מון-בלאן Mont Blanc הוא ההר הגבוה בהרי האלפים, גובהו 4808 מ'. שטח ההר מצוי בחלקו באיטליה ובחלקו בצרפת. ליתר דיוק, הצד הצרפתי של ההר נמצא בנפת סבואה-עילית Haute-Savoie שהיא חלק מחבל רון-אלפ Rhone-Alpes. ההר היה הכוכב של הטיול שלנו, טיול בו ערכנו הכרות, בעיקר בעזרת הרגליים, עם עמק שאמוני Chamonix.
טיילנו בשבוע הראשון של חודש יוני. זמן הפוגה בין עונת הסקי לעונת תיירות הקיץ ולכן רוב הרכבלים היו סגורים. הטיול התנהל במתכונת די קבועה ברוב הימים. בשעות היום הלכנו באחד המסלולים היפים שיש לעמק שאמוני להציע. בערב שוטטנו באחת העיירות היפות שבאזור.
נחתנו בג'נבה. את הרכב שכרנו בצד השוויצרי של שדה התעופה (ההפרש במחיר בין הצד הצרפתי לשוויצרי לא היה משמעותי - שווה לבדוק). בנחיתה הכל היה ברור ונוח. קבלנו רכב טוב והיינו מאד מרוצים. בחזרה קצת הסתבכנו. הגענו למבנה של החניה אבל לא הבנו שהחניה של ההשכרה נמצאת 2 קומות מתחתינו. כבר היינו באיחור ולחוצים, עובדה שלא עזרה למחשבה שלנו להיות ברורה וצלולה. סוף טוב הכל טוב, החזרנו את הרכב והצלחנו לא לפספס את הטיסה (היינו הכי קרובים מאי פעם לאפשרות הזאת).
הגענו למלון שלנו בנסיעה נעימה על הכבישים המהירים מג'נבה לשאמוני. הנופים בדרך מאד יפים. התמקמנו בעיירה Les Houches, שנמצאת ליד שאמוני, במלון Rocky Pop. מלון נוח ונעים עם עיצוב צעיר ברוח שנות ה-80 (אני מודעת לכך שזה נשמע אוקסימורון ואכן המתבגר התבדח על זה). לקחנו חדר זוגי לי ולבן זוגי וחדר עם הפרדה לשני מפלסים שבו ישנו המתבגר ואבא שלי, השותפים שלנו לטיול. החדר עם ההפרדה צפוף, חשוך ובלי נוף, לכן לאחר לילה אחד הם החליפו לחדר זוגי רגיל עם נוף נפלא של המון-בלאן. צוות המלון מאד אדיב. בלובי ישנו מטבחון ובו תרמוס עם קפה בחינם בבוקר, מקרר לשימוש אורחי המלון, פינת תה וכו'. יש גם בר מאובזר ומסעדה. מחוץ למלון דק עץ עם כריות ענקיות ונוף מדהים של פסגת מון-בלאן. יש בחוץ כל מיני משחקים כולל מתקנים לילדים צעירים. אנחנו מאד נהנינו מהשהות במלון (אתר המלון).
גם בעלי הרכב הזה התארחו במלון.
התחלנו את היום הראשון של הטיול בלשכת התיירות המקומית. הם מאד אדיבים ושרותיים. האתר של העמק מצוין ויש בו מידע רב. כדאי להעזר בו בשלב התכנון. מפה מפורטת קנינו בסופרמרקט קרוב. בו הצטיידנו גם במצרכים לפיקניק המסורתי שלנו. מצוידים נסענו לתחילת המסלול של היום הראשון, העיירה Bionnassay כשהיעד ליום זה היה קרחון Bionnassay. הלכנו בין חוות חקלאיות, עלינו בתוך יער, הגענו קרוב לקרחון, חזרנו דרך גשר, מפלים, נהר ועוד יער וחווה. סיפור מפורט של הטיול כתבתי כאן (לחצו על הקישור ותגיעו).
בערב שוטטנו בשאמוני. עיירה יפה ונעימה. אהבנו לשוטט בה. אין לי המלצות על מסעדות כי לא הצלחנו בתחום הזה.
ביום השני נעזרנו באחת האטרקציות של עמק שאמוני שעבדה בזמן שהותנו בעמק. עלינו ברכבת Montenvers - Mer de Glace. הרכבת מגיעה לקרחון 'ים הקרח'. היא פועלת כבר משנת 1908 והיתה האטרקציה הראשונה שנפתחה בעמק. למעלה יש תצפית מקסימה על הקרחון וגם רכבל שיורד למערת קרח שנחצבת כל שנה בתוך הקרחון. אנחנו שילבנו את הביקור במקום עם טיול הליכה יפה ולא קשה במיוחד עליו כתבתי כאן. כנסו לקישור ותהנו מנופים עוצרי נשימה.
ביום השלישי, שבו השמים היו הכי כחולים ונקיים מעננים, עלינו לגובה 3,777 מ' עם הרכבל המפורסם של העמק Aiguille du Midi. בתחנה העליונה של הרכבל ישנן מרפסות רבות מהן נשקפים נופי האלפים ופסגת מון-בלאן במלוא יופיים והדרם. שווה כל יורו ששילמנו. מחירים ועוד פרטים תמצאו באתר של הרכבל. לשיא הגובה 3,842 מ' הגענו עם המעלית שמעלה לקוביה השקופה. שילבנו מסלול הליכה קצר וחביב ל- Lac Bleu מהתחנה האמצעית של הרכבל. תמונות, מידע וסיפורים על היום הזה בקישור כאן.
בעיירה היפה סן ג'רבה לה באן Saint-Gervais-les-Bains עברנו בדרך למסלול ההליכה של היום הראשון. העיירה מצאה חן בעינינו ולכן בערב השלישי יצאנו לבלות בה. העיירה מפורסמת בזכות מעיינות חמים שנמצאים בה. בתחילת המאה ה-19 גילו את המעיינות ובנו סביבם מרחצאות.
בכניסה לעיירה הבנו שיש התרחשות לא רגילה. הרחוב הראשי נסגר ע"י המשטרה והמוני אנשים זרמו לרחבה המרכזית. החלטנו לנהוג כמו מקומיים. חנינו בחניה מסודרת אליה הופנו כל הרכבים והלכנו עם הזרם. קיווינו למצוא פסטיבל מדליק, אבל לאכזבתנו גילינו שהאירוע הוא ענין מקומי כנראה קצת פוליטי. היו נאומים, חיבוקים וילדים. אח"כ דוכני אוכל והתרועעות קהילתית. אנחנו פרשנו בשלב די מוקדם למסעדה ושיטוט ברחובות העיירה (האתר של העיירה).
ביום הרביעי יצאנו למסלול ההליכה הכי מאתגר בכל הטיול שלנו. תכננו לצאת מוקדם כדי שנוכל לבלות את כל היום בהרים, אבל בדרך, בשאמוני, חלפנו על פני שוק מקסים. כמובן שמיד החנינו את הרכב ויצאנו לשוטט בין הדוכנים. השוק הוא חוויה שמערבת את כל החושים. חוויה מומלצת.
לתחילת מסלול ההליכה, החנינו את הרכב ליד Tré le Champ le Haut. הטיול ביום זה היה בשמורת הטבע Aiguilles Rouges. עלינו בתוך יער מקסים וטיפסנו על מצוק בעזרת סולמות. חשבנו להגיע עד Luc Blanc אבל לא היה לנו מספיק זמן וגם מזג האוויר החמיר. כן הגענו לאגמים מקסימים Lac des Cheserys. צפינו על העמק מנקודות רבות ושונות. היה טיול מדהים, כנסו לקישור כאןכדי לקרוא את כל הסיפור.
ביום החמישי והאחרון (שהיה בעצם יום ראשון בשבוע) מזג האוויר הגשום אילץ אותנו לוותר על מסלול הליכה. בחרנו לנסוע לעיירה אנסי Annecy בדרך מקסימה. ירדנו מהכביש הראשי של העמק ליד העיירה Passy, שדרך אגב יש בה סניף מהנה של רשת חנויות דקטלון. נסענו לכיוון Megève והמשכנו עד Flumet עיירה קטנה וציורית בה עצרנו לקפה ומאפה מצוינים.
העצירה הבאה היתה במעבר ההרים Col des Aravis. ממנו התחלנו לרדת לכיוון אגם אנסי. בדרך עברנו בתוך מירוץ אופניים. הנופים לאורך כל המסלול מקסימים ולכן אני מאד ממליצה עליו.
הגענו לעיירה אנסי Annecy. החנינו את הרכב בחניון של קניון והלכנו לעבר הפארק המרכזי בכניסה לחלק העתיק של העיר. הלכנו לאורך גדת האגם. מרחוק הפארק נראה כמו מפגש ג'אגלינג ענק. המון כדורים קפצו באוויר. מקרוב ראינו שהגענו לטורניר כדורעף המוני. המשכנו לשיטוט בסמטאות היפות של אנסי.
שוטטנו בין הסמטאות היפות, עלינו למבצר וראינו את גגות העיר, ירדנו חזרה לתעלות ולסמטאות, אכלנו במסעדה תיירותית מדי ואז התחיל גשם שהבריח אותנו חזרה לרכב.
שבענו מהעיירה, היום התקדם לקראת סופו וגם הטיול שלנו. נסענו למקום הלינה האחרון שלנו. מלון Hôtel ibis budget Archamps Porte de Genève ליד ג'נבה, בצד הצרפתי. מלון זול, נעים ונוח להעביר בו לילה כשיש טיסת בוקר מוקדמת. כמו שסיפרתי בהתחלה טעות קטנה בדרך וקושי במציאת החניה של רכבי ההשכרה כמעט ועלו לנו בפספוס הטיסה חזרה הביתה. סוף טוב הכל טוב. שבנו לארץ שמחים ומרוצים.
מקווה שנהנתם להתלוות אלי לטיול בעמק שאמוני. להתראות בטיולים הבאים.
למי שפספס:
קישור לסיפור היום הרביעי
תוספת למתעניינים:
במהלך השהות שלנו באזור ראינו את דגל שוויץ מתנוסס על בתים רבים. רק בסוף הבנו שהדגל הוא דגל נסיכות סבויה והוא ממש דומה לדגל השוויצרי. אנחנו התבלבלנו. האירוע המקומי בסן ג'רבה לה באן והדגלים עוררו בי ענין לכן חקרתי קצת על בית סבויה כשחזרתי ארצה.
שושלת בית סבויה (Savoia באיטלקית וסבואה Savoie בצרפתית) הייתה בית המלוכה האירופאי ששרד במשך התקופה הארוכה ביותר. היא החלה במאה ה-11 עת מייסד בית סבויה קיבל תואר אצולה ממלך בורגונדיה. במאה ה-15 הפכו לדוכסות. הטריטוריה של משפחת האצולה כללה אזורים שכיום שייכים לצרפת ואיטליה. בירתם היתה שאמברי ומשנת 1563 טורינו, שהיתה פחות חשופה להשפעה צרפתית. ב-1714 שליט בית סבויה הוכרז כמלך סיציליה ואח"כ מלך סרדיניה.
בשנת 1861 נבחר ויטוריו אמנואלה השני מבית סבויה למלך איטליה בעקבות מעורבותו בתהליך איחוד איטליה. כחלק מהתהליך, הוא חתם בשנת 1860 על הסכם עם נפוליאון השלישי שבו סופחו לצרפת באופן סופי מחוזות סבואה וסבואה-עילית. המחוזות ממוקמים באלפים המערביים בין אגם ג'נבה בצפון ודופינה בדרום. שטחי סבויה באיטליה, פיימונטה וליגוריה, נשמרו בבעלותו. התושבים בנפות הצפוניות של סבואה רצו להסתפח לשוויץ, איתה היו להם קשרים כלכליים עתיקים. גם הדגל של סבואה, הדומה לדגל השוויצרי, מצביע על ההשפעה הרבה. נערך משאל עם שנוי במחלוקת (נוסח השאלה, זיופים וכו') שאישר את ההצטרפות של סבואה לצרפת. בשנת 1919 ביטלה צרפת שני חלקים בהסכם הסיפוח, פירוז צבאי ואזור סחר חופשי, הנוגעים למחוזות סבואה וניס.
מלכות בית סבויה באיטליה נמשכה עד לשנת 1946. בשנה זו נערך משאל עם שביטל את המלוכה באיטליה והוקמה הרפובליקה האיטלקית. כניסת הצאצאים הזכרים של בית סבויה לאיטליה נאסרה.
בסוף שנת 1971 הוקמה התנועה האזורית של סבואה Mouvement Région Savoie. התנועה תומכת באוטונומיה אזורית. בשנת 1998 נוסד ארגון לא מפלגתי חדש "אני מאמין בחבל סבואה La Région Savoie, j'y crois ! שפועל להחלפת מחוזות סבואה וסבואה-עילית בממשלה אזורית בנפרד מחבל רון-אלפ עם אוטונומיה נרחבת. ישנם עוד ארגונים בדלנים שקמו בשנים האחרונות במטרה להפרד, להתנתק או ליצור מעמד מיוחד לסבואה.
מענין איך יסתיים המאבק המקומי הזה.
שוב תודה שהצטרפתם אלי ולהתראות בטיולים הבאים.
