמונות צולמו בחופשות שלי עם משפחתי ביוון. על החופשות סיפרתי בפירוט בבלוג שלי כאן (חצי האי פיליון, מחוז אפירוס, פלופונז)
הפוסט הזה לוקח חלק בגליון הקיץ של המגזין “ארזתם לבד?"
